תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּמָנְיָא וּתְלָתִין דף קט

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּמָנְיָא וּתְלָתִין דף קט.

וְאִי תֵּימָא מַאי צִרְעָ"ה? אֶלָּא דָּא שס"ה, דְּאִתְּמָר בַּהּ שְׁמִ"י עִם י"ה שס"ה. וְדָא שְׂמָאלָא, רָזָא מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה, דְּתָמָן אַתְקִיפוּ מְסָאֲבִין אִלֵּין וּמִתַּמָּן אִתְאֲבִידוּ. בְּמַאי? אֶלָּא "בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ" (שמות טו, טז). וְרָזָא דָּא שְׁמָא י"ה אִתְרַבֵּי בְּדַרְגוֹי, וְאִתְעָבִיד שַׁלְהֶבֶת יָ"הּ. בַּהּ "לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים" (תהלים קו, יח). כְּדֵין "יִדְּמוּ כָּאָבֶן" (שמות טו, טז). מָאן אֶבֶן? אֶלָּא כָּאֶבֶן, כְּהַהִיא אֶבֶן יְדִיעָה וְדָא לִילִית אֶבֶן נֶגֶף, דִּכְדֵין אִתְבְּרַת אִיהִי דְּלָא לְמֵיקָם, וְאִינּוּן כְּגַוְנָא דִּילַהּ הָכִי אִתְבָּרוּ וְאִתְאֲבִידוּ. וְכָל דָּא "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהֹוָה עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ" (שמות טו, טז). וְדָא וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה.

וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, "יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" (שמות טו, יח), אֵימָתַי? אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְּקָיְימוּ בְּנַיְיחָא גּוֹ אַרְעָא, דִּכְתִיב "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ" (שמות טו, יז). דִּבְקַדְמִיתָא "כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה" (דברים יב, ט) בְּזִמְנָא דַּהֲווֹ כֹבְשִׁין לַהּ לְאַרְעָא, דְּקִטְרוּגָא הֲוָה מִשְׁתַּכֵּחַ לְגַבַּיְיהוּ. בְּגִין כָּךְ "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה". כֵּיוָן דְּאִתְקַם מַקְדְּשָׁא וְיִשְׂרָאֵל הֲווּ קָיְימִין בְּאַתְרֵיהוֹן, כְּדֵין "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל". דִּבְהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב "וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם יְהֹוָה" (תהלים קב, טז). וְרָזָא דָּא "יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" (שמות טו, יח), דִּשְׁכִינְתָּא אִתְּתַּקְּפַת בֵּיהּ בְּמַלְכָּא, וּדְחִילוּ דִּילַהּ נָפִיל עַל כָּל אוּמִין דְּעָלְמָא. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל.

פָּתַח רַעֲיָא מְהֵימְנָא וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי אִצְטְרִיךְ הָשַׁתָּא לְיַשְּׁבָא בְּאַתְרֵיהוֹן כֻּלְהוֹ נִשְׁמָתִין דְּסָלְקִין לְאִתְחַבְּרָא בִּמְקוֹרַיְיהוּ. וְכֻלְהוֹ יִשְׂרָאֵל דְּסָלְקִין לְאִתְחַבְּרָא בִּמְקוֹרָא דִּלְהוֹן כִּדְקָא יָאוּת. וְדָא "וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (ויקרא כה, י). דְּיִשְׂרָאֵל בְּחוֹבִין דִּלְהוֹן אִתְנְטִילַת מִנְּהוֹן אַרְעָא וְאִתְמַסְּרַת לְנוּכְרָאִין. וְאִינּוּן הָכִי נָמֵי כֵּיוָן דְּנָפְקוּ מִינַּהּ אִתְּמָר בְּהוּ 'הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ' (כתובות קי). דְּהָא כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָחִיק מִינַּיְיהוּ וְאִינּוּן קָיְימִין בְּגוֹ סִטְרִין מְסָאֲבִין. וְהַשְׁתָּא יִסְתַּלְּקוּן כֻּלְהוֹ לְאִתְחַבְּרָא בְּשְׁכִינְתָּא. בְּאָן אֲתַר? אֶלָּא בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא וַדַּאי, דְּאִיהִי אֲחוּזָה דִּלְהוֹן, דִּכְדֵין תָּבִין לְאִתְחַבְּרָא בַּהּ, וּמִתַּמָּן לְאִתְחַבְּרָא בִּמְקוֹרֵיהוֹן. וְרָזָא דָּא "וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (ויקרא כה, י). וְאִתְּמָר בְּהוּ "כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְהֹוָה" (ישעיהו סא, ט).

דִּבְגָלוּתָא אִתְּמָר 'אוֹי לוֹ לְמֶלֶךְ שֶּׁהֶגְלָה אָת בָּנָיו וְאוֹי לָהֶם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחָן אֲבִיהֶם' (ברכות ג). מַאי אוֹי? אֶלָּא תָּא חֲזֵי, תְּרֵין שְׁמָהָן קַדִּישִׁין אִינוּן כְּלָלָא דְּכֹלָּא, וְאִלֵּין הוי"ה ואהי"ה, דָּא דִּלְגַו וְדָא מִלְּבַר. וּבְכֹלָּא הוי"ה ואהי"ה אִינוּן מְקוֹרָא דְּכָל שְׁמָהָן. בְּזִמְנָא דְּחוֹבָא גָּרִים תְּרֵין ו"י דהוי"ה אִסְתָּלָקוּ. לְגַבֵּי מָאן? אֶלָּא לְגַבֵּי א' עִלָּאָה. וְדָא רָזָא עִלָּאָה.


ביאור נופת צופים.

> צרע"ה, בסוד שס"ה דינים המכלים את אבן נגף.

וְאִי תֵּימָא מַאי צִרְעָ"ה? אֶלָּא דָּא שס"ה, דְּאִתְּמָר בַּהּ שְׁמִ"י עִם י"ה שס"ה. ואם תשאל מהי צרע"ה? אלא היא בגימ' שס"ה, שנאמר בה סוד חשבון שמ"י עם י"ה של שם הוי"ה ב"ה עולה שס"ה, וְדָא שְׂמָאלָא, רָזָא מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה, דְּתָמָן אַתְקִיפוּ מְסָאֲבִין אִלֵּין וּמִתַּמָּן אִתְאֲבִידוּ. וזה כנגד צד שמאל, קו הדין, וסוד שס"ה מצוות לא תעשה העומדות כשס"ה גדרות בפני הנחשים שמנינם שס"ה ומשם, מצד הדינים קיבלו אותם הטמאים האלה את כוחם, ומשם גם יאבדו. בְּמַאי? אֶלָּא "בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ" (שמות טו, טז). וְרָזָא דָּא שְׁמָא י"ה אִתְרַבֵּי בְּדַרְגוֹי, וְאִתְעָבִיד שַׁלְהֶבֶת יָ"הּ. וזה סוד שם י"ה המתגדל במדרגותיו, ונעשה שלהבת י"ה, בו נאמר בַּהּ "לֶהָבָה תְּלַהֵט רְשָׁעִים" (תהלים קו, יח). כְּדֵין ואז נאמר באותם הטמאים "יִדְּמוּ כָּאָבֶן" (שמות טו, טז). מָאן אֶבֶן? אֶלָּא כָּאֶבֶן, כְּהַהִיא אֶבֶן יְדִיעָה וְדָא לִילִית אֶבֶן נֶגֶף, דִּכְדֵין אִתְבְּרַת אִיהִי דְּלָא לְמֵיקָם, וְאִינּוּן כְּגַוְנָא דִּילַהּ הָכִי אִתְבָּרוּ וְאִתְאֲבִידוּ. מהי אבן? אלא אומר הכתוב כָּאֶבֶן, כאותה אבן נגף ידועה, היא לילי' אבן נגף, ואז היא תשבר לצמיתות שלא על מנת לקום שוב, וכענין זה, כך ישברו ויאבדו של הצדדים הטמאים. וכל זה, וְכָל דָּא "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהֹוָה עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ" (שמות טו, טז). וְדָא וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה.

> מנוחת הנשמות וחזרה למקורן בשוב ישראל לארצם

וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, "יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" (שמות טו, יח). אֵימָתַי? אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְּקָיְימוּ בְּנַיְיחָא גּוֹ אַרְעָא, אימתי? בשעה שיעמדו במנוחה בתוך הארץ, שנאמר, דִּכְתִיב "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ" (שמות טו, יז). דִּבְקַדְמִיתָא שבתחילה נאמר "כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה" (דברים יב, ט) בְּזִמְנָא דַּהֲווֹ כֹבְשִׁין לַהּ לְאַרְעָא, דְּקִטְרוּגָא הֲוָה מִשְׁתַּכֵּחַ לְגַבַּיְיהוּ. בזמן שהיו כובשים את את הארץ, שהקטרוג היה נמצא עליהם, ולכן היה צריך בְּגִין כָּךְ "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה". כֵּיוָן דְּאִתְקַם מַקְדְּשָׁא וְיִשְׂרָאֵל הֲווּ קָיְימִין בְּאַתְרֵיהוֹן, כיון שהוקם המקדש, וישראל נמצאו במקומם, אז היתה הנהגת כְּדֵין "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל". דִּבְהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב שבאותו הזמן כתוב "וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם יְהֹוָה" (תהלים קב, טז) וזה המורא הגדול, וזה סוד, וְרָזָא דָּא "יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" (שמות טו, יח), דִּשְׁכִינְתָּא אִתְּתַּקְּפַת בֵּיהּ בְּמַלְכָּא, וּדְחִילוּ דִּילַהּ נָפִיל עַל כָּל אוּמִין דְּעָלְמָא. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. שהשכינה התחזקה בו במלך כיון שהיו ביחוד, והפחד שלה נפל על כל אומות העולם. אשרי חלקם של ישראל.

פָּתַח רַעֲיָא מְהֵימְנָא וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי אִצְטְרִיךְ הָשַׁתָּא לְיַשְּׁבָא בְּאַתְרֵיהוֹן כֻּלְהוֹ נִשְׁמָתִין דְּסָלְקִין לְאִתְחַבְּרָא בִּמְקוֹרַיְיהוּ. פתח משה רבנו הרועה הנאמן ואמר, רבי רבי הרמח"ל, ודאי שצריכות עכשיו  להתיישב במקומן כל אותם הנשמות שעולות להתחבר במקורן, וְכֻלְהוֹ יִשְׂרָאֵל דְּסָלְקִין לְאִתְחַבְּרָא בִּמְקוֹרָא דִּלְהוֹן כִּדְקָא יָאוּת. וכל ישראל עולים להתחבר במקורם כמו שראוי, וזה וְדָא "וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (ויקרא כה, י). דְּיִשְׂרָאֵל בְּחוֹבִין דִּלְהוֹן אִתְנְטִילַת מִנְּהוֹן אַרְעָא וְאִתְמַסְּרַת לְנוּכְרָאִין. שישראל בעוונות  שלהם, גרמו שנלקחה מהם הארץ ונמסרה לגוים, וְאִינּוּן הָכִי נָמֵי כֵּיוָן דְּנָפְקוּ מִינַּהּ אִתְּמָר בְּהוּ, והנשמות, גם כן, כיון שיצאו ממקורן נאמר בהם 'הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ' (כתובות קי). דְּהָא כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָחִיק מִינַּיְיהוּ וְאִינּוּן קָיְימִין בְּגוֹ סִטְרִין מְסָאֲבִין. כיון שהקב"ה רחוק מהם בגלות, והם נמצאים בתוך הצדדים הטמאים. וְהַשְׁתָּא יִסְתַּלְּקוּן כֻּלְהוֹ לְאִתְחַבְּרָא בְּשְׁכִינְתָּא. ועכשיו, יעלו כולם להתחבר בשכינה. בְּאָן אֲתַר? אֶלָּא בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא וַדַּאי, דְּאִיהִי אֲחוּזָה דִּלְהוֹן, דִּכְדֵין תָּבִין לְאִתְחַבְּרָא בַּהּ, באיזה מקום? בארץ הקדושה ודאי. שהיא האחוזה שלהם, שאז יחזרו להתחבר בה, וּמִתַּמָּן לְאִתְחַבְּרָא בִּמְקוֹרֵיהוֹן ומשם ישובו להתחבר במקורם שהיא השכינה הנקראת הארץ העליונה – שורש ומקור הנשמות. וזה סוד, וְרָזָא דָּא "וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (ויקרא כה, י). וְאִתְּמָר בְּהוּ ונאמר בהם "כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ יְהֹוָה" (ישעיהו סא, ט).

> צירוף אוי בגלות.

דִּבְגָלוּתָא אִתְּמָר שבגלות נאמר 'אוֹי לוֹ לְמֶלֶךְ שֶּׁהֶגְלָה אָת בָּנָיו וְאוֹי לָהֶם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחָן אֲבִיהֶם' (ברכות ג). מַאי אוֹי? אֶלָּא תָּא חֲזֵי, תְּרֵין שְׁמָהָן קַדִּישִׁין אִינוּן כְּלָלָא דְּכֹלָּא, מהו שאמר הכתוב אוי? אלא, בוא וראה, שני שמות קדושים הם כללות הכל, והם: וְאִלֵּין הוי"ה ואהי"ה, דָּא דִּלְגַו וְדָא מִלְּבַר זה והם הוי"ה ב"ה מבפנים, ואהי"ה מבחוץ. וּבְכֹלָּא הוי"ה ואהי"ה אִינוּן מְקוֹרָא דְּכָל שְׁמָהָן. ובכל הוי"ה ואהי"ה הם המקור של כל שמות הקודש. בְּזִמְנָא דְּחוֹבָא גָּרִים תְּרֵין ו"י דהוי"ה אִסְתָּלָקוּ. לְגַבֵּי מָאן? אֶלָּא לְגַבֵּי א' עִלָּאָה. וְדָא רָזָא עִלָּאָה. בזמן שהחטא גורם לקלקול, שתי אותיות ו"י של שם הוי"ה ב"ה מסתלקים. לגבי מי? אלא לגבי א' עליונה שהיא סוד היחוד, וזה סוד עליון.