תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חֲמֵיסַר דף נא

עמודים נוספים בפרק זה
  1. תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חֲמֵיסַר דף נא
  2. תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חֲמֵיסַר דף נב
  3. תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חֲמֵיסַר דף נג

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חֲמֵיסַר דף נא.

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא חֲמֵיסַר

וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה בְּזִמְנָא דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא, דְּאִתְּמָר בְּהַהוּא זִמְנָא "חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת" (ישעיהו לה, ג) דְּיָדִין צְרִיכִין לְסַלְקָא לְעֵילָא, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת יְהֹוָה" (תהלים קלד, ב). דְּהָא גּוּפָא בְּחִיבּוּרָא חַד עִם רֵישָׁא. אֲבָל יָדִין לָא קָיְימִין הָכִי בַּהֲדֵי אִינוּן תְּרֵין מוֹחֵי. בְּגִין כָּךְ אִינוּן צְרִיכִין לְסַלְקָא לְעֵילָא לְאִתְחַבְּרָא בְּהוּ. וְכֹלָּא רָזָא עִלָּאָה. דְּבִינָה אִיהִי חַיֵּי הַמֶּלֶךְ. גּוּפָא דְּמַלְכָּא בְּחֶסֶד שָׁרֵי. וּבְגִין כָּךְ חֶסֶד וּגְבוּרָה סָלְקִין לְגַבֵּי אִינוּן מוֹחִין, לְאִתְקַשְּׁרָא כֹּלָּא כְּחַד. כְּדֵין בִּרְכָאָן נַגְדִין לְכָל סְטַר. כַּמָּה דְּאָמַר "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם" (ויקרא ט, כב), דְּהָא מִתַּמָּן נַחְתִּין לְאַרָקָא לִבְנִין. וְאִי תֵּימָא דְּנָחִיתוּ אִיהוּ לְגַבַּיְיהוּ? לָאו הָכִי, דְּהָא לָא נָחֲתִין אֶלָּא לְאַנְהָרָא וּלְבָרְכָא. "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל" (שמות יז, יא) דְּהָא בְּזִמְנָא דְּסָלְקִין הָכִי לְעֵילָא, מִתְחַבְּרָן בְּחִיבּוּרָא חֲדָא, כְּגוֹן חָכְמָה וּבִינָה דְּלָא מִתְפָּרְשָׁאן לְעָלְמִין. וּכְדֵין אִתְהֲדָרוּ יְדָא חֲדָא. וְאִתְּמָר בְּהוּ "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז). "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו" כְּתִיב.

וִידִין אִלֵּין קָיְימִין לְאַקָּמָא לַהּ לִשְׁכִינְתָּא לְעֵילָא, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "שְׂמֹאלוֹ" וְכוּ'. דְּהָא כְּדֵין אִתְחַבְּרַת בְּגוּפָא. וְאִי לָא, "הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ" (איכה ב, א) וְכוּ'. וּבְזִמְנָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא שָׁלְטִין מִתְתַּקְּפָן בְּאִינוּן טוּפְרִין, וּכְדֵין יָדִין לָא יָכְלִין לְאַתְרָמָא. וְאִתְּמָר בְּהוּ "וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק" (שמות יז, יא) רָפוֹת וַדַּאי, "בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן" (יחזקאל א, כד). אֲבָל כַּד אִינוּן מִתְתַּקְּפָן אִתְּמָר בְּהוּ "חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת" (ישעיהו לה, ג) עַל יְדָא דִּתְרֵין מְשִׁיחִין, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז). כְּדֵין אִתְהֲדָרוּ חַד, יָד חֲזָקָה וְלָא רַפְיָא.

וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל דָּא יוֹמָא דְּדִינָא רַבָּא, בְּזִמְנָא דִּכְתִיב "עַל כֵּן לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ" (תהלים מו, ג). בְּעִדָּנָא דְּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחַדְּתָא עָלְמָא, דְּהָא כְּדֵין דִּינָא תַּקִּיפָא יִתְּעַר עַל כָּל בִּרְיָין דְּאִתְבְּרִיאוּ. וְכֻלְהוֹ צַדִּיקַיָּא יְהַדְּרוּן בְּדִינָא לְאִתְבָּרְרָא וּלְאִתְלַבְּנָא עַד דְּיִתְדְּכוּן לְגַמְרֵי, לָקֳבֵל בִנְיָנָא חַדְתָא דְּזָמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְנֵי לֵיהּ לְעָלְמָא. וּשְׁאָר בִּרְיָין דְּעָלְמָא בְּהַהוּא תּוּקְפָּא יִתְחַרְבוּן, עַד דִיהַדֵּר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּתִיקּוּנָא דְּבִנְיָנָא אַחֲרָא. מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה מִלָּה גְּנִיזָא לְמָארֵהּ אֲבָל מֵהַהוּא דִּינָא וַדַּאי דָּחֲלִין כֹּלָּא, בְּגִין כָּךְ וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל. וְלִכְלֹא אַזְמִין מֹשֶׁה בְּתִיקּוּנוֹי עִלָּאִין. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ.


ביאור נופת צופים.

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" בְּזִמְנָא דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא, דְּאִתְּמָר בְּהַהוּא זִמְנָא בזמן שיבוא מלך המשיח, נאמר על אותו הזמן  "חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת" (ישעיהו לה, ג) דְּיָדִין צְרִיכִין לְסַלְקָא לְעֵילָא, דְּאִתְּמָר בְּהוּ  שהידים צריכות להעלות למעלה שנאמר "שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת יְהֹוָה" (תהלים קלד, ב). דְּהָא גּוּפָא בְּחִיבּוּרָא חַד עִם רֵישָׁא שהרי הגוף נמצא בחיבור אחד עם הראש, אֲבָל יָדִין לָא קָיְימִין הָכִי בַּהֲדֵי אִינוּן תְּרֵין מוֹחֵי אבל הידים לא עומדים בחיבור אחד עם שני מוחות החכמה והבינה. בְּגִין כָּךְ אִינוּן צְרִיכִין לְסַלְקָא לְעֵילָא לְאִתְחַבְּרָא בְּהוּ לכן צריכים להעלותם למעלה ולהתחבר במוחין. וְכֹלָּא רָזָא עִלָּאָה, דְּבִינָה אִיהִי חַיֵּי הַמֶּלֶךְ. והכל הוא סוד עליון. בינה נקראת חיי מלך שהיא נותנת חיים ומוחין למלך שהוא ז"א. גּוּפָא דְּמַלְכָּא בְּחֶסֶד שָׁרֵי וּבְגִין כָּךְ חֶסֶד וּגְבוּרָה סָלְקִין לְגַבֵּי אִינוּן מוֹחִין, לְאִתְקַשְּׁרָא כֹּלָּא כְּחַד גוף המלך ז"א, מתחיל בחסד, ולכן חסד וגבורה שהם ב' הידיים – בהרמתם עולים לגבי אלו המוחין, להתקשר הכל כאחד. כְּדֵין בִּרְכָאָן נַגְדִין לְכָל סְטַר ואז ברכות נמשכים לכל צד. כַּמָּה דְּאָמַר "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם" (ויקרא ט, כב), דְּהָא מִתַּמָּן נַחְתִּין לְאַרָקָא לִבְנִין כיון שמשם יורדים להוריד שפע לבנים. וְאִי תֵּימָא דְּנָחִיתוּ אִיהוּ לְגַבַּיְיהוּ? לָאו הָכִי, דְּהָא לָא נָחֲתִין אֶלָּא לְאַנְהָרָא וּלְבָרְכָא. ואם תשאל,  שמורידים הידיים את השפע לעצמם? לא כך, שהם אינם ממשיכים אלא להאיר ולברך כמו שנאמר במשה בשעה שהרים את ב' ידיו אמר בלשון יחיד יָדוֹ, "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל" (שמות יז, יא). דְּהָא בְּזִמְנָא דְּסָלְקִין הָכִי לְעֵילָא, מִתְחַבְּרָן בְּחִיבּוּרָא חֲדָא, כְּגוֹן חָכְמָה וּבִינָה דְּלָא מִתְפָּרְשָׁאן לְעָלְמִין שהרי בזמן שעולים כך למעלה, מתחברים הידיים בחיבור אחד, כמו חכמה ובינה שלא נפרדים לעולם אלא נמצאים ביחוד תדירי. וכן הם, אחרי שעולים, וּכְדֵין אִתְהֲדָרוּ יְדָא חֲדָא חוזרים להיות יד אחד, ונאמר בהם. וְאִתְּמָר בְּהוּ "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז). "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו" כְּתִיב כמו שבאהרן יָדָו בכתיב חסר ויכול להקרא יָדוּ לרמוז שהיו אחד. 

וִידִין אִלֵּין קָיְימִין לְאַקָּמָא לַהּ לִשְׁכִינְתָּא לְעֵילָא, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "שְׂמֹאלוֹ" וְכוּ'. דְּהָא כְּדֵין אִתְחַבְּרַת בְּגוּפָא וידים אלו עומדות להקמת השכינה ולהעלותה למעלה, שנאמר בהם 'שמאלו' וכו', שהרי אז מתחברת בגוף בעלה שהוא ז"א. וְאִי לָא, ואם לא עולה למעלה נאמר "הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ" (איכה ב, א) וְכוּ' שארץ היא השכינה ושמים הוא ז"א. וּבְזִמְנָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא שָׁלְטִין מִתְתַּקְּפָן בְּאִינוּן טוּפְרִין, וּכְדֵין יָדִין לָא יָכְלִין לְאַתְרָמָא. וְאִתְּמָר בְּהוּ ובזמן שהסטרא אחרא מתחזקים באלה הצפרניים, אז לא יכולות הידיים להעלות, ומיד נאמר "וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק" (שמות יז, יא) רָפוֹת וַדַּאי, "בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן" (יחזקאל א, כד). אֲבָל כַּד אִינוּן מִתְתַּקְּפָן אִתְּמָר בְּהוּ אבל, כאשר הידיים מתחזקות להרימה נאמר בהן "חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת" (ישעיהו לה, ג) עַל יְדָא דִּתְרֵין מְשִׁיחִין על ידי שני המשיחים שנאמר בהם: דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז). כְּדֵין אִתְהֲדָרוּ חַד, יָד חֲזָקָה וְלָא רַפְיָא שאז יחזרו להיות אחד וזה יד החזקה שאינה רפה.

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" דָּא יוֹמָא דְּדִינָא רַבָּא, בְּזִמְנָא דִּכְתִיב זה יום הדין הגדול, בזמן שיאמר "עַל כֵּן לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ" (תהלים מו, ג). בְּעִדָּנָא דְּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחַדְּתָא עָלְמָא, דְּהָא כְּדֵין דִּינָא תַּקִּיפָא יִתְּעַר עַל כָּל בִּרְיָין דְּאִתְבְּרִיאוּ בעידן שירצה הקב"ה לחדש את העולם, באותו הזמן דין תקיף יתעורר על כל הבריות שנבראו. וְכֻלְהוֹ צַדִּיקַיָּא יְהַדְּרוּן בְּדִינָא לְאִתְבָּרְרָא וּלְאִתְלַבְּנָא עַד דְּיִתְדְּכוּן לְגַמְרֵי, לָקֳבֵל בִנְיָנָא חַדְתָא דְּזָמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְנֵי לֵיהּ לְעָלְמָא וכל הצדיקים יחזרו למשפט וידונו אותם להתברר ולהתלבן עד שיטהרו לגמרי,על מנת שיוכלו לעמוד כנגד הבנין המחודש של העולם שזמין הקב"ה לבנות את העולם. וּשְׁאָר בִּרְיָין דְּעָלְמָא בְּהַהוּא תּוּקְפָּא יִתְחַרְבוּן, עַד דִיהַדֵּר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּתִיקּוּנָא דְּבִנְיָנָא אַחֲרָא ושאר הבריות בעולם שאינם צדיקים, באותו תוקף הדין יחרבו, ויעבור תיקונים אחרים, עד שיחזירם הקב"ה בתיקון של העולם האחר. מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה מִלָּה גְּנִיזָא לְמָארֵהּ אֲבָל מֵהַהוּא דִּינָא וַדַּאי דָּחֲלִין כֹּלָּא,  ומשם והלאה לאחר חידוש העולם המתוקן, הדבר גנוז לפני הבורא, אבל מאותו הדין ודאי פוחדים כולם ובגלל כך נאמר בְּגִין כָּךְ וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל.  וְלִכְלֹא אַזְמִין מֹשֶׁה בְּתִיקּוּנוֹי עִלָּאִין. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ. ולכל כבר הזמין משה תיקונים עליונים. אשרי חלקו.