מאמר הגאולה | פרק ח'. בעת שיבנה השער מחדש תתבטל ממשלת החלונות.

מאמר הגאולה | בגלות נסתם השער וירד השפע בצימצום גדול דרך החלונות והחרכים. בגאולה יבנה השער מחדש, ויזרח אור עצום שישלוט על החלונות, וכשיפתח השער יתבטלו החלונות והחרכים ולא יזכרו.

ועתה אשוב אפרש לך מה יהיה בסוף הדברים בהגיע עת מועד קץ ועל זה הסוד אמר אדונינו משה רבינו עליו השלום "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה", ודוד בהסתכלו בזה הזמן אמר גם כן "למה ה' תעמוד ברחוק" וגו' והבן היטב.

דע כי הנה, פתח גדול היה נפתח בראשונה על הארץ הקדושה, והוא השער שממנו היו יוצאים כל הברכה וכל השלום – בריוח ולא בצמצום. וכאשר גרמו העונות והבית הקדוש חרב, אז נסגר השער הזה ונפתחו תחתיו חלונות קטנים והאמת, כי חלונות האלה הם ממשלות קטנות מממשלת השער מאד, ועליהם נאמר "משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים".

והנה, החלונות האלה מאז נפתחו – ניתן להם חק וגבול לעמוד פתוחים כל ימי הגלות ולא יסגרו פן יחרב העולם רגע אחד, וכאשר תבוא גאולתינו במהרה בימינו, הנה יפתח השער הסגור שנית, והחלונות לא יזכרו. והאמת כי כבר כלו פעולתם והלכו להם. וכבר נאמר 'דַּבָּר אחד לַדּוֹר ולא שני דַּבָּרִים לדור' ועל כן בבא ממשלת השער לא תעמוד ממשלת החלונות כלל, וסוד הענין 'אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא'.

 

בעת בניית השער למעלה תסתם ממשלת החלונות וע"כ למטה יגבר החושך בסוד "בצר לך".

ונמצא שכשיגיע זמן הגאולה יתחיל השער ויתעורר להפתח, ובהתעוררו יזרח אור הגדול ויצא דרך החלונות עצמם כי אין מקום לממשלה אחרת בזמן ההוא, ומאותו היום והלאה יהיה השער הולך ונבנה בכל פרטיו ומשפטי בנינו, והחלונות יהיו הולכים ומסתלקים.

ונמצא שהשער יהיה נבנה – אבל למעלה, ולא נודע ממנו למטה עד תום ממשלת החלונות כאשר ניתן להם בראשונה. והבן מאד כי הדברים עצומים ומושרשים בעמקי החכמה. ועל כן האור יהיה הולך ומחשיך כי החלונות נסתמים, ואור השער לא נגלה. והנה בשעה אחד ישלימו להסתם החלונות ותתגלה מיד פתיחת השער. ונמצא שאין בין זה לזה כלום – אלא זה נכנס וזה יוצא, שאם לא כן באותו הרגע היה העולם חרב. אך עם כל זה, כיון שכבר יגיעו החלונות לסתימה הזאת נראית פעולתם למטה, והיא עת חשכה גדולה, והוא לא יעמוד הרבה כי פתיחת השער יתחזק וישוב האור חזק מבראשונה.

אמנם שנעשה הענין הזה למעלה נראית פעולתו למטה כי לפי השפעת המאורות נעשות הפעולות בעולם וכל אלה הדברים מובנים מאד ליודעי דרך החכמה ועל זה הזמן כתיב "בצר לך" וגו'. וכן "מן המיצר קראתי יה" וכן "ועת צרה היא ליעקב" והכל דרך אחד, כי מפני הצרות והסתימה נולד זה. ועל כן היה דוד מחזיק את ישראל בדבריו ואומר "חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'" כי באמת חוזק לב ואומץ גדול צריך לתוחלת הזאת מפני תוקף הזמן הצר והחשוך שזכרתי.

 

ההארה הראשונה נמשכת מ"רחוק" – מהתפארת למלכות, וע"כ גברו החושך והצרות.

והנה על כן היה דוד אומר בתפלתו "למה ה' תעמוד ברחוק" והוא הסוד הגדול "מרחוק ה' נראה לי" כי ההארה הראשונה יצאה מן התפארת אל המלכות אך מרחוק באת ולא מקרוב – עד שנתקרבו אחר כך והיו לאחדים, ועל כן היה דוד מתפלל שלא הרבה יהיה הזמן הזה.

"תעלים לעתות בצרה" הוא הזמן הזה שפירשתי לך שבו "ועת צרה היא ליעקב" שהאור מתעלם ומסתתר בזמן ההוא ואמר "בגאות רשע" וגו' והוא סוד גדול, כי מפני זה האור הגדול שמתגלה בראשונה ולא יאסף עוד כל זמן החשכה, על כן נתקשו בלבבם יותר השונאים הרשעים כי בעבורו נתקנאו, ולא נמצא כח בישראל עדין לעמוד נגד פניהם. ולכן "בגאות רשע ידלק עני" כי הנה על אותו הזמן נאמר "לפני שבר גאון" והוא גאות הס"מ למרוד על אדוניו.

ואז נאמר "ידלק עני", ובמלה הזאת כלל דוד השכינה ו-ב' המשיחים כי כולם נקראים כך. השכינה נאמר בה "ואני עני ואביון", משיח בן דוד "עני ורוכב על חמור", משיח בן יוסף "איש מסכן וחכם". והס"מ דולק אחרי כל מי שנקרא בשם הזה. אך סוף דבר "יתפשו במזימות זו חשבו" כי כן תעשה בהם הנקמה לעתיד. ואתה כבר שמעת סוד "ויז נצחם על בגדי" כי בחשבם לעלות – ניטל מהם טובם, והמה שאול יחתו לחרפות ולדראון עולם.