Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה, וְהָא "כָּל עֵץ" כְּתִיב, אִי הֲוָה אָמַר "עֵץ" שַׁפִּיר, אֲבָל "כָּל עֵץ" כְּתִיב? אָמַר לֵיהּ וַדַּאי הָכִי הוּא, דִבְכָל אֲתַר "כָּל" צַדִּיק אִיהוּ, אֲבָל כֹּלָּא חַד, "כָּל" דָּא צַדִּיק, "עֵץ" דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְּגוּף וּבְרִית חַשְׁבֵינָן חַד, אֲבָל בְּהַאי קְרָא "כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל" דָּא צַדִּיק, "לְמַרְאֶה" דָא שְׁכִינְתָּא דְאִתְּמַר בָּהּ "בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע" (במדבר יב, ו), "וְעֵץ הַחַיִּים" (בראשית ב, ט), דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְאִיהוּ עֵץ הַחַיִּים דִּלְעֵילָא דְאִתְּמַר בָּהּ "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיה" (קהלת ז, יב).
אָמַר לֵיהּ, הָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה אִיהִי גַן, דְּמִתַּמָּן עֵץ הַחַיִּים נָטוּעַ, כְּמָה דְאִתְּמַר "וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן" (בראשית ב, ט), מַאי "מִן הָאֲדָמָה" (שם)? אֶלָּא דָא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, דְמִינָהּ אִתְנַטַּע כָּל עֵץ דְּאִיהוּ צַדִּיק, כָּ"ל אִיהוּ מִסִּטְרָא דְמִ"י, דְהָכִי סְלִיק לְחֻשְׁבַּן כָּ"ל מִ"י, וּבְגִינָהּ אִתְּמַר "מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח" (איוב לח, כט) וְגוֹ', דְּאִיהוּ הַקֶּרַח הַנּוֹרָא.
"וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ב, ט) אִיהוּ לְתַתָּא, "עֵץ הַדַּעַת טוֹב" דָּא מטטרו"ן, "וָרָע" דָּא סמא"ל וּבְגִין דָּא "וְעֵץ הַדַּעַת", ו' אָתָא לְרִבּוּיָיא, דְאִיהוּ אָתֵי מֵאֲתַר אָחֳרָא, "עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע". וְעוֹד "וַיַּצְמַח יְהֹוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ" (שם), דָּא אִיהוּ "צֶמַח צַדִּיק" (ירמיה כג, ה) "וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח" (זכריה ו, יב).
תָּא חֲזִי, כָּל מָאן דְּנָטִיר בְּרִית, הַהוּא בַר דְּיָהֵיב לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עֲלֵיהּ אִתְּמַר "וַיַּצְמַח יְהֹוָה אֱלֹהִים וְגוֹ' כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה" (בראשית ב, ט) בְּרָזִין דְּאוֹרַיְיתָא, "וְטוֹב לְמַאֲכָל" (שם) בְּפִקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, אֲבָל בְּרָא אָחֳרָא דְלָא אִתְעֲבִיד בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַה כְּתִיב בֵּיהּ "וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (שם), וְדָא עִרְבוּבְיָא דְטוֹב וָרָע, מְעוּרָב מִמַּצָּה וּשְׂאוֹר.
וּבְגִין דָּא מַנִּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל לְנַטְרָא גַרְמֵיהּ בְּפִרְיָה וְרִבְיָה, הָדָא הוּא דִכְתִיב "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (בראשית ב, יז), "טוֹב" מִסִּטְרָא דְדַם טָהוֹר, "וָרָע" מִסִּטְרָא דְדַם נִדּוֹת, דְּהָאי בַּר גָּרִים אִבּוּדָא דִתְרֵין עָלְמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (שם), מוֹת בְּעָלְמָא דֵין, תָּמוּת בְּעָלְמָא דְאָתֵי.


אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה, וְהָא "כָּל עֵץ" כְּתִיב, אִי הֲוָה אָמַר "עֵץ" שַׁפִּיר, אֲבָל "כָּל עֵץ" כְּתִיב? אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: וַהֲרֵי כָּתוּב כָּל עֵץ, אִם הָיָה אוֹמֵר עֵץ - יָפֶה, אֲבָל כָּתוּב כָּל עֵץ?  אָמַר לֵיהּ וַדַּאי הָכִי הוּא, דִבְכָל אֲתַר "כָּל" צַדִּיק אִיהוּ, אֲבָל כֹּלָּא חַד, אָמַר לוֹ: וַדַּאי כָּךְ זֶה, שֶׁבְּכָל מָקוֹם, כֹּ"ל הוּא צַדִּיק, אֲבָל הַכֹּל אֶחָד.  "כָּל" דָּא צַדִּיק, "עֵץ" דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְּגוּף וּבְרִית חַשְׁבֵינָן חַד, כֹּל זֶה צַדִּיק, עֵץ זֶה הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, שֶׁגּוּף וּבְרִית נֶחְשָׁבִים לְאֶחָד,  

אֲבָל בְּהַאי קְרָא "כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל" דָּא צַדִּיק,
 אֲבָל בַּכָּתוּב הַזֶּה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל - זֶה צַדִּיק,  "לְמַרְאֶה" דָא שְׁכִינְתָּא דְאִתְּמַר בָּהּ "בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע" לְמַרְאֶה - זוֹ הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, (במדבר יב, ו), "וְעֵץ הַחַיִּים" (בראשית ב, ט), דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְאִיהוּ עֵץ הַחַיִּים דִּלְעֵילָא דְאִתְּמַר בָּהּ "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיה" (קהלת ז, יב). וְעֵץ הַחַיִּים - זֶה הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, שֶׁהוּא עֵץ הַחַיִּים שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ.
 
אָמַר לֵיהּ, הָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה אִיהִי גַן, דְּמִתַּמָּן עֵץ הַחַיִּים נָטוּעַ, כְּמָה דְאִתְּמַר "וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן" (בראשית ב, ט), אָמַר לוֹ: הֲרֵי הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה הִיא הַגָּן, שֶׁמִּשָּׁם עֵץ הַחַיִּים נָטוּעַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן. מַאי "מִן הָאֲדָמָה" (שם)? מַה זֶּה מִן הָאֲדָמָה?  אֶלָּא דָא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, דְמִינָהּ אִתְנַטַּע כָּל עֵץ דְּאִיהוּ צַדִּיק, אֶלָּא זוֹ הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁמִּמֶּנָּה נִנְטָע כָּל עֵץ, שֶׁהוּא צַדִּיק. כָּ"ל אִיהוּ מִסִּטְרָא דְמִ"י, דְהָכִי סְלִיק לְחֻשְׁבַּן כָּ"ל מִ"י, כֹּ"ל הוּא מִצַּד שֶׁל מִ"י, שֶׁכָּךְ עוֹלֶה לְחֶשְׁבּוֹן כֹּ"ל מִ"י, וּבְגִינָהּ אִתְּמַר "מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח" (איוב לח, כט) וְגוֹ', דְּאִיהוּ הַקֶּרַח הַנּוֹרָא וּבִשְׁבִילָהּ נֶאֱמַר מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח וְגוֹמֵר, שֶׁהוּא הַקֶּרַח הַנּוֹרָא.
 
"וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ב, ט) אִיהוּ לְתַתָּא, וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, הוּא לְמַטָּה,  "עֵץ הַדַּעַת טוֹב" דָּא מטטרו"ן, "וָרָע" דָּא סמא"ל עֵץ הַדַּעַת טוֹב - זֶה מטטרו"ן, וָרָע - זֶה סמא"ל, וּבְגִין דָּא "וְעֵץ הַדַּעַת", ו' אָתָא לְרִבּוּיָיא, וּמִשּׁוּם זֶה וְעֵץ הַדַּעַת, ו' בָּא לְרַבּוֹת, דְאִיהוּ אָתֵי מֵאֲתַר אָחֳרָא, שֶׁהוּא בָא מִמָּקוֹם אַחֵר, "עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע"  וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע.  וְעוֹד "וַיַּצְמַח יְהֹוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ" (שם), וְעוֹד, וַיַּצְמַח יהו"ה אֱלֹהִי"ם מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ, דָּא אִיהוּ "צֶמַח צַדִּיק" (ירמיה כג, ה) "וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח" (זכריה ו, יב) זֶהוּ צֶמַח צַדִּיק וּמִתַּחְתָּיו יִצְמַח.

תָּא חֲזִי, כָּל מָאן דְּנָטִיר בְּרִית, הַהוּא בַר דְּיָהֵיב לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בֹּא תִרְאֶה, כָּל מִי שֶׁשּׁוֹמֵר בְּרִית, אוֹתוֹ הַבֵּן שֶׁנּוֹתֵן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהּ אִתְּמַר "וַיַּצְמַח יְהֹוָה אֱלֹהִים וְגוֹ' כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה" (בראשית ב, ט) בְּרָזִין דְּאוֹרַיְיתָא, "וְטוֹב לְמַאֲכָל" (שם) בְּפִקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, עָלָיו נֶאֱמַר וַיַּצְמַח יהו"ה אֱלֹהִי"ם כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה - בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה, וְטוֹב לְמַאֲכָל - בְּמִצְווֹת הַתּוֹרָה,  אֲבָל בְּרָא אָחֳרָא דְלָא אִתְעֲבִיד בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַה כְּתִיב בֵּיהּ אֲבָל בֵּן אַחֵר שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַה כָּתוּב בּוֹ?  "וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (שם), וְדָא עִרְבוּבְיָא דְטוֹב וָרָע, מְעוּרָב מִמַּצָּה וּשְׂאוֹר, וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, וְזוֹ עִרְבּוּבְיָה שֶׁל טוֹב וָרָע, מְעֹרָב מִמַּצָּה וּשְׂאוֹר.
 
וּבְגִין דָּא מַנִּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל לְנַטְרָא גַרְמֵיהּ בְּפִרְיָה וְרִבְיָה, וְלָכֵן צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ בְּפִרְיָה וְרִבְיָה.  הָדָא הוּא דִכְתִיב "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (בראשית ב, יז), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, "טוֹב" מִסִּטְרָא דְדַם טָהוֹר, "וָרָע" מִסִּטְרָא דְדַם נִדּוֹת, טוֹב - מִצַּד שֶׁל דָּם טָהוֹר, וָרָע - מִצַּד שֶׁל דַּם נִדּוּת,  דְּהָאי בַּר גָּרִים אִבּוּדָא דִתְרֵין עָלְמִין, שֶׁהַבֵּן הַזֶּה גּוֹרֵם אָבְדַן שֶׁל שְׁנֵי עוֹלָמוֹת,  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (שם), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כִּי בְיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת,  מוֹת בְּעָלְמָא דֵין, תָּמוּת בְּעָלְמָא דְאָתֵי, מוֹת - בָּעוֹלָם הַזֶּה, תָּמוּת - בָּעוֹלָם הַבָּא.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

וְעִם כָּל דָּא אֲרִיכוּ דְּגָלוּתָא, וְתִיקּוּנִין דְּאִתְתַּקְּנוּ בֵּיהּ, מְשִּׁיזְבִין לֵיהּ מִמּוֹתָא. וּזְכוּתָא דְּמָארֵי קַבָּלָה מִתַקְּפִין לֵיהּ לְהַהוּא טוֹב לְאִתְפָּרְשָׁא מִגּוֹ רַע בְּלֹא הַאי מוֹתָא. בְּגִין כָּךְ "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דָּנִיֵּאל יב, ג) וְכוּ' בְּזִמְנָא דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וְהָיְתָה עֵת צָרָה" (דניאל יב, א) וְכוּ' כְּדֵין "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ" לְאַתְקְפָא בִּנְהִירוּ דִּילְהוֹן לְמֵיהַב לֵיהּ חַיִּין וַדַּאי. כְּדֵין "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא" (שמות ב, ב) "וַתַּחְמֹל עָלָיו" (שמות ב, ו) וַדַּאי. דִּבְהַהִיא שַׁעֲתָא אִתְּמָר בֵּיהּ "וַתָּשֶׂם בַּסּוּף" (שמות ב, ג), בְּסוֹף יוֹמַיָּא. "עַל שְׂפַת הַיְאֹר" (שם), בְּזִמְנָא דְּאִתְהַדַּר "חֲזִיר מִיָּעַר" (תהלים פ, יד) חֲזִיר מִיאוֹר. "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק" (שמות ב, ד) דָּא שְׁכִינְתָּא. "לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (שם) וַדַּאי, כְּדֵין "וַתַּחְמֹל עָלָיו" (שמות ב, ו).

וְעוֹד בְּשַׁעְתָּא דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי אִתְיְהִיבַת לַהוֹן לוּחִין מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים. וּכְדֵין הֲוַת אוֹרָיְתָא בְּלֹא מַחְלֹקֶת. (דף כ' עמוד ב') וּלְבָתַר אֶתְיָהִיב לְהוּ מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע. וּכְדֵין אִשְׁתְּכַח תָּמָן יְמִינָא וּשְׂמָאלָא הֶיתֵּר וְאִסּוּר כָּשֵׁר וּפָסוּל טָהוֹר וְטָמֵא. דְּעֵץ הַחַיִּים אִיהוּ כְּלָל, תָּמָן מִתְחַבְּרָן יְמִינָא וּשְׂמָאלָא בְּחִיבּוּרָא חַד. אֲבָל עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע אִיהוּ פְּרָט, תָּמָן אִשְׁתְּמוֹדְעָן מִילִין כָּל חַד לְסִטְרֵיהּ. בְּגִין כָּךְ דָּא מַכְשִׁיר וְדָא פּוֹסֵל דָּא מְטַמֵּא וְדָא מְטַהֵר. וְכֹלָּא מֵהַהוּא יוֹבְילָא נָפִיק, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ 'אֵלּוּ וְאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים' (עירובין יג). וְאַף עַל גַּב דְּמִתְפָּרְשָׁן לְתַתָּא, לְעֵילָא כֹּלָּא אִיהוּ חַד. וְכֹלָּא אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן 'אֶל אֶחָד נְתָנָן פַּרְנָס אֶחָד אֲמָרָן' (חגיגה ג, ב), מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, דְּבֵיהּ "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה" (שמות ג, א) לְדַבְּרָא עָלְמִין.

וּשְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דָּא, "כִּי רֹעָה הִיא" (בראשית כט, ט). וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ נְהוֹרִין עִלָּאִין, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "גָּדוֹל יְהֹוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד" (תהלים מח, ב). "גָּדוֹל" מִסִּטְרָא דִּימִינָא. "וּמְהֻלָּל מְאֹד" מִסִּטְרָא דִּשְׁמָאלָא, דְּתָמָן נִיגּוּנָא דְּלֵיוָאֵי. וְכֹלָּא בְּאָן אֲתַר אַפְקִיד? אֶלָּא "בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ" (תהלים מח, ב) דָּא שְׁכִינְתָּא, בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. בְּגִין כָּךְ "הַר קָדְשׁוֹ". דְּהָא כַּמָּה דַּרְגִּין מִתְפָּרְשָׁן בְּשְׁכִינְתָּא, אֲבָל חַד נְקוּדָה טְמִירְתָּא אִיהִי דְּלָא אִתְמַשְּׁכַת אֶלָּא לְמַלְכָּא, "הַר קָדְשׁוֹ" וַדַּאי. וְתַמָּן יָהִיב כֹּלָּא בְּחִיבּוּרָא חֲדָא, כְּמָה דְּאִיהוּ כָּלִיל כֹּלָּא הָכֵי.

לְבָתַר מִתַּמָּן אִתְפָּרְשָׁן מִילִין בִּפְרָט, כָּל חַד לְסִטְרֵיהּ. (דף כא' עמוד א') עַל רָזָא דָּא כְּתִיב "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ לְמִינוֹ" (בראשית א, יא) דְּהָא תָּמָן כָּל אִינוּן חֵילִין דְּאִזְדְּרָעוּ בִּכְלָלָא חַד, תָּבִין וּמִתְפָּרְשָׁן לְזִינַיְיהוּ, כָּל חַד בְּאַתְרֵיהּ כִּדְקָא יָאוּת. "דֶּשֶׁא עֵשֶׂב" (בראשית א, יא) וְכוּ' אִלֵּין נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּא, וְכֻלְהוֹ בִּרְיָין נָמֵי.

וְעִם כָּל דָּא אֲרִיכוּ דְּגָלוּתָא, וְתִיקּוּנִין דְּאִתְתַּקְּנוּ בֵּיהּ, מְשִּׁיזְבִין לֵיהּ מִמּוֹתָא ועם כל זה שראויה לו ח"ו המיתה, אריכות הגלות והתיקונים שנתקנו בה, מצילים אותו ממיתה, וּזְכוּתָא דְּמָארֵי קַבָּלָה מִתַקְּפִין לֵיהּ לְהַהוּא טוֹב לְאִתְפָּרְשָׁא מִגּוֹ רַע בְּלֹא הַאי מוֹתָא וזכותם של בעלי הקבלה מחזקים אותו, להרחיק את הטוב מתוך הרע בלא שיצטרך למות, ולכi על בעלי הקבלה נאמר. בְּגִין כָּךְ "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) וְכוּ', בְּזִמְנָא דְּאִתְּמָר בֵּיהּ שעל זמן הגאולה נאמר "וְהָיְתָה עֵת צָרָה" (דניאל יב, א) וְכוּ' צרה למשיח בן יוסף,  כְּדֵין "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ" לְאַתְקְפָא בִּנְהִירוּ דִּילְהוֹן לְמֵיהַב לֵיהּ חַיִּין וַדַּאי ואז המשכילים יזהירו להתחזק באור הקבלה שלהם לתת לו חיים ודאי שלא ימות. כְּדֵין ואז יאמר על השכינה "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא" (שמות ב, ב) ומיד "וַתַּחְמֹל עָלָיו" (שמות ב, ו) וַדַּאי. דִּבְהַהִיא שַׁעֲתָא אִתְּמָר בֵּיהּ שבאותה השעה נאמר עליה "וַתָּשֶׂם בַּסּוּף" (שמות ב, ג), בְּסוֹף יוֹמַיָּא בסוף - באחרית הימים. "עַל שְׂפַת הַיְאֹר" (שם), בְּזִמְנָא דְּאִתְהַדַּר בזמן שיחזור בחינת "חֲזִיר מִיָּעַר" (תהלים פ, יד) שהוא חיה רעה שנשיכתה קשה להיות חֲזִיר מִיאוֹר שהיא בחינה רכה שבעלותו מהיאור מת ואינו מזיק. באותו הזמן "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק" (שמות ב, ד) דָּא שְׁכִינְתָּא. "לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (שם) האם יש זכות להצילו ממיתה וַדַּאי, כְּדֵין ואז מיד "וַתַּחְמֹל עָלָיו" (שמות ב, ו).

וְעוֹד בְּשַׁעְתָּא דְּקָיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי אִתְיְהִיבַת לַהוֹן לוּחִין מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים ועוד, בשעה שעמדו ישראל על הר סיני נתנו להם הלוחות מצד עץ החיים. וּכְדֵין הֲוַת אוֹרָיְתָא בְּלֹא מַחְלֹקֶת, ואז היתה הבנת התורה ללא מחלוקת. (דף כ' עמוד ב') וּלְבָתַר אֶתְיָהִיב לְהוּ מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע, וּכְדֵין אִשְׁתְּכַח תָּמָן יְמִינָא וּשְׂמָאלָא ואחרי כן בלוחות השניים ניתנה להם מצד עץ הדעת טוב ורע ונמצא בה ימין ושמאל הֶיתֵּר וְאִסּוּר כָּשֵׁר וּפָסוּל טָהוֹר וְטָמֵא. דְּעֵץ הַחַיִּים אִיהוּ כְּלָל, תָּמָן מִתְחַבְּרָן יְמִינָא וּשְׂמָאלָא בְּחִיבּוּרָא חַד שעץ החיים בבחינת הכלל, ושם מתחברים ימין ושמאל בחיבור אחד. אֲבָל עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע אִיהוּ פְּרָט, תָּמָן אִשְׁתְּמוֹדְעָן מִילִין כָּל חַד לְסִטְרֵיהּ שם נודעים הדברים כל אחד לצידו. בְּגִין כָּךְ דָּא מַכְשִׁיר וְדָא פּוֹסֵל דָּא מְטַמֵּא וְדָא מְטַהֵר. וְכֹלָּא מֵהַהוּא יוֹבְילָא נָפִיק וכל העניינים יוצאים מאותו היובל שהיא הבינה, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ 'אֵלּוּ וְאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים' (עירובין יג) שהיא הבינה הנקראת אלהים חיים. וְאַף עַל גַּב דְּמִתְפָּרְשָׁן לְתַתָּא ואע"ג שלמטה מתפרדים הדברים בהבנתם, לְעֵילָא כֹּלָּא אִיהוּ חַד למעלה במקורן הכל אחד בלא מחלוקת. וְכֹלָּא אוֹקְמוּהָ רַבָּנָן והכל העמידוהו החכמים 'אֶל אֶחָד נְתָנָן פַּרְנָס אֶחָד אֲמָרָן' (חגיגה ג, ב), מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא משה המכונה פרנס אחד שזכה לקבל את התורה מצד העמוד האמצעי שהוא ז"א - אספקלריא דנהרא - המראה הברור וקיבל והבין את התורה בלא מחלוקות ועל ידי כן זכה להיות רועה נאמן שנאמר, דְּבֵיהּ "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה" (שמות ג, א) לְדַבְּרָא עָלְמִין להנהיג העולמות ולהשפיע כבחינת זכר. וּשְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דָּא, והשכינה שהיא כלת משה נקראת רועָה שמנהיגה את כל הנבראים "כִּי רֹעָה הִיא" (בראשית כט, ט).

וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהוּ כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ נְהוֹרִין עִלָּאִין, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ והקב"ה שהוא בחינת ז"א תורה שבכתב, הוא הכלל של כל האורות העליונים שנאמר בו "גָּדוֹל יְהֹוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד" (תהלים מח, ב). "גָּדוֹל" מִסִּטְרָא דִּימִינָא מצד הימין שהוא החסד. "וּמְהֻלָּל מְאֹד" מִסִּטְרָא דִּשְׁמָאלָא, דְּתָמָן נִיגּוּנָא דְּלֵיוָאֵי מצד שמאל שהיא הגבורה ששם סוד נגינת הלוים. וְכֹלָּא בְּאָן אֲתַר אַפְקִיד? והכל, באיזה מקום ניתן? אֶלָּא "בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ" (תהלים מח, ב) דָּא שְׁכִינְתָּא ניתן בשכינה הנקראת עיר אלהינו שהיא סוד תורה שבע"פ, בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ מִסִּטְרָא דְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא ונקראת עיר אלהינו ע"ש המשפיע בה שהוא ז"א עמודא דאמצעיתא בחינת תורה שבכתב. בְּגִין כָּךְ "הַר קָדְשׁוֹ" לפיכך אומר הר קדשו ע"ש השפע היורד מא"א ומשפיע בז"א. דְּהָא כַּמָּה דַּרְגִּין מִתְפָּרְשָׁן בְּשְׁכִינְתָּא, הרי כמה מדריגות מתחלקות בשכינה, אֲבָל חַד נְקוּדָה טְמִירְתָּא אִיהִי דְּלָא אִתְמַשְּׁכַת אֶלָּא לְמַלְכָּא, אבל נקודה אחת נעלמת שהיא יסודה שאינה נמשכת אלא למלך שהוא ז"א, "הַר קָדְשׁוֹ" וַדַּאי, וְתַמָּן יָהִיב כֹּלָּא בְּחִיבּוּרָא חֲדָא ושם נותן כל השפע החיבור אחד, כְּמָה דְּאִיהוּ כָּלִיל כֹּלָּא הָכֵי כמו שהוא כולל כל השפע שניתן לו מהמדרגות מעליו כך.

לְבָתַר מִתַּמָּן אִתְפָּרְשָׁן מִילִין בִּפְרָט, כָּל חַד לְסִטְרֵיהּואחר כך לאחר היחוד, משם מתחלקים הדברים בפרטות כל אחד למקומו, (דף כא' עמוד א') עַל רָזָא דָּא כְּתִיב ועל סוד זה כתוב "תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ לְמִינוֹ" (בראשית א, יא) דְּהָא תָּמָן כָּל אִינוּן חֵילִין דְּאִזְדְּרָעוּ בִּכְלָלָא חַד שהרי שם כל אלה הכוחות שנזרעו במלכות בכלל אחד, תָּבִין וּמִתְפָּרְשָׁן לְזִינַיְיהוּ, כָּל חַד בְּאַתְרֵיהּ כִּדְקָא יָאוּת שבים ונחלקים למיניהם, כל אחד במקומו כמו שראוי. "דֶּשֶׁא עֵשֶׂב" (בראשית א, יא) וְכוּ' אִלֵּין נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּא, וְכֻלְהוֹ בִּרְיָין נָמֵי אלה נשמות הצדיקים וכל הבריות גם כן.

קישור לדף בזוהר תניינא

תפילה שס"ג: בגילוי אימא על היסוד, הס"א אינה יכולה לו.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. תֵּן לָנוּ אוֹת אֱמֶת מִצַּד צַדִּיק שֶׁהוּא וא"ו - אֶחָ"ד, וְאִימָא מִתְגַּלֵּית עָלָיו שֶׁלֹּא יִהְיֶה סָתוּם - יָתוֹ"ם מֵאִמּוֹ, כְּגוֹן יוֹסֵף שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ, "יְ'פֵה תּ'וֹאַר וִ'יפֵה מָ'רְאֶה", שֶׁאָז הַדֹּב מִתְגָּרֶה בּוֹ שֶׁהִיא "דּוֹב שַׁכּוּל", שֶׁנֶאֱמַר, "כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבְּךָ", בְּכַמָּה נִיצוֹצוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה שֶׁנִּתְעַשְּׁקוּ לְצַד ס"מ. אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁאִימָא מִתְגַּלֵּית עָלָיו מִיָּד, "וַתֵּשֵׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ" וְסִטְרָא אַחֲרָא אֵינָהּ יְכוֹלָה לוֹ, אֶלָּא נֶאֱמַר בּוֹ, "וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאוֹתוֹת", בְּכ"ב אוֹתִיּוֹת שֶׁכְּלוּלִים בּוֹ, בָּהֶם, "בְּ"ךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל", וְנֶאֶמַר בָּהֶם, "נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּ"ךְ".

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. לְיִחוּדְךָ אָנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת. גַּלֵּה לָנוּ אֶת אֲמִתְּךָ, הוֹשִׁיעֵנוּ בְּיִחוּדְךָ תְּשׁוּעַת עוֹלָם.

אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד, עֲשֵׂה וְאַל תְּאַחַר, יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה:

 


 

תפילה שס"ד: תפילת האבות בעד השכינה, בעבור הפה שנסתם בגלות בגלל הס"א. וכשתפתח - ביום ההוא יתקע שופר גדול.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי ג' אָבוֹת עוֹמְדִים לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שֶׁהִיא שְׁכִינָה, "תְּפִלָּה לְעָנִי", שֶׁעוֹלָה מִמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ "וְלִפְנֵי יְהֹוָה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ". שִׂיחוֹ דְּמָשִׁיחַ, לְפִי שֶׁאוֹת מֵם נִסְתְּמָה מִמֶּנּוּ שֶׁהִיא ם' דִּ"לְםרְבֶּה הַמִשְׂרָה". וְג' אָבוֹת אוֹמְרִים לְגַבָּךְ "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח" לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ הַ-מ' פְּתוּחָה. וְכַמָּה שִׁירִים יָצְאוּ מִמֶּנָּהּ שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם "תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה", בֶּאֱמוּנָה שֶׁיֶּשׁ לָנוּ לְגַבָּךְ, שֶׁנֶאֱמַר בָּהּ, "אִם שָׁכַחְנוּ שֵּׁם אֱלֹהֵינוּ וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר", וְכֵן נִסְתְּמָה אוֹתָהּ הַפֶּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶהֱנֶה מִמֶּנָּה ס"מ הָרָשָׁע, וְזֶה 'מַצָּה שְׁמוּרָה לְבָעֳלָהּ'. וּלְנֶגֶד זֶה, בְּשָׁעָה שֶׁתִּפָּתַח, כַּמָּה אוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים יֵצְאוּ מִמֶּנָּהּ וְשִׁירִים וְתִשְׁבָּחוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה לְנֶגֶד ג' אָבוֹת שֶׁהֵם כְּלָל קוֹל הַשּׁוֹפָר, בָּהֶם "בַּיוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאוֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר" וְכוּ'.

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. יִחוּד שֶׁלְּךָ אָנוּ מְקַוִּים לוֹ בֶּאֱמֶת, זֶה יִפְתָּח פֶּה זֹאת בְּשִׁירִים שֶׁלָּהּ דִּכְתִיב "תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה", וְיֵאָמֵר בְּיִשְׂרָאֵל "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ", וְ-ז"וּ בְּמִנְיָן אֶחָ"ד, "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד". עֲנֵנוּ יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה: