תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּמִינָאָה דף לו

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּמִינָאָה דף לו.

לְבָתַר תָּבוּ עֵרֶב רַב לְקַלְקְלָא מִילִין וַאֲהַדְרוּ פְּגִימוּ דְּעֵץ הַדַּעַת לְאַתְרֵיהּ. אֵימָתַי? אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דִּכְתִיב "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה" (שמות לב, א) בָּאָה שֵׁשׁ. וְדָא זִמְנָא דְּאִתְפְּגִים עַל יְדוֹי דְּאָדָם קַדְמָאָה נַמִּי. בְּגִין כָּךְ מַאי דֶּהֱוֵי לְהוּ חָרוּת, חֵירוּת, אִתְנְטִיל מִנַיְיהוּ. וְאִתְּמָר בְּהוּ "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן" (תהלים פב, ז) דָּא אָדָם קַדְמָאָה. "וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ" (תהלים פב, ז) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, חַד מֵאִינּוּן תְּרֵין שָׂרִים. דִּבְגִין הַאי אִצְטְרִיךְ לֵיהּ מוֹתָא לְאַתְקָנָא הַהוּא עֵץ הַדַּעַת דְּאִתְפְּגִים. וְכַמָּה דְּצָרִיךְ אִיהוּ מוֹתָא לְאַתְקָנָא פְּגִימוּ דָּא, הָכִי אִינוּן אִתְּמָר בְּהוּ לְבָתַר, "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ" (במדבר יד, לה). וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף נָמֵי בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה בָּתַר פְּלָגוּ דְּיוֹמָא אִתְחֲזִיאַת לֵיהּ מוֹתָא, לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים. וּמִתַּמָּן וּלְהָלְאָה יִתְחַבְּרוּן תְּרֵין אִילָנִין כַּחֲדָא לְמִיהְוֵי בִּשְׁלִימוּ חַד.

וְעִם כָּל דָּא אֲרִיכוּ דְּגָלוּתָא, וְתִיקּוּנִין דְּאִתְתַּקְּנוּ בֵּיהּ, מְשִּׁיזְבִין לֵיהּ מִמּוֹתָא. וּזְכוּתָא דְּמָארֵי קַבָּלָה מִתַקְּפִין לֵיהּ לְהַהוּא טוֹב לְאִתְפָּרְשָׁא מִגּוֹ רַע בְּלֹא הַאי מוֹתָא. בְּגִין כָּךְ "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דָּנִיֵּאל יב, ג) וְכוּ' בְּזִמְנָא דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וְהָיְתָה עֵת צָרָה" (דניאל יב, א) וְכוּ' כְּדֵין "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ" לְאַתְקְפָא בִּנְהִירוּ דִּילְהוֹן לְמֵיהַב לֵיהּ חַיִּין וַדַּאי. כְּדֵין "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא" (שמות ב, ב) "וַתַּחְמֹל עָלָיו" (שמות ב, ו) וַדַּאי. דִּבְהַהִיא שַׁעֲתָא אִתְּמָר בֵּיהּ "וַתָּשֶׂם בַּסּוּף" (שמות ב, ג), בְּסוֹף יוֹמַיָּא. "עַל שְׂפַת הַיְאֹר" (שם), בְּזִמְנָא דְּאִתְהַדַּר "חֲזִיר מִיָּעַר" (תהלים פ, יד) חֲזִיר מִיאוֹר. "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק" (שמות ב, ד) דָּא שְׁכִינְתָּא. "לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (שם) וַדַּאי, כְּדֵין "וַתַּחְמֹל עָלָיו" (שמות ב, ו).

וְעוֹד בְּשַׁעְתָּא דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי אִתְיְהִיבַת לַהוֹן לוּחִין מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים. וּכְדֵין הֲוַת אוֹרָיְתָא בְּלֹא מַחְלֹקֶת. וּלְבָתַר אֶתְיָהִיב לְהוּ מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע. וּכְדֵין אִשְׁתְּכַח תָּמָן יְמִינָא וּשְׂמָאלָא הֶיתֵּר וְאִסּוּר כָּשֵׁר וּפָסוּל טָהוֹר וְטָמֵא. דְּעֵץ הַחַיִּים אִיהוּ כְּלָל, תָּמָן מִתְחַבְּרָן יְמִינָא וּשְׂמָאלָא בְּחִיבּוּרָא חַד. אֲבָל עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע אִיהוּ פְּרָט, תָּמָן אִשְׁתְּמוֹדְעָן מִילִין כָּל חַד לְסִטְרֵיהּ. בְּגִין כָּךְ דָּא מַכְשִׁיר וְדָא פּוֹסֵל דָּא מְטַמֵּא וְדָא מְטַהֵר. וְכֹלָּא מֵהַהוּא יוֹבְילָא נָפִיק, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ 'אֵלּוּ וְאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים' (עירובין יג). וְאַף עַל גַּב דְּמִתְפָּרְשָׁן לְתַתָּא, לְעֵילָא כֹּלָּא אִיהוּ חַד. וְכֹלָּא אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן 'אֶל אֶחָד נְתָנָן פַּרְנָס אֶחָד אֲמָרָן' (חגיגה ג, ב), מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, דְּבֵיהּ "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה" (שמות ג, א) לְדַבְּרָא עָלְמִין.

וּשְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דָּא, "כִּי רֹעָה הִיא" (בראשית כט, ט). וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ נְהוֹרִין עִלָּאִין, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "גָּדוֹל יְהֹוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד" (תהלים מח, ב). "גָּדוֹל" מִסִּטְרָא דִּימִינָא. "וּמְהֻלָּל מְאֹד" מִסִּטְרָא דִּשְׁמָאלָא, דְּתָמָן נִיגּוּנָא דְּלֵיוָאֵי. וְכֹלָּא בְּאָן אֲתַר אַפְקִיד? אֶלָּא "בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ" (תהלים מח, ב) דָּא שְׁכִינְתָּא, בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. בְּגִין כָּךְ "הַר קָדְשׁוֹ".


ביאור נופת צופים.

לְבָתַר תָּבוּ עֵרֶב רַב לְקַלְקְלָא מִילִין וַאֲהַדְרוּ פְּגִימוּ דְּעֵץ הַדַּעַת לְאַתְרֵיהּ. אחרי מתן תורה, שבו הערב לקלקל הדברים והחזירו את פגם עץ הדעת למקומו כקודם מתן תורה. אֵימָתַי? אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דִּכְתִיב "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה" (שמות לב, א) בָּאָה שֵׁשׁ באה השעה השישית שמסר להם משה שיחזור וכשהתעכב מלרדת בלבל אותם השטן, ורומז בא שש שחזר פגם יום השישי. וְדָא זִמְנָא דְּאִתְפְּגִים עַל יְדוֹי דְּאָדָם קַדְמָאָה נַמִּי וזה הזמן הקלקול שנפגם על ידי האדם הראשון. בְּגִין כָּךְ מַאי דֶּהֱוֵי לְהוּ חָרוּת, חֵירוּת, אִתְנְטִיל מִנַיְיהוּ בשל כך, מה שהיה להם חרות על הלוחות מלשון חירות ממלאך המות – ניטל מהם. וְאִתְּמָר בְּהוּ וזה הכתוב "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן" (תהלים פב, ז) דָּא אָדָם קַדְמָאָה זה הוא אדם הראשון. "וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ" (תהלים פב, ז) דָּא זה רומז על מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, חַד מֵאִינּוּן תְּרֵין שָׂרִים שהוא אחד משני שרים שהם המשיחין. דִּבְגִין הַאי אִצְטְרִיךְ לֵיהּ מוֹתָא לְאַתְקָנָא הַהוּא עֵץ הַדַּעַת דְּאִתְפְּגִים בגלל זה נצרכה לו מיתה לתקן חלקו שהוא עץ הדעת שנפגם וחזר לקלקולו. וְכַמָּה דְּצָרִיךְ אִיהוּ מוֹתָא לְאַתְקָנָא פְּגִימוּ דָּא וכמו שצריך הוא למות לתקן פגם זה, הָכִי אִינוּן אִתְּמָר בְּהוּ לְבָתַר, כך נגזר גם על העם שנאמר להם אחר כך "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ" (במדבר יד, לה). וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף נָמֵי בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה בָּתַר פְּלָגוּ דְּיוֹמָא אִתְחֲזִיאַת לֵיהּ מוֹתָא, לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים וגם משיח בן יוסף ביום השישי לאחר שנחלק היום דהיינו אחרי חצות האלף השישי נראה שימות לתקן תיקון שלם. וּמִתַּמָּן וּלְהָלְאָה יִתְחַבְּרוּן תְּרֵין אִילָנִין כַּחֲדָא לְמִיהְוֵי בִּשְׁלִימוּ חַד ומשם והלאה יתחברו שני האילנות של יוסף ודוד כאחד להיות בשלמות אחת.

וְעִם כָּל דָּא אֲרִיכוּ דְּגָלוּתָא, וְתִיקּוּנִין דְּאִתְתַּקְּנוּ בֵּיהּ, מְשִּׁיזְבִין לֵיהּ מִמּוֹתָא ועם כל זה שראויה לו ח"ו המיתה, אריכות הגלות והתיקונים שנתקנו בה, מצילים אותו ממיתה, וּזְכוּתָא דְּמָארֵי קַבָּלָה מִתַקְּפִין לֵיהּ לְהַהוּא טוֹב לְאִתְפָּרְשָׁא מִגּוֹ רַע בְּלֹא הַאי מוֹתָא וזכותם של בעלי הקבלה מחזקים אותו, להרחיק את הטוב מתוך הרע בלא שיצטרך למות, ולכi על בעלי הקבלה נאמר. בְּגִין כָּךְ "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) וְכוּ', בְּזִמְנָא דְּאִתְּמָר בֵּיהּ שעל זמן הגאולה נאמר "וְהָיְתָה עֵת צָרָה" (דניאל יב, א) וְכוּ' צרה למשיח בן יוסף,  כְּדֵין "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ" לְאַתְקְפָא בִּנְהִירוּ דִּילְהוֹן לְמֵיהַב לֵיהּ חַיִּין וַדַּאי ואז המשכילים יזהירו להתחזק באור הקבלה שלהם לתת לו חיים ודאי שלא ימות. כְּדֵין ואז יאמר על השכינה "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא" (שמות ב, ב) ומיד "וַתַּחְמֹל עָלָיו" (שמות ב, ו) וַדַּאי. דִּבְהַהִיא שַׁעֲתָא אִתְּמָר בֵּיהּ שבאותה השעה נאמר עליה "וַתָּשֶׂם בַּסּוּף" (שמות ב, ג), בְּסוֹף יוֹמַיָּא בסוף – באחרית הימים. "עַל שְׂפַת הַיְאֹר" (שם), בְּזִמְנָא דְּאִתְהַדַּר בזמן שיחזור בחינת "חֲזִיר מִיָּעַר" (תהלים פ, יד) שהוא חיה רעה שנשיכתה קשה להיות חֲזִיר מִיאוֹר שהיא בחינה רכה שבעלותו מהיאור מת ואינו מזיק. באותו הזמן "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק" (שמות ב, ד) דָּא שְׁכִינְתָּא. "לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (שם) האם יש זכות להצילו ממיתה וַדַּאי, כְּדֵין ואז מיד "וַתַּחְמֹל עָלָיו" (שמות ב, ו).

וְעוֹד בְּשַׁעְתָּא דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי אִתְיְהִיבַת לַהוֹן לוּחִין מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים ועוד, בשעה שעמדו ישראל על הר סיני נתנו להם הלוחות מצד עץ החיים. וּכְדֵין הֲוַת אוֹרָיְתָא בְּלֹא מַחְלֹקֶת, ואז היתה הבנת התורה ללא מחלוקת. וּלְבָתַר אֶתְיָהִיב לְהוּ מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע, וּכְדֵין אִשְׁתְּכַח תָּמָן יְמִינָא וּשְׂמָאלָא ואחרי כן בלוחות השניים ניתנה להם מצד עץ הדעת טוב ורע ונמצא בה ימין ושמאל הֶיתֵּר וְאִסּוּר כָּשֵׁר וּפָסוּל טָהוֹר וְטָמֵא. דְּעֵץ הַחַיִּים אִיהוּ כְּלָל, תָּמָן מִתְחַבְּרָן יְמִינָא וּשְׂמָאלָא בְּחִיבּוּרָא חַד שעץ החיים בבחינת הכלל, ושם מתחברים ימין ושמאל בחיבור אחד. אֲבָל עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע אִיהוּ פְּרָט, תָּמָן אִשְׁתְּמוֹדְעָן מִילִין כָּל חַד לְסִטְרֵיהּ שם נודעים הדברים כל אחד לצידו. בְּגִין כָּךְ דָּא מַכְשִׁיר וְדָא פּוֹסֵל דָּא מְטַמֵּא וְדָא מְטַהֵר. וְכֹלָּא מֵהַהוּא יוֹבְילָא נָפִיק וכל העניינים יוצאים מאותו היובל שהיא הבינה, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ 'אֵלּוּ וְאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים' (עירובין יג) שהיא הבינה הנקראת אלהים חיים. וְאַף עַל גַּב דְּמִתְפָּרְשָׁן לְתַתָּא ואע"ג שלמטה מתפרדים הדברים בהבנתם, לְעֵילָא כֹּלָּא אִיהוּ חַד למעלה במקורן הכל אחד בלא מחלוקת. וְכֹלָּא אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן והכל העמידוהו החכמים 'אֶל אֶחָד נְתָנָן פַּרְנָס אֶחָד אֲמָרָן' (חגיגה ג, ב), מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא משה המכונה פרנס אחד שזכה לקבל את התורה מצד העמוד האמצעי שהוא ז"א – אספקלריא דנהרא – המראה הברור וקיבל והבין את התורה בלא מחלוקות ועל ידי כן זכה להיות רועה נאמן שנאמר, דְּבֵיהּ "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה" (שמות ג, א) לְדַבְּרָא עָלְמִין להנהיג העולמות ולהשפיע כבחינת זכר. וּשְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דָּא, והשכינה שהיא כלת משה נקראת רועָה שמנהיגה את כל הנבראים "כִּי רֹעָה הִיא" (בראשית כט, ט).

וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ נְהוֹרִין עִלָּאִין, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ והקב"ה שהוא בחינת ז"א תורה שבכתב, הוא הכלל של כל האורות העליונים שנאמר בו "גָּדוֹל יְהֹוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד" (תהלים מח, ב). "גָּדוֹל" מִסִּטְרָא דִּימִינָא מצד הימין שהוא החסד. "וּמְהֻלָּל מְאֹד" מִסִּטְרָא דִּשְׁמָאלָא, דְּתָמָן נִיגּוּנָא דְּלֵיוָאֵי מצד שמאל שהיא הגבורה ששם סוד נגינת הלוים. וְכֹלָּא בְּאָן אֲתַר אַפְקִיד? והכל, באיזה מקום ניתן? אֶלָּא "בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ" (תהלים מח, ב) דָּא שְׁכִינְתָּא ניתן בשכינה הנקראת עיר אלהינו שהיא סוד תורה שבע"פ, בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא ונקראת עיר אלהינו ע"ש המשפיע בה שהוא ז"א עמודא דאמצעיתא בחינת תורה שבכתב. בְּגִין כָּךְ "הַר קָדְשׁוֹ" לפיכך אומר הר קדשו ע"ש השפע היורד מא"א ומשפיע בז"א.