משכני עליון | פרק ח'. מים יוצאים מבית קודש הקדשים.

משכני עליון | מים יוצאים מבית קודש הקדשים.

מפתח הבית הפנימי נמצא שביל קטן, שבה מהלכים מים מתוקים מאד. ואומר לך מהיכן יוצאים אלה המים, ואנה הם הולכים. כי אלו יוצאים ממקום החמדה הפנימי, מקום ששם נתגברו הרחמים מאד, ולכן גם בצאתם שמו פניהם אל הדרום, ומשם עוברים ויוצאים החוצה. ולהיכן הם הולכים? זה נתבאר בכתוב "ובאו הימה אל הימה המוצאים ונרפאו המים". כי לרפאות כל מקוה מים ממליחתו הם הולכים, מפני הרחמים הגדולים שנמצא בהם.

ונמצא שאין זה כמו השפע הבא לקיום הדברים, אך אור יקר ונכבד מאד הבא ממקום קודש הקדשים, למסוך תוקף הגבורה בכל המקום שנתגברה שם. ועם כל זה… "בצאתיו וגבאיו ולא ירפאו למלח נתנו", כי כן צריך להשאיר ממנה בעולם. והוא סוד המלח הצריך על כל הקרבנות, על כן, "למלח נתנו", ומפני זה נשארה, כי לולי כן היו הרחמים מתפשטים לכל הצדדים, והיו כוחות הגבורה מתבטלות.

 

נחמת ציון ומנוחתה.

והנה נמצא שכחות הרחמים יתפשטו מאד בעולם בזמן המשיח, וכל הדברים יהיו עומדים בתיקון גדול מאד, וכל המאורות יהיו מאירים באורה גדולה אשר כמוה לא נהיתה. ותתפשט הקדושה בלי מצרים, ואז תתרבה המנוחה והשמחה בכל העולמות, על כן נאמר, "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו":

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, למהר את גאולתו ברחמיו "ונבנתה עיר על תילה וארמון על משפטו ישב". במהרה בימינו אמן.