תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

  • מקור
  • פירוש

הקדמת תקוני הזהר
(דף א ע"א) רַבִּי שִׁמְעוֹן אָזַל לֵיהּ וְעָרַק לְמַדְבְּרָא דְלוּד וְאִתְגְּנִיז בְּחַד מְעַרְתָּא הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, אִתְרְחִישׁ נִיסָא נָפַק לְהוֹן חַד חֲרוּב וְחַד מַעֲיָינָא דְמַיָּא. אָכְלֵי מֵהַהוּא חֲרוּב וְשָׁתָן מֵהַהוּא מַיָּא, וְהֲוָה אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב אָתֵי לְהוֹן בְּכָל יוֹמָא תְּרֵי זִימְנֵי וְאוֹלִיף לוֹן, וְלָא יָדַע אִינִישׁ בְּהוּ וְכוּ'.
וְדָא אִתְקְרֵי תִקּוּנֵי הַזֹּהַר דְּאִינוּן שַׁבְעִין אַנְפִּין לְאוֹרַיְיתָא דְפַרִישׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי בְּמִלַּת בְּרֵאשִׁית מִסִּתְרֵי אוֹרַיְיתָא.
קוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן אַפְתַּח מִילִין קַמֵּי שְׁכִינְתָּא, פָּתַח וְאָמַר "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) וְגוֹ'. "וְהַמַּשְׂכִּילִים" אִלֵּין רַבִּי שִׁמְעוֹן וְחַבְרַיָּיא. "יַזְהִירוּ" כַּד אִתְכַּנְשׁוּ לְמֶעֱבַד הַאי חִבּוּרָא, רְשׁוּתָא אִתְיְהִיב לְהוֹן וּלְאֵלִיָּהוּ עִמְּהוֹן וּלְכָל נִשְׁמָתִין דִּמְתִיבְתָּאן לְנַחֲתָא בֵּינַיְיהוּ וּלְכָל מַלְאָכַיָּא בְּאִתְכַּסְיָא וּבְאֹרַח שֵׂכֶל. וְעִלַּת עַל כֹּלָּא יְהִיב רְשׁוּ לְכָל שְׁמָהָן קַדִּישִׁין וּלְכָל הֲוַיָּין וּלְכָל כִּנּוּיִין לְגַלָּאָה לוֹן רָזִין טְמִירִין כָּל שֵׁם בְּדַרְגָּא דִילֵיהּ, וּרְשׁוּתָא יְהִיב לַעֲשַׂר סְפִירָן לְגַלָּאָה לוֹן רָזִין טְמִירִין דְּלָא אִתְיְהִיב רְשׁוּ לְגַלָּאָה לוֹן עַד דְּיֵיתֵי דָרָא דְמַלְכָּא מְשִׁיחָא.
"כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" דְּאִיהוּ כְּלִיל כָּל גַּוָּון, זֹהַר טָמִיר וְגָנִיז, זֹהַר בָּהִיר בַּשְּׁחָקִים, זֹהַר זָרִיק נִצּוֹצִין וּמַבְהִיק כַּבָּרָק לְעַיְינִין, זֹהַר זָהִיר חִוָּור כְּסִיהֲרָא, זֹהַר זָהִיר סוּמָקָא כְּמַאֲדִים, זֹהַר מַבְהִיק כְּלִיל יְרוֹקָא כַּחַמָּה, זֹהַר יָרוֹק כַּכֹּכָב, זֹהַר כְּלִיל חִוָּור וְסוּמָק, זֹהַר זָהִיר לְכָל עִיבַר, כְּמָאן דְּמָחָא בַּפַּטִּישׁ וְזָרִיק שְׁבִיבִין לְכָל סִטְרָא, הָכִי מֵהַאי זֹהַר זָהֲרִין כַּמָּה נִשְׁמָתִין, דְּאִינוּן זָהֲרִין כֻּלְּהוּ בָרָקִיעַ.
(נ"א תָּאנָא "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג), דְּאִיהוּ זֹהַר טָמִיר וְגָנִיז דָּא כֶּתֶר. זֹהַר בָּהִיר בַּשְּׁחָקִים דָּא חָכְמָה. זֹהַר זָרִיק נִצּוֹצִּין וּמַבְהִיק כַּבָּרָק לְעַיְינִין דָּא בִינָ"ה. זֹהַר חִוְורוּ כְּסִיהֲרָא דָא גְדוּלָ"ה. זֹהַר זָהִיר סוּמָקָא כְּמַאֲדִים דָּא גְבוּרָ"ה. זֹהַר מַבְהִיק כְּלִיל יְרוֹקָא כַּחַמָּה דָא תִּפְאֶרֶת. זֹהַר יָרוֹק כַּכֹּכָב דָּא נֶצַח. זֹהַר כְּלִיל אוּכָּם וְסוּמָק דָּא הוֹד. זֹהַר זָהִיר לְכָל עֵיבַר כְּמָאן דְּמָחָא בַּפַּטִישׁ וְזָרִיק שְׁבִיבִין לְכָל סְטַר דָא יְסוֹד).
וְאִלֵּין אִינוּן נִשְׁמָתִין מֵאִלֵּין מַשְׂכִּילִים דְּאִית בְּהוֹן שֵׂכֶל לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בְּרָזִין דְּמָארֵיהוֹן, כֻּלְּהוּ רְשִׁימִין וּמְצוּיָירִין בְּמַלְכוּתָא דִרְקִיעָא כְּכוֹכְבַיָּא דְנָהֲרִין בִּרְקִיעָא, וְהַיְינוּ "יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ", מַאי הָרָקִיעַ? דְּנָהֲרִין בֵּיהּ נִשְׁמָתִין דְּמַשְׂכִּילִים כְּכֹכְבַיָּא בָּרָקִיעַ הָכִי נָהֲרִין בְּכָרְסַיָּא. וְכֻלְּהוּ פָרְחִין מִן רָקִיעַ, וְדָא צַדִּיק חַי עוֹלָמִים דְּמִנֵּיהּ פָּרְחִין נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּא וְנָהֲרִין בְּסִיהֲרָא, וַעֲלַיְיהוּ כְתִיב "וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ" (בראשית א, יז).
(דף א ע"ב) וְאִיהוּ רָקִיעַ דְּאִיהוּ לְעֵיל מֵחֵיוָון הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם", וַהֲפוֹךְ רָקִי"עַ וְתִשְׁכַּח לֵיהּ עִיקָ"ר. וִיסוֹדָא דְמֶרְכַּבְתָּא דַעֲלֵיהּ קַיְימִין חֵיוָון וְכָרְסַיָּא דְמֶרְכַּבְתָּא עִלָּאָה, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י, כה), עַל צַדִּיק דִּלְעֵילָא קַיְימָא עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָיא, וְעַל צַדִּיק דִּלְתַתָּא קַיְימָא עָלְמָא דְאִתְגַּלְיָיא, וְהַיְינוּ "מַצְדִּיקֵי הָרַבִּים", מֵהַהוּא צַדִּיקָא דְעָלְמָא תַלְיָין, מַאי הָרַבִּים? אִלֵּין דְּאִתְּמַר עֲלַיְיהוּ 'הֲלָכָה כְרַבִּים' דְּאִינוּן מִסִּטְרָא דַאֲבָהָן, דְּלֵית רַבִּים פָּחוּת מִתְּלַת, הֲלָכָה כְרַבִּים דָּא שְׁכִינְתָּא. 

(דף א ע"א) רַבִּי שִׁמְעוֹן אָזַל לֵיהּ וְעָרַק לְמַדְבְּרָא דְלוּד וְאִתְגְּנִיז בְּחַד מְעַרְתָּא הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, רַבִּי שִׁמְעוֹן הָלַךְ לוֹ וּבָרַח לְמִדְבַּר לוֹד וְנִגְנַז בִּמְעָרָה אַחַת הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ.  אִתְרְחִישׁ נִיסָא נָפַק לְהוֹן חַד חֲרוּב וְחַד מַעֲיָינָא דְמַיָּא הִתְרַחֵשׁ נֵס וְיָצָא לָהֶם חָרוּב אֶחָד וּמַעְיָן מַיִם אֶחָד. אָכְלֵי מֵהַהוּא חֲרוּב וְשָׁתָן מֵהַהוּא מַיָּא, אָכְלוּ מֵאוֹתוֹ חָרוּב וְשָׁתוּ מֵאוֹתָם מַיִם, וְהֲוָה אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב אָתֵי לְהוֹן בְּכָל יוֹמָא תְּרֵי זִימְנֵי וְאוֹלִיף לוֹן, וְלָא יָדַע אִינִישׁ בְּהוּ וְכוּ', וְהָיָה אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, בָּא אֲלֵיהֶם בְּכָל יוֹם פַּעֲמַיִם וּמְלַמֵּד אוֹתָם, וְלֹא יָדַע אִישׁ עֲלֵיהֶם וְכוּ', בְּזֹהַר חָדָשׁ פָּרָשַׁת תָּבֹא כָּתוּב שָׁם. וְדָא אִתְקְרֵי תִקּוּנֵי הַזֹּהַר דְּאִינוּן שַׁבְעִין אַנְפִּין לְאוֹרַיְיתָא דְפַרִישׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי בְּמִלַּת בְּרֵאשִׁית מִסִּתְרֵי אוֹרַיְיתָא, וְזֶה נִקְרָא תִקּוּנֵי הַזֹּהַר, שֶׁהֵם שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה, שֶׁפֵּרַשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי בְּמִלַּת "בְּרֵאשִׁית" מִסִּתְרֵי תוֹרָה.
 
 קוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן אַפְתַּח מִילִין קַמֵּי שְׁכִינְתָּא, קוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן וּפְתַח דְּבָרִים לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה.  פָּתַח וְאָמַר "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג) וְגוֹ', פָּתַח וְאָמַר: וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וְגוֹ'. "וְהַמַּשְׂכִּילִים" אִלֵּין רַבִּי שִׁמְעוֹן וְחַבְרַיָּיא, וְהַמַּשְׂכִּלִים - אֵלּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְהַחֲבֵרִים,   "יַזְהִירוּ" כַּד אִתְכַּנְשׁוּ לְמֶעֱבַד הַאי חִבּוּרָא, רְשׁוּתָא אִתְיְהִיב לְהוֹן וּלְאֵלִיָּהוּ עִמְּהוֹן וּלְכָל נִשְׁמָתִין דִּמְתִיבְתָּאן לְנַחֲתָא בֵּינַיְיהוּ וּלְכָל מַלְאָכַיָּא בְּאִתְכַּסְיָא וּבְאֹרַח שֵׂכֶליַזְהִרוּ - כְּשֶׁהִתְכַּנְּסוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחִבּוּר הַזֶּה, רְשׁוּת נִתְּנָה לָהֶם, וּלְאֵלִיָּהוּ עִמָּם, וּלְכָל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל הַיְשִׁיבוֹת לָרֶדֶת בֵּינֵיהֶם וּלְכָל הַמַּלְאָכִים בְּנִסְתָּר וּבְדֶרֶךְ שֵׂכֶל.
 וְעִלַּת עַל כֹּלָּא יְהִיב רְשׁוּ לְכָל שְׁמָהָן קַדִּישִׁין וּלְכָל הֲוַיָּין וּלְכָל כִּנּוּיִין לְגַלָּאָה לוֹן רָזִין טְמִירִין וְעִלַּת עַל הַכֹּל נָתַן רְשׁוּת לְכָל הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים וּלְכָל הַהֲוָיוֹת וּלְכָל הַכִּנּוּיִים לְגַלּוֹת לָהֶם סוֹדוֹת טְמִירִים, כָּל שֵׁם בְּדַרְגָּא דִילֵיהּ, כָּל שֵׁם בְּדַרְגָּתוֹ,  וּרְשׁוּתָא יְהִיב לַעֲשַׂר סְפִירָן לְגַלָּאָה לוֹן רָזִין טְמִירִין דְּלָא אִתְיְהִיב רְשׁוּ לְגַלָּאָה לוֹן עַד דְּיֵיתֵי דָרָא דְמַלְכָּא מְשִׁיחָא, וּרְשׁוּת נִתְּנָה לַעֲשֶׂרֶת הַסְּפִירוֹת לְגַלּוֹת לָהֶם סוֹדוֹת טְמִירִים שֶׁלֹּא נִתְּנָה רְשׁוּת לְגַלּוֹת לָהֶם עַד שֶׁיָּבֹא דוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ.
 
"כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" דְּאִיהוּ כְּלִיל כָּל גַּוָּון, כְּזֹהַר הָרָקִיעַ שֶׁהוּא כּוֹלֵל כָּל צֶבַע,  זֹהַר טָמִיר וְגָנִיז, זֹהַר בָּהִיר בַּשְּׁחָקִים, זֹהַר זָרִיק נִצּוֹצִין וּמַבְהִיק כַּבָּרָק לְעַיְינִין, זֹהַר טָמִיר וְגָנוּז, זֹהַר בָּהִיר בַּשְּׁחָקִים, זוֹרֵק נִיצוֹצוֹת וּמַבְהִיק כְּמוֹ בָּרָק לָעֵינַיִם,  זֹהַר זָהִיר חִוָּור כְּסִיהֲרָא, זֹהַר זָהִיר סוּמָקָא כְּמַאֲדִים, זֹהַר מַבְהִיק כְּלִיל יְרוֹקָא כַּחַמָּה, זֹהַר זוֹהֵר לָבָן כַּלְּבָנָה, זֹהַר זוֹהֵר אָדֹם כְּמוֹ מַאְדִּים, זֹהַר מַבְהִיק, כּוֹלֵל יָרֹק כַּחַמָּה,  זֹהַר יָרוֹק כַּכֹּכָב, זֹהַר כְּלִיל חִוָּור וְסוּמָק, זֹהַר זָהִיר לְכָל עִיבַר, זֹהַר יָרֹק כְּכוֹכָב, זֹהַר כּוֹלֵל לָבָן וְאָדֹם, זֹהַר זוֹהֵר לְכָל עֵבֶר כְּמִי שֶׁמַּכֶּה בְפַטִּישׁ וְזוֹרֵק שְׁבִיבִים לְכָל צַד, כְּמָאן דְּמָחָא בַּפַּטִּישׁ וְזָרִיק שְׁבִיבִין לְכָל סִטְרָא, הָכִי מֵהַאי זֹהַר זָהֲרִין כַּמָּה נִשְׁמָתִין, דְּאִינוּן זָהֲרִין כֻּלְּהוּ בָרָקִיעַ, כָּךְ מֵהַזֹּהַר הַזֶּה זוֹהֲרוֹת כַּמָּה נְשָׁמוֹת, שֶׁהֵם זוֹהֲרוֹת כֻּלָּן בָּרָקִיעַ.

תָּאנָא "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג), דְּאִיהוּ זֹהַר טָמִיר וְגָנִיז דָּא כֶּתֶר שָׁנִינוּ, וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, שֶׁהוּא זֹהַר טָמִיר וְגָנוּז, זֶה כֶּתֶ"ר.. זֹהַר בָּהִיר בַּשְּׁחָקִים דָּא חָכְמָה זֹהַר בָּהִיר בַּשְּׁחָקִים, זֶה חָכְמָה. זֹהַר זָרִיק נִצּוֹצִּין וּמַבְהִיק כַּבָּרָק לְעַיְינִין דָּא בִינָ"ה זֹהַר זוֹרֵק נִיצוֹצוֹת וּמַבְהִיק כַּבָּרָק לָעֵינַיִם, זֶה בִּינָ"ה. זֹהַר חִוְורוּ כְּסִיהֲרָא דָא גְדוּלָ"ה. זֹהַר זָהִיר סוּמָקָא כְּמַאֲדִים דָּא גְבוּרָ"ה, זֹהַר לָבָן כַּלְּבָנָה, זוֹ גְּדֻלָּ"ה. זֹהַר זוֹהֵר אָדֹם כְּמַאְדִּים, זוֹ גְּבוּרָ"ה.   זֹהַר מַבְהִיק כְּלִיל יְרוֹקָא כַּחַמָּה דָא תִּפְאֶרֶת זֹהַר מַבְהִיק כּוֹלֵל יָרֹק כַּחַמָּה, זוֹ תִּפְאֶרֶ"ת. זֹהַר יָרוֹק כַּכֹּכָב דָּא נֶצַח. זֹהַר כְּלִיל אוּכָּם וְסוּמָק דָּא הוֹד זֹהַר יָרֹק כַּכּוֹכָב, זֶה נֵצַ"ח. זֹהַר כּוֹלֵל שָׁחֹר וְאָדֹם, זֶה הוֹ"ד. זֹהַר זָהִיר לְכָל עֵיבַר כְּמָאן דְּמָחָא בַּפַּטִישׁ וְזָרִיק שְׁבִיבִין לְכָל סְטַר דָא יְסוֹד) זֹהַר זוֹהֵר לְכָל עֵבֶר כְּמִי שֶׁמַּכֶּה בְפַטִּישׁ וְזוֹרֵק שְׁבִיבִים לְכָל צַד, זֶה יְסוֹ"ד.

וְאִלֵּין אִינוּן נִשְׁמָתִין מֵאִלֵּין מַשְׂכִּילִים דְּאִית בְּהוֹן שֵׂכֶל לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בְּרָזִין דְּמָארֵיהוֹן, וְאֵלּוּ הֵם נְשָׁמוֹת מֵאֵלּוּ הַמַּשְׂכִּילִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שֵׂכֶל לָדַעַת בְּסוֹדוֹת רִבּוֹנָם, כֻּלְּהוּ רְשִׁימִין וּמְצוּיָירִין בְּמַלְכוּתָא דִרְקִיעָא כְּכוֹכְבַיָּא דְנָהֲרִין בִּרְקִיעָא, כֻּלָּם רְשׁוּמִים וּמְצֻיָּרִים בְּמַלְכוּת הָרָקִיעַ כַּכּוֹכָבִים שֶׁמְּאִירִים בָּרָקִיעַ. וְהַיְינוּ "יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ", וְהַיְנוּ יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, מַאי הָרָקִיעַ? דְּנָהֲרִין בֵּיהּ נִשְׁמָתִין דְּמַשְׂכִּילִים כְּכֹכְבַיָּא בָּרָקִיעַ הָכִי נָהֲרִין בְּכָרְסַיָּא, מָה הָרָקִיעַ שֶׁמְּאִירִים בּוֹ - אַף אֵלֶּה הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל הַמַּשְׂכִּילִים כַּכּוֹכָבִים בָּרָקִיעַ, כָּךְ מְאִירִים בַּכִּסֵּא.  וְכֻלְּהוּ פָרְחִין מִן רָקִיעַ, וְדָא צַדִּיק חַי עוֹלָמִים דְּמִנֵּיהּ פָּרְחִין נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּא וְנָהֲרִין בְּסִיהֲרָא, וְכֻלָּם פּוֹרְחוֹת מִן הָרָקִיעַ, וְזֶה צַדִּיק חַי הָעוֹלָמִים, שֶׁמִּמֶּנּוּ פּוֹרְחוֹת נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים וּמְאִירוֹת בַּלְּבָנָה,  וַעֲלַיְיהוּ כְתִיב "וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ" (בראשית א, יז), וַעֲלֵיהֶם כָּתוּב וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִי"ם בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ.
 
(דף א ע"ב) וְאִיהוּ רָקִיעַ דְּאִיהוּ לְעֵיל מֵחֵיוָון הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם", וְהוּא הָרָקִיעַ שֶׁמֵּעַל לַחַיּוֹת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם.  וַהֲפוֹךְ רָקִי"עַ וְתִשְׁכַּח לֵיהּ עִיקָ"ר, וַהֲפֹךְ רָקִי"עַ, וְתִמְצָא אוֹתוֹ עִיקָ"ר,  וִיסוֹדָא דְמֶרְכַּבְתָּא דַעֲלֵיהּ קַיְימִין חֵיוָון וְכָרְסַיָּא דְמֶרְכַּבְתָּא עִלָּאָה, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י, כה), וִיסוֹד הַמֶּרְכָּבָה שֶׁעָלָיו עוֹמְדִים הַחַיּוֹת וְכִסֵּא הַמֶּרְכָּבָה עֶלְיוֹן, וְעָלָיו נֶאֱמַר וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם,  עַל צַדִּיק דִּלְעֵילָא קַיְימָא עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָיא, עַל הַצַּדִּיק שֶׁלְּמַעְלָה עוֹמֵד הָעוֹלָם הַמְכֻסֶּה, וְעַל צַדִּיק דִּלְתַתָּא קַיְימָא עָלְמָא דְאִתְגַּלְיָיא, וְעַל הַצַּדִּיק שֶׁלְּמַטָּה עוֹמֵד עוֹלָם הַנִּגְלֶה,  וְהַיְינוּ "מַצְדִּיקֵי הָרַבִּים", מֵהַהוּא צַדִּיקָא דְעָלְמָא תַלְיָין, וְהַיְנוּ מַצְדִּיקֵי הָרַבִּים - מֵאוֹתוֹ צַדִּיק שֶׁל הָעוֹלָם תְּלוּיִים.  מַאי הָרַבִּים? מִי הֵם הָרַבִּים? אִלֵּין דְּאִתְּמַר עֲלַיְיהוּ 'הֲלָכָה כְרַבִּים' דְּאִינוּן מִסִּטְרָא דַאֲבָהָן, דְּלֵית רַבִּים פָּחוּת מִתְּלַת, אֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם הֲלָכָה כְּרַבִּים, שֶׁהֵם מִצַּד הָאָבוֹת, שֶׁאֵין רַבִּים פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ, הֲלָכָה כְרַבִּים דָּא שְׁכִינְתָּא, הֲלָכָה כְּרַבִּים זוֹ שְׁכִינָה.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

  • מקור
  • פירוש

הקדמת תיקוני זוהר תניינא

"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בְּרֵאשִׁית א א). "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב). נָעִיץ סוֹפָא בְּרֵישָׁא וְרֵישָׁא בְּסוֹפָא, לְאִתְהַדְּרָא כֹּלָּא חַד בְּקִטְרָא דְּיִחוּדָא עִלָּאָה.

קָם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" וְכוּ' (דָּנִיֵּאל יב, ג) דְּשַׁוִּיאוּ גַּרְמַיְיהוּ בְּדַרְגָּא דְּצַדִּיק לְאַנְהָרָא נְהוֹרִין לְכָל סְטַר, בְּגִין כָּךְ מַשְׂכִּילִים אִקְרוּן. "כְּזֹהַר הָרָקִיעַ", דָּא זֹהַר דְּנָטִיל הַאי צַדִּיק מֵהַהוּא רָקִיעַ דְּקָאִים עֲלֵיהּ. זֹהַר דְּנָהִיר וְנָצִיץ, זֹהַר דְּכָלִיל כָּל זָהֲרִין דְּעָלְמָא.

שִׁיתָּא זָהֲרִין אִינוּן וְחַד דְּכָלִיל לוֹן וְכֹלָּא אִתְכְּלִיל בְּהַאי זֹהַר לְהִזְדַּהֲרָה וּלְנַצְּצָא לְכָל סִטְרֵי עָלְמָא.

זֹהַר קַדְמָאָה, דָּא זֹהַר דְּנָהִיר וְנָצִיץ. בֵּיהּ תַּלְיָא נַהִירוּ דְּאוֹרַיְתָא וְתוֹרָה אוֹר דְּחֶסֶד אַף עַל גַּב דִּבְיוֹבְלָא קָאִים וּמִתַּמָּן מִתְפַּשֵּׁט לְכָל סְטַר. אֲבָל תּוּקְפָּא דִּילֵיהּ בִימִינָא אִתְתְּקַף, וּגְבוּרָה בִּשְׂמָאלָא. וִימִינָא מִתַּמָּן זֹהַר דָּא אִתְכְּלִיל הָכָא לְאַנְהָרָא נַהִירוּ דְּאוֹרַיְתָא כִּדְקָא יֵאוֹת.

זֹהַר תִּנְיָנָא, דָּא זֹהַר דְּבֵיהּ תַּלְיָא חֶדָוָתָא דְּאוֹרַיְתָא. וְדָא אִיקְּרֵי חַמְרָא דְּאוֹרַיְתָא, דְּבֵיהּ "וְיַיִן יְשַׂמַּח חַיִּים" (קהלת י, יט) מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה וּבִינָה. וְאִלֵּין מָארֵי קַבָּלָה מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים. אֲבָל מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע אִתְּמָר בֵּיהּ 'שָׁתוּי אַל יוֹרֶה' (עירובין סד.) דְּעֵץ הַדַּעַת תָּמָן 'יוֹרֶה יוֹרֶה יָדִין יָדִין' (סנהדרין ה.) יוֹרֶה לִימִינָא יוֹרֶה לִשְׂמָאלָא, יָדִין לִימִינָא יָדִין לִשְׂמָאלָא, וְתַמָּן יַיִן הַמְשַׁכֵּר דְּאִצְטְרִיךְ לְאִסְתַּמְּרָא מִינֵּיהּ. אֲבָל מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים, וְיַיִן יְשַׂמַּח חַיִּים, חֶדָוָתָא דזֹהַר דָּא.

תָּא חֲזֵי, תְּלָת מַשְׁקִין דְּאִתְרְמִיזָא בְּהוּ אוֹרָיְתָא אִינוּן מַיִם יַיִן וְחָלָב, מִסִּטְרָא דִּתְלַת זָהֲרִין אִלֵּין. מַיִם – מִסִּטְרָא דְּזֹהַר קַדְמָאָה. יַיִן – מִסִּטְרָא דְּזֹהַר תִּנְיָנָא, חָלָב – מִסִּטְרָא דְּזֹהַר תְלִיתָאָה.

דְּזֹהַר תְלִיתָאָה. זֹהַר דָּא אִיהוּ זֹהַר דְּתָמָן קָאִים יָנִיקוּ דְּאוֹרַיְתָא, וּמְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא דְּאִתְזַנַּת מִינַּהּ וְאִתְעַדְּנַת בְּעִידּוּנָא דִּילַהּ.

זֹהַר רְבִיעָאָה, בֵּיהּ קָאִים תּוּקְפָּא דְּאוֹרַיְתָא וְנִצְחוֹנָא דִּילַהּ, וְדָא נֵצַח. בֵּיהּ 'כָּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לְתוֹרָתוֹ אוֹיְבָיו נוֹפְלִים תַּחְתָּיו' (ברכות ז ע"ב). דְּמִסִּטְרָא דְּהוֹד שְׁכִינְתָּא אָזְלַת מְנַדְדָא מֵאֲתַר לְאֲתַר. אֲבָל מִסִּטְרָא דְּנֶצַח אַקְבְּעַת בִימִינָא, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח" (תהלים טז, יא) וּבֵיהּ "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר" וְכוּ' (שמואל א טו כט) וְדָא לְדָוִד אִתְּמָר דְּאִיהוּ אַתְקִין לָהּ בַּנֶּצַח לִימִינָא.

קישור ישיר לדף תיקוני זוהר תניינא עם ביאור נופת צופים.

הקדמה א.א. מאמר רישא וסופא.
סוד הייחוד בתורה - הקשר רישא לסופא.

(דף א' עמוד א') "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בְּרֵאשִׁית א, א). "וּלְכָל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכָל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דְּבָרִים לד, יב). נָעִיץ סוֹפָא בְּרֵישָׁא וְרֵישָׁא בְּסוֹפָא סוף התורה נעוץ בראשה וראשה נעוץ בסופא, לְאִתְהַדְּרָא כֹּלָּא חַד בְּקִטְרָא דְּיִחוּדָא עִלָּאָה, ובחיבור זה חוזרת התורה להיות אחד בקשר היחוד העליון.

המשכילים – מלמדים את התורה (משכילים את הזולת).

קָם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר', קם אליהו נביאה מהימנא פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" וְכוּ' (דניאל יב, ג) דְּשַׁוִּיאוּ גַּרְמַיְיהוּ בְּדַרְגָּא דְּצַדִּיק לְאַנְהָרָא נְהוֹרִין לְכָל סְטַר, אלו הם אלו ששמו עצמותם בדרגת הצדיק - היסוד הנעלם להאיר האורות לכל צד מ-ו' קצוות העולם בְּגִין כָּךְ מַשְׂכִּילִים אִקְרוּן. ומשום כך הם נקראים משכילים. "כְּזֹהַר הָרָקִיעַ", דָּא זֹהַר דְּנָטִיל הַאי צַדִּיק מֵהַהוּא רָקִיעַ דְּקָאִים עֲלֵיהּ. זהו הזוהר שלוקח יסוד דא"ק מאותו הרקיע הבינה הפרוש מעליו. זֹהַר דְּנָהִיר וְנָצִיץ, זֹהַר דְּכָלִיל כָּל זָהֲרִין דְּעָלְמָא. זוהר שמאיר ונוצץ, זוהר שכולל כל הזוהרים שבעולם. 

שִׁיתָּא זָהֲרִין אִינוּן וְחַד דְּכָלִיל לוֹן, שישה זוהרים הם כנגד הו"ק (ז"א) דעתיק ובבחינת חסדים ואחת הכוללת כולם והיא המלכות, וְכֹלָּא אִתְכְּלִיל בְּהַאי זֹהַר לְהִזְדַּהֲרָה וּלְנַצְּצָא לְכָל סִטְרֵי עָלְמָא. כולם נכללים בזה הזוהר ולהאיר ולנצנץ לכל צדדי העולם.

סוד ז' זהרים: זוהר א' - חסד - אור התורה (מים).

זֹהַר קַדְמָאָה, דָּא זֹהַר דְּנָהִיר וְנָצִיץ. (דף א' עמוד ב') בֵּיהּ תַּלְיָא נַהִירוּ דְּאוֹרַיְתָא, הזוהר הראשון זה הזוהר המאיר ונוצץ, בו תלויה ונמשכת הארת התורה,  וְתוֹרָה אוֹר דְּחֶסֶד, שאור התורה הוא אור חסד כמו שכתוב "ותורה אור", אַף עַל גַּב דִּבְיוֹבְלָא קָאִים וּמִתַּמָּן מִתְפַּשֵּׁט לְכָל סְטַר. אף על פי שמקור האור בבינה - באימא, שדינים מתפשטים ממנה לכל צד, הששה זוהרין הנמשכים בז"א דעתיק הם חסדים. אֲבָל תּוּקְפָּא דִּילֵיהּ בִימִינָא אִתְתְּקַף, וּגְבוּרָה בִּשְׂמָאלָא. אבל כוח התורה מתגבר בצד ימין שבה וגבורתה מצד שמאל. וִימִינָא - מִתַּמָּן זֹהַר דָּא אִתְכְּלִיל הָכָא לְאַנְהָרָא נַהִירוּ דְּאוֹרַיְתָא כִּדְקָא יֵאוֹת. ומצד הימין שהוא החסד נמשכת הארה הזוהר העליון להאיר את אור התורה כמו שראוי.

זוהר ב' - גבורה - שמחת התורה (יין), מצד בעלי קבלה – עץ החיים.

זֹהַר תִּנְיָנָא, דָּא זֹהַר דְּבֵיהּ תַּלְיָא חֶדָוָתָא דְּאוֹרַיְתָא. הזוהר השני הוא הזוהר שבו נתלית שמחת התורה. וְדָא אִיקְּרֵי חַמְרָא דְּאוֹרַיְתָא, והוא נקרא יינה של תורה עליו נאמר, דְּבֵיהּ "וְיַיִן יְשַׂמַּח חַיִּים" (קהלת י, יט) מִסִּטְרָא דְּחָכְמָה וּבִינָה. שהם הארות הנמשכות בהעלם מהחכמה ומתגלים בבינה ונכללים בבוצינא דקרדינותא - גבורות אימא ונקראים יין המשמח וְאִלֵּין מָארֵי קַבָּלָה מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים. שמשם נמשכת החכמה בחכמים בעלי הקבלה המקבלים את חכמת הסוד מצד עץ החיים בסוד המוחין ששם אין התערבות של הס"א ואין חילוקים ומחלוקות. אֲבָל מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע אִתְּמָר בֵּיהּ אבל מצד עץ הדעת טוב ורע נמשכים הדינים שאינם ממותקים ונמחלוקות וכנגדם נאמר "שָׁתוּי אַל יוֹרֶה" (עירובין סד.) דְּעֵץ הַדַּעַת תָּמָן 'יוֹרֶה יוֹרֶה יָדִין יָדִין' (סנהדרין ה.) יוֹרֶה לִימִינָא יוֹרֶה לִשְׂמָאלָא, יורה היתר לימין ואיסור לשמאל, יָדִין לִימִינָא יָדִין לִשְׂמָאלָא, ידין לחסד מימין ולשבט בשמאל, וְתַמָּן יַיִן הַמְשַׁכֵּר דְּאִצְטְרִיךְ לְאִסְתַּמְּרָא מִינֵּיהּ. ושם הוא מקום היין המשכר המקולקל הגורם להפכים שצריך להישמר ממנו. אֲבָל מִסִּטְרָא דְּעֵץ הַחַיִּים, וְיַיִן יְשַׂמַּח חַיִּים, חֶדָוָתָא דזֹהַר דָּא. אבל מצד עץ החיים נמשך היין המשמח והיא השמחה המתגלה בזוהר, השמחה של סודות הקבלה האספקלריא דנהרא.

תָּא חֲזֵי, תְּלָת מַשְׁקִין דְּאִתְרְמִיזָא בְּהוּ אוֹרָיְתָא אִינוּן בא וראה, בשלשה משקין נרמזה התורה והם מַיִם יַיִן וְחָלָב, מִסִּטְרָא דִּתְלַת זָהֲרִין אִלֵּין. מצד שלושת הזוהרים האלה ששנים מתוכם נתבארו והשלישי להלן. מַיִם - מִסִּטְרָא דְּזֹהַר קַדְמָאָה. מים שבחסד מצד הזוהר הראשון. יַיִן - מִסִּטְרָא דְּזֹהַר תִּנְיָנָא, יין שבגבורה מצד הזוהר השני. חָלָב - מִסִּטְרָא דְּזֹהַר תְלִיתָאָה. הזוהר השלישי נרמז בחלב.

זוהר ג' - תפארת - יניקת התורה, מזון לנשמה (חלב).

דְּזֹהַר תְלִיתָאָה. זֹהַר דָּא אִיהוּ זֹהַר דְּתָמָן קָאִים יָנִיקוּ דְּאוֹרַיְתָא, זוהר זה הוא הזוהר ממנו נמשכת היניקה מהתורה, וּמְזוֹנָא דְּנִשְׁמָתָא דְּאִתְזַנַּת מִינַּהּ ונמשך המזון הרוחני לנשמה הניזונה ממנו, וְאִתְעַדְּנַת בְּעִידּוּנָא דִּילַהּ. ומתעדנת בעידונים שלו. 

זוהר ד' - נצח - תוקף התורה.

(דף ב' עמוד א') זֹהַר רְבִיעָאָה, בֵּיהּ קָאִים תּוּקְפָּא דְּאוֹרַיְתָא וְנִצְחוֹנָא דִּילַהּ, וְדָא נֵצַח. הזוהר הרביעי, בו עומד תוקפה וניצחותה של התורה וזה נצח, ובמידה הזו אמרו רבותינו בֵּיהּ 'כָּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לְתוֹרָתוֹ אוֹיְבָיו נוֹפְלִים תַּחְתָּיו' (ילקוט שמעוני שמואל ב, ז, רמז קמה, והגהת הרי"ף ברכות ז ע"ב). דבר שבקדושה שתכונתו קביעות הוא דבר שקיים לנצח. דְּמִסִּטְרָא דְּהוֹד שְׁכִינְתָּא אָזְלַת מְנַדְדָא מֵאֲתַר לְאֲתַר. תקופת הגלות ותיקוני האמצע המתגלים מהסתר מידת הוד הנמצא בקו השמאל וממנו מתגברים הדינים הגורמים לשכינה לנדוד ממקום למקום. אֲבָל מִסִּטְרָא דְּנֶצַח אַקְבְּעַת בִימִינָא, אבל מצד הנצח נקשרת השכינה בקו הימין – קו החסד ממנו נמשכת נעימות התורה דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח" (תהלים טז, יא) וּבֵיהּ "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר" וְכוּ' (שמואל א טו כט) מצד הנצח הנקשר בישראל בקשר כפול נקבעת הנצחיות המעבירה את השקר מהעולם. וְדָא לְדָוִד אִתְּמָר דְּאִיהוּ אַתְקִין לָהּ בַּנֶּצַח לִימִינָא. וזה נאמר לדוד שמידתו המלכות שהוא הקושר את השכינה בקו הנצח. מכאן והלאה, ג' הזוהרים תחתונים שתכליתם לפשט האורות לתחתונים העומדים כנגד ג' העליונים שעליהם שתכליתם להתקשר באור התורה שלמעלה מהם. 

תיקון גילוי היחוד – הדף היומי ב' בתשרי

תיקוני זוהר רשב"י  – רישא.