תיקוני זוהר תניינא | הקדמה ראשונה דף ו

תיקוני זוהר תניינא | הקדמה ראשונה דף ו.

אֲבָל הָשַׁתָּא יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים, דְּאִינוּן אֲבָהָן. וּכְדֵין אִיהִי סַמְכָא רְבִיעָאָה לוֹן וְאִיהִי אדנ"י, ד' אַתְוָן לְקִבְלַיְיהוּ. וְאִלֵּין ד' אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אֶשְׁתַּעֲשָׁע הָשַׁתָּא בְּשְׁכִינְתָּא בְּרָזָא דְּצַדִּיק אֶלָּא בְּחִיבּוּרָא דַּאֲבָהָן. וְרָזָא דָּא ד' אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה.

וְאִי תֵּימָא אַמַּאי אַמּוֹת? אֶלָּא כֹּלָּא רָזָא אִיהוּ. דְּאַמָּה אִיהִי שִׁית טְפָחִים, וְד' אַמּוֹת אִינוּן כ"ד, וְאִלֵּין כ"ד צֵירוּפִין דְּאֲדֹנָ"י. וְדָא כ"ד דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ" (בראשית כד, יז). וְדָא מְעַט מַיִם, סֶלַע דְּאַפִּיק טִפִּין טִפִּין מִגּוֹ כְּמָה מַחֲלוֹקוֹת. וְכ"ד אִלֵּין אִינוּן לָקֳבֵל כ"ד סְפָרִין דְּאוֹרַיְתָא, וּבְהוּ "אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם" (תהלים עד, כא).

אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי יִתְתְּקַף צַדִּיק לְמִפְרַק לַהּ, וּכְדֵין אִתְּמָר 'כִּי תּוֹרָה חֲדָשָׁה מֵאִתִּי תֵּצֵא' (ויקרא רבא יג ג) לָקֳבֵל כָּל אִלֵּין יִפּוֹק כ"ד אַחֲרִינָא דְּאִיהוּ לְגוֹ, כְּדֵין "וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ" (ישעיהו נד, יב). מֵאָן אֲתַר? אֶלָּא מִצִּיּוֹן דָּא צַדִּיק, "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהֹוָה מִירוּשָׁלִָם" (ישעיהו ב, ג). מַאי דְּבַר יְהֹוָה? דָּא רָזָא דִּכְתִיב "בִּדְבַר יְהֹוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ" (תהלים לג, ו) דָּא דְּבַר דְּיהֹוָה, דְּכֻלְּהוּ בִּרְיָן דְּעָלְמָא בְּמִילּוּלָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דָּא אִתְבְּרִיאוּ, דְּהָא בְּכַמָּה צֵירוּפִין אִצְטְרִיךְ לְאִתְמַלְּלָא, וְכָל מִלָּה דְּאִתְעָבִידַת בְּעָלְמָא בְּאַדְכָּרוּתָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא אִתְעֲבִידַת. וְרָזָא דָּא "וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ" (שמות ג, יג) וְהָא אִתְּמָר. וְדָא תּוֹרָה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ, רָזָא דְּצֵירוּפֵי שְׁמָהָן דְּאִתְכְּלִילוּ בְּאוֹרַיְתָא, דְּעֲלַיְיהוּ אָמְרוּ רַבָּנָן 'כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ שְׁמוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא'. וּבָהּ עֲתִידִין צַדִּיקִים שֶׁיְּחַיּוּ מֵתִים, דְּאוֹרַיְתָא בָּהּ אִתְבְּרִיאוּ כָּל בִּרְיָן דְּעָלְמָא וּבָהּ מִתְקַיְּימִין. וּבְזִמְנָא דְּיִשְׁתְּמוֹדְעוֹן בָּהּ בְּרָזָא דִּלְגַו, בָּהּ יֵיכְלוּן לְאַחֲיָא מֵיתַיָּא. וְרָזָא דָּא "וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ" (זכריה ח, ד), כְּגוֹן "וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר" (מלכים ב' ד, כט) וְדָא צַדִּיק דְּמִינֵּיהּ נָפְקִין חַיִּין.

אֲבָל כֹּלָּא מֵרָזָא דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא מֵהַהוּא מַזָּלָא עִלָּאָה, דְּאִתְּמָר עֲלֵיהּ 'בָּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי לָאו בִּזְכוּתָא תַּלְיָא מִלְּתָא אֶלָּא בְּמַזָּלָא' (מועד קטן כח). וְרָזָא דָּא "מֵרֹב יָמִים" (זכריה ח, ד) מִסִּטְרָא דְּאָרִיךְ אַנְפִּין, וּמֵהָכָא נָפִיק טַלָּא דְּבֵיהּ יִחְיוּן מֵיתַיָּא וַדַּאי. וְרָזָא דָּא "כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ" (ישעיהו כו, יט) וְדָא יו"ד ה"א וא"ו בְּחָכְמָה סְתִימָאָה. וְאִיהוּ טַל דְּאִתְפְּרַשׁ לִתְרֵין, בִּתְרֵין מַזָּלִין עִלָּאָה וְתַתָּאָה. בְּגִין כָּךְ "כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ" (ישעיהו כו, יט). וּתְרֵין זִמְנִין טַל אִיהוּ לֶחֶם, וְדָא מָּן דִּכְתִיב בֵּיהּ "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם" (שמות טז, ד).


ביאור נופת צופים.

יחיד ורבים הלכה כרבים – חיבור האבות בשכינה.

אֲבָל הָשַׁתָּא אבל עכשיו קודם אחרית הימים, יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים, דְּאִינוּן אֲבָהָן. הרבים הם האבות הקדושים. וּכְדֵין אִיהִי סַמְכָא רְבִיעָאָה לוֹן וְאִיהִי אדנ"י, ד' אַתְוָן לְקִבְלַיְיהוּ. וְאִלֵּין ד' אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, ואז היא המלכות הבחינה / הרגל הרביעית  הסומכת אותם, והיא אדנ"י – ד' אותיות כנגדם, ואלו ד' אמות של הלכה, –  דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אֶשְׁתַּעֲשָׁע הָשַׁתָּא בְּשְׁכִינְתָּא בְּרָזָא דְּצַדִּיק אֶלָּא בְּחִיבּוּרָא דַּאֲבָהָן. ועתה אין הקדוש ב"ה משתעשע עכשיו בסוד היסוד אלא בחיבור האבות הנחשבים כבחינת הזכר אליה, וְרָזָא דָּא ד' אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה. 'אמה' רומזת על היסוד, וזה סוד ד' אמות של הלכה.

וְאִי תֵּימָא אַמַּאי אַמּוֹת? ואם תאמר למה אמות? אֶלָּא כֹּלָּא רָזָא אִיהוּ. דְּאַמָּה אִיהִי שִׁית טְפָחִים, וְד' אַמּוֹת אִינוּן כ"ד, וְאִלֵּין כ"ד צֵירוּפִין דְּאֲדֹנָ"י. אלא הכל הוא סוד, שיעור האמה ששה טפחים, ולכן ד' אמות הם כ"ד טפחים, והם כ"ד צירופי שם אדנ"י,  וְדָא כ"ד דְּאִתְּמָר בֵּיהּ וזה כ"ד רמוז  בפסוק "הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ" (בראשית כד, יז). וְדָא מְעַט מַיִם, סֶלַע דְּאַפִּיק טִפִּין טִפִּין מִגּוֹ כְּמָה מַחֲלוֹקוֹת. וזה "מעט מים" שאין השפע ניתן ברווחה כיוון שנמשך דרך האבות, והוא כמו הסלע שהיכה משה והוציא מימיו טיפין טיפין ומהם נמשכו הרבה מחלוקות ששורשם באותם הטיפות שיצאו כתוצאה ממכה ולא מדיבור. וְכ"ד אִלֵּין אִינוּן לָקֳבֵל כ"ד סְפָרִין דְּאוֹרַיְתָא, וּבְהוּ וכ"ד האלו הם כנגד כ"ד ספרים של התורה  ובהם נאמר "אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם" (תהלים עד, כא).

לעתיד לבוא יגאל היסוד שהיא יחיד את השכינה.

אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי יִתְתְּקַף צַדִּיק לְמִפְרַק לַהּ, וּכְדֵין אִתְּמָר אבל לעתיד לבוא, יתחזק היסוד לגאולה אותה, ואז יאמר 'כִּי תּוֹרָה חֲדָשָׁה מֵאִתִּי תֵּצֵא' (ויקרא רבא יג ג) לָקֳבֵל כָּל אִלֵּין יִפּוֹק כ"ד אַחֲרִינָא דְּאִיהוּ לְגוֹ, כנגד כל אלו כ"ד ספרים יצאו כ"ד אחרים שהוא בפנימיות ואז יאמר  כְּדֵין "וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ" (ישעיהו נד, יב) כדכד – ב' כ"ד. מֵאָן אֲתַר? אֶלָּא מִצִּיּוֹן דָּא צַדִּיק, מהיכן? אלא מציון שהוא הצדיק / יסוד, "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהֹוָה מִירוּשָׁלִָם" (ישעיהו ב, ג). מַאי דְּבַר יְהֹוָה? דָּא רָזָא דִּכְתִיב וזה סוד "בִּדְבַר יְהֹוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ" (תהלים לג, ו) דָּא דְּבַר דְּיהֹוָה, דְּכֻלְּהוּ בִּרְיָן דְּעָלְמָא בְּמִילּוּלָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דָּא אִתְבְּרִיאוּ, וזה דבר יהו"ה, שכל בריאות העולם נבראו בכוח הדיבור של השם הקדוש, דְּהָא בְּכַמָּה צֵירוּפִין אִצְטְרִיךְ לְאִתְמַלְּלָא, שהרי בהרבה צירופים הוצרך דיבור וְכָל מִלָּה דְּאִתְעָבִידַת בְּעָלְמָא בְּאַדְכָּרוּתָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא אִתְעֲבִידַת. וכל דבר שנעשה בעולם, באזכרת השם הקדוש נעשה, וְרָזָא דָּא וסוד זה "וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ" (שמות ג, יג) וְהָא אִתְּמָר. וזה נתבאר.

 תורה חדשה תצא מאיתי, טל תורה יחיה העתיד לבוא את המתים.

וְדָא תּוֹרָה חֲדָשָׁה מַמָּשׁ, רָזָא דְּצֵירוּפֵי שְׁמָהָן דְּאִתְכְּלִילוּ בְּאוֹרַיְתָא, דְּעֲלַיְיהוּ אָמְרוּ רַבָּנָן וזו נקראת ממש "תורה חדשה", בסוד צירופי השמות שנכללים בתורה, שעליהם אמרו רבותינו, 'כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ שְׁמוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא'. וּבָהּ עֲתִידִין צַדִּיקִים שֶׁיְּחַיּוּ מֵתִים, דְּאוֹרַיְתָא בָּהּ אִתְבְּרִיאוּ כָּל בִּרְיָן דְּעָלְמָא וּבָהּ מִתְקַיְּימִין. ובתורה נבראו כל בריות העולם ובה מתקיימים, וּבְזִמְנָא דְּיִשְׁתְּמוֹדְעוֹן בָּהּ בְּרָזָא דִּלְגַו, ובזמן שתיוודע בתורה בסוד הפנימיות, בָּהּ יֵיכְלוּן לְאַחֲיָא מֵיתַיָּא. וְרָזָא דָּא יוכלו להחיות מתים, וזה סוד:  "וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ" (זכריה ח, ד), כְּגוֹן "וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר" (מלכים ב' ד, כט) וְדָא צַדִּיק דְּמִינֵּיהּ נָפְקִין חַיִּין. וזה צדיק / יסוד שממנו יוצאים החיים.

טל היוצא מעתיקא קדישא.

אֲבָל כֹּלָּא מֵרָזָא דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא מֵהַהוּא מַזָּלָא עִלָּאָה, דְּאִתְּמָר עֲלֵיהּ אבל הכל מסוד עתיקא קדישא המוריד שפע לאותו המזל העליון שנאמר בו 'בָּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנֵי לָאו בִּזְכוּתָא תַּלְיָא מִלְּתָא אֶלָּא בְּמַזָּלָא' (מועד קטן כח). וְרָזָא דָּא וזה סוד "מֵרֹב יָמִים" (זכריה ח, ד) מִסִּטְרָא מצד דְּאָרִיךְ אַנְפִּין, וּמֵהָכָא נָפִיק טַלָּא דְּבֵיהּ יִחְיוּן מֵיתַיָּא וַדַּאי. ומכן יוצא הטל שבו יחיו המתים ודאי. וְרָזָא דָּא וזה סוד "כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ" (ישעיהו כו, יט) וְדָא יו"ד ה"א וא"ו בְּחָכְמָה סְתִימָאָה. וְאִיהוּ טַל דְּאִתְפְּרַשׁ לִתְרֵין, בִּתְרֵין מַזָּלִין עִלָּאָה וְתַתָּאָה. והוא הטל המתחלק לשניים – בשני המזלות העליון והתחתון, לכן נאמר  בְּגִין כָּךְ "כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ" (ישעיהו כו, יט) אורות בלשון רבים. וּתְרֵין זִמְנִין טַל אִיהוּ לֶחֶם, ופעמים ט"ל גימ' לח"ם, וזה המן שנאמר בו, וְדָא מָּן דִּכְתִיב בֵּיהּ "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם" (שמות טז, ד).