מ. החכמה | תפילות ימים נוראים: עלינו לשבח.

מ. החכמה תפילות ימים נוראים: עלינו לשבח.

עלינו לשבח, זה שבח שמשבחים לפניו ית' ומודים לו על הטובה שהטיב לנו שבחר בנו וקרבנו לעבודתו.

והנה האדון ב"ה אדון כל באמת כי הוא לבדו המצוי הראשון וכל הנמצאים מאתו ית' נמצאו, ונמצאים כלם שלו, ובבחינה זו נזכירהו בתואר זה של אדון הכל, ואמנם בבחינת סדרי הבריאה שברא נקראהו "יוצר בראשית".

והנה יש לנו לשבח לפניו שנתן לנו חלק גדול ויקר במציאות, שהרי אנחנו המעותדים להדבק בו ואנו הזוכים לעבוד לפניו ולהיות עובדים לפניו לנצח נצחים, וזהו "שלא עשנו כגויי הארצות" וכו' והיינו שבחינתנו בחינה נבדלת מכלם לגמרי, ואנו מציאות אחד בפני עצמו מעותד לעבודתו ולדביקות בו ית', וזהו "שלא שם חלקנו כהם" וכו'.

והנה סידרו ד' שבחים כנגד ד' אותיות השם ב"ה והם: "עלינו לשבח", "לתת גדולה", "שלא עשנו", "ולא שמנו". אחר כך מספר כנגד זה בגנותה של העבודה הזרה, והיינו "שלא שם חלקנו", "וגורלנו", "שהם משתחוים" "ומתפללים", והנה חוזר ומבאר ענין השתעבדנו למלכותו ית' והיינו ואנחנו משתחוים וכו'.

והנה כלל הבריאה מתחלקת לב': והיינו מעלה ומטה. מעלה – כלל המשפיעים. מטה – כלל המקבלים. וזהו "שהוא נוטה שמים" – דהיינו מעלה. "ויוסד ארץ" – מטה. והנה השכינה מתגלית בכסא הכבוד במדריגות העליונות בשמים וזהו "ומושב יקרו בשמים ממעל". והנה הכבוד מתגלה בראש עולם הבריאה, על הכסא, והוא עצמו מתעלה בבחינה יותר מרוממת והוא באצילות, ועליו נאמר "ושכינת עוזו בגבהי מרומים".

 והנה ממה שאנו מאמינים ומודים בפינו, הוא שהאדון ב"ה הוא מצוי ראשון מיוחד שאי אפשר שימצא אחר בלתי נברא ממנו, ונמצא שהוא לבדו האלהים והוא הראוי ליעבד, ואין אחר ראוי ליעבד כלל, והוא עצמו מצוי אמת – פירוש שאי אפשר לו שלא ימצא, שאין ההעדר אפשרי בו כלל, וזהו "הוא אלקינו ואין אחר" – בבחינת היחוד שזכרנו. "אמת מלכנו" בבחינת אמתת המציאות. "ואפס זולתו" שאי אפשר לימצא מצוי אחר שיהיה מוכרח המציאות זולתו ית', כי אי אפשר לשני מצויים מוכרחים שימצאו.

והנה אחר שביארנו השתעבדנו אל מלכותו ית', נתפלל שיגלה מלכותו בעולם גילוי שלם, והוא מה שהבטיחנו שיהיה, והיינו "על כן נקוה לך" וכו'. והנה תבער הטומאה מן הבריאה בכל בחינותיה, וזהו "להעביר גילולים" וכו' ואז לא יהיו עוד אלילים בעולם. והנה זה סדר התיקון באמת, כי בתחלה:

צריך שיוסר הרע שהוא המעכב את התיקון.

אחר כך יתוקן העולם תיקון אחר תיקון, וזהו "לתקן עולם במלכות" וכו'.

והנה יהפוך הקב"ה את כל הנמצאים מרעה לטובה וזהו עיקר שבחו, וזהו "להפנות אליך" וכו', וכלם יכירו האמת בבירור מה שעתה נעלם מהם ואחרי הידיעה הזאת ימשכו אל הקדושה, וזהו "יכירו וידעו לפניך ה' אלקינו" וכו'.

והנה בתחלה יהיה תיקון ראשון שכל הנבראים יתקדשו בקדושתו ית' במה שישתעבדו למלכותו. אחר כך יתעלו עוד עילוי אחר להיות יותר ממה שהיא אפילו מדריגת ישראל עתה, וזה על ידי קבלת עול מלכותו ית' עליהם ויהיה הוא יתברך שמו מולך עליהם, וזהו "ויקבלו כלם" וכו'. אחר כך שכבר ימצאו קשורים ומתדבקים בו ית', הנה יתעלו בו מעילוי לעילוי, עד אין תכלית, וזהו "כי המלכות שלך היא" וכו'.