מ. החכמה | ענין הגלגול.

מ. החכמה ענין הגלגול.

ענין הגלגול יש בו פרטים רבים מאד. אמנם כלל הענין הוא, כי כבר ביארנו איך הנפש הנבדלת מתחלקת לחלקים רבים וכללם נפש, רוח, נשמה חיה, יחידה. וגם אלה החמשה חוזרים ומתחלקים לחלקים פרטים רבים. ואמנם כל אלה אפשר להם שיחזרו ויתגלגלו בגוף שני או שלישי, וכן כמה פעמים. ועל הרוב, אינן מתגלגלות כלן, כי הרי כפי הזכיות שיש לגוף מן הגופים כל כך חלקים מנשמתו נתקנים באופן שלא יצטרכו להתגלגל עוד, ושאר החלקים שלא נתקנו הם יתגלגלו.

ואולם כל זה בנפש הנבדלת כמו שביארנו, שאין עניינה מוסיף או גורע בענין חיות האדם והשכלתו. ועל כן, לא יהיה יותר חי מי שיהיו לו דרך משל ת"ר חלקי נשמה, ממי שיהיו לו כ' חלקים בלבד. וכן לא ישכיל יותר אותו שבו ת"ר חלקים מאותו שבו כ' חלקים, כי החיות וההשכלה תלויה בנפש המדברת שיש לכל אחד בפני עצמו.

אך בענין הקשרו בקשרים העליונים ודאי שאינו שוה מי שבו ת"ר חלקים למי שבו כ' ואין דבר זה נרגש אצלנו כלל, אבל הוא ממה שנוגע להשלמת אילן הנשמות שביארנו במקום אחר.

ואולם זולת כל זה יש מין גלגול אחר, והוא גלגול בזולת מין האדם והיינו בבעלי חיים או צומחים או דוממים. ואין ענינו כזה שזכרנו, כי הנה זה שזכרנו הנפש המתגלגלת תשמש בגוף שתתגלגל לנפש לו ממש. אך המתגלגלת דרך משל בבעל חי – אינה משמשת לנפש לו, כי זולתה תהיה לו נפשו הבהמית, אך עומדת שם כמי שעומד בבית הסהר, ויהיה מצבה במקום ההוא צער גדול לה, עד שבזה יכופר עונה. ובהיות ענין הבהמי הפכי לגמרי לענין הנשמה השכלית ועליונה, על כן עומדה שם יהיה לה לצער היותר גדול שאפשר לשער, כיון שתוכרח לעמוד במה שהוא הפך טבעה לגמרי, וכן הגלגול בצומח ודומם כיוצא בזה – הוא שאינה משמשת שם לנפש ולא נקשרת בגוף ההוא כלל כמו שמתקשרת המתגלגלת באדם, אך יושבת שם כיושב במקום מה, אלא שהמקום ההוא אינו הגון לה ומצטער בו, ועונה מתמרק על ידו.