Skip to content

משכני עליון | פרק ג'. מנורה, שולחן ומזבח הפנימי.

משכני עליון | מנורה, שולחן ומזבח הפנימי.

ובהיכל נמצאו ג' מאורות גדולים ויקרים, אחד לימין ההיכל ואחד לשמאלו ואחד נתחזק באמצע, משמש לשני הרוחות כאחד. ועתה אומר לך מ-ג' המאורות האלה, כי:

המאור הימני נתפשט ברוב תקפו והדרו, ונראה כמו [1]מנורה – זהב כולה, ובה שבע מאורות גדולים מתפשטים לכאן ולכאן. וזה המאור יוצא מן השכינה העליונה, כי שם הראתה כוחה, להיות המקום ההוא מקום התיקון לכל הנשמות, כאשר תראה עוד בסדרי המנחה בע"ה. ולמה היו שבעה נרות? אלא שכן היא שביעית למדריגות שעליה.

ולשמאל נמצא כמו כן מאור אחר שנתפשט לארכו ולרחבו, כדמות [2]שולחן שעליו עורכים כל מיני מאכל נחמד ונעים, ושם נמצא לחם הפנים תמיד. ומדות השולחן הם, שתים אמות ארכו וגבהו שלש, וכולם הם ה'. הוא מאור יוצא מן השכינה התחתונה. ולפי שהיא חמישית אל המדריגות, על כן מידותיה ה'. והשלישי נתחברו יחד, והרביעית שהיא היסוד לא נפרד ממנה, ועל כן הם שלש ושתים.

ובין שני המאורות האלה נמצא הג' המשמש לשניהם, והוא הנקרא בדרך משל מזבח הפנימי ושם נקרב קרבן נשמותיהם של ישראל, כמו שאפרש לך.

 

הרחבות:


[1] ואומר אח"כ, "ואת המנורה", המנורה היתה של זהב, וזה רומז בנין נוק' בסוד גבורות. ולפי שהגבורות תיקונם הוא כשמתמתקים בחסדים, לכך נמשחה המנורה בשמן, שהשמן הוא סוד החסדים. הרמח"ל על התורה – ספר שמות.

[2] ועשית שלחן וגו'.  השלחן הוא סוד יסוד דנוקבא כידוע, ותיקונה הוא התחברותה עם היסוד של הזכר. ולכך היה צריך לעשות השלחן של עץ, שעץ הוא סוד היסוד של ז"א, והיות השלחן של עץ, מורה התחברות אלו ב' היסודות ביחד.

והיה "אמתים ארכו" וגו', בין הכל הם ד' אמות וחצי, זהו כנגד מצב השכינה למעלה, שהם ד' ספירות וחצי, שהיא מתחלת בחזה של זעיר, והם חצי תפארת ונהי"ם. ולפי שאין המלכות נשלמת אלא – באימא המאירה עליה, ולכך כתוב, "וצפית אותו זהב טהור", שהם סוד הארות אימא הנמשכות לשלחן שהיא המלכות:

ואח"כ אומר, "ועשית לו מסגרת", לפי שהשלחן משם היתה ההשפעה וההארה, בסוד לחם הפנים, ולכך כדי שהס"א לא תהנה הרבה משם, היה צריך לעשות המסגרת שהוא הסגר אחד, עשוי לסגור ההארות בפני החיצונים. והיה צריך לעשות "ארבע טבעות זהב" בפאות, הס"א עיקר אחיזתה היא בפאות במקום סיום ההארות. ולכך בפאות היה ארבע טבעות והב, שהם ארבע הארות של גבורה להבריח משם החיצונים:

אח"כ אומר, "ועשית קערותיו" וגו', מן השלחן היתה באה ההשפעה, ולפי שההשפעה והחיות נמשך משם ההויה ב"ה, היו כאן ד' דברים כנגד ד' אותיות של השם. אח"כ אומר, "ונתת על השלחן" וגו', לפי שבאתערותא דלתתא אתער לעילא, ובהיות תמיד שם זה הלחם, כך היה ממשיך מלמעלה השפע. הרמח"ל על התורה – ספר שמות

…ואומר, "את השלחן", סוד השלחן הוא מקום שממנו יוצא השפע כידוע, בסוד לחם הפנים, ולכך נמשח בשמן, ששמן הוא ג"כ סוד המוחין, וכל ההשפעה מהם נמשכת.