תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חַמְשִׁין וְאַרְבַּע דף קמז

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חַמְשִׁין וְאַרְבַּע דף קמז.

מַרְאָה עֲשִׂירָאָה קִישּׁוּרָא דְּכֹלָּא יִחוּדָא דְּכֹלָּא וּכְלָלָא דְּכֹלָּא, וְדָא כֶּתֶר עִלָּאָה, בֵּיהּ "כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה" (יחזקאל א, כו) דְּהָכָא אִשְׁתְּכַח כֹּלָּא בְּשָׁרְשָׁא חֲדָא קָטִיר כְּאַחַד, וּמִתְפָּרְשָׁן עֲנָפִין לְתַתָּא וְכֹלָּא אִיהוּ חַד. וְהָכִי אִשְׁתְּמוֹדְעָן רָזִין לְכָל סְטַר, דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא אִיהוּ בּוֹצִינָא דְּמִינֵּיהּ מִתְלַהֲטָן כָּל שְׁאָר בּוּצִינִין. וְכַד מִסְתַּכְּלִין בְּהוּ לָא קָאִים אֶלָּא אִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי, וּמִינֵּיהּ מִתְפָּרְשָׁאן עֲנָפִין סְתִימִין בְּקַדְמִיתָא, תָּמָן קָיְימִין מִילִין בִּטְמִירוּ יַתִּיר, וּמִתַּמָּן מִזְדַּמְּנִין לְנַחְתָּא לְתַתָּא בְּאַתְרֵיהוֹן. זְעֵיר אַנְפִּין כְּלָלָא דְּכֹלָּא, בֵּיהּ כִּסֵּא וְחֵיוָן מִתְפָּרְשָׁאן לְסִטְרַיְיהוּ לְדַבְּרָא עָלְמָא. שְׁכִינְתָּא מַרְאָה, לְאַחֲזָאָה כֹּלָּא וּלְאַמְטָאָה מִילִין לְתַתָּא. וְכֹלָּא הָכִי אִצְטְרִיךְ וַדַּאי. אִשְׁתְּכַח כֹּלָּא קִישּׁוּרָא חֲדָא יִחוּדָא חֲדָא, דְּלָא אִתְפְּרַשׁ לָא לְעֵילָא וְלָא לְתַתָּא. בְּרִיךְ הוּא לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין.

וְהָא מט"ט שָׂרָא רַבָּא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' "יְהֹוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" (תהלים ב, ז) וְרָזָא דָּא "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד, כב) דְּאִתְּמָר לְפַרְעֹה בְּזִמְנָא דַּהֲווֹ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְנָפְקָא מִמִּצְרַיִם. וְכֹלָּא רָזָא עִלָּאָה אִיהוּ. תָּא חֲזֵי, כֻּלְהוֹ אוּמִין דְּעָלְמָא עֲבָדִים אִינוּן לִסְטַר קַדִּישָׁא. וּבְזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל קָיְימִין בְּגָלוּתָא תְּחוֹת יְדַיְיהוּ דִּכְתִיב בְּהוּ "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם וְכוּ' וּבְכָל עֲבוֹדָה" (שמות א, יד)  אִתְּמָר בְּהוּ "עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ" (איכה ה, ח) וְאִינּוּן עֲבָדִים לַעֲבָדִים. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּנָפְקִין מִגָּלוּתָא אִינוּן בָּנִים, וְדָא "הֲבֵן יַקִּיר לִי" (ירמיהו לא, יט) וְכוּ'.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, דְּלֵית יִשְׂרָאֵל נָפְקִין אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאִזְדְּמַן הַהוּא דְּפָרִיק לוֹן, בְּחַד עִיטְרָא יַקִּירָא דְּאִיהִי נִשְׁמָתָא בַּת חוֹרִין דְּלָא קַיְימַת בְּפוּלְחָנָא בְּגָלוּתָא. וּבְזִמְנָא דְּאִזְדְּמַן הַאי לְתַתָּא, מִיָּד כֻּלְהוֹ יִשְׂרָאֵל מִתְחַבְּרָן בֵּיהּ בְּחִיבּוּרָא חַד, וְהָכִי אִקְרוּן כֻּלְהוֹ עַל שְׁמֵיהּ "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד, כב). וּבְזִמְנָא דְּאִתְגַּלֵּי עַל מֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם, אִתְּמָר בְּיִשְׂרָאֵל "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל", וְדָא מִסִּטְרָא דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא דְּאִיהוּ בּוּכְרָא קַדְמָאָה לְכֹלָּא. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם" (ירמיהו לא, יט), בְּכוֹר וַדַּאי, "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" (דברים לג, יז). וְאִיהוּ "יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים" (ירמיהו לא, יט), דְּכָל בְּרָא מַיִין נוֹקְבִין אִיהוּ לְאִימֵּיהּ, לְאִתְחַבְּרָא עַל יְדוֹי לְמַאן דְּאִתְחֲזֵי לַהּ. בְּגִין כָּךְ "יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים" דְּגָרִים כֵּיוָן דְּאִתְיְלִיד, שַׁעֲשׁוּעָא דְּמַלְכָּא בְּשְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דָּא עִלָּאָה דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא. בְּגִין כָּךְ "אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" (תהלים ב, ז), בְּיוֹמָא דְּנָפִיק בְּעָלְמָא. וְיִשְׂרָאֵל "בְּנִי בְכֹרִי" עַל שְׁמֵיהּ.


ביאור נופת צופים.

> מראה עשירית, כתר עליון יחוד, קשר ושורש הכל.

מַרְאָה עֲשִׂירָאָה קִישּׁוּרָא דְּכֹלָּא יִחוּדָא דְּכֹלָּא וּכְלָלָא דְּכֹלָּא, מראה עשירית, קשר הכל, יחוד הכל וכללות הכל. וְדָא כֶּתֶר עִלָּאָה, בֵּיהּ וזה כתר עליון ובו "כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה" (יחזקאל א, כו) דְּהָכָא אִשְׁתְּכַח כֹּלָּא בְּשָׁרְשָׁא חֲדָא קָטִיר כְּאַחַד, שכאן נמצא הכל בשורש אחד וקשר אחד, וּמִתְפָּרְשָׁן עֲנָפִין לְתַתָּא וְכֹלָּא אִיהוּ חַד. ומתחלקים הענפים למטה, והכל הוא אחד. וְהָכִי אִשְׁתְּמוֹדְעָן רָזִין לְכָל סְטַר, דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא אִיהוּ בּוֹצִינָא דְּמִינֵּיהּ מִתְלַהֲטָן כָּל שְׁאָר בּוּצִינִין. וכך נודעים הסודות לכל צד, שעתיקא קדישא הוא הנר, שממנו מתלהטים שאר הנרות ולא חסר ממנו כלום. וְכַד מִסְתַּכְּלִין בְּהוּ לָא קָאִים אֶלָּא אִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי, וכאשר מסתכלים בהם דהיינו בשורשם, לא נמצא אלא הוא לבדו, וּמִינֵּיהּ מִתְפָּרְשָׁאן עֲנָפִין סְתִימִין בְּקַדְמִיתָא, וממנו מתחלקים ענפים סתומים בראשונה, תָּמָן קָיְימִין מִילִין בִּטְמִירוּ יַתִּיר, ושם עומדים הדברים ביותר העלם, וּמִתַּמָּן מִזְדַּמְּנִין לְנַחְתָּא לְתַתָּא בְּאַתְרֵיהוֹן. ומשם מזדמנים לרדת למטה במקומם, מהמוחין לז"א ונוק'. על כן, זְעֵיר אַנְפִּין כְּלָלָא דְּכֹלָּא, זעיר אנפין / ז"א הוא כללות הכל, בֵּיהּ כִּסֵּא וְחֵיוָן מִתְפָּרְשָׁאן לְסִטְרַיְיהוּ לְדַבְּרָא עָלְמָא. בו נמצאים הכיסא וחיות הקודש מתחלקים לצדדיהן להנהגת העולם. שְׁכִינְתָּא מַרְאָה, לְאַחֲזָאָה כֹּלָּא וּלְאַמְטָאָה מִילִין לְתַתָּא. השכינה היא מראה, להראות הכל הדברים שמקבלת מהספירות שעליה, להביא ולהוציא את הדברים למטה. וְכֹלָּא הָכִי אִצְטְרִיךְ וַדַּאי. וכל הכל צריך ודאי. אִשְׁתְּכַח כֹּלָּא קִישּׁוּרָא חֲדָא יִחוּדָא חֲדָא, נמצא הכל קישור אחד יחוד אחד, דְּלָא אִתְפְּרַשׁ לָא לְעֵילָא וְלָא לְתַתָּא. בְּרִיךְ הוּא לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין. שלא נפרד, לא למעלה ולא למטה, ברוך הוא לעולם ולעולמי עולמים.

> ישראל שירדו למדרגת עבדים בגלות יחזרו להיות בנים בגאולה. 

וְהָא מט"ט שָׂרָא רַבָּא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' והנה מט"ט שרא רבא בא, פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, "יְהֹוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" (תהלים ב, ז) וְרָזָא דָּא וזה סוד "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד, כב) דְּאִתְּמָר לְפַרְעֹה בְּזִמְנָא דַּהֲווֹ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְנָפְקָא מִמִּצְרַיִם, שנאמר לפרעה בזמן שהיו ישראל צריכים לצאת ממצרים, וְכֹלָּא רָזָא עִלָּאָה אִיהוּ. והכל סוד עליון הוא. תָּא חֲזֵי, כֻּלְהוֹ אוּמִין דְּעָלְמָא עֲבָדִים אִינוּן לִסְטַר קַדִּישָׁא, בוא וראה, כל אומות העולם, עבדים הם לצד הקדושה, וּבְזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל קָיְימִין בְּגָלוּתָא תְּחוֹת יְדַיְיהוּ דִּכְתִיב בְּהוּ ובזמן שישראל נמצאים בגלות תחת ידיהם, נאמר בהם "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם וְכוּ' וּבְכָל עֲבוֹדָה" (שמות א, יד) אִתְּמָר בְּהוּ נאמר בהם "עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ" (איכה ה, ח) וְאִינּוּן עֲבָדִים לַעֲבָדִים, והם עבדים לעבדים, אֲבָל בְּזִמְנָא דְּנָפְקִין מִגָּלוּתָא אִינוּן בָּנִים, אבל בזמן שיצאו מהגלות הם לא יהיו יותר עבדים אל יחזרו למדרגת בנים, וזה וְדָא "הֲבֵן יַקִּיר לִי" (ירמיהו לא, יט) וְכוּ'.

> ישראל נקראים בני בכורי על שם נשמת המשיח שמאירה מעתיקא קדישא.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, דְּלֵית יִשְׂרָאֵל נָפְקִין אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאִזְדְּמַן הַהוּא דְּפָרִיק לוֹן, אבל בוא וראה, אין ישראל יוצאים מהגלות אלא בזמן שיגיע אותו אחד שיגאל אותם. בְּחַד עִיטְרָא יַקִּירָא דְּאִיהִי נִשְׁמָתָא בַּת חוֹרִין דְּלָא קַיְימַת בְּפוּלְחָנָא בְּגָלוּתָא. באותו אחד שיש לו עטרת כבוד, שהיא נשמה בת חורין בבחינת "חיה" או "יחידה", שלא עומדת תחת שיעבוד הגלות. וּבְזִמְנָא דְּאִזְדְּמַן הַאי לְתַתָּא, מִיָּד כֻּלְהוֹ יִשְׂרָאֵל מִתְחַבְּרָן בֵּיהּ בְּחִיבּוּרָא חַד, ובזמן הגאולה שתזדמן נשמתו לרדת למטה, מיד כל ישראל מתחברים בו בחיבור אחד. וְהָכִי אִקְרוּן כֻּלְהוֹ עַל שְׁמֵיהּ וכך יקראו כולם על שמו "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל" (שמות ד, כב). וּבְזִמְנָא דְּאִתְגַּלֵּי עַל מֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם, אִתְּמָר בְּיִשְׂרָאֵל ובזמן שהתגלתה על משה במצרים הבחינה העליונה של נשמתו שהיא ה"החיה" ו"יחידה" עמדה עליה כדלהלן, שהיא נקראת בת חורין נאמר בישראל "בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל", וְדָא מִסִּטְרָא דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא דְּאִיהוּ בּוּכְרָא קַדְמָאָה לְכֹלָּא. וזה מצד עתיקא קדישא שהיא הכתר – הבכור הקודם לכל הספירות שתחתיו, וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי ולעתיד לבוא "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם" (ירמיהו לא, יט), בְּכוֹר וַדַּאי יקיר לשיזכה לבחינה "יחידה", "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" (דברים לג, יז) בכור מצד עתיקא קדישא.

וְאִיהוּ "יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים" (ירמיהו לא, יט), דְּכָל בְּרָא מַיִין נוֹקְבִין אִיהוּ לְאִימֵּיהּ, לְאִתְחַבְּרָא עַל יְדוֹי לְמַאן דְּאִתְחֲזֵי לַהּ. והוא "יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים" שכל בן, הוא מעלה מיין נוקבין לאימו, ומים אלו מעוררים את אימו שתעלה ותתייחד על ידי המ"ן למי שראוי לה כדי להוריד לו אח"כ משפע היחוד מיין דוכרין, בְּגִין כָּךְ לכן נאמר "יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים", דְּגָרִים כֵּיוָן דְּאִתְיְלִיד, שַׁעֲשׁוּעָא דְּמַלְכָּא בְּשְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דָּא עִלָּאָה דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא. שכיון שנולד גורם לשעשועים של המלך בשכינה מצד העליון הזה של עתיקא קדישא, לכן אמר בְּגִין כָּךְ "אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" (תהלים ב, ז), בְּיוֹמָא דְּנָפִיק בְּעָלְמָא. על היום שיצא לעולם, וְיִשְׂרָאֵל נקראים "בְּנִי בְכֹרִי" עַל שְׁמֵיהּ של שמו.