Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

תקונא שתין ותשעה

(דף צט ע"א) "בְּרֵאשִׁית" (בראשית א, א), ב' תְּרֵין חָכְמָה וּתְבוּנָה, תְּלִיתָאָה יִרְאַת יְהֹוָה רֵאשִׁית דָּעַת. וּבְהַאי דַּעַת אִתְּמַר "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ" (בראשית ד, א), דְּלֵית זִוּוּג אֶלָּא בְדַעַת דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא. יִחוּדָא דְאַבָּא וְאִימָּא. הָכִי אִיהוּ לְתַתָּא צַדִּיק יִחוּדָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא וּשְׁכִינְתָּא דִלְתַתָּא, וְגוּף וּבְרִית עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהֹוָה" (שמואל א' ב, ג) וְגוֹ', וְתַרְוַיְיהוּ עֵדוּת, דְּלֵית עֵדוּת פָּחוּת מִתְּרֵין.

וְהַאי בֵּן אִיהוּ יִחוּד דְּאַבָּא וְאִימָּא, אִיהוּ עַמּוּד סָבִיל כֹּלָּא, כְּגַוְונָא דִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא דְאִתְּמַר בְּהוֹן 'דְּעָלְמָא עַל חַד סַמְכָא קַיְימָא', כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י, כה), הָכִי אַבָּא וְאִימָּא סָמְכִין עַל עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וְאִיהוּ יִחוּד בֵּין אֵם וּבַת כְּגַוְונָא דָא הו"ה, וּבֵיהּ אִתְעֲבִידוּ ה"ה אֶחָד אֶחָד י"ג הָכָא וְי"ג הָכָא, וְאִיהוּ ו' יִחוּד דִּתְרֵי אֲחָיוֹת, כְּגַוְונָא דָא "וַיִּיצֶר יְהוָה" (בראשית ב, ז), דָּא רָזָא דְא' - י' לְעֵילָא י' לְתַתָּא ו' בְּאֶמְצָעִיתָא.

יִחוּדָא דְתַרְוַיְיהוּ כַּלָּה וַחֲמוֹתָהּ, כְּלָלָא דְתַרְוַיְיהוּ ה"ה אִמָּא וּבְרַתָּא, ו' בֵּין תַּרְוַיְהוּ, לְעֵילָא לֵית עֵרְוָה, וּבַאֲתַר דָּא אָמַר 'לֹא תִּדְמֶה לְיוֹצְרֶיךָ', לְתַתָּא בַּר מֵאַתְרֵיהּ אָמַר "לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת" (ויקרא יח, ו), וְהָא אוּקִימְנָא לְעֵיל. וְעוֹד אַשְׁכַּחְנָא רָזָא עִלָּאָה, עֵרְוָ"ה ע"ר ו"ה, כַּד ו' בֵּין עֵר דְּאִיהוּ רַע אִתְעֲבִיד עוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיַּעַשׂ יְהֹוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" (בראשית ג, כא), וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (שם יט, יד), דְּהָא רַע מִן עִוֵּר, אִיהוּ עֵרְוָה דְאַפְרִישׁ בֵּין ו"ה דְּאִינוּן אָח וְאָחוֹת, כַּד אִתְלַבַּשׁ אִילָנָא דְחַיֵּי בְּאִילָנָא דְטוֹב וָרָע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ב, ט), בְּזִמְנָא דְאִיהִי עֵר בֵּין בְּרָא וּבְרַתָּא לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֵרְוָה, לֹא תִקְרְבוּ ו' לְה' דְּלָא אִתְגַּלְיָא רַע בֵּינַיְיהוּ דְאִיהוּ אַחֵר, דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר "וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל" (משלי כה, ט), "עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ" (חבקוק ג, ט), ע"ר י"ה, רַע בְּזִמְנָא דְאִיהוּ בֵּין י"ה, הַהוּא רַע לָא תִקְרַב י' בְּה'.

וְהַאי אִיהוּ קְלִיפָה דְעָרְלָה, ע"ר מִן עָרְלָה - רָ"ע, אָדָם בְּהַאי חָאב, כְּמָה דְאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין 'אָדָם הָרִאשׁוֹן מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הֲוָה', וְדָא גָרִים עֵרְיָין בְּעָלְמָא, וּבְגִין דָּא "עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ" (חבקוק ג, ט), "תֵעוֹר" אִיהוּ עֵרְוַת בְּהִפּוּךְ אַתְוָון, בְּאָן אֲתַר "קַשְׁתֶּךָ" דְּאִיהוּ קֶשֶׁת הַבְּרִית, דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר "וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ" (בראשית לה, טז), "תְּקַשׁ" אִיהוּ קֶשֶׁת, וּמִתַּמָּן אָמְרָה חַנָּה "אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי" (שמואל א א, טו).

 

תקונא שתין ותשעה

(דף צט ע"א) "בְּרֵאשִׁית" (בראשית א, א), ב' תְּרֵין חָכְמָה וּתְבוּנָה, תְּלִיתָאָה יִרְאַת יְהֹוָה רֵאשִׁית דָּעַת, בְּרֵאשִׁית, ב' שְׁנַיִם, חָכְמָה וּתְבוּנָה (וּבִינָה), הַשְּׁלִישִׁית, יִרְאַת יהו"ה רֵאשִׁית דָּעַת,  וּבְהַאי דַּעַת אִתְּמַר "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ" (בראשית ד, א), דְּלֵית זִוּוּג אֶלָּא בְדַעַת דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא. וּבַדַּעַת הַזּוֹ נֶאֱמַר וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ, שֶׁאֵין זִוּוּג אֶלָּא בְדַעַת, שֶׁהוּא הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, יִחוּדָא דְאַבָּא וְאִימָּא הַיִּחוּד שֶׁל הָאָב וְהָאֵם,   הָכִי אִיהוּ לְתַתָּא צַדִּיק יִחוּדָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא וּשְׁכִינְתָּא דִלְתַתָּא, כָּךְ הוּא לְמַטָּה הַצַּדִּיק הַיִּחוּד שֶׁל הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי עִם הַשְּׁכִינָה שֶׁלְּמַטָּה, וְגוּף וּבְרִית עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהֹוָה" (שמואל א' ב, ג) וְגוֹ', וְתַרְוַיְיהוּ עֵדוּת, דְּלֵית עֵדוּת פָּחוּת מִתְּרֵין וְעַל הַגּוּף וְהַבְּרִית נֶאֱמַר כִּי אֵ"ל דֵּעוֹת יהו"ה וְגוֹמֵר, וּשְׁנֵיהֶם עֵדוּת, שֶׁאֵין עֵדוּת פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם.
 
וְהַאי בֵּן אִיהוּ יִחוּד דְּאַבָּא וְאִימָּא, אִיהוּ עַמּוּד סָבִיל כֹּלָּא, וְהַבֵּן הַזֶּה הוּא הַיִּחוּד שֶׁל הָאָב וְהָאֵם, הוּא הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי שֶׁנּוֹשֵׂא הַכֹּל,  כְּגַוְונָא דִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא דְאִתְּמַר בְּהוֹן 'דְּעָלְמָא עַל חַד סַמְכָא קַיְימָא', כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י, כה), הָכִי אַבָּא וְאִימָּא סָמְכִין עַל עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, כָּךְ הָאָב וְהָאֵם סְמוּכִים עַל הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי וְאִיהוּ יִחוּד בֵּין אֵם וּבַת כְּגַוְונָא דָא הו"ה, וּבֵיהּ אִתְעֲבִידוּ ה"ה אֶחָד אֶחָד., וְהוּא הַיִּחוּד בֵּין אֵם וּבַת כְּמוֹ זֶה: הו"ה וּבוֹ נַעֲשׂוּ ה"ה אֶחָד אֶחָד,  י"ג הָכָא וְי"ג הָכָא, שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה כָּאן וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה כָּאן וְאִיהוּ ו' יִחוּד דִּתְרֵי אֲחָיוֹת, וְהַו' הוּא יִחוּד שֶׁל שְׁתֵּי אֲחָיוֹת,  כְּגַוְונָא דָא "וַיִּיצֶר יְהוָה" (בראשית ב, ז), דָּא רָזָא דְא' - י' לְעֵילָא י' לְתַתָּא ו' בְּאֶמְצָעִיתָא, כְּמוֹ זֶה: וַיִּיצֶר יהו"ה, זֶה הַסּוֹד שֶׁל א' - י' לְמַעְלָה, י' לְמַטָּה, ו' בָּאֶמְצַע.
 
יִחוּדָא דְתַרְוַיְיהוּ כַּלָּה וַחֲמוֹתָהּ, הַיִּחוּד שֶׁל שְׁנֵיהֶם כַּלָּה וַחֲמוֹתָהּ, (ה' מִן אֱלֹהִי"ם ו') (ה"י מִן אֱלֹהִי"ם ו' מָלֵא), כְּלָלָא דְתַרְוַיְיהוּ ה"ה אִמָּא וּבְרַתָּא, ו' בֵּין תַּרְוַיְהוּ, לְעֵילָא לֵית עֵרְוָה, הַכְּלָל שֶׁל שְׁנֵיהֶם ה"ה, אֵם וּבַת, ו' בֵּין שְׁתֵּיהֶן, לְמַעְלָה אֵין עֶרְוָה, וּבַאֲתַר דָּא אָמַר 'לֹא תִּדְמֶה לְיוֹצְרֶיךָ', וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אָמַר לֹא תִדְמֶה לְיוֹצֶרְךָ,  לְתַתָּא בַּר מֵאַתְרֵיהּ אָמַר "לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת" (ויקרא יח, ו), וְהָא אוּקִימְנָא לְעֵיל לְמַטָּה חוּץ לִמְקוֹמוֹ אָמַר לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ לְעֵיל. וְעוֹד אַשְׁכַּחְנָא רָזָא עִלָּאָה, עֵרְוָ"ה ע"ר ו"ה, כַּד ו' בֵּין עֵר דְּאִיהוּ רַע אִתְעֲבִיד עוֹר, וְעוֹד מָצָאנוּ סוֹד עֶלְיוֹן, עֶרְוָ"ה עֵ"ר ו"ה, כְּשֶׁו' בֵּין עֵר, שֶׁהוּא רַע, נַעֲשֶׂה עוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיַּעַשׂ יְהֹוָה אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם" (בראשית ג, כא), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיַּעַשׂ יהו"ה אֱלֹהִי"ם לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם,  וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (שם יט, יד), דְּהָא רַע מִן עִוֵּר, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל, שֶׁהֲרֵי רַע מִן עִוֵּר, אִיהוּ עֵרְוָה דְאַפְרִישׁ בֵּין ו"ה דְּאִינוּן אָח וְאָחוֹת, הוּא עֶרְוָה שֶׁמַּפְרִידָה בֵּין ו"ה שֶׁהֵם אָח וְאָחוֹת,  כַּד אִתְלַבַּשׁ אִילָנָא דְחַיֵּי בְּאִילָנָא דְטוֹב וָרָע, כְּשֶׁמִּתְלַבֵּשׁ עֵץ הַחַיִּים בָּעֵץ שֶׁל טוֹב וָרָע,
 
 הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ב, ט), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע,  בְּזִמְנָא דְאִיהִי עֵר בֵּין בְּרָא וּבְרַתָּא לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֵרְוָה, בִּזְמַן שֶׁהִיא (שֶׁזֶּה) עֵר, בֵּין הַבֵּן וְהַבַּת לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה,  לֹא תִקְרְבוּ ו' לְה' דְּלָא אִתְגַּלְיָא רַע בֵּינַיְיהוּ דְאִיהוּ אַחֵר, לֹא תִקְרְבוּ ו' לְה', שֶׁלֹּא יִתְגַּלֶּה רַע בֵּינֵיהֶם, שֶׁהוּא אַחֵר,  דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר "וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל" (משלי כה, ט), "עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ" (חבקוק ג, ט), ע"ר י"ה, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגַל, עֶרְיָ"ה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ, עֵר יה,  רַע בְּזִמְנָא דְאִיהוּ בֵּין י"ה, הַהוּא רַע לָא תִקְרַב י' בְּה' רַע בִּזְמַן שֶׁהוּא בֵּין י"ה, אוֹתוֹ הָרָע לֹא תִקְרַב י' עִם ה'.
 
וְהַאי אִיהוּ קְלִיפָה דְעָרְלָה, ע"ר מִן עָרְלָה - רָ"ע, אָדָם בְּהַאי חָאב, וְזוֹהִי קְלִפָּה שֶׁל עָרְלָה, עֵ"ר מִן עָרְלָה רָ"ע, אָדָם חָטָא בָּזֶה,  כְּמָה דְאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין 'אָדָם הָרִאשׁוֹן מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הֲוָה', כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, אָדָם הָרִאשׁוֹן מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הָיָה,  וְדָא גָרִים עֵרְיָין בְּעָלְמָא, וּבְגִין דָּא "עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ" (חבקוק ג, ט), "תֵעוֹר" אִיהוּ עֵרְוַת בְּהִפּוּךְ אַתְוָון, וְזֶה גָרַם עֲרָיוֹת בָּעוֹלָם, וּמִשּׁוּם זֶה עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ, תֵּעוֹר הוּא עֶרְוַת בְּהִפּוּךְ אוֹתִיּוֹת,  בְּאָן אֲתַר "קַשְׁתֶּךָ" דְּאִיהוּ קֶשֶׁת הַבְּרִית, דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר "וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ" (בראשית לה, טז), בְּאֵיזֶה מָקוֹם? קַשְׁתֶּךָ, שֶׁהוּא קֶשֶׁת הַבְּרִית, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ,  "תְּקַשׁ" אִיהוּ קֶשֶׁת, וּמִתַּמָּן אָמְרָה חַנָּה "אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי" (שמואל א א, טו). תְּקַ"שׁ הוּא (וְסוֹד הַדָּבָר - בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים), וּמִשָּׁם אָמְרָה חַנָּה אִשָּׁה קְשַׁ"ת רוּחַ אָנֹכִי.   בְּאֵיזֶה מָקוֹם? קַשְׁתֶּךָ, שֶׁהוּא קֶשֶׁת הַבְּרִית, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ, קֶשֶׁ"ת, (וְסוֹד הַדָּבָר - בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים), וּמִשָּׁם אָמְרָה חַנָּה אִשָּׁה קְשַׁ"ת רוּחַ

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא נְטִירוּ דְּיִשְׂרָאֵל בְּזִמְנָא דְּגָלוּתָא. דְּהָא יְמִינָא אִתְהַדַּר לַאֲחוֹרָא, דִּכְתִיב "הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ" (איכה ב, ג). וּשְׂמָאלָא קָאִים בְּתוּקְפֵּיהּ לְנַטְרָא לִשְׁכִינְתָּא וּלְיִשְׂרָאֵל. אֲבָל בְּסוֹפָא דְּכֹלָּא כְּתִיב "כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד" (דברים לב, לו) אִלֵּין חֶבְלֵי מָּשִׁיחַ. דְּהָא בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְחָזֵי דְּיָדָא דָּא נָמֵי אִסְתַּלְּקַת, וּרְשׁוּ אֶתְיָהִיב חַס וְשָׁלוֹם לְאִינּוּן קְלִיפִין לְשַׁלְּטָאָה. כְּדֵין סָלְקִין וְנַחְתִּין וּמִתְפַּשְּׁטָן לְכָל סְטַר, וְיִשְׂרָאֵל קָיְימִין בְּעָאקוּ קָמַיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב" (ירמיהו ל, ז). כְּדֵין "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", דָּא דְּחִילוּ דְּיִשְׂרָאֵל דְּיִדְחֲלוּן בַּחֲבָלִין דִּמְשִׁיחָא, וְחָשְׁבִין דְּלֵית לְהוּ פּוּרְקָנָא. עַד דְּמִגּוֹ עַקְתִּין אִלֵּין יְתוּבוּן לְמָארֵיהוֹן, וְיִפְרוֹק לְהוּ (דף מז' עמוד ב')  פּוּרְקָנָא שְׁלִים.

וְהָא מט"ט שָׂרָא רַבָּא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי בְּאִלֵּין עַקְתִּין יְתוּבוּן יִשְׂרָאֵל לְמָארֵיהוֹן. דְּהָא צֵירוּפָא קַדְמָאָה מִצְטָרְפִין בְּגָלוּתָא. וּלְבָתַר צֵירוּפָא אַחֲרָא יִתְעֲבִיד בְּהַהוּא זִמְנָא. דְּהָא כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין יִזְדַּמְּנוּן לְאַעַבְרָא מִיִּשְׂרָאֵל כָּל זוֹהֲמָא דְּאִשְׁתָּאֲרַת. וְרָזָא דָּא "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (דברים ד, ל). דְּכֻלְּהוּ תּוֹכָחוֹת לְפוּם דַּרְגִּין אִתְגְּזָרוּ, בְּגִין כָּךְ כַּמָּה תּוֹכָחוֹת אִינוּן בְּאוֹרַיְתָא וּבְמִשְׁנֵה תּוֹרָה. דְּכָל דַּרְגָּא דְּאִתְפְּגִים, מִתַּמָּן נָחִית עָנְשָׁא לְמַאן דְּפַגִים לֵיהּ, וּבְזִמְנָא דְּנָחִית עָנְשָׁא אִתְעַבַּר פְּגִימוּ וְאִתְתְּקַן דַּרְגָּא. וְאִתְּמָר בַּהּ "וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ" (נחמיה ט, לג), בְּגִין דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִתְעַבַּר מִתַּמָּן. וְרָזָא דָּא "כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ" (נחמיה ט, לג). דְּתרי"ג פִּיקּוּדִין אִינוּן בְּאוֹרַיְתָא. לְקִבְלַיְיהוּ תרי"ג נְהוֹרִין בּוּצִינִין לְעֵילָא. וּלְקִבְלַיְיהוּ תרי"ג אֵיבָרִין בְּגוּפָא וּבְנִשְׁמְתָא. וּמָאן דְּעָבַר עֲבֵרָה אַשְׁנֵי אֵבָר חַד מִדְּיוּקְנֵיהּ, וְאִשְׁתַּכַּח מְשַׁקֵּר בְּהַהוּא דְּיוֹקְנָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, מְשַׁקֵּר בֵּיהּ בְּמַלְכָּא. וְדָא שֶׁקֶר סִטְרָא אַחֲרָא, דְּגָרִים לֵיהּ לְאִתְאַחֲדָא לְעֵילָא בְּהַהוּא דַּרְגָּא דְּפַגִים בֵּיהּ. וּבְזִמְנָא דְּחַיָּיבָא נָטַל (דף מח' עמוד א')  עָנְשֵׁהּ, תָּב קוּשְׁטָא עִלָּאָה לְאִתְתַּקְּנָא עַל קִיוּמֵיהּ. בְּגִין כָּךְ "כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ" (נחמיה ט, לג). וּבְזִמְנָא דְּדִינָא אִתְעֲבִיד רוֹגְזָא אִשְׁתְּכִיךְ לְעֵילָא.

וּבְגִין דְּכַמָּה דַּרְגִּין אִתְפְּגִימוּ, לָקֳבֵל דָּא כַּמָּה תּוֹכָחוֹת אִתְּמָרוּ לְיִשְׂרָאֵל. וְקַדְמָאִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לְהוּ. אֲבָל אִינוּן דְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה 'מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֲמָרָן' (מגילה לא). דְּקַדְמָאִין מִסִּטְרָא דְּרָחֵל, וְרָזָא דָּא "שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם" (ויקרא כו, יח). אֲבָל תִּנְיָנִין מִסִּטְרָא דִּלֵאָה. וְדָא "עַצְמוֹ", דְּאִתְּמָר "עֶצֶם מֵעֲצָמַי" (בראשית ב, כג) דָּא לֵאָה, "וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי" (בראשית ב, כג) דָּא רָחֵל.

דִּבְגִין דְּמֹשֶׁה מִסִּטְרָא דִּלֵאָה, אִיהוּ אָמַר לְהוּ. אֲבָל אִינוּן דְּתַלְיָין בְּרָחֵל, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִצְטְרִיךְ לְהוּ, וְלָא לְמֹשֶׁה, דְּאִיהוּ לָא קָאִים בַּהּ. דְּאִיהִי לָא אִתְּתַּקְּפַת בְּהַהוּא זִמְנָא. וְעוֹד מֹשֶׁה אָמַר לְהוּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ דְּהָא אִיהוּ בָּעָא בָּאֵלִין וַדַּאי, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אַסְכִּים עַל יְדוֹי וּמַלִּיל בְּפוּמֵיהּ. וְכֹלָּא בְּגִין סִטְרָא דָּא דִּלֵאָה, סִטְרָא דִּילֵיהּ וַדַּאי.

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא נְטִירוּ דְּיִשְׂרָאֵל בְּזִמְנָא דְּגָלוּתָא. דְּהָא יְמִינָא אִתְהַדַּר לַאֲחוֹרָא, דִּכְתִיב זו השמירה של ישראל בזמן הגלות שזה הנהגת הימין שהיא החסד חזרה לאחור ואינה מתגלה בגלל ריבוי דיני הגלות, כמו שנאמר "הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ" (איכה ב, ג). וּשְׂמָאלָא קָאִים בְּתוּקְפֵּיהּ לְנַטְרָא לִשְׁכִינְתָּא וּלְיִשְׂרָאֵל וע"כ היד השמאלית עומדת בחוזק גדול לשמירת השכינה מיניקת הקליפות ולישראל. אֲבָל בְּסוֹפָא דְּכֹלָּא כְּתִיב אבל בסוף כל הגלות יאמר "כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד" (דברים לב, לו) אִלֵּין חֶבְלֵי מָּשִׁיחַ. דְּהָא בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְחָזֵי דְּיָדָא דָּא נָמֵי אִסְתַּלְּקַת, "אזלת יד" נאמר על זמן חבלי משיח, שיראה בו שגם היד השמאלית הסתלקהוּרְשׁוּ אֶתְיָהִיב חַס וְשָׁלוֹם לְאִינּוּן קְלִיפִין לְשַׁלְּטָאָה, כְּדֵין סָלְקִין וְנַחְתִּין וּמִתְפַּשְּׁטָן לְכָל סְטַר. וחס ושלום ינתן רשות לקליפות האלה לשלוט, שיהיו עולים ויורדים ומתפשטים לכל הצדדים. וְיִשְׂרָאֵל קָיְימִין בְּעָאקוּ קָמַיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב ויעמדו ישראל בצרה לפניהם וזהו שכתוב "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב" (ירמיהו ל, ז). כְּדֵין יתגלה בחינת "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", דָּא דְּחִילוּ דְּיִשְׂרָאֵל דְּיִדְחֲלוּן בַּחֲבָלִין דִּמְשִׁיחָא, וְחָשְׁבִין דְּלֵית לְהוּ פּוּרְקָנָא, עַד דְּמִגּוֹ עַקְתִּין אִלֵּין יְתוּבוּן לְמָארֵיהוֹן, וְיִפְרוֹק לְהוּ (דף מז' עמוד ב')  פּוּרְקָנָא שְׁלִים, זה הפחד שיפחדו ישראל בזמן חבלי משיח שיחשבו שלא תהיה להם גאולה, עד שמתוך הצרות האלה ישובו בתשובה לאדונם, והוא יגאלם גאולה שלמה.

וְהָא מלאך מט"ט שָׂרָא רַבָּא השר הגדול בא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' רבי רבי הרמח"ל, וַדַּאי בְּאִלֵּין עַקְתִּין יְתוּבוּן יִשְׂרָאֵל לְמָארֵיהוֹן. דְּהָא צֵירוּפָא קַדְמָאָה מִצְטָרְפִין בְּגָלוּתָא. בודאי שבאלו הצרות ישובו ישראל לאדונם, שהרי זמן הגלות הוא הצירוף והזיכוך הראשון שצריכים לעבור, וּלְבָתַר צֵירוּפָא אַחֲרָא יִתְעֲבִיד בְּהַהוּא זִמְנָא ולאחר כך צירוף וזיכוך אחר יהיה בזמן חבלי משיח. דְּהָא כֻּלְהוֹ דַּרְגִּין עִלָּאִין יִזְדַּמְּנוּן לְאַעַבְרָא מִיִּשְׂרָאֵל כָּל זוֹהֲמָא דְּאִשְׁתָּאֲרַת. וְרָזָא דָּא שהרי כל המדרגות העליונות יזדמנו להעביר מישראל את כל זוהמת הגלות שנשארה, וזהו שנאמר "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (דברים ד, ל). דְּכֻלְּהוּ תּוֹכָחוֹת לְפוּם דַּרְגִּין אִתְגְּזָרוּ, בְּגִין כָּךְ כַּמָּה תּוֹכָחוֹת אִינוּן בְּאוֹרַיְתָא וּבְמִשְׁנֵה תּוֹרָה כל הדברים – שכל התוכחות נגזרו לפי המדרגות שנפגמו. דְּכָל דַּרְגָּא דְּאִתְפְּגִים, מִתַּמָּן נָחִית עָנְשָׁא לְמַאן דְּפַגִים לֵיהּ שכל דרגה שנפגמה, ממנה יורד העונש למי שפגם אותה, כדי להסיר את הפגם, וּבְזִמְנָא דְּנָחִית עָנְשָׁא אִתְעַבַּר פְּגִימוּ וְאִתְתְּקַן דַּרְגָּא, ובזמן שיורד העונש – עובר הפגם הקלקול שסתם את אותה המדרגה והיא נתקנת, ונאמר זה וְאִתְּמָר בַּהּ "וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ" (נחמיה ט, לג), בְּגִין דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִתְעַבַּר מִתַּמָּן ומכיר הפוגם בקלקולו ומצדיק עליו את הדין, וזה סוד וְרָזָא דָּא "כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ" (נחמיה ט, לג). דְּתרי"ג פִּיקּוּדִין אִינוּן בְּאוֹרַיְתָא. לְקִבְלַיְיהוּ תרי"ג נְהוֹרִין בּוּצִינִין לְעֵילָא תרי"ג מצוות יש בתורה, וכנגדם יש תרי"ג אורות המאירים למעלה. וּלְקִבְלַיְיהוּ תרי"ג אֵיבָרִין בְּגוּפָא וּבְנִשְׁמְתָא, וכנגדם יש תרי"ג אברים בגוף ובנשמה. וּמָאן דְּעָבַר עֲבֵרָה אַשְׁנֵי אֵבָר חַד מִדְּיוּקְנֵיהּ, וְאִשְׁתַּכַּח מְשַׁקֵּר בְּהַהוּא דְּיוֹקְנָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, מְשַׁקֵּר בֵּיהּ בְּמַלְכָּא. ומי שעבר עברה, נפגם שינה אבר אחד מדיוקנו וקיבל אותו אבר דיוקן של אדם אותו האבר של אדם בליעל, אדם של שקר, ונמצא שהוא משקר באותו הדיוקן העליון הקדוש, ומשקר גם במלך. וְדָא שֶׁקֶר סִטְרָא אַחֲרָא, דְּגָרִים לֵיהּ לְאִתְאַחֲדָא לְעֵילָא בְּהַהוּא דַּרְגָּא דְּפַגִים בֵּיהּ. וזה השקר הוא הסטרא אחרא, העומד כנגד מידת אמת של הקב"ה, וגורם שהסטרא אחרא תאחוז ותינק מאותה מדריגה עליונה שפגם אותה החוטא. 

וּבְזִמְנָא דְּחַיָּיבָא נָטַל (דף מח' עמוד א')  עָנְשֵׁהּ, תָּב קוּשְׁטָא עִלָּאָה לְאִתְתַּקְּנָא עַל קִיוּמֵיהּ. בְּגִין כָּךְ ובזמן שהחוטא מקבל עונשו, חוזרת מידת האמת העליונה, להתקן ולעמוד בקיומה, וזה שנאמר "כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ" (נחמיה ט, לג). וּבְזִמְנָא דְּדִינָא אִתְעֲבִיד רוֹגְזָא אִשְׁתְּכִיךְ לְעֵילָא, ובזמן שנעשה הדין, מוסרים הפעמים מהמדרגות ומיד נשקט הרוגז למעלה.

וּבְגִין דְּכַמָּה דַּרְגִּין אִתְפְּגִימוּ, לָקֳבֵל דָּא כַּמָּה תּוֹכָחוֹת אִתְּמָרוּ לְיִשְׂרָאֵל. וכנגד אותם  המדרגות נפגמו, כנגדם נאמרו התוכחות לישראל, וְקַדְמָאִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לְהוּ והתוכחות הראשונות שבתורה נאמרו ע"י הקדוש ברוך הוא. אֲבָל אִינוּן דְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה והתוכחות שבספר דברים 'מֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֲמָרָן' (מגילה לא). דְּקַדְמָאִין מִסִּטְרָא דְּרָחֵל שהראשונים היו מצידה של רחל, ולכן הם קשים יוצר וזה סוד הפסוק, וְרָזָא דָּא "שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם" (ויקרא כו, יח). אֲבָל תִּנְיָנִין מִסִּטְרָא דִּלֵאָה אבל השניות נמשכו מהנהגת "לאה". וְדָא וזה שנאמר משה "מִפִּי עַצְמוֹ", כמו נאמר דְּאִתְּמָר "עֶצֶם מֵעֲצָמַי" (בראשית ב, כג) דָּא לֵאָה, "וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי" (בראשית ב, כג) דָּא רָחֵל.

דִּבְגִין דְּמֹשֶׁה מִסִּטְרָא דִּלֵאָה, אִיהוּ אָמַר לְהוּ, בגלל שמשה מצד הנהגת לאה, הוא אמר את התוכחות שבמשנה תורה. אֲבָל אִינוּן דְּתַלְיָין בְּרָחֵל, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִצְטְרִיךְ לְהוּ, וְלָא לְמֹשֶׁה, דְּאִיהוּ לָא קָאִים בַּהּ, דְּאִיהִי לָא אִתְּתַּקְּפַת בְּהַהוּא זִמְנָא. אבל אלו התוכחות הראשונות שאמרם הקב"ה נמשכות מצד הנהגת רחל שהיא דין שלא ממותק ואינה שייכת למשה, ועל כן הקב"ה אמר אותם ולא משה שהיה מלמד סנגוריה על ישראל, בגלל שרחל לא התחזקה באותו הזמן שהיו במדבר.

וְעוֹד מֹשֶׁה אָמַר לְהוּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ דְּהָא אִיהוּ בָּעָא בָּאֵלִין וַדַּאי, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אַסְכִּים עַל יְדוֹי וּמַלִּיל בְּפוּמֵיהּ. ועוד, משה אמר אותם ברוח הקודש, וכפי הנהגתו, רצה בהם שיהיו ממותקים ודאי, ורוח הקודש הסכימה על ידו ודברה מפיו. וְכֹלָּא בְּגִין סִטְרָא דָּא דִּלֵאָה, סִטְרָא דִּילֵיהּ וַדַּאי. והכל בגלל שהנהגת המלכות שלו היתה מצד לאה, ממותקת.

קישור לדף זוהר תניינא

תפילה בי"ת: כשירצה ה' לדין בגוים ובפסיליהם, ילביש בתוכם את הרוחות הרעות, וישובו רשעים לשאולה.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי גַּאֲוָה שֶׁל ס"מ שֶׁחוֹשֵׁב לִשְׁלוֹט בָּעוֹלָם עַל כַּמָּה עֵצִים וַאֲבָנִים שֶׁהֵם צַלְמֵי הַגּוֹיִם שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ מוֹצְאָה מָקוֹם לְהִתְחַזֵּק בּוֹ אֶלָּא זֶה הַחֹמֶר הַגַּס שֶׁל מַטָּה. וּלְפִיכָךְ כְּשֶׁתִּרְצֶה לָדִין הַגּוֹיִם וּפְסִילֵיהֶם, רוּחַ תִּתֵּן בְּאוֹתָם הַצְּלָמִים. וּמַה הוּא רוּחַ? אֶלָּא אוֹתָם הָרוּחוֹת הָרָעִים שֶׁהָיוּ שׁוֹרִים עֲלֵיהֶם בִּתְחִלָּה, הֵם יִתְלַבְּשׁוּ בְּתוֹכָם וְיִפְּלוּ יַחְדָּו בַּגֵּהִנָּם, בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן "יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה", וְזֶה "גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ", שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתָהּ הַגַּאֲוָה עַצְמָהּ שֶׁס"מ מִתְגָּאֶה - תִּהְיֶה הַשְׁפָּלָה שֶׁלּוֹ.

וְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם עַם עָנִי, תַלְמִידֵי חַכָמִים שֶׁהֵם נִזּוֹנִים בַּמָּזוֹן שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא לֶחֶם הַקְּלֹקֵל, וּבַעֲבוּר כָּךְ הֵם שְׁבוּרִים וְחַלָּשִׁים לְפִי שֶׁחֹמֶר אֵינוֹ שׁוֹלֵט עֲלֵיהֶם הֲרֵי ס"א מִתְרַחֶקֶת מֵהֶם, שָׁם מִתְגַּלֶּה יִחוּדְךָ, שֶׁהֲרֵי בָּהֶם נֶאֱמַר "וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים".
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים "
חַלֵּץ לְעָנִי בְּעָנְיוֹ", רְאֵה בְּשִׁפְלוּתֵנוּ וְתָרוּם רֹאשֵׁנוּ, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְקַוִּים לְיִחוּדְךָ בֶּאֱמֶת, יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה.


 

תפילה תי"ג: הגלות היא כנגד ז' מדורי גהינום, ובה נבחנים ונצרפים ישראל, ומצליחים לעמוד בה רק מכח היחוד הנותן בהם כוח.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. תֵּן עֹז לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן", כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן לְפָנֶיךָ שֶׁהַשְּׁכִינָה הִיא אֶבֶן בֹּחַן, וְיִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לִהְיוֹת נִבְחָנִים בָּהּ, וּמִיָּד יִתְקָרְבוּ לָהֶם כָּל הָאוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנִים לְהִתְקַשֵּׁר בָּהֶם בְּיִחוּד אֶחָד שֶׁהֲרֵי אוֹרוֹת אֵינָם יוֹרְדִים אֶלָּא בְּמָקוֹם נָקִי וְטָהוֹר, וְלָכֵן רָצִיתָ לִבְחֹן יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, "בְּחַנְתָּנוּ אֱלֹהִים צְרַפְתָּנוּ כִּצְרָף כָּסֶף", וְזֶה "כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל... שִׁבְעָתָיִם" שֶׁהֵם ז' מְדוֹרוֹת שֶׁל גֵּיהִנָּם שֶׁשּׁוֹלְטִים עַל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, וּלְפִיכָךְ גָּלוּת הוּא בִּמְקוֹם גֵּיהִנָּם. אֲבָל מִי יוּכַל לַעֲמֹד בְּכֹבֶד הַגָּלוּת אִם אַתָּה לֹא הָיִיתָ נוֹתֵן לָהֶם כֹּחַ? אֶלָּא "אַתָּה יְהֹוָה תִּשְׁמְרֵם תִּצְּרֶנּוּ מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם" וְכוּ', רַק יִחוּד שֶׁלְּךָ יָכוֹל לְהַעֲמִיד יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָם. בְּיִחוּדְךָ אָנוּ מְקַוִּים לְבַד בֶּאֱמֶת, גַּלֵּה לָנוּ אֲמִתְּךָ.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. שֶׁאֵין זוּלָתְךָ, יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה.