שאלת השאלות – "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" עומדת במרכז תורת הגלגול – לא בניסיון לפתור את השאלה, אלא לימוד בסודות הגלגול פותר את השאלה הסבוכה.
רבי לוי בן חביב (רלב"ח) כותב בשו"ת על "בעלי החקירה" שהתקשו לקבל את אמונת הגלגול מפאת "כי כפי השכל יש עליה קושיות", וכותב: "וכלם כתבו עליה כי היא אמונה אמתית ועיקר מעיקרי התורה לתרץ קושית צדיק ורע לו". שו"ת מהרלב"ח סימן ח.
בסיס הקושיה היא שאין דרכה של תורה לחפוץ בהעברת עונשים – "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומתו". אם כן, איך יתכן שע"פ תורת הגלגול עוברים עונשים מגוף לגוף?
תחילה יש להבין שבתורת הסוד, הגוף לכשעצמו אינו ישות עצמאית אלא משתמש ככלי של הנשמה.
ברגע שאין היחס לאדם רק במימד הפיזי דהיינו לגופו, אלא בעיקר מתייחסים לאדם כישות רוחנית בעל נשמה המתקיימת מעל מימד הזמן הארצי, השאלות על מצבי האדם במימד הפיזי כגון: ייסורים, אושר, עניות וכו' מאבדים את עוקצם, שכן, אדם שסבל כל חייו או העבירם באושר – הרי אלו נחשבות כשנים מעטות בלבד ממכלול חייה של הנשמה. לעומת זאת, מעשים ומאורעות שקשורים למימד הנשמה כמו זכויות או מצוות שקנה לו בגלגול אחד – ישתלמו היטב בגלגול שני. וכן עבירות שעבר יוכלו להתכפר בגלגול אחר.
מכאן שהסבל האמיתי הוא סבלה של הנשמה ולא של הגוף. סבל הגוף אינו עומד ביחס ישיר לסבל הנשמה וקטן לאין ערוך מסבלה.
"ובגין כך תחמי, בר נש צדיק ורע לו. דילמא זימנא אחריתי אתא לעלמא, ולא הוה זכאי כל כך, ומת בענין זה, וכדו השתא כד עאל להאי עלמא, מנכה חוביה, והדין הוא צדיק ורע לו וכמו כן רשע וטוב לו. דילמא אתא זימנא אחרא, ומת בלא בנין, והוה זכאי ולא גמור, והשתא משלם ליה מזכותיה בעלמא דין. ודא הוא כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם". מדרש הנעלם 'כי תצא' מאמר מת בלא בנים.
ההבנה האמורה תחול גם ברמה הלאומית הכללית, וזה יכול לקרות כאשר חלק ניכר מהעם נושא בתוכו ניצוצי נשמות של מגולגלים חוטאים מדורות אחרים.
משה מבקש מאלקים "הודיעני נא את דרכיך" וחז"ל דרשו שביקש משה לדעת דרכי הגמול והשכר בצדק ובמשפט האלוקי.
"הודיעני נא את דרכיך, אמר לפניו: ריבונו של עולם, מפני מה יש צדיק וטוב לו, ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו, ויש רשע ורע לו? אמר לו: – משה, צדיק וטוב לו – צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו – צדיק בן רשע, רשע וטוב לו – רשע בן צדיק, רשע ורע לו – רשע בן רשע". תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז.
השל"ה הקדוש הסביר כי משמעות המושגים "בן צדיק" או "בן רשע" נגזרת מהתעברות נשמת צדיק או רשע בגוף, וזו יכולה להיות או כגלגול עצמי או כגלגול ועיבור של נפש אחרת (כפי שיוסבר בהמשך).
"לא יתפעל אדם בראותו צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, כי הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא. בפרק קמא דברכות (ז, א), הודיעני נא את דרכיך… ופירשו המקובלים זה הדבר על סוד הגלגול, והמגולגל נקרא בן להראשון… כי נזדככו ונתגלגלו במצרים מדור אנוש ודור המבול ומדור הפלגה… וישראל בעצמם היו גוי מקרב גוי ויתערבו ביניהם וילמדו ממעשיהם, נמצאו היו בחלק רשע בן רשע מצד המגולגלים, על כן רשע ורע לו, דהיינו כובד הגלות… אף בצאת ישראל ממצרים עדיין לא נטהרו והיו נתונים בדין כמו המצרים, שהיה מדת הדין מקטרג הללו מגדלי בלורית והללו וכו', רק הוציאם ממצרים מאחר שהיו בני האבות והיה בהם ניצוץ… ובחלק רשע בן צדיק אתם נצבים כלכם היום לפני ה' אלהיכם" וגו'… ספר השל"ה- שמות, יתרו דרך חיים תוכחת מוסר.
על כן, יכול מאוד להיות שייסורי האדם אינה בהכרח תוצאה של מעשיו בגלגולו הנוכחי, אלא יתכן שיסוריו הם תשלום עבור גלגול קודם.
מכל האמור יוצא, שאין לאדם להתלונן על מצבו. ואם דרגת אונתו נמוכה יחסית יש לו לקבלם ולהשלים עימם. ואים דרגתו גבוהה – עליו לשמוח בהם.
"דע, כשתמצא צדיק ורע לו, כבר היה לעולם, וישן מפני חדש תוציאו. ואותם העברות שעשה בהיותו לשעבר הוא מקבל ענשם עתה, שיזכה ויהיה חלקו שלם לעולם החיים הנצחיים" מערכת האלוהות ז ע"ד, פירוש פ"ז.
אם כן, בעומק דרך האמת, השאלה עצמה שגויה משום שיש ביסודה ערעור על הנהגתו של הבורא אין סוף ב"ה הצופה ומביט מראש ועד סוף כל הדורות, ושפיטת הנהגתו ע"י האדם המוגבל ורואה לכל היותר רק את טווח שני חייו.
עצם השאלה כמוה כערעור על "יכולת שפיטתו" של הבורא והתרסה שכאילו אומרת "אין צדק" או "אני הייתי שופט יותר טוב" והרי שכל מחשבה מעין זו היא כפירה ומגלה את בורות האדם, חוסר אמונה, חוסר הבנה, ידיעה ולימוד ביסודות תורת ה' והנהגתו. ספר "הבהיר" המשילו את משל ישעיה (ישעיה ה): "אדם שנטע בגנו כרם, ויקו לעשות ענבים ויעש באושים, ראה שלא הצליח נטעו, גדרו ופרצו…ונטעו עוד שנית". ספר הבהיר סי' קצה
בשוב הנשמה לעולם הזה שוב ושוב עד שתתקן ותשלים את עצמה, ייחשב לה הדבר כחסד גדול שעושה עימה הבורא כדי שלא תאבד ח"ו.
"ענין הגלגול שאמרנו הוא חסד המקום ברוך הוא על ישראל, כדי שיזכו כלם לאור באור החיים" עבודת הקודש – חלק ב פרק לא.
הקושי שבקבלת ידיעה זה והפנמתה – כל אחד כפי רמתו, נובעת מיצר ה"אני" המתקשה לקבל מרות, שפיטה וכפיפות למהות עליונה שקובעת לו את כל מערכת חייו – הקודמת, הנוכחית והעתידית.
דוגמאות נוספות לקושי שבהבנה זו, נתקלים אנו בחיי היום יום במחשבות של "אי צדק" לכאורה בהביטנו על אנשים נכים, פגועים ומוגבלים – אם מלידה או מתאונה, במותם של אנשים צעירים ותינוקות, בסיבלם ומותם של צדיקים באופן לא טבעי, השואה ועוד.
בבסיס סוגית מידת ימיו של אדם ידועה ההנחה ש"אין הנחש ממית אל החטא ממית", דהיינו המוות נגיע בסופו של דבר כתוצאה מחטאים, ואפילו למשה רבנו נאמר "ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל עמיך… על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל". גם ידועה הגמרא שמספרת על ר' חנינה בן דוסא:
"מעשה במקום אחד שהיה ערוד (=נחש) והיה מזיק את הבריות. באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא, אמר להם, "הראו לי את חורו", הראוהו את חורו. נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו, ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם "ראו בני אין ערוד ממית אלא החטא ממית"". בבלי ברכות דף לג.
במקומות אחרים ציינו רבותינו מספר צדיקים שלא חטאו מימיה, ואם כן, ראינו שבכל זאת הסתלקו מהעולם? והסבירו רבותינו יש לתלות את חטאם בחטא הקדמוני של המין האנושי, חטא עץ הדעת שבגינו התפזרנו הנשמות ונקנסה מיתה לעולם.
ניתן גם להסביר את מותם של צעירים כסיום תכלית ביאתם לעולם, וללא קשר לעוונות אלו או אחרים. ידוע גם מסיפור חנוך "אשר לקחו האלקים" כי כשרואה הקב"ה שאדם מסויים עדיד לחטא ולקלקל את נשמתו – מסלקו בהעולם קודם שיחטא כדי שיזכה להיות במעלת צדיק.
קושי נוסף בהבנת דרכי הבורא בענין זה נובעת מחשיבת האדם שהגיע לעולם הזה "זך ונקי" מעין "דף חלף", ולדידו הכל התחיל בלידתו ויסתיים במותו, וקשה לו לתפוס ולקבל כי הגוף הוא רק כלי / אריזה בת חלוף לנשמתו הנצחית. חוסר הבנה בסיסית זו תתעצם בעת שיצתרך להתמודד עם נושא הגלגולים, וקבלת העובדה שעשוי הוא לשלם עם על תקופות חיים קודמות.
לסיכומו של ענין, אין לנו יכולת לדעת בענין הגלגול מפאת, עומקו, מורכבותו, חכמתו ומורכבותו, ובפרט בחוסר יכולתו של בן תמותה החיי ורואה לכל היותר תקופת חיים אחת לרדת לתחילת עומקה של ההבנת המערכת הצדק והמשפט האלוקית האין סופית.
הידע שיש לנו כיום הוא בגדר כללים בלבד ודוגמאות שנתנו מלמעלה ולא מכוח חקירה אנושית – גבוהה ככל שתהיה.
רי"א חבר מתאר את הקשיים ותולה את ההסבר בסדרי ההנהגה העליונה והכמוסה המכוונת שכך יהיו פני הדברים מלכתחילה:
"ובאמת סוד אחיזתם בזה הוא ענין עמוק בסדר הנהגה עליונה, והוא מ"ש, וכולם נסקרים בסקירה אחת, שכל אחד מתנהג לפי הכלל, שלפעמים יש צדיק ורע לו בשביל גלגול הקודם או בשביל איש אחר בסוד צדיק בן רשע. וכן להיפוך ברשעים. וכל אחד מתנהג לפי כלל תיקון הבריאה כפי מה ששיערה חכמה עליונה. וזה ההפרש בין שערות דגלגלתא דע"ק ששם הם סוד עמר נקי שאין מסתבכין דא בדא כי שם הוא ההנהגה לפי הנצחיות כפי מה שיהיה אחר אלף השביעי שאז כבר וביער רוח הטומאה וגו'. ואז יהיה תשלום שכר לכל אחד לפי דרכו שכבר נזדככו כולם. ולכן אין מסתבכין שם זה בזה. משא"כ בז"א שהוא לפי הנהגת זמן ו"ק שהוא בו' אלפי שנה שעדיין הבחירה מסורה שלא נזדככו עדיין הנשמות ולא נתקנו הנבראים, א"א לשלם הטוב לצדיק בעוה"ז פן רוב הטובה יקלקל אותו או לפי גלגול הקודם או בשביל שצריך לקבל עונש של חברו התלוי במקור נשמתו כענין והוא מחולל מפשעינו וכדומה, הרבה דרכים כמוסים בדרכיו ית' בהנהגת עולמו. ולכן אמר שמצד דאחידין ביה דכיין ומסאבין שהוא סוד הנהגת הבחירה טוב ורע, לכן הם מסתבכין דא בדא". ספר פתחי שערים נתיב גדלות דז"א – פתח נה.
חשאיותה של התורה זו מחד, והסקרנות העצומה שהיא טומנת בחובה מאידך, גורמת לאדם לנסות להתחקות אחרי הסברים וממילא מתחזקת האמונה והידיעה בדרכי ה'.
אם הכל יהיה ברור גלוי וידוע הרי שלא תהיה שתתבטל יכול הבחירה של האדם ואין זו מטרת הבריאה.
מסביר רי"א חבר בפתחי שערים, כי משה רע"ה היה יכול בכוח השגתו השכלית והנבואית להתחקות אחרי דרכי הבורא והגיע לעומקים רבים, אלא שגם ממנו הוסתר עומק חכמה זו, ולו רק כדי שלא לשלול ממנו את זכות הבחירה.
"והנה גם משה רבינו עליו השלום אף שהיתה השגתו יותר מכל האדם אשר על פני האדמה, שהרי הוא הכולל כל הס' רבוא נשמות וכל אותיות התורה. וא"כ הקיף ידיעתו במה שהיה ויהיה בכל פרטי בני אדם, א"כ הקיף ידיעתו גם בבחינת הנהגת צדיק וטוב לו צדיק ורע לו כו' בסוד הגלגולים במה שעבר ויהיה, בסוד צדיק בן צדיק הוא במה שגם בגלגול הראשון לא פגם כו'… וכן הוא בכל פרט. אבל ביקש לעמוד על עומק ענין זה שא"כ הכל בידיעה והידיעה מבטל הבחירה, וא"כ סוף כל סוף אין מושג למה יש צדיק וטוב לו כו'. פתחי שערים נתיב סדר הפרצופים – פתח יב.
וחותם הרב את מאמרו:
"וע"ז השיב לו הוא ית', לא תוכל לראות את פני וגו'… כי דבר זה הוא תלוי ברדל"א (רישא דלא אתיידע) ששם הידיעה בסוד היחוד ואינו מתפשט בז"ת (שבע ספירות תחתונות) ששם הבחירה, ובזה אין לנו השגה, כי באמת המתקלא הזה תלוי באתר דלא הוה ולא אתיידע כלל. והבן דברים אלו מאד שאי אפשר לבארם בכתב. ודי בזה. פתחי שערים נתיב סדר הפרצופים – פתח יב.