תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּמָנְיָא וּתְלָתִין דף קח

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּמָנְיָא וּתְלָתִין דף קח.

וְהָא רַעֲיָא מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) וְכוּ', דָּא זֹהַר דְּנָהִיר בִּנְהֹורִין דִּילֵיהּ לְכָל סְטַר. וְאִיהוּ זֹהַר דְּנָפִיק מֵרָקִיעַ דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ" (יחזקאל א, כב) דְּהָא מִינֵּיהּ אִתְמַלְּיָין כֻּלְהוֹ חֵיוָן בִּרְכָאָן וּנְהוֹרִין. וּבְזִמְנָא דְּאִתְמַלְּיָין אִתְּמָר בְּהוּ "וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל" (יחזקאל א, ז). וְאִלֵּין נִיצוֹצִין נָפְקִין כְּכוֹכְבַיָּא, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים" (דניאל יב, ג). וְאִלֵּין כּוֹכְבַיָּא, כַּמָּה מַלְאָכַיָּא קַיְימָן לְנַטְּלָא לְהוּ וּלְאַפָּקָא עוֹבָדֵיהוֹן בְּעָלְמָא. עַל אִלֵּין כְּתִיב "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וְכוּ' כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (בראשית טו, ה) כְּאִלֵּין כּוֹכְבַיָּא מַמָּשׁ דְּנָפְקִין מֵחֵיוָן עִלָּאִין. "כֹּה" מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי נְטָלַת לוֹן וּמַפְקַת מִילִין לְעוֹבָדֵיהוֹן. אֲבָל כּוֹכָבִים אָחֲרָנִין אִתְּמָר בְּהוּ "וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְכוּ' וְכָל צְבָאָם יִבּוֹל" (ישעיהו לד, ד) אִלֵּין אוּמִין דִּלְתַתָּא. בְּגִין כָּךְ "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם" (יהושע י, יב) וְכוּ' לְנַטְּלָא חֵילָא דָּא. וְאִלֵּין שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ דִּכְתִיב בְּהוּ "וְחָפְרָה" (ישעיהו כד, כג) וְכוּ'. וְדָא יָד הַחֲזָקָה דְּאֶתְיָהִיב לְהוּ וַדַּאי. דְּהָא מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה אִתְבַּר חֵילָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא וּקְדוּשָּׁתָא שַׁלְטַת בְּעָלְמָא.

קָם אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה". בְּוַדַּאי בְּשַׁעְתָּא דְּעָאלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא כַּמָּה סִטְרִין אָחֲרָנִין מְסָאֲבִין הֲווּ מִזְדַּמְּנָן לְקִבְלַיְיהוּ לְקַטְרְגָא לְהוּ, בְּגִין כָּךְ יָד הַחֲזָקָה אִצְטְרִיכַת. וְרָזָא דְּמִלָּה "תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד" (שמות טו, טז) וְכוּ'. מַאי רָזָא? אֶלָּא תָּא חֲזֵי, עֶשֶׂר עֲמָמִין אִינוּן לָקֳבֵל עֶשֶׂר סְפִירָן. וְשֶׁבַע אִתְיְהִיבוּ בִּידַיְיהוּ דְּאִינוּן שֶׁבַע תַּתְאִין. תְּלָת עַד הָשַׁתָּא לָא אִתְמְסָרוּ בִּידַיְיהוּ, וְאִינּוּן תְּלָת קַדְמָאִין. כְּלָלָא דְּכֹלָּא אִיקְּרֵי כְנָעַן, וְדָא לָקֳבֵל תִּפְאֶרֶת, כְּלָלָא דְּכֹלָּא. בְּגִין כָּךְ אַרְעָא – אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִתְקְרִיאַת, וְאֶרֶץ כְנָעַן דָּא לָקֳבֵל דָּא. וּבְשַׁעֲתָא דַּהֲווֹ עֲמָמִין אִלֵּין קָיְימִין בְּאַרְעָא, הֲווּ אֲחָדִין בַּהּ וְגָרְמִין לַהּ חֲשׁוּכָא. אֲבָל תָּא חֲזֵי, הָכָא רָזָא עִלָּאָה. דְּאַף עַל גַּב דְּאִינוּן הֲווּ קָיְימִין בַּהּ, אִיהִי לָא אִסְתָּאֲבַת בְּהוּ. דְּלָא אִסְתָּאֲבַת אַרְעָא אֶלָּא בְּחוֹבִין דְּיִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִלֵּין, מְסָאֲבוּתָא דִּלְהוֹן אִתְדַּחֵי וְנָפִיק לְבַר. כְּגַוְנָא דְּאִתְדַּחְיָא הָשַׁתָּא בְּגָלוּתָא, דְּכַמָּה מֵאוּמִין יָתְבִין בַּהּ, וְעִם כָּל דָּא בְּעוֹבָדֵיהוֹן לָא אִסְתָּאֲבַת. אֶלָּא מְסָאֲבוּתָא דִּלְהוֹן אִתְדַּחְיָא לְבַר וְקָאִים תָּמָן.

תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַעַבְרָא מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא מְסָאֲבִין אִלֵּין, אִתְעָרַת יָד הַחֲזָקָה בְּתוּקְפָּא. וּכְדֵין כָּל חֲשׁוּכָא דְּאִתְחַשְׁכוּ דַּרְגִּין לְעֵילָא, בְּגִין חֲשׁוּכָא דְּאַרְעָא, כֹּלָּא אִתְדַּחֵי מִקָּמָהּ וְנָפְלַת עַל רֵישַׁיְיהוּ לְאִתְאַבְּדָא בַּהּ. וְכָל מְסָאֲבוּתָא דִּלְהוֹן כְּגַוְנָא דָּא אִתְחַבְּרַת וְנָפְלַת עַל רֵישַׁיְיהוּ. וְדָא צִרְעָה דְּאִתְּמָר בַּהּ "וְגַם אֶת הַצִּרְעָה" (דברים ז, כ) וְכוּ'. וְרָזָא דְּמִלָּה "תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד" (שמות טו, טז). תִפֹּל מַמָּשׁ, דְּאִיתְדַּחְיַת מִלְעֵילָּא וְנָפְלַת עַל רֵישַׁיְיהוּ וּבָהּ אִתְאֲבִידוּ. וְצִרְעָה לָא עַבֲרְת אֶת הַיַּרְדֵּן דְּהָכִי מְסָאֲבוּתָא דִּלְהוֹן לְבַר קָאִים, וּמִתַּמָּן תְּפִיסַת לְהוּ וְאוֹבִידַת לְהוּ.


ביאור נופת צופים.

> המשכת השפע בחיות הקודש הנוצצים ככוכבים.

וְהָא רַעֲיָא מְהֵימְנָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' והנה משה רבנו הרועה הנאמן פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) וְכוּ', דָּא זֹהַר דְּנָהִיר בִּנְהֹורִין דִּילֵיהּ לְכָל סְטַר. זה הזוהר המאיר באורותיו לכל צד. וְאִיהוּ זֹהַר דְּנָפִיק מֵרָקִיעַ דְּאִתְּמָר בֵּיהּ והוא הזוהר היוצא מהרקיע שנאמר בו "וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ" (יחזקאל א, כב) דְּהָא מִינֵּיהּ אִתְמַלְּיָין כֻּלְהוֹ חֵיוָן בִּרְכָאָן וּנְהוֹרִין. וממנו מתמלאים כל חיות הקודש ברכות ואורות. וּבְזִמְנָא דְּאִתְמַלְּיָין אִתְּמָר בְּהוּ ובשעה שמתמלאים בשפע נאמר בהם, "וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל" (יחזקאל א, ז) והם מתנוצצים מהאורות שמאירים אליהם. וְאִלֵּין נִיצוֹצִין נָפְקִין כְּכוֹכְבַיָּא, ואלו הניצוצין יוצאים ומאירים ככוכבים, שנאמר בהם, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים" (דניאל יב, ג). וְאִלֵּין כּוֹכְבַיָּא, כַּמָּה מַלְאָכַיָּא קַיְימָן לְנַטְּלָא לְהוּ וּלְאַפָּקָא עוֹבָדֵיהוֹן בְּעָלְמָא. ואלה הכוכבים, כמה מלאכים עומדים לקחת מהם שפע, ולהוציא פעולותיהם בעולם, ועליהם כתוב עַל אִלֵּין כְּתִיב "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וְכוּ' כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (בראשית טו, ה) כְּאִלֵּין כּוֹכְבַיָּא מַמָּשׁ דְּנָפְקִין מֵחֵיוָן עִלָּאִין. כאלה הכוכבים ממש שיוצאים מחיות הקודש העליונות המקבלות מהשכינה. "כֹּה" מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי נְטָלַת לוֹן וּמַפְקַת מִילִין לְעוֹבָדֵיהוֹן. "כה" מצד השכינה שהיא לוקחת את השפע מכל המדריגות שמעליה, ונוטלת את החיות שהם משמשיה להוציא את הדברים לפועל.

> שבירת העמים האוחזים בעבודת הכוכבים.

אֲבָל כּוֹכָבִים אָחֲרָנִין אִתְּמָר בְּהוּ אבל כוכבים אחרים שאינן מצד הקדושה נאמר בהם "וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְכוּ' וְכָל צְבָאָם יִבּוֹל" (ישעיהו לד, ד) אִלֵּין אוּמִין דִּלְתַתָּא. אלה האם אומות העולם שלמטה שעובדים לשמש ולירח, לכן נאמר בְּגִין כָּךְ "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם" (יהושע י, יב) שהושבת כח מהלך כוכב השמש, וְכוּ' לְנַטְּלָא חֵילָא דָּא ונלקח מהם הכח הזה, שהוא הכח הרוחני הממונה על גרמי השמים ומשם היו שואבים את כוחם. וְאִלֵּין שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ דִּכְתִיב בְּהוּ ואלה השמש והירח שנאמר בהם לשון השבתת כוחם, והוא השבתת כוח האומות העובדים להם ומתחזקים מכוחם, לשון "וְחָפְרָה" (ישעיהו כד, כג) וְכוּ' בושה. וְדָא יָד הַחֲזָקָה דְּאֶתְיָהִיב לְהוּ וַדַּאי. וזו היד החזקה שניתן להם לישראל ודאי, דְּהָא מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה אִתְבַּר חֵילָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא וּקְדוּשָּׁתָא שַׁלְטַת בְּעָלְמָא, שאז, משם והלאה נשבר כוחה של הסטרא אחרא, והקדושה שלטה בעולם.

> אין ארץ ישראל נטמאת מהגויים הגרים בה ומאתריהם.

קָם אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' קם אברהם אבינו סבא חסידא, ואמר רבי רבי הרמח"ל "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה", בְּוַדַּאי בְּשַׁעְתָּא דְּעָאלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא כַּמָּה סִטְרִין אָחֲרָנִין מְסָאֲבִין הֲווּ מִזְדַּמְּנָן לְקִבְלַיְיהוּ לְקַטְרְגָא לְהוּ, בְּגִין כָּךְ יָד הַחֲזָקָה אִצְטְרִיכַת. בודאי בשעה שנכנסו ישראל לארץ, כמה סטרא אחרא טמאים, נערכו כנגדם לקטרג עליהם, בשל כך, הוצרכה היד החזקה, וסוד הדבר, וְרָזָא דְּמִלָּה "תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד" (שמות טו, טז) וְכוּ'. מַאי רָזָא? אֶלָּא תָּא חֲזֵי, עֶשֶׂר עֲמָמִין אִינוּן לָקֳבֵל עֶשֶׂר סְפִירָן. מה הסוד? אלא, בוא וראה. עשר עמים שהיו בארץ הם כנגד עשר ספירות. וְשֶׁבַע אִתְיְהִיבוּ בִּידַיְיהוּ דְּאִינוּן שֶׁבַע תַּתְאִין. שבעה עמים נתנו בידיהם כנגד שבע ספירות תחתונות מחסד ועד מלכות. תְּלָת עַד הָשַׁתָּא לָא אִתְמְסָרוּ בִּידַיְיהוּ, וְאִינּוּן תְּלָת קַדְמָאִין. שלושה, עד עכשיו לא נמסרו בידיהם, והם כנגד ג' ספירות עליונות. כְּלָלָא דְּכֹלָּא אִיקְּרֵי כְנָעַן, וְדָא לָקֳבֵל תִּפְאֶרֶת, כְּלָלָא דְּכֹלָּא. כללות כולם נקרא כנען, והוא כנגד מדרגת תפארת – כללות כל הגוף. בְּגִין כָּךְ אַרְעָא – אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אִתְקְרִיאַת, וְאֶרֶץ כְנָעַן דָּא לָקֳבֵל דָּא. לכן, נקראת הארץ ארץ ישראל, שישראל הוא כנגד התפארת, וכנגדו נקרא הארץ כנען שהיא הקליפה שעומדת כנגד הקדושה – זה כנגד זה. וּבְשַׁעֲתָא דַּהֲווֹ עֲמָמִין אִלֵּין קָיְימִין בְּאַרְעָא, הֲווּ אֲחָדִין בַּהּ וְגָרְמִין לַהּ חֲשׁוּכָא. ובשעה שהיו העמים האלה נמצאים בארץ, היו אוחזים בה וגורמים לה להיחשך. אֲבָל תָּא חֲזֵי, הָכָא רָזָא עִלָּאָה. אבל, בוא וראה, כאן יש סוד עליון. דְּאַף עַל גַּב דְּאִינוּן הֲווּ קָיְימִין בַּהּ, אִיהִי לָא אִסְתָּאֲבַת בְּהוּ. דְּלָא אִסְתָּאֲבַת אַרְעָא אֶלָּא בְּחוֹבִין דְּיִשְׂרָאֵל. אף על גב שהם גרים בארץ, היא לא מטמאת מהם, שלא נטמאת הארץ אלא רק בגלל עוונתיהם של ישראל. אֲבָל אִלֵּין, מְסָאֲבוּתָא דִּלְהוֹן אִתְדַּחֵי וְנָפִיק לְבַר. אבל אלא העמים, הטומאה שלהם נדחית ויוצאת לחוץ. כְּגַוְנָא דְּאִתְדַּחְיָא הָשַׁתָּא בְּגָלוּתָא, כמו שנדחית עכשיו בזמן הגלות, ולמרות שהם גרים בה, והקימו עליה את כל בניניהם – היא לא נטמאת בגללם. דְּכַמָּה מֵאוּמִין יָתְבִין בַּהּ, וְעִם כָּל דָּא בְּעוֹבָדֵיהוֹן לָא אִסְתָּאֲבַת. שכמה מאומות והדתות יושבים בה, ועל כל זה, לא נטמאת ממעשיהם ופולחנם, אֶלָּא מְסָאֲבוּתָא דִּלְהוֹן אִתְדַּחְיָא לְבַר וְקָאִים תָּמָן. אלא הטומאה שלהם נדחית לחוץ ועומדת שם.

> היד החזקה תיטול מהטומאה את כוחה – כתוספת כוח, ותאבדם.

תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַעַבְרָא מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא מְסָאֲבִין אִלֵּין, אִתְעָרַת יָד הַחֲזָקָה בְּתוּקְפָּא. בוא וראה, בזמן שרצה הקב"ה להעביר מהארץ הקדשוה את הטומאים האלה, התעוררה היד החזקה בתוקף גדול, וּכְדֵין כָּל חֲשׁוּכָא דְּאִתְחַשְׁכוּ דַּרְגִּין לְעֵילָא, בְּגִין חֲשׁוּכָא דְּאַרְעָא, כֹּלָּא אִתְדַּחֵי מִקָּמָהּ וְנָפְלַת עַל רֵישַׁיְיהוּ לְאִתְאַבְּדָא בַּהּ. ואז, כל חושך, שנחשכו המדרגות למעלה – בגין חשכות הארץ, הכולם נדחה מלפני גילוי תוקפה של היד החזקה ונפלה על ראשיהם לאבדם, וְכָל מְסָאֲבוּתָא דִּלְהוֹן כְּגַוְנָא דָּא אִתְחַבְּרַת וְנָפְלַת עַל רֵישַׁיְיהוּ. וכל הטומאה שלהם כענין זה, התחברה לדין הקשה של היד החזקה ונפלה על ראשיהם של הסטרא אחרא, וְדָא צִרְעָה דְּאִתְּמָר בַּהּ וזה סוד בצרעה שנאמר בה "וְגַם אֶת הַצִּרְעָה" (דברים ז, כ) וְכוּ'. וְרָזָא דְּמִלָּה  וסוד הדבר "תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד" (שמות טו, טז). תִפֹּל מַמָּשׁ, דְּאִיתְדַּחְיַת מִלְעֵילָּא וְנָפְלַת עַל רֵישַׁיְיהוּ וּבָהּ אִתְאֲבִידוּ. תִפֹּל ממש, שנדחתה מהמדרגות העליונות ונפלה על ראשיהם ובה נאבדו, וְצִרְעָה לָא עַבֲרְת אֶת הַיַּרְדֵּן דְּהָכִי מְסָאֲבוּתָא דִּלְהוֹן לְבַר קָאִים, וּמִתַּמָּן תְּפִיסַת לְהוּ וְאוֹבִידַת לְהוּ. והצרעה לא עברה את הירדן שכך הטומאה שלהם עומדת חוץ לארץ הקדושה, ומשם היא תופסת בם ומכלה אותם.