תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּמִינָאָה דף לח

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּמִינָאָה דף לח.

וְתָא חֲזֵי, דִּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְקְשַׁר בְּמִצְרַיִם קִיטְרָא דִּמְסָאֲבוּתָא, דְּכֻלְּהוּ ד' קְלִיפִין אִתְקְטָרוּ תָּמָן לְשַׁלְּטָאָה עַל יִשְׂרָאֵל. וּלְקִבְלַיְיהוּ ת' שְׁנִין אִתְגְּזָרוּ עֲלַיְיהוּ לְמֶיהֱוֵי בְּפוּלְחָנָא. וְלָקֳבֵל דָּא ד' לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאוּלָה, לְמִפְרַק לְהוּ מִכֻּלְהוֹ ד', פּוּרְקָנָא שְׁלִים. וְאִלְמָלֵא סָבְלוּ יִשְׂרָאֵל גָּלוּתָא שְׁלִים, פּוּרְקָנָא נָמֵי שְׁלִים הֲוָה, דְּלָא הֲוָה אֲבַתְרֵיהּ גָּלוּתָא. אֲבָל כֵּיוָן דְּלָא יָכִילוּ לְמִסְבַּל גָּלוּתָא, וְאִצְטְרִיךְ לְאִתְקַצְּרָא, לָא נָטְלוּ כֻּלְהוֹ קְלִיפִין כָּל דִּלְהוֹן. וּלְבָתַר שְׁלָטוּ כָּל חַד בְּאַתְרֵיהּ בְּד' מַלְכֻיּוֹת. וּבְשַׁעֲתָא דְּחָבוּ בַּמַּדְבְּרָא תָּבוּ וְאִתְמַסְרוּ לְאִינּוּן ד', בְּמ' שְׁנִין דְּמַדְבְּרָא.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, מָאן גָּרִים לוֹן דְּלָא יָכְלוּ לְמִסְבַּל. אֶלָּא בְּגִין דְּלָא אִתְגְּזָרוּ. וְאִתְּמָר בְּהוּ "בַּיהֹוָה בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ" (הושע ה, ז) מִסִּטְרָא דְּעָרְלָה. דְּאִתְּמָר בַּהּ "לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר" (תהלים פא, י) בְּךָ מַמָּשׁ דָּא עָרְלָה. וּכְדֵין מִצְרַיִם דְּאִיהִי עֶרְוַת הָאָרֶץ שַׁלְטַת עֲלַיְיהוּ, וְאִשְׁתַּעֲבִידוּ תְחוּתָהּ וּתְחוּת כֻּלְהוֹ מְסָאֲבִין דַּהֲווּ מִתְקַטְּרִין בַּהּ.

וְכַד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַפָּקָא לוֹן, יְהִיב לְהוּ דָּם פֶּסַח וְדַם מִילָה. דָּם מִילָה לְאִשְׁתִּיזָבָא מֵהַהִיא עָרְלָה קְלִיפָה קַּשְׁיָא. וְדַם פֶּסַח לְאִתְחַבְּרָא בְּגוֹ קְדוּשָׁתָא דְּמָארֵיהוֹן. כְּדֵין כְּתִיב "גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ" (זכריה ט, יא), לִשְׁכִינְתָּא אִתְּמָר, דְּאִתְפָּרְקַת בְּחֵילָא דָּא. "שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ" (זכריה ט, יא), אִלֵּין יִשְׂרָאֵל. בְּגִין כָּךְ "מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם" (שמות יב, כא) מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם מֵעֲבוֹדָה זָרָה דָּא עָרְלָה, "לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר" (תהלים פא, י). "וּקְחוּ לָכֶם צֹאן" (שמות יב, כא) שֶׁל מִצְוָה דָּם פֶּסַח וַדַּאי. וְעִם כָּל דָּא כֵּיוָן דְּלָא אִשְׁתְּלִים גָּלוּתָא, לָא אִתְפָּרְשַׁת סִטְרָא אַחֲרָא לְגַמְרֵי. וְכַד תָּבוּ לְמֶחֱטֵי בָּעֵגֶל וּבַמְּרַגְּלִים, תָּבוּ לְאִתְמַסְּרָא בִּידַיְיהוּ כְּמָה דְּאִתְּמָר.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, כָּל מַלְכֻיּוֹת אִלֵּין, חֵילָא מָשְׁכִין לְגַבַּיְיהוּ מֵהַהוּא חֵילָא דְּנָטְלוּ בְּקַדְמִיתָא. וּבְגִין כָּךְ "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ" (דברים טז, ג) וְכוּ' לְאַדְכְּרָא תְּבִירוּ קַדְמָאָה, דְּלָא יִתְגָאוּן לְחַרְבָּא עָלְמָא. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי, "כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע לְמִצְרָיִם" (ישעיהו כג, ה) וְכוּ' וּכְתִיב "כִּימֵי צֵאתְךָ" (מיכה ז, טו) וְכוּ'. וּכְתִיב "הִנֵּה יְהֹוָה רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם" (ישעיהו יט, א) לְתַבְרָא שָׁרְשָׁא, וְיִתַּבְּרוּן עֲנָפִין אֲבַתְרֵיהּ.


ביאור נופת צופים.

וְתָא חֲזֵי, דִּבְהַהוּא זִמְנָא אִתְקְשַׁר בְּמִצְרַיִם קִיטְרָא דִּמְסָאֲבוּתָא, דְּכֻלְּהוּ ד' קְלִיפִין אִתְקְטָרוּ תָּמָן לְשַׁלְּטָאָה עַל יִשְׂרָאֵל. בא וראה, באותו הזמן, נקשרה במצרים קשר של טומאה, שכל ד' קליפות הידועות: ענן גדול, רוח סערה, אש מתלקחת ונוגה נקשרו שם לשלוט על ישראל, וּלְקִבְלַיְיהוּ ת' שְׁנִין אִתְגְּזָרוּ עֲלַיְיהוּ לְמֶיהֱוֵי בְּפוּלְחָנָא וכנגדם נגזר על ישראל ד' מאות שנות עבדות כנגד הקשר ד' מאות מדרגות טומאה הכלולות בקשר ד' הקליפות. וְלָקֳבֵל דָּא ד' לְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאוּלָה, לְמִפְרַק לְהוּ מִכֻּלְהוֹ ד', פּוּרְקָנָא שְׁלִים וכנגד אלה הקליפות נאמרו ד' לשונות של גאולה לגאול אותם מכל אותן  הד' גאולה שלמה. וְאִלְמָלֵא סָבְלוּ יִשְׂרָאֵל גָּלוּתָא שְׁלִים, פּוּרְקָנָא נָמֵי שְׁלִים הֲוָה, דְּלָא הֲוָה אֲבַתְרֵיהּ גָּלוּתָא ואלמלא סבלו ישראל את כל ד' מאות שנות הגלות במלואן, היתה הגאולה שלמה ולא היתה אחריה גלות נוספת כי היתה הסטרא אחרא נאבדת לחלוטין ולא היה להם קיום להתעורר, וממילא לא היה מעשה העגל. אֲבָל כֵּיוָן דְּלָא יָכִילוּ לְמִסְבַּל גָּלוּתָא, וְאִצְטְרִיךְ לְאִתְקַצְּרָא, לָא נָטְלוּ כֻּלְהוֹ קְלִיפִין כָּל דִּלְהוֹן אבל כיוון שלא יכלו לסבול כל אורך הגלות, ונצרך להתקצר למאתיים ועשר שנים, לא קבלו הקליפות את כל הראוי להם כדי להיאבד. וּלְבָתַר שְׁלָטוּ כָּל חַד בְּאַתְרֵיהּ בְּד' מַלְכֻיּוֹת ואחר כך שלטו אלה הקליפות כל אחד במקומו בד' מלכויות – בבל, פרס, יוון ואדום – ששלטו על ישראל. וּבְשַׁעֲתָא דְּחָבוּ בַּמַּדְבְּרָא תָּבוּ וְאִתְמַסְרוּ לְאִינּוּן ד', בְּמ' שְׁנִין דְּמַדְבְּרָא ובזמן שחטאו בעגל במדבר שבו ונמסרו לאלה הד' קליפות וכנגדן נגזר עליהם להיות ד' עשרות – מ' שנה במדבר.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, מָאן גָּרִים לוֹן דְּלָא יָכְלוּ לְמִסְבַּל. אֶלָּא בְּגִין דְּלָא אִתְגְּזָרוּ. וְאִתְּמָר בְּהוּ אבל בא וראה, מה גרם להם שלא יכול לסבול אורך הגלות? אלא בגלל שלא היו נימולים ונאמר בהם "בַּיהֹוָה בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ" (הושע ה, ז) מִסִּטְרָא דְּעָרְלָה מצד הערלה שאין לה תיקון וצריכה להאבד. דְּאִתְּמָר בַּהּ "לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר" (תהלים פא, י) בְּךָ מַמָּשׁ בגופך דָּא עָרְלָה. וּכְדֵין מִצְרַיִם דְּאִיהִי עֶרְוַת הָאָרֶץ שַׁלְטַת עֲלַיְיהוּ וכיון שמדרגת טומאת מצרים שהיה גדולה מכל הארצות וע"כ נקראת ערות הארץ – שלטה עליהם, וְאִשְׁתַּעֲבִידוּ תְחוּתָהּ וּתְחוּת כֻּלְהוֹ מְסָאֲבִין דַּהֲווּ מִתְקַטְּרִין בַּהּ ונשתעבדו תחתיה ותחת כל אותם הטומאות שהיו נקשרות בערוות הארץ.

וְכַד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַפָּקָא לוֹן, יְהִיב לְהוּ דָּם פֶּסַח וְדַם מִילָה וכאשר רצה הקב"ה להוציאם ממצרים, נתן להם ב' דמים, דם הפסח ודם המילה. דָּם מִילָה לְאִשְׁתִּיזָבָא מֵהַהִיא עָרְלָה קְלִיפָה קַּשְׁיָא דם המילה להציל אותם מאותה הקליפה הקשה הנקראת ערלה. וְדַם פֶּסַח לְאִתְחַבְּרָא בְּגוֹ קְדוּשָׁתָא דְּמָארֵיהוֹן ודם קרבן הפסח לחברם ולקשרם בתוך קדושת אדונם. כְּדֵין כְּתִיב ואז נאמר "גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ" (זכריה ט, יא), לִשְׁכִינְתָּא אִתְּמָר, דְּאִתְפָּרְקַת בְּחֵילָא דָּא אַתְּ לשכינה נאמר שנגאלה בכח אלה הדמים. "שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ" (זכריה ט, יא), אִלֵּין יִשְׂרָאֵל. בְּגִין כָּךְ ציווה הקב"ה עליהם "מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם" (שמות יב, כא) דרשו רבותינו מִשְׁכוּ יְדֵיכֶם מֵעֲבוֹדָה זָרָה דָּא עָרְלָה, "לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר" (תהלים פא, י) תפרישו עצמיכם מעבודה הזרה שהיא הערלה. "וּקְחוּ לָכֶם צֹאן" (שמות יב, כא) שֶׁל מִצְוָה דָּם פֶּסַח לקרבם לאדונם וַדַּאי. וְעִם כָּל דָּא כֵּיוָן דְּלָא אִשְׁתְּלִים גָּלוּתָא, לָא אִתְפָּרְשַׁת סִטְרָא אַחֲרָא לְגַמְרֵי. ועם כל זה, כיוון שלא נשלמה הגלות בכל שנותיה כאמור לעיל, לא התרחקה הסטרא אחרא מהם לגמרי. וְכַד תָּבוּ לְמֶחֱטֵי בָּעֵגֶל וּבַמְּרַגְּלִים, תָּבוּ לְאִתְמַסְּרָא בִּידַיְיהוּ כְּמָה דְּאִתְּמָר וכאשר שבו וחטאו בעגל ובמרגלים, שבו ונמסרו בידיהם כמו שנאמר.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, כָּל מַלְכֻיּוֹת אִלֵּין, חֵילָא מָשְׁכִין לְגַבַּיְיהוּ מֵהַהוּא חֵילָא דְּנָטְלוּ בְּקַדְמִיתָא. אבל בא וראה, כל אלה ד' מלכויות מושכים הכח לעצמם מאותו הכח שלקחו בתחילה במצרים,  וּבְגִין כָּךְ ולכך ציוה "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ" (דברים טז, ג) וְכוּ' לְאַדְכְּרָא תְּבִירוּ קַדְמָאָה דְּלָא יִתְגָאוּן לְחַרְבָּא עָלְמָא להזכיר את שבירתם הראשונה במצרים, שלא יתגאו להחריב העולם. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי, ולעתיד לבא תזכר שבירתם הראשונה וממנה תמשך השבירה האחרונה המוחלטת כמו שנאמר "כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע לְמִצְרָיִם" (ישעיהו כג, ה) וְכוּ' וּכְתִיב "כִּימֵי צֵאתְךָ" (מיכה ז, טו) וְכוּ'. וּכְתִיב "הִנֵּה יְהֹוָה רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם" (ישעיהו יט, א) לְתַבְרָא שָׁרְשָׁא, וְיִתַּבְּרוּן עֲנָפִין אֲבַתְרֵיהּ ולשבור את שורשם שהם הקליפות ברוחניות, ואחריהן ישברו הענפים שהם אומותיהם בגשמיות.