תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּמִינָאָה דף לה

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּמִינָאָה דף לה.

וְשֵׁירוּתָא דְּכֹלָּא בְּאִינוּן קָרְבָּנִין, דְּכֹלָּא בִּקְרִיבוּ תַּלְיָא, וּבְהוּ מִתְעָרִין קְרִיבוּ מִתַּתָּא לְעֵילָא לְסַלְקָא אִינוּן דַּרְגִּין דְּאוֹפָן. לְבָתַר מִתַּמָּן סָלְקִין לְגַבֵּי חֵיוָן. וְהָכָא אִצְטְרִיךְ לְאִתְּעָרָא בְּנִיגּוּנָא. דִּלְתַתָּא לֵית תָּמָן נִיגּוּנָא, אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְּסָלְקִין אִינוּן אוֹפַנִּין בְּכַמָּה תִּיקּוּנֵי קְרִיבוּתָא לְגַבֵּי חֵיוָן וּמִתְדַּבְּקָן בְּהוּ כְּדֵין חֵיוָן נָטְלִין כְּמָה נִיגּוּנִין בְּסִימִין בְּגַדְפַיְיהוּ. וְרָזָא דְּמִלָּה "אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהֹוָה עַל אַדְמַת נֵכָר" (תהלים קלז, ד). דְּעֲשִׂיָּה אִיהִי בְּחוּץ לָאָרֶץ וִיצִירָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בְּגִין כָּךְ לְבַר מֵאַרְעָא לָא אִתְחָזֵי שִׁירָה דָּא וְלָא אֶשְׁתְּמֹעַ.

לְבָתַר, מִתַּמָּן סָלְקִין לְכוּרְסַיָּא, וְתַמָּן תִּיקּוּנָא אֶסְתַּדֵּר לְסַדְרָא שְׁבָחִין דְּמַלְכָּא בְּסִידוּרָא שְׁלִים, בְּרָזָא דְּאִינוּן הֵיכָלִין לְחַבְּרָא חַד בְּחַד. כְּדֵין מִתְעָרִין בְּיִחוּדָא דִּקְרִיאַת שְׁמַע, לְחַבְּרָא כֹּלָּא בְּרָזָא דְּיִחוּדָא כִּדְקָא יֵאוֹת. לְבָתַר סִיּוּמָא דְּכֹלָּא גָּאַל יִשְׂרָאֵל, דְּהָכָא אִית לְאִתְּעָרָא שְׁלִימוּ דְּפוּרְקָנָא. כְּדֵין מָּשִׁיחַ נַטִּיל לְהַהִיא צְלוֹתָא וְאַשְׁלִים לַהּ בִּשְׁלִימוּ דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ לְאַשְׁלָמָא לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְאִתְתְּקַן דְּיוֹקְנָא כִּדְקַחֲזֵי. וְכֻלְהוֹ צְלוֹתִין הָכִי מִּתְתַּקְנָן, בְּתִיקּוּנָא דִּדְיוּקָנָא צֶלֶם וּדְמוּת, כְּמָה דְּאִתְּמָר. לְבָתַר, מִתַּמָּן סָלְקִין בִסְלִיקוּ דְּדַרְגִין בְּשִׁיעוּרָא כִּדְקָא יָאוּת. עַד דְּתָבַן בְּדַרְגַּיְיהוּ לְנַחְתָּא לְתַתָּא, לְאִשְׁתַּכְּחָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים מִתַּתָּא לְעֵילָא וּמֵעֵילָּא לְתַתָּא.

וְעוֹד תְּרֵין מְשִׁיחִין לְאַתְקָנָא תְּרֵין דַּרְגִּין עֵץ הַחַיִּים וְעֵץ הַדַּעַת. דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וַיַּצְמַח יְהֹוָה אֱלֹהִים" (בראשית ב, ט) וְכוּ' "וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן" (בראשית ב, ט) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. "וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ב, ט) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. דְּקַיְּימִין בְּגוֹ גִּנְתָּא, כְּלָלָא דְּכָל יִשְׂרָאֵל. וּבְגִין דְּלָא אִתַּתְקְנוּ מִילִין כִּדְקָא יָאוּת, אִתְּמָר בְּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (בראשית ב, יז) דְּלֵית לְאִתְּעָרָא לֵיהּ, אֶלָּא עַד דְּיִתְתַּקַּן כִּדְקָא חֲזֵי. וְאֵימָתַי הֲוָה מִתְתַּקָּן? אֶלָּא בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא. אִי הֲוָה אוֹרִיךְ אָדָם, דִּכְדֵין הֲוָה הַהוּא רַע תָּב וְאִתְהַדַּר לְטוֹב, וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף אִשְׁתְּזִיב מִמּוֹתָא. דִּכְדֵין אִתְּמָר בֵּיהּ "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית א, לא) דָּא מָוֶת דְּאִתְהַדַּר לְטוֹב. אֲבָל בְּגִין דְּחָב אָדָם אִצְטְרִיךְ לְאוֹרְכָּא עַד יוֹמָא דְּקַבִּילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרָיְתָא עַל טוּרָא דְּסִינַי. בְּגִין כָּךְ "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי" (בראשית א, לא), דְּהָא כְּדֵין אִתְהַדַּר רַע לְמֶיהֱוֵי טוֹב. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ" (דברים ה, כד) הֵיטִיבוּ לְאַחֲרִינָא? אֶלָּא הֵטִיבוּ דְּאַהֲדָרוּ רַע לְטוֹב. וּכְדֵין אִתְיְהִיבַת לוֹן לוּחוֹת מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים. דְּעַד לָא אִתְתַּקַּן עֵץ הַדַּעַת לְאִתְחַבְּרָא בְּחִיבּוּרָא חַד בַּהֲדֵי עֵץ הַחַיִּים, עֵץ הַחַיִּים לָא אִשְׁתְּכַח וְלָא אִתְגַּלְיָא בְּעָלְמָא, דִּכְתִיב "לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בראשית ג, כד). אֲבָל כֵּיוָן דְּעֵץ הַדַּעַת אִתְתַּקַּן, תָּב עֵץ הַחַיִּים לְאִתְפַּשְׁטָא.


ביאור נופת צופים.

וְשֵׁירוּתָא דְּכֹלָּא בְּאִינוּן קָרְבָּנִין, דְּכֹלָּא בִּקְרִיבוּ תַּלְיָא, ותחילת כל הכוונה באילו הקורבנות, שהכל תלוי בקרבות וחיבור העולמות והנפרדים, וּבְהוּ מִתְעָרִין קְרִיבוּ מִתַּתָּא לְעֵילָא לְסַלְקָא אִינוּן דַּרְגִּין דְּאוֹפָן ובהן מתעורררת הקריבות מלמטה למעלה להעלות בהם מדרגות האופן שהם בעולם העשיה. לְבָתַר מִתַּמָּן סָלְקִין לְגַבֵּי חֵיוָן ואחר כך משם – מעולם העשיה עולם לגבי חיות הקודש שבעולם היצירה, וְהָכָא אִצְטְרִיךְ לְאִתְּעָרָא בְּנִיגּוּנָא כך צריך לעורר את התיקון בסוד הניגון בפסוקי דזמרה. דִּלְתַתָּא לֵית תָּמָן נִיגּוּנָא שלמטה בעולם העשיה אין ניגון, אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְּסָלְקִין אִינוּן אוֹפַנִּין בְּכַמָּה תִּיקּוּנֵי קְרִיבוּתָא לְגַבֵּי חֵיוָן וּמִתְדַּבְּקָן בְּהוּ, אלא בשעה שעולים אלו האופנים שבעשיה בכמה מיני תיקוני קרבות לגבי חיות הקודש שביצירה, ונדבקים בהם, כְּדֵין חֵיוָן נָטְלִין כְּמָה נִיגּוּנִין בְּסִימִין בְּגַדְפַיְיהוּ מכח הדבקות אז לוקחים חיות הקודש שביצירה כמה ניגונים מתוקים בכנפיהם ובכח ההתכללות והדבקות יוכלו לפרוח למעלה. וְרָזָא דְּמִלָּה וזה סוד הפסוק "אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהֹוָה עַל אַדְמַת נֵכָר" (תהלים קלז, ד). דְּעֲשִׂיָּה אִיהִי בְּחוּץ לָאָרֶץ וִיצִירָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שעולם העשיה הוא במדרגת חוץ לארץ מפני הקרבה לעולמות הקליפות ועולם היצירה כנגד ארץ ישראל הקרוב להיכלות הבריאה שהם בסוד המקדש. בְּגִין כָּךְ לְבַר מֵאַרְעָא לָא אִתְחָזֵי שִׁירָה דָּא וְלָא אֶשְׁתְּמֹעַ לכן מחוץ לארץ ישראל לא מתקבלת שירה זו ולא נשמעת.

לְבָתַר, מִתַּמָּן סָלְקִין לְכוּרְסַיָּא לאחר מכן משם עולם לעולם הכסא שהוא עולם הבריאה, וְתַמָּן תִּיקּוּנָא אֶסְתַּדֵּר לְסַדְרָא שְׁבָחִין דְּמַלְכָּא בְּסִידוּרָא שְׁלִים ושם מסתדר התיקון בסידור שבחי המלך בסדר מתוקן ושלם, בְּרָזָא דְּאִינוּן הֵיכָלִין לְחַבְּרָא חַד בְּחַד בסוד אלו היכלות הבריאה המתחברות אחת בשניה. כְּדֵין מִתְעָרִין בְּיִחוּדָא דִּקְרִיאַת שְׁמַע, לְחַבְּרָא כֹּלָּא בְּרָזָא דְּיִחוּדָא כִּדְקָא יֵאוֹת ואז מתעוררים לכוון ביחוד של קריאת שמע לחבר הכל בסדור היחוד כמו שצריך. לְבָתַר סִיּוּמָא דְּכֹלָּא גָּאַל יִשְׂרָאֵל לבסוף, סיום כל התכללות והחיבור עולמות הנפרדים זה בזה בברכת גאל ישראל. דְּהָכָא אִית לְאִתְּעָרָא שְׁלִימוּ דְּפוּרְקָנָא שכאן, יש לעורר בשלמות את הגאולה. כְּדֵין מָּשִׁיחַ נַטִּיל לְהַהִיא צְלוֹתָא וְאַשְׁלִים לַהּ בִּשְׁלִימוּ דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ לְאַשְׁלָמָא לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְאִתְתְּקַן דְּיוֹקְנָא כִּדְקַחֲזֵי. ואז המשיח לוקח את אותה התפילה שעלתה בכוונה הרצויה, ומשלים אותה בשלמות הראוי לו להשלימה בכללות כל תפילות ישראל, וְכֻלְהוֹ צְלוֹתִין הָכִי מִּתְתַּקְנָן, בְּתִיקּוּנָא דִּדְיוּקָנָא צֶלֶם וּדְמוּת, כְּמָה דְּאִתְּמָר וכל התפילות ככה מתקנים בתיקון הדיוקן בסוד צלם ודמות כמו שנאמר לעיל. לְבָתַר, מִתַּמָּן סָלְקִין בִסְלִיקוּ דְּדַרְגִין בְּשִׁיעוּרָא כִּדְקָא יָאוּת. לאחר מכן, משם עולות התפילות והרצונות במעלות המדרגות בשיעוריהן כמו שצריך. עַד דְּתָבַן בְּדַרְגַּיְיהוּ לְנַחְתָּא לְתַתָּא, לְאִשְׁתַּכְּחָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים מִתַּתָּא לְעֵילָא וּמֵעֵילָּא לְתַתָּא. עד ששבות למדרגותיהן לרדת למטה, כדי שימצא התיקון שלם מלמטה למעלה בסוד מ"ן, ומלמעלה למטה בסוד מ"ד.

וְעוֹד תְּרֵין מְשִׁיחִין לְאַתְקָנָא תְּרֵין דַּרְגִּין עֵץ הַחַיִּים וְעֵץ הַדַּעַת ועוד, שני המשיחין יתקנו שתי המדרגות שהם עץ החיים ועץ הדעת. דְּאִתְּמָר בְּהוּ שנאמר בהן "וַיַּצְמַח יְהֹוָה אֱלֹהִים" (בראשית ב, ט) וְכוּ', הוי"ה כנגד עץ החיים, אלהי"ם כנגד עץ הדעת. ויותר בפרטות "וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן" (בראשית ב, ט) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. "וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ב, ט) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. דְּקַיְּימִין בְּגוֹ גִּנְתָּא, כְּלָלָא דְּכָל יִשְׂרָאֵל שנמצאים בתוך הגן והם כנגד כללות כל ישראל. וּבְגִין דְּלָא אִתַּתְקְנוּ מִילִין כִּדְקָא יָאוּת ובגלל החטא לא נתקנו הדברים דהיינו ההנהגות כראוי. אִתְּמָר ונאמר בְּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (בראשית ב, יז) דְּלֵית לְאִתְּעָרָא לֵיהּ, אֶלָּא עַד דְּיִתְתַּקַּן כִּדְקָא חֲזֵי אין לעורר אותו אלא עד שיתוקן כמו שראוי. וְאֵימָתַי הֲוָה מִתְתַּקָּן? אֶלָּא בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא  אִי הֲוָה אוֹרִיךְ אָדָם, ומתי היה צריך להיתקן? אלא ביום השבת. אם היה מחכה האדם הראשון לכניסת השבת ולא היה חוטא, דִּכְדֵין הֲוָה הַהוּא רַע תָּב וְאִתְהַדַּר לְטוֹב ואז היה ההוא רע נברא שב וחוזר לטוב. וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף אִשְׁתְּזִיב מִמּוֹתָא ומשיח בן יוסף היה ניצל ממיתה, דִּכְדֵין אִתְּמָר בֵּיהּ שאז טרם החטא נאמר בו "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית א, לא) דָּא מָוֶת דְּאִתְהַדַּר לְטוֹב זה המוות שחזר לטוב. אֲבָל בְּגִין דְּחָב אָדָם אִצְטְרִיךְ לְאוֹרְכָּא עַד יוֹמָא דְּקַבִּילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרָיְתָא עַל טוּרָא דְּסִינַי אבל בגלל שחטא אדם הוצרך התיקון להתארך עד ליום שקבלו ישראל את התורה על הר סיני ביום ו' לחודש סיון בסוד הרמוז בפסוק, בְּגִין כָּךְ "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי" (בראשית א, לא), דְּהָא כְּדֵין אִתְהַדַּר רַע לְמֶיהֱוֵי טוֹב נאמר קודם ערב ואח"כ בוקר, שהרי אז חזר הרע להיות טוב. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב שזה סוד ההטבה שחוזר הרע לטוב שאמר הכתוב "הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ" (דברים ה, כד) הֵיטִיבוּ לְאַחֲרִינָא? לשון הטיבו משמעו הטבה לאחרים? אֶלָּא הֵטִיבוּ דְּאַהֲדָרוּ רַע לְטוֹב אלא נמשך הלשון על שהחזירו הרע לטוב. וּכְדֵין אִתְיְהִיבַת לוֹן לוּחוֹת מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים, ואז ניתנו להם הלוחות מצד עץ החיים שכולו טוב. דְּעַד לָא אִתְתַּקַּן עֵץ הַדַּעַת לְאִתְחַבְּרָא בְּחִיבּוּרָא חַד בַּהֲדֵי עֵץ הַחַיִּים שעד שלא נתקן עץ הדעת להתחבר בחיבור אחד בזה עץ החיים ע"י חזרת הרע לטוב עֵץ הַחַיִּים לָא אִשְׁתְּכַח וְלָא אִתְגַּלְיָא בְּעָלְמָא עץ החיים לא נמצא ולא התגלה בעולם, דִּכְתִיב "לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בראשית ג, כד) לשמור שהרע לא ינק מעץ החיים. אֲבָל כֵּיוָן דְּעֵץ הַדַּעַת אִתְתַּקַּן, אבל כיוון שעץ הדעת נתקן במתן תורה תָּב עֵץ הַחַיִּים לְאִתְפַּשְׁטָא שב עץ החיים להתגלות.