תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּלָתִין וּתְלַת דף צו

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּלָתִין וּתְלַת דף צו.

וְעוֹד, נֵצַח וְהוֹד תְּרֵין מְזוּזוֹת, דִּבְהוּ קָיְימִין דְּלָתוֹת אִלֵּין, דְּאִינוּן שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה. וְאִצְטְרִיךְ לְמִקְבַּע מְזוּזָה בִימִינָא, וְדָא שְׁכִינְתָּא, דְּתָמָן כְּתִיבִין "שְׁמַע" "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" וְדָא חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת, דִּבְהוּ תִּיקּוּנָא דִּשְׁכִינְתָּא בִימִינָא וּשְׂמָאלָא. וְאִצְטְרִיךְ לְקַשְּׁרָא כֹּלָּא בִימִינָא, וְדָא נֵצַח דִּכְתִיב בֵּיהּ "נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח" (תהלים טז, יא). כְּדֵין מְזוּזֹת ז"ז מו"ת. דִּבְהוֹד, "כָּל הַיּוֹם דָּוָה" (איכה א, יג). אֲבָל בַּנֶּצַח אִתְנַטְּרַת.

וְעוֹד, נֵצַח דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. הוֹד דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. בְּזִמְנָא דִּשְׁכִינְתָּא אִתְקַשְּׁרַת בְּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד לִימִינָא, כְּדֵין זָז מָוֶת מִמָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דְּלָא יֵימוּת, וְיֵיכוֹל לְמִפְרַק לַהּ. וְדָא בֹּעַז דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ" (רות ג, ט) וְכוּ'. דָּא שַׁדַּי דִּמְזוּזָה, מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דְּאִתְקַשַׁר בִימִינָא. בְּהַהוּא זִמְנָא "לִינִי הַלַּיְלָה" (רות ג, יג) בְּגָלוּתָא. "אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל" (שם), דָּא "גֹּאֵל קָרוֹב" (רות ג, יב) דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב" (משלי כז, י). דְּכֵיוָן דְּאִתְקַשְּׁרַת אִיהִי בִימִינָא יָכִיל אִיהוּ לְמִפְרַק לַהּ בְּלֹא מוֹתָא. "וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי" (רות ג, יג). וְדָוִד בְּהַאי אֶשְׁתַּדֵּל לְחַבְּרָא שְׂמָאלָא בִימִינָא. אֲבָל בְּשַׁעְתָּא דְּחָבוּ יָרָבְעָם וּרְחַבְעָם אִתְפְּרָשׁוּ דָּא מִן דָּא, וְסִטְרָא אַחֲרָא אִתְּתַּקְּפַת בְּאִינוּן עֲגָלִים. אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי יַהֲדֵּר מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף לְאִתְקַשְּׁרָא בְּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וּכְדֵין "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז) מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בְּקַדְמִיתָא, וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מִתְקַשַּׁר אֲבַתְרֵיהּ לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים כִּדְקָא יָאוּת. וְתָא חֲזֵי, כַּמָּה תַּרְעִין אִינוּן דְּמִתְפַּתְּחָן לִצְלוֹתָא דְּיִשְׂרָאֵל וַדַּאי.

תַּרְעָא קַדְמָאָה תַּרְעָא דְּיִרְאָה. וְעַד לָא יִתְפַּתַּחַ דָּא לֵית שׁוּם תַּרְעָא מִתְפַּתַּח. דְּהָא דָּא קָאִים קַדְמָאָה לְכֹלָּא. בְּמַאי יִתְפַּתַּחַ. אֶלָּא לְהַאי אִצְטְרִיךְ בַּר נַשׁ לְשְׁוָּאָה רְעוּתֵיהּ בְּקַדְמִיתָא, וְאִתְּמָר בֵּיהּ "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ" (תהלים ה, ח). וְדָא לְקַבְּלָא עֲלֵיהּ עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא בְּצִיצִית וּתְפִילִין. בְּצִיצִית לְאִסְתַּתְּרָא תְּחוֹת גַּדְפִין דִּשְׁכִינְתָּא. בִּתְפִלִּין לְקַשְּׁרָא לַהּ עֲלֵיהּ. בִּתְפִלִּין דְּרֵישָׁא לְקַשְּׁרָא לַהּ בְּרֵישֵׁיהּ בַּהֲדֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בִּתְפִלִּין דִּדְרוֹעָא לְקַשְּׁרָא לַהּ בִּדְרוֹעֵיהּ.

תַּרְעָא תִּנְיָנָא תַּרְעָא דְּנִיגּוּנָא. וְדָא מִתְפַּתַּח בְּזִמְנָא דְּמָטָאן יִשְׂרָאֵל לִפְסוּקֵי דְּזִמְרָה. דִּבְשַׁעֲתָא דְּאִינוּן מְנַגְּנִין בְּהוּ בְּבֵי כְּנִישְׁתָא, כַּמָּה מָארֵי דְּנִיגּוּנָא קָיְימִין לְנַגְּנָא אֲבַתְרַיְיהוּ. וְכַד אִינוּן מִזְמוֹרִין סָלְקִין בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא וּבְחֶדְוָתָא כִּדְקָא יָאוּת, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְחַבֵּב לְשִׁירָתָא דְּיִשְׂרָאֵל יַתִּיר מִשִּׁירָתָא דְּמַלְאֲכֵי עִלָאֵי. וְאִינּוּן מַלְאָכִין לָא מִתְקַנְּאִין בְּיִשְׂרָאֵל, אֶלָּא אַדְּרַבָּא כֻּלְהוֹ פָּתְחִין וְאָמְרִין "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ" (דברים לג, כט) וְכוּ'. בְּהַהוּא זִמְנָא אִתּוֹסַף בְּהוּ נְהִירוּ עַל נְהִירוּ חֶדְוָתָא עַל חֶדְוָתָא. וּבְגִין כָּךְ כֻּלְהוֹ תְּאִיבִין תָּדִיר לְטִיבוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל.


ביאור נופת צופים.

> ב' המזוזות והדלתות לשמירת המלכות.

וְעוֹד, נֵצַח וְהוֹד תְּרֵין מְזוּזוֹת, דִּבְהוּ קָיְימִין דְּלָתוֹת אִלֵּין, דְּאִינוּן שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה. ועוד, נצח והוד הם שתי מזוזות השער, שבהן קיימות אלה הדלתות שהם שכינה עילאה / בינה, ושכינה תתאה / מלכות. וְאִצְטְרִיךְ לְמִקְבַּע מְזוּזָה בִימִינָא, וְדָא שְׁכִינְתָּא, וצריך לקבוע את המזוזה בצד ימין של הנכנס, וזו השכינה, דְּתָמָן כְּתִיבִין "שְׁמַע" "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" וְדָא חֲסָדִים וּגְבוּרוֹת, דִּבְהוּ תִּיקּוּנָא דִּשְׁכִינְתָּא בִימִינָא וּשְׂמָאלָא. ששם במזוזה נמצאות ב' פרשות "שמע", "והיה אם שמע", שהם כנגד חסדים וגבורות היוצאים מיחוד אבא ואימא ויורדים לדעת, ומשם מתפשטים למטה, ומהן נמשך תיקון השכינה בימין ושמאל. וְאִצְטְרִיךְ לְקַשְּׁרָא כֹּלָּא בִימִינָא, וְדָא נֵצַח וצריך לקשור הכל בימין, וזה נצח, הספירה האחרונה בקו הימין מעל למלכות, שנאמר בה דִּכְתִיב בֵּיהּ "נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח" (תהלים טז, יא). כְּדֵין וכשקו הימין משפיע – מסתלק המות מאותו המקום כרמוז בתיבת מְזוּזֹת – ז"ז מו"ת. שאם חס ושלום קו השמאל היה מתגבר – היו מגברים דיני ספירת הוד דִּבְהוֹד, "כָּל הַיּוֹם דָּוָה" (איכה א, יג) דָּוָ"ה אותיות הו"ד ועניינו מכאוב ומסירה לידי הטומאה. אֲבָל בַּנֶּצַח אִתְנַטְּרַת אבל מצד הנצח – נשמרת.

> קו החסד מקום אחיזת משיח בן דוד מציל את משיח בן יוסף ממות.

וְעוֹד, נֵצַח דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. הוֹד דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. בְּזִמְנָא דִּשְׁכִינְתָּא אִתְקַשְּׁרַת בְּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד לִימִינָא, כְּדֵין זָז מָוֶת מִמָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דְּלָא יֵימוּת, וְיֵיכוֹל לְמִפְרַק לַהּ. בזמן שהשכינה נקשרת במשיח בן דוד הנמצא בקו הימין, קו החסד, אז זז המות ממשיח בן יוסף הנמצא בהנהגת קו שמאל, ונשמר שלא ימות חס ושלום ויוכל לגאול את השכינה. וְדָא בֹּעַז דְּאִתְּמָר בֵּיהּ וזה בועז שנאמר בו "וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ" (רות ג, ט) וְכוּ' וזה סוד בועז האחוז בעיקר בימין ובספירות תנה"י בכללות, ונאמר בו, כנפך לשון יחיד הרומז על משיח בן דוד בחינת החסד, המשפיע על משיח בן יוסף. דָּא וזה סוד שם שַׁדַּי דִּמְזוּזָה שהוא היסוד שהוא מקום אחיזת משיח בן יוסף, מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דְּאִתְקַשַׁר בִימִינָא כאשר משיח בן יוסף נקשר בקו החסד שבימין.

> חיבור המשיחין יאחד את קו ימין ושמאל לגאולה בתיקון שלם.

בְּהַהוּא זִמְנָא באותו הזמן שנאמר "לִינִי הַלַּיְלָה" (רות ג, יג) בְּגָלוּתָא זה הזמן שנותר מהגלות הנקרא לילה. "אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל" (שם) ואם תתעורר הגאולה מצד היסוד שהוא נקרא טו"ב – יגאל, דָּא "גֹּאֵל קָרוֹב" (רות ג, יב) דְּאִתְּמָר בֵּיהּ שנאמר בו "טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב" (משלי כז, י). דְּכֵיוָן דְּאִתְקַשְּׁרַת אִיהִי בִימִינָא יָכִיל אִיהוּ לְמִפְרַק לַהּ בְּלֹא מוֹתָא, כיון שנקשרה השכינה בצד ימין, יכול היסוד לגאולה את השכינה בלא שימות משיח בן יוסף הנמצא ביסוד. "וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי" (רות ג, יג) ואם לאו, תבוא הגאולה מצד משיח בן דוד. וְדָוִד בְּהַאי אֶשְׁתַּדֵּל לְחַבְּרָא שְׂמָאלָא בִימִינָא, ודוד בזה השתדל לחבר שמאל בימין. אֲבָל בְּשַׁעְתָּא דְּחָבוּ יָרָבְעָם וּרְחַבְעָם אִתְפְּרָשׁוּ דָּא מִן דָּא, וְסִטְרָא אַחֲרָא אִתְּתַּקְּפַת בְּאִינוּן עֲגָלִים אבל, בשעה שחטאו ירבעם שהיה מצד היסוד ורחבעם שהיה מצד התפארת – נפרדו קו הימין והשמאל זה מזה, והתחזקה הסטרא אחרא באלה העגלים שעבדו. אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי יַהֲדֵּר מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף לְאִתְקַשְּׁרָא בְּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. אבל, לעתיד לבוא, יחזור משיח בן יוסף להתחבר במשיח בו דוד וּכְדֵין "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז) מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד בְּקַדְמִיתָא, וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מִתְקַשַּׁר אֲבַתְרֵיהּ לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים כִּדְקָא יָאוּת. והיו לאחרים – יתחברו להיות אחד, בתחילה, משיח בן דוד, ומשיח בן יוסף יתחבר אחריו לתקן תיקון שלם כמו שראוי.

> שערי תפילה.

וְתָא חֲזֵי, כַּמָּה תַּרְעִין אִינוּן דְּמִתְפַּתְּחָן לִצְלוֹתָא דְּיִשְׂרָאֵל וַדַּאי. בוא וראה, כמה שערים נפתחים לקבל תפילותיהן של ישראל ודאי.

> שער ראשון  – שער היראה.

תַּרְעָא קַדְמָאָה תַּרְעָא דְּיִרְאָה. השער ראשון  – שער היראה. וְעַד לָא יִתְפַּתַּחַ דָּא לֵית שׁוּם תַּרְעָא מִתְפַּתַּח. דְּהָא דָּא קָאִים קַדְמָאָה לְכֹלָּא. ועד שלא יפתח שער זה, לא יכול אף שער להפתח. בְּמַאי יִתְפַּתַּחַ. אֶלָּא לְהַאי אִצְטְרִיךְ בַּר נַשׁ לְשְׁוָּאָה רְעוּתֵיהּ בְּקַדְמִיתָא, ובמה יפתח? אלא לענין זה צריך האדם לכוון רצונו בתחילה, שנאמר בו  וְאִתְּמָר בֵּיהּ "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ" (תהלים ה, ח) אבוא.. ביראתך. וְדָא לְקַבְּלָא עֲלֵיהּ עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא בְּצִיצִית וּתְפִילִין. וזה לקבל עליו עול מלכות שמים / שהוא ז"א מצד השכינה בציצית ותפילין. בְּצִיצִית לְאִסְתַּתְּרָא תְּחוֹת גַּדְפִין דִּשְׁכִינְתָּא. בִּתְפִלִּין לְקַשְּׁרָא לַהּ עֲלֵיהּ. בציצית, להסתתר תחת כנפי השכינה, בתפילין – לקשור עליו את השכינה. בִּתְפִלִּין דְּרֵישָׁא לְקַשְּׁרָא לַהּ בְּרֵישֵׁיהּ, בַּהֲדֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בתפילין של ראש, לקשור אותה בראשו, באלו של הקב"ה, בִּתְפִלִּין דִּדְרוֹעָא לְקַשְּׁרָא לַהּ בִּדְרוֹעֵיהּ. ובתפילין של יד, לקשור את השכינה בזרועו.

> שער שני – שער הניגון.

תַּרְעָא תִּנְיָנָא תַּרְעָא דְּנִיגּוּנָא. השער השני, שער הניגון, וְדָא מִתְפַּתַּח בְּזִמְנָא דְּמָטָאן יִשְׂרָאֵל לִפְסוּקֵי דְּזִמְרָה. והשער נפתח בזמן שמגיעים ישראל לפסוקי דזמרה בתפילת שחרית. דִּבְשַׁעֲתָא דְּאִינוּן מְנַגְּנִין בְּהוּ בְּבֵי כְּנִישְׁתָא, כַּמָּה מָארֵי דְּנִיגּוּנָא קָיְימִין לְנַגְּנָא אֲבַתְרַיְיהוּ. ובשעה שהם מנגנים בהם בבית הכנסת, כמה בעלי הניגון שהם מלאכים עליונים הממונים על הניגון, עומדים לנגן אחריהם. וְכַד אִינוּן מִזְמוֹרִין סָלְקִין בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא וּבְחֶדְוָתָא כִּדְקָא יָאוּת, וכאשר מזמורים אלו עולם ברצון הלב ובשמחה כמו שראוי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְחַבֵּב לְשִׁירָתָא דְּיִשְׂרָאֵל יַתִּיר מִשִּׁירָתָא דְּמַלְאֲכֵי עִלָאֵי. הקב"ה מחבב את שירת ישראל יותר משירת המלאכים העליונים, כי רק לישראל שייך הקושי, הטורח וההשתדלות לקיים את שירה, וְאִינּוּן מַלְאָכִין לָא מִתְקַנְּאִין בְּיִשְׂרָאֵל, אֶלָּא אַדְּרַבָּא כֻּלְהוֹ פָּתְחִין וְאָמְרִין ואלה המלאכים לא מקנאים בישראל, אלא אדרבא, כולם פותחים ואומרים "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ" (דברים לג, כט) וְכוּ'. בְּהַהוּא זִמְנָא אִתּוֹסַף בְּהוּ נְהִירוּ עַל נְהִירוּ חֶדְוָתָא עַל חֶדְוָתָא. באותו הזמן, מתווספת במלאכים הארה על הארה, ושמחה על שמחה, כי אין קטרוג והכל עולה לשלום. וּבְגִין כָּךְ כֻּלְהוֹ תְּאִיבִין תָּדִיר לְטִיבוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל, ולכן, כולם מתאוים תמיד לטובתם של ישראל.