תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא אַרְבְּעִין וְאַרְבַּע דף קכז

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא אַרְבְּעִין וְאַרְבַּע דף קכז.

תָּא חֲזֵי, דִּבְהַהוּא שַׁעֲתָא הֲווּ תְּרֵין מְאוֹרוֹת גְּדוֹלִים שַׁוְיָן כַּחֲדָא, וְעִם כָּל דָּא לָא אִשְׁתַּלִימַת מִלָּה. מַאי שְׁלִימוּ? אֶלָּא דְּיִשְׂרָאֵל הֲווּ צְרִיכִין לְאַקָּמָא שְׁלִימוּ כִּדְקָא יָאוּת. דִּשְׁכִינְתָּא כְּבָר סְלִיקַת עַד כֶּתֶר, וְאִשְׁתַּכְּחַת בְּשִׁקוּלָא חֲדָא בַּהֲדֵי בַּעְלָהּ. וְרָזָא דָּא כֶּתֶר, בֵּיהּ תְּרֵין מְאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים. אֲבָל מִסִּטְרָא דִּלְתַתָּא, הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל הַמָּאוֹר הַקָּטֹן. וּמִסִּטְרָא דָּא אִתְיְהִיבַת אוֹרָיְתָא בְּקַדְמִיתָא כְּמָה דַּאֲמִינָא.

תָּא חֲזֵי, בְּגִין דָּא לָא נִתְּנָה תּוֹרָה אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן (מכילתא בשלח יז) דִּכְתִיב בֵּיהּ "לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי" (שמות טז, ד) וְכוּ'. דְּנַהֲמָא מִסִּטְרָא דִּלְתַתָּא, בְּגִין כָּךְ נָפִיק מִגּוּפָא. אֲבָל מָן מִסִּטְרָא דִּלְעֵילָא דְּלֵית תָּמָן פְּסֹלֶת, בְּגִין כָּךְ נִבְלַע ברמ"ח אֵבָרִים. וּבְגִין דָּא מָן אִצְטְרִיךְ בְּקַדְמִיתָא, לְמֵיהַב אוֹרָיְתָא.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב "וַיִּסְעוּ מֵהַר יְהֹוָה" (במדבר י, לג) דְּלָא בָּעוּ לְאִתְקַיְּימָא בְּתִיקּוּנָא דָּא, דְּאִיהוּ תִּיקּוּנָא עִלָּאָה יַתִּיר מִכָּל בְּנֵי עָלְמָא. וּבַמָּן אִתְּמָר "וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כא, ה). כְּדֵין נָחֲתוּ לְתַתָּא לְמֶיהֱוֵי כִּשְׁאָר בְּנֵי עָלְמָא. וּבָעֵגֶל אָמְרוּ "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (שמות לב, ד), אֵלֶּה לְתַתָּא וְלָא לְעֵילָא. "אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב, ד) הָכָא ו', דִּבְרָזָא דָּא נָפְקוּ מִמִּצְרַיִם, וְהָא אִתְּמָר 'כְּגִבּוֹר עֶל הַיַּם' (מכילתא יתרו ה), וּמֵהָכָא תַּלְיָין סִטְרָא אַחֲרָא בְּאִתְפַּשְׁטוּתָא דְּדַרְגִין. וּבְגִין דְּלָא אָקִימוּ יִשְׂרָאֵל תִּיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת לָא אִשְׁתְּלִים תִּיקּוּנָא. אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים" (ישעיהו ב, ב) דָּא כֶּתֶר עִלָּאָה. כְּדֵין "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו) וַדַּאי. בְּהַהוּא זִמְנָא "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי" (תהלים קכא, א) דָּא שְׁכִינְתָּא. "אַיִן" דָּא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא. מַאי "יָבֹא"? אֶלָּא הָכָא רָזָא עִלָּאָה כַּמָּה דְּאָמַר "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי" (שיר השירים ד, ח).

תָּא חֲזֵי, שְׁכִינְתָּא וַדַּאי קִשְׁרָא דְּכָל דַּרְגִּין אִיהִי, דְּבַהּ תְּחִלַּת הַמַּחְשָׁבָה סוֹף הַמַּעֲשֶׂה. וְכֹלָּא אִתְקְשַׁר הָכִי מֵרֵישָׁא דְּכֹלָּא עַד סוֹפָא דְּכֹלָּא. וּשְׁכִינְתָּא הָכִי אִיהִי קִישּׁוּרָא דְּכֹלָּא. בְּגִין כָּךְ "מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי" (תהלים קכא, א), דָּא 'אַיִן' כֶּתֶר עִלָּאָה דְּמִתָּמָן שָׁרָאת שְׁכִינְתָּא לְקַשְּׁרָא קְשָׁרִין. וְרָזָא דְּמִלָּה "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ" (משלי יב, ד). וְדָא אֶבֶן דְּסָלְקִין לַהּ עַד אֵין תַּכְלִית. דְּהָא כֹּלָּא בְּשִׁיעוּרָא דָּא אִשְׁתְּעֲרוּ כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין. וְרָזִין אִלֵּין אִתְמְסָרוּ לְמַאן דְּיָדַע לְמֵיהַךְ בְּאֹרַח רָזִין עִלָּאִין כִּדְקָא חֲזֵי.


ביאור נופת צופים.

> במתן תורה עלתה השכינה לכתר.

תָּא חֲזֵי, דִּבְהַהוּא שַׁעֲתָא הֲווּ תְּרֵין מְאוֹרוֹת גְּדוֹלִים שַׁוְיָן כַּחֲדָא, וְעִם כָּל דָּא לָא אִשְׁתַּלִימַת מִלָּה. בוא וראה, באותה השעה שניתנה התורה היו שני המאורות – זו"ן, גדולים ושוים כאחד, ועם כל זה, לא נשלם הדבר. מַאי שְׁלִימוּ? אֶלָּא דְּיִשְׂרָאֵל הֲווּ צְרִיכִין לְאַקָּמָא שְׁלִימוּ כִּדְקָא יָאוּת. מהו השלמות? אלא ישראל היו צריכים להחזיק את השלמות כראוי, דִּשְׁכִינְתָּא כְּבָר סְלִיקַת עַד כֶּתֶר, וְאִשְׁתַּכְּחַת בְּשִׁקוּלָא חֲדָא בַּהֲדֵי בַּעְלָהּ. שהשכינה כבר עלתה עד לכתר, ונמצאה בהשוואה אחת עם ז"א בעלה. וְרָזָא דָּא כֶּתֶר, בֵּיהּ תְּרֵין מְאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים. וזה סוד כתר, שבו שני המאורות נקראים גדולים. אֲבָל מִסִּטְרָא דִּלְתַתָּא, הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל הַמָּאוֹר הַקָּטֹן. אבל מצד של מטה כשלא עלתה לכתר יש מציאות של המאור גדול – ז"א, המאור הקטון – מלכות.  וּמִסִּטְרָא דָּא אִתְיְהִיבַת אוֹרָיְתָא בְּקַדְמִיתָא כְּמָה דַּאֲמִינָא. ומצד זה של מעלה, של הכתר, ניתנה התורה בתחילה כמו שנאמר.

> בזכות אכילת המן יכלו לקבל תורה בסוד הכתר

תָּא חֲזֵי, בְּגִין דָּא בוא וראה, בגלל זה לָא נִתְּנָה תּוֹרָה אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן (מכילתא בשלח יז) דִּכְתִיב בֵּיהּ  שנאמר בה "לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי" (שמות טז, ד) וְכוּ'. דְּנַהֲמָא מִסִּטְרָא דִּלְתַתָּא, בְּגִין כָּךְ נָפִיק מִגּוּפָא. שהלחם הוא מצד של מטה, הוא יוצא מסוד המלכות שהיא סוד הגוף ששייך בה מלאכה, אֲבָל מָן מִסִּטְרָא דִּלְעֵילָא דְּלֵית תָּמָן פְּסֹלֶת, בְּגִין כָּךְ נִבְלַע ברמ"ח אֵבָרִים. אבל מָן מצד של מעלה, אין בו פסולת, לכן נבלע ברמ"ח איברים ללא הפרשת פסולת, וּבְגִין דָּא מָן אִצְטְרִיךְ בְּקַדְמִיתָא, לְמֵיהַב אוֹרָיְתָא. לכן, בתחילה היו צריכים למן כדי לקבל התורה.

> בגלל שלא החזיקו בתיקון כתר התן תורה וירדו – יכלה הס"א להתפרץ בעגל.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב אבל, בא וראה, מהו שכתוב "וַיִּסְעוּ מֵהַר יְהֹוָה" (במדבר י, לג) דְּלָא בָּעוּ לְאִתְקַיְּימָא בְּתִיקּוּנָא דָּא, דְּאִיהוּ תִּיקּוּנָא עִלָּאָה יַתִּיר מִכָּל בְּנֵי עָלְמָא. שלא רצו לעמוד ולהחזיק בתיקון הזה, שהוא תיקון העליון יותר שניתן לכל בני העולם, יותר וּבַמָּן אִתְּמָר "וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל" (במדבר כא, ה). כְּדֵין נָחֲתוּ לְתַתָּא לְמֶיהֱוֵי כִּשְׁאָר בְּנֵי עָלְמָא. ואז כשמאסו במן ירדו למטה להיות כשאר בני העולם, וּבָעֵגֶל אָמְרוּ "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (שמות לב, ד), אֵלֶּה לְתַתָּא וְלָא לְעֵילָא אלה למטה מצד הספירות התחתונות, ולא למעלה מצד העליונות. "אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב, ד) הָכָא ו' הֶעֱלוּךָ – כאן נמצאת סוד אות ו', דִּבְרָזָא דָּא נָפְקוּ מִמִּצְרַיִם, וְהָא אִתְּמָר שבסוד אות ו' יצאו ממצרים, שהיא ז"א הנקרא בחור וכן בחינה זו התגלתה בקריעת ים סוף שנאמר שז"א נגלה שם 'כְּגִבּוֹר עֶל הַיַּם' (מכילתא יתרו ה), וּמֵהָכָא תַּלְיָין סִטְרָא אַחֲרָא בְּאִתְפַּשְׁטוּתָא דְּדַרְגִין. ומכאן תלויה יניקת הסטרא אחרא בהתפשטות המדרגות שאינה יכולה לעמוד כנגד המדריגות העליונות, וּבְגִין דְּלָא אָקִימוּ יִשְׂרָאֵל תִּיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת לָא אִשְׁתְּלִים תִּיקּוּנָא. ובגלל שלא העמידו ישראל את התיקון העליון מצד הכתר כמו שראוי, לא הושלם התיקון, ולכן יכלו הסטרא אחרא להתפרץ במעשה העגל.

> לעתיד לבוא, יושלם תיקון השכינה מצד הכתר.

אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי אבל לעתיד לבוא "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים" (ישעיהו ב, ב) דָּא כֶּתֶר עִלָּאָה בראש ההרים הוא הכתר העליון. כְּדֵין ואז "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו) וַדַּאי. בְּהַהוּא זִמְנָא באותו הזמן "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי" (תהלים קכא, א) דָּא זו שְׁכִינְתָּא. "אַיִן" דָּא הוא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא. מַאי "יָבֹא"? אֶלָּא הָכָא רָזָא עִלָּאָה כַּמָּה דְּאָמַר מהו "יָבֹא"? אלא כאן סוד עליון כמו שנאמר "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי" (שיר השירים ד, ח).

תָּא חֲזֵי, שְׁכִינְתָּא וַדַּאי קִשְׁרָא דְּכָל דַּרְגִּין אִיהִי, דְּבַהּ תְּחִלַּת הַמַּחְשָׁבָה סוֹף הַמַּעֲשֶׂה. בוא וראה, שכינה ודאי היא הקשר של כל המדרגות, ובה תחילתה המעשה, וסוף המעשה וְכֹלָּא אִתְקְשַׁר הָכִי מֵרֵישָׁא דְּכֹלָּא עַד סוֹפָא דְּכֹלָּא. והכל נקשר כך מראש הכל ועד סוף הכל. וּשְׁכִינְתָּא הָכִי אִיהִי קִישּׁוּרָא דְּכֹלָּא, והשכינה כך היא, קשר הכל ולכן בְּגִין כָּךְ "מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי" (תהלים קכא, א), דָּא 'אַיִן' כֶּתֶר עִלָּאָה דְּמִתָּמָן שָׁרָאת שְׁכִינְתָּא לְקַשְּׁרָא קְשָׁרִין. "אַיִן" הוא הכתר העליון, ומשם מתחילה השכינה לקשור הקשרים. וְרָזָא דְּמִלָּה וסוד הדבר "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ" (משלי יב, ד) שעולה להיות עטרת לבעלה. וְדָא אֶבֶן דְּסָלְקִין לַהּ עַד אֵין תַּכְלִית. והיא האבן שמעלים אותה עד אין תכלית, דְּהָא כֹּלָּא בְּשִׁיעוּרָא דָּא אִשְׁתְּעֲרוּ כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין. שהרי כל המדרגות ימדדו על פי שיעור המלכות כי היא כללות כולם, וְרָזִין אִלֵּין אִתְמְסָרוּ לְמַאן דְּיָדַע לְמֵיהַךְ בְּאֹרַח רָזִין עִלָּאִין כִּדְקָא חֲזֵי. וסודות אלו נמסרו למי שהוא יודע להלך בדרכי הסודות העליונים כמו שראוי.