תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חַדְסַר דף מג

עמודים נוספים בפרק זה
  1. תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חַדְסַר דף מב
  2. תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חַדְסַר דף מג
  3. תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חַדְסַר דף מד

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חַדְסַר דף מג.

וְאִינּוּן יָהֲבִין לְהוּ חֵילָא וּבִרְכָאָן דְּנָטְלִין מֵעֵילָּא לְאַיְתָאָה לְתַתָּא, יַחֲלִיפוּ וַדַּאי. "וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר" (רות ד, ז). גְּאוּלָה, לְמִפְרַק לְגָרְמֵיהּ הַהִיא מִלָּה דְּזַכְיָן לְאַיְתָאָה לְגָרְמֵיהּ בִּרְכָאָן וְחֵילָא. וְדָא מִצְוָה דְּנַחְתַּת לְאַגְרָה לְתַתָּא. כְּמָה דְּאָמַר 'שֶׁשָּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה' (אֲבוֹת ד, ב). וְעַל הַתְּמוּרָה דָּא חִילּוּפָא דְּאִתְּמָר.

"זֹאת" דָּא שְׁכִינְתָּא קַיְימַת עַל כֻּלְהוֹ אִלֵּין מִילִין לְאַקָּמָא לוֹן, "לְקַיֵּם כָּל דָּבָר" (רות ד, ז) וַדַּאי. וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִתְּמָר בָּהּ "הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ" (משלי לא, יד) דְּהָכִי נַטְלַת זָכְוָון מִלְּתַתָּא וְאַיְתִיאַת לְהוּ לְעֵילָא. וְנָטַלְתָּ בִּרְכָאָן נַהֲמָא דִּמְזוֹנָא מִלְעֵילָּא וְאַיְתִיאַת לְתַתָּא. בְּגִין כָּךְ "וְקוֹיֵ יְהֹוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ" (ישעיהו מ, לא) וַדַּאי.

"יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים" (ישעיהו מ, לא). לְמַאן יַעֲלוּ? אֶלָּא לְאִינּוּן חֵיוָן. דִּבְזִמְנָא דְּלֵית זְכוּתָא בְּיִשְׂרָאֵל, אִתְּמָר בְּהוּ "בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן" (יחזקאל א, כד). אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאִית בְּהוּ זְכוּתָא, "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" (יחזקאל א, יד) כְּמָה דְּאִתְּמָר. כְּדֵין יַעֲלוּ אֵבֶר. מַאי כַּנְּשָׁרִים? אֶלָּא רָזָא דָּא "אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ" (יחזקאל א, יב). בְּגִין כָּךְ כֻּלְהוֹ ד' חֵיוָן כַּנְּשָׁרִים סָלְקִין. דָּא נֶשֶׁר בְּרַחֲמֵי. דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ" (דברים לב, יא). "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות יט, ד). "יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ" (ישעיהו מ, לא) וְכוּ' רָצוֹא וָשׁוֹב וַדַּאי.

וְעוֹד "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" (יְחֶזְקֵאל א, יד). בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל קָיְימִין בְּבֵי כְּנִישְׁתָא וְסָלְקִין שִׁירִין קַמֵּי מָרַיְיהוּ בְּכַמָּה נִיגּוּנִין. כְּדֵין "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וְשׁוּב". בְּהַהוּא נִיגּוּנִין סָלְקִין וְנַחְתִּין וַדַּאי, בְּתִיאוּבְתָּא דְּרוּחָא דְּתָאִיב לְאִתְחַבְּרָא לְעֵילָא. בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב "יֱהֹוִה אֲדֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת" (חֲבַקּוּק ג, יֵט) וְכוּ'. דְּהָא בְּשַׁעְתָּא דְּמִזְדַּמְּנָן חֵיוָן לְסַלְקָא שִׁירָתָא קַמֵּי מָארֵיהוֹן, תְּרֵין ההי"ן אִתְּעָרוּ, ה' עִלָּאָה ה' תַּתָּאָה, דִּבְהוּ תַּלְיָא נִיגּוּנָא. וּכְדֵין חֵילָא נָגִיד מִינְּהוֹן לְגַבַּיְיהוּ, וּבֵיהּ יֱהֹוִ"ה אֲדֹנָ"י חֵילִי. דְּהָא כְּדֵין סָלְקִין נִיגּוּנָא בְּכַמָּה זֵינִין, סָלִיק וְנָחִית בִּבְסִימּו דְּקָלִין בְּסִידוּרָא שְׁלִים. וּכְדֵין מִגּוֹ הַהוּא נִיגּוּנָא מִסְתַּדְּרָן סְדָרִין לְעֵילָא לְאִתְחַבְּרָא בְּחַד. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת" (חבקוק ג, יט), אִלֵּין תְּרֵין רַגְלַיִן דִּבְהוּ תִּיקּוּנָא דִּשְׁכִינְתָּא. וּבְגִין דְּבַהּ מִתְחַבְּרָן אִתְּמָר בְּהוּ כָּאַיָּלוֹת. "וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי" (חבקוק ג, יט), דָּא חִיבּוּרָא דְּהַהוּא צַדִּיק. וְכֹלָּא בְּהַהוּא נִיגּוּנָא, בְּגִין כָּךְ "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי" (חבקוק ג, יט), דְּנִיגּוּנָא אִיהוּ בְּהוֹד בְּזִמְנָא דְּנֶצַח אִתְחַבָּר בֵּיהּ. וּבְהַהוּא חִיבּוּרָא כֹּלָּא סָלִיק לְאִתְחַבְּרָא דָּא בְּדָא, נֵצַח בְּהוֹד, יְסוֹד בְּבַת זוּגֵּיהּ.


ביאור נופת צופים.

וְאִינּוּן יָהֲבִין לְהוּ חֵילָא וּבִרְכָאָן דְּנָטְלִין מֵעֵילָּא לְאַיְתָאָה לְתַתָּא, יַחֲלִיפוּ וַדַּאי ומלאכים, הם נותנים להם לישראל כוח וברכות שנוטלים מלמעלה לאחד שנתייחדו זו"ן מכח מ"ן שהעלו ישראל להורידם למטה, סוד "יחליפו" ודאי. "וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר" (רות ד, ז). גְּאוּלָה, לְמִפְרַק לְגָרְמֵיהּ הַהִיא מִלָּה דְּזַכְיָן לְאַיְתָאָה לְגָרְמֵיהּ בִּרְכָאָן וְחֵילָא. גאולה, היא סוד השבת הענין לקדמותו, ובכח המצוה נתקנים העולמות העליונים ובשכר יורד השפע לתחתונים, ע"כ גאולה, לגאול לעצמם אותו העניין, שזוכים להביא לעצמם ברכה וכח, וְדָא מִצְוָה דְּנַחְתַּת לְאַגְרָה לְתַתָּא וזה המצוה ששכרה יורד למטה, כמו שנאמר, כְּמָה דְּאָמַר 'שֶׁשָּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה' (אֲבוֹת ד, ב). וְעַל הַתְּמוּרָה דָּא חִילּוּפָא דְּאִתְּמָר "ועל התמורה" זה עניין החילופים שאמרנו.

"זֹאת" דָּא שְׁכִינְתָּא קַיְימַת עַל כֻּלְהוֹ אִלֵּין מִילִין לְאַקָּמָא לוֹן, "זאת" הוא הכינוי לשכינה, שעומדת על כל אלה הדברים לקיים אותם, שכולם נשרשים בה, דרכה עולים מעשי התחתונים ודרכה יורד השפע אליהם "לְקַיֵּם כָּל דָּבָר" (רות ד, ז) וַדַּאי. וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִתְּמָר נאמר בָּהּ "הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ" (משלי לא, יד) דְּהָכִי נַטְלַת זָכְוָון מִלְּתַתָּא וְאַיְתִיאַת לְהוּ לְעֵילָא שכך היא נוטלת הזכויות של ישראל מלמטה ומביאה אותן למעלה ע"י המ"ן שהעלו ישראל אליה. וְנָטַלְתָּ בִּרְכָאָן נַהֲמָא דִּמְזוֹנָא מִלְעֵילָּא וְאַיְתִיאַת לְתַתָּא ונוטלת ברכות, לחם ומזון מלמעלה אחרי שמתייחדת עם ז"א והוא מוריד לה מ"ד להביאם למטה. בְּגִין כָּךְ נאמר "וְקוֹיֵ יְהֹוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ" (ישעיהו מ, לא) וַדַּאי אפילו כשאין ח"ו זכויות בכח קווים מעלים מ"ן, גורמים ליחוד ויורד מ"ד.

"יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים" (ישעיהו מ, לא). לְמַאן יַעֲלוּ? אֶלָּא לְאִינּוּן חֵיוָן למי יעלו? אלא לאלה המלאכים הנקראים חיות הקודש. דִּבְזִמְנָא דְּלֵית זְכוּתָא בְּיִשְׂרָאֵל, אִתְּמָר בְּהוּ בזמן שאין זכויות בישראל נאמר בהם "בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן" (יחזקאל א, כד) כנפיהם שמוטות כיון שאין להם מה לעלות לשכינה. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאִית בְּהוּ זְכוּתָא, אבל בזמן שיש זכויות נאמר בהם "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" (יחזקאל א, יד) כְּמָה דְּאִתְּמָר כמו שביארנו . כְּדֵין יַעֲלוּ אֵבֶר ואז יעלו אֵבֶר שהוא כנף. מַאי כַּנְּשָׁרִים? אֶלָּא רָזָא דָּא זה סוד "אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ" (יחזקאל א, יב). בְּגִין כָּךְ כֻּלְהוֹ ד' חֵיוָן כַּנְּשָׁרִים סָלְקִין בשל כך, כל ד' חיות עולים כנשרים, דָּא נֶשֶׁר בְּרַחֲמֵי. דְּאִתְּמָר בֵּיהּ שזה הנשר שהנהגתו היא רחמים לגוזליו הרומז להנהגת השכינה עם ישראל כמו שנאמר "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ" (דברים לב, יא). "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות יט, ד). "יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ" (ישעיהו מ, לא) וְכוּ' רָצוֹא וָשׁוֹב וַדַּאי.

וְעוֹד "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" (יְחֶזְקֵאל א, יד). בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל קָיְימִין בְּבֵי כְּנִישְׁתָא וְסָלְקִין שִׁירִין קַמֵּי מָרַיְיהוּ בְּכַמָּה נִיגּוּנִין בזמן שישראל נמצאים בבית הכנסת ומעלים זמירות לפני אדונם בכמה ניגונים. כְּדֵין אז מתקיים "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וְשׁוּב". בְּהַהוּא נִיגּוּנִין סָלְקִין וְנַחְתִּין וַדַּאי, בְּתִיאוּבְתָּא דְּרוּחָא דְּתָאִיב לְאִתְחַבְּרָא לְעֵילָא בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב, באותו הניגון עולים ויורדים ודאי, בתשוקת הרוח המשתוקקת להתחבר למעלה. באותו הזמן נאמר "יֱהֹוִה אֲדֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת" (חֲבַקּוּק ג, יֵט) וְכוּ' יֱהֹוִה בסוד ה' ראשונה של שם, אֲדֹנָי בסוד ה' אחרונה. דְּהָא בְּשַׁעְתָּא דְּמִזְדַּמְּנָן חֵיוָן לְסַלְקָא שִׁירָתָא קַמֵּי מָארֵיהוֹן, שהרי, שבשעה שמזדמנות החיות להעלות את שירת ישראל לפני אדונם, תְּרֵין ההי"ן אִתְּעָרוּ, ה' עִלָּאָה ה' תַּתָּאָה, דִּבְהוּ תַּלְיָא נִיגּוּנָא ב' ההי"ן מתעוררים לקבל את הניגון ה' עליונה שכנגד הבינה וה' תחתונה שכשנגד המלכות, שבהם תלוי ומתקשר סוד הניגון. וּכְדֵין חֵילָא נָגִיד מִינְּהוֹן לְגַבַּיְיהוּ, וּבֵיהּ יֱהֹוִ"ה אֲדֹנָ"י חֵילִי ואז יורד מהו כוח אליהם לישראל. דְּהָא כְּדֵין סָלְקִין נִיגּוּנָא בְּכַמָּה זֵינִין, סָלִיק וְנָחִית בִּבְסִימּו דְּקָלִין בְּסִידוּרָא שְׁלִים. שהרי כאשר עולים הניגונים בכמה מינים, עולם ויורד במתיקות הקולות שנסדרים בשלמות, וּכְדֵין מִגּוֹ הַהוּא נִיגּוּנָא מִסְתַּדְּרָן סְדָרִין לְעֵילָא לְאִתְחַבְּרָא בְּחַד. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב ואז מתוך ההוא ניגון העולה, מסתדרים הסדרים למעלה להתחבר כאחד, וזה סוד הכתוב "וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת" (חבקוק ג, יט), אִלֵּין תְּרֵין רַגְלַיִן דִּבְהוּ תִּיקּוּנָא דִּשְׁכִינְתָּא כאילות אלה ב' רגלים שהם נצח והוד שמהם נתקנת השכינה ומקבלת את שפע היחוד. וּבְגִין דְּבַהּ מִתְחַבְּרָן אִתְּמָר בְּהוּ כָּאַיָּלוֹת ובגלל שמתחברים בה נאמר בהם כאילות. "וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי" (חבקוק ג, יט), דָּא חִיבּוּרָא דְּהַהוּא צַדִּיק זה החיבור של השכינה ביסוד והוא מוריד את כל השפע שעליו, וְכֹלָּא בְּהַהוּא נִיגּוּנָא, בְּגִין כָּךְ "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי" (חבקוק ג, יט), דְּנִיגּוּנָא אִיהוּ בְּהוֹד בְּזִמְנָא דְּנֶצַח אִתְחַבָּר בֵּיהּ והכל נמשך מהניגון לכן נאמר למנצח בנגינותי לשון רבים שהניגון הוא בהוד בזמן שנצח מתחבר בו. וּבְהַהוּא חִיבּוּרָא כֹּלָּא סָלִיק לְאִתְחַבְּרָא דָּא בְּדָא, נֵצַח בְּהוֹד, יְסוֹד בְּבַת זוּגֵּיהּ ובאותו חיבור הכל עולה להתחבר זה בזה, נצח הוד סוד חיבור קו הימין והשמאל, המורידים את שפעם בקו האמצעי ליסוד המתחבר בבת זוגו שהיא המלכות.