תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא עֶשְׂרִין וּתְמַנְיָא דף עז

עמודים נוספים בפרק זה
  1. תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא עֶשְׂרִין וּתְמַנְיָא דף עז
  2. תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא שֶׁבַע וּתְמַנְיָא דף עח
  3. תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא עֶשְׂרִין וּתְמַנְיָא דף עט

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא עֶשְׂרִין וּתְמַנְיָא דף עז.

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא עֶשְׂרִין וּתְמַנְיָא

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" וְכוּ' אִלֵּין תִּיקּוּנִין דְּאַתְקִין לְהוּ מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל. "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתָא מִסִּטְרָא דִּלְגַו. וְאִתְּמָר בַּהּ "נֵר יְהֹוָה נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ, כז). נֵר יאההויה"ה יאהלוההי"ם יאהדונה"י. "חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן" (משלי כ, כז) מִסִּטְרָא דִּלְגוֹ וּלְגַו קַיְימַת. עָלָה כְּתִיב "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ" (בראשית א, כו) דָּא נִשְׁמָתָא דְּאִתְעָבִידַת בְּצוּלְמָא דִּלְעֵילָא מַמָּשׁ. אֲבָל גּוּפָא כִּדְמוּתֵנוּ וְלָא בִּדְמוּתֵינוּ. דִּלְעֵילָא לֵית צוּרָה דְּגוּפָא, אֶלָּא כִּדְמוּתֵנוּ דְּיוֹקְנָא לְפוּם רָזִין עִלָּאִין. וְנִשְׁמָתָא מִסִּטְרָא דִּילַהּ "בָּנִים אַתֶּם לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד, א) אִלֵּין בְּנִין דְּשַׁלִּיטִין בְּנִכְסֵי אֲבוּהוֹן. אִלֵּין דְּעָיְילִין בְּלֹא בַּר. דְּכַמָּה נְטוּרִין מְמַנָּן קָיְימִין עַל תַּרְעִין, וְכַד נִשְׁמָתָא סַלְקַת צְרִיכִין לַמִּסְגָּד קָמָה, וְאִיהִי אָעָלַת לְגוֹ בְּכָל אֲתַר וְלֵית דְּיִמְחֵי בִּידַהּ. וְרָזָא דָּא "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה".

וּמִסִּטְרָא דְּגוּפָא "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל". דְּפוּלְחָנָא מִסִּטְרָא דְּגוּפָא אִיהִי פּוּלְחָנָא וַדַּאי מוֹרָא. דְּנִשְׁמָתָא אִיהִי כָבוֹד. אֲבָל מִגּוּפָא מוֹרָא בִּדְחִילוּ תַּלְיָא. וּפוּלְחָנָא דְּמִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתָא אוֹרָיְתָא – אִיהִי הַשָּׂגָה דְּמַשֶּׂגֶת נִשְׁמָתָא בְּשָׁרְשָׁהּ לְאִתְעַנְּגָא בֵּיהּ. וְרָזָא דָּא 'רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אָת יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ' (אבות ו, יג) וְכוּ'. דְּכָל כַּמָּה דְּאַסְגִּיאוּ מִילִין בְּאוֹרַיְתָא, מִילִין אִשְׁתַּכְחוּ דַּרְגִּין עִלָּאִין לְנִשְׁמְתָא לְאִתְעַנְּגָא בְּהוּ. וְגוּפָא אִיהוּ עֶבֶד. וּמַלְאֲכֵי עִלָאֵי אִינוּן עָבְדִין מִסִּטְרָא דִּלְבַר, וְרָזָא דָּא "עֶבֶד עִבְרִי" (שמות כא, ב). אֲבָל גּוּפָא עֶבֶד כְּנַעֲנִי בְּגִין יֵצֶר הָרַע דְּקָאִים בֵּיהּ. וּבֵיהּ "לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ" (ויקרא כה, מו) דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי גּוּפָא תְּחוֹת נִשְׁמָתָא. וּמָאן דְּשָׁבַק לְגוּפָא לְשַׁלְּטָאָה עַל נִשְׁמָתָא אִתְּמָר בֵּיהּ "תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ" (משלי ל, כב). "עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ" (איכה ה, ח). וְאִתְּמָר בֵּיהּ "מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ" (משלי כט, כא) כְּגוֹן מְפִיבֹשֶׁת דְּאָמַר "עַבְדִּי רִמָּנִי" (שמואל ב' יט, כז) דְּעֶבֶד דָּא מָרִיד עֲלַהּ וְגָרִים לַהּ דְּלָא לְאִתְקַשְּׁרָא בְּמַלְכָּא. וְדָוִד אָמַר "גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ" (תהלים מא, י), דְּאִיהוּ יָכִיל לְאַזְמָנָא עִינּוּגָא לְנִשְׁמְתָא. "אוֹכֵל לַחְמִי" (שם) וַדַּאי. "הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב" (שם), גָּדַל לָא כְּתִיב אֶלָּא הִגְדִּיל, דְּאַתְקִיף לְאִינּוּן דְּקַיְּימִין בְּעָקֵב. בְּהַהוּא זִמְנָא "נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ" (משלי כד, כ) דָּא נִשְׁמָתָא דְּלָא שָׁלְטָא וְקַיֶּמֶת תְּחוֹת גּוּפָא.

אֲבָל בְּזִמְנָא דְּגוּפָא אִתְבַּר קַמֵּי נִשְׁמָתָא, אִתְּמָר בַּהּ "לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים" (ישעיהו נז, טו) וְכוּ'. וּבְמַתַּן תּוֹרָה אִתְתַּקְּנַת נִשְׁמָתָא בְּיִשְׂרָאֵל, אֲבָל גּוּפָא נָמֵי אִתְתַּקַּן בַּהֲדָהּ. דְּהָא בְּמִצְרַיִם אִתְבַּר מֵאִינּוּן גּוּפִין כָּל רַע. וּבְמַתַּן תּוֹרָה אִתְפְּרַשׁ מִינַּיְיהוּ וְאִתְּמָר בְּהוּ 'יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינָי פָּסְקָה זֻהֲמָתָן' (שבת קמו). כְּדֵין "חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טז) חֵירוּת.


ביאור נופת צופים.

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" וְכוּ' אִלֵּין תִּיקּוּנִין דְּאַתְקִין לְהוּ מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל הם התיקונים שתיקן להם משה לישראל. "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתָא מִסִּטְרָא דִּלְגַו מצד הנשמה מצד הפנימיות, שנאמר בה. וְאִתְּמָר בַּהּ "נֵר יְהֹוָה נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ, כז). נֵ"ר גימטריא יאההויה"ה יאהלוההי"ם יאהדונה"י  ג' שמות משולבים, בכל אחד מהם יהו"ה הוא הזכר המשולב בג' שמות שבחינתם היא נוק'. "חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן" (משלי כ, כז) מִסִּטְרָא דִּלְגוֹ וּלְגַו קַיְימַת מצד הפנימיות, ובפנימיות עומד, ועליו נאמר עָלָה כְּתִיב "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ" (בראשית א, כו) דָּא נִשְׁמָתָא דְּאִתְעָבִידַת בְּצוּלְמָא דִּלְעֵילָא מַמָּשׁ זו הנשמה שנעשתה בצלם העליון ממש. אֲבָל גּוּפָא כִּדְמוּתֵנוּ וְלָא בִּדְמוּתֵינוּ אבל הגוף עליו נאמר כדמותינו ולא בדמותינו, דִּלְעֵילָא לֵית צוּרָה דְּגוּפָא, אֶלָּא כִּדְמוּתֵנוּ דְּיוֹקְנָא לְפוּם רָזִין עִלָּאִין שלמעלה אין צורת הגוף אלא כדמותינו שהוא הדיוקן שנעשה כפי הסודות העליונים. וְנִשְׁמָתָא מִסִּטְרָא דִּילַהּ והנשמה עליה נאמר "בָּנִים אַתֶּם לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד, א) אִלֵּין בְּנִין דְּשַׁלִּיטִין בְּנִכְסֵי אֲבוּהוֹן, אִלֵּין דְּעָיְילִין בְּלֹא בַּראלה הבנים שהם הצדיקים ששולטים בנכסי אביהם והקב"ה משתפם בהנהגת העולם, אותם העולים בלא צורך לקבל רשות. דְּכַמָּה נְטוּרִין מְמַנָּן קָיְימִין עַל תַּרְעִין, שכמה שומרים ממונים עומדים בפתחי השערים וְכַד נִשְׁמָתָא סַלְקַת צְרִיכִין לַמִּסְגָּד קָמָה וכאשר הנשמה עולה כנגדם צריכים הם להשתחוות לפניה, וְאִיהִי אָעָלַת לְגוֹ בְּכָל אֲתַר וְלֵית דְּיִמְחֵי בִּידַהּ, והיא נכנסת פנימה בכל מקום, ואין מי שימחה ויעכב בעדה וזה סוד, וְרָזָא דָּא "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" שעולה הנשמה ונכנסת בחוזק.

וּמִסִּטְרָא דְּגוּפָא ומצד הגוף נאמר "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל". דְּפוּלְחָנָא מִסִּטְרָא דְּגוּפָא אִיהִי פּוּלְחָנָא וַדַּאי מוֹרָא שהעבודה היא מצד הגוף, שהיא עבודתו ועליו נאמר מורא ודאי. דְּנִשְׁמָתָא אִיהִי כָבוֹד, אֲבָל מִגּוּפָא מוֹרָא בִּדְחִילוּ תַּלְיָא, שהנשמה היא כבוד, אבל מצד הגוף – מורא, ביראה תלוי. וּפוּלְחָנָא דְּמִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתָא אוֹרָיְתָא – אִיהִי הַשָּׂגָה דְּמַשֶּׂגֶת נִשְׁמָתָא בְּשָׁרְשָׁהּ לְאִתְעַנְּגָא בֵּיהּ, והעבודה מצד הנשמה היא התורה, והיא ההשגה שמשיגה הנשמה בשורשה הנמצא בתורה – להתענג בו, וזה הסוד, וְרָזָא דָּא 'רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אָת יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת' (אבות ו, יג) וְכוּ' תורה לתענוג הנשמה, מצות עבור הגוף. דְּכָל כַּמָּה דְּאַסְגִּיאוּ מִילִין בְּאוֹרַיְתָא, מִילִין אִשְׁתַּכְחוּ דַּרְגִּין עִלָּאִין לְנִשְׁמְתָא לְאִתְעַנְּגָא בְּהוּ, ככל שירבו דברי התורה, הם עצמם יגלו דרגות עליונות שיתגלו לנשמה כדי שתתענג בהם, וכל זה מצד הנשמה. וְגוּפָא אִיהוּ עֶבֶד, וּמַלְאֲכֵי עִלָאֵי אִינוּן עָבְדִין מִסִּטְרָא דִּלְבַר, והגוף הוא עומד במדרגת עבד, והמלאכים העליונים הם נקראים עבדים מצד החיצוניות העולמות, וזה סוד וְרָזָא דָּא "עֶבֶד עִבְרִי" (שמות כא, ב). אֲבָל גּוּפָא עֶבֶד כְּנַעֲנִי בְּגִין יֵצֶר הָרַע דְּקָאִים בֵּיהּ אבל הגוף מכונה עבד כנעני בגלל שיצר הרע הנמצא בו. וּבֵיהּ "לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ" (ויקרא כה, מו) דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי גּוּפָא תְּחוֹת נִשְׁמָתָא שכך צריך שיהיה הגוף תחת שליטת הנשמה. וּמָאן דְּשָׁבַק לְגוּפָא לְשַׁלְּטָאָה עַל נִשְׁמָתָא אִתְּמָר בֵּיהּ ומי שמניח לגוף לשלוט על הנשמה נאמר בו "תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ" (משלי ל, כב). "עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ" (איכה ה, ח). וְאִתְּמָר בֵּיהּ "מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ" (משלי כט, כא) כְּגוֹן מְפִיבֹשֶׁת דְּאָמַר "עַבְדִּי רִמָּנִי" (שמואל ב' יט, כז) דְּעֶבֶד דָּא מָרִיד עֲלַהּ וְגָרִים לַהּ דְּלָא לְאִתְקַשְּׁרָא בְּמַלְכָּא שזה העבד שהוא הגוף שמורד באדונו שהיא הנשמה וגורם לנשמה שלא תתקשר במלכה. וְדָוִד אָמַר "גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ" (תהלים מא, י), דְּאִיהוּ יָכִיל לְאַזְמָנָא עִינּוּגָא לְנִשְׁמְתָא שהוא יכול להזמין עינוג לנשמה אם יהיה כנוע תחתה. "אוֹכֵל לַחְמִי" (שם) שמקומו להיות תחת שליטתי וַדַּאי. "הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב" (שם), גָּדַל לָא כְּתִיב אֶלָּא הִגְדִּיל, דְּאַתְקִיף לְאִינּוּן דְּקַיְּימִין בְּעָקֵב הגדיל מלשון שמגביר את כוחם של אלו הנמצאים בעקב – "עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי" שהם אותם חטאים ועונות המגבירים את כח הס"א ומרחיקים את הנשמה משורשה, וממעיטים את כוחה, ועליה נאמר באותה הזמן בְּהַהוּא זִמְנָא "נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ" (משלי כד, כ) דָּא נִשְׁמָתָא דְּלָא שָׁלְטָא וְקַיֶּמֶת תְּחוֹת גּוּפָא זו הנשמה שלא שולטת, ועומדת תחת הגוף.

אֲבָל בְּזִמְנָא דְּגוּפָא אִתְבַּר קַמֵּי נִשְׁמָתָא, אִתְּמָר בַּהּ אבל בזמן שהגוף נשבר מלפני הנשמה, נאמר בו "לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים" (ישעיהו נז, טו) וְכוּ'. וּבְמַתַּן תּוֹרָה אִתְתַּקְּנַת נִשְׁמָתָא בְּיִשְׂרָאֵל, ובמתן תורה, תוקנה הנשמה בישראל, אֲבָל גּוּפָא נָמֵי אִתְתַּקַּן בַּהֲדָהּ, אבל גם הגוף נתקן עימה. דְּהָא בְּמִצְרַיִם אִתְבַּר מֵאִינּוּן גּוּפִין כָּל רַע. וּבְמַתַּן תּוֹרָה אִתְפְּרַשׁ מִינַּיְיהוּ וְאִתְּמָר בְּהוּ שהרי במצרים נשבר כל הרע שבגופם מתוקף העבודה, ובמתן תורה הורחק מהם ונטהרו ממנו ונאמר בהם 'יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינָי פָּסְקָה זֻהֲמָתָן' (שבת קמו). כְּדֵין "חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב, טז) חֵירוּת ופרשו אותו חירות מיצר הרע.