הקטרוג

רבי יקותיאל גורדון (רי"ג) זצ"ל, היה מבחירי תלמידיו של הרמח"ל ונפלה בזכותו להפיץ את תורת רבנו בעולם, בהדפסת ספריו ומאמריו והפצתם בכל רחבי העולם, ובהרבצת תורה עט"ר ברבים. בשנת ת"צ (1730) כתב רי"ג ב' אגרות: לר' מרדכי יפה מוינה, ולר' יהושע העשיל אב"ד דק"ק וילנא. האגרת שנשלחה לר' יפה מכונה אגרת הפולמוס, ותוכנה הבעיר את אש המחלוקת שהייתה בזמנו – בטרם נודע קדושת עט"ר ברבים.

 

האגרת נכתבה כנראה במטרה להכשיר את הקרקע לקבלת עזרה ותמיכה עבור חברת "מבקשי ה'" ונשלחה מתוך יוזמה אישית ללא ידיעת עט"ר. באגרת, מפאר רי"ג את גדולת רבו הרמח"ל:

 

"...והנה עתה באתי על דברי תורה להודיע לאדוני איך שמתנה טובה נתן לנו הקב"ה מבית גנזיו, והוא כי יש כאן בחור אחד רך בשנים, בן כ"ג שנים קדוש יאמר לו הרי הוא מורי ורבי בוצינא קדישא איש אלקים כבוד שם כבוד הרב משה חי לוצאטו. והנה ב' שנים וחצי שנתגלה לו מגיד, מלאך קדוש ונורא, והיה מגלה לו סודות נפלאות. אף כי קודם כשהיה בן י"ד שנים היה יודע כל כתבי האר"י בעל פה והיה נחבא אחורי הכלים ולא הגיד זה הדבר אף לאביו ופשיטא לשום אדם, והנה עצת ה' היתה זאת שנתגלה [לי] על ידי סיבה ואין כאן מקומו לכתוב הענין.

והנה זה חודש ימים שאני משמש אותו ודולה מים חיים מבארו - אשרי עין שראתה ואשרי אוזן ששומע כל זה, והוא ניצוץ מעקיבא בן יוסף. והרי שמונה חדשים שנתגלה לו מלאך קדוש ונורא, מסר לו הרבה סודות, וכמה דברים להוריד הישיבה של מעלה בכחם, וציוה לו בהסכמת הקב"ה ושכינתא לחבר ספר הזהר שקראוהו מן השמים 'זוהר תנינא' לתקון גדול הידוע אצלנו.

וכך הוא הסדר: זה המלאך מדבר מתוך פיו, אבל אנחנו תלמידיו שלו איננו שומעים שום דבר. והמלאך מתחיל לגלות לו סודות נפלאים. ואחר כך הוא מצוה מורי ורבי לאליהו שיבא מיד, והוא בא ואומר סודות שלו. ולפעמים שבא מטט' שר הגדול, וגם רעיא מהימנא, אברהם סבא, ורב המנונא סבא, וההוא סבא, ולפעמים מלכא משיחא ואדם קדמאה.

והנה כבר השלים חבור אחד על קהלת הפלא ונורא מאד. ועכשיו ציוו עליו לחבר שבעים תקונים על פסוק "ולכל היד החזקה" סוף התורה, והוא גם כן על הדרך הנזכר לעיל. וגם כתב ג' ספרים על התורה, וכל הג' ספרים רק על פרשת "ויצא" - והכל על פי הסוד הנורא מאד, והכל בלשון הזוהר. והוא יודע כל הגלגולים והתיקונים של כל אדם, חכמת היד ופרצוף.

כלל הענין: אין דבר נעלם ממנו.

בתחלה לא נתנה רשות לגלות לו רק סתרי תורה. ועכשו מגלה לו כל דברים - ואין איש יודע, רק אנחנו חבורה שלו.

וגם לי אמר סוד גדול לזה שנתגלגלתי לבוא לכאן ללמוד עמו, כי אין דבר בלתי סיבה. וגם הגיד לי מנשמתי ותקוני לתקן. ורגיל הוא בפי רעיא מהימנא, ובפי מטט' שר הפנים לדרוש פסוקים עליו ועל הרשב"י בלשון הזוהר, ומדמה אותו בכל העניינים להרב רבי שמעון בר יוחאי ז"ל. כאשר לפי האמת הראה לכל, אשר לא זכה שום אדם לדבר זה מימות רבי שמעון בר יוחאי עד עתה. והנה גם אנכי מרוב אהבת התורה אמרתי לעזוב את חכמות החיצוניות עד שהגיד והוגד לי על פי המגיד: "אחוז בזה וגם מזה על תנח ידך מטעם הכמוס עמדי".

והנה כל הנזכר לעיל נסתר ונעלם מעין כל חי - רק מחבורה שלנו. ואם אמרתי לגלות הענין של מורי ורבי הנזכר לעיל - יכלה הזמן והם לא יכלו. ואם יתאווה אדוני תאוה לעינים איזה דברים לידע גם הענין מהנשמה שלו ותיקונה, ימחול על כבודו הרמה ויצווה לכתוב ואז אודיענו הכל מעט מעט על כל אשר יצוה, ולנחת יהיה לו. כי אין משיחין בשדה, בפרט בפעם ראשון אשר לא ידעתי אם יגיע האגרת לידו. ואל יחשוב אדוני חס ושלום להטיל [מום] בקדשים, לדמותו לשאר דברי כזב ותטעה שקר, כי ניכרים דברי אמת. ואדרבא, הוא יודע כל הענינים הנעשים תחת השמש, וכל הענינים אשר חלפו ועברו, ושורש כל הענינים. ומאפס פנאי אקצר, ה' ימיכם ושנותיכם יאריך. כה דברי עבדו הנאמן האומר אלה הדברים בלחישה, כי לא ניתנו עדיין רשות לגלות". אגרת ו'.

 

תוכן האגרת השניה שנשלחה לר' העשיל כוללת מעין תקציר של האגרת הראשונה והבהרות נוספות:

 

"ובדבר זה מצאתי חן בעיני מורי ורבי חסידא קדישא הנ"ל שנתן לי להעתיקו ובחרם חמור שלא ליתן לשום אחר להעתיק ושלא להוציא אותם אפילו מביתי, אך תמיד תהיה אתי עמי בשבתי ובלכתי בדרך. גם עכשיו הוא מחבר שבעים תיקונים על הפסוק, "ולכל היד החזקה" שבסוף התורה כמו רשב"י על בראשית, והכל עם בני הישיבה הנ"ל. וגם זה אני מעתיקו בחרם הנ"ל שלא להעתיקו עוד לאחר. אשרי לי שזכיתי לכל זה" (שם).

 

יחודה העצום של האגרת היא בהעתקה של עמוד אחד מ"זוהר תניינא" שצורפה אליה ובדיעבד, בגלל הפולמוס והמהומה שקמו על רבנו בגינה - היא השריד היחיד שנותר לנו היום מזוהר תניינא (ניתן לעיין בה ברשימת הספרים).

רצה יושב במרומים יודע תעלומות, שתגיע אגרת  לידיו של רבי משה חאגיז (כנראה באמצעות ר' יחזקאל קצנלבוגן מחותנו) שהיה מראשי הלוחמים בתנועת השבתאות, וזה סבר "שתופעת" הרמח"ל שוב עשויה להצמיח חס ושלום תנועה משיחית חדשה, ובגינה עורר פולמוס חוצה יבשות. לימים כונתה האגרת "אגרת הפולמוס".

 

בימינו, ברור כשמש שהכל היה עצת יצר הרע. בא השטן וערבב את העולם והראה דמות חשך ואפילה וערבוביא לומר "ודאי מת משה, לכך בא ערבוביא והחשיך את העולם" וסימא את עיניהם של כל חכמי ישראל.

 

"ואני כבר ידעתי, כי קטרוג ס"מ הוא, אך מה' היתה נסבה להעמיד דבר על מכונו עד עת מועד".

 

חובה לציין כי בימינו (וכבר למעלה ממאה שנה) אין חולק על תורתו וגדולתו של הרמח"ל זי"ע וכל דבריו התקבלו בכל קהילות ישראל כמים חיים היוצאים ממקור קודש קדשים.

 

כדי לפשט את קורות חייו, נחלק בפרקים הבאים בין האור ובין החושך בשנות הקטרוג: ת"צ – תצ"ה (1735 - 1730).

עוד