תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חַמְשִׁין וְשִׁתָּא דף קנא

עמודים נוספים בפרק זה
  1. תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חַמְשִׁין וְשִׁתָּא דף קנ
  2. תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חַמְשִׁין וְשִׁתָּא דף קנא

תיקוני זוהר תניינא | תִּקּוּנָא חַמְשִׁין וְשִׁתָּא דף קנא.

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב "וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים" (שמות יז, יב) וְכוּ', תְּרֵין יְדִין אִינוּן דְּמִינַּיְיהוּ מִתְתַּקְּפָן עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל וּבְגִין תְּרֵין אִלֵּין אִינוּן כְּבֵדִים, דִּבְהוּ כְּתִיב "כֹּבֶד אֶבֶן וְנֵטֶל הַחוֹל" (משלי כז, ג). וְאִצְטְרִיךְ לְסַלְקָא לְהוּ לְגַבֵּי רֵישָׁא עִלָּאָה, וּכְדֵין אִינוּן מִּתְתַּקְנָן בְּתִיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת, וְאִינּוּן מְסָאֲבִין לָא יָכְלִין לְנַטְּלָא מִינַּיְיהוּ כְּלָל. אֲבָל תָּא חֲזֵי, כֹּלָּא אִיהוּ רָזָא עִלָּאָה. דְּהָא אִלֵּין יְדִין בְּזִמְנָא דְּקַיְּימִין לְתַתָּא, כְּדֵין נָפִיק מִינַּיְיהוּ לְבַר לְאִינּוּן עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל כְּמוֹ דַּאֲמִינָא. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּסָלְקִין לְעֵילָא, תַּרְוַיְיהוּ נַגָּדִין בְּהַהוּא עֲמוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא לְמֵיהַב לְיִשְׂרָאֵל. וְרָזָא דָּא "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה" (שמות יז, יב), לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא וַדַּאי וְלָא לְגַבַּיְיהוּ. וְדָא "עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ" (שמות יז, יב), דְּהָא בְּהַהוּא זִמְנָא זִיוּוּגָא לָא אִשְׁתְּכַח, אֶלָּא לְבָתַר בְּסוֹפָא דְּכֹלָּא. בְּגִין כָּךְ "וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ" (שמות יז, יב), דָּא שְׁכִינְתָּא, דְּהָא כֹּלָּא לְתִיקּוּנָא דָּא אִזְדַּמַּן. סוֹפָא דְּכֹלָּא זִיוּוּגָא אִשְׁתְּכַח לְיַשְּׁבָא מִילִין בְּאַתְרַיְיהוּ לְקַיְּימָא לְהוּ בְּקִיּוּמָא שְׁלִים.

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב "וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ וְכוּ' לְפִי חָרֵב" (שמות יז, יג), דָּא שְׁכִינְתָּא דְּאַפִּיקַת מִילִין לְעָלְמָא. אֲבָל תִּיקּוּנִין דְּמִילִּין מִלְעֵילָּא נָפִיק, וּשְׁכִינְתָּא אֲפִיק לֵיהּ לְעָלְמָא. בְּגִין כָּךְ "לְפִי חָרֵב" – דָּא "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה". בְּסוֹפָא דְּכֹלָּא בְּנָא מַדְבְּחָא, וְדָא לְזִיוּוּגָא דְּהַהוּא זִמְנָא לְאַקָּמָא מִילִין בְּאַתְרַיְיהוּ. וְדָא "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל". "וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְהֹוָה נִסִּי" (שמות יז, טו) לְפוּם תִּיקּוּנָא דְּאִתְתְּקַן בְּהַהוּא זִמְנָא. "וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ" (שמות יז, טז), דָּא יָד הַחֲזָקָה, לְמֶהֱוֵי הָכִי תָּדִיר בְּתִיקּוּנָא דְּחֵילָא דָּא דְּאִצְטְרָךְ בְּכַמָּה זִמְנִין בְּגָלוּתָא:


ביאור נופת צופים.

> בעליית הידיים כלפי הראש נמשך כח לישראל, ועשו וישמעאל נופלים תחתיהם.

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב בוא וראה, כתוב "וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים" (שמות יז, יב) וְכוּ', תְּרֵין יְדִין אִינוּן דְּמִינַּיְיהוּ מִתְתַּקְּפָן עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל וּבְגִין תְּרֵין אִלֵּין אִינוּן כְּבֵדִים, שתי ידים הם, שמהם מתחזקים עשו מיד שמאל, וישמעאל מהימין, שבהם נאמר דִּבְהוּ כְּתִיב "כֹּבֶד אֶבֶן וְנֵטֶל הַחוֹל" (משלי כז, ג). וְאִצְטְרִיךְ לְסַלְקָא לְהוּ לְגַבֵּי רֵישָׁא עִלָּאָה, וּכְדֵין אִינוּן מִּתְתַּקְנָן בְּתִיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת, וצריך להעלותם כלפי הראש העליון, וכך הם נתקנים בתיקון כמו שראוי, וְאִינּוּן מְסָאֲבִין לָא יָכְלִין לְנַטְּלָא מִינַּיְיהוּ כְּלָל. וכשהם למעלה, אלו הטמאים לא יכולים לקחת ולינוק מהם כלום. אֲבָל תָּא חֲזֵי, כֹּלָּא אִיהוּ רָזָא עִלָּאָה. אבל, בוא וראה, הכל הוא סוד עליון. דְּהָא אִלֵּין יְדִין בְּזִמְנָא דְּקַיְּימִין לְתַתָּא, כְּדֵין נָפִיק מִינַּיְיהוּ לְבַר לְאִינּוּן עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל כְּמוֹ דַּאֲמִינָא. בזמן שאלה הידים עומדים למטה, אז יוצא מהם גם שפע לחוץ, לאלה עשו וישמעאל כמו שאמרנו, אֲבָל בְּזִמְנָא דְּסָלְקִין לְעֵילָא, תַּרְוַיְיהוּ נַגָּדִין בְּהַהוּא עֲמוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא לְמֵיהַב לְיִשְׂרָאֵל. אבל בזמן שעולים למעלה כנגד הראש, שניהם נאחזים בעמודא דאמצעיתא שהוא המבריח מהקצה אל הקצה לתת את השפע והכח רק לישראל, וזה סוד וְרָזָא דָּא "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה" (שמות יז, יב), לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא וַדַּאי וְלָא לְגַבַּיְיהוּ. לגבי השכינה בודאי ולא עבורו. וְדָא וזה "עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ" (שמות יז, יב), דְּהָא בְּהַהוּא זִמְנָא זִיוּוּגָא לָא אִשְׁתְּכַח, אֶלָּא לְבָתַר בְּסוֹפָא דְּכֹלָּא. בגלל שבאותו זמן המלחמה הזיווג לא נמצא, אלא רק אחר כך, בסוף הכל, בְּגִין כָּךְ "וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ" (שמות יז, יב), אבן דָּא שְׁכִינְתָּא, דְּהָא כֹּלָּא לְתִיקּוּנָא דָּא אִזְדַּמַּן. שהרי הכל, לתיקון השכינה נועד, סוֹפָא דְּכֹלָּא, זִיוּוּגָא אִשְׁתְּכַח לְיַשְּׁבָא מִילִין בְּאַתְרַיְיהוּ לְקַיְּימָא לְהוּ בְּקִיּוּמָא שְׁלִים. בסוף הכל, שז"א חוזר מהמלחמה למקומו, נמצא הזיווג, כדי להשיב הדברים במקומם, לקיים אותם בקיום שלם.

> במלחמה עמלק נתחזקה היד להציל את ישראל בכל ימי הגלות.

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב בוא וראה, כתוב "וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ וְכוּ' לְפִי חָרֵב" (שמות יז, יג), דָּא שְׁכִינְתָּא דְּאַפִּיקַת מִילִין לְעָלְמָא. זו השכינה שמוציאה את הדברים לעולם, אֲבָל תִּיקּוּנִין דְּמִילִּין מִלְעֵילָּא נָפִיק, וּשְׁכִינְתָּא אֲפִיק לֵיהּ לְעָלְמָא. אבל התיקונים מלמעלה יוצאים, מהספירות שעל גביה, והשכינה היא הוציאה אותם לעולם, לכן בְּגִין כָּךְ "לְפִי חָרֵב" – דָּא זו "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה".

בְּסוֹפָא דְּכֹלָּא בְּנָא מַדְבְּחָא, בסוף המלחמה בנה משה מזבח, וְדָא לְזִיוּוּגָא דְּהַהוּא זִמְנָא לְאַקָּמָא מִילִין בְּאַתְרַיְיהוּ. וזה לצורך הזיווג של אותו הזמן שנעדר בזמן המלחמה ועתה שב להעמיד הדברים במקומם, וְדָא "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל". "וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְהֹוָה נִסִּי" (שמות יז, טו) לְפוּם תִּיקּוּנָא דְּאִתְתְּקַן בְּהַהוּא זִמְנָא. לפי התיקון שנתקן באותו הזמן. "וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ" (שמות יז, טז), יד דָּא יָד הַחֲזָקָה, לְמֶהֱוֵי הָכִי תָּדִיר בְּתִיקּוּנָא דְּחֵילָא דָּא דְּאִצְטְרָךְ בְּכַמָּה זִמְנִין בְּגָלוּתָא: שתהיה היד תמיד כך, בתיקון כוחה שתצטרך בכמה זמנים בגלות.