מה יודע האדם, או יכול לדעת, על גילגוליו?
אין אדם יודע או חש דבר לגבי הגלגולים הקודמים שלו ובודאי שלא על גילגוליו הבאים. כפי שאומר הזהר:
"כל נשמתין עאלין בגלגולא כל הנשמות נכנסות בגלגול, ולא ידעין בני נשא ארחוי דקודשא בריך הוא… ובני אדם אינם יודעים את דרכיו של הקב"ה" סבא דמשפטים צ"ט ע"ב.
היו מענקי המקובלים שיכלו לדעת את סוד גלגוליהם של האנשים – אלה שהיו ואלה שבגוף חיותם. ידוע שהאר"י והרמח"ל ידעו להבחין בחטאי האדם בגלגוליו הקודמים ולמצוא לו את תיקוניו. כן מסופר על ר' יצחק סגי נהור שידע להבחין באדם שמולו אם הוא נשמה חדשה או מגולגלת, למרות שכידוע כמעט כל הנשמות בדורות האחרונים אינן נשמות חדשות. צדיקים אלו הם מתי מעט, אולם להדיוט אין צורך בכך ואין לו להתעסק בסתרים שבכבשונו של עולם, שאם היה לו צורך בכם – היה יודעם, וגם שידיעתו בעניינים אלו יכולה לשלול ממנו את הבחירה החופשית אם יידע מה הם הדברים שבעבורם התחייב בגלגול. בנוסף, הידיעה יכולה לגרום לו חולשת רוח ונפילה גדולה אם יידע את כל אשר עיוות בתקופת החיים הקודמת שלו.
ספר חרדים (פרק לג) מביא שעשוי האדם לדעת רק על גילגוליו בבע"ח אך לא על גלגוליו באדם אחר::
"דע שאמרו המקובלים, שאף על פי כשמתגלגל אדם בצורת אדם, אינו יודע בגלגולו ראשון, מכל מקום כשמתגלגל בצורת בהמה חיה או עוף, הוא יודע בגלגולו הראשון, ומיצר ומצטער איך ירד משמים מצורת אדם לצורת בהמה".
ניתן להבין זאת בשל היותם ישויות נפרדות שפעלו לתיקון עניינים שונים שאינם משפיעים זה על זה, ולכן אין מן הראוי שידעו האחד על זולתו, ומשא"כ בגלגוליו בבהמה.
כותב ה"ערבי נחל" (פרשת נצבים) בשם האר"י, שאדם מודע לעברו רק כאשר מתגלגל במדרגה פחותה מאדם. בשל כך הסבל של הנשמה בגלגול בבהמה או בעצם דומם רב ביותר, מפני שמודע לכך שהוא בגלגול, וגם בגלל פחיתות המעלה. וכך לשונו:
"הנה נתבאר קצת ענין הגלגול והוא חמור יותר מהגיהנם, וכמ"ש האר"י ז"ל אילו היו יודעים בני אדם צער הגלגול כו', כי אפילו הגלגול הקרוב לתיקון שהוא במדרגת צאן הוא מר יותר מהגיהנם, כי כאשר הנשמה תתגלגל באדם אינה זוכרת כלל מה היה בראשונה, אבל כשהנשמה בגלגול דומם צומח חי זוכרת מי היא ושהיה תחלה אדם המהלך בקומה זקופה, ושעכשיו היא מהלכת על ארבע ונהפך לצורת בהמה, וזה מר לה מאד יותר מהגיהנם".
טעמים להבדל זה כותב בספר ישמח משה (פרשת נח דף ל):
"איתא בספרי חכמי אמת, דאף דנשמה דמגולגלת באדם, אינה יודעת ואינה זוכרת כלל בהיותה בגוף האדם למה היא באה ולמי היתה בגלגול הקודם. אבל הנשמה המגולגלת בבעלי חיים שאינם מדברים, יודעת וזוכרת משל מי היא ואת אשר עותה ואת אשר נגזר עליה. ונ"ל ליתן טעם לזה שהנשמה המגולגלת בבעלי חיים שאינם מדברים, יודעת וזוכרת מהותה ואיכותה, והמגולגלת באדם אינה יודעת. טעם א' טבעי, וטעם אחד חיובי. הנה הראשון נאמר, כי נשמת אדם בהיותה בגוף בעלי חיים שאינם מדברים, לא תתחבר עמו בכל מכל כל, כי לא לו יעדה מששת ימי בראשית ולא בן זוגה היא, על כן אינה מתערבת בכחותיו ואיננה כמו גוף בגוף, רק היא כעצם פרדי, וכשכל נבדל עומדת בעצמותה, רק במאסר היא אסורה לפי עונש הקצוב לה, לכך זוכרת בימי עניה ומרודיה כל מחמדיה אשר היו לה מימי קדם את אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה. מה שאין כן כשמתגלגלת בגוף אדם, דיש לה התחברות עם גופו וכחותיו, כי חברן היוצר מתחלה מעת הבריאה להיות גוף אדם והנפש אחד ובן זוגה הוא, על כן היא מתמזגת ומתבלבלת בכחות הגוף ואינה בעצם נפרד, על כן לא תיצץ מחרכה להבין ערכה, זאת היא טבעי הנלענ"ד. וטעם חיובי הוא שכן חייבה חכמתו ית', לפי שכבר נודע שאין רצון ובחירה רק באדם לבדו, ואם כן כל המתגלגלין בבעלי חיים שאינם מדברין, אינו למען שיתקן הנשמה את עצמה בבחירה, כי אין לה בית יד וכלי הפועל בבחירה ורצון, וכל אשר הוא עושה פעולת הבהמות אשר לו היא מוכרחת לעשות עמו, רק עיקר שכינתה בבעל חי הוא על דרך עונש, ועונש גדול הוא ר"ל שישכון נפש האדם בזוהמה עם טיט החומריות הבעל חי, ואם כן למה ינטל ההכרה והזכרון, והרי על ידי מה שמכרת עצמותה וזוכרת הדר יקרת כבודה מקדם, צערה גדול מאד ועונשה רע ומר, וכשיכלה זמן הנקצב לה להיות בגוף הבעל חי, אם תזכה תגיע למי שיתקן אותה כפי הצורך. אבל כשהיא בגוף האדם בעל בחירה, עיקר כונת הגלגול שיתקן עצמו בבחירה ורצון, ולא על דרך העונש כי אדם הוא, ואם כן אם תהיה זוכרת כל אשר עבר עליה, תהיה ממש מוכרחת לטוב ותעדר הבחירה, וכמו ששוכחת הכל בבואה לזה העולם פעם הראשון. וזה כונת רז"ל באמרם בא מלאך וסטרו ומשכחו כל התורה (נדה ל' ע"ב למ"ד ע"ב), והיא על דרך המליצה, ור"ל דהנשמה שהיא חלק אלקי ממעל, לא היה לה להשתנות תיכף כרגע לשכוח תיכף כל אשר בשמים ממעל וכאלו לא היתה כלל שם, אלא דהוא בהשגחה. ואפשר דפעולה זו נעשית על ידי מלאך כפשט אמרם ז"ל, והוא גם כן מטעם זה שלא תבטל הבחירה, אם כן הכי נמי בגלגול, וזה טעם נכון וברור בעזר השי"ת".