Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

לֵילְיָא חֲדָא אִזְדַּמַּן לָן לְמֶהֱוֵי אוֹשְׁפִּיזִין בְּבֵית אִמֵּיהּ דְּרַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי, וְתַקִּינַת לָן פָּתוֹרָא וּמְנַרְתָּא, וַהֲוָה רַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי אִתְכַּנַּשׁ לְהַהוּא עָלְמָא, אָמְרַת אִמֵּיהּ רַבָּנָן, וְהָא לָא הֲוִיתוּן שַׁרְיָין לְפָתוֹרָא דָא בְלָא אוֹרַיְיתָא, מַאי אִשְׁתַּנִּי זִמְנָא דָא מִשְּׁאָר זִמְנִין? אֲמֵינָא לְחַבְרַיָּא נִפְתַּח בְּמִילֵי דְאוֹרַיְיתָא, דְלָא יֵיתֵי תַּקָּלָה לְהַאי עַנְיָא עַל יְדָנָא, דְּאִם יָדְעַת דִּבְרָהּ אִיהוּ מֵת, יֵיתֵי תַּקָּלָה עַל יְדָנָא וְתָמוּת קֳדָם זִמְנָהּ, אֶפְתַּח בְּאוֹרַיְיתָא.
פָּתַח וְאָמַר, "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א) דָּא נִשְׁמָתָא, כַּד נָפִיק מִמְּעֵי אִמֵּיהּ אִתְּמַר בָּהּ "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" (בראשית א, ב), דְּנָפִיק עֵינוֹי סְתִימִין, אַפְתַּח עֵינוֹי מִיָּד "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" (בראשית א, ג), בָּתַר דְּאִתְכַּנִּישׁ מֵהַאי עָלְמָא נִשְׁמָתֵיהּ, מַה כְּתִיב בֵּיהּ "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה" (בראשית א, ט), כֵּיוָן דְּאִסְתַּלְקַת נִשְׁמָתָא מִנֵּיהּ גּוּפָא אִשְׁתָּאֳרַת יְבֵשָׁה.
(דף קלו ע"ב) אָמְרַת לוֹן, רַבָּנָן, מִלִּין אִלֵּין לַאו אִינוּן אֶלָּא מֵהַהוּא עָלְמָא, אָזְלַת לְהַהוּא שְׁרַגָּא דַהֲוָה לָהּ סִימָנָא בֵּיהּ, דְּכַד רַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי הֲוָה חַי הֲוָה שְׁרַגָּא מִתְנַעְנְעָא וְנַהֲרָא בְּכַמָּה נְהוֹרִין מְרַקְמָן. חֲזִתָּהּ לִנְהוֹרָא דְאִתְחַשְׁכַת, מִיָּד אָמְרַת, רַבָּנָן רַבָּנָן, אֲבֵדָה קָא אִתְאֲבִידַת לִי, וַאֲנָא בָּעִינָא לְמֵיזַל לְפַשְׁפְּשָׁא בְגִינָהּ. אָמְרוּ וַדַּאי הָא אִשְׁתְּמוֹדְעַאת לָהּ, אֲזַלוּ לְאָרְחַיְיהוּ, וְאִיהִי נָפְקַת לְפָרָשַׁת אוֹרְחִין, וְאַשְׁכַּחַת יוֹנָה נוּקְבָא. אָמְרַת לָהּ יוֹנָה יוֹנָה אַנְתְּ דַּהֲוַת שְׁלִיחָא מְהֵימְנָא לְמָארָךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ" (בראשית ח, ח), וְאִתְּמַר בָּךְ וַתָּשָׁב "אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב" (בראשית ח, יא), תָּבַת לֵיהּ בִּשְׁלִיחוּתָהּ, בְּאוֹמָאָה עֲלָךְ בְּהַהִיא יוֹנָה קַדִּישָׁא, דְתֵיזִיל בִּשְׁלִיחוּת דִּילִי, וְתֵדַע אִי בְּרִי חַי אוֹ מֵת. מִיָּד לְעִידָּן רַמְשָׁא חָזְרָה בִּשְׁלִיחוּתָהּ, דְּהָכִי חָזְרַת לְנֹחַ לְעִת עֶרֶב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב" (בראשית ח, יא), וַהֲוַת מְמַרְטַת גַּדְפָהָא, וְחָפְרַת כּוּכָא, מִיָּד יְהִבַת קָלָא וְאִתְכַּנְשַׁת לְהַהוּא עָלְמָא.
לְבָתַר דַּהֲווֹ אָזְלִין בְּאָרְחָא רַבִּי שִׁמְעוֹן וְחַבְרוֹי, שְׁאִילוּ לֵיהּ, אַמַּאי כַּד נָפִיק יְנוּקָא מִמְּעֵי אִמֵּיהּ אִיהוּ עֵינוֹי סְתִימִין? אָמַר לון וַדַּאי דָּא אִיהוּ רָזָא "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" (בראשית כז, א), בְּאִלֵּין מַרְאוֹת דְּאַחְזִיאוּ לֵיהּ בִּמְעֵי אִמֵּיהּ כַּמָּה נְהוֹרִין, כְּמָה דְחָמָא יְחֶזְקֵאל בְּמֶרְכָּבָה, לְכָל יְנוּקָא אַחְזְיָין לֵיהּ כְּפוּם דַּרְגֵּיהּ, אַחְזְיָין לֵיהּ מֵאֲתַר דְּאִיהוּ נִשְׁמָתֵיהּ, דְּאִי יִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא וּבְפִקּוּדִין, דְּיַנְהִיר הַהוּא אֲתַר דְּאִתְנְטִילַת נִשְׁמָתֵיהּ, בְּכַמָּה נִשְׁמָתִין, וְאֵיךְ נָחֲתִין בְּגִינֵיהּ כַּמָּה מֶרְכָּבוֹת, וְאוֹלְפִין לֵיהּ כָּל אוֹרַיְיתָא, וְאִי אִשְׁתַּדַּל בָּהּ אַדְכִּיר לֵיהּ כָּל מַה דַּהֲווֹ אוֹלְפִין לֵיהּ בִּמְעֵי אִמֵּיהּ. לְבָתַר אַחְזְיָין לֵיהּ גֵּיהִנָּם, דְּאִם עָבַר עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא מַהוּ עוֹנְשָׁא דִילֵיהּ, כְּמָה דְאַחְזִיאוּ לֵיהּ אַגְרֵיהּ, לְבָתַר דְּנָפִיק מִמְּעֵי אִמֵּיהּ סָתִים עֵינוֹי מִכָּל אִינוּן נְהוֹרִין, כְּמָה דְאִתְּמַר "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" (בראשית כז, א), וְאִלֵּין תֹּה"וּ וָבֹה"וּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ" (בראשית א, ב) וְכוּ'.

לֵילְיָא חֲדָא אִזְדַּמַּן לָן לְמֶהֱוֵי אוֹשְׁפִּיזִין בְּבֵית אִמֵּיהּ דְּרַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי, וְתַקִּינַת לָן פָּתוֹרָא וּמְנַרְתָּא, וַהֲוָה רַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי אִתְכַּנַּשׁ לְהַהוּא עָלְמָא, לילה אחת נזדמן לנו להיות אורחים בבית אמו של רבי כרוספדאי והכינה לנו שולחן עם סעודה ומנורה ללמוד לאורה, אבל לא יכולנו ללמוד שם כיוון שנאסף רבי כרוספדאי לעולם העליון.  אָמְרַת אִמֵּיהּ רַבָּנָן, וְהָא לָא הֲוִיתוּן שַׁרְיָין לְפָתוֹרָא דָא בְלָא אוֹרַיְיתָא, מַאי אִשְׁתַּנִּי זִמְנָא דָא מִשְּׁאָר זִמְנִין?  אמרה להם אמו רבנן, הרי לא הייתם רגילים להתחיל את הסעודה בלי דברי תורה, מה השתנה הזמן הזה משאר הזמנים?  אֲמֵינָא לְחַבְרַיָּא נִפְתַּח בְּמִילֵי דְאוֹרַיְיתָא, דְלָא יֵיתֵי תַּקָּלָה לְהַאי עַנְיָא עַל יְדָנָא, דְּאִם יָדְעַת דִּבְרָהּ אִיהוּ מֵת, יֵיתֵי תַּקָּלָה עַל יְדָנָא וְתָמוּת קֳדָם זִמְנָהּ, אֶפְתַּח בְּאוֹרַיְיתָא. אמרתי לחברים נפתח בדברי תורה שלא תהיה תקלה לאותה אמו העניה בגללנו, שאם הייתה יודעת שבנה נפטר יבוא תקלה על ידינו וח"ו תמות קודם זמנה. נפתח בדברי תורה.

פָּתַח וְאָמַר, "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (בראשית א, א) דָּא נִשְׁמָתָא, כַּד נָפִיק מִמְּעֵי אִמֵּיהּ אִתְּמַר בָּהּ "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" (בראשית א, ב), פתח ואמר "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים", זו הנשמה כאשר יוצאת ממעי אמא נאמר בה, ו"ְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם". דְּנָפִיק עֵינוֹי סְתִימִין, אַפְתַּח עֵינוֹי מִיָּד "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" (בראשית א, ג), ויוצא ועיניו סתומות, נפתחים עיניו מיד שנאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר". בָּתַר דְּאִתְכַּנִּישׁ מֵהַאי עָלְמָא נִשְׁמָתֵיהּ, מַה כְּתִיב בֵּיהּ "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה" (בראשית א, ט), כֵּיוָן דְּאִסְתַּלְקַת נִשְׁמָתָא מִנֵּיהּ גּוּפָא אִשְׁתָּאֳרַת יְבֵשָׁה. אחר כך שכן כשנאספת נשמתו מזה העולם, מה נאמר בו, "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה", כיוון שמסתלקת הנשמה מהגוף נשאר נשאר הגוף יבש.

(דף קלו ע"ב) אָמְרַת לוֹן, רַבָּנָן, מִלִּין אִלֵּין לַאו אִינוּן אֶלָּא מֵהַהוּא עָלְמָא, אמרה להם רבנן מילים אלה אינם אלא דברי העולם העליון. אָזְלַת לְהַהוּא שְׁרַגָּא דַהֲוָה לָהּ סִימָנָא בֵּיהּ, דְּכַד רַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי הֲוָה חַי הֲוָה שְׁרַגָּא מִתְנַעְנְעָא וְנַהֲרָא בְּכַמָּה נְהוֹרִין מְרַקְמָן. חֲזִתָּהּ לִנְהוֹרָא דְאִתְחַשְׁכַת, הלכה לאותו הנר שהיה לה סימן בו, שכאשר רבי כרוספדאי היה חי, היתה להבת הנר מתנענעת ומאירה בכמה אורות מרוקמים. ראתה שאותו האור נחשך, מִיָּד אָמְרַת, רַבָּנָן רַבָּנָן, אֲבֵדָה קָא אִתְאֲבִידַת לִי, וַאֲנָא בָּעִינָא לְמֵיזַל לְפַשְׁפְּשָׁא בְגִינָהּ. אָמְרוּ וַדַּאי הָא אִשְׁתְּמוֹדְעַאת לָהּ, אֲזַלוּ לְאָרְחַיְיהוּ. מיד אמרה רבנן רבנן, אבדה אבדה לי, ואני רוצה ללכת לחפש אחריה,  אמרו החכמים, ודאי נודע לה מיתת בנה, והלכו לדרכם.

וְאִיהִי נָפְקַת לְפָרָשַׁת אוֹרְחִין, וְאַשְׁכַּחַת יוֹנָה נוּקְבָא. אָמְרַת לָהּ יוֹנָה יוֹנָה אַנְתְּ דַּהֲוַת שְׁלִיחָא מְהֵימְנָא לְמָארָךְ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ" (בראשית ח, ח), וְאִתְּמַר בָּךְ "וַתָּשָׁב אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב" (בראשית ח, יא), תָּבַת לֵיהּ בִּשְׁלִיחוּתָהּ, והיא יצאה לפרשת דרכים ומצאה יונה נקבה, אמרה לה יונה יונה את שהיית שליחה נאמנה לאדוניך שנאמר, "וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ" ועוד נאמר בך "וַתָּשָׁב אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב", שבת לנח וקיימת שליחותך, בְּאוֹמָאָה עֲלָךְ בְּהַהִיא יוֹנָה קַדִּישָׁא, דְתֵיזִיל בִּשְׁלִיחוּת דִּילִי, וְתֵדַע אִי בְּרִי חַי אוֹ מֵת. בשבועה עליך כאותה יונה באותו השם הקדוש, שתלכי בשליחותי ותדעי עם בני חי או מת.

מִיָּד לְעִידָּן רַמְשָׁא חָזְרָה בִּשְׁלִיחוּתָהּ, דְּהָכִי חָזְרַת לְנֹחַ לְעִת עֶרֶב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב" (בראשית ח, יא), וַהֲוַת מְמַרְטַת גַּדְפָהָא, וְחָפְרַת כּוּכָא, מִיָּד יְהִבַת קָלָא וְאִתְכַּנְשַׁת לְהַהוּא עָלְמָא. מיד לעת ערב חזרה היונה משליחותה כמו שחזרה לנוח לעת ערב כמו שכתוב "וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב", והיתה מורטת את כנפיה וחפרה כוך, מיד נתנה צעקה, ונאספה גם היא לעולם העליון.

לְבָתַר דַּהֲווֹ אָזְלִין בְּאָרְחָא רַבִּי שִׁמְעוֹן וְחַבְרוֹי, שְׁאִילוּ לֵיהּ, אַמַּאי כַּד נָפִיק יְנוּקָא מִמְּעֵי אִמֵּיהּ אִיהוּ עֵינוֹי סְתִימִין? לאחר שהיו הולכים בדרך רבי שמעון וחבריו, שאלו אותו מדוע כאשר יוצא התינוק ממעי אמו עיניו סתומות? אָמַר לון וַדַּאי דָּא אִיהוּ רָזָא "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" (בראשית כז, א), בְּאִלֵּין מַרְאוֹת דְּאַחְזִיאוּ לֵיהּ בִּמְעֵי אִמֵּיהּ כַּמָּה נְהוֹרִין, כְּמָה דְחָמָא יְחֶזְקֵאל בְּמֶרְכָּבָה, אמר להם ודאי זה סוד שנאמר "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת", באלו המראות שהראו לא במעי אמו, כמו שראה יחזקאל במרכבה. לְכָל יְנוּקָא אַחְזְיָין לֵיהּ כְּפוּם דַּרְגֵּיהּ, אַחְזְיָין לֵיהּ מֵאֲתַר דְּאִיהוּ נִשְׁמָתֵיהּ, דְּאִי יִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא וּבְפִקּוּדִין, דְּיַנְהִיר הַהוּא אֲתַר דְּאִתְנְטִילַת נִשְׁמָתֵיהּ, בְּכַמָּה נִשְׁמָתִין, לכל תינוק מראים לו כפי מדרגתו, מראים לו מראות ממקום שנחצבה נשמתו. ואם  ישתדל בתורה ומצוות יאיר אותו המקום שמשם נחצבה נשמתו, ומכמה נשמות שיאירו לו. וְאֵיךְ נָחֲתִין בְּגִינֵיהּ כַּמָּה מֶרְכָּבוֹת, וְאוֹלְפִין לֵיהּ כָּל אוֹרַיְיתָא, וְאִי אִשְׁתַּדַּל בָּהּ אַדְכִּיר לֵיהּ כָּל מַה דַּהֲווֹ אוֹלְפִין לֵיהּ בִּמְעֵי אִמֵּיהּ. ומראים לו איך ירדו לפניו כמה מרכבות עליונות וילמדו לו כל התורה. ואם ישתדל באה יזכירו לו כל מה שלימדו אותו במעי אמו.

לְבָתַר אַחְזְיָין לֵיהּ גֵּיהִנָּם, דְּאִם עָבַר עַל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא מַהוּ עוֹנְשָׁא דִילֵיהּ, כְּמָה דְאַחְזִיאוּ לֵיהּ אַגְרֵיהּ, לאחר מכן מראים לו את הגהנום, שאם יעבור על דברי התורה, יראה מה יהיה עונשו כמו שהראו לו את שכרו. לְבָתַר דְּנָפִיק מִמְּעֵי אִמֵּיהּ סָתִים עֵינוֹי מִכָּל אִינוּן נְהוֹרִין, כְּמָה דְאִתְּמַר "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" (בראשית כז, א), וְאִלֵּין תֹּה"וּ וָבֹה"וּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ" (בראשית א, ב) וְכוּ'. לאחר שיוצא ממעי אמו, סתומות עיניו מכל אלו המראות כאדם הנכנס מאור לחושך. כמו שנאמר "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת", ואלו סוד תוה"ו ובוה"ו כמו שכתוב "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ" וגומר.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

תִּיקּוּנָא שְׁתִיתָאָה נָחִית חַד חוּטָא עַד רֵישָׁא דְּמֵעוֹי. וְדָא מַזָּלָא כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא וַדַּאי. וְאִי תֵּימָא מַזָּלָא דִּלְעֵילָא קָאִים לְאַפָּקָא מִילִין לְתַתָּא, הַהוּא דִּלְתַתָּא לְמַאן? אֶלָּא לְיַעֲקֹב וְרָחֵל וַדַּאי. וְעִם כָּל דָּא דִּיקְנָא קַיְימַת לְיַעֲקֹב, לְאִשְׁתַּכְּחָא כְּגַוְנָא עִלָּאָה בִּדְיוֹקְנָא שְׁלִים.

תִּיקּוּנָא שְׁבִיעָאָה פּוּמָא אִתְפַּנֵּי סְחוֹר סְחוֹר כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא וַדַּאי.

תִּיקּוּנָא תְּמִינָאָה שַׂעֲרֵי נָחֲתִין תְּחוֹת דִּיקְנָא וְחַפְיָין עַל קְדָלָא. תָּא חֲזֵי, לְעֵילָא חַפִּין עַל גְּרוֹנָא, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ. אֲבָל הָכָא חַפְיָין עַל קְדָלָא, בְּגִין לְכַסָּאָה עֲלֵיהּ. דְּהָא לְעֵילָא לָא יָכְלִין אָחֲרָנִין לְאִסְתַּכְּלָא. אֲבָל לְתַתָּא דַּהֲווֹ יָכְלִין, אִצְטְרִיךְ כִּיסּוּיָא. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאִתְמַלְּיָין (דף קמא' עמוד א')  תִּיקּוּנִין לְתַתָּא, הָכִי נָמֵי אִינוּן כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא מַמָּשׁ. 

תִּיקּוּנָא תְּשִּׁיעֲאָה שַׂעֲרֵי קָיְימִין כֻּלְהוֹ בְּשִׁקוּלָא עַד אִינוּן דְּנָחְתִין, עַד רֵישָׁא דְּמֵעוֹי. הָכִי נָמֵי אִתְחַבְּרוּ תִּיקּוּנִין, כֵּיוָן דְּאִתְתַּקְּנוּ לְעֵילָא אִתְחַבְּרוּ לְתַתָּא כַּמָּה דְּאִתְּמָר. דְּהָא תִּיקּוּנָא לָא אִתְחָזֵי הָכִי לְתַתָּא, אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאִשְׁתְּלִים בְּתִיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת. לְאִתְחֲזָאָה דְּהָכִי אִיהוּ לְתַתָּא כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּלָא אִשְׁתְּלִים ט' אִינוּן.

אַמַּאי ט'? אֶלָּא רָזָא דְּכֹלָּא בִּתְלָת אִתְתַּקַּן, וְאִינּוּן עַתִּיקָא קַדִּישָׁא זְעֵיר אַנְפִּין וְנוּקְבָּא. דְּהָא אַבָּא וְאִימָּא אִתְּמָר בְּהוּ "הַנִּסְתָּרֹת לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ" (דברים כט, כח) דִּבְמַזָּלָא אִתְכְּלִילוּ כַּמָּה דְּאִתְּמָר. אִשְׁתְּכַח כֹּלָּא בִּתְלָת אִתְתַּקַּן, יְמִינָא שְׂמָאלָא וְאֶמְצָעִיתָא. עַתִּיקָא קַדִּישָׁא אִיהוּ יְמִינָא, זְעֵיר אַנְפִּין אֶמְצָעִיתָא, שְׁכִינְתָּא שְׂמָאלָא. וּבְזִמְנָא דִּזְעֵיר אַנְפִּין קָאִים לְתַתָּא, יְמִינָא לָא אִתְחָזֵי תָּמָן, וְדָא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא. בְּגִין כָּךְ ט' אִינוּן וְלָא יַתִּיר. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאִתְחֲזֵי בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא, בֵּיהּ נָמֵי תְּלֵיסַר אִינוּן. כְּדֵין "יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט). לְזִמְנָא דְּאָתֵי דְּיִתְתְקַּן כֹּלָּא לְמֶהֱוֵי בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים תָּדִיר בְּכָל זִמְנָא, כְּדֵין כֹּלָּא יִשְׁתַּכַּח בְּתִיקּוּנָא דָּא כִּדְקָא חֲזֵי.

(דף קמא' עמוד ב')  עַד הָכָא קָיְימִין מִילִין בְּתִיקּוּנִין דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. מִכָּאן וּלְהָלְאָה תִּיקּוּנִין דִּשְׁכִינְתָּא דְּתַלְיָין בִּזְעֵיר אַנְפִּין.

קוּם רַב הַמְנוּנָא סָבָא, אִתְּעַר רְחִימוּ דִּשְׁכִינְתָּא לְגַבֵּי מַלְכָּא. קָם רַב הַמְנוּנָא סָבָא פָּתַח וְאָמַר, "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" (שיר השירים ו, ג). שְׁכִינְתָּא וַדַּאי חוּלָקָא מִקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהִי, וּבְגִין כָּךְ תִּיאוּבְתָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַבָּהּ אִיהוּ תָּדִיר.

תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּעָיְילִין מוֹחִין עִלָּאִין בְּרֵישָׁא דְּמַלְכָּא וְקָיְמִין בַּהּ, כְּדֵין נָפִיק דַּעַת לְבָתַר קְדָלָא, וְתַמָּן אֲפִיק דְּיוֹקְנָא חַד וְדָא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה וְאִתְקְרִיאַת לֵאָה. וּבְזִמְנָא דְּהַהוּא יוֹבְלָא הֲוָה קָאִים לְעֵילָא, כְּדֵין נָפְקִין נְהוֹרִין וּמִתְפַּשְּׁטָן בִּזְעֵיר אַנְפִּין בְּסִדְרָא חַד עַד חַדּוֹי. וּכְדֵין אִתְתַּקְּנַת הַאי לֵאָה בְּמוֹחִין דִּילַהּ, וּבְתִיקּוּנִין דִּילַהּ כִּדְקָא חֲזֵי. לְבָתַר נָחֲתִין מוֹחִין וּמִתְפַּשְּׁטָן לְתַתָּא, וְתַמָּן נֶפְקַת רָחֵל בָּתַר חַדּוֹי עַד סוֹפָא דְּגוּפָא, שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה. הָכָא קָיְימִין נְהוֹרִין בִּנְהִירוּ דְּכֹלָּא.

בע"ה בחודש הקרוב, יעסקו התיקונים באדרא קדישא של הרמח"ל. התכנים קשים מאוד ועוסקים ברומו של עולם, נשגבים ואין ביכולתינו להבינם. ע"כ יובא רק תרגום מילולי, ומה שבע"ה יתאפשר.

תִּיקּוּנָא שְׁתִיתָאָה נָחִית חַד חוּטָא עַד רֵישָׁא דְּמֵעוֹי. וְדָא מַזָּלָא כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא וַדַּאי. וְאִי תֵּימָא מַזָּלָא דִּלְעֵילָא קָאִים לְאַפָּקָא מִילִין לְתַתָּא, הַהוּא דִּלְתַתָּא לְמַאן? אֶלָּא לְיַעֲקֹב וְרָחֵל וַדַּאי. התיקון השישי יורד חוט אחד עד ראש המעים כנגד בסיס החזה, וזה המזל כמו העליון ודאי. ואם תשאל המזל העליון שלמעלה עומד להוציא הדברים למטה, אותו מזל שלמטה למי הוא מוציא? אלא ליעקב ורחל ודאי. וְעִם כָּל דָּא דִּיקְנָא קַיְימַת לְיַעֲקֹב, לְאִשְׁתַּכְּחָא כְּגַוְנָא עִלָּאָה בִּדְיוֹקְנָא שְׁלִים. ועם כל זה התיקון ,יש לדיקנא של יעקב, להיות כמו הדיקנא העליונה בדיוקן שלם. 

תִּיקּוּנָא שְׁבִיעָאָה פּוּמָא אִתְפַּנֵּי סְחוֹר סְחוֹר כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא וַדַּאי. התיקון השביעי הפה הפנוי מהשערות סביב סביב כמו העליון ודאי.  

תִּיקּוּנָא תְּמִינָאָה שַׂעֲרֵי נָחֲתִין תְּחוֹת דִּיקְנָא וְחַפְיָין עַל קְדָלָא. התיקון השמיני יורדות השערות תחת הזקן ומחפים על העורף. תָּא חֲזֵי, לְעֵילָא חַפִּין עַל גְּרוֹנָא, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ. אֲבָל הָכָא חַפְיָין עַל קְדָלָא, בְּגִין לְכַסָּאָה עֲלֵיהּ. בא וראה, למעלה באריך, מחפות השערות על הגרון וכך צריך, אבל כאן בז"א מחפות על הצוואר כדי לכסות עליו להסתיר אותו מאחיזת החיצונים שיונקים מאחור, דְּהָא לְעֵילָא לָא יָכְלִין אָחֲרָנִין לְאִסְתַּכְּלָא. אֲבָל לְתַתָּא דַּהֲווֹ יָכְלִין, אִצְטְרִיךְ כִּיסּוּיָא. שהרי למעלה לא יכולים החיצוניים להסתכל כלל ובשום מצב, אבל למטה הם יכולים ולכן צריך כיסוי.  אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאִתְמַלְּיָין (דף קמא' עמוד א')  תִּיקּוּנִין לְתַתָּא, הָכִי נָמֵי אִינוּן כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא מַמָּשׁ. אבל בזמן שמתמלאים התיקונים למטה בז"א, כך הם גם כן כמו התיקונים שלמעלה ממש. 

תִּיקּוּנָא תְּשִּׁיעֲאָה שַׂעֲרֵי קָיְימִין כֻּלְהוֹ בְּשִׁקוּלָא עַד אִינוּן דְּנָחְתִין, עַד רֵישָׁא דְּמֵעוֹי. התיקון התשיעי, השערות כולן עומדות בהשוואה אחת עם אותן שיורדות עד ראש המעים. הָכִי נָמֵי אִתְחַבְּרוּ תִּיקּוּנִין, כֵּיוָן דְּאִתְתַּקְּנוּ לְעֵילָא אִתְחַבְּרוּ לְתַתָּא כַּמָּה דְּאִתְּמָר. גם כן כאן מתחברים התיקונים, כיון שנתקנו למעלה מתחברים למטה כמו שנאמר, דְּהָא תִּיקּוּנָא לָא אִתְחָזֵי הָכִי לְתַתָּא, אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאִשְׁתְּלִים בְּתִיקּוּנָא כִּדְקָא יָאוּת. שהרי, התיקונים לא נראים כך למטה - אלא בזמן שנשלמים מהתיקון העליון כמו שראוי. לְאִתְחֲזָאָה דְּהָכִי אִיהוּ לְתַתָּא כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּלָא אִשְׁתְּלִים ט' אִינוּן.  להראות שכך הוא למטה כמו העליון, אבל בזמן שלא נשלמים מהתיקונים העליונים נשאר ז"א עם ט' תיקוניו.

אַמַּאי ט'? אֶלָּא רָזָא דְּכֹלָּא בִּתְלָת אִתְתַּקַּן, וְאִינּוּן עַתִּיקָא קַדִּישָׁא זְעֵיר אַנְפִּין וְנוּקְבָּא. דְּהָא אַבָּא וְאִימָּא אִתְּמָר בְּהוּ למה הם ט'? אלא הסוד הוא שהכל בשלושה נתקן, והםו עתיקא קדישא ז"א ונוק'. שהאי באבא ואימא נאמר בהם "הַנִּסְתָּרֹת לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ" (דברים כט, כח) דִּבְמַזָּלָא אִתְכְּלִילוּ כַּמָּה דְּאִתְּמָר. בגלל שנכללים במזלא כמו שנאמר. אִשְׁתְּכַח כֹּלָּא בִּתְלָת אִתְתַּקַּן, יְמִינָא שְׂמָאלָא וְאֶמְצָעִיתָא. נמצא שהכל בשלושת ההויות נתקנים, ימין שמאל ואמצע. עַתִּיקָא קַדִּישָׁא אִיהוּ יְמִינָא, זְעֵיר אַנְפִּין אֶמְצָעִיתָא, שְׁכִינְתָּא שְׂמָאלָא. וּבְזִמְנָא דִּזְעֵיר אַנְפִּין קָאִים לְתַתָּא, יְמִינָא לָא אִתְחָזֵי תָּמָן, וְדָא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא. בְּגִין כָּךְ ט' אִינוּן וְלָא יַתִּיר.  עתיקא קדישא הוא לימין, ז"א באמצע, שכינה לשמאל. ובזמן שז"א עומד למטה, הימין לא נראה שם, והוא העתיקא קדישא, לפיכך למטה הם ט' ולא יותר. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאִתְחֲזֵי בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא, בֵּיהּ נָמֵי תְּלֵיסַר אִינוּן. כְּדֵין  אבל בזמן שז"א נמצא בתיקון שלם כמו העליון, גם בו יש שלושה עשר תיקונים מכח הארת העליונים, ואז "יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט). לְזִמְנָא דְּאָתֵי דְּיִתְתְקַּן כֹּלָּא לְמֶהֱוֵי בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים תָּדִיר בְּכָל זִמְנָא, כְּדֵין כֹּלָּא יִשְׁתַּכַּח בְּתִיקּוּנָא דָּא כִּדְקָא חֲזֵי. ולעתיד לבא, שיתוקן הכל להיות בתיקון שלם תמיד בכל זמן, אז הכל יהיה במתוקן כך תמיד כמו שראוי.

(דף קמא' עמוד א') עַד הָכָא קָיְימִין מִילִין בְּתִיקּוּנִין דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. מִכָּאן וּלְהָלְאָה תִּיקּוּנִין דִּשְׁכִינְתָּא דְּתַלְיָין בִּזְעֵיר אַנְפִּין. עד כאן עומדים הדברים בתיקוני ז"א / המלך הקדוש. מכאן והלאה תיקוני השכינה התלויים בתיקונים ז"א.

קוּם רַב הַמְנוּנָא סָבָא, אִתְּעַר רְחִימוּ דִּשְׁכִינְתָּא לְגַבֵּי מַלְכָּא. קָם רַב הַמְנוּנָא סָבָא פָּתַח וְאָמַר, קום רבי המנונא סבא ועורר את אהבת השכינה אצל המלך.  קם רבי המנונא סבא פתח ואמר "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" (שיר השירים ו, ג). שְׁכִינְתָּא וַדַּאי חוּלָקָא מִקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיהִי, וּבְגִין כָּךְ תִּיאוּבְתָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַבָּהּ אִיהוּ תָּדִיר. השכינה ודאי היא חלק מהקדוש ברוך, ולפיכך תשוקת הקדוש ברוך הוא לגבה הוא תמיד.

תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּעָיְילִין מוֹחִין עִלָּאִין בְּרֵישָׁא דְּמַלְכָּא וְקָיְמִין בַּהּ, כְּדֵין נָפִיק דַּעַת לְבָתַר קְדָלָא, וְתַמָּן אֲפִיק דְּיוֹקְנָא חַד וְדָא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה וְאִתְקְרִיאַת לֵאָה.  בא וראה, בזמן שנכנסים המוחין העליונים בראש ז"א ועומדים בו, אז יוצא הדעת מאחורי העורף, ושם מוציא דיוקן אחד וזו השכינה העליונה הנקראת לאה. וּבְזִמְנָא דְּהַהוּא יוֹבְלָא הֲוָה קָאִים לְעֵילָא, כְּדֵין נָפְקִין נְהוֹרִין וּמִתְפַּשְּׁטָן בִּזְעֵיר אַנְפִּין בְּסִדְרָא חַד עַד חַדּוֹי. באותו הזמן, אותו היובל שהיא אמא העומדת למעלה, ואז יוצאים ממנה אורות שמתפשטים בז"א בסדר אחד עד החזה שלו. וּכְדֵין אִתְתַּקְּנַת הַאי לֵאָה בְּמוֹחִין דִּילַהּ, וּבְתִיקּוּנִין דִּילַהּ כִּדְקָא חֲזֵי. ואז נתקנת לאה במוחין שלה ובתיקונים שלה כמו שראוי. לְבָתַר נָחֲתִין מוֹחִין וּמִתְפַּשְּׁטָן לְתַתָּא, וְתַמָּן נֶפְקַת רָחֵל בָּתַר חַדּוֹי עַד סוֹפָא דְּגוּפָא, שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה. הָכָא קָיְימִין נְהוֹרִין בִּנְהִירוּ דְּכֹלָּא. אחר כך, יורדים המוחין ומתפשטים למטה, ושם יוצאת רחל מאחורי חזה דז"א ועד סוף הגוף, והיא רחל השכינה התחתונה . כך עומדים האורות בהארת הכל. 

קישור לדף זוהר תניינא

תפילה שר"ז: בשעה שהיסוד הולך עם המלכות בגלות – משעבדת היא את אומות העולם, ובכח ההלכה מתקנת את השמאל וההוד. בגילוי הדרת היחוד האלילים כרות יכרתון.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי הוֹד מַלְכוּתְךָ נָתַתָּ לִשְׁלֹמֹה, וּמִיָּד הָיוּ כָּל הָעַמִּים נִשְׁמָעִים אֵלָיו, שֶׁהֲרֵי הוֹד מִשָּׁם יוֹנְקִים כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. וּבְשָׁעָה שֶׁנֶּהְפַּךְ אֲלֵיהֶם לָתֵת לָהֶם שְׁלִיטָה נֶאֱמַר, "עַל זֶה הָיָה דָּוֶה לִבֵּנוּ". אֲבָל כְּשֶׁהוּא נֶהְפַּךְ לְיִשְׂרָאֵל מִיָּד נֶאֱמַר בָּהֶם, "הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמוֹ", בּוֹ, "הוֹדוּ לַיהֹוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ". וּמִצַּד זֶה קָרְבַּן תּוֹדָה שֶׁאֵינוֹ בָּטֵל לְעוֹלָם, וְנֶאֱמַר בּוֹ, "מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַיהֹוָה כָּל הָאָרֶץ" וְזֶה מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף בּוֹ שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עוֹמֵד לְנֵס, "עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ", כְּמוֹ שֶׁהֵם יוֹנְקִים מִשָּׁם, כָּךְ יִשְׁתַּעְבְּדוּ לְצַד הַקְּדֻשָּׁה, וְיֵאָמֵר בָּהֶם, "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים... שְׁכֶם אֶחָד", שֶׁהוּא "שְׁכֶם אֶחָד" הַנִּתַּן לְיוֹסֵף, שֶׁהוּא, "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר", וְזֶה "הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו", וּבוֹ, "הָ'רִיעוּ לַ'יהֹוָה כָּהָ'אָרֶץ" ר"ת הֲלָכָ"ה, שֶׁבּוֹ הָלְכָה הַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת. אֲבָל בְּאוֹתוֹ הַהֲלִיכָה הָיְתָה מְשַׁעְבֶּדֶת ע' אֻמּוֹת. וְאִם תֹאמַר שֶׁהָיוּ יוֹנְקִים מִמֶּנָּה? חַ"ו, לֹא כֵן, אֶלָּא, "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה" גִּימַטְרִיָּא, "שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים" וְכוּ' שֶׁהוּא, "הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף". וְזֶה הֲלָכָ"ה שֶׁעוֹלָה בְּגִּימַטְרִיָּא ס', בְּשִׁשִׁים מַסֶּכְתּוֹת, "שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ", שֶׁלֹּא תוּכַל הַסִּטְרָא אַחֲרָא לֶאֱחוֹז בָּהּ כְּלָל, אֶלָּא כָּאן לִבּוּן הֲלָכָה סֹלֶת נְקִיָּה, שֶׁהִיא טְהוֹרָה לְבַּעְלָהּ, וּכְתִיב "יִרְאַת יְהֹוָה טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד", "אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת", יָרֵ"ךְ גִּימַטְרִיָּא יג"ל פז"ק וְזֶה גִּלּוּי מַסֶּכְתָּא, שָׁם, "וַיְהִי דָוִד בְּכָל דְּרָכָיו מַשְׂכִּיל", וְגִלּוּי מַסֶּכְתָא מִצַּד צַדִּיק, מִיָּד הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי הֲלָכָה אֵינָהּ מִתְנַהֶגֶת אֶלָּא מִצַּד צַדִּיק, שֶׁהוּא "כֹּל", וְהִיא "כַּלָה", וְזֶה, "צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים", שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם. וְצַדִּיק הוּא מָקוֹם אֶחָד, שֶׁשָּׁם י"ג בְּרִיתוֹת, וּבָזֶה נִתְקָן הוֹד לִשְׂמֹאל, "לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד", וּמִיָּד אֶלֶף יוֹמִין דְּחוֹל מִתְעַבְּרִים מִן הָעוֹלָם שֶׁבָּהֶם, "פְּלִיאָה דַּעַת מִמֶּנִּי", שֶׁנִּשְׁתַּכְּחָה הַתּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל, וְכֵן צְרִיכָה לְהַחֲזִיר, מִיָּד, "מֵאֵת יְהֹוָה הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ".

אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. תַּקֵּן הוֹדְךָ בְּהַדְרַת יִחוּדְךָ כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְקַוִּים לְפָנֶיךָ, וְתַעֲבִיר אֱלִילִים מִן הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "אֲנִי יְהֹוָה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים". יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה.