תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא אַרְבְּעִין וְאַרְבַּע דף קכח

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא אַרְבְּעִין וְאַרְבַּע דף קכח.

תָּא חֲזֵי, עִם כָּל דָּא דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי כְּלָלָא דְּכֹלָּא, בְּזִמְנָא דִּמְשֵׁירוּתָא דְּכֹלָּא אִתְכְּלִילַת עַד סוֹפָא דְּכֹלָּא, כְּדֵין אִזְדַּמְּנַת לְמֶהֱוֵי בַּת זוּג לְמַלְכָּא וַדַּאי, וְהָכִי אִתְחָזֵי. וְרָזָא דָּא "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה" (שיר השירים ד, ח), אַף עַל גַּב דְּאִיהִי עַד אֵין סוֹף סַלְקַת, יִחוּדָא דִּילַהּ בְּבַת זוּגָהּ, "אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי" (שיר השירים ד, ח). בְּגִין כָּךְ "עֶזְרִי מֵעִם יְהֹוָה" (תהלים קכא, ב) דָּא אִימָּא דִּקְיָימַת עִם יהו"ה, וְאִיהִי דַּעֲבִיַדת שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, דְּהָא אִיהִי בְּנִיַאת לַהּ בִנְיָנָא כִּדְקָא יָאוּת לְאִתְחַבְּרָא בֵּיהּ בְּמַלְכָּא.

תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּתִסְתַּלַּק שְׁכִינְתָּא עַד הַהוּא כֶּתֶר עִלָּאָה, דִּכְתִיב בַּהּ "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים" (ישעיהו ב, ב), כְּדֵין אַבַּתְרֵהּ יִתְתְּקַן עָלְמָא תִּיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת. בְּהַהוּא זִמְנָא "אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ" (תהלים קכא, ג) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. אֵימָתַי? אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּ"אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ" (תהלים קכא, ג) דָּא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, דְּבֵיהּ "הִנֵּה עֵין יְהֹוָה אֶל יְרֵאָיו" (תהלים לג, יח) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וְכֻלְהוֹ דְּתַלְיָין בֵּיהּ, "לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ" (תהלים לג, יח). דְּהָכִי אִתְחַבְּרוּ לְעֵילָא יְמִינָא וּשְׂמָאלָא כַּחֲדָא. וּלְתַתָּא "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדְךָ" (יחזקאל לז, יז) לְאִשְׁתַּזְּבָא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מִמּוֹתָא, בְּחִיבּוּרָא דְּאִתְחַבַּר בֵּיהּ בְּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְרָזָא דָּא "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן" (תהלים קכא, ד). דִּלְתַתָּא קָיְימִין נִימִין שַׂעֲרֵי עַל עַיְנִין, וּבְגִינַיְיהוּ אִסְתַּתְמָן עַיְינִין לְזִמְנִין. אֲבָל לְעֵילָא "לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן" (ישעיהו ה, כז), דְּעֵינָא פְּקִיחָא אִיהוּ תָּדִיר. אַמַּאי? אֶלָּא בְּגִין שְׂמָאלָא דְּאִתְהַדַּר לִימִינָא. כְּדֵין "יְהֹוָה שֹׁמְרֶךָ" (תהלים קכא, ה) לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. "יְהֹוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהלים קכא, ה) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. "יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה" (תהלים קכא, ו) דָּא חֶסֶד עִלָּאָה דְּאִתְפְּשַׁט בְּכָל דַּרְגִּין לְאַתְקָנָא לוֹן. כְּדֵין יוֹמָם אִתְתְּקַף בַּשֶּׁמֶשׁ לְבַסְמָא כֻּלְהוֹ דִּינִין בְּזִמְנָא דְּאִיהוּ שַׁלִּיט. וְיָרֵחַ כְּגַוְנָא דָּא בְּרָזָא דְּיוֹמָם אִתְתְּקַף, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו). כְּדֵין "יְהֹוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע" (תהלים קכא, ז) דָּא גּוֹג, בְּזִמְנָא דְּיִתְחַבְּרוּן כֻּלְהוֹ מְסָאֲבִין אֲבַתְרֵיהּ, "יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ" (שם ז). "יְהֹוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ" (שם ח), בְּמִפְקֵיהּ לְאַגָּחָא קְרָבָא מִגּוֹ יְרוּשָׁלַיִם. "וּבוֹאֲךָ", בְּזִמְנָא דִּיהַךְ גּוֹ קְלִיפִין לְתַבְרָא לוֹן. כְּדֵין תִּיקּוּנָא אִשְׁתְּלִים לְעָלְמִין, "מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (שם) וַדַּאי:


ביאור נופת צופים.

> גם בזמן עלית המלכות לכתר – יחודה עם בעלה שהוא ז"א.

תָּא חֲזֵי, עִם כָּל דָּא דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי כְּלָלָא דְּכֹלָּא, בְּזִמְנָא דִּמְשֵׁירוּתָא דְּכֹלָּא אִתְכְּלִילַת עַד סוֹפָא דְּכֹלָּא, ועם כל זה, שהשכינה היא כללות הכל, בזמן שנכללה מראשית הכל ועד סוף הכל, כְּדֵין אִזְדַּמְּנַת לְמֶהֱוֵי בַּת זוּג לְמַלְכָּא וַדַּאי, וְהָכִי אִתְחָזֵי. אז נועדה להיות בת זוג למלך / ז"א, וכך צריך. וסוד זה וְרָזָא דָּא "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה" (שיר השירים ד, ח), אַף עַל גַּב דְּאִיהִי עַד אֵין סוֹף סַלְקַת, יִחוּדָא דִּילַהּ בְּבַת זוּגָהּ, אף על גב שהיא עולה עד אין סוף, יחוד שלה הוא עם ז"א בן זוגה, וזה ז"א אומר "אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי" (שיר השירים ד, ח) "אִתִּי" יחודך בזמן שתבואי מלבנון ראש המדרגות. בְּגִין כָּךְ לכן "עֶזְרִי מֵעִם יְהֹוָה" (תהלים קכא, ב) דָּא אִימָּא דִּקְיָימַת עִם יהו"ה, "עזרי" עזר י', הבינה היא ה' ועזר ל-י', ועומדת עם יהו"ה שהוא ז"א המקבל שפעו ממנה, וְאִיהִי דַּעֲבִיַדת שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, דְּהָא אִיהִי בְּנִיַאת לַהּ בִנְיָנָא כִּדְקָא יָאוּת לְאִתְחַבְּרָא בֵּיהּ בְּמַלְכָּא. והיא הבינה שעשה שמים וארץ שהן זו"ן, שהרי היא בונה את בניין המלכות כראוי כדי לחבר אותה במלך / ז"א.

> השגחת חסד עליון של אריך, מחבר ב' משיחין, מציל מב"י ממיתה, שובר את גוג וכל כוחות הטומאה

תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּתִסְתַּלַּק שְׁכִינְתָּא עַד הַהוּא כֶּתֶר עִלָּאָה, בוא וראה, בזמן שתעלה השכינה עד לכתר העליון, יאמר בה דִּכְתִיב בַּהּ "נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים" (ישעיהו ב, ב), כְּדֵין אַבַּתְרֵהּ יִתְתְּקַן עָלְמָא תִּיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת. ואחר כך יתוקן העולם בתיקון כמו שראוי. באותו הזמן בְּהַהוּא זִמְנָא "אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ" (תהלים קכא, ג) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. אֵימָתַי? אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּ"אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ" (תהלים קכא, ג) דָּא שֹׁמְרֶךָ הוא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, שבו דְּבֵיהּ "הִנֵּה עֵין יְהֹוָה אֶל יְרֵאָיו" (תהלים לג, יח) שעינו פקוחה ואין בה דינים ושינה ושומר את יְרֵאָיו שהוא דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וְכֻלְהוֹ דְּתַלְיָין בֵּיהּ, שכולם תלויים בו "לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ" (תהלים לג, יח) לחסדו של אריך שיאיר עליו. דְּהָכִי אִתְחַבְּרוּ לְעֵילָא יְמִינָא וּשְׂמָאלָא כַּחֲדָא. שכך מתחברים למעלה ימין ושמאל כאחד, וּלְתַתָּא ולמטה "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדְךָ" (יחזקאל לז, יז) לְאִשְׁתַּזְּבָא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף מִמּוֹתָא, בְּחִיבּוּרָא דְּאִתְחַבַּר בֵּיהּ בְּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. ולמטה להציל את משיח בן יוסף ממיתה, בחיבור אחד שיתחבר במשיח בן דוד ויהיו אחד. וְרָזָא דָּא וסוד זה "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן" (תהלים קכא, ד). דִּלְתַתָּא קָיְימִין נִימִין שַׂעֲרֵי עַל עַיְנִין, וּבְגִינַיְיהוּ אִסְתַּתְמָן עַיְינִין לְזִמְנִין. שלמטה, במדרגה של ז"א נמצאים נימין ושערות על העינים שהם הכיסויים שלהן ובגלל תוקף הדינים נסתמות לפעמים העינים, אֲבָל לְעֵילָא אבל למעלה באריך נאמר "לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן" (ישעיהו ה, כז), דְּעֵינָא פְּקִיחָא אִיהוּ תָּדִיר. העין תמיד פקוחה ואין בה שינה ואין לה כסויים, אַמַּאי? אֶלָּא בְּגִין שְׂמָאלָא דְּאִתְהַדַּר לִימִינָא. מדוע? כדי להחזיר את השמאל לימין ולא לתת ח"ו לדינים להתגבר, ואז נאמר כְּדֵין "יְהֹוָה שֹׁמְרֶךָ" (תהלים קכא, ה) לְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. "יְהֹוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ" (תהלים קכא, ה) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. "יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה" (תהלים קכא, ו) דָּא חֶסֶד עִלָּאָה דְּאִתְפְּשַׁט בְּכָל דַּרְגִּין לְאַתְקָנָא לוֹן.  זה חסד עליון שמתפשט בכל המדרגות לתקן אותם, כְּדֵין יוֹמָם אִתְתְּקַף בַּשֶּׁמֶשׁ לְבַסְמָא כֻּלְהוֹ דִּינִין בְּזִמְנָא דְּאִיהוּ שַׁלִּיט. ואז בחינת יומם שהוא החסד עליון, בזמן שהוא שולט, מתחזק על השמש / ז"א למתק את כל הדינים שלו. וְיָרֵחַ כְּגַוְנָא דָּא בְּרָזָא דְּיוֹמָם אִתְתְּקַף, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ והירח שהיא המלכות גם כן מתחזקת בסוד של "יומם" שנאמר בה "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו). כְּדֵין "יְהֹוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע" (תהלים קכא, ז) תהיה שמירה באחרית הימים מכל רע שהוא דָּא גּוֹג, בְּזִמְנָא דְּיִתְחַבְּרוּן כֻּלְהוֹ מְסָאֲבִין אֲבַתְרֵיהּ, בזמן שיאספו כל אותם הטמאים אחריו, ואז "יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ" (שם ז). "יְהֹוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ" (שם ח), בְּמִפְקֵיהּ לְאַגָּחָא קְרָבָא מִגּוֹ יְרוּשָׁלַיִם. צאתך- בזמן שיצא לערוך מלחמה מתוך ירושלים, "וּבוֹאֲךָ", בְּזִמְנָא דִּיהַךְ גּוֹ קְלִיפִין לְתַבְרָא לוֹן. בזמן שיכה בתוך הקליפות לשברם, כְּדֵין תִּיקּוּנָא אִשְׁתְּלִים לְעָלְמִין, ואז התיקון יושלם לעולם "מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (שם) וַדַּאי, באופן שלא יהיה יותר קלקול אחריו: