תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא נְטִירוּ דְּיִשְׂרָאֵל בְּזִמְנָא דְּגָלוּתָא. דְּהָא יְמִינָא אִתְהַדַּר לַאֲחוֹרָא, דִּכְתִיב זו השמירה של ישראל בזמן הגלות שזה הנהגת הימין שהיא החסד חזרה לאחור ואינה מתגלה בגלל ריבוי דיני הגלות, כמו שנאמר "הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ" (איכה ב, ג). וּשְׂמָאלָא קָאִים בְּתוּקְפֵּיהּ לְנַטְרָא לִשְׁכִינְתָּא וּלְיִשְׂרָאֵל וע"כ היד השמאלית עומדת בחוזק גדול לשמירת השכינה מיניקת הקליפות ולישראל. אֲבָל בְּסוֹפָא דְּכֹלָּא כְּתִיב אבל בסוף כל הגלות יאמר "כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד" (דברים לב, לו) אִלֵּין חֶבְלֵי מָּשִׁיחַ. דְּהָא בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְחָזֵי דְּיָדָא דָּא נָמֵי אִסְתַּלְּקַת, "אזלת יד" נאמר על זמן חבלי משיח, שיראה בו שגם היד השמאלית הסתלקה. וּרְשׁוּ אֶתְיָהִיב חַס וְשָׁלוֹם לְאִינּוּן קְלִיפִין לְשַׁלְּטָאָה, כְּדֵין סָלְקִין וְנַחְתִּין וּמִתְפַּשְּׁטָן לְכָל סְטַר. וחס ושלום ינתן רשות לקליפות האלה לשלוט, שיהיו עולים ויורדים ומתפשטים לכל הצדדים. וְיִשְׂרָאֵל קָיְימִין בְּעָאקוּ קָמַיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב ויעמדו ישראל בצרה לפניהם וזהו שכתוב "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב" (ירמיהו ל, ז). כְּדֵין יתגלה בחינת "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", דָּא דְּחִילוּ דְּיִשְׂרָאֵל דְּיִדְחֲלוּן בַּחֲבָלִין דִּמְשִׁיחָא, וְחָשְׁבִין דְּלֵית לְהוּ פּוּרְקָנָא, עַד דְּמִגּוֹ עַקְתִּין אִלֵּין יְתוּבוּן לְמָארֵיהוֹן, וְיִפְרוֹק לְהוּ (דף מז' עמוד ב')  פּוּרְקָנָא שְׁלִים, זה הפחד שיפחדו ישראל בזמן חבלי משיח שיחשבו שלא תהיה להם גאולה, עד שמתוך הצרות האלה ישובו בתשובה לאדונם, והוא יגאלם גאולה שלמה.

וְהָא מלאך מט"ט שָׂרָא רַבָּא השר הגדול בא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' רבי רבי הרמח"ל, וַדַּאי בְּאִלֵּין עַקְתִּין יְתוּבוּן יִשְׂרָאֵל לְמָארֵיהוֹן. דְּהָא צֵירוּפָא קַדְמָאָה מִצְטָרְפִין בְּגָלוּתָא. בודאי שבאלו הצרות ישובו ישראל לאדונם, שהרי זמן הגלות הוא הצירוף והזיכוך הראשון שצריכים לעבור, וּלְבָתַר צֵירוּפָא אַחֲרָא יִתְעֲבִיד בְּהַהוּא זִמְנָא ולאחר כך צירוף וזיכוך אחר יהיה בזמן חבלי משיח. דְּהָא כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין יִזְדַּמְּנוּן לְאַעַבְרָא מִיִּשְׂרָאֵל כָּל זוֹהֲמָא דְּאִשְׁתָּאֲרַת. וְרָזָא דָּא שהרי כל המדרגות העליונות יזדמנו להעביר מישראל את כל זוהמת הגלות שנשארה, וזהו שנאמר "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (דברים ד, ל). דְּכֻלְּהוּ תּוֹכָחוֹת לְפוּם דַּרְגִּין אִתְגְּזָרוּ, בְּגִין כָּךְ כַּמָּה תּוֹכָחוֹת אִינוּן בְּאוֹרַיְתָא וּבְמִשְׁנֵה תּוֹרָה כל הדברים – שכל התוכחות נגזרו לפי המדרגות שנפגמו. דְּכָל דַּרְגָּא דְּאִתְפְּגִים, מִתַּמָּן נָחִית עָנְשָׁא לְמַאן דְּפַגִים לֵיהּ שכל דרגה שנפגמה, ממנה יורד העונש למי שפגם אותה, כדי להסיר את הפגם, וּבְזִמְנָא דְּנָחִית עָנְשָׁא אִתְעַבַּר פְּגִימוּ וְאִתְתְּקַן דַּרְגָּא, ובזמן שיורד העונש – עובר הפגם הקלקול שסתם את אותה המדרגה והיא נתקנת, ונאמר זה וְאִתְּמָר בַּהּ "וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ" (נחמיה ט, לג), בְּגִין דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִתְעַבַּר מִתַּמָּן ומכיר הפוגם בקלקולו ומצדיק עליו את הדין, וזה סוד וְרָזָא דָּא "כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ" (נחמיה ט, לג). דְּתרי"ג פִּיקּוּדִין אִינוּן בְּאוֹרַיְתָא. לְקִבְלַיְיהוּ תרי"ג נְהוֹרִין בּוּצִינִין לְעֵילָא תרי"ג מצוות יש בתורה, וכנגדם יש תרי"ג אורות המאירים למעלה. וּלְקִבְלַיְיהוּ תרי"ג אֵיבָרִין בְּגוּפָא וּבְנִשְׁמְתָא, וכנגדם יש תרי"ג אברים בגוף ובנשמה. וּמָאן דְּעָבַר עֲבֵרָה אַשְׁנֵי אֵבָר חַד מִדְּיוּקְנֵיהּ, וְאִשְׁתַּכַּח מְשַׁקֵּר בְּהַהוּא דְּיוֹקְנָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, מְשַׁקֵּר בֵּיהּ בְּמַלְכָּא. ומי שעבר עברה, נפגם שינה אבר אחד מדיוקנו וקיבל אותו אבר דיוקן של אדם אותו האבר של אדם בליעל, אדם של שקר, ונמצא שהוא משקר באותו הדיוקן העליון הקדוש, ומשקר גם במלך. וְדָא שֶׁקֶר סִטְרָא אַחֲרָא, דְּגָרִים לֵיהּ לְאִתְאַחֲדָא לְעֵילָא בְּהַהוּא דַּרְגָּא דְּפַגִים בֵּיהּ. וזה השקר הוא הסטרא אחרא, העומד כנגד מידת אמת של הקב"ה, וגורם שהסטרא אחרא תאחוז ותינק מאותה מדריגה עליונה שפגם אותה החוטא. 

וּבְזִמְנָא דְּחַיָּיבָא נָטַל (דף מח' עמוד א')  עָנְשֵׁהּ, תָּב קוּשְׁטָא עִלָּאָה לְאִתְתַּקְּנָא עַל קִיוּמֵיהּ. בְּגִין כָּךְ ובזמן שהחוטא מקבל עונשו, חוזרת מידת האמת העליונה, להתקן ולעמוד בקיומה, וזה שנאמר "כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ" (נחמיה ט, לג). וּבְזִמְנָא דְּדִינָא אִתְעֲבִיד רוֹגְזָא אִשְׁתְּכִיךְ לְעֵילָא, ובזמן שנעשה הדין, מוסרים הפעמים מהמדרגות ומיד נשקט הרוגז למעלה.

וּבְגִין דְּכַמָּה דַּרְגִּין אִתְפְּגִימוּ, לָקֳבֵל דָּא כַּמָּה תּוֹכָחוֹת אִתְּמָרוּ לְיִשְׂרָאֵל. וכנגד אותם  המדרגות נפגמו, כנגדם נאמרו התוכחות לישראל, וְקַדְמָאִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לְהוּ והתוכחות הראשונות שבתורה נאמרו ע"י הקדוש ברוך הוא. אֲבָל אִינוּן דְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה והתוכחות שבספר דברים 'מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֲמָרָן' (מגילה לא). דְּקַדְמָאִין מִסִּטְרָא דְּרָחֵל שהראשונים היו מצידה של רחל, ולכן הם קשים יוצר וזה סוד הפסוק, וְרָזָא דָּא "שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם" (ויקרא כו, יח). אֲבָל תִּנְיָנִין מִסִּטְרָא דִּלֵאָה אבל השניות נמשכו מהנהגת "לאה". וְדָא וזה שנאמר משה "מִפִּי עַצְמוֹ", כמו נאמר דְּאִתְּמָר "עֶצֶם מֵעֲצָמַי" (בראשית ב, כג) דָּא לֵאָה, "וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי" (בראשית ב, כג) דָּא רָחֵל.

דִּבְגִין דְּמֹשֶׁה מִסִּטְרָא דִּלֵאָה, אִיהוּ אָמַר לְהוּ, בגלל שמשה מצד הנהגת לאה, הוא אמר את התוכחות שבמשנה תורה. אֲבָל אִינוּן דְּתַלְיָין בְּרָחֵל, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִצְטְרִיךְ לְהוּ, וְלָא לְמֹשֶׁה, דְּאִיהוּ לָא קָאִים בַּהּ, דְּאִיהִי לָא אִתְּתַּקְּפַת בְּהַהוּא זִמְנָא. אבל אלו התוכחות הראשונות שאמרם הקב"ה נמשכות מצד הנהגת רחל שהיא דין שלא ממותק ואינה שייכת למשה, ועל כן הקב"ה אמר אותם ולא משה שהיה מלמד סנגוריה על ישראל, בגלל שרחל לא התחזקה באותו הזמן שהיו במדבר.

וְעוֹד מֹשֶׁה אָמַר לְהוּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ דְּהָא אִיהוּ בָּעָא בָּאֵלִין וַדַּאי, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אַסְכִּים עַל יְדוֹי וּמַלִּיל בְּפוּמֵיהּ. ועוד, משה אמר אותם ברוח הקודש, וכפי הנהגתו, רצה בהם שיהיו ממותקים ודאי, ורוח הקודש הסכימה על ידו ודברה מפיו. וְכֹלָּא בְּגִין סִטְרָא דָּא דִּלֵאָה, סִטְרָא דִּילֵיהּ וַדַּאי. והכל בגלל שהנהגת המלכות שלו היתה מצד לאה, ממותקת.

קישור לדף זוהר תניינא