תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּלָתִין וּתְלַת דף פט

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּלָתִין וּתְלַת דף פט.

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תְּלָתִין וּתְלַת

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" בְּזִמְנָא דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי לְקַבְּלָא אוֹרָיְתָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לְמֹשֶׁה "הַגְבֵּל אֶת הָהָר" (שמות יט, כג) וְכוּ' תְּרֵין יוֹמִין אָמַר לֵיהּ. וְאִלֵּין חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת, לְמֵיתֵי לְאוֹרַיְתָא וְדָא עֲמוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. וּמֹשֶׁה הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ וְדָא דַּעַת דִּילֵיהּ מַמָּשׁ. דְּאִתְּמָר בֵּיהּ 'מֹשֶׁה זַכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים' (אבות ה, יח). וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעָא הָכִי לְמֵיהַב זַכּוּתָא לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל. דְּאִיהוּ לָא יָהִיב לְהוּ אוֹרָיְתָא לְאַתְקָנָא אֶלָּא מִסִּטְרָא דִּלְתַתָּא דְּאִינוּן שִׁית סִטְרִין. וְאִינּוּן אִתְקְרִיבוּ לְנַטְּלָא לַהּ מִסִּטְרָא דִּלְעֵילָא נָמֵי, לְאַשְׁלָמָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים כִּדְקָא יָאוּת. וּבְגִין דָּא רָחִים לְהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְחָבִיב לְהוּ. וְרָזָא דָּא "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד, ז) בַּחֲסָדִים וּגְבוּרוֹת דְּדַעַת. וּבְהוּ "מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם" (דברים ה, כה) וְכוּ' בְּגִין דְּאִתְמְסָרוּ מִגַּרְמַיְיהוּ לְיַתִּיר מִמַּאי דְּבָעֵי לְמֵיהַב לְהוּ מַלְכָּא. וְלָקֳבֵל דָּא יִזְכּוּן לְתוֹרָה חֲדָשָׁה לְזִמְנָא דְּאָתֵי. אֲבָל הָכָא תַּלְיָא רְחִימוּ דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים" (שמואל ב' כג, ג). וְרָזָא דָּא "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דְּעָיְילִין בְּלֹא בַּר. דְּהָא מִסִּטְרָא דִּלְתַתָּא עָבְדִין חוֹבָה דִּלְהוֹן. אֲבָל בְּגִין דְּאִתְמְסָרוּ לְפוּלְחָנָא עִלָּאָה, אִינוּן חֲסִידִים לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין.

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", בְּזִמְנָא דִּכְתִיב "וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם" (שמות יט, יז) וְכוּ', וְרָזָא דְּמִלָּה "וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד" (שמות יט, יט). דְּכַמָּה דְּאִיהוּ הֲוָה מִתְגַּלֵּי, הָכִי הֲווּ יִשְׂרָאֵל מִתְקָרְבִין לְקִבְלֵיהּ לְאַתְקְפָא לֵיהּ, וְאִיהוּ מִתְתְּקַף יַתִּיר. וְכֹלָּא עָבֵיד מֹשֶׁה לְטִיבוּתָא דְּכָל יִשְׂרָאֵל. בְּגִין כָּךְ "וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים" (שמות יט, יז) וְכוּ'. דְּכַמָּה דַּהֲווֹ דַּרְגִּין מִתְגַּלְּיָין, הָכִי הֲוָה מֹשֶׁה מְקָרֵב לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל לְגַבַּיְיהוּ לְאַתְקְפָא לְהוּ, וְאִינּוּן מִתְתַּקְּפָן תָּדִיר. בְּגִין כָּךְ "הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד" (שמות יט, יט). וְכַמָּה דְּמֹשֶׁה אִתְּעַר לְגַבֵּי עֵילָּא, הָכִי אִתְּעַר יַתִּיר נָמֵי לְגַבֵּיהּ וְאִתְּעַר תָּדִיר. בְּגִין כָּךְ "מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות יט, יט). וְרָזָא דָּא וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, הַגָּדוֹל דְּמִתְרַבֵּי וְאָזִיל, הוֹלֵךְ וְחָזֵק וַדַּאי.

וְהָא אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי בְּזִמְנָא דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין אִתְגְּלִיאוּ עֲלַיְיהוּ וַהֲווֹ מִתְקַשְּׁרָן בְּהוּ, וְאִינּוּן תְּאִיבִין לְאִתְקַשְּׁרָא יַתִּיר. אֲבָל כָּל מַה דַּהֲווֹ תְּאִיבִין הָכִי הֲווּ מִתְגַּלְּיָין עֲלַיְיהוּ נָמֵי יַתִּיר. וְרָזָא דָּא "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ" (שיר השירים א, ב) וְכוּ'.


ביאור נופת צופים.

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" בְּזִמְנָא דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי לְקַבְּלָא אוֹרָיְתָא, בזמן שעמדו ישראל על הר סיני לקבל את התורה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לְמֹשֶׁה "הַגְבֵּל אֶת הָהָר" (שמות יט, כג) וְכוּ' תְּרֵין יוֹמִין אָמַר לֵיהּ. על שני ימים ציוה אותו כנגד וְאִלֵּין חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת, לְמֵיתֵי לְאוֹרַיְתָא וְדָא עֲמוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, כדי לתת להם את התורה שהיא מצד עמודא דאמצעיתא שבין החסדים והגבורות. וּמֹשֶׁה הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ וְדָא דַּעַת בחינת שורש נשמתו בדעת דז"א, ובכך הכין להם לישראל לאחוז גם במדרגות עליונות יותר, וזה הדעת שהוא מהצד דִּילֵיהּ מַמָּשׁ שלו ממש. דְּאִתְּמָר בֵּיהּ שנאמר בו 'מֹשֶׁה זַכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים' (אבות ה, יח). וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעָא הָכִי לְמֵיהַב זַכּוּתָא לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל, והקב"ה רצה כך והסכים על ידו כדי לזכות את משה וישראל. דְּאִיהוּ לָא יָהִיב לְהוּ אוֹרָיְתָא לְאַתְקָנָא אֶלָּא מִסִּטְרָא דִּלְתַתָּא דְּאִינוּן שִׁית סִטְרִין. שהקב"ה לא נתן להם את התורה אלא שיתוקנו מצד ו' ספירות תחתונות, חג"ת נה"י, וְאִינּוּן אִתְקְרִיבוּ לְנַטְּלָא לַהּ מִסִּטְרָא דִּלְעֵילָא נָמֵי, לְאַשְׁלָמָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים כִּדְקָא יָאוּת. והם התקרבו לקבל אותה גם כן מהבחינות הספירות העליונות, להשלים את התיקון כמו שראוי. וּבְגִין דָּא רָחִים לְהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְחָבִיב לְהוּ. ובשל כך אוהב אותם הקדוש ברוך הוא ומחבב אותם.

וְרָזָא דָּא וזה סוד "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד, ז) שנאמרו כנגד אחיזתם בַּחֲסָדִים וּגְבוּרוֹת ששורשם דְּדַעַת. וּבְהוּ "מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם" (דברים ה, כה) וְכוּ' וזה סוד וה"יה לבב"ם שלכתחילה היה להם לאחוז בו"ה והם רצו לאחוז גם בי"ה ע"י הגילוי בלבב"ם שהם החסדים והגבורות המתגלים בתפארת. בְּגִין דְּאִתְמְסָרוּ מִגַּרְמַיְיהוּ לְיַתִּיר מִמַּאי דְּבָעֵי לְמֵיהַב לְהוּ מַלְכָּא. בגלל שמסרו עצמם לקבל ולתקן יותר ממה שייעד להם מלכם, וְלָקֳבֵל דָּא יִזְכּוּן לְתוֹרָה חֲדָשָׁה לְזִמְנָא דְּאָתֵי, וכנגד זה יזכו לתורה חדשה שהם גילוי רזי וצפונות התורה מצד חכמה סתימאה לעתיד לבוא. אֲבָל הָכָא תַּלְיָא רְחִימוּ דְּיִשְׂרָאֵל, אבל, מכאן תלויה אהבתם של ישראל שנאמר בהם דְּאִתְּמָר בְּהוּ "צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים" (שמואל ב' כג, ג) שאוהב הרב"ה את הצדיקים המתחסדים עם בוראם, ועושים מעבר למצווה עליהם כבן הרוצה לרצות את אביו, וכנגד זה מקיים הקב"ה את בקשתם וממתק את דיני שם אלהי"ם. וְרָזָא דָּא וסוד זה "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דְּעָיְילִין בְּלֹא בַּר שעולים לפניו ללא מניעה ועיכוב. דְּהָא מִסִּטְרָא דִּלְתַתָּא עָבְדִין חוֹבָה דִּלְהוֹן. אֲבָל בְּגִין דְּאִתְמְסָרוּ לְפוּלְחָנָא עִלָּאָה, שהרי מצד הנהגת העולם התחתון שהם זו"ן עושים את החובות שלהם, אבל משום שמוסרים עצמם לגבוה, מעבר לחובת עבודתם, אִינוּן אלה הם חֲסִידִים שהנהגתם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין.

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", בְּזִמְנָא דִּכְתִיב "וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם" (שמות יט, יז) וְכוּ', וְרָזָא דְּמִלָּה וסוד הדבר "וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד" (שמות יט, יט). דְּכַמָּה דְּאִיהוּ הֲוָה מִתְגַּלֵּי, הָכִי הֲווּ יִשְׂרָאֵל מִתְקָרְבִין לְקִבְלֵיהּ לְאַתְקְפָא לֵיהּ, וְאִיהוּ מִתְתְּקַף יַתִּיר. ככל שהיה קול השופר שהוא סוד הבינה מתגלה, כך היו ישראל מתקרבים ולהתחזק כנגדו, והוא כנגדם היה מתחזק יותר, וְכֹלָּא עָבֵיד מֹשֶׁה לְטִיבוּתָא דְּכָל יִשְׂרָאֵל. והכל עשה משה לטובתם של ישראל, ולכן נאמר בְּגִין כָּךְ "וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים" (שמות יט, יז) וְכוּ'. דְּכַמָּה דַּהֲווֹ דַּרְגִּין מִתְגַּלְּיָין, הָכִי הֲוָה מֹשֶׁה מְקָרֵב לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל לְגַבַּיְיהוּ לְאַתְקְפָא לְהוּ, וְאִינּוּן מִתְתַּקְּפָן תָּדִיר. וככל שהיו המדרגות מתגלות, כך היה משה מקרב את ישראל אליהם כדי שיתחזקו מאורם, והמדרגות התחזקו עליהם בתמידות, ולכן נאמר בְּגִין כָּךְ "הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד" (שמות יט, יט). וְכַמָּה דְּמֹשֶׁה אִתְּעַר לְגַבֵּי עֵילָּא, הָכִי אִתְּעַר יַתִּיר נָמֵי לְגַבֵּיהּ וְאִתְּעַר תָּדִיר. וככל שמשה התעורר לגבי המדרגות העליונות, כך התעוררו הם יותר להשפיע עבורו, בהתעוררות תמידית. ולכן נאמר בְּגִין כָּךְ "מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות יט, יט) משה העלה את התעוררותו, והאלהים נתעורר כנגדו. וְרָזָא דָּא וזה סוד "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", הַגָּדוֹל דְּמִתְרַבֵּי וְאָזִיל שהולך ומתרבה, הוֹלֵךְ וְחָזֵק וַדַּאי.

וְהָא אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר'  והנה אברהם סבא חסידא בא, פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, וַדַּאי בְּזִמְנָא דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין אִתְגְּלִיאוּ עֲלַיְיהוּ וַהֲווֹ מִתְקַשְּׁרָן בְּהוּ, ודאי בזמן שעמדו ישראל על הר סיני, כל המדרגות העליונות התגלו עליהם והיו מתקשרים בהם, וְאִינּוּן תְּאִיבִין לְאִתְקַשְּׁרָא יַתִּיר ונתאוו להתקשר עימם יותר. אֲבָל כָּל מַה דַּהֲווֹ תְּאִיבִין הָכִי הֲווּ מִתְגַּלְּיָין עֲלַיְיהוּ נָמֵי יַתִּיר. אבל, ככל שהיו מתאווים אליהם ישראל, ככה היו המדרגות מתגלות עליהם יותר. וזה סוד וְרָזָא דָּא "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ" (שיר השירים א, ב) וְכוּ'.