Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

(דף נא ע"ב) וּבְזִמְנָא דְּדָחֲקִין לָהּ לְאִסְתַּכָּלָא בָהּ, אִתְכַּסְיָא מִכָּל וָכֹל, וְאֵימָתַי בְּיַרְחָא שְׁבִיעָאָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ, מַאי בַּכֶּסֶה בְּיַרְחָא דְאִתְכַּסְיָיא בֵּיהּ סִיהֲרָא, בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִתְכְּסִיאַת מִנֵּיהּ, אִיהִי אָמְרַת לְיִשְׂרָאֵל דִּיְתַקְנוּן צְלוֹתִין בְּמַאֲכָלִין טָבִין, מִפִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, דִּצְלוֹתָא שְׁקִילָא כְּכָל פִּקּוּדִין, בְּהַהוּא זִמְנָא יֵימָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים" (בראשית כז, ד) בִּרְעוּתָא דִשְׁכִינְתָּא, "כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי" (שם) מִפִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, וְתַקִּנַּת שְׁכִינְתָּא עִם יִשְׂרָאֵל מַאֲכָלִין דִּצְלוֹתִין דְּאִינוּן קָרְבָּנִין. וּבְזִמְנָא דְאִיהִי תַקִּינַת מְזוֹנָא לְמַלְכָּא, יְהִיבַת לוֹן עֵיטָא לְאַתְעָרָא בַשּׁוֹפָר, דְּבֵיהּ עָתִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַכְנָשָׁא בֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא מֵאַרְבַּע סִטְרִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב 'תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵירוּתֵינוּ וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ', וְאִיהוּ חָשִׁיב דְּאִיהוּ יוֹמָא דְּדִינָא דִילֵיהּ וּבָרַח.

עַד הַהוּא זִמְנָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַאֲרִיךְ עֲלַיְיהוּ דְחַיָּיבַיָּא, וּלְבַסּוֹף אַפְסִיק לוֹן וְחָרִיב לוֹן מֵעָלְמָא, וְדָא אִיהוּ מַאֲרִי"ךְ טַרְחָ"א סוֹף פָּסוּ"ק.
וְעוֹד שׁוֹפָ"ר הוֹלֵךְ רָבִי"עַ דַּרְגָּ"א תְרֵי טַעֲמֵ"י, בְהַהוּא זִמְנָא דְיִתְמַחוּן חַיָּיבַיָּא מֵעָלְמָא, סָלְקָא צְלוֹתָא בְנִגּוּנָא בְּאַרְבַּע מִינִין, דְּאִינוּן שִׁיר פָּשׁוּט וְדָא י', שִׁיר כָּפוּל וְדָא י"ה, שִׁיר מְשׁוּלָשׁ וְדָא יה"ו, שִׁיר מְרוּבַּע וְדָא יהו"ה. בִּשְׁמָא דְיְהֹוָה סָלְקָא צְלוֹתָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא, אוֹרַיְתָא בְנִגּוּנָא, שְׁכִינְתָּא בְנִגּוּנָא, יִשְׂרָאֵל סָלְקִין מִגּוֹ גָלוּתָא בְנִגּוּנָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהֹוָה" (שמות טו, א).

צְלוֹתָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא, סָלְקָא לְגַבֵּיהּ דְּמַלְכָּא בַעֲשָׂרָה זִכְרוֹנוֹת וּבַעֲשָׂרָה מַלְכִיּוֹת וּבַעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת, דְּאִינוּן י י י', וַעֲשָׂרָה כִּתּוֹת דְּמַלְאָכִים יִתְעָרוּן לְגַבַּיְיהוּ, וְסָלְקָא לוֹן לְגַבֵּי עֲשַׂר סְפִירָן, וְנִגּוּנִין סָלְקִין מִנַּיְיהוּ מְרוּבָּעִים מִסִּטְרָא דְרָבִי"עַ בְּאַרְבַּע חֵיוָון, וְאִינוּן חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדוֹלוֹת אִינוּן תְּמַנְיָא, וְאִינוּן יאהדונה"י, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה", כַד יְהֵא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּשְׁכִינְתֵּיהּ בְּחֵיוָן תְּמַנְיָא, דְאִינוּן חֵיוָן דְּאֶשָּׁא 'עִתִּים חָשׁוֹת עִתִּים מְמַלְּלוֹת', וְכֻלְּהוּ מְחָאָן בְּגַדְפַיְיהוּ בְּנִגּוּנָא, וְנִגּוּנָא בְהוֹן בְּאַרְבַּע אַנְפִּין, לְכָל סִטְרָא מְרוּבָּעִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם" (יחזקאל א, ו), לְכָל חַיָּה תְמַנְיָא אִינוּן בֵּין אַנְפִּין וְגַדְפִין, לָקֳבֵל תְּמַנְיָא דִי בְּהוֹן שַׁבַּח מֹשֶׁה אָ"ז.

וְדָוִד בְּגִין דָּא תַקִּין מָנָא בִתְמַנְיָא נִימִין, וְשַׁבַּח לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִתְּמַנְיָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית" (תהלים יב, א), וּתְמַנְיָא אַתְוָון, לְכָל חַד תְּמַנְיָא, סָלְקִין כֻּלְּהוּ ע"ב, יאהדונה"י תְּמַנְיָא, וְתַלְיָין מִנַּיְיהוּ ס"ד תְּמַנְיָא לְכָל חַד, סָלְקִין כֻּלְּהוּ ע"ב, דָּא אִיהוּ רָזָא דְחַשְׁמַל.
וְאִית נִגּוּנָא דְסָלְקָא בְּעֶשֶׂר, וְדָא אִיהוּ יוד הא ואו הא, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב" (שיר השירים ה, יד), וְאִית נִגּוּנָא דְסָלִיק בְּשִׁית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ" (שיר השירים ה, טו).
י"ה יְהֹוָה צוּר עוֹלָמִים, י"ה י"ה י"ה אָדָ"ם.

במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום, או שמות שמכילים גרשיים כדוגמת יאהדונה"י -> אין להוציא אותם בפה - אלא רק לקרא בעינים

(דף נא ע"ב) וּבְזִמְנָא דְּדָחֲקִין לָהּ לְאִסְתַּכָּלָא בָהּ, אִתְכַּסְיָא מִכָּל וָכֹל, וְאֵימָתַי בְּיַרְחָא שְׁבִיעָאָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ, וּבִזְמַן שֶׁדּוֹחֲקִים אוֹתָהּ לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ, נִכְסֵית מִכֹּל וָכֹל, וְאֵימָתַי? בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. מַאי בַּכֶּסֶה בְּיַרְחָא דְאִתְכַּסְיָיא בֵּיהּ סִיהֲרָא, בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִתְכְּסִיאַת מִנֵּיהּ, מַה זֶּה בַּכֶּסֶה? בַּחֹדֶשׁ שֶׁבּוֹ מִתְכַּסָּה הַלְּבָנָה. בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁמִּתְכַּסֵּית מִמֶּנּוּ, אִיהִי אָמְרַת לְיִשְׂרָאֵל דִּיְתַקְנוּן צְלוֹתִין בְּמַאֲכָלִין טָבִין, מִפִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, דִּצְלוֹתָא שְׁקִילָא כְּכָל פִּקּוּדִין, הִיא אוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּתַקְּנוּ תְפִלּוֹת בְּמַאֲכָלִים טוֹבִים, מִמִּצְווֹת עֲשֵׂה, שֶׁתְּפִלָּה שְׁקוּלָה כְּכָל הַמִּצְווֹת.  בְּהַהוּא זִמְנָא יֵימָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים" (בראשית כז, ד) בִּרְעוּתָא דִשְׁכִינְתָּא, "כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי" (שם) מִפִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, בְּאוֹתוֹ זְמַן יֹאמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים בִּרְצוֹן הַשְּׁכִינָה, כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי מִמִּצְווֹת עֲשֵׂה,

וְתַקִּנַּת שְׁכִינְתָּא עִם יִשְׂרָאֵל מַאֲכָלִין דִּצְלוֹתִין דְּאִינוּן קָרְבָּנִין וּמַתְקִינָה הַשְּׁכִינָה עִם יִשְׂרָאֵל מַאֲכָלִים שֶׁל תְּפִלּוֹת, שֶׁהֵן קָרְבָּנוֹת, וּבְזִמְנָא דְאִיהִי תַקִּינַת מְזוֹנָא לְמַלְכָּא, יְהִיבַת לוֹן עֵיטָא לְאַתְעָרָא בַשּׁוֹפָר, דְּבֵיהּ עָתִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַכְנָשָׁא בֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא מֵאַרְבַּע סִטְרִין, וּבִזְמַן שֶׁמַּתְקִינָה מָזוֹן לַמֶּלֶךְ, נוֹתֶנֶת לָהֶם עֵצָה לְהִתְעוֹרֵר בַּשּׁוֹפָר, שֶׁבּוֹ עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכַנֵּס בּוֹ אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הַגָּלוּת מֵאַרְבָּעָה צְדָדִים.  הֲדָא הוּא דִכְתִיב 'תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵירוּתֵינוּ וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ', וְאִיהוּ חָשִׁיב דְּאִיהוּ יוֹמָא דְּדִינָא דִילֵיהּ וּבָרַח זֶהוּ שֶׁכָּתוּב תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ, וְהוּא חוֹשֵׁב שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין שֶׁלּוֹ וּבוֹרֵחַ.

עַד הַהוּא זִמְנָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַאֲרִיךְ עֲלַיְיהוּ דְחַיָּיבַיָּא, וּלְבַסּוֹף אַפְסִיק לוֹן וְחָרִיב לוֹן מֵעָלְמָא, וְדָא אִיהוּ מַאֲרִי"ךְ טַרְחָ"א סוֹף פָּסוּ"ק עַד אוֹתוֹ זְמַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאֲרִיךְ לָרְשָׁעִים, וּבַסּוֹף מַפְסִיק אוֹתָם וּמַחֲרִיב אוֹתָם מִן הָעוֹלָם, וְזֶהוּ מַאֲרִי"ךְ טַרְחָ"א סוֹף פָּסוּ"ק.  וְעוֹד שׁוֹפָ"ר הוֹלֵךְ רָבִי"עַ דַּרְגָּ"א תְרֵי טַעֲמֵ"י, וְעוֹד שׁוֹפָ"ר הוֹלֵךְ רָבִי"עַ דַּרְגָּ"א תְּרֵי טַעֲמֵ"י, בְהַהוּא זִמְנָא דְיִתְמַחוּן חַיָּיבַיָּא מֵעָלְמָא, סָלְקָא צְלוֹתָא בְנִגּוּנָא בְּאַרְבַּע מִינִין, דְּאִינוּן שִׁיר פָּשׁוּט וְדָא י', בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁיִּמָּחוּ הָרְשָׁעִים מִן הָעוֹלָם, עוֹלָה תְפִלָּה בְנִגּוּן בְּאַרְבָּעָה מִינִים, שֶׁהֵם שִׁיר פָּשׁוּט, וְזֶה י',  שִׁיר כָּפוּל וְדָא י"ה, שִׁיר מְשׁוּלָשׁ וְדָא יה"ו, שִׁיר מְרוּבַּע וְדָא יהו"ה. שִׁיר כָּפוּל וְזֶה י"ה, שִׁיר מְשֻׁלָּשׁ וְזֶה יה"ו, שִׁיר מְרֻבָּע וְזֶה יהו"ה.  
בִּשְׁמָא דְיְהֹוָה סָלְקָא צְלוֹתָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא, אוֹרַיְתָא בְנִגּוּנָא, שְׁכִינְתָּא בְנִגּוּנָא, יִשְׂרָאֵל סָלְקִין מִגּוֹ גָלוּתָא בְנִגּוּנָא, בַּשֵּׁם שֶׁל יהו"ה עוֹלָה הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, הַתּוֹרָה בְנִגּוּן, הַשְּׁכִינָה בְנִגּוּן, יִשְׂרָאֵל עוֹלִים מִתּוֹךְ הַגָּלוּת בְּנִגּוּן,  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהֹוָה" (שמות טו, א) זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהו"ה.  צְלוֹתָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא, סָלְקָא לְגַבֵּיהּ דְּמַלְכָּא בַעֲשָׂרָה זִכְרוֹנוֹת וּבַעֲשָׂרָה מַלְכִיּוֹת וּבַעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת, דְּאִינוּן י י י', תְּפִלָּה שֶׁהִיא שְׁכִינָה, עוֹלָה לַמֶּלֶךְ בַּעֲשָׂרָה זִכְרוֹנוֹת וּבְעֶשֶׂר מַלְכֻיּוֹת וּבַעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת, שֶׁהֵם י' י' י',  וַעֲשָׂרָה כִּתּוֹת דְּמַלְאָכִים יִתְעָרוּן לְגַבַּיְיהוּ, וְסָלְקָא לוֹן לְגַבֵּי עֲשַׂר סְפִירָן, וְעֶשֶׂר כִתּוֹת שֶׁל מַלְאָכִים יִתְעוֹרְרוּ אֲלֵיהֶם, וּמַעֲלָה אוֹתָם לְעֶשֶׂר סְפִירוֹת,  וְנִגּוּנִין סָלְקִין מִנַּיְיהוּ מְרוּבָּעִים מִסִּטְרָא דְרָבִי"עַ בְּאַרְבַּע חֵיוָון, וְהַנִּגּוּנִים עוֹלִים מֵהֶם מְרֻבָּעִים מִצַּד שֶׁל רָבִי"עַ בְּאַרְבַּע חַיּוֹת, וְאִינוּן חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדוֹלוֹת אִינוּן תְּמַנְיָא, וְאִינוּן יאהדונה"י, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה", וְאוֹתָן חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדוֹלוֹת הֵן שְׁמוֹנֶה, וְהֵן יאהדונה"י, וַעֲלֵיהֶן נֶאֱמַר אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה.  

כַד יְהֵא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּשְׁכִינְתֵּיהּ בְּחֵיוָן תְּמַנְיָא, דְאִינוּן חֵיוָן דְּאֶשָּׁא 'עִתִּים חָשׁוֹת עִתִּים מְמַלְּלוֹת', כְּשֶׁיִּהְיֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם שְׁכִינָתוֹ בִּשְׁמוֹנֶה חַיּוֹת, שֶׁהֵן חַיּוֹת אֵשׁ, עִתִּים חָשׁוֹת עִתִּים מְמַלְּלוֹת,  וְכֻלְּהוּ מְחָאָן בְּגַדְפַיְיהוּ בְּנִגּוּנָא, וְנִגּוּנָא בְהוֹן בְּאַרְבַּע אַנְפִּין, לְכָל סִטְרָא מְרוּבָּעִין, וְכֻלָּם מַכּוֹת בְּכַנְפֵיהֶן בְּנִגּוּן, וְהַנִּגּוּן (עוֹלֶה) בָּהֶם בְּאַרְבַּע פָּנִים, לְכָל צַד מְרֻבָּעִים.  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם" (יחזקאל א, ו), לְכָל חַיָּה תְמַנְיָא אִינוּן בֵּין אַנְפִּין וְגַדְפִין, לָקֳבֵל תְּמַנְיָא דִי בְּהוֹן שַׁבַּח מֹשֶׁה אָ"ז זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת מֵהֶם, לְכָל חַיָּה שְׁמוֹנָה הֵם בֵּין פָּנִים לִכְנָפַיִם, כְּנֶגֶד הַשְּׁמוֹנָה שֶׁבָּהֶם שִׁבַּח מֹשֶׁה אָ"ז. וְדָוִד בְּגִין דָּא תַקִּין מָנָא בִתְמַנְיָא נִימִין, וְשַׁבַּח לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִתְּמַנְיָא, וְדָוִד בִּגְלַל זֶה תִּקֵּן כְּלִי בִּשְׁמוֹנֶה נִימִים, וְשִׁבַּח אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁמוֹנָה.  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית" (תהלים יב, א), וּתְמַנְיָא אַתְוָון, לְכָל חַד תְּמַנְיָא, סָלְקִין כֻּלְּהוּ ע"ב, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית, וּשְׁמוֹנֶה אוֹתִיּוֹת, לְכָל אַחַת שְׁמוֹנֶה, עוֹלוֹת כֻּלָּן לְשִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם,  יאהדונה"י תְּמַנְיָא, וְתַלְיָין מִנַּיְיהוּ ס"ד תְּמַנְיָא לְכָל חַד, סָלְקִין כֻּלְּהוּ ע"ב, דָּא אִיהוּ רָזָא דְחַשְׁמַל יאהדונה"י שְׁמוֹנֶה, וּתְלוּיוֹת מֵהֶן שִׁשִּׁים וְאַרְבַּע, שְׁמוֹנֶה לְכָל אַחַת, עוֹלוֹת כֻּלָּן לְשִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם, זֶהוּ סוֹד שֶׁל חַשְׁמַל.
וְאִית נִגּוּנָא דְסָלְקָא בְּעֶשֶׂר, וְדָא אִיהוּ יוד הא ואו הא, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב" (שיר השירים ה, יד), וְהוּא נִגּוּן שֶׁעוֹלֶה בְעֶשֶׂר, וְזֶהוּ יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב,  וְאִית נִגּוּנָא דְסָלִיק בְּשִׁית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ" (שיר השירים ה, טו). י"ה יְהֹוָה צוּר עוֹלָמִים, י"ה י"ה י"ה אָדָ"ם וְיֵשׁ נִגּוּן שֶׁעוֹלֶה בְשֵׁשׁ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ, י"ה יהו"ה צוּר עוֹלָמִים, י"ה י"ה י"ה אָדָ"ם.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

וְהָכָא אִצְטְרִיךְ לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא אֵיךְ תַּלְיָין מִילִין מִגּוֹ הִיתּוּכָא דְּדַהֲבָא, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא יִחוּדָא עִלָּאָה. וּסְטַר אַחֲרָא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְנַטְּלָא מְזוֹנָא מִלְעֵילָּא וַדַּאי, דְּאִי לָא - לָא אִתְקְיָימַת. וְכַמָּה דַּרְגִּין אִזְדְּמָנוּ בְּסִידּוּרֵיהוֹן לְנַטְּלָא מִתַּמָּן אִינוּן סִטְרִין, מַאי דְּאִתְחֲזֵי לְהוּ וְלָא יַתִּיר. וְהָא הָכִי אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי שַׁלְשֶׁלֶת קָטִיר בְּצַוָּארֵיהֹון וְלָא יְחַרְבוּן עָלְמָא. וְרָזָא דְּמִלָּה "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם" (משלי כה, כא) וְכוּ'. דְּמָאן דְּיִבְעֵי לְאַעַבְרָא רַע מֵעָלְמָא לָא סָלִיק בִּידוֹי. אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְזִמְנָא דְּאָתֵי אִתְּמָר בֵּיהּ 'יָבֹא בָּעַל הַכָּרֶם וִיכַלֶּה אָת קוֹצָיו' (בבא מציעא פג). אֲבָל הָשַׁתָּא "אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ" וְכוּ', אִם רָעֵב דַּוְקָא, דְּהָא לֵית לְאֲרְוָאָה לֵיהּ אֶלָּא מְזוֹנָא לְחוּד, הַהוּא דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ וְלָא יַתִּיר. כִּי "גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ" (משלי כה, כב) דָּא גְּבוּרָה קַדִּישְׁתָּא דְּאִתְפַּשְׁטַת לְמֵיהַב לֵיהּ (דף קי' עמוד א') מְזוֹנָא דְּאִצְטְרִיךְ. אֲבָל גַּחֶלֶת אִינוּן עַל רֹאשׁוֹ וַדַּאי, לְאַכְפְּיָא לֵיהּ וּלְתַבְרָא חֵילֵיהּ.

תָּא חֲזֵי, ד' קְלִיפִין אִינוּן וְכָל חַד אִתְקְשַׁר בְּחַבְרֵיהּ לְסַלְקָא לְעֵילָא. וְרָזָא דְּמִלָּה "אָת צֹעָה זֹנָה" (ירמיהו ב, כ). דְּהָא כָּל מָאן דְּנָטִיל מֵחַבְרֵיהּ נוּקְבָא אִיהוּ לְגַבֵּיהּ. וְהָכִי שָׁרָאת מִילִין מִלְּתַתָּא, בְּהַהִיא קְלִיפָה דִּלְתַתָּא. וְכֹלָּא אִתְקְשַׁר בְּחַד דַּרְגָּא תַּתָּאָה, וְאִתְקְשַׁר כַּחֲדָא, וְיָהִיב גַּרְמֵיהּ לְהַהוּא אַחֲרִינָא דְּקָאִים עֲלֵיהּ.

וְאִי תֵּימָא דְּבַת זוּגֵּיהּ אִיהִי? לָאו הָכֵי. אֶלָּא כָּל חַד וְחַד בְּאַנְפֵּי נַפְשֵׁיהּ אִשְׁתְּכַח. וּבְגִין לְסַלְקָא לְעֵילָא בַּאֲתַר דְּלָאו דִּלְהוֹן, הָכִי מְסָרִין גַּרְמַיְיהוּ. וְדָא זִמָּה דְּאִתְּמָר בַּהּ 'אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא' (סנהדרין צג). וְנֹגַהּ קְרִיבָא אִיהִי יַתִּיר. וּבְזִמְנָא דְּאִזְדַּמְּנַת לְנַטְּלָא מִלְּגַו, אִי אִינוּן אָחֲרָנִין מִתְדַּבְּקָן בַּהּ, זוֹנָה אִיהִי דְּאִצְטְרִיךְ לְתָרְכָא לַהּ וְלָא תִּיקוֹם בַּאֲתַר קַדִּישָׁא. וְאִי לְסִטְרָא דְּטַב אִתְהַדְּרַת, כְּדֵין פִּלֶגֶשׁ אִיהִי. וְאַבְרָהָם אִתְּמָר בֵּיהּ "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים" (בראשית כה, ו) וְכוּ' דְּכֹלָּא בָּעָא לְאַתְקָנָא. וְאַתְקִין לְגוֹ בְיִצְחָק, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וַיִּתֶּן לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק" (בראשית כד, לו). וְאַתְקִין לְבַר בְּרָזָא דְּפִּלֶגֶשׁ. וְדָא קְטוּרָה, דְּקַטְרַת פִתְּחָה וְלָא מָסְרָת גָּרְמָה לְאִינּוּן אָחֲרָנִין. וְכֹלָּא בָּעָא לְאַתְקָנָא אַבְרָהָם בְּגִין לְאַתְקָנָא עָלְמָא (דף קי' עמוד ב') כִּדְקָא יָאוּת.

מַרְאָה תְלִיתָאָה דָּא חַשְׁמַל וְדָא לְבוּשָׁא. וְרָזָא דְּמִלָּה "יְהֹוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ" (תהלים צג, א) תָּא חֲזֵי, מַאי חַשְׁמַל? אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאִתְנְהִירוּ נְהוֹרִין לְגוֹ, הָכִי מִינַּיְיהוּ אִתְפְּרַשׁ פְּרִישׁוּ לְבַר. וּמֵאִינּוּן מוֹחִין דְּקַיְּימִין בְּרֵישָׁא דְּמַלְכָּא וּמִתְפַּשְּׁטָן בְּכָל גּוּפָא, נָפִיק דָּא לְבַר, וְרָזָא דְּמִלָּה לְפוּם רְעוּתָא דִּלְגַו הָכִי לְבוּשָׁא אִשְׁתְּכַח. וּלְבוּשָׁא אַחֲזֵי עַל רְעוּתָא דְּלִבָּא. וְדָא קָאִים לְאוֹדָעָא חֶדָוָתָא דְּמַלְכָּא וְחֵילָא דִּילֵיהּ.

וְתָא חֲזֵי, הָכָא מִסְתַּכְּלִין מַלְאֲכֵי עִלָאֵי. אֲבָל יִשְׂרָאֵל לְגוֹ מִסְתַּכְּלִין, דִּכְתִיב "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל" (במדבר כג, כג). עַל לְבוּשָׁא דָּא אִתְּמָר קְרָא "יְהֹוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ" (תהלים צג, א). וְדָא מָלָךְ בְּמוֹחִין דְּרֵישָׁא. כְּדֵין "גֵּאוּת לָבַשׁ" מִסִּטְרָא דִּלְהוֹן מִסִּטְרָא דִּאִימָא וַדַּאי. וּמִגּוֹ לְבוּשָׁא דָּא אִתְחַזְיָין חֵיוָן מִסְתַּדְּרָן בְּסִידּוּרַיְיהוּ. דִּכְתִיב "וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת" (יחזקאל א, ה) וְכוּ', תְּלָת מֵרְאוֹת קָיְימִין בְּהוּ.

> יבוא בעל הכרם ויכלה את קוציו

וְהָכָא אִצְטְרִיךְ לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא אֵיךְ תַּלְיָין מִילִין מִגּוֹ הִיתּוּכָא דְּדַהֲבָא, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא יִחוּדָא עִלָּאָה. וכך צריך להיוודע איך תלויים הדברים מתוך כור ההיתוך של הזהב, המפריד בין הזהב לפסולת, ולהיוודע ביחוד העליון. וּסְטַר אַחֲרָא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְנַטְּלָא מְזוֹנָא מִלְעֵילָּא וַדַּאי, דְּאִי לָא - לָא אִתְקְיָימַת. והסטרא אחרא, צריכה לקחת את מזונה וחיותה מלמעלה - מצד הקדושה ודאי, שאם לא תיקח - לא תתקיים ותתבטל! וְכַמָּה דַּרְגִּין אִזְדְּמָנוּ בְּסִידּוּרֵיהוֹן לְנַטְּלָא מִתַּמָּן אִינוּן סִטְרִין, מַאי דְּאִתְחֲזֵי לְהוּ וְלָא יַתִּיר. וכמה מדריגות שלהם באים בסדריהם, לקחת חיות משם מאילו הצדדים, מה שהוקצב להם ולא יותר. וְהָא הָכִי אִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוֵי שַׁלְשֶׁלֶת קָטִיר בְּצַוָּארֵיהֹון וְלָא יְחַרְבוּן עָלְמָא. שהרי ככה צריך, שתהיה השלשלת קשורה בצווארם כמו שקשורים הכלבים, שלא יחריבו העולם. וסוד הדבר, וְרָזָא דְּמִלָּה "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם" (משלי כה, כא) וְכוּ'. דְּמָאן דְּיִבְעֵי לְאַעַבְרָא רַע מֵעָלְמָא לָא סָלִיק בִּידוֹי, שמי שירצה להתעסק עם צד הטומאה ולהעביר את הרע מהעולם - לא יעלה בידו ולא יצליח, ודברי הימים העידו שבסופו של דבר נפל לתוכם ול"ע אף היו כאלא שנשתמדו רח"ל, אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְזִמְנָא דְּאָתֵי אִתְּמָר בֵּיהּ אלא לעתיד לבוא, הקב"ה בכבודו ובעצמו יעבירם מן העולם שנאמר בו 'יָבֹא בָּעַל הַכָּרֶם וִיכַלֶּה אָת קוֹצָיו' (בבא מציעא פג). אֲבָל הָשַׁתָּא אבל עכשיו, טרם הגאולה נאמר "אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ" וְכוּ', אִם רָעֵב דַּוְקָא, דְּהָא לֵית לְאֲרְוָאָה לֵיהּ אֶלָּא מְזוֹנָא לְחוּד, הַהוּא דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ וְלָא יַתִּיר. דווקא אם הוא רעב שיקבלו רק בגדר מים אחרונים, שאין לתת להם שפע כדי שובעם ובודאי שלא להרוות את צימאונם, אלא רק מזון מועט בלבד, כפי שהורו חכמים כמו מים אחרונים, שערות שבתפלין, שעיר המשתלח ולא יותר. כִּי "גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ" (משלי כה, כב) כי השפע הזה שלכאורה הם שמחים בו אינו אלא כמו שמאכילם רתמים וחותה גחלים על ראשם, דָּא גְּבוּרָה קַדִּישְׁתָּא דְּאִתְפַּשְׁטַת לְמֵיהַב לֵיהּ (דף קי' עמוד א') מְזוֹנָא דְּאִצְטְרִיךְ. מזון קיומם נמשך מזו הגבורה של הקדושה, שמתפשטת לתת להם מזונם רק כמה שצריך, אֲבָל גַּחֶלֶת אִינוּן עַל רֹאשׁוֹ וַדַּאי, לְאַכְפְּיָא לֵיהּ וּלְתַבְרָא חֵילֵיהּ, אבל גחלת הם על ראשו ודאי, כדי לכפות אותם תחת הקדושה ולשבור אותם.

> קשרי ד' קליפות

תָּא חֲזֵי, ד' קְלִיפִין אִינוּן וְכָל חַד אִתְקְשַׁר בְּחַבְרֵיהּ לְסַלְקָא לְעֵילָא. בא וראה, ד' קליפות הם: נוגה, ענן גדול, אש מתלקחת, רוח סערה, וכל אחד מתקשר בחברו לעלות למעלה לצד הקדושה, וְרָזָא דְּמִלָּה וסוד הדבר "אָת צֹעָה זֹנָה" (ירמיהו ב, כ). דְּהָא כָּל מָאן דְּנָטִיל מֵחַבְרֵיהּ נוּקְבָא אִיהוּ לְגַבֵּיהּ. והוא, כל מי שלוקח מחברו, חברו נחשב כזכר לגביו בגלל שנותן לו שפע, והמקבל נחשב כנוקבא לגביו, וְהָכִי שָׁרָאת מִילִין מִלְּתַתָּא, בְּהַהִיא קְלִיפָה דִּלְתַתָּא. וכך מתחילים הדברים מלמטה, באותה הקליפה התחתונה, וְכֹלָּא אִתְקְשַׁר בְּחַד דַּרְגָּא תַּתָּאָה, וכל הס"א נקשרים במדריגה אחת תחתונה, וְאִתְקְשַׁר כַּחֲדָא, ונקשרים כאחד, וְיָהִיב גַּרְמֵיהּ לְהַהוּא אַחֲרִינָא דְּקָאִים עֲלֵיהּ, ונותן מעצמו לקליפה אחרת שעומדת עליו.

> יניקת קליפת נוגה בסוד פילגש או זונה

וְאִי תֵּימָא דְּבַת זוּגֵּיהּ אִיהִי? לָאו הָכֵי. ואם תחשוב, שהיא בת זוגו כיון שהוא נמצא מעליה והוא נחשב לה כזכר? לא כך, אֶלָּא כָּל חַד וְחַד בְּאַנְפֵּי נַפְשֵׁיהּ אִשְׁתְּכַח. אלא כל אחד ואחד בפני עצמו ובגפו נמצא, וּבְגִין לְסַלְקָא לְעֵילָא בַּאֲתַר דְּלָאו דִּלְהוֹן, הָכִי מְסָרִין גַּרְמַיְיהוּ. ובגלל שעולים למעלה באתר שאינו שלהם - ככה מפקירים עצמם, וְדָא זִמָּה דְּאִתְּמָר בַּהּ וזו זמה שנאמר בה 'אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא' (סנהדרין צג). וְנֹגַהּ קְרִיבָא אִיהִי יַתִּיר, וקליפת נוגה היא הקרובה יותר לקדושה, והקליפות האחרות תחתיה, וּבְזִמְנָא דְּאִזְדַּמְּנַת לְנַטְּלָא מִלְּגַו, וכאשר היא באה לינוק מבפנים, אִי אִינוּן אָחֲרָנִין מִתְדַּבְּקָן בַּהּ, זוֹנָה אִיהִי דְּאִצְטְרִיךְ לְתָרְכָא לַהּ וְלָא תִּיקוֹם בַּאֲתַר קַדִּישָׁא. אם אלו הקליפות האחרות מתדבקות בה, זונה היא כיון שרוצה להתייחד ולקבל שפע ממה שאינה שלה וצריך לגרש אותה כדי שלא תעמוד במקום הקדושה, וְאִי לְסִטְרָא דְּטַב אִתְהַדְּרַת, כְּדֵין פִּלֶגֶשׁ אִיהִי. ואם ראש קליפת נוגה שיכולה להתנתק מהקליפה שתחתיה ולחזור לטוב, אז דינה כדין פילגש, וְאַבְרָהָם אִתְּמָר בֵּיהּ ובאברהם נאמר "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים" (בראשית כה, ו) וְכוּ' דְּכֹלָּא בָּעָא לְאַתְקָנָא, כיון שרצה אברהם לתקן את כל חיצוניות העולם, וְאַתְקִין לְגוֹ בְיִצְחָק, ותיקן את הפנימיות ליצחק, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ שנאמר בו "וַיִּתֶּן לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק" (בראשית כד, לו). וְאַתְקִין לְבַר בְּרָזָא דְּפִּלֶגֶשׁ. ותיקן את החיצוניות בסוד הפילגש, וְדָא קְטוּרָה, דְּקַטְרַת פִתְּחָה וְלָא מָסְרָת גָּרְמָה לְאִינּוּן אָחֲרָנִין. וזו קטורה, שסגרה פתחה, ולא מסרה את עצמה לאלה האחרים אלא רק לאברהם, וְכֹלָּא בָּעָא לְאַתְקָנָא אַבְרָהָם בְּגִין לְאַתְקָנָא עָלְמָא (דף קי' עמוד א') כִּדְקָא יָאוּת. ואת כולם רצה אברהם אבינו לתקן, בגלל שרצה לתקן את העולם כולו כראוי.

> מראה שלישית, החשמל והלבוש

מַרְאָה תְלִיתָאָה דָּא חַשְׁמַל וְדָא לְבוּשָׁא. מראה שלישית הוא החשמל, והוא הלבוש, וסוד הדבר, וְרָזָא דְּמִלָּה "יְהֹוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ" (תהלים צג, א) תָּא חֲזֵי, מַאי חַשְׁמַל? בוא וראה, מהו החשמל? אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאִתְנְהִירוּ נְהוֹרִין לְגוֹ, הָכִי מִינַּיְיהוּ אִתְפְּרַשׁ פְּרִישׁוּ לְבַר. אלא בזמן שמאירים הארות לפנימיות, כך מהם מתפרשים הארות לחוץ, וּמֵאִינּוּן מוֹחִין דְּקַיְּימִין בְּרֵישָׁא דְּמַלְכָּא וּמִתְפַּשְּׁטָן בְּכָל גּוּפָא, נָפִיק דָּא לְבַר, ומאלו המוחין שנמצאים בראשו השל המלך / ז"א ומתפשטים בכל הגוף, יוצא זה החשמל לחוץ, וְרָזָא דְּמִלָּה לְפוּם רְעוּתָא דִּלְגַו הָכִי לְבוּשָׁא אִשְׁתְּכַח. וסוד הדבר, כפי הארת הרצון הפנימי, כך נמצא זה הלבוש, וּלְבוּשָׁא אַחֲזֵי עַל רְעוּתָא דְּלִבָּא. והלבוש מראה על רצון הלב, וְדָא קָאִים לְאוֹדָעָא חֶדָוָתָא דְּמַלְכָּא וְחֵילָא דִּילֵיהּ. והוא נמצא כדי להעיד על שמחת המלך וכוחו.

וְתָא חֲזֵי, הָכָא מִסְתַּכְּלִין מַלְאֲכֵי עִלָאֵי. ובוא וראה, כאן בלבוש מסתכלים המלאכים העליונים, אֲבָל יִשְׂרָאֵל לְגוֹ מִסְתַּכְּלִין, אבל ישראל מסתכלים בפנימיות, שכתוב דִּכְתִיב "כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל" (במדבר כג, כג). עַל לְבוּשָׁא דָּא אִתְּמָר קְרָא ועל הלבוש הזה אמר הכתוב "יְהֹוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ" (תהלים צג, א). וְדָא מָלָךְ בְּמוֹחִין דְּרֵישָׁא. וזה מָלָךְ במוחין שבראש, כְּדֵין ואז מההארות שיצאו מחוץ לראש על הגוף מבחוץ נאמר "גֵּאוּת לָבַשׁ" מִסִּטְרָא דִּלְהוֹן מִסִּטְרָא דִּאִימָא וַדַּאי. מהצד שלהם, מצד אימא ודאי שממנה הארת המוחין של ז"א, וּמִגּוֹ לְבוּשָׁא דָּא אִתְחַזְיָין חֵיוָן מִסְתַּדְּרָן בְּסִידּוּרַיְיהוּ. ומתוך הלבוש הזה נראות חיות הקודש מסתדרות בסידוריהן, שנאמר דִּכְתִיב "וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת" (יחזקאל א, ה) וְכוּ'. תְּלָת מֵרְאוֹת קָיְימִין בְּהוּ, שלש מראות נראים בהם והן שלושת המראות הבאות:

קישור לדף זוהר תניינא

תפילה קסט: אע"פ שהקב"ה נערץ ע"י מלאכיו הקדושים, עם כל זה קדושתו מתפשטת בעוה"ז על ידי ישראל שבוטחים בו שלא יעזבם.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי שִׁמְךָ מִתְקַדֵּשׁ בְּעוֹלָמְךָ עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל הֵם גּוֹי קָדוֹשׁ שֶׁאַתָּה נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדוֹשִׁים רַבָּה, מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים שֶׁסּוֹבְבִים אֶת כִּסֵּא כְּבוֹדְךָ שֶׁאֵין רַע מַגִּיעַ שָׁם, דִּכְתִיב "לֹא יְגוּרְךָ רָע". אֲבָל לְמַטָּה הַס"א שׁוֹלֶטֶת שֶׁנֶאֱמַר "תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לַיְלָה בּוֹ תִּרְמֹשׂ חַיְתוֹ יַעַר", זֶה עוֹלָם הַזֶה יַעַ"ר וַדַּאי, פַּ"ר גִּימַ' סַנְדַ"ל, וְאִלְמָלֵא שֶׁהֵם עַם קָדוֹשׁ הָיוּ מַקְדִּישִׁים שִׁמְךָ, לֹא הָיָה אוֹר קְדֻשָּׁתְךָ מִתְפַּשֵּׁט בְּעוֹלָם הַזֶה, אֲבָל יִשְׂרָאֵל נִתְקַדֵּשׁ עַל הַר סִינַי שֶׁבּוֹ "וַיֵּרַד יְהוָֹה עַל הַר סִינַי". וּלְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל אוֹרְךָ נֶאֱמַר בָּהֶם "מַלְכֵי צְבָאֹת יִדֹּדוּן", שֶׁהֲרֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת סִיְּעוּ אוֹתָם לְקַבֵּל כֹּחַ קְדֻשָּׁתְךָ, וּבָזֶה יִשְׂרָאֵל מִתְחַזְּקִים בְּכָל יוֹם וְאוֹמְרִים בְּסוֹד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ וּמְשַׁלְּשִׁים לְךָ קְדֻשָּׁה, וְהָעוֹלָם מִתְקַדֵּשׁ עַל יְדֵיהֶם, וְעַל כֵן הֵם בּוֹטְחִים בְּךָ שֶׁלֹּא תַּעַזְבֵם שֶׁאֵינְךָ רוֹצֶה בְּהַשְׁחָתַת הָעוֹלָם. עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתְךָ וּתְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ עַל מְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ, שֶׁכְּמוֹ שֶׁשִּׁמְךָ אֱמֶת כֵּן תּוֹחַלְתָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא תִּהְיֶה נִכְזֶבֶת שֶׁאֵין כָּזָב בְּיִחוּדְךָ, וּבְיִחוּדְךָ הֵם בּוֹטְחִים. יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּגַלֶּה יִחוּדְךָ לִמְיַחֲדֶיךָ וּקְדֻשָּׁתְךָ לְמְקַדְּשֵׁי שְׁמֶךָ וּתְתַקֵּן הָעוֹלָם בַּאֲמִתַּת מַלְכוּתְךָ, יְהוָֹה אַל תְּאַחַר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.