תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּלָתִין וּתְלַת דף צה

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּלָתִין וּתְלַת דף צה.

וּמָאן דְּיָדַע לְאִתְּעָרָא בְּרָזִין עִלָּאִין, בְּזִמְנָא דְּחָמֵי בְּאָן אֲתַר קָיְימִין בְּסִפְרָא דָּא, יִטּוֹל בִּרְעוּתֵיהּ בְּזִמְנָא דְּבָרִיךְ בִּרְכְתָא, בְּגִין לְאַמְשְׁכָא חֵילָא לְפוּם דַּרְגָּא. וְאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְחַבְּרָא תְּרֵין אַתְוָן. אָת בָּתְרָאָה מִקְּרִיאָה קַדְמָאָה, וְאָת קַדְמָאָה מִקְּרִיאָה דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ, לְחַבְּרָא לְהוּ כַּחֲדָא. וְנִיקּוּדָא דִּלְהוֹן, נִיקּוּדָא דְּאוֹרַיְתָא דָּא חוֹלָם. כְּדֵין מִתְחַבְּרָן דַּרְגִּין אִלֵּין בְּאִלֵּין, וְחֵילָא נָחִית מַדְרְגָא לְדַרְגָּא, עַד דְּאִתְמַלְּיָין כֻּלְהוֹ חֵילָא וּבִרְכָאָן וְתִיקּוּנָא סָלִיק כִּדְקַחֲזֵי.

לְבָתַר דְּקָרֵי אִצְטְרִיךְ לְגַלְּלָא לֵיהּ כְּדִּבְקַדְמֵיתָא. דְּהָא בְּשַׁעְתָּא דְּפָתַח לֵיהּ בָּתַר דְּנָטִיל רָשׁוּ, בְּהַהִיא בִּרְכָּתָא אִתְגַּלְיָין נְהוֹרִין לְאַתְקָנָא בְּרָזָא דְּטְעָמִים וּנְקוּדּוֹת כְּמָה דְּאִתְּמָר. לְבָתַר גָּלַל לֵיהּ, דְּהַשְׁתָּא אִתְהַדְּרַת מִלָּה בִּסְתִימוּ לְגַבֵּי קָצֶה תַּתָּאָה, בְּהַהִיא בִּרְכְתָא אַחֲרוֹנָה וְכֹלָּא אִצְטְרִיךְ. וְהָכָא נָמֵי אִצְטְרִיךְ לְאַהְדּוֹרֵי אַפֶּיהָ לִימִינָא, דְּאוֹרַיְתָא כֹּלָּא בְּרָזָא דִּימִינָא, וְתוֹרָה אוֹר וַדַּאי.

כְּדֵין "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) טְעָמִים וּנְקוּדּוֹת דְּמִתְגַּלְּיָין בִּקְרִיאָה דְּסֵפֶר תּוֹרָה, וְאִתְתְּקַן בְּהוּ. דְּהָא עַד לָא נָחֲתִין הָכִי לְתַתָּא לְגַבֵּיהּ, סְתִימוּן אִינוּן. וְכַד נָחֲתִין מִתְגַּלְּיָין בֵּיהּ. בְּגִין כָּךְ יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ דָּיְיקָא. דְּהָא בְּגוֹ הַהוּא זֹהַר דְּאוֹרַיְתָא אִתְחַזְיָין אִלֵּין מְנַהֲרָן וְשָלְטִין. וּבְזִמְנָא דְּאִתְיְהִיבַת לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָיְתָא עַל טוּרָא דְּסִינַי, מִסִּטְרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִתְיְהִיבַת. אֲבָל תָּמָן נָמֵי אִתְיְהִיבוּ טְעָמִים וּנְקוּדּוֹת מִסִּטְרָא דְּאַבָּא וְאִימָּא. כְּדֵין "מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות יט, יט) רָזָא דָּא הַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וַדַּאי. דְּמֹשֶׁה הֲוָה מַלִּיל בְּאִינוּן טְעָמִים וּנְקוּדּוֹת, לְאַמְשְׁכָא לוֹן מִלְעֵילָּא לְתַתָּא לְגַבֵּי אוֹרָיְתָא. וְהָכִי הֲווּ מִתְמַשְּׁכָן וּכְלִילָן בְּהַהוּא קָלָא דְּאִיהוּ זֹהַר הָרָקִיעַ, אוֹרָיְתָא וַדַּאי. בְּגִין כָּךְ "יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות יט, יט). בְּגִין דָּא "וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם" (שמות יט, יז) וְכוּ' דְּהָא כַּמָּה דְּאִזְדַּמְּנוּ דַּרְגִּין לְעֵילָא לְאִתְתַּקְּנָא בְּכַמָּה תִּיקּוּנִין, הָכִי יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא.

וּבְמֹשֶׁה כְּתִיב "וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" (שמות יט, ט) דְּהָא כְּדֵין חֻמּוֹ חֵילֵיהּ וַדַּאי, לְאַמְשְׁכָא מִילִין בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים מֵעֵילָּא לְתַתָּא. וּבְגִין דָּא "לְכָל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" דְּאַסְגֵּי וְאָזִיל וַדַּאי. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

וְהָא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) אִלֵּין טְעָמִים וּנְקוּדּוֹת. דִּבְשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל קָיְימִין בִצְלוֹתָא כַּמָּה תַּרְעִין מִתְפַּתְּחָן בְּגִינַיְיהוּ. וְאִתְּמָר בְּהוּ "אֲדֹנָ"י שְׂפָתַי תִּפְתָּח" (תהלים נא, יז). ואדנ"י אִיהִי תרע"א, וְדָא פּוּמָא. בְּמַאי אִתְפָּתָח? אֶלָּא בְּפוּמָא דְּאִּתְפַּתְּחַת לִצְלוֹתָא אִתְפַּתְּחַת הַאי תַּרְעָא לְגַבָּהּ, בִּתְרֵין שִׂפְוָון וַדַּאי, דְּמִינַּיְיהוּ תְּרֵין דְּלָתוֹת קָיְימִין בְּהַהִיא תַּרְעָא לְפָתְחָא לוֹן וּלְסָגְרָא לוֹן לְפוּם זִמְנָא כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ, וְאִלֵּין נֵצַח וְהוֹד.


ביאור נופת צופים.

> כוונת הראיה לעולה לתורה קודם הברכה. 

וּמָאן דְּיָדַע לְאִתְּעָרָא בְּרָזִין עִלָּאִין, בְּזִמְנָא דְּחָמֵי בְּאָן אֲתַר קָיְימִין בְּסִפְרָא דָּא, יִטּוֹל בִּרְעוּתֵיהּ בְּזִמְנָא דְּבָרִיךְ בִּרְכְתָא, בְּגִין לְאַמְשְׁכָא חֵילָא לְפוּם דַּרְגָּא. ומי שיודע לעורר כוונתו בסודות העליונים, בזמן שמביט שמקום שבו עומדים בספר, וממנו עתידה להתחיל קריאתו, יכוון רצונו בזמן שמברך ברכתו, כדי להמשיך כוח לפי המדרגה המתעוררת בעת הקריאה ובזמנה, וְאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְחַבְּרָא תְּרֵין אַתְוָן. אָת בָּתְרָאָה מִקְּרִיאָה קַדְמָאָה, וְאָת קַדְמָאָה מִקְּרִיאָה דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ, לְחַבְּרָא לְהוּ כַּחֲדָא. וצריך הוא לחבר שתי אותיות: אות אחרונה בה הסתיימה הקריאה שלפניו, ואות ראשונה ממנה מתחילה הקריאה הנוכחית שלו, ולחבר אותם כאחד. וְנִיקּוּדָא דִּלְהוֹן, נִיקּוּדָא דְּאוֹרַיְתָא דָּא חוֹלָם. והניקוד שלהם, ניקוד התורה שהיא ניקוד תפארת – חולם. כְּדֵין מִתְחַבְּרָן דַּרְגִּין אִלֵּין בְּאִלֵּין, וְחֵילָא נָחִית מַדְרְגָא לְדַרְגָּא, עַד דְּאִתְמַלְּיָין כֻּלְהוֹ חֵילָא וּבִרְכָאָן וְתִיקּוּנָא סָלִיק כִּדְקַחֲזֵי. ואז מתחברים המדרגות אלה באלה, ויורד כוח ממדרגה למדרגה, שעד שכולם מתמלאות בכוח וברכות, ועולה התיקון כראוי.

ביאור: אם הקריאה האחרונה הסתיימה במילים "משה עבדו" והנוכחית מתחילה "אז ישיר", יביט ויחבר במחשבתו את האות ו' של "עבדו" מנוקדת בניקוד חולם: וׂ, יחד עם האות א' של "אז" מנוקדת החולם: אׂ. דהיינו מכוון את הצירוף: וׂאׂ

ראה שיעור בנושא: דרך עץ חיים. 5: חיבוט השם.

> התיקון בברכה שאחרי הקריאה.

לְבָתַר דְּקָרֵי אִצְטְרִיךְ לְגַלְּלָא לֵיהּ כְּדִּבְקַדְמֵיתָא. לאחר הקריאה צריך לגלול / לסגור את הספר כבתחילה, דְּהָא בְּשַׁעְתָּא דְּפָתַח לֵיהּ בָּתַר דְּנָטִיל רָשׁוּ, בְּהַהִיא בִּרְכָּתָא אִתְגַּלְיָין נְהוֹרִין לְאַתְקָנָא בְּרָזָא דְּטְעָמִים וּנְקוּדּוֹת כְּמָה דְּאִתְּמָר. כיון שבשעה שפתח את הספר בתחילה, קודם לכן קיבל רשות מאימא בכוונת ההבטה והברכה, ובאותה הברכה התגלו אורות להיתקן, בסוד הטעמים והניקודים כמו שביארנו. לְבָתַר גָּלַל לֵיהּ, דְּהַשְׁתָּא אִתְהַדְּרַת מִלָּה בִּסְתִימוּ לְגַבֵּי קָצֶה תַּתָּאָה, בְּהַהִיא בִּרְכְתָא אַחֲרוֹנָה וְכֹלָּא אִצְטְרִיךְ. אחרי הקריאה גולל / סוגר את הספר, כיוון שעכשיו חוזר הדבר בהעלם לגבי הקצה התחתון שהיא המלכות, באותה הברכה שאחרי הקריאה, והכל צריך. וְהָכָא נָמֵי אִצְטְרִיךְ לְאַהְדּוֹרֵי אַפֶּיהָ לִימִינָא, דְּאוֹרַיְתָא כֹּלָּא בְּרָזָא דִּימִינָא, וְתוֹרָה אוֹר וַדַּאי. וגם כאן צריך המברך להטות פניו לימין, שהתורה כולה בסוד הימין, בחינת חסד, תורה אור ודאי.

> גילוי הטעמים והנקודות על גבי האותיות.

כְּדֵין "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) טְעָמִים וּנְקוּדּוֹת דְּמִתְגַּלְּיָין בִּקְרִיאָה דְּסֵפֶר תּוֹרָה, וְאִתְתְּקַן בְּהוּ. הם הטעמים והנקודות, יזהירו, בשעה שמתגלים בהקריאה בתורה, ע"י הקורא, שכן אין בתורה טעמים ונקודות, ומתגלים ע"י הקריאה, ונתקנים בה. דְּהָא עַד לָא נָחֲתִין הָכִי לְתַתָּא לְגַבֵּיהּ, סְתִימוּן אִינוּן. וְכַד נָחֲתִין מִתְגַּלְּיָין בֵּיהּ. שהרי, עד שלא יורד גילויים למטה על אותיות ספר התורה, הם נעלמים, וכאשר הם יורדים על ידי הקריאה מתגלה אורם על האותיות. בְּגִין כָּךְ יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ דָּיְיקָא. לכן רמוז לשון יזהירו על האותיות בכח הקריאה, יזהירו כזוהר הרקיע הפרוש על גבי האותיות דווקא. דְּהָא בְּגוֹ הַהוּא זֹהַר דְּאוֹרַיְתָא אִתְחַזְיָין אִלֵּין מְנַהֲרָן וְשָלְטִין. שהרי בתוך אותו הזוהר של אור התורה נראים האורות האלה של הנקודים והטעמים ושולטים על האותיות.

> משה המשיך את גילוי הטעמים והנקודות על התורה מלמעלה, וקרב את ישראל מלמטה.

וּבְזִמְנָא דְּאִתְיְהִיבַת לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָיְתָא עַל טוּרָא דְּסִינַי, מִסִּטְרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִתְיְהִיבַת. ובזמן שנתנה התורה לישראל על הר סיני, מצד קב"ה ושכינתא / זו"ן ניתנה, אֲבָל תָּמָן נָמֵי אִתְיְהִיבוּ טְעָמִים וּנְקוּדּוֹת מִסִּטְרָא דְּאַבָּא וְאִימָּא. אבל שם נתנו גם הטעמים והנקודות מצד אבא ואימא, כְּדֵין "מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות יט, יט) משה ידבר מצד זו"ן האלהים מצד אימא ואבא הגנוז בתוכה, יעננו בסוד ה"קול" סוד המשכת האורות הבינה לז"א / תפארת סוד התורה. רָזָא דָּא וזה סוד "הַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" משה בסוד המשכילים, המקבל את הזוהר העליון וַדַּאי. דְּמֹשֶׁה הֲוָה מַלִּיל בְּאִינוּן טְעָמִים וּנְקוּדּוֹת, לְאַמְשְׁכָא לוֹן מִלְעֵילָּא לְתַתָּא לְגַבֵּי אוֹרָיְתָא. ומשה היה מדבר דבריו באלה הטעמים והניקודות, כדי להמשיך את גילויים בתורה מלמעלה למטה, וְהָכִי הֲווּ מִתְמַשְּׁכָן וּכְלִילָן בְּהַהוּא קָלָא דְּאִיהוּ זֹהַר הָרָקִיעַ, אוֹרָיְתָא וַדַּאי. וכך היו נמשכים, ונכללים באותו קול שהוא זוהר הרקיע, התורה ודאי, בְּגִין כָּךְ לכן נאמר "יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות יט, יט) בקולו של משה.

> גילוי דרגת כוחו של משה.

בְּגִין דָּא ולכן גם נאמר "וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם" (שמות יט, יז) וְכוּ' כשם שמשה הוריד אורות מלמעלה למטה, כך קירב את ישראל אליהם מלמטה למעלה, דְּהָא כַּמָּה דְּאִזְדַּמְּנוּ דַּרְגִּין לְעֵילָא לְאִתְתַּקְּנָא בְּכַמָּה תִּיקּוּנִין, הָכִי יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא. שהרי, כמו שנזדמנו המדרגות העליונות מאבא ואימא לתקן בכמה תיקונים, כך ישראל למטה נזדמנו כנגדם, וּבְמֹשֶׁה כְּתִיב "וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם" (שמות יט, ט) דְּהָא כְּדֵין חֻמּוֹ חֵילֵיהּ וַדַּאי, לְאַמְשְׁכָא מִילִין בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים מֵעֵילָּא לְתַתָּא. ואז ראו כולם את כוחו של משה, להמשיך הדברים בתיקון שלם מלמעלה למטה. וּבְגִין דָּא "לְכָל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" שהוא המורא שנמשכה מכח הכרת גדולת משה, דְּאַסְגֵּי וְאָזִיל וַדַּאי שהלך וגדל ודאי. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, אשרי חלקם של ישראל בעולם הזה ובעולם הבא.

> ב' שערי התפילה כנגד ב' שפתיים כנגד נצח והוד. 

וְהָא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' והנה אליהו הנביא הנאמן בא, פתח ואמר רבי רבי הרמח"ל, וַדַּאי "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) אִלֵּין אלו טְעָמִים וּנְקוּדּוֹת. דִּבְשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל קָיְימִין בִצְלוֹתָא כַּמָּה תַּרְעִין מִתְפַּתְּחָן בְּגִינַיְיהוּ. בשעה שעומדים ישראל בתפילה, כמה שערים נפתחים עבורם, ונאמר בהם, וְאִתְּמָר בְּהוּ "אֲדֹנָ"י שְׂפָתַי תִּפְתָּח" (תהלים נא, יז). ואדנ"י אִיהִי במילוי אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד היא בגימ' תרע"א שהוא שער בארמית, וְדָא פּוּמָא והשער הוא הפה של המתפלל. בְּמַאי אִתְפָּתָח? אֶלָּא בְּפוּמָא דְּאִּתְפַּתְּחַת לִצְלוֹתָא אִתְפַּתְּחַת הַאי תַּרְעָא לְגַבָּהּ, בִּתְרֵין שִׂפְוָון וַדַּאי, במה נפתח? אלא בפה הנפתח לתפילה, נפתח אותו השער כנגדו, בכח שני השפתיים ודאי, דְּמִינַּיְיהוּ תְּרֵין דְּלָתוֹת קָיְימִין בְּהַהִיא תַּרְעָא לְפָתְחָא לוֹן וּלְסָגְרָא לוֹן לְפוּם זִמְנָא כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ, וְאִלֵּין נֵצַח וְהוֹד. שכנגדם נמצאים ב' דלתות באותו השער, לפתוח לסגור אותם כפי הראוי לאותו הזמן כמו שצריך, ושתי הדלתות הם נצח והוד, וכן השפתיים של האדם הם כנגד נצח והוד.