תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּמָנְיָא וּתְלָתִין דף קד

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּמָנְיָא וּתְלָתִין דף קד.

וְתָא חֲזֵי, בְּאִלֵּין קוֹצִין תַּלְיָין תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת. דְּהָא כָּל מַאי דְּאִתְחֲזֵי לְמֵיתֵי בְּגוֹ אַתְוָן, בְּאִינוּן קוֹצִין אָתֵי וַדַּאי. וְקוֹצִין אִינוּן דַּקִּיקִין. לְבָתַר לְתַתָּא אִתְפַּשְׁטוּ אַתְוָן וְאִתְמַלְּיָין כִּדְקָא יָאוּת. וְאִלֵּין קוֹצִין אִינוּן "שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב" (שיר השירים ה, יא). שְׁחוֹרוֹת, אוּכְמִין מִסִּטְרָא דְּדִינָא, לְאַקָּמָא כֹּלָּא בִּתְחוּמֵיהּ.

וְעוֹד, טְעָמִים נְקוּדוֹת תָּגִין אוֹתִיּוֹת, בְּהוּ קָיְימִין כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין לְמָארֵי חָכְמְתָא. טְעָמִים, אִתְּמָר בְּהוּ "וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם לוֹ" (איוב יב, יא) מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה, דְּמִינַּהּ אִשְׁתְּכַח כֹּלָּא. וּמִסִּטְרָא דִּלְבַר כְּתִיב "אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת" (איוב ו, ו), דְּ"גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים" (קהלת ז, יד). אֲבָל מִסִּטְרָא דִּקְדוּשָּׁה כְּתִיב "חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים" (שיר השירים ה, טז). וּבְסִטְרָא אַחֲרָא "הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח" (איוב ו, ו) "אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת" (איוב ו, ו).

תָּא חֲזֵי, הָכָא רָזָא עִלָּאָה. דְּכֻלְּהוּ מִילִין מִגּוֹ פּוּמָא עִלָּאָה נָפְקִין. וְרָזָא דְּמִלָּה "בִּדְבַר יְהֹוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם" (תהלים לג, ו) רוּחַ פִּיו מַמָּשׁ, דָּא הַבְלָא דְּפוּמָא. וְרָזָא דְּמִלָּה נְשִׁיקִין דְּפוּמָא, בְּהוּ אִתְדַּבְּקָן דַּרְגִּין חַד בְּחַד. לְבָתַר מִלָּה נָחֲתַת לְתַתָּא לְנָפְקָא לְעָלְמָא כִּדְקָא יָאוּת. אֲבָל בְּסִטְרָא אַחֲרָא כְּתִיב "וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא" (משלי כז, ו). וְרָזָא דְּמִלָּה "יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן" (תהלים צב, י) דְּלָא מִתְדַּבְּקִין כְּלָל בְּהוּ. "הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח" (איוב ו, ו) אִלֵּין נְקוּדוֹת. מַאי מֶלַח? אֶלָּא אהח"ע תָּמָן מֶלַח, דִּכְתִיב בֵּיהּ "וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ" (ויקרא ב, יג) וְכוּ' דָּא מִלְחָא דְּיוֹבְלָא דְּאִצְטְרִיךְ לְאִתְּעָרָא לֵיהּ בְּקָרְבָּנָא תָּדִיר. אִם יֵשׁ טָעַם בְּרִיר חַלָּמוּת דָּא גיכ"ק, טְעָמִים וַדַּאי, דְּהָא לָא מִתְתַּקְּנֵי וְלָא קָיְימִין בְּתִיקּוּנָא. וְעוֹד, טְעָמִים בְּחָכְמָה אִינוּן, וּבְנִיגּוּנָא קָיְימִין מִסִּטְרָא דְּבִינָה.

נְקוּדוֹת, בְּהוּ "כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים" (תהלים עה, ח). דִּנְקוּדּוֹת מְדַבְּרִין לְהוּ לְאַתְוָון מִסִּטְרָא דְּבִינָה דִּקְיָימַת לְגוֹ, וְאִיהִי אִתְחֲזִיאַת תְּנוּעִין [לְעֵילָא] וּלְתַתָּא וּלְאֶמְצָעִיתָא. בְּגִין כָּךְ זֶה יַשְׁפִּיל, בְּחִירִק. וְזֶה יָרִים, בְּחוֹלָם. דִּנְקוּדּוֹת אַף עַל גַּב דְּבִדַרְגֵיהוֹן אִתְפְּרָשׁוּ, אֲבָל כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין אִשְׁתַּכְּחָן בְּהוּ, וּבְהוּ תַּלְיָא רָזָא דִּמְהֵימָנוּתָא.

אִימָּא דִּמְדַבְּרַת לִבְנָהָא. וְאִינּוּן לָא עָבְדִין מִלָּה אֶלָּא כַּמָּה דְּנָטְלִין מִינַּהּ. וְאִיהִי אִתְחֲזִיאַת נְקוּדָה לְעֵילָא בְּחוֹלָם, וּבֵיהּ קָשְׁרַת כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין בְּמַלְכָּא. וּבְאֶמְצָעִיתָא בְּשׁוּרֻק, וּכְלִילַת בֵּיהּ כָּל רָזִין דְּעָלְמָא. לְתַתָּא בְּחִירִק, וְקָשַׁרְת בֵּיהּ כֻּלְהוֹ תַּתָּאֵי. וְכֹלָּא אִשְׁתְּמוֹדָע מִסִּטְרָא דִּאִימָא. וְאִית דְּאִּתְפַּתְּחַת לְאִתְפַּשְׁטָא לַאַרָכָא, וְדָא פָּתַח מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה. וְאִית דְּאִתְחַבְּרַת בְּחָכְמָה בְּחִיבּוּרָא חַד, וְדָא קָמַץ י"ו.


ביאור נופת צופים.

וְתָא חֲזֵי, בְּאִלֵּין קוֹצִין תַּלְיָין בא וראה, באלו הקוצים תלויים תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת. דְּהָא כָּל מַאי דְּאִתְחֲזֵי לְמֵיתֵי בְּגוֹ אַתְוָן, בְּאִינוּן קוֹצִין אָתֵי וַדַּאי, וְקוֹצִין אִינוּן דַּקִּיקִין. שהרי, כל מה שראוי לבוא מאימא ולהיכנס בתוך האותיות, יורד דרך אלה הקוצין ודאי, והקוצין הם דקיקים, ורומזים לשפע ממקור עליון. לְבָתַר לְתַתָּא אִתְפַּשְׁטוּ אַתְוָן וְאִתְמַלְּיָין כִּדְקָא יָאוּת. אח"כ התפשטו האותיות בכח השפע שקבלו והתמלאו מהצינורות כמו שראוי. וְאִלֵּין קוֹצִין אִינוּן ואלה הקוצין הם "שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב" (שיר השירים ה, יא). שְׁחוֹרוֹת, אוּכְמִין מִסִּטְרָא דְּדִינָא, לְאַקָּמָא כֹּלָּא בִּתְחוּמֵיהּ הקוצין שחורים מצד הדין, כדוגמת צינורות שחורים דרכם זורמים המים הצלולים, להעמיד את השפע היורד במקומו, ולמנוע מי שלא צריך לקחת חלק בשפע.

> סוד טעמים בקדושה לעומת חלמות בטומאה. 

וְעוֹד, טְעָמִים נְקוּדוֹת תָּגִין אוֹתִיּוֹת, בְּהוּ קָיְימִין כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין לְמָארֵי חָכְמְתָא. ועוד, טעמים, נקודות, תגין אותיות, בהם עומדים כמה סודות עליונים לבעלי החכמה. טְעָמִים, אִתְּמָר בְּהוּ נאמר בהם "וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם לוֹ" (איוב יב, יא) מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה טעמים הם מצד החכמה, והחך בפה הוא מקום גילוי החכמה במוצא אותיות גיכ"ק, דְּמִינַּהּ אִשְׁתְּכַח כֹּלָּא ומהחכמה נמצא הכל. וּמִסִּטְרָא דִּלְבַר כְּתִיב ומצד החיצונים – הסטרא אחרא נאמר "אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת" (איוב ו, ו) שהיא המדרגה של הסטרא אחרא שכנגד מקום החך לקיים את הבחירה לפי הכלל הנמצא במצב של קלקול, דְּ"גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים" (קהלת ז, יד). אֲבָל מִסִּטְרָא מצד דִּקְדוּשָּׁה כְּתִיב "חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים" (שיר השירים ה, טז). וּבְסִטְרָא אַחֲרָא "הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח" שהיא טפלה וחסרת טעם ליד הקדושה כקוף בפני אדם ולכן נאמר בהם (איוב ו, ו) "אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת" (איוב ו, ו) שהוא ריר זב ומאוס.

> נשיקין ויחודן בפה להולדת מילה.

תָּא חֲזֵי, הָכָא רָזָא עִלָּאָה. דְּכֻלְּהוּ מִילִין מִגּוֹ פּוּמָא עִלָּאָה נָפְקִין.  בוא וראה, כאן סוד עליון. כל המילים יוצאות מנפה העליונה שבבינה. וסוד הדבר וְרָזָא דְּמִלָּה "בִּדְבַר יְהֹוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם" (תהלים לג, ו) רוּחַ פִּיו מַמָּשׁ, דָּא הַבְלָא דְּפוּמָא. שהוא הבל הפה, וְרָזָא דְּמִלָּה נְשִׁיקִין דְּפוּמָא, בְּהוּ אִתְדַּבְּקָן דַּרְגִּין חַד בְּחַד. והוא סוד נשיקות הפה, סוד היחוד הנעשה ע"י הרוח שבפה, בהם מתדבקות מדרגות מוצאות הפה אחת באחת, לְבָתַר מִלָּה נָחֲתַת לְתַתָּא לְנָפְקָא לְעָלְמָא כִּדְקָא יָאוּת. ולאחר מכן, יורדת המילה לצאת לעולם ובוקעת חוץ לפה כמו שראוי. אֲבָל בְּסִטְרָא אַחֲרָא כְּתִיב "וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא" (משלי כז, ו) שהם נשיקות מתועבות שאין בהם יחוד. וְרָזָא דְּמִלָּה וסוד הדבר "יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן" (תהלים צב, י) דְּלָא מִתְדַּבְּקִין כְּלָל בְּהוּ בסטרא אחרא שהיא השונא לקדושה, עומדות מדרגותיהם בסוד הפירוד ולא ביחוד, לכן לא נעשה יחוד במדרגות שלהם ואינם מתדבקים בהם כלל.

"הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח" (איוב ו, ו) אִלֵּין נְקוּדוֹת אלה ניקודיהן של האותיות. מַאי מֶלַח? אֶלָּא אהח"ע תָּמָן מֶלַח מהו רומז מלח? לאותיות אהח"ע, שיש בה מל"ח שעולה גימ' ח"ע, דִּכְתִיב בֵּיהּ שנאמר בהם "וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ" (ויקרא ב, יג) וְכוּ', דָּא מִלְחָא דְּיוֹבְלָא דְּאִצְטְרִיךְ לְאִתְּעָרָא לֵיהּ בְּקָרְבָּנָא תָּדִיר. וזה מל"ח גימ' ג' הויות היוצאות מנה"י דאימא שהיא היובל, שצריך לעורר אותה תמיד בקרבן שהוא סוד קרבות המדרגות. אִם יֵשׁ טָעַם בְּרִיר חַלָּמוּת – אלה אותיות דָּא גיכ"ק, שהם כנגד תיקון טְעָמִים וַדַּאי, דְּהָא לָא מִתְתַּקְּנֵי וְלָא קָיְימִין בְּתִיקּוּנָא שהם לא מתקנים ולא עומדים בתיקונם כי אין יחוד חכמה עם הבינה. וְעוֹד, טְעָמִים הם בְּחָכְמָה אִינוּן, וּבְנִיגּוּנָא קָיְימִין מִסִּטְרָא דְּבִינָה אבל הניגון שלהם שהיא נעימת בסוד המלכות שמתגלה מהם היא מצד הבינה.

> תיקון הניקודות מצד אימא במאירה בפנימיותם.

נְקוּדוֹת, בְּהוּ נאמר בסודם "כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים" (תהלים עה, ח) אלהים היא הבינה העומדת בפנימיות הניקודות, וכמשפט הניקוד כך משמעות ותנועת המילה, מקום אחיזתה, גילוי הכח המאיר בה וכו'. דִּנְקוּדּוֹת מְדַבְּרִין לְהוּ לְאַתְוָון מִסִּטְרָא דְּבִינָה דִּקְיָימַת לְגוֹ, הניקודות מנהיגות את האותיות מצד אימא העומדת בפנימיותם, וְאִיהִי אִתְחֲזִיאַת תְּנוּעִין לְעֵילָא, וּלְתַתָּא וּלְאֶמְצָעִיתָא. היא נראית בתיקוניה מעל האותיות, מתחתן ובאמצעיתן,  בְּגִין כָּךְ ולזה רמז בפסוק "זֶה יַשְׁפִּיל" – בְּחִירִק. "וְזֶה יָרִים" – בְּחוֹלָם. דִּנְקוּדּוֹת אַף עַל גַּב דְּבִדַרְגֵיהוֹן אִתְפְּרָשׁוּ, אֲבָל כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין אִשְׁתַּכְּחָן בְּהוּ, שהניקוד, אף על גב שנחלקו במדרגותיהן, וכל צירוף מהם מנהיג ספירה, אבל כמה סודות עליונים נמצאים בהם, וכל מקום כפי עניינו, וּבְהוּ תַּלְיָא רָזָא דִּמְהֵימָנוּתָא ובהם תלוי סוד האמונה – סוד היחוד.

> הנהגת אימא בג' מקומות הניקוד.

אִימָּא דִּמְדַבְּרַת לִבְנָהָא, וְאִינּוּן לָא עָבְדִין מִלָּה אֶלָּא כַּמָּה דְּנָטְלִין מִינַּהּ. אימא מנהיגה את בניה שהם זו"ן, וכן האותיות בענין דנן, והם אינם עושים דבר – אלא ממה שמקבלים ממנה. וְאִיהִי אִתְחֲזִיאַת נְקוּדָה לְעֵילָא והיא מתגלית בניקודה מעל האות והוא ניקוד בְּחוֹלָם, וּבֵיהּ קָשְׁרַת כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין בְּמַלְכָּא ומקומו העליון מגלה שהיא קושרת את כל המדרגות העליונות דהיינו כחב"ד במלך שהוא ז"א. וּבְאֶמְצָעִיתָא בְּשׁוּרֻק, וּכְלִילַת בֵּיהּ כָּל רָזִין דְּעָלְמָא, ומתגלית בניקוד אמצע האות שהוא שורק, וכוללת בו כל סוד העולם והוא כנקודת ציר עליו סובבים על ענייני העולם. לְתַתָּא בְּחִירִק, וְקָשַׁרְת בֵּיהּ כֻּלְהוֹ תַּתָּאֵי. מתגלית למטה בניקוד חירק, וקושרת אליה את כל הספירות התחתונות, וְכֹלָּא אִשְׁתְּמוֹדָע מִסִּטְרָא דִּאִימָא, והכל נודע מצד אימא. אִית דְּאִּתְפַּתְּחַת לְאִתְפַּשְׁטָא לַאַרָכָא, וְדָא פָּתַח מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה ויש שאימא נפתחת ומתפשטת לאורכה, וזה מצד ניקוד פתח, ובניינו משתי נקודות צמודות היוצרות קו והוא מצד החכמה והיא מגלה אותו. וְאִית דְּאִתְחַבְּרַת בְּחָכְמָה בְּחִיבּוּרָא חַד, וְדָא קָמַץ י"ו ויש שמתחברת בחכמה בחיבור אחד, וזה ניקוד קמץ, שצורתו ו' מתחתיו נקודה.