מאמר הגאולה | פרק ח'. בגלות לא זז המשיח מהשכינה.

מאמר הגאולה | בגלות לא זז המשיח מהשכינה וסובל עימה בעבור ישראל.

והנני אומר עתה סוד אחד מסודות המשיח ותראה בזה הקדמות גדולות. והוא כי הנה כתוב "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך". ובאמת כאן נראה כפל הפסוק כי כיון שאמר "אמך" למה יחזור לומר "ותגל יולדתך"? וצריך שתדע כי המשיח היא היחידה כאשר שמעת פעמים אחרות, ומאז חרב הבית נאמר בו "והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו" וגו', והוא לא זז מן השכינה אלא לשעות ידועות שנמצאו לו פעולות למעלה, אבל בשאר כל הזמן הנה עמה, הוא יושב תמיד אפתחא דרומי בין סובלי חלאים.

ואפרש לך בכאן סוד גדול מאד. כי השכינה הנה עליה נאמר "אשה יראת ה' היא תתהלל", כי 'אשת חיל' היא ו'חומה למלך' בסוד "אני חומה". והיא לקחה על עצמה כפרת חטאי ישראל ונקיון פגמיהם, כי גם למעלה פגמו. וכדי שלא תחריב הקליפה את העולם, נתרצתה בזה לשאת היא לבדה ולכפר על בניה, וזהו שבחה ותהלתה והאהבה אשר לא תכבה.

וכמו כן משיח מקבל יסורי ישראל, שאם לא כן לא היו יכולים לעמוד. ועל כן המשיח והשכינה – שניהם עומדים ביחד לא יפרדו זה מזה כאשר שמעת.

 

בגאולה ירד השפע למשיח בזיווג קב"ה ושכינתיה ויתחדשו הארות ועטרות רבות עד שיחשב כאילו נולד מחדש.

ולזמן היגלות המשיח במהרה בימינו, הנה ישוב אל אמו. ובהיותו שם, כמה מאורות יתעוררו לתת לו עטרות גדולות, ולשכינה כמו כן בעדו. ובאמת שהמאורות האלה הם למלך ינתנו בראשונה והוא נותן אותם לשכינה ואז נאמר "ישמח אביך ואמך".

ובצאת משם המשיח לבוא אל המקום אשר יבא שם, הנה יותר ויותר תרבה המעלה אל השכינה שנאמר בה "אני היום ילידתיך" כי עטרות אחרות הוא צריך לקבל מלבד הראשונות, והנם נכבדות מהראשונות הרבה. ונמצא שמפני היותו נולד, משם תרבה שם השמחה. וזהו "ותגל יולדתך", כי ראשונה תשמח עם האב יחד להיותה אמו, וזהו בזמן הזיווג והעבור, ואחר "ותגל יולדתך "כי ילדתהו. ומי תלד ילד כזה בן חביב למלך – מעלתה תגדל ואהבתה תרבה.

והנה באלה העטרות המתחדשות אל המשיח יצא לעולם לעשות מעשהו, כי בם יתחזק הוא, ויתחזקו ישראל עמו לשלוט על הס"א, ולהתגבר ממקורם, לשמוח בשלוה הבאה לרגלו.