מאמר הגאולה | פרק ח'. תיקון הגוף בגאולה ובכח האור הגנוז יזכה לקירון.

מאמר הגאולה | בגאולה נתקנת הנשמה בבחינת "בן" לקב"ה, והגוף בבחינת "עבד".

ועדין נשאר לי לפרש סוד והוא עיקר גדול וזה נרמז בפסוק "ויאמר לי עבדי אתה" וגו'. והלא נראה, כי כן היה לו לִקָּרֵא, ונודע שזה הפסוק מדבר על המשיח. וכבר נאמר במקום אחר "ה' אמר אלי בני אתה". אבל האמת הוא שהתקון הגדול שיתוקן בימות המשיח בהמרה בימינו הוא תיקון הגוף – מלבד תקון הנשמה – וזה עיקר גדול. כי באמת בזה תלוי הרבה תקון לעולם, כי זה נתקלקל בחטוא האדם, ואחריו נמשכים שאר הקלקולים. והדברים נודעים ליודעי האמת, ובמקום אחר דברתי מזה הרבה ולא אאריך עתה. ועל כן צריכים הדברים לחזור לתקונם הראשון וזה העיקר הגדול.

והנה הנשמה היא שנאמר בה "בני אתה", אבל הגוף שכבר נתקן נאמר בו "ויאמר לי עבדי אתה". ועל ישראל שכבר נתקנו כמוהו נאמר "ישראל אשר בך אתפאר". כי האמת תפארת הקדושה יגדל בגוף מבנשמה, כי הלא על כן שולחה הנשמה לעולם לתקן את הגוף העומד במדרגה התחתונה כידוע.

 

הגוף יתעלה למדרגת קירון אור מכח האור הגנוז.

והנה בהיות הגוף נתקן נאמר בו "וראו כל בשר יחדו" והוא עצמו יהא מזהיר כאשר קרן עור פני משה. ותדע מהיכן הקירון של עור פני משה, כי הנה מן האור הגנוז ניתן לו. ותדע שזה האור הגנוז הזה מן החסד העליון המתגבר בכחו מאד, ולא נגלה ממנו למטה, אלא השמש הוא המאיר שהוא במדרגת התפארת, ואין אורו כל כך פשוט כאור החסד, כי כבר מתערב בו כח הגבורה, והאור הזה נגנז למעלה.

והאמת כי בזיווג 'הצדיק' 'וצדק' הוא נמשך. ומשה, כיון שעלה למעלה ועמד במקום התפארת עצמו – קבל מאור הזה שלמעלה ממנו ולכן קרן עור פניו. וחכמים אמרו 'שמשיורי הדיו שבקולמוס היה', והאמת כי ה"קולמוס" הזה הוא ה"צדיק" הכתוב בספר, והכתיבה – באור הזה היא, ועל כן משם נטל זה הקירון.

 

בתום הקליפה והרשעים, יתגלה האור הגנוז על ישראל, וממנו תתגלה חכמה עצומה ויהנו מזיו השכינה.

והנה לעתיד לבא יגלה זה האור הגנוז כיון שאין עוד קליפה ולא רשעים. והוא שנאמר בו "קומי אורי כי בא אורך" ולכן ימשך האור הזה אל ישראל, ויהיה גופם זך מכח האור ההוא.

ועל המשיחים כתוב "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" והם ב' המשיחים בסוד הנצח וההוד, "ומצדיקי הרבים" הם שאר השרים אשר יקומו לרעות את ישראל תחת המשיחים והם יהיו "ככוכבים" המקבלים אורם מן השמש.

ונודע שהשכינה עצמה תהיה סובבת על המשיחים ומקפת סביבותיהם, וסוד זה נתבאר בפסוק "ונגד זקניו כבוד" והם זקנים שקנו חכמה בסוד "ונחה עליו רוח ה'" שהוא אור החכמה הסתומה.

ועוד זקנים מפני היחידה עצמה שהיא כך. והנה בכל שאר הפעמים היתה השכינה מתלבשת בתוך חכמי הדורות ומשם מאיר לישראל, ואפילו משה כך היה, אלא שבכח גדול היה האור בוקע ויוצא. אבל במשיחים כתיב ולא "יכנף עוד מוריך" כי השכינה מלבד שכנה בתוכם – עוד תסובבם, ויהנו ישראל מזיווה בגילוי. והנה האמת שגם משה תהיה לו המעלה הזאת עם המשיחים וגם יותר, וזה כבר נתפרש במקום אחר בסוד "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", ונמצא שעתה יהנו ישראל מאור השכינה הרבה ועל כן "ומלאה הארץ דעה את ה'".