תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּלָתִין וּתְלַת דף צג

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּלָתִין וּתְלַת דף צג.

וּשְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי סִיהֲרָא, אַפִּיקַת עוֹבְדִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעָלְמָא. בְּגִין כָּךְ כָּל חֵילָא וְחֵילָא דְּנָטְלַת מִינֵּיהּ, בֵּיהּ אַסְחָרַת גִלְגּוּלָא בְּכָל עָלְמָא, עַד דְּיִשְׁתַּכְּחוּן מִילִין שְׁלֵמִין בְּכָל חֵילֵיהוֹן, וּלְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי יְהַדְּרוּן מִילִין כִּבְקַדְמִיתָא. וְעִם כָּל דָּא אִית יוֹמִין דְּאוֹסִיף שִׁמְשָׁא עַל סִיהֲרָא, וּבְגִינַיְיהוּ אִשְׁתְּכַח עִבּוּרָא דְּיַרְחָא. וְרָזָא דָּא "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב" (דברים טז, א) שֶׁיְּהֵא אָבִיב בִּזְמַנּוֹ.

תָּא חֲזֵי, אַף עַל גַּב דְּמִילִּין קָיְימִין לְתַתָּא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, אֲבָל אִימָּא עִלָּאָה קַיְימַת עֲלַיְיהוּ תָּדִיר וְלָא שָׁבַקְתְּ לוֹן, בְּגִין לְאַתְקְפָא מִילִין כִּדְקָא חֲזֵי. וּבְגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדָע דְּכֹלָּא קָאִים בְּחִיבּוּרָא עִלָּאָה וְלֵית פִּירוּדָא כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם. וְרָזָא דָּא יַרְחִין מְעוּבָּרִין, וְרָזָא אִיהוּ, דְּהָא בְּגִין חֵילָא דָּא דְּנָטִיל שִׁמְשָׁא יַתִּיר, מֵרָזָא דִּאִימָא אִינוּן. אֲבָל שְׁכִינְתָּא לָא נְטָלַת חֵילָא אֶלָּא מִמַּלְכָּא. וְכַד אִתְּתַּקְּפַת אִימָּא בִּנְהֹורִין דִּילַהּ, אִשְׁתְּמוֹדְעַת וְאִתְחֲזִיאַת, וּבְגִינָהּ אִשְׁתְּכַח הַהוּא יוֹמָא דָּרֵישׁ יַרְחָא יַתִּיר, בְּגִין דְּחַד אִיהוּ מִסִּטְרָא דִּזְעֵיר אַנְפִּין וְחַד מִסִּטְרָא דִּאִימָא. וּלְפוּם סִדְרֵי רָזִין, ה' יַרְחִין אִינוּן מְלֵאִים, בְּרָזָא דְּה' עִלָּאָה דְּאִתְפַּשְׁטַת לְתַתָּא. וּתְרֵין אִשְׁתָּאֲרוּ לְאִשְׁתְּמוֹדָעֵי, לְפוּם דַּבְּרָנוּתָא דְּעָלְמָא, חַד מִסִּטְרָא דִּזְעֵיר אַנְפִּין וְחַד מִסִּטְרָא דִּאִימָא. וְכַד אִינוּן כְּסִדְרָן אִימָּא שַׁלָּטֶת בְּדִילַהּ וּזְעֵיר אַנְפִּין בְּדִילֵיהּ. וְכַד אִינוּן מְלֵאִים, בְּגִין דִּאִימָא אַתְקִיפַת נְהוֹרָא כְּמָה דְּאִתְחֲזֵי לְפוּם הַהוּא זִמְנָא. וְכַד אִינוּן חֲסֵרִין אִימָּא נָמֵי אַסְתִּירַת נְהוֹרָא לְאַקָּמָא מִילִין בִּתְחוּמַיְהוּ.

אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאִתְחֲזֵי, אִימָּא אִתְּתַּקְּפַת בְּדִילַהּ, וְאִתְגַּלֵּי יַרְחָא חַד בְּגִינָהּ, וְדָא חֹדֶשׁ הָעִבּוּר. וְכֹלָּא בְּגִין נִיסָן דִּיְהֵא בְּזִמְנֵיהּ. דְּיַרְחִין מִנִּיסָן עַד תִּשְׁרֵי אִינוּן דְּנוּקְבָא, וְהָכָא אִצְטְרִיךְ שְׁמִירָה. וּמָאן נָטַר? אֶלָּא אִימָּא עִלָּאָה נְטָרַת וַדַּאי. וְרָזָא דָּא וא"ו. דְא' טְמִירָא אִיהִי לְגוֹ מִסִּטְרָא דִּאִימָא. וּלִזְמַנִּין דְּאִתְגַּלִּיאַת, וְאִינּוּן תְּלֵיסַר. וְדָא לֵוִי מִסִּטְרָא דִּאִימָא דְּאִתְפְּרַשׁ לְפוּלְחָנָא קַדִּישָׁא לְעֵילָא, וְלָא קאים בְּחוּשְׁבָּנָא.

וְאִי תֵּימָא אַמַּאי אִקְרֵי עִבּוּר. אֶלָּא דִּבְשַׁעֲתָא [דְּאִתְעַבָּרוּ] בְּנִין בְּגוֹ אִמָּהוֹן, אִתְתְּקָפוּ בְּהַאי קִשּׁוּרָא דְּלָא לְאִתְפָּרְשָׁא מִינַּהּ, אֲבָל רָזָא סָתִים לְגוֹ וַדַּאי, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ כֹּלָּא נָטְלִין מֵאִמָּא, וְלָא עָבְדִין אֶלָּא כְּפוּם מַאי דְּנָטְלִין מִינַּהּ, וְדָא גִּלְגּוּל, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וְהוּא מְסִבּוֹת מִתְהַפֵּךְ" (איוב לז, יב) גַּלְגַּל שֶׁחוֹזֵר, דִּאִימָא אִתְפַּשְׁטַת גּוֹ בְּנָהָא כְּנִשְׁמְתָא גּוֹ גּוּפָא, וְהָכִי אֲנִיעַת לֵיהּ לְהַהוּא גּוּפָא דְּאִיהוּ בְּנִין דִּילַהּ. אֲבָל עִבּוּר, בְּזִמְנָא דְּאִתְעַבְּרַת בְּגַוַּיְיהוּ, כְּגוֹן עִבּוּר נִשְׁמָתִין דְּאִשְׁתְּמוֹדְעַת לְאִתְחֲזָאָה. וְתָא חֲזֵי, כֻּלְהוֹ אִלֵּין מִילִין סְתִימִין אִינוּן לְעֵילָא מִסִּטְרָא דְּאִימָא וַדַּאי. וּבְגִין דָּא אוּמִין דְּעָלְמָא לָא קָיְימִין בְּהוּ וְלָא יָכְלִין לְמֵיקָם בְּהוּ. דְּדָא רָזָא סָתִים דְּאִתְמְסָר בְּרְחִימוּתָא לְיִשְׂרָאֵל, וָאָסִיר לְגַלָּאָה לֵיהּ לְאוּמִּין כְּלָל.


ביאור נופת צופים.

וּשְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי סִיהֲרָא, אַפִּיקַת עוֹבְדִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעָלְמָא. השכינה שהיא בסוד חילופי הזמנים של הירח, מוציאה את מעשי הקב"ה כשם שהארת הירח נמשכת מהשמש, בְּגִין כָּךְ כָּל חֵילָא וְחֵילָא דְּנָטְלַת מִינֵּיהּ, בֵּיהּ אַסְחָרַת גִלְגּוּלָא בְּכָל עָלְמָא, לכן כל כח וכח שלוקחת מהקב"ה שהוא ז"א, בכוחו סובבת בגלגוליה והנהגתה בזמן, במקום, במיעוטה או הגדלתה בכל העולם, עַד דְּיִשְׁתַּכְּחוּן מִילִין שְׁלֵמִין בְּכָל חֵילֵיהוֹן, וּלְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי יְהַדְּרוּן מִילִין כִּבְקַדְמִיתָא. עד שימצאו הדברים שלימים בכל כוחם. ואחרי שנים עשר חודשים יחזרו הדברים כבראשונה בשובה לנקודת מוצאה. וְעִם כָּל דָּא אִית יוֹמִין דְּאוֹסִיף שִׁמְשָׁא עַל סִיהֲרָא, וּבְגִינַיְיהוּ אִשְׁתְּכַח עִבּוּרָא דְּיַרְחָא. ועם כל זה, יש אחד עשר ימים יתרים במחזור השמש השנתי העודפים על מחזור הירח השנתי, בגינם נקבע עיבור הירח, כפי שתיקן הילל, שהיא השנה המעוברת החלה במחזור קבוע של 7 שנים מעוברות בכל 19 שנים, וְרָזָא דָּא וזה סוד "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב" (דברים טז, א) שֶׁיְּהֵא אָבִיב בִּזְמַנּוֹ, שזוכים ישראל שיקבע הקב"ה את עונות השנה והחגים כפי שהם מקדשים את החודש ומעברים את השנים.

תָּא חֲזֵי, אַף עַל גַּב דְּמִילִּין קָיְימִין לְתַתָּא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, אֲבָל אִימָּא עִלָּאָה קַיְימַת עֲלַיְיהוּ תָּדִיר וְלָא שָׁבַקְתְּ לוֹן, בְּגִין לְאַתְקְפָא מִילִין כִּדְקָא חֲזֵי. בוא וראה, אף על גב שהדברים והנהגת העולמות נמצאים למטה בקודשא בריך הוא ושכינתא / זו"ן, אבל אימא / בינה עומדת עליהם בתמידות ולא עוזבת אותם ומשפעת בהם, כדי לחזק הדברים כמו שראוי. וּבְגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדָע דְּכֹלָּא קָאִים בְּחִיבּוּרָא עִלָּאָה וְלֵית פִּירוּדָא כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם. וכדי שיוודע שהכל עומד בחיבור עליון של כל המדרגות והספירות, ואין שום פירוד חס ושלום. וְרָזָא דָּא יַרְחִין מְעוּבָּרִין, וזה סוד החודשים המעוברים וְרָזָא אִיהוּ, דְּהָא בְּגִין חֵילָא דָּא דְּנָטִיל שִׁמְשָׁא יַתִּיר, מֵרָזָא דִּאִימָא אִינוּן. והסוד הימים העודפים הוא, בגלל שכוח הזה שלוקח השמש / ז"א – מסוד אימא הוא העומדת עליו וממנה נמשכים מוחיו, אֲבָל שְׁכִינְתָּא לָא נְטָלַת חֵילָא אֶלָּא מִמַּלְכָּא. אבל השכינה לא לוקחת כוחה אלא מקב"ה / ז"א, וְכַד אִתְּתַּקְּפַת אִימָּא בִּנְהֹורִין דִּילַהּ, אִשְׁתְּמוֹדְעַת וְאִתְחֲזִיאַת, וכאשר מתחזקת אימא באורותיה, נודעת ונראית, וּבְגִינָהּ אִשְׁתְּכַח הַהוּא יוֹמָא דָּרֵישׁ יַרְחָא יַתִּיר, בְּגִין דְּחַד אִיהוּ מִסִּטְרָא דִּזְעֵיר אַנְפִּין וְחַד מִסִּטְרָא דִּאִימָא. ובגללה יהיה אותו יום ראש חודש יותר מיום אחד, שאחד הוא מצד ז"א ואחד מצד אימא, וּלְפוּם סִדְרֵי רָזִין, ה' יַרְחִין אִינוּן מְלֵאִים, בְּרָזָא דְּה' עִלָּאָה דְּאִתְפַּשְׁטַת לְתַתָּא.  וכפי סדרי סודות ההנהגה, ישנם ה' חודשים מלאים בני שלושים יום, בסוד ה' ראשונה של שם הוי"ה, שהיא אימא המתפשטת בגילוי למטה. וּתְרֵין אִשְׁתָּאֲרוּ לְאִשְׁתְּמוֹדָעֵי, לְפוּם דַּבְּרָנוּתָא דְּעָלְמָא, ושני חודשים נשארו להיקבע לכ"ט ימים או ל' ימים, כפי הנדרש להנהגת העולם, חַד מִסִּטְרָא דִּזְעֵיר אַנְפִּין וְחַד מִסִּטְרָא דִּאִימָא. הנהגה אחת מצד ז"א ואחת מצד אימא, וְכַד אִינוּן כְּסִדְרָן אִימָּא שַׁלָּטֶת בְּדִילַהּ וּזְעֵיר אַנְפִּין בְּדִילֵיהּ. וסוד ההנהגה הוא, כאשר מנין חודשי השנה הם כסדרן, אימא שולטת בשלה בסוד ל' ימים וז"א שולט בשלו בכ"ט ימים, וְכַד אִינוּן מְלֵאִים, בְּגִין דִּאִימָא אַתְקִיפַת נְהוֹרָא כְּמָה דְּאִתְחֲזֵי לְפוּם הַהוּא זִמְנָא. וכאשר הם מלאים, זה בגלל שאימא מתחזקת באורה, כמו שראוי לאותו הזמן. וְכַד אִינוּן חֲסֵרִין אִימָּא נָמֵי אַסְתִּירַת נְהוֹרָא לְאַקָּמָא מִילִין בִּתְחוּמַיְהוּ, וכאשר חודשים הם חסרים, גם אימא מסתירה אורותיה, כדי להעמיד הדברים הדברים בגבולם.

אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאִתְחֲזֵי, אִימָּא אִתְּתַּקְּפַת בְּדִילַהּ, וְאִתְגַּלֵּי יַרְחָא חַד בְּגִינָהּ, וְדָא חֹדֶשׁ הָעִבּוּר.  אבל בזמן הראוי כדלעיל, אימא מתחזקת בשלה, ומתגלה חודש אחד נוסף בשנה בגללה, וזה חודש העיבור. וְכֹלָּא בְּגִין נִיסָן דִּיְהֵא בְּזִמְנֵיהּ. דְּיַרְחִין מִנִּיסָן עַד תִּשְׁרֵי אִינוּן דְּנוּקְבָא, וְהָכָא אִצְטְרִיךְ שְׁמִירָה. והכל כדי שיחול חודש ניסן בזמנו, שהחודשים מניסן ועד תשרי עומדים בסוד הנקבה, וכאן צריכה שמירה, שהחיצונים לא ינקו ממה וּמָאן נָטַר? אֶלָּא אִימָּא עִלָּאָה נְטָרַת וַדַּאי. ומי שומרת עליהן? אימא העליונה שומרת ודאי. וְרָזָא דָּא וזה סוד וא"ו. דְא' טְמִירָא אִיהִי לְגוֹ מִסִּטְרָא דִּאִימָא. וּלִזְמַנִּין דְּאִתְגַּלִּיאַת, וְאִינּוּן תְּלֵיסַר. וזה סוד שא' גנוזה בין שני הווין הרומזים לא' שהיא החודש הנוסף הנמצא בין שני ווין שהם סוד ו' חודשים שיש לזכר ולנקבה, וְדָא לֵוִי מִסִּטְרָא דִּאִימָא דְּאִתְפְּרַשׁ לְפוּלְחָנָא קַדִּישָׁא לְעֵילָא, וְלָא קאים בְּחוּשְׁבָּנָא, וכענין שבט לוי שמצדה של אמא הובדל מכל השבטים לעבודת הקודש לגבוה, ולא נכנס בחשבון י"ב שבטים.

וְאִי תֵּימָא אַמַּאי אִקְרֵי עִבּוּר. אֶלָּא דִּבְשַׁעֲתָא [דְּאִתְעַבָּרוּ] בְּנִין בְּגוֹ אִמָּהוֹן, אִתְתְּקָפוּ בְּהַאי קִשּׁוּרָא דְּלָא לְאִתְפָּרְשָׁא מִינַּהּ, ואם תשאל למה נקרא עיבור?  אלא בשעה שמתעברים הבנים בתוך מעי אימם, מתחקים בקשר הזה שלא להיפרד ממנו. אֲבָל רָזָא סָתִים לְגוֹ וַדַּאי, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ כֹּלָּא נָטְלִין מֵאִמָּא, אבל סוד פנימי יש ודאי, שקב"ה ושכינתה, נוטלים הכול מאימא, וְלָא עָבְדִין אֶלָּא כְּפוּם מַאי דְּנָטְלִין מִינַּהּ, ולא עושים אלא כפי מה שלוקחים ממנה, וְדָא גִּלְגּוּל, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ וזה גלגול שנאמר בו "וְהוּא מְסִבּוֹת מִתְהַפֵּךְ" (איוב לז, יב) גַּלְגַּל שֶׁחוֹזֵר, דִּאִימָא אִתְפַּשְׁטַת גּוֹ בְּנָהָא כְּנִשְׁמְתָא גּוֹ גּוּפָא, שאימא מתפשטת בתוך בניה כנשמה בתוך הגוף, וְהָכִי אֲנִיעַת לֵיהּ לְהַהוּא גּוּפָא דְּאִיהוּ בְּנִין דִּילַהּ. וכך מניעה את אותו הגוף שהם הבנים שלה. אֲבָל עִבּוּר, בְּזִמְנָא דְּאִתְעַבְּרַת בְּגַוַּיְיהוּ, כְּגוֹן עִבּוּר נִשְׁמָתִין דְּאִשְׁתְּמוֹדְעַת לְאִתְחֲזָאָה. אבל עיבור, בזמן שאימא מתעברת בתוך זו"ן כעניין עיבור הנשמות הנודע להראות שעניינו תוספת על מציאות קיימת כנשמה נוספת המתעברת בגוף שיש בו כבר נשמה, כן בעניין זה בו נוסף חודש נוסף על השנה הקיימת.

וְתָא חֲזֵי, כֻּלְהוֹ אִלֵּין מִילִין סְתִימִין אִינוּן לְעֵילָא מִסִּטְרָא דְּאִימָא וַדַּאי. ובוא וראה, כל העניינים האלו סתומים ונעלמים למעלה מצדה של אימא ודאי. וּבְגִין דָּא אוּמִין דְּעָלְמָא לָא קָיְימִין בְּהוּ וְלָא יָכְלִין לְמֵיקָם בְּהוּ. ולכן, אומות העולם לא עומדים בהם ולא יכולים להבין בהם, דְּדָא רָזָא סָתִים דְּאִתְמְסָר בְּרְחִימוּתָא לְיִשְׂרָאֵל, וָאָסִיר לְגַלָּאָה לֵיהּ לְאוּמִּין כְּלָל. שזה הסוד הסתום שנמסר באהבה לישראל, ואסור לגלות אותו למי שאינו יהודי כלל, ואין הבנת סודם אפשרית מתרגום פשט הדברים כמובא כאן.