Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

וְאַמַּאי אִתְקְרֵי "זְרוֹעַ יְהֹוָה"? בְּגִין דְּכַף הַיָּד בֵּיהּ י', חָמֵשׁ אֶצְבְּעָאן ה', קָנֶה דִימִינָא דְאִיהוּ דְרוֹעָא ו', כָּתֵף בֵּיהּ ה', וְדָא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא דְאִתְקַשַּׁר בִּימִינָא, לְאַקָּמָא בֵּיהּ שְׁכִינְתָּא בְגָלוּתָא, וּמֹשֶׁה דְאִיהוּ דִיּוֹקְנָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, אִתְּמַר בֵּיהּ "מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ" (ישעיהו סג, יב), וְאִיהוּ בּוֹקֵעַ מַיָּא דְאוֹרַיְיתָא לְגַבֵּי זֶרַע אַבְרָהָם דְּאִיהוּ יְמִינָא, לְמֶהֱוֵי לֵיהּ שֵׁם עוֹלָם, וְאִתְקַשַּׁר בְּה' דְּאַבְרָהָם, דְּאִיהוּ חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, וּבָהּ אִשְׁתַּלִּים מֹשֶׁה, וּמִיָּד דְּאִשְׁתַּלִּים אִתְגַּלְיָא עֲלֵיהּ יְמִינָא, וְדָא הוּא "וּזְרוֹעַ יְהֹוָה עַל מִי נִגְלָתָה" (ישעיהו נג, א).
(דף כח ע"ב) חֲמִשָּׁאָה בְּנִגּוּן, בְּגִין דְּהַאי נִיגוּן סָלִיק מִנֵּיהּ כַּמָּה נְגִינוֹת, עוּלֵימָן מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא, דְּמִתַּמָּן רוּחַ צָפוֹן הֲוָה נָחֲתָא בְכִנּוֹר דָּוִד וַהֲוָה מְנַגֵּן מֵאֵלָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן" (מלכים ב' ג, טו) וְגוֹ'.
וּמִתַּמָּן רְעַמִין נָפְקִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְרַעַם גְּבוּרֹתָו מִי יִתְבּוֹנָן" (איוב כו, יד), וּמִתַּמָּן "רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ" (ישעיהו כד, יט) בִּתְרוּעָה, מִסִּטְרָא דְמַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד, "מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ" (שם) בִּתְקִיעָה. "פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ" (ישעיהו כד, יט) בִּשְׁבָרִים, בְּהַהוּא זִמְנָא תְּלַת אֲבָהָן מִתְקַשְּׁרִין בִּגְבוּרָה, וְאִתְעֲבִידוּ בָהּ תְּרוּעָה שְׁבָרִים תְּקִיעָה, וּבְהוֹן "רֹעָה הִתְרוֹעֲעָה" וְגוֹ', וְדָא יְהֵא בְסוֹף יוֹמַיָּא, וְכָל אָתִין אִלֵּין בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל יְהוֹן, בְּגִין דְּתַמָּן חֶבְרוֹן דַּאֲבָהָן תַּמָּן קְבוּרִים.
שְׁתִיתָאָה הַלְלוּיָהּ הַלְלוּהוּ וְדָא ה"ו, עֲלֵיהּ אִתְּמַר "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיהֹוָה" (שמות יב, מב), וְדָא אִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וְרָזָא דְמִלָּה "הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ, וְאִמְרוּ הוֹשַׁע יְהֹוָה אֶת עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל" (ירמיהו לא, ו), לְקַיֵּים קְרָא "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, טו).
וְרָזָא דְמִלָּה "מַ"ה שֶּׁ"הָיָה ה"וּא שֶׁ"יִּהְיֶה" (קהלת א, ט), וּבֵיהּ "מִ"מְּכוֹן שִׁ"בְתּוֹ הִ"שְׁגִּיחַ" (תהלים לג, יד), בְּגִין דְּאִיהוּ דִיּוֹקְנָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְקַיַּים רָזָא דְמַתְנִיתִין דְּאָמַר 'אוֹכְלִין כָּל אַרְבַּע, וְתוֹלִין כָּל חָמֵשׁ' דְּהַיְינוּ אֶלֶף חֲמִשָּׁאָה, 'וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ' דְּאִיהוּ אֶלֶף שְׁתִיתָאָה.
וּבְגִין דְּלָא יַפְרִישׁוּ בֵּין שֵׁשׁ דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וּבֵין שֶׁבַע דְּאִיהִי בַת זוּגֵיהּ, צָרִיךְ לְבַעֲרָא שְׂאוֹר וְחָמֵץ דְּאִינוּן עֵרֶב רַב, דְּלָא יִתְחַזְיָין בֵּין שֵׁשׁ דְּאִיהוּ ו', וּבֵין שֶׁבַע דְּאִתְּמַר בָּהּ "שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ" (תהלים קיט, קסד), בְּגִין דְּעֵרֶב רַב אַפְרִישׁוּ בֵּין שֵׁשׁ לְשֶׁבַע בְּמַתַּן תּוֹרָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה" (שמות לב, א), וְאוּקְמוּהוּ בַשֵּׁשׁ, בְּאִלֵּין שִׁית שַׁעֲתִּין עֲבַדוּ יָת עֶגְלָא, וְאַפְרִישׁוּ בֵּין ו"ה דְּאִינוּן שֵׁשׁ לְשֶׁבַע, הָכִי יַפְרִישׁ לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בֵּין שֵׁשׁ לְשֶׁבַע.
דִּבְגִינַיְיהוּ הֲוַת 'מַצָּה פְּרוּסָה לֶחֶם עֹנִי עָנִי וַדַּאי', וּבְהַהוּא זִמְנָא תְּהֵא שְׁלֵימָה כְּגַוְונָא דַחֲבֵרְתָּה דְאִיהִי מַצָּה שְׁלֵימָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו), וְאַמַּאי הֲוַת מַצָּה פְּרוּסָה? בְּגִין דְּאִסְתַּלַּק מִנָּהּ ו' רֶגֶל דִּילָהּ לְמֶהֱוֵי בֵּיהּ כְּמִצְוָה, וּמַצָּה פְּרוּסָה אִשְׁתְּאָרַת ד', וּבְגִין דָּא מַצָּה פְּרוּסָה ד', מַצָּה שְׁלֵימָה ה', וּבְגִין דָּא אָמְרִין הַלֵּל גָּמוּר וְהַלֵּל שֶׁאֵינוֹ גָמוּר בַּפֶּסַח, לָקֳבֵל מַצָּה שְׁלֵימָה וּמַצָּה פְּרוּסָה.

 וְאַמַּאי אִתְקְרֵי "זְרוֹעַ יְהֹוָה"? בְּגִין דְּכַף הַיָּד בֵּיהּ י', וְלָמָּה נִקְרֵאת זְרוֹעַ יהו"ה? מִשּׁוּם שֶׁבְּכַף הַיָּד בּוֹ י',  חָמֵשׁ אֶצְבְּעָאן ה', קָנֶה דִימִינָא דְאִיהוּ דְרוֹעָא ו', כָּתֵף בֵּיהּ ה', וְדָא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא דְאִתְקַשַּׁר בִּימִינָא, לְאַקָּמָא בֵּיהּ שְׁכִינְתָּא בְגָלוּתָא, חָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת ה', הַקָּנֶה שֶׁל הַיָּמִין שֶׁהוּא הַזְּרוֹעַ, ו' הַכָּתֵף, בּוֹ ה', וְזֶה הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי שֶׁנִּקְשָׁר בְּיָמִין, לְהָקִים בּוֹ שְׁכִינָה בַגָּלוּת,  וּמֹשֶׁה דְאִיהוּ דִיּוֹקְנָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, אִתְּמַר בֵּיהּ "מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ" (ישעיהו סג, יב), וּמֹשֶׁה שֶׁהוּא הַדְּמוּת שֶׁל הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, נֶאֱמַר בּוֹ (ישעיה סג) מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ. וְאִיהוּ בּוֹקֵעַ מַיָּא דְאוֹרַיְיתָא לְגַבֵּי זֶרַע אַבְרָהָם דְּאִיהוּ יְמִינָא, לְמֶהֱוֵי לֵיהּ שֵׁם עוֹלָם, וְאִתְקַשַּׁר בְּה' דְּאַבְרָהָם, וְהוּא בוֹקֵעַ אֶת מֵי הַתּוֹרָה לְזֶרַע אַבְרָהָם, שֶׁהוּא יָמִין, לִהְיוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם, וְנִקְשָׁר בַּה' שֶׁל אַבְרָהָם,  דְּאִיהוּ חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, וּבָהּ אִשְׁתַּלִּים מֹשֶׁה, שֶׁהוּא חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תוֹרָה, וּבָהּ הִשְׁתַּלֵּם מֹשֶׁה,  וּמִיָּד דְּאִשְׁתַּלִּים אִתְגַּלְיָא עֲלֵיהּ יְמִינָא, וְדָא הוּא "וּזְרוֹעַ יְהֹוָה עַל מִי נִגְלָתָה" (ישעיהו נג, א). וּמִיָּד כְּשֶׁהִשְׁתַּלֵּם נִגְלְתָה עָלָיו הַיָּמִין, וְזֶהוּ וּזְרוֹעַ יהו"ה עַל מִי נִגְלָתָה.
 
 (דף כח ע"ב) חֲמִשָּׁאָה בְּנִגּוּן, בְּגִין דְּהַאי נִיגוּן סָלִיק מִנֵּיהּ כַּמָּה נְגִינוֹת, הַחֲמִישִׁי בְּנִגּוּן, מִשּׁוּם שֶׁהַנִּגּוּן הַזֶּה עוֹלוֹת מִמֶּנּוּ כַּמָּה נְגִינוֹת,  עוּלֵימָן מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא, דְּמִתַּמָּן רוּחַ צָפוֹן הֲוָה נָחֲתָא בְכִנּוֹר דָּוִד וַהֲוָה מְנַגֵּן מֵאֵלָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן" (מלכים ב' ג, טו) וְגוֹ' עֲלָמוֹת מִצַּד הַשְּׂמֹאל, שֶׁמִּשָּׁם רוּחַ צָפוֹן הָיְתָה יוֹרֶדֶת בְּכִנּוֹר דָּוִד וְהָיָה מְנַגֵּן מֵאֵלָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וְגוֹמֵר.
  וּמִתַּמָּן רְעַמִין נָפְקִין, וּמִשָּׁם יוֹצְאִים רְעָמִים.  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְרַעַם גְּבוּרֹתָו מִי יִתְבּוֹנָן" (איוב כו, יד), וּמִתַּמָּן "רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ" (ישעיהו כד, יט) בִּתְרוּעָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן, וּמִשָּׁם רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ בִּתְרוּעָה,  מִסִּטְרָא דְמַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד, "מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ" (שם) בִּתְקִיעָה. "פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ" (ישעיהו כד, יט) בִּשְׁבָרִים, מִצַּד שֶׁל מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד, מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ בִּתְקִיעָה, פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ בִּשְׁבָרִים.  בְּהַהוּא זִמְנָא תְּלַת אֲבָהָן מִתְקַשְּׁרִין בִּגְבוּרָה, וְאִתְעֲבִידוּ בָהּ תְּרוּעָה שְׁבָרִים תְּקִיעָה, בְּאוֹתוֹ זְמַן שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת מִתְקַשְּׁרִים עִם גְּבוּרָה, וְנַעֲשִׂים בָּהּ תְּרוּעָה שְׁבָרִים תְּקִיעָה,  וּבְהוֹן "רֹעָה הִתְרוֹעֲעָה" וְגוֹ', וְדָא יְהֵא בְסוֹף יוֹמַיָּא, וּבָהֶם רֹעָה הִתְרוֹעֲעָה וְגוֹמֵר, וְזֶה יִהְיֶה בְּסוֹף הַיָּמִים, וְכָל אָתִין אִלֵּין בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל יְהוֹן, בְּגִין דְּתַמָּן חֶבְרוֹן דַּאֲבָהָן תַּמָּן קְבוּרִים וְכָל הָאוֹתוֹת הַלָּלוּ יִהְיוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם שֶׁשָּׁם חֶבְרוֹן, שֶׁשָּׁם קְבוּרִים הָאָבוֹת.
 שְׁתִיתָאָה הַלְלוּיָהּ הַלְלוּהוּ וְדָא ה"ו, עֲלֵיהּ אִתְּמַר "לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיהֹוָה" (שמות יב, מב), וְדָא אִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, הַשִּׁשִּׁי הַלְלוּיָהּ הַלְלוּהוּ, וְזֶה ה"ו, עָלָיו נֶאֱמַר לֵיל שִׁמּוּרִים הוּא לַיהו"ה, וְזֶהוּ הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי,  וְרָזָא דְמִלָּה "הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ, וְאִמְרוּ הוֹשַׁע יְהֹוָה אֶת עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל" (ירמיהו לא, ו), וְסוֹד הַדָּבָר - הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ, וְאִמְרוּ הוֹשַׁע יהו"ה אֶת עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, לְקַיֵּים קְרָא "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, טו)לְקַיֵּם אֶת הַכָּתוּב כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת.
 
 וְרָזָא דְמִלָּה "מַ"ה שֶּׁ"הָיָה ה"וּא שֶׁ"יִּהְיֶה" (קהלת א, ט), וּבֵיהּ "מִ"מְּכוֹן שִׁ"בְתּוֹ הִ"שְׁגִּיחַ" (תהלים לג, יד), וְסוֹד הַדָּבָר - מַ"ה שֶּׁ"הָיָה ה"וּא שֶׁ"יִּהְיֶה, וּבוֹ מִ"מְּכוֹן שִׁ"בְתּוֹ הִ"שְׁגִּיחַ,  בְּגִין דְּאִיהוּ דִיּוֹקְנָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, מִשּׁוּם שֶׁהוּא הַדְּמוּת שֶׁל הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי.  בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְקַיַּים רָזָא דְמַתְנִיתִין דְּאָמַר 'אוֹכְלִין כָּל אַרְבַּע, וְתוֹלִין כָּל חָמֵשׁ' דְּהַיְינוּ אֶלֶף חֲמִשָּׁאָה, בְּאוֹתוֹ זְמַן מִתְקַיֵּם סוֹד הַמִּשְׁנָה שֶׁאָמַר, אוֹכְלִין כָּל אַרְבַּע וְתוֹלִין כָּל חָמֵשׁ, שֶׁהַיְנוּ הָאֶלֶף הַחֲמִישִׁי,  'וְשׂוֹרְפִין בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ' דְּאִיהוּ אֶלֶף שְׁתִיתָאָה וְשׂוֹרְפִים בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ, שֶׁהוּא הָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי.
 
 וּבְגִין דְּלָא יַפְרִישׁוּ בֵּין שֵׁשׁ דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וּבֵין שֶׁבַע דְּאִיהִי בַת זוּגֵיהּ, צָרִיךְ לְבַעֲרָא שְׂאוֹר וְחָמֵץ דְּאִינוּן עֵרֶב רַב, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יַפְרִידוּ בֵּין שֵׁשׁ, שֶׁהוּא הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, וּבֵין שֶׁבַע, שֶׁהִיא בַּת זוּגוֹ, צָרִיךְ לְבַעֵר שְׂאוֹר וְחָמֵץ, שֶׁהֵם עֵרֶב רַב,  דְּלָא יִתְחַזְיָין בֵּין שֵׁשׁ דְּאִיהוּ ו', וּבֵין שֶׁבַע דְּאִתְּמַר בָּהּ "שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ" (תהלים קיט, קסד), שֶׁלֹּא יֵרָאוּ בֵּין שֵׁשׁ, שֶׁהוּא ו', וּבֵין שֶׁבַע, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ,  בְּגִין דְּעֵרֶב רַב אַפְרִישׁוּ בֵּין שֵׁשׁ לְשֶׁבַע בְּמַתַּן תּוֹרָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה" (שמות לב, א), מִשּׁוּם שֶׁעֵרֶב רַב הִפְרִידוּ בֵּין שֵׁשׁ לְשֶׁבַע בְּמַתַּן תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה,  וְאוּקְמוּהוּ בַשֵּׁשׁ, בְּאִלֵּין שִׁית שַׁעֲתִּין עֲבַדוּ יָת עֶגְלָא, וְאַפְרִישׁוּ בֵּין ו"ה דְּאִינוּן שֵׁשׁ לְשֶׁבַע, וּפֵרְשׁוּהוּ בְּשֵׁשׁ, בְּשֵׁשׁ הַשָּׁעוֹת הַלָּלוּ עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, וְהִפְרִידוּ בֵּין ו"ה, שֶׁהֵם שֵׁשׁ לְשֶׁבַע, הָכִי יַפְרִישׁ לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בֵּין שֵׁשׁ לְשֶׁבַע כָּךְ יַפְרִיד אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּין שֵׁשׁ לְשֶׁבַע.. דִּבְגִינַיְיהוּ הֲוַת 'מַצָּה פְּרוּסָה לֶחֶם עֹנִי עָנִי וַדַּאי', שֶׁבִּגְלָלָם הָיְתָה מַצָּה פְּרוּסָה לֶחֶם עֹנִי, עָנִי וַדַּאי, וּבְהַהוּא זִמְנָא תְּהֵא שְׁלֵימָה כְּגַוְונָא דַחֲבֵרְתָּה דְאִיהִי מַצָּה שְׁלֵימָה, וּבְאוֹתוֹ זְמַן תִּהְיֶה שְׁלֵמָה, כְּמוֹ שֶׁחֲבֶרְתָּהּ שֶׁהִיא מַצָּה שְׁלֵמָה.  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאַמַּאי הֲוַת מַצָּה פְּרוּסָה? בְּגִין דְּאִסְתַּלַּק מִנָּהּ ו' רֶגֶל דִּילָהּ לְמֶהֱוֵי בֵּיהּ כְּמִצְוָה, וְלָמָּה הָיְתָה מַצָּה פְּרוּסָה? מִשּׁוּם שֶׁהִסְתַּלֵּק מִמֶּנָּה ו', הָרֶגֶל שֶׁלָּהּ, לִהְיוֹת בּוֹ כְּמוֹ מִצְוָה, וּמַצָּה פְּרוּסָה אִשְׁתְּאָרַת ד', וּבְגִין דָּא מַצָּה פְּרוּסָה ד', מַצָּה שְׁלֵימָה ה', וּמַצָּה פְּרוּסָה נִשְׁאֲרָה ד', וּמִשּׁוּם זֶה מַצָּה פְּרוּסָה ד', מַצָּה שְׁלֵמָה ה', וּבְגִין דָּא אָמְרִין הַלֵּל גָּמוּר וְהַלֵּל שֶׁאֵינוֹ גָמוּר בַּפֶּסַח, לָקֳבֵל מַצָּה שְׁלֵימָה וּמַצָּה פְּרוּסָה וּמִשּׁוּם כָּךְ אוֹמְרִים הַלֵּל גָּמוּר וְהַלֵּל שֶׁאֵינוֹ גָמוּר בְּפֶסַח, כְּנֶגֶד מַצָּה שְׁלֵמָה וּמַצָּה פְּרוּסָה.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא עֶשְׂרִין וְחַמְשָׁא

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" אִלֵּין כ"ה אַתְוָן דְּיִחוּדָא מִסִּטְרָא דְּבִינָה. וְרָזָא דָּא ה' אֶצְבְּעָן, ה' זִמְנִין ה' אִינוּן כ"ה, דִּבְהוּ תַּלְיָא יִחוּדָא עִלָּאָה וַדַּאי מִסִּטְרָא דִּאִימָא, דְּאִתְּמָר בָּהּ "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד" (דברים ו, ד). דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ אַף עַל גַּב דְּאִתִחֲזוּן רְחִיקִין דָּא מִן דָּא, לָאו אִיהוּ הָכִי, אֶלָּא כֹּלָּא בְּחִיבּוּרָא חַד. וְעוֹד, אַף עַל גַּב דְּחַד יְמִינָא וְחַד שְׂמָאלָא, כֹּלָּא אִתְחַבָּר בְּיִחוּדָא חֲדָא עַל יְדֵי דְּאִימָא דִּקָיְימַת (דף מט' עמוד ב')  עֲלַיְיהוּ. וְרָזָא דָּא ה' בִּזְעֵיר אַנְפִּין, ה' בְּנוּקְבָא, אֱלֹהֵינוּ אִימָּא מְחַבְּרַת לוֹן. וְאִי תֵּימָא "יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ" קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, ה' אִימָּא? כֹּלָּא אִיהוּ שָׁפִיר.

וְיִשְׂרָאֵל הָכִי נָמֵי מִתְקַשְּׁרָן גּוֹ יִחוּדָא עִלָּאָה. וְאִתְּמָר בְּהוּ 'אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת' (ברכות ו.), לְאִסְתַּלְּקָא בֵּיהּ מִגּוֹ סִטְרָא אַחֲרָא. וּזְכוּתָא דִּקְרִיאַת שְׁמַע יְשִׁיזִיב לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל עַקְתָּא, מִסִּטְרָא דְּבִינָה דְּבַהּ תַּלְיָא כָּל חֵירוּתָא.

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" דָּא אֶחָד. דְּתָמָן אִצְטְרִיךְ בַּר נַשׁ לְמִמְסַר נַפְשֵׁיהּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם" (תהלים סו, ה). ובכ"ה אַתְוָן בִּינָה שָׁרָאת עַל בְּנָהָא. וּבְאֶחָד סָלִיק תִּיקּוּנָא לְעֵילָא לְעֵילָא גּוֹ סְתִימוּ דְּמַחֲשָׁבָה. "הַגָּדוֹל" דָּא אַהֲבָה דִּסְלִיק לְחוּשְׁבָּן אֶחָד, דְּאִצְטְרִיךְ הָכִי נָמֵי לְאִתְקַשְּׁרָא בֵּיהּ לְמֶהֱוֵי תִּיקּוּנָא שְׁלִים.

וּבְהַאי יִחוּדָא יִסְתַּלְּקוּן מִגָּלוּתָא, דְּאִתְּמָר בְּהַהוּא זִמְנָא "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד" (זכריה יד, ט) וְכוּ'. דְּהָא תִּיקּוּנָא דְּיִחוּדָא סָלִיק בְּכָל יוֹמָא, וּבֵיהּ צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְאִתְפָּרְקָא. וְעִם כָּל דָּא בְּגָלוּתָא אִתְּמָר "אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה" (משלי א, כח), בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּעַרְבִית וּבִצְלוֹתָא דִּילֵיהּ מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא. "יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי" (משלי א, כח), בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּשַׁחֲרִית וּצְלוֹתָא דִּילֵיהּ מִסִּטְרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אִי תֵּימָא דְּתִיקּוּנִין אִלֵּין אִתְאֲבִידוּ? לָאו הָכִי. אֶלָּא כֹּלָּא אִתְגְּנִיז לְזִמְנָא דְּאָתֵי. וּכְדֵין יִשְׁכְּחוּן יִשְׂרָאֵל כֻּלְהוֹ תִּיקּוּנִין דִּלְהוֹן, לְנַטְּלָא אַגְרָא דִּלְהוֹן בִּשְׁלִימוּ (דף נ' עמוד א')  חַד. כְּדֵין "יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד" (זכריה יד, ט) בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּשַׁחֲרִית. "וּשְׁמוֹ אֶחָד" בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּעַרְבִית.

וְיִשְׂרָאֵל "גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (שמואל ב' ז, כג) בִּתְרֵין מְשִׁיחִין, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז) חַד מִסִּטְרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְחַד מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא. דְּכַמָּה אַגְרִין טָבִין אִינוּן דְּאִתְגְּנִיזוּ לְאִתְיַהֲבָא לְזִמְנָא דְּאָתֵי, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ" (תהלים לא, כ). בְּגִין כָּךְ זִמְנָא דְּפוּרְקָנָא זִמְנָא דְּחֶדְוָתָא אִיהוּ, לְנַטְּלָא יִשְׂרָאֵל כַּמָּה אֲגַר טָב דְּאִתְגְּנִיז לְהוּ. בְּגִין כָּךְ "הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו" (ישעיהו מ, י). מָתַל לְחַד דְּפָלַח בְּכָל יוֹמָא כַּמָּה פּוּלְחָנִין טָבִין דְּצָרִיךְ לְהוּ כַּמָּה אַגְרִין, וּבְסוֹפָא דְּיוֹמָא נָטַל כָּל אַגְרֵיהּ בְּחֶדְוָתָא סַגִּי. הָכִי יִשְׂרָאֵל, בְּגָלוּתָא עָבְדִין וּכַּנְשִׁין כַּמָּה עוֹבְדִין טָבִין, וְאָגְרָא דְּכֻלְּהוּ יִטְּלוּן לְבָתַר בְּפוּרְקָנָא.

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא עֶשְׂרִין וְחַמְשָׁא

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" אִלֵּין כ"ה אַתְוָן דְּיִחוּדָא מִסִּטְרָא דְּבִינָה אלה כ"ה אותיות של היחוד שבפסוק "שמע ישראל" ושורשם מצד הבינה. וְרָזָא דָּא ה' אֶצְבְּעָן, ה' זִמְנִין ה' אִינוּן כ"ה, דִּבְהוּ תַּלְיָא יִחוּדָא עִלָּאָה וַדַּאי מִסִּטְרָא דִּאִימָא וזה סוד חמש אצבעות, חמש פעמים חמש הם עשרים וחמש, שבהם תלוי היחוד העליון ודאי, מצידה של אימא, דְּאִתְּמָר שנאמר בָּהּ "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד" (דברים ו, ד). דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ אַף עַל גַּב דְּאִתִחֲזוּן רְחִיקִין דָּא מִן דָּא, לָאו אִיהוּ הָכִי, אֶלָּא כֹּלָּא בְּחִיבּוּרָא חַד, אף על גב שנראים קוב"ה ושכינתא, זו"ן, רחוקים זה מזה – אין הדבר כן אלא הכל הוא בחיבור אחד. וְעוֹד, אַף עַל גַּב דְּחַד יְמִינָא וְחַד שְׂמָאלָא, כֹּלָּא אִתְחַבָּר בְּיִחוּדָא חֲדָא עַל יְדֵי דְּאִימָא דִּקָיְימַת (דף מט' עמוד ב')  עֲלַיְיהוּ ועוד, אף על גב שקוב"ה – ז"א נמצא בימין בסוד החסדים, והשכינה – נוק' נמצאת בשמאל מצד הגבורות, הכל מתחבר ביחוד אחד ע"י אימא שעומדת עליהם וממשיכה להם את השפע מהיחוד שלה עם אבא. וְרָזָא דָּא ה' בִּזְעֵיר אַנְפִּין, ה' בְּנוּקְבָא, אֱלֹהֵינוּ אִימָּא מְחַבְּרַת לוֹן. וזה גם סוד הפסוק, יהו"ה ראשון הוא ז"א, יהו"ה שניה היא נוק', אלהינ"ו שביניהם היא אימא המחברת אותם ומורידה להם ה' חסדים וה' גבורות ומייחדת אותם. וְאִי תֵּימָא ואם תרצה לומר שהכוונה "יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ" כוונתו הוא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ ה' ויהו"ה השני הוא אִימָּא? כֹּלָּא אִיהוּ שָׁפִיר כל הפירושים נכונים.

וְיִשְׂרָאֵל הָכִי נָמֵי מִתְקַשְּׁרָן גּוֹ יִחוּדָא עִלָּאָה. וְאִתְּמָר בְּהוּ וישראל גם כן מתקשרים בתוך היחוד העליון ונאמר בהם 'אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת' (ברכות ו.) כמו שאתם יחדתם אותי אף אני אייחד אתכם ואדבק אתכם ביחודי, לְאִסְתַּלְּקָא בֵּיהּ מִגּוֹ סִטְרָא אַחֲרָא ומכח היחוד תעלו מתוך הסטרא אחרא שמהותם הוא פירוד והם היפך הקדושה שעומדת ביחוד. וּזְכוּתָא דִּקְרִיאַת שְׁמַע יְשִׁיזִיב לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל עַקְתָּא, מִסִּטְרָא דְּבִינָה דְּבַהּ תַּלְיָא כָּל חֵירוּתָא. וזכות קריאת שמע מציל את ישראל מכל צרה, מצד הבינה שבה תלוי סוד החירות מהשיעבוד, מהגלות ומהסטרא אחרא.

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" דָּא סוף הפסוק המילה "אֶחָד"דְּתָמָן אִצְטְרִיךְ בַּר נַשׁ לְמִמְסַר נַפְשֵׁיהּ ששם צריך האדם למסור נפשו עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ שנאמר בו "נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם" (תהלים סו, ה). ובכ"ה אַתְוָן בִּינָה שָׁרָאת עַל בְּנָהָא, בעשרים וחמש אותיות של הפסוק שורה הבינה על בניה. וּבְאֶחָד סָלִיק תִּיקּוּנָא לְעֵילָא לְעֵילָא גּוֹ סְתִימוּ דְּמַחֲשָׁבָה. וב"אחד" עולה התיקון למעלה לתוך המחשבה הסתומא – חכמה סתימאה. הַגָּדוֹ"ל מהפסוק "המורא הגדול" רומז לכתר שהוא אריך אנפין – הפנים הגדולות, הגדו"ל דָּא הוא גימ' אַהֲבָ"ה דִּסְלִיק לְחוּשְׁבָּן שעולה בחשבון אֶחָ"ד, דְּאִצְטְרִיךְ הָכִי נָמֵי לְאִתְקַשְּׁרָא בֵּיהּ לְמֶהֱוֵי תִּיקּוּנָא שְׁלִים שצריך גם כן להקשר בו בעת היחוד כדי שיהיה התיקון שלם.

וּבְהַאי יִחוּדָא יִסְתַּלְּקוּן מִגָּלוּתָא, דְּאִתְּמָר בְּהַהוּא זִמְנָא ובזה היחוד יצאו מהגלות שנאמר על אותו הזמן "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד" (זכריה יד, ט) וְכוּ'. דְּהָא תִּיקּוּנָא דְּיִחוּדָא סָלִיק בְּכָל יוֹמָא, וּבֵיהּ צְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְאִתְפָּרְקָא. שזה תיקון היחוד של קריאת שמע עולה בכל יום ובו צריכים ישראל להיגאל. וְעִם כָּל דָּא בְּגָלוּתָא אִתְּמָר ועם כל זה בגלות נאמר "אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה" (משלי א, כח), בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּעַרְבִית וּבִצְלוֹתָא דִּילֵיהּ ובתפילה העמידה שלה מִסִּטְרָא דִּשְׁכִינְתָּא שהיא בחינת הלילה. "יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי" (משלי א, כח), בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּשַׁחֲרִית וּצְלוֹתָא דִּילֵיהּ ותפילת העמידה מצד מִסִּטְרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שהוא בחינת היום. אִי תֵּימָא דְּתִיקּוּנִין אִלֵּין אִתְאֲבִידוּ? לָאו הָכִי ואם תאמר שהתיקונים האלה ח"ו שנאבדו כיון שהגאולה עדיין לא הגיע? לא כן הדבר. אֶלָּא כֹּלָּא אִתְגְּנִיז לְזִמְנָא דְּאָתֵי אלא הכל נגנז ונשמר לעתיד לבוא. וּכְדֵין יִשְׁכְּחוּן יִשְׂרָאֵל כֻּלְהוֹ תִּיקּוּנִין דִּלְהוֹן, לְנַטְּלָא אַגְרָא דִּלְהוֹן בִּשְׁלִימוּ (דף נ' עמוד א')  חַד. ואז ימצאו ישראל כולם את תיקוניהם שנגנזו לקחת שכר שלהם בשלמות אחת. כְּדֵין ואז יהיה "יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד" (זכריה יד, ט) בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּשַׁחֲרִית. "וּשְׁמוֹ אֶחָד" בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּעַרְבִית.

וְיִשְׂרָאֵל "גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (שמואל ב' ז, כג) בִּתְרֵין מְשִׁיחִין, דְּאִתְּמָר בְּהוּ יתאחדו בכח שני המשיחין שיהיו ואחד שנאמר בהם "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז) חַד מִסִּטְרָא אחד מצד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְחַד מִסִּטְרָא ואחד מצד דִּשְׁכִינְתָּא. דְּכַמָּה אַגְרִין טָבִין אִינוּן דְּאִתְגְּנִיזוּ לְאִתְיַהֲבָא לְזִמְנָא דְּאָתֵי, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב שכמה הוא שכר טוב שנגנז בגלות כדי לתתו לעתיד לבוא, כמו שנאמר "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ" (תהלים לא, כ). בְּגִין כָּךְ זִמְנָא דְּפוּרְקָנָא זִמְנָא דְּחֶדְוָתָא אִיהוּ, לְנַטְּלָא יִשְׂרָאֵל כַּמָּה אֲגַר טָב דְּאִתְגְּנִיז לְהוּ. לכן, זמן הגאולה הוא זמן של שמחה, שיקחו ישראל הרבה שכר טוב שנשמר להם. בְּגִין כָּךְ "הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ וּפְעֻלָּתוֹ לְפָנָיו" (ישעיהו מ, י). מָתַל לְחַד דְּפָלַח בְּכָל יוֹמָא כַּמָּה פּוּלְחָנִין טָבִין דְּצָרִיךְ לְהוּ כַּמָּה אַגְרִין, וּבְסוֹפָא דְּיוֹמָא נָטַל כָּל אַגְרֵיהּ בְּחֶדְוָתָא סַגִּי. משל, לאחד שעבד בכל יום הרבה עבודות טובות, שצריך לקבל עבורם הרבה שכר טוב, ובסוף היום נוטל את כל שכרו בשמחה רבה. הָכִי יִשְׂרָאֵל, בְּגָלוּתָא עָבְדִין וּכַּנְשִׁין כַּמָּה עוֹבְדִין טָבִין, וְאָגְרָא דְּכֻלְּהוּ יִטְּלוּן לְבָתַר בְּפוּרְקָנָא. כך ישראל, בגלות עובדים ואוספים הרבה עבודות ומעשים טובים, ואת השכר עליהם יקבלו אחר כך בגאולה.

קישור לדף זוהר תניינא

תפילה ק"ו מתוך "תקט"ו תפילות"

תפילה ק"ו: מסטרא דיצחק נאמר על ישראל בגלות "אני ישנה", אבל מסטרא ד-ה' אור דאימא המאירים בבת עין נאמר בהם "ולבי ער".

 

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. "עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתְךָ וּלְכָה לִישׁוּעָתָה לָנוּ", מִצַּד אִימָא שֶׁהִיא ה', בָּהּ "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְהוָֹה אֶקְרָא". כּוֹס זֶה אֱלֹהִים שֶׁמִּתְחַבֵּר לְשֵׁם אֲדֹנָי בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים" וכו', אֶלָּא "וְנִשְׂגָּב יְהוָֹה לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא". שֶׁהֲרֵי מִצַּד יִצְחָק נֶאֱמַר "וַתִּכְהֶין עֵינָיו מֵרְאֹת", אֲבָל מִצַּד אִימָא חָמֵשׁ אוֹר מִתְעוֹרְרִים בָּעוֹלָם. וּמִצַּד יִצְחָק "מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת" 'לֹא אִיבְרִי לַיְלָה אֶלָּא לְשִׁינְתָּא', וְכֵן יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר בָּהֶם "אֲנִי יְשֵׁנָה", דִּכְתִיב "אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ" וכו', אֲבָל מִצַּד אִימָא "וְלִבִּי עֵר", וְזֶה הַלֵּב מֵבִין. "עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתְךָ" בְּ-ה' אוֹר שֶׁמְּאִירִים בְּבַת עַיִן, מִיָּד "פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שׁוֹמְמוּתֵינוּ", הֲרֵי "עֵינֵינוּ תְּלוּיוֹת לְךָ" בְּצִפּוּי שֶׁלָּנוּ, לְהָאִיר בַּת עַיִן זֹאת בְּ-ה' אוֹרוֹת אֵלֶּה, וּמִיָּד "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח", מִצַּד אִימָא עִלָּאָה שֶׁהֲרֵי שֶׁקֶר דְּעֵשָׂו אֵינוֹ מַגִּיעַ שָׁם אֶלָּא לְמַטָּה, אֲבָל שָׁם "וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אוֹיְבַי" וכו', "וּלְכָה לִישׁוּעָתָה לָנוּ" – יְשׁוּעַת יְהוָֹה. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.