Skip to content

תשליך - בסוד ההנהגה ותיקון הבריאה

ענין התשליך הוא מנהג קדום שנזכר במפורש בדברי המהרי"ל זלה"ה מאחרוני הראשונים ויש שאומרים כי שורשו עוד בימי עזרא. ויש להתבונן היטב בעניין זה כי סודות עליונים חתומים בו.
וכתב רבינו האר"י זלה"ה ב"שער הכוונות" – בהקדמה לדרושי ראש השנה וז"ל:

"עִנְיָן הַמִּנְהָג שֶּׁנָּהֲגוּ הָאַשְׁכְּנָזִים לֵילֵךְ בְּיוֹם רִאשׁוֹן דְּרֹאשׁ הַשָׁנָה אָחָר תְּפִלַת הַמִּנְחָה מְעָט קוֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה אֵצֶל הָיָּם הַגָדוֹל אוֹ אֵצֶל מַעְיָן אוֹ בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְקוֹרִים אוֹתוֹ תַּשְׁלִיךְ הִנֵה הוּא מִנְהַג יָפֶה, וְיוֹתֵר טוֹב הוּא אִם יִהְיֶה חוּץ לָעִיר וַיַּעֲמוֹד עַל שְׂפַת הָיָּם אוֹ עַל שְׂפַת הַבְּאֵר אוֹ הַמַּעְיָן וְיִקְרָא שָׁם…".

ובס"ד נראה לפרש כי מנהג זה יסודו במים רבים ועיקרו דווקא בדורות האחרונים כפי שנוכחנו לראות שנתפשט בקרב כל קהילות ישראל.

הזמן המועדף.

נחלקו הפוסקים בשאלת זמן עשיית מנהג זה. ופסק רבינו האר"י זלה"ה "בְּיוֹם רִאשׁוֹן דְּרֹאשׁ הַשָׁנָה אָחָר תְּפִלַת הַמִּנְחָה מְעָט קוֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה". נראה בדבריו כי הזכיר ב' זמנים הראשון 'אָחָר תְּפִלַת הַמִּנְחָה' והשני 'מְעָט קוֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה'.
ונראה להבין הדיוק בדבריו בפירוש רבינו הרמח"ל בעניין תפילת מנחה דר"ה שהיא שונה במקום עליתה מאלו של שאר ימים טובים. שכן בראש השנה אין עליה אלא להיפך – ירידה. והטעם נראה בדבריו להלן:

"וּמִתְפַּלְלִים תְּפִלַת הַמִּנְחָה וּבָהּ זו"ן חוֹזְרִים בִּגְבוּרָה דְּנוּקְ', כְּמוֹ שֶׁהָיוּ בַּלָּיְלָה. וּבַחֲזָרָה – בְבִּינָה שֶׁלָהּ.
רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּעִנְיָן עֲלִיַּת מִנְחָה, הוּא מְשׁוּנֶה מִן כָּל יוֹם טוֹב וְשַׁבָּת גַם כֵּן, כִּי בָּהֶם בִּתְפִלַּת מִנְחָה יֵשׁ תּוֹסֶפֶת עֲלִיָּה מִמַּה שֶׁהָיָה בִּתְפִלַת מוּסַף כנ"ל, וְכָאן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אַדְרַבָּא – יוֹרְדִים זו"ן מִן הַמַּדְרֵגָה שֶׁעָלוּ בַּתְּחִלָּה. וְהַטַּעַם הוּא, (1) לְפִי שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא אָדָם (2) וּבוֹ בַּיוֹם חָטָא, (3) וְנִתְקַלְקְלוּ הַדְּבָרִים וְיָרְדוּ מִמָּה שְׁהָיוּ בַּתְּחִלָּה בִּזְמָן בְּרִיאָתוֹ כַּיָּדוּעַ. (4) וְחֶטְאוֹ הָיָה אַחַר חֲצוֹת, (5) וְלָכֵן בְּכָל שָׁנָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מִתְעוֹרֵר פְּגַם חֵטְא אָדָם הַרִאשׁוֹן, (6) וְהָעוֹלָמוֹת יוֹרְדִים מִמַּה שֶׁהָיוּ, וְעַל כֵּן אֵין עֲלִיָּה לזו"ן, וְאַדְרַבָּא יוֹרְדִים, (7) כִּי הַשָּׁעָה גּוֹרֶמֶת. אֲבָל בִּשְׁאַר הַיוֹם טוֹב וְשַׁבָּת שֶׁאֵין שָׁם דָבָר מְעַכֵּב, כָּל עוֹד שֶׁמִּתְגַדֵּל הַיוֹם – קְדוּשָׁה נִיתוׁסֶפֵת, וְעַל כֵּן תְּפִלַת מִנְחָה הִיא יוֹתֵר מִמוּסַף" קיצור הכוונות דף קל"ד.

בדבריו האיר לנו הרב יסודות גדולים ועצומים ובפרט "בְּכָל שָׁנָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מִתְעוֹרֵר פְּגַם חֵטְא אָדָם הַרִאשׁוֹן" ממנו למדים כי כל ההארות והתהליכים המרכזיים שהתרחשו החל מראשית יום ו' דבריאת העולם ועד לאחר החטא – שבים ומאירים כדי סדר התהוותם, הארתם, וסתירתם – "וְהָעוֹלָמוֹת יוֹרְדִים מִמַּה שֶׁהָיוּ" כפי שהיה בתחילה.
כן מצינו בדבריו ביאור נפלא ויש בו כדי לתת הסבר לדברי רבינו האר"י ב'שער הכוונות' שכתב רק על הירידה אבל לא פירש את טעמה וז"ל:

"ובמנחה בלחש שניהם הם למטה בספירת הגבורה של נוקבא דז"א כמו שהיו בתפילת ערבית. ובחזרה עולים שניהם בבינה של הנקבה עצמה אשר היא גם כן נמשכת מצד עטרא דגבורה כנודע…" שער הכוונות – דרושי ראש השנה דרוש ה'.

בדברי עט"ר הרמח"ל הקדוש מוסבר כי כל הכוונות של ראש השנה הולכות על דרך כוונות הזמנים (כקודמיו) וחידש בדב"ק עניין חזרת התהליכים, המאורעות, וההארות ונגזרות ההנהגה. והיות וכך, גם מהלך מקום עליית תפילת מנחה של ראש השנה – תהיה בהתאם למהלך אירועי היום השישי לבריאה, ולכן מקום העלייה או הירידה במהלך התפילות יושפעו מחטאו של אדם הראשון (7) "כִּי הַשָּׁעָה גּוֹרֶמֶת" – דייקא ולכן במנחה אין עליה במדרגות אלא דווקא ירידה.

רבי יוחנן ברבי חנינא מביא במסכת סנהדרין את המדרש המסדר את שתים עשרה שעותיו של היום השישי לבריאה – יום בו נברא האדם:

"אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּרַבִּי חֲנִינָא, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת הֲוֵי הַיּוֹם, שָׁעָה רִאשׁוֹנָה – הֻצְבַּר עֲפָרוֹ, שְׁנִיָּה – נַעֲשָׂה גֹּלֶם, שְׁלִישִׁית – נִמְתְּחוּ אֵבָרָיו, רְבִיעִית – נִזְרְקָה בּוֹ נְשָׁמָה, חֲמִישִׁית – עָמַד עַל רַגְלָיו, שִׁשִּׁית – קָרָא שֵׁמוֹת, שְׁבִיעִית – נִזְדַּוְּגָה לוֹ חַוָּה, שְׁמִינִית – עָלוּ לַמִּטָּה שְׁנַיִם, וְיָרְדוּ אַרְבָּעָה, תְּשִׁיעִית – נִצְטַוָּה שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִן הָאִילָן, עֲשִׂירִית – סָרַח, אַחַת עֶשְׂרֵה – נִדּוֹן, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה – נִטְרַד וְהָלַךְ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, "וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין" (תהלים מט). סנהדרין דף לח/ב.

ע"פ המדרש, בשעה העשירית של היום חטא האדם, בשעה האחת עשרה נערך דינו. באבות דרבי נתן ישנה גירסה נוספת בשם ר' יהודה בין בתירה שאומר "שְׁמִינִית נִזְדָוְוגָּה לוֹ חַוָה. תְּשִׁיעִית הִכְנִיסוֹ לְגַן עֵדֶן. עֲשִׂירִית צִוָּהוּ. אֶחָד עָשָר סָרַח" (אבות דרבי נתן פרק ראשון), רואים אנו כי יש מחלוקת לגבי שעת החטא. אליבא דרבי יוחנן ברבי חנינא הפגם היה רק בשעה העשירית ולדעת רבי יהודה הפגם בשעה י"א. המשותף לב' השיטות הוא כי החטא היה אחר זמן המנחה וסמוך מאוד לשקיעה.
תוצאות החטא ידועות ובמקום שיתגלה היחוד ומידת טובו ית' – נסתר יחודו, התפשט הרע בעולם ונדחה התיקון.

מכל האמור נראה כי שעת הקלקול היא גם השעה המסוגלת לתיקון שכן זו השעה שבה החטא יכול להתקן בשורשו. וכנגד קלקול הסתרת כוח ההטבה נאמרים הפסוקים שהם מגלים את כוח ההטבה בסוד "אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ" (שמות ל"ג יט'), וכנגד כותנות עור "אמר רבי יוחנן… מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור" (ילק"ש שמות לד' שצ"ח), וכנגד חטא אדם הראשון "אמר הקב"ה אם אני משמר לאדם עונותיו ראשונים אין העולם עומד אלא עלי להעביר ראשונה וכך היא המדה" (שם).
על כן, יותר מכל ראוי ביותר לעורר י"ג מכילי דרחמי דווקא בשעה בו חטא אדם הראשון כיוון שבשעה זו מתעוררת הבחינה בכל שנה ושנה כדברי רבנו הרמח"ל ואשר גורמת לירידה במקום הכוונה במקום עלייה. ולכן כתב רבינו האר"י זלה"ה "לֵילֵךְ בְּיוֹם רִאשׁוֹן דְּרֹאשׁ הַשָׁנָה אָחָר תְּפִלַת הַמִּנְחָה מְעָט קוֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה".

המקום המועדף.

tashlich

המקום המועדף לאמירת התשליך "וְיוֹתֵר טוֹב הוּא אִם יִהְיֶה חוּץ לָעִיר וַיַּעֲמוֹד עַל שְׂפַת הָיָּם אוֹ עַל שְׂפַת הַבְּאֵר אוֹ הַמַּעְיָן וְיִקְרָא שָׁם…" שער הכוונות הקדמת דרושי ראש השנה. כידוע, מקומם של החיצונים ומזיקים הוא דווקא חוץ למקום ישוב – חוץ לעיר ולכן טוב יותר לצאת למקומם ולאמר את סדר התשליך כפי שיתבאר להלן. ומדייק רבנו ומדגיש על "שְׂפַת" הים וכו' כי כידוע שפ"ה עולה בגימ' שכינ"ה מלכותא קדישא שנפלה וגלתה מישובה באותה השעה למקום הקלי'.
בענין התשליך כתב עט"ר הרמח"ל במאמר החכמה וז"ל:

"עִנְיָן מִנְהָג אֲמִירַת פְּסוּקֵי "מִי אֵל כָּמוֹךָ" בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל הַנָּהָר הוּא כִּי הִנֵּה (1) בְּרֹאשׁ הַשָׁנָה מְחַדֵּשׁ הָאָדוֹן ב"ה כָּל מְצִיאוּת הַנִּמְצָאִים, (2) וּמִתְכַּוֵּן לִקְבוֹעַ הַטוֹב שֶׁבָּהֶם שֶׁיִּשָּׁאֵר לָנֶצַח (3) וְלִדְחוֹת הָרָע שֶׁבָּהֶם עַד שֶׁתִטֲהֶר הַבְּרִיאָה מִמֶּנּוּ וְתִהְיֶה רְאוּיָה לֵאוֹר בְּאוֹר פָּנָיו לָנֶצַח נְצָחִים.
וְהִנֵּה בְּרַחֲמָיו ית', (4) נוֹשֵׂא הָעֲווֹנוֹת וְעוֹבֵר עַל הַפְּשָׁעִים כְּפִי מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְפִי נִימוּס צִדְקָתוֹ לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה, (5) וְכָל הָרָע שֶׁנִתְגַבֵּר בַּבְּרִיאָה דוֹחֶה אוֹתוֹ וּמַעֲבִירוֹ מִן הַמְצִיאוּת. וְעִנְיָן זֶה נִכְלָל בַּפְּסוּקִים אֵלֶּה "מִי אֵל כָּמוֹךָ" וכו' "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם" וכו'.
וְאָמְנָם בִּהְיוֹת שֶׁמִּן הָרָאוּי תָּמִיד לְהִשְׁתַּמֵשׁ מִדִבְרֵי הָעוֹהַ"זֶ לְעִנְיָנֵי הָהִילוּל לְפָנָיו יִתְ' כְּפִי מַה שֶׁנִרְמַז מִסְתְּרֵי חָכְמָתוֹ יִתְ' בְּצוּרוֹת הַנִּמְצָאִים הָאֵלֶה וְחוּקוֹתֵיהֶם.
עַל כֵּן הוֹלְכִים אֶל הַמָיִם, שֶׁמַּרְאִים בְּצוּרָתָם עִנְיָן הִשְׁתַּקְּעוּת הָשׁוֹקְעִים בָּם, וּמַרְאֶה עַל רָז מְרָזֵי הַנְהָגָתוֹ יִתְ' שֶׁמֵשָׁקֵע וּמַעֲבִיר הָרָע מִבִּרְיוֹתָיו בְּאוֹפֶן שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ רוֹשֵׁם כְּלָל. וּכְמוֹ שֶׁמְבָאֵר הַנָבִיא עַצְמוֹ בִּדְבָרָיו וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם". מאמר החכמה.

"עִנְיָן מִנְהָג אֲמִירַת פְּסוּקֵי "מִי אֵל כָּמוֹךָ" בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל הַנָּהָר". בראש דבריו מתייחס עט"ר לתוכנו של המנהג אגב הזכרת מקומו וע"כ לא הזכיר שם "תַּשְׁלִיךְ" אלא "מִנְהָג אֲמִירַת פְּסוּקֵי "מִי אֵל כָּמוֹךָ", תוך ציון המקום "עַל הַנָּהָר. בהמשך מסביר את מהותו של ראש השנה ואת מקומו במערכת תיקון המאורות, ההנהגה והנבראים.

תיקון הבריאה.

במציאות הנוכחית – טרם שתוקן חטא אדם הראשון, תכלית עבודת האדם לברר ולהפריד בין הרע לטוב הן ברובד הפרטי והן בכללות הבריאה. בעבודה יום יומית זו נתקנות המדרגות בכל הרובדים. לכשיכלו התיקונים ויושלמו כל המדרגות יגיע העולם לתיקון הסופי הנכסף – גילוי היחוד.
ראש השנה, בשונה מכל המועדים, מתעוררים בו הארות הנהגת ה'רישא והסיפא' מעצם קדושת היום בסוד "והימים האלה נזכרים ונעשים" ובכך טמונה עוצמתו האדירה וביכולת התיקון. וכתב הרב בעניין התשליך:

"כִּי הִנֵּה (1) בְּרֹאשׁ הַשָׁנָה מְחַדֵּשׁ הָאָדוֹן ב"ה כָּל מְצִיאוּת הַנִּמְצָאִים, (2) וּמִתְכַּוֵּן לִקְבוֹעַ הַטוֹב שֶׁבָּהֶם שֶׁיִּשָּׁאֵר לָנֶצַח וְלִדְחוֹת הָרָע שֶׁבָּהֶם עַד שֶׁתִטֲהֶר הַבְּרִיאָה מִמֶּנּוּ וְתִהְיֶה רְאוּיָה לֵאוֹר בְּאוֹר פָּנָיו לָנֶצַח נְצָחִים".

נתבונן בשתי העניינים שהדגיש הרב.
א. "מְחַדֵּשׁ הָאָדוֹן ב"ה כָּל מְצִיאוּת הַנִּמְצָאִים". והיא הנהגת ה'רישא והסיפא'.
ב. "לִקְבוֹעַ הַטוֹב שֶׁבָּהֶם שֶׁיִּשָּׁאֵר לָנֶצַח וְלִדְחוֹת הָרָע שֶׁבָּהֶם עַד שֶׁתִטֲהֶר הַבְּרִיאָה" והוא זמן הנהגת האמצע שאמצעי לגילוי היחוד.

מהות חידוש "כָּל מְצִיאוּת הַנִּמְצָאִים" היא דרך ההנהגה וההשפעה שהיתה מעת שעלה ברצונו לברא העולמות ועד סמוך לשעה העשירית של יום השישי הראשון. בכל שנה ושנה בעת הזאת זוכה האדם במעשיו לקבוע באיזו דרך ילך ויונהג, אם זכה במעשיו להיות בבחינת גדפין לשכינה הרי שיזכה להיות מונהג בשנה החדשה בדרכי הנהגת היחוד, להיות שותף לקב"ה בהנהגת עולמו ולהיות במעלת צדיקים טהורים מחצדי חקלא ובני היכלא. ואם זכתה הבריאה הרי שאותה שנה תונהג תחת הארת ה'רישא וסיפא' והוא ענין ה"זמן המסוגל".

"כבר ידוע שבראש השנה נבנית הנוק' מחדש. ולפיכך בראש השנה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון, לדון במעשיהם, ולראות איך צריך שיהיה בנינה (של הנוק') להנהיג התחתונים בכל השנה". פירוש הרמח"ל על ספר דברים.

ונקיש מענין הגילגולים שאם זכה האדם ותיקן אחד מחלקי נר"ן ושב בגלגול ושוב חטא – אין נפגם החלק המתוקן, כך תיקוני הפגמים שנמשכו בבריאה בכלולתה ובפרט מיעוט כוח ההטיבו ופגמי גילוי ייחודו, החלקים שכבר שתוקנו – אם ע"י הצדיקים או המאורעות שגזרה חוכמתו יתב', אין התיקונים נאבדים ח"ו אלא בראש השנה, בעת הארת הנהגת היחוד נקבעים ומונצחים תיקונים אלה ונדחה מהם הרע ואין לרע יכולת לפגום בהם כלל. והוא סוד התגברות הצרות בימי המשיח בהם מתרכזים כל עוצמות הקלקולים בחלקים המועטים שעוד נותרו לברר.

"וּמִתְכַּוֵּן לִקְבוֹעַ הַטוֹב שֶׁבָּהֶם שֶׁיִּשָּׁאֵר לָנֶצַח וְלִדְחוֹת הָרָע שֶׁבָּהֶם עַד שֶׁתִטֲהֶר הַבְּרִיאָה מִמֶּנּוּ וְתִהְיֶה רְאוּיָה לֵאוֹר בְּאוֹר פָּנָיו לָנֶצַח נְצָחִים".

הנהגת האמצע בסוד שיתא אלפין הוי עלמא מגלה את הזמן הקצוב לפניו יתברך לגמר מועד התיקון בדרך תשובת האדם. במישור הפרטי, זכה האדם ותיקן מעשיו בגלגולים השונים – אין מעשיו נאבדים ח"ו אלא נקבעים לנצח נצחים ויזכה בהם לעולם הבא בהפתח עליו צינורות השפע אשר ישפיעו עליו שפע טובו ית' עין לא ראתה 'כפום עובדיהון דבני נשא' – כפי מידותיו של האדם והשתדלותו. והוא רחום יכפר עוון ישפיע עליו רחמיו וחסדיו בסוד שלוש עשרה תיקוני דיקנא כדי שיזכה לכל הטוב אשר צפון לצדיקים לעתיד לבא. אולם אין מידותיו של הקב"ה חלים על האדם בלבד אלא גם על הבריאה בכללותה ואם מתגבר הרע – הרי שאינו כלום כי הוא ברחמיו נושא עון ועובר על פשע ואינו נותן לרע להתפשט ח"ו במקומות שתוקנו אלא מעבירו ודוחה אותו מן העולם.

וְהִנֵּה בְּרַחֲמָיו ית', (3) נוֹשֵׂא הָעֲווֹנוֹת וְעוֹבֵר עַל הַפְּשָׁעִים כְּפִי מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְפִי נִימוּס צִדְקָתוֹ לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לָזֶה, (4) וְכָל הָרָע שֶׁנִתְגַבֵּר בַּבְּרִיאָה דוֹחֶה אוֹתוֹ וּמַעֲבִירוֹ מִן הַמְצִיאוּת. וְעִנְיָן זֶה נִכְלָל בַּפְּסוּקִים אֵלֶּה "מִי אֵל כָּמוֹךָ" וכו' "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם" וכו'.

וכן כתב הרב ב"דרך השם" בסוד התיקונים הנמשכים מתקיעת השופר והדגיש בהם את התיקונים המסוגלים ביום הנורא הזה בתיקוני ההנהגה וגילוי היחוד.

"ואמנם פרט הענין, היחס אשר לתקיעת השופר עם המשכת הרחמים, תלוי בשרשי ההנהגה ויסודותיה כפי הדברים האמיתים שלה (בסוד הארת הי"ה ברשימו המעביר ומבטל את הרע בשורשו).
והכונה בזה באמת: (א) לעורר אבות העולם להתחזק בזכותם, (ב) לעורר את הרחמים, (ג) ולפיים מדת הדין (עד כאן עיקרי משפט האדם אם כי נמשכים הדברים גם על הבריאה כולה. מכאן והלאה נמשכים עיקרי הדברים אחר תיקוני ההנהגה וגילוי הייחוד) (ד) ולהגביר הטוב על הרע, (ה) ולכפות כחות הרע, (ו) וליטול הכח מהמקטרגים. (ז) ולהתכוין שישתמש האדון ב"ה מרוממותו להנהיג בשליטת יחודו ולעבור על פשע. וכל זה על ידי מצוה זאת כשיתחבר עמה תשובתם של ישראל כראוי. ופרטי כל ענין זה, כפי פרטי התיקון בדרכיו". דרך ה' ד' ח'.

וע"כ בכל ענייני ראש השנה אנו מכוונים בב' דרכים: 

  • א: התעוררות בענייני ההארות וההנהגה המתגלית מעצם קדושת היום.
  • ב': כוונות במקום העבודה.

"דע כי עיקר התיקון של ראש השנה הוא להמליך הב"ה על עולמו. להיות הוא המנהינ, וזהו תיקון המלכות. והנה מצד ז"א לפעמים יש קטרוגים שגורמים שהב"ה אינו מחזיק ממשלתו על העולם והסטרא אחרא מתפרצת, אבל ראש השנה צריך להחזיק ממשלתו ית', וזהו מצד הדיקנא דא"א והוא נקרא בסוד זה מלך מלכי המלכים, וזהו מלך עליון, ששולט בשליטתו". מחזור הרמח"ל עמ' קכט.

נחזור להמשך דברי הרב בעניין התשליך.

"וְעִנְיָן זֶה נִכְלָל בַּפְּסוּקִים אֵלֶּה "מִי אֵל כָּמוֹךָ" וכו' "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם" וכו'.

וְאָמְנָם בִּהְיוֹת שֶׁמִּן הָרָאוּי תָּמִיד לְהִשְׁתַּמֵשׁ מִדִבְרֵי הָעוֹהַ"זֶ לְעִנְיָנֵי הָהִילוּל לְפָנָיו יִתְ' כְּפִי מַה שֶׁנִרְמַז מִסְתְּרֵי חָכְמָתוֹ יִתְ' בְּצוּרוֹת הַנִּמְצָאִים הָאֵלֶה וְחוּקוֹתֵיהֶם. עַל כֵּן הוֹלְכִים אֶל הַמָיִם, שֶׁמַּרְאִים בְּצוּרָתָם עִנְיָן הִשְׁתַּקְּעוּת הָשׁוֹקְעִים בָּם, וּמַרְאֶה עַל רָז מְרָזֵי הַנְהָגָתוֹ יִתְ' שֶׁמֵשָׁקֵע וּמַעֲבִיר הָרָע מִבִּרְיוֹתָיו בְּאוֹפֶן שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ רוֹשֵׁם כְּלָל. וּכְמוֹ שֶׁמְבָאֵר הַנָבִיא עַצְמוֹ בִּדְבָרָיו וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם". מאמר החכמה.

בדברי הרב בענייני הנבואה, טרח רבות להסביר את סוד מראה הנבואה, שורשו וכיצד נראה לנביאים. ככלל, כל ענייני העולם הזה וצורותיו רומזים על שורש רוחני עליון שבהתפשט הצורה ובהשארת תכונתה – תרמוז לבחינה העליונה.

"כל שאר בריאות העולם הם כך, כל אחת ואחת דוגמא לאחד מסתרי הנהגתו ית', וכיוונה המחשבה העליונה לעשות לכל סדרי הנהגותיה דוגמא בעולם הזה. ומכאן נמשך רוב המון הבריות, שכל בריה ובריה מראה על אחד מסדרי הנהגתו ית'. ונידונים כל מקרי הבריה ההיא, בכל צורותיה וסגולותיה, על פי עניני הסדר ההוא העומד ליראות בו,
עד שנמצאו כל מידותיו ית' כמו שרשים. והבריות ענפים להם ממש, שמציאות הבריות האלה תלוי במציאות המידות ההמה". דעת תבונות – קנ.

נמצא, שבהבין האדם את השורש הרוחני, הרי שזכה שהתפשטה ראייתו מהלבוש הגשמי, ודבקה בדרכי המחשבה העליונה. מקום התפשטות השורש הגשמי ועלייתו לשכלי הוא מקום ההילול (ראה דרך ה' ד' ו') והוא יעשה על דרך שבח והלל, ובאמת המקום הנשגב הזה הוא מקום מח החכמה והקרום החופה עליו אשר ממנו יורד השפע בדרך נעלמת למלכותא קדישא. ממקום נשגב ועליון זה – מקום המים הרבים יורד השפע, מתמתקים הדינים, ומתבטל שורש הס"א. וזה הוא חסד עצום שהוא ברחמיו יתב' משפיע עלינו טובו ומידותיו.

וגילה עט"ר שהנהגת י"ג ת"ד שבמקום זה, תכונתם לסדר את דרך ירידת השפע לעולמות, מיתוק דינים, כפיית הרע והחזרתו לטוב. וכשם שבתכונת המים לכסות ולהעלים כל גוף השוקע בתוכם  – כן במקום עליון ונשגב זה נבלעת הס"א בשורשה ואינה יכולה לעשות שום רושם כלל.

והוא "אָמַר רַב יְהוּדָה, בְּרִית כְּרוּתָה לִשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁאֵינָן חוֹזְרוֹת רֵיקָם". שברית זו היא זיווג גולגולתא בחכמה סתימא מהן נפקין י"ג ת"ד המעבירות כל רע ומחזירות כל רע לטוב. ולעתיד לבא ממקום זה יתפשט התיקון ויעביר את הרע ויזכו ושראל לאור באור החיים ולהנהגת היחוד.

"והנה אמר "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי" והוא כי אחיזת הס"א היא בנוקבא, אבל זה הוא מפני שאין החכמה סתימאה מתגלה על נוקבא בכח גדול ובגילוי. אבל כשתתגלה בכח לעתיד לבא, הנה אז, "לא ירעו ולא ישחיתו כי מלאה הארץ" וכו'. ותראה שזהו נמשך מענין "כמים לים מכסים", שהם המים מן החכמה סתימאה "מכסים" לים שהיא נוקבא בבחינת מציאותה זה שמצד החכמה סתימאה, כמ"ש. ואז יתגלה גם כן בחינת המזל "ונקה". והוא סוד "יצאו מים חיים מירושלים חציים אל הים הקדמוני" וגו'. אדיר במרום – בחללא דגולגלתא.

"אח"כ תשוב הדיקנא להתגלות בכח, ואז כל הד' מלכיות, יוכנעו תחת הקדושה. וה"ס "כי מלאה הארץ דעה את ה'" וכו'. והיינו כי יש ימא רבא עליון, והוא הדיקנא, ששם מאירים ד' מאורות אלה העומדים לתקן הרע. ובזמן הארתם מתאחזות ד' מלכיות של קליפה בים תחתון, שהוא מלכות, והם שולטים. ואח"כ ימשך כח מן הדיקנא אל הים הזה, כח שבו יוכנעו הקליפות ויתוקנו. וה"ס "לא ירעו ולא ישחיתו" וכו', בסוד המים חיים, שנאמר בהם "חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון". אדיר במרום – ביאור חלום דניאל.

על כן בראש השנה בשעה העשירית שהיא אחרי המנחה וסמוך לשקיעה בעת שמתעוררת בחינת חטא האדם הראשון וכתוצאה מכך נתעלמה הנהגת הרישא וסיפא בסוד הנהגת היחוד הגלויה ונכנסה הנהגת האמצע – הנהגת הטוב ורע, ובאותה השעה ניתנה הרשות לכל הס"א שהיתה כלואה בנוקבא דתהומא רבא לצאת ולהתפשט בעולם – זו השעה הראויה לצאת למקום החיצונים – חוץ לעיר – על מקור מים חיים הרומזים לחכמה סתימאה ולומר בהתעוררות עצומה ובהדבקות הנשמה י"ג תיקוני דיקנא ולהתחנן לפניו ית' שבכח התעוררותנו יעביר ית' את הס"א מן העולם ויבלע שורשם בתוך המים הרבים באופן שלא יישאר ממנו רושם כלל, יחזיר כל רע לטוב ויתגלה היחוד הנכסף, ימחקו העוונות ויונצחו התיקונים, ותקבע הנהגת מלכותא קדישא בשנה הבאה עלינו לטובה בסוד הנהגת הרישא וסיפא – הנהגת היחוד. והוא שכתב הרב:

"עַל כֵּן הוֹלְכִים אֶל הַמָיִם, שֶׁמַּרְאִים בְּצוּרָתָם עִנְיָן הִשְׁתַּקְּעוּת הָשׁוֹקְעִים בָּם, וּמַרְאֶה עַל רָז מְרָזֵי הַנְהָגָתוֹ יִתְ' שֶׁמֵשָׁקֵע וּמַעֲבִיר הָרָע מִבִּרְיוֹתָיו בְּאוֹפֶן שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ רוֹשֵׁם כְּלָל. וּכְמוֹ שֶׁמְבָאֵר הַנָבִיא עַצְמוֹ בִּדְבָרָיו "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם""

ואולי גם רמזו רז"ל באומרם "ולפיכך בראש השנה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון" הוא סוד העברת הפגמים בכח חכמה סתימאה שכן מרו"ן עולה בגימ' נהרי"אל שהוא המלאך הממונה על הנהרות.

יהי רצון שנזכה כבר עתה לראות ביום עליו נאמר והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אמן.