אֲבָל תָּא חֲזֵי, הָכָא רָזָא דְּרַגְלַיִם וְיָדַיִם, רָזָא עִלָּאָה אִיהוּ. אבל, בוא וראה, כאן הוא סוד הרגלים והידים. אֲבָל יָדַיִם אִינוּן כְּלָלָא דְּדַרְגִין עִלָּאִין, רַגְלַיִם כְּלָלָא דְּדַרְגִין תַּתְאִין. אבל, ידים שהם חסד וגבורה, ובכללם התפארת שהוא היד הרמה, הם כללות המדרגות העליונות שמעליהן, והרגלים שהם נצח ויסוד כללות המדרגות התחתונות המפשטות את השפע שעליהם, וְרָזָא דְּמִלָּה, יָדַיִם אִתְּמָר בְּהוּ וסוד הדבר, נאמר בידים "שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ" (תהלים קלד, ב). דְּהָא יָדִין אִתְחַזְיָין לְסַלְקָא לְעֵילָא. שְׂאוּ - הרימו, שהרי הידים ראויות לעלות למעלה, וְעֶשֶׂר אֶצְבְּעָן אִינוּן רָזָא דְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּלְעֵילָא, דְּמִינַּיְיהוּ אִתְעֲבִיד דְּיוֹקְנָא לְתַתָּא. ועשר אצבעות הידים, הם סוד עשר ספירות עליונות שיש בבינה, שמהם נעשה הדיוקן למטה. אֶצְבְּעָן דְּרַגְלַיִם אִינוּן כְּלָלָא דְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּלְתַתָּא, דְּמִינַּיְיהוּ נָפְקִין עֶשֶׂר סְפִירוֹת בִּדְיוֹקְנָא דִּלְתַתָּא מִינֵּיהּ. אצבעות הרגלים הם כללות העשר ספירות שלמטה, שמהם יוצאות עשר ספירות בדיוקן שמלמטה מהם, בְּגִין כָּךְ עֶשֶׂר אֶצְבְּעָן דְּיָדִין אִינוּן כְּלָלָא דְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּאִימָא, דְּמִינַּיְיהוּ נָפְקוּ עֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּזְעֵיר אַנְפִּין. לכן, עשר אצבעות הידים הם כללות עשר ספירות של אימא, שמהם יצאו עשר הספירות של ז"א, עֶשֶׂר אֶצְבְּעָן דְּרַגְלַיִן, כְּלָלָא דְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת (דף קמג' עמוד א')  דִּזְעֵיר אַנְפִּין דְּמִתָּמָן נָפְקַת שְׁכִינְתָּא.  עשר אצבעות הרגלים, כללות עשר ספירות של ז"א שמהן יוצאת השכינה.

עַד הָכָא אִשְׁתְּלִימוּ רָזִין בִּדְיוֹקְנָא עִלָּאָה, דְּיוֹקְנָא דְּאָדָם. עד כאן נשלמו הסודות בדיוקן העליון – דיוקן האדם, דְּכֹלָּא דְּאִיהוּ מִסְּטַר קַדִּישָׁא בִּכְלָלָא דְּגוּפָא דָּא אִתְכְּלִיל. וַאֲפִילוּ מַלְאֲכֵי עִלָאֵי כֻּלְהוֹ בְּרָזָא דְּגוּפָא אָדָם אִתְכְּלִילוּ. שכל שהוא מצד הקדושה – בכללות הגוף הזה נכלל, ואפילו מלאכים עליונים – כולם בסוד מבנה גוף אדם נכללים. עַד הָכָא אִשְׁתְּלִימוּ רָזִין בִּדְיוֹקְנָא עִלָּאָה, דְּיוֹקְנָא דְּאָדָם. עד כאן נשלמו הסודות בדיוקן העליון – דיוקן האדם, דְּכֹלָּא דְּאִיהוּ מִסְּטַר קַדִּישָׁא בִּכְלָלָא דְּגוּפָא דָּא אִתְכְּלִיל. וַאֲפִילוּ מַלְאֲכֵי עִלָאֵי כֻּלְהוֹ בְּרָזָא דְּגוּפָא אָדָם אִתְכְּלִילוּ. שכל שהוא מצד הקדושה – בכללות הגוף הזה נכלל, ואפילו מלאכים עליונים – כולם בסוד מבנה גוף אדם נכללים. אֲבָל סִטְרִין אָחֲרָנִין לֵית אִינוּן בִּכְלָלָא דְּגוּפָא קַדִּישָׁא דָּא. אבל הסטרא אחרא, אינם בכללות הגוף הקדוש הזה. דְּהָא כַּד נָפִיק רָזָא דְּאָדָם לְעָלְמָא אִינוּן אִתְדָּחוּ לְבַר וְלָא קָיְימִין בְּצִיּוּרָא, אֶלָּא דְּחֵיוָן בְּעִירָן וּרְמָשִׂין. והוא, שכאשר יצא סוד אדם לעולם, הם נדחו לחוץ ולא עומדים בציור אדם, אלא בצורת חיות, עופות ורמשים.  צִיּוּרִין בִּישִׁין מְשָׁנְיָין דָּא מִן דָּא, ציורים רעים משונים זה מזה, מִסִּטְרָא דב"ן דְּאִיהוּ בְּהֵמָ"ה, וְלָא מִסִּטְרָא דְּאָדָם כְּלָל. מצד שם ב"ן בחינת נפש בלבד של המלכות, שהוציאה את כל הבריאה, ובשם ב"ן התגלה בחינת (סוד גימ') בהמ"ה. אֲבָל כָּל אִינוּן דִּסְטַר קַדִּישָׁא, כֻּלְהוֹ בְּגוּפָא דָּא כְּלִילָן וַדַּאי. אבל כל אותם שהם מצד הקדושה, כולם נכללים ודאי בגוף הזה בסוף אד"ם. וּשְׁכִינְתָּא אִיהִי קִשּׁוּרָא יִחוּדָא דְּכֹלָּא, והשכינה היא קשר היחוד של כולם. דְּהָא בְּזִמְנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא, כְּדֵין אִשְׁתְּמוֹדָע יִחוּדָא עִלָּאָה דְּכֹלָּא חַד מִשֵּׁירוּתָא דְּכֹלָּא עַד סִיּוּמָא דְּכֹלָּא. שהרי בזמן שקב"ה והשכינה מתחברים כאחד, אז נודע היחוד העליון, שהכל אחד מתחילת הכל ועד סיום הכל.
תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּאִינוּן מִתְחַבְּרָן בְּיִחוּדָא חַד כַּחֲדָא, שָׁרֵי תִּיאוּבְתָּא לְאִתְּעָרָא וְנַטִּיל מִכָּל שַׁיְיפִין. בא וראה, בזמן שקב"ה ושכינתא מתחברים ביחוד אחד כאחד, מתחילה התשוקה להתעורר, ונוטלת מכל האברים נשמות ומלאכים את שלימותה, ובכך מתחברת באברי ז"א, וְכֹלָּא אִתְכְּלִיל לְעֵילָא בְּהַהוּא מוֹחָא עִלָּאָה. וּמִתַּמָּן נָחִית לְתַתָּא עַד אִינוּן תְּרֵין רֵיחַיָּא וְאִתְתְּקַן תָּמָן בְּרָזָא דִּימִינָא וּשְׂמָאלָא. והכל נכלל למעלה באותו המח העליון, ומשם יורד השפע למטה עד אלו שני הרחיים שסודם נצח והוד, ונתקן שם בסוד הימין והשמאל, לְבָתַר נָחִית בְּצַדִּיק בְּרָזָא דְּאֶמְצָעִיתָא. אחר כך, יורד השפע ליסוד בסוד קו האמצע, והרי שנכלל השפע בג' קוים. כְּדֵין מִתְחַבְּרָן מִילִין דָּא בְּדָא מִסִּטְרָא דִּדְכוּרָא וּמִסִּטְרָא דְּנוּקְבָא. ואז מתחברים הדברים זה בזה, מצד הזכר ומצד הנקבה.
וְתָא חֲזֵי, אֶתְעָרוּתָא סָלִיק מִסִּטְרָא (דף קמד' עמוד ב')  דִּדְכוּרָא עַד לְעֵילָא לְעֵילָא, וְהָכִי מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָא. ובא וראה, התעוררות -  מ"ד, עולה מצד הזכר עד למעלה למעלה, וכך גם מצד הנוקבא והם המ"ן, וּלְבָתַר נָחִית לְתַתָּא, סָלִיק נְהִירוּ מִתַּתָּא לְעֵילָא. נָחִית נְהִירוּ מֵעֵילָּא לְתַתָּא. וְאִתְקְשַׁר כֹּלָּא בְּקִישּׁוּרָא חֲדָא. ואחרי שיורד למטה – עולה הארה מלמטה למעלה, ויורדת הארה מלמעלה למטה, ונקשר הכל בקשר אחד. וְנוּקְבָּא אֲתַר לִדְכוֹרָא אִיהִי מַמָּשׁ. והנוקבא מקום לזכר היא ממש. וּכְדֵין אִתְקְשַׁר כֹּלָּא בְּיִחוּדָא חֲדָא, דְּלֵית תָּמָן פִּירוּדָא כְּלָל. ואז נקשר הכל ביחוד אחד, שאין שם  פירוד כלל. בְּרִיךְ הוּא, בְּרִיךְ שְׁמֵיהּ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין.

קָם סָבָא דְּסָבִין אָדָם קַדְמָאָה פָּתַח וְאָמַר, זַכָּאָה חוּלָקָךְ וְכוּ'. עֲלָךְ כְּתִיב "הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ" (ישעיהו ד, ג). דִּשְׁאָר בְּנֵי עָלְמָא בְּזִמְנָא דְּנָחְתִין לְעָלְמָא, מִתְפָּרְשָׁאן מֵאֲתַר עִלָּאָה דִּלְהוֹן, כְּמַאן דְּאָזִיל לַאֲתַר רָחִיק. בזמן ששאר בני העולם יורדים לעולם, מתרחקים מהמקום העליון שלהם, כמו ההולך למקום רחוק. אֲבָל אַנְתְּ אַף עַל גַּב דְּאַנְתְּ בְּעָלְמָא, לֵית אַנְתְּ מִתְפָּרֵשׁ מִשְּׁכִינְתָּא כְּלָל. אבל אתה הרמח"ל, אף על גב שאתה בעולם הזה, אין אתה נפרד מהשכינה כלל, כְּגַוְנָא דְּמֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ כמו משה הרועה הנאמן שנאמר בו "וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי" (דברים ה, כז). וּבְתִיקּוּנִין אִלֵּין יִזְכּוּן יִשְׂרָאֵל לְכַמָּה נְהִירוּ עִלָּאָה עַל יָדְךָ וְכוּ'. ובתיקונים האלה של הזוהר התניינא יזכו ישראל לכמה הארות עליונות בזכותך.
קָמוּ כֻּלְהוֹ וְאָמְרוּ בְּרִיךְ אַנְתְּ וְכוּ'. סָלִיק קָלָא חֲדָא וְאָמַר עָלְמִין עָלְמִין וְכוּ'. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל וְכוּ' בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. קמו כל משתתפי האידרא הקדישא ואמרו, תבורך אתה הרמח"ל וכו'. עלה קול אחד ואמר עולם עולם וכו', אשרי חלקם של ישראל בעולם הזה ובעולם הבא.

[עד כאן תיקוני האדרא הקדישא. מכאן ואילך המשך תיקון ס"ט]

קישור לדף זוהר תניינא