תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּמִינָאָה דף לז

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּמִינָאָה דף לז.

דְּהָא כַּמָּה דַּרְגִּין מִתְפָּרְשָׁן בְּשְׁכִינְתָּא, אֲבָל חַד נְקוּדָה טְמִירְתָּא אִיהִי דְּלָא אִתְמַשְּׁכַת אֶלָּא לְמַלְכָּא, "הַר קָדְשׁוֹ" וַדַּאי. וְתַמָּן יָהִיב כֹּלָּא בְּחִיבּוּרָא חֲדָא, כְּמָה דְּאִיהוּ כָּלִיל כֹּלָּא הָכֵי.

לְבָתַר מִתַּמָּן אִתְפָּרְשָׁן מִילִין בִּפְרָט, כָּל חַד לְסִטְרֵיהּ. עַל רָזָא דָּא כְּתִיב "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ לְמִינוֹ" (בראשית א, יא) דְּהָא תָּמָן כָּל אִינוּן חֵילִין דְּאִזְדְּרָעוּ בִּכְלָלָא חַד, תָּבִין וּמִתְפָּרְשָׁן לְזִינַיְיהוּ, כָּל חַד בְּאַתְרֵיהּ כִּדְקָא יָאוּת. "דֶּשֶׁא עֵשֶׂב" (בראשית א, יא) וְכוּ' אִלֵּין נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּא, וְכֻלְהוֹ בִּרְיָין נָמֵי.

לְבָתַר "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית א, כד) וְכוּ' אִלֵּין מַלְאָכַיָּא מְמַנָּן דְּאִתְמְנִיאוּ עַל כָּל מִילִין דְּעָלְמָא. וְכֹלָּא לְזִינֵיהּ אִתְחָזֵי וְנָפִיק. וְרַבָּנָן אוֹקְמוּהָ 'כָּל דִּבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נַעֲשָׂה מִמֶּנּוּ מַלְאַךְ' (חגיגה יד, א). וְרָזָא דְּמִלָּה בְּשַׁעְתָּא דְּנָפִיק דִּבּוּר, מִיָּד מַלְאַךְ חַד וַדַּאי נָפִיק וְאִזְדַּמַּן לְקַבְּלָא לֵיהּ, וְאִתְמַנֵּי עֲלֵיהּ כִּדְקָא חֲזֵי. וּמָאן אֲתַר נְפַק? אֶלָּא מֵהַהוּא דִּבּוּר וַדַּאי. דְּאִית קוֹל וְאִית דִּבּוּר. קוֹל לְגוֹ דְּלָא אֶשְׁתְּמֹעַ, וְדִיבּוּר לְבַר דְּאִשְׁתְּמַע, וּמִנֵּהּ נָפְקִין מַלְאָכִין אִלֵּין דְּאִתְּמָר בְּהוּ "גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" (תהלים קג, כ) וְלֹא בְּקוֹלוֹ. דְּהָא מֵהַאי דִּבּוּר נָפְקִין וּמִינֵּיהּ נָטְלִין. אֲבָל יִשְׂרָאֵל, לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹלוֹ וַדַּאי, דִּמְחִיצָּתָן לִפְנִים מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. דִּכְתִיב "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל" (במדבר כג, כג).

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כֹּלָּא יִתְתְּקַן, בְּזִמְנָא דְּיִתְחַבְּרוּן תְּרֵין אִלָנִין אִלֵּין לְמֶהֱוֵי חַד, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז). וְכֵיוָן דְּאִלָנִין אִתְחַבְּרוּ כֻּלְהוֹ עֲנָפִין הָכִי נָמֵי מִתְחַבְּרָן. בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב "אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה" (ישעיהו יא, יג) וְכוּ' דְּהָא עֲנָפִין בָּתַר שָׁרָשִׁין אַזְלָן, וְכֵיוָן דְּאִתְחַבָרוּ שָׁרָשִׁין לְעֵילָא וְתַתָּא, מִתְחַבְּרָן עֲנָפִין נָמֵי. דְּלֵית סִטְרָא אַחֲרָא דְּאַפְרִישַׁת לוֹן, דְּאִתְּמָר בָּהּ "וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף" (משלי טז, כח). מַאי נִרְגָּן? אֶלָּא כְּמָה דְּאָמַר "דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים" (משלי יח, ח), "וַיֵּרָגְנוּ" (תהלים קו, כה) וְכוּ' דְּהָא סִטְרָא אַחֲרָא לָא אַפְרִישַׁת דַּרְגִּין אֶלָּא מִגּוֹ קִטְרוּגָא דִּילַהּ, דְּסָלְקַת מֵאַתְרַהּ מִתַּתָּא לְעֵילָא.

כְּדֵין מַפְרִיד אַלּוּף דָּא אל"ף ו. דְּו' דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְא' דָּא שְׁכִינְתָּא. וְרָזָא דְּמִלָּה ו"א הָא ז', פִּירוּדָא בֵּין שִׁית לְשֶׁבַע, מַפְרִיד אַלּוּף וַדַּאי. וּלְזִמְנָא דְּתִתְעַבַּר סִטְרָא אַחֲרָא מֵעָלְמָא אִתְּמָר "הֲלוֹא מֵעַתָּה קָרָאת לִי אָבִי אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה" (ירמיהו ג, ד). קָרָאת לִי אָבִי, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרֵי לִשְׁכִינְתָּא בְּרָתֵיהּ בְּקַדְמִיתָא, בְּזִמְנָא דְּאִתְבְּנִיאַת מִינֵּיהּ. כְּדֵין אִתְּמָר בָּהּ "לוֹ לְבַת" (אֶסְתֵּר ב, ז). לְבָתַר "אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה" (יִרְמְיָהוּ ג, ד), בְּזִמְנָא דְּאִתְחַבַּר בַּהּ, לוֹ לְבַיִת. כְּדֵין "חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר" (תְּהִלִּים כה, ז). מַאי נְעוּרַי? אֶלָּא הָכָא רָזָא כְּמָה דְּאָמַר "כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי" (יִרְמְיָהוּ לא, יח). דְּיִשְׂרָאֵל בְּזִמְנָא דַּהֲווּ שְׁרָאָן לְאִתְתַּקְּפָא בְּגִזְעָא קַדִּישָׁא לְעָלְמָא בְּאֲבָהָן וּתְרֵיסַר שִׁבְטִין, מִיָּד אִתְּתַּקְּפַת סִטְרָא אַחֲרָא לְקִבְלַיְיהוּ וְגָלוּ לְמִצְרַיִם. וְזִמְנָא דָּא אִיקְּרֵי נְעוּרִים לְהוּ וַדַּאי.


ביאור נופת צופים.

דְּהָא כַּמָּה דַּרְגִּין מִתְפָּרְשָׁן בְּשְׁכִינְתָּא, הרי כמה מדריגות מתחלקות בשכינה, אֲבָל חַד נְקוּדָה טְמִירְתָּא אִיהִי דְּלָא אִתְמַשְּׁכַת אֶלָּא לְמַלְכָּא, אבל נקודה אחת נעלמת שהיא יסודה שאינה נמשכת אלא למלך שהוא ז"א, "הַר קָדְשׁוֹ" וַדַּאי, וְתַמָּן יָהִיב כֹּלָּא בְּחִיבּוּרָא חֲדָא ושם נותן כל השפע החיבור אחד, כְּמָה דְּאִיהוּ כָּלִיל כֹּלָּא הָכֵי כמו שהוא כולל כל השפע שניתן לו מהמדרגות מעליו כך.

לְבָתַר מִתַּמָּן אִתְפָּרְשָׁן מִילִין בִּפְרָט, כָּל חַד לְסִטְרֵיהּ. ואחר כך לאחר היחוד, משם מתחלקים הדברים בפרטות כל אחד למקומו, עַל רָזָא דָּא כְּתִיב ועל סוד זה כתוב "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ לְמִינוֹ" (בראשית א, יא) דְּהָא תָּמָן כָּל אִינוּן חֵילִין דְּאִזְדְּרָעוּ בִּכְלָלָא חַד שהרי שם כל אלה הכוחות שנזרעו במלכות בכלל אחד, תָּבִין וּמִתְפָּרְשָׁן לְזִינַיְיהוּ, כָּל חַד בְּאַתְרֵיהּ כִּדְקָא יָאוּת שבים ונחלקים למיניהם, כל אחד במקומו כמו שראוי. "דֶּשֶׁא עֵשֶׂב" (בראשית א, יא) וְכוּ' אִלֵּין נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּא, וְכֻלְהוֹ בִּרְיָין נָמֵי אלה נשמות הצדיקים וכל הבריות גם כן.

לְבָתַר ואחר כך "תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית א, כד) וְכוּ' אִלֵּין מַלְאָכַיָּא מְמַנָּן דְּאִתְמְנִיאוּ עַל כָּל מִילִין דְּעָלְמָא. אלה הם המלאכים הממונים שהופקדו על ענייני העולם וְכֹלָּא לְזִינֵיהּ אִתְחָזֵי וְנָפִיק והכל הולך למינו ויוצא. וְרַבָּנָן אוֹקְמוּהָ וחכמים פרשו 'כָּל דִּבּוּר שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נַעֲשָׂה מִמֶּנּוּ מַלְאַךְ' (חגיגה יד, א) כל דיבור שהוא ענין יחוד רוח הפה נברא ממנו מלאך. וְרָזָא דְּמִלָּה בְּשַׁעְתָּא דְּנָפִיק דִּבּוּר, מִיָּד מַלְאַךְ חַד וַדַּאי נָפִיק וְאִזְדַּמַּן לְקַבְּלָא לֵיהּ, וסוד הדבר שבשעה שיוצא הדיבור, מיד מלאך שאליו מיועד הדיבור שהוא כח פעולה ודאי שומע אותו ומזדמן לקבל אותו, וְאִתְמַנֵּי עֲלֵיהּ כִּדְקָא חֲזֵי ומתמנה עליו כמו שראוי. וּמָאן אֲתַר נְפַק? אֶלָּא מֵהַהוּא דִּבּוּר וַדַּאי ומאיזה מקום יוצא הכח? אלא מאותו הדיבור ודאי. דְּאִית קוֹל וְאִית דִּבּוּר. יש קול ויש דיבור. קוֹל לְגוֹ דְּלָא אֶשְׁתְּמֹעַ קול הוא פנימי ושלא להישמע, וְדִיבּוּר לְבַר דְּאִשְׁתְּמַע ודיבור בחיצוניות הפה ונשמע, וּמִנֵּהּ נָפְקִין מַלְאָכִין אִלֵּין דְּאִתְּמָר בְּהוּ ומהדיבור יוצאים המלאכים האלה שנאמר בהם "גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ" (תהלים קג, כ) וְלֹא בְּקוֹלוֹ בקול הדיבור נאמר, ולא סתם בקולו. דְּהָא מֵהַאי דִּבּוּר נָפְקִין וּמִינֵּיהּ נָטְלִין, שהרי מזה הדיבור נבראו, וממנו נוטלים שפעם וכוחם. אֲבָל יִשְׂרָאֵל, לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹלוֹ וַדַּאי לא נאמר בהן "קול דברו" או רק "בקולו" ולפיכך נבראו מהפנימיות ומשם נוטלים כוחם, ולכן גדולה מעלתם יותר מהמלאכים שמקומם בחיצוניות של העולמות, ואילו נשמות ישראל דִּמְחִיצָּתָן לִפְנִים מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. דִּכְתִיב "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל" (במדבר כג, כג).

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כֹּלָּא יִתְתְּקַן, בְּזִמְנָא דְּיִתְחַבְּרוּן תְּרֵין אִלָנִין אִלֵּין לְמֶהֱוֵי חַד, דְּאִתְּמָר בְּהוּ ולעתיד לבא הכל יתוקן בזמן שיתחברו שתי האילנות האלה של בן יוסף ובן דוד להיות אחד כנאמר בהם "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז), וְכֵיוָן דְּאִלָנִין אִתְחַבְּרוּ כֻּלְהוֹ עֲנָפִין הָכִי נָמֵי מִתְחַבְּרָן וכיוון שהאילנות התחברו, כל הענפים שהם נשמות ישראל גם כך מתחברים. על אותו הזמן נאמר. בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב "אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה" (ישעיהו יא, יג) וְכוּ' דְּהָא עֲנָפִין בָּתַר שָׁרָשִׁין אַזְלָן, וְכֵיוָן דְּאִתְחַבָרוּ שָׁרָשִׁין לְעֵילָא וְתַתָּא, מִתְחַבְּרָן עֲנָפִין נָמֵי שהרי הענפים הולכים אחרי השורשים, וכיוון שהתחברו השורשים למעלה באורות ולמטה במשיחין, מתחברים בהם גם הנשמות. דְּלֵית סִטְרָא אַחֲרָא דְּאַפְרִישַׁת לוֹן, דְּאִתְּמָר בָּהּ שאין יותר סטרא אחרא שתפריד ביניהם, שנאמר בה "וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף" (משלי טז, כח). מַאי מהו נִרְגָּן? אֶלָּא כְּמָה דְּאָמַר "דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים" (משלי יח, ח), "וַיֵּרָגְנוּ" (תהלים קו, כה) וְכוּ' נרגנים מלשון מפריד ומחלק, דְּהָא סִטְרָא אַחֲרָא לָא אַפְרִישַׁת דַּרְגִּין אֶלָּא מִגּוֹ קִטְרוּגָא דִּילַהּ, דְּסָלְקַת מֵאַתְרַהּ מִתַּתָּא לְעֵילָא שאין הסטרא אחרא מפרידה בין המדרגות אלא מתוך שהיא מקטרגת, שעולה ממקומה שלמטה – למעלה.

כְּדֵין מַפְרִיד אַלּוּף דָּא אל"ף ו. דְּו' דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְא' דָּא שְׁכִינְתָּא הרי, "מפריד אלוף" הוא שמפריד אותיות אלו"ף ל-אל"ף ו'. ו' הוא הקב"ה דהיינו הזכר וא' זו השכינה בחינת נקבה. וְרָזָא דְּמִלָּה ו"א הָא ז', פִּירוּדָא בֵּין שִׁית לְשֶׁבַע, מַפְרִיד אַלּוּף וַדַּאי. וסוד חיבור ו' ו-א' הוא ז' – שבע, וע"כ הם רוצים להפריד בין ו' שהוא שש ז"א שבניינו משש ספירות – לז' שהיא השכינה המדרגה השביעית. וּלְזִמְנָא דְּתִתְעַבַּר סִטְרָא אַחֲרָא מֵעָלְמָא אִתְּמָר ובזמן שתעבור הסטרא אחרא מהעולם יאמר "הֲלוֹא מֵעַתָּה קָרָאת לִי אָבִי אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה" (ירמיהו ג, ד). קָרָאת לִי אָבִי, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרֵי לִשְׁכִינְתָּא בְּרָתֵיהּ בְּקַדְמִיתָא, בְּזִמְנָא דְּאִתְבְּנִיאַת מִינֵּיהּ שהקב"ה שהוא ז"א קורא לשכינה בתחילה בזמן שהיא נבנית ממנו בשם בתי, כְּדֵין אִתְּמָר בָּהּ ואז נאמר בה "לוֹ לְבַת" (אֶסְתֵּר ב, ז). לְבָתַר "אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה" (יִרְמְיָהוּ ג, ד), בְּזִמְנָא דְּאִתְחַבַּר בַּהּ, לוֹ לְבַיִת אחרי שנבנתה, היא או קורא לו אלוף נעורי אתה בזמן שמתייחד עימה שאז היא נקראת בַיִת, ואז היא אומרת. כְּדֵין "חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר" (תְּהִלִּים כה, ז) הם הזמנים שינקו ממנה הסטרא אחרא הנקראים חטאות בזמן הגלות. מַאי נְעוּרַי? אֶלָּא הָכָא רָזָא כְּמָה דְּאָמַר מה כוונת נְעוּרַי? אלא כאן יש סוד כמו שאמר "כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי" (יִרְמְיָהוּ לא, יח) . דְּיִשְׂרָאֵל בְּזִמְנָא דַּהֲווּ שְׁרָאָן לְאִתְתַּקְּפָא בְּגִזְעָא קַדִּישָׁא לְעָלְמָא בְּאֲבָהָן וּתְרֵיסַר שִׁבְטִין בזמן שהיו ישראל מתחילים להתחזק בגזע הקדוש של העולם בזכות האבות ושנים עשר השבטים, מִיָּד אִתְּתַּקְּפַת סִטְרָא אַחֲרָא לְקִבְלַיְיהוּ וְגָלוּ לְמִצְרַיִם מיד התחזקה הסטרא אחרא כנגדם וגלו למצרים. וְזִמְנָא דָּא אִיקְּרֵי נְעוּרִים לְהוּ וַדַּאי וזמן זה של גלות מצרים נקרא עבורם נְעוּרִים ודאי.