תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּמָנְיָא וּתְלָתִין דף קיא

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא תְּמָנְיָא וּתְלָתִין דף קיא.

קָם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר, רַעֲיָא מְהֵימְנָא אַנְתְּ אִיהוּ דִּכְתִיב בְּךָ "כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ" (שמות לד, כט) דָּא נְהִירוּ דִּנְהִירָא עֲלָךְ מִגּוֹ יִחוּדָא עִלָּאָה. וְאִיהוּ שִׁיּוּרָא דִּדְיוֹ דְּאִשְׁתְּאַר בְּקֻלְמוֹס דְּאַעֲבַר עַל אַנְפָּךְ. דִּבְשַׁעֲתָא דַּהֲווֹ נִכְתָּבִין אִינוּן מִילִין דְּאוֹרַיְתָא גּוֹ סִפְרָא עִלָּאָה, דִּכְתִיב "וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו" (מלאכי ג, טז) הֲוָה צַדִּיק דְּאִיהוּ קֻלְמוֹס, כְּתִיב לְהוּ בִּדְיוֹ דְּנָפִיק מֵחָכְמָה. וּמַאי דְּאִשְׁתְּאַר מֵהַהִיא כְּתִיבָה אֶתְיָהִיב לָךְ, דְּאַנְתְּ אִיהוּ דְּמַסְרַת נַפְשָׁךְ לְמוֹתָא כַּמָּה זִמְנִין בְּגִין יִשְׂרָאֵל. וּבְגִין דָּא יִחוּדָא קַדִּישָׁא עַל יְדָךְ אִתְיָחַד תָּדִיר. וּבְזִמְנָא דְּחָבוּ יִשְׂרָאֵל בְּעֵגֶל אָמַרְתָּ קַמֵּי מַלְכָּא "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא" (שמות לב, לב) וְכוּ' וְדָא "לְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה":


ביאור נופת צופים.

> משה זכה לקירון פנים בזכות שמסר נפשו על ישראל.

קָם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר, רַעֲיָא מְהֵימְנָא אַנְתְּ אִיהוּ דִּכְתִיב בְּךָ קם אליהו הנביא הנאמן פתח ואמר, משה רבינו הרועה הנאמן, אתה הוא שכתוב עליך "כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ" (שמות לד, כט) דָּא נְהִירוּ דִּנְהִירָא עֲלָךְ מִגּוֹ יִחוּדָא עִלָּאָה. זה האור שמאיר עליך מתוך היחוד העליון, וְאִיהוּ שִׁיּוּרָא דִּדְיוֹ דְּאִשְׁתְּאַר בְּקֻלְמוֹס דְּאַעֲבַר עַל אַנְפָּךְ. והוא משיירי הדיו שנשאר בקולמוס שהעברת על פניך בזמן שכתבת את התורה בהר, דִּבְשַׁעֲתָא דַּהֲווֹ נִכְתָּבִין אִינוּן מִילִין דְּאוֹרַיְתָא גּוֹ סִפְרָא עִלָּאָה, דִּכְתִיב שבשעה שהיו נכתבים דברי התורה בתוך הספר העליון כתוב, "וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו" (מלאכי ג, טז) הֲוָה צַדִּיק דְּאִיהוּ קֻלְמוֹס, כְּתִיב לְהוּ בִּדְיוֹ דְּנָפִיק מֵחָכְמָה. הספר היא המלכות, והיה הצדיק / יסוד שהוא הקולמוס, כותב את האותיות בדיו שיוצא מהחכמה, וּמַאי דְּאִשְׁתְּאַר מֵהַהִיא כְּתִיבָה אֶתְיָהִיב לָךְ, ומהדיו שנשאר מאותה הכתיבה ניתן לך, דְּאַנְתְּ אִיהוּ דְּמַסְרַת נַפְשָׁךְ לְמוֹתָא כַּמָּה זִמְנִין בְּגִין יִשְׂרָאֵל. שאתה הוא שמסרת נפשך למיתה כמה פעמים בשביל ישראל, וּבְגִין דָּא יִחוּדָא קַדִּישָׁא עַל יְדָךְ אִתְיָחַד תָּדִיר. ובגלל זה, היחוד הקדוש על ידך מתייחד בתמידות, וּבְזִמְנָא דְּחָבוּ יִשְׂרָאֵל בְּעֵגֶל אָמַרְתָּ קַמֵּי מַלְכָּא ובזמן שחטאו ישראל בעגל אמרת לפני המלך "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא" (שמות לב, לב) וְכוּ' וְדָא וזה גילוי של "לְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה":