משכני עליון | הקדמה. בנין הבית על פי חיבור המאורות.

משכני עליון | בנין הבית על פי חיבור המאורות.

כאשר נכלל המאור האחרון [1]הזה בכל אורותיו ובכל תיקוניו, ועמד על מכונותיו כראוי, נמצא לו [2]בסופו מקום אחד נורא מאד, הוא [3]מקום החמדה הגדולה ומקום האהבה והשלום.

והמקום צפון וגנוז למלך לבדו לבוא בו, ואיש לא יבוא בו זולתו. ובמקום הזה נכלל כל יופי המאור הזה וכל הדרו ושלימותו, ובו נמצא כל הנועם וחדוה, שכאשר יבוא בו המלך, מי יוכל למלל רוב יפיו וטובו, כי אין ערוך אליו בכל גאונו וקדושתו, וכפי רוב הסתתרו נתחזק באורה גדולה ועצומה.

ומן [4]המקום הקדוש הזה נגלה [5]המקום האחר, שממנו דברתי עד הנה, [6]והאבן השתיה מתגברת בתוכו. ועל כן תבין, כי זה המקום הנסתר והנעלם – הוא הכלול מכל יופי המאור הזה.

והמקום השני הוא כלול מכל המקורות והשרשים שנשתרשו בו מכל הדברים.

והמקום [7]הראשון הוא בית קודש הקדשים אשר נמצא שם הארון והעדות, והאבן השתיה שם עמדה להתחזק בו הרבה.

והמקום השני הוא שאר כל הבית היוצא מן האבן ההיא, כאשר אפרש עוד בס"ד.

 

ועתה תראה [8]כי כאשר נתחבר בראשונה המאור הזה הנקרא "מלכות" עם "המלך", מבין עוצם המנוחה יצא [9]זה הבית, על מדותיו ועל משפטו, וכל חצירותיו וכל חדריו לפנימי ולחיצון, מדות לפי האורות, המעטים הם אם רבים.

כי בזה הבית נמצאו [10]הדרכים הגדולים, הם [11]המסילות אשר למיני הנבראים שזכרתי לך למעלה.

ולדרכים שמות מפוארים מלאים עצמה ויכולת. ומן הדרכים נתפשטו השבילים אשר הגדתי לך, ונמצאו לכל שביל שמות מיוחדים, בחכמה גדולה ובסדר נפלא.

ומשם לקחו כח כל הדברים, ובהם מתאחזים בעלותם ממטה למעלה.

ובבואם אל המסילות, נתכסו תחת אותם [12]השמות הגדולים אשר זכרתי, ולא נראה מהם דבר. רק בצאתם יתגברו [13]בשמותיהם איש על מקומו. על כן לא היה בבית רק השמות למסילות ולא אשר לשבילים, והבן היטב. ובהיות הבית יוצא ברוב [המנוחה] וההשקט, על כן נקרא שמו "מנוחה".

 

וזה הבית כיון שנבנה בראשונה – לא נסתר עוד. [14]וקודם בריאת העולם נברא הבית הקדוש הזה, כי מן הבית הזה לוקחים שפע וכוח כל הנבראים. ובהגיע אליו השפע הנשפע מן [15]המלך – נראו כל חצירותיו וכל חדריו כולם מלאים כח ועצמה, לתת לכל הקרב הקרב, איש לפי מדריגתו.

[16]ועל כן לא פסק השפע מן הבית הזה מעולם, כי לולי פסק רגע אחד היו מתבטלים כל הבריות מיד. נמצא שאין המלך מסיר עיניו מהיכלו כלל.

ואם תאמר על העליונים אמרו שאינם מתפרשים זה מזה, ולא כן על התחתונים, אין זה קושי, ואתה לא ירדת לעומק החכמה ולא הגעת אל [17]שרשיה.

וצריך שתדע, כי יש זיווג ויש חיבור.

והחיבור הוא בהאיר המאורות זה אל זה ממקומם, ואינם נגשים זה לזה, על כן תתחלש ההארה בהתפשטה מלפני אדוניה. ולזה קראו חכמים "פירוד", כי אין פירוד במאורותיו, רק כאשר אינם קרבים זה לזה נקרא פירוד, וזה קיצוץ הנטיעות. ולא יגיע זה – רק למטה, אבל למעלה לא יגיע פגם זה חס ושלום.

ונמצאו [18]שתי מאורות תמיד בחיבור שלם, והקוץ על גביהם, שלשתם נקשרים בקשר אמיץ והחזק. אך משם ולמטה נמצא זה הפירוד בחטאת בני האדם, כי ה-יו"ד תפרד מה-ה"א, וה-ה"א מה-וא"ו, וה-וא"ו מה-ה"א.

אך הזיווג הוא בהתקרב המאורות אחד אל אחד. ובהתקרבם בדרך זה, מי יוכל להגיד רוב תפארת קדושתם ועוצם גאונם, כי כאש בוערה לוהטים זה בזה, ונאחזים ביחוד גדול. ומרוב העוז והחדוה, תגיע השמחה אל כל המאורות, ממאור למאור, עד לפני השרש השלם והיחיד – אין סוף ב"ה.

 וברבות השמחה ירבה השפע ממנו לרדת בכל המדריגות. וזיווג זה הוא החסר מן התחתונים, ועל כן אמרו החכמים ז"ל תענית ה:, [19]"אמר הקב"ה – לא אבוא בירושלים של מעלה" וכו', כי עד יכונן ועד ישים ירושלים תהלה בארץ, לא יבוא המלך ביאה גמורה בירושלים של מעלה.

וברבות התיקון במאורות, יתפשטו הדברים בכוח גדול ויבנה בית המקדש למטה.

וכאשר חסר התיקון הזה מפני העוונות נחרב הבית למטה. ועם כל זה לא פסק למעלה, כי לולי פסק היה העולם כולו חרב ברגע אחד, כמו שאמרתי למעלה. רק הוחשך מאד ממה שהיה בתחילה, וגם חסר ממנו השמחה העצומה שהיתה בו מימי קדם, בהיותו משכן כבוד וזבול מנוחה אל המלך.

וכאשר יתמו חטאים מן הארץ ישובו הדברים כבראשונה, והאור יהיה יותר והשפע ירבה מאד, ועל כן יבנה עוד הבית הזה למטה וכבודו יהיה גדול מן הראשונים. ועוד אדבר לך מזה בס"ד, ועד הנה היו דברי ההקדמה.

 

 

הרחבות:


[1] מלכות.

[2] יסוד דמלכות.

[3] יסוד דנוק'. "היופי והחמדה של מלכות אינו בה אלא כשהיסוד עמה, כי שלימותה ממנו… היופי והחמדה של מלכות, מה שביארנו למעלה, שמלכות היא אילת אהבים, שמעוררת האהבה באורות, וגורמת להם ההתלהטות, כי זה הוא הנקרא בה יופי וחמדה. דהיינו יופי הוא הסידור הנאה של התיקונים, שאין שום עירבוב של חשך, אלא הכל מסודר בדרך הנהגה שלמה, לפי התיקונים הצריכים להשפעת הטוב. והחמדה היא נמשכת מן היופי, וכן נאמר, "ויעלת חן", פירוש – האורות מתלהטים לקראתה… קל"ח פתחי חכמה – פתח נח.

מי יספר תוקף עטרותיך המתגאים ועולים עד רום כל המדריגות מלמעלה. ומראה כבודך נעלם ונורא, כלול מכל יופי וחמדה בשלשה אותיות משמך הקדוש יה"ו, מתפאר בשלשה גונים, ודמותם אחד בה אות רביעית של שמך הקדוש, ונאמר בהם, "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה כבוד ה'". תפלות לפנות המרכבה.

[4] יסוד דמלכות

[5] בית קודש הקדשים.

[6] כבוד

[7] היכל ק"ק דבריאה. ראה זוהר חלק א דף עא/ב "וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר יחזקאל א כה:, האי היא אבן שתיה, דאיהי נקודה חדא דכל עלמא, וקיימא עלה קדש הקדשים, ומאי היא, כרסייא קדישא עלאה, דאיהי ממנא על אלין ארבע, דמות כסא בארבע סמכין"

זוהר חלק א דף עב/ב: "ושלמה ישב על כסא דוד אביו ותכון מלכותו מאד, מאי שבחא דא, אלא דאתקין אבן שתיה ושוי עלה קדש הקדשים, וכדין ותכון מלכותו מאד, וכתיב בראשית ט טז: וראיתיה לזכור ברית עולם, דהא קב"ה תיאובתא דיליה בה תדיר, ומאן דלא אתחזי בה לא אעיל קמי מאריה, ועל דא כתיב וראיתיה לזכור ברית".

[8] יחוד דו"נ דאצילות.

[9] תולדת הזיווג.

[10] עסמ"ב / ספירות.

[11] המתפשטים בהיכלות.

[12] עסמ"ב.

[13] הויות מנוקדות כמוזכר בברית מנוחה ושמות שבהם נחתמים ההיכלות.

[14] מכח חוק המלכות – חוק המצא הנמצאים, נברא שורש המקום המוגבל להכיל נבראים בסוד ירושלים של מעלה.

[15] כי המלכות אין לה מגרמא אלא ממה דיהיב לה בעלה.

[16] כי הוא שורש הבריאה ומקום התהוותה.

[17] בעניין שורש התדבקות שורש התחתונים בא"ס בסוד עיקר שכינה בתחתונים.

[18] זיווג יאהדונה"י ע"י א"ס ב"ה.

[19] ובזמן הגלות נאמר, "לא אבא בירושלים של מעלה" וכו', שלא יש זיווג למעלה בשלימות באו"א אם לא יש ג"כ למטה בזו"ן. הרמח"ל על התורה – ספר בראשית.

והנה כל זה הוא בזו"ן. אך באו"א יש שני מיני זיווגים. יש זיווג תמידי ונקרא זיווג חיצון שהוא לקיום העולם – לא יותר. ויש זיווג אחר פנימי לחדש מוחין בזו"ן. וכנגד זיווג הראשון יש בזו"ן חיבור שהוא התחברם – אך לא בסוד זיווג. פחו"ד סי' ק'. שערי רמחל עמ' רל"ג.