וְעִם כָּל דָּא אֲרִיכוּ דְּגָלוּתָא, וְתִיקּוּנִין דְּאִתְתַּקְּנוּ בֵּיהּ, מְשִּׁיזְבִין לֵיהּ מִמּוֹתָא ועם כל זה שראויה לו ח"ו המיתה, אריכות הגלות והתיקונים שנתקנו בה, מצילים אותו ממיתה, וּזְכוּתָא דְּמָארֵי קַבָּלָה מִתַקְּפִין לֵיהּ לְהַהוּא טוֹב לְאִתְפָּרְשָׁא מִגּוֹ רַע בְּלֹא הַאי מוֹתָא וזכותם של בעלי הקבלה מחזקים אותו, להרחיק את הטוב מתוך הרע בלא שיצטרך למות, ולכן על בעלי הקבלה נאמר. בְּגִין כָּךְ "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) וְכוּ', בְּזִמְנָא דְּאִתְּמָר בֵּיהּ שעל זמן הגאולה נאמר "וְהָיְתָה עֵת צָרָה" (דניאל יב, א) וְכוּ' צרה למשיח בן יוסף,  כְּדֵין "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ" לְאַתְקְפָא בִּנְהִירוּ דִּילְהוֹן לְמֵיהַב לֵיהּ חַיִּין וַדַּאי ואז המשכילים יזהירו להתחזק באור הקבלה שלהם לתת לו חיים ודאי שלא ימות. כְּדֵין ואז יאמר על השכינה "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא" (שמות ב, ב) ומיד "וַתַּחְמֹל עָלָיו" (שמות ב, ו) וַדַּאי. דִּבְהַהִיא שַׁעֲתָא אִתְּמָר בֵּיהּ שבאותה השעה נאמר עליה "וַתָּשֶׂם בַּסּוּף" (שמות ב, ג), בְּסוֹף יוֹמַיָּא בסוף - באחרית הימים. "עַל שְׂפַת הַיְאֹר" (שם), בְּזִמְנָא דְּאִתְהַדַּר בזמן שיחזור בחינת "חֲזִיר מִיָּעַר" (תהלים פ, יד) שהוא חיה רעה שנשיכתה קשה להיות חֲזִיר מִיאוֹר שהיא בחינה רכה שבעלותו מהיאור מת ואינו מזיק. באותו הזמן "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק" (שמות ב, ד) דָּא שְׁכִינְתָּא. "לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (שם) האם יש זכות להצילו ממיתה וַדַּאי, כְּדֵין ואז מיד "וַתַּחְמֹל עָלָיו" (שמות ב, ו).

וְעוֹד בְּשַׁעְתָּא דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי אִתְיְהִיבַת לַהוֹן לוּחִין מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים ועוד, בשעה שעמדו ישראל על הר סיני נתנו להם הלוחות מצד עץ החיים. וּכְדֵין הֲוַת אוֹרָיְתָא בְּלֹא מַחְלֹקֶת, ואז היתה הבנת התורה ללא מחלוקת. (דף כ' עמוד ב') וּלְבָתַר אֶתְיָהִיב לְהוּ מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע, וּכְדֵין אִשְׁתְּכַח תָּמָן יְמִינָא וּשְׂמָאלָא ואחרי כן בלוחות השניים ניתנה להם מצד עץ הדעת טוב ורע ונמצא בה ימין ושמאל הֶיתֵּר וְאִסּוּר כָּשֵׁר וּפָסוּל טָהוֹר וְטָמֵא. דְּעֵץ הַחַיִּים אִיהוּ כְּלָל, תָּמָן מִתְחַבְּרָן יְמִינָא וּשְׂמָאלָא בְּחִיבּוּרָא חַד שעץ החיים בבחינת הכלל, ושם מתחברים ימין ושמאל בחיבור אחד. אֲבָל עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע אִיהוּ פְּרָט, תָּמָן אִשְׁתְּמוֹדְעָן מִילִין כָּל חַד לְסִטְרֵיהּ שם נודעים הדברים כל אחד לצידו. בְּגִין כָּךְ דָּא מַכְשִׁיר וְדָא פּוֹסֵל דָּא מְטַמֵּא וְדָא מְטַהֵר. וְכֹלָּא מֵהַהוּא יוֹבְילָא נָפִיק וכל העניינים יוצאים מאותו היובל שהיא הבינה, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ 'אֵלּוּ וְאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים' (עירובין יג) שהיא הבינה הנקראת אלהים חיים. וְאַף עַל גַּב דְּמִתְפָּרְשָׁן לְתַתָּא ואע"ג שלמטה מתפרדים הדברים בהבנתם, לְעֵילָא כֹּלָּא אִיהוּ חַד למעלה במקורן הכל אחד בלא מחלוקת. וְכֹלָּא אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן והכל העמידוהו החכמים 'אֶל אֶחָד נְתָנָן פַּרְנָס אֶחָד אֲמָרָן' (חגיגה ג, ב), מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא משה המכונה פרנס אחד שזכה לקבל את התורה מצד העמוד האמצעי שהוא ז"א - אספקלריא דנהרא - המראה הברור וקיבל והבין את התורה בלא מחלוקות ועל ידי כן זכה להיות רועה נאמן שנאמר, דְּבֵיהּ "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה" (שמות ג, א) לְדַבְּרָא עָלְמִין להנהיג העולמות ולהשפיע כבחינת זכר. וּשְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דָּא, והשכינה שהיא כלת משה נקראת רועָה שמנהיגה את כל הנבראים "כִּי רֹעָה הִיא" (בראשית כט, ט).

וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ נְהוֹרִין עִלָּאִין, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ והקב"ה שהוא בחינת ז"א תורה שבכתב, הוא הכלל של כל האורות העליונים שנאמר בו "גָּדוֹל יְהֹוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד" (תהלים מח, ב). "גָּדוֹל" מִסִּטְרָא דִּימִינָא מצד הימין שהוא החסד. "וּמְהֻלָּל מְאֹד" מִסִּטְרָא דִּשְׁמָאלָא, דְּתָמָן נִיגּוּנָא דְּלֵיוָאֵי מצד שמאל שהיא הגבורה ששם סוד נגינת הלוים. וְכֹלָּא בְּאָן אֲתַר אַפְקִיד? והכל, באיזה מקום ניתן? אֶלָּא "בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ" (תהלים מח, ב) דָּא שְׁכִינְתָּא ניתן בשכינה הנקראת עיר אלהינו שהיא סוד תורה שבע"פ, בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא ונקראת עיר אלהינו ע"ש המשפיע בה שהוא ז"א עמודא דאמצעיתא בחינת תורה שבכתב. בְּגִין כָּךְ "הַר קָדְשׁוֹ" לפיכך אומר הר קדשו ע"ש השפע היורד מא"א ומשפיע בז"א. דְּהָא כַּמָּה דַּרְגִּין מִתְפָּרְשָׁן בְּשְׁכִינְתָּא, הרי כמה מדריגות מתחלקות בשכינה, אֲבָל חַד נְקוּדָה טְמִירְתָּא אִיהִי דְּלָא אִתְמַשְּׁכַת אֶלָּא לְמַלְכָּא, אבל נקודה אחת נעלמת שהיא יסודה שאינה נמשכת אלא למלך שהוא ז"א, "הַר קָדְשׁוֹ" וַדַּאי, וְתַמָּן יָהִיב כֹּלָּא בְּחִיבּוּרָא חֲדָא ושם נותן כל השפע החיבור אחד, כְּמָה דְּאִיהוּ כָּלִיל כֹּלָּא הָכֵי כמו שהוא כולל כל השפע שניתן לו מהמדרגות מעליו כך.

לְבָתַר מִתַּמָּן אִתְפָּרְשָׁן מִילִין בִּפְרָט, כָּל חַד לְסִטְרֵיהּ. ואחר כך לאחר היחוד, משם מתחלקים הדברים בפרטות כל אחד למקומו, (דף כא' עמוד א') עַל רָזָא דָּא כְּתִיב ועל סוד זה כתוב "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ לְמִינוֹ" (בראשית א, יא) דְּהָא תָּמָן כָּל אִינוּן חֵילִין דְּאִזְדְּרָעוּ בִּכְלָלָא חַד שהרי שם כל אלה הכוחות שנזרעו במלכות בכלל אחד, תָּבִין וּמִתְפָּרְשָׁן לְזִינַיְיהוּ, כָּל חַד בְּאַתְרֵיהּ כִּדְקָא יָאוּת שבים ונחלקים למיניהם, כל אחד במקומו כמו שראוי. "דֶּשֶׁא עֵשֶׂב" (בראשית א, יא) וְכוּ' אִלֵּין נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּא, וְכֻלְהוֹ בִּרְיָין נָמֵי אלה נשמות הצדיקים וכל הבריות גם כן.

קישור לדף בזוהר תניינא