תיקון היחוד היומי
תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא
בְּנֵי אַהֲרֹן רוּחַ וְנֶפֶשׁ, דְּאַהֲרֹן אִיהוּ נְשָׁמָה, תְּרֵין בְּנוֹי נֶצַּח וְהוֹד, אִם יַעֲלוּן קָרְבָּנָא כִּדְקָא יָאוּת, הָא סַם חַיִּים, וְאִי לַאו הָא סַם מָוֶת, דְּאִיהִי מָרָה, אֵשׁ זָרָה אוֹקִיד לוֹן, דִּכְתִיב "וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֵשׁ זָרָה" (ויקרא י, א) וְגוֹ', "וַתֵּצֵא אֵשׁ" (ויקרא י, ב) וְגוֹ', אִינוּן סְלִיקוּ לָהּ מֵאַתְרָהָא, וְעָאלוּ לָהּ קַמֵּי מַלְכָּא לְלִבָּא, וְלָא הֲוָה לְהוּ רְשׁוּ לְמֵיעָאל לְתַמָּן, בָּהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיל דִּינָא בְּהוֹן.
שִׂפְוָון עַקִּימִין, לֵית רְשׁוּ לְכַהֲנָא לְקַרְבָא בְּהוֹן קָרְבָּנָא, דְעָאל קֳדָם יְהֹוָה, דַּעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן" (קהלת א, טו) וְכוּ', וְכֵן עַיְינִין עֲקִימִין פְּטוּרִין מִן הָרְאִיָּיה, דְנָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן תַּמָּן, דְאִיהוּ נָטִיל נְהוֹרַיְיהוּ. וּפִימָא אַטִימָא אִתְקְרֵי טוּמְטוּם. וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס אִיהוּ דִיּוֹקְנָא דְזָכָר וּנְקֵבָה, כְּגַוְונָא דָא אִיהוּ בַּר נַשׁ דְּקָלֵיהּ וְדִבּוּרֵיהּ כְּנוּקְבָא. וּמָאן דְאִיהוּ חֶצְּיוֹ עֶבֶד וְחֶצְּיוֹ בֶּן חוֹרִין, חֶצְּיוֹ עֶבֶד דְּיֵצֶּר הָרָע, וְחֶצְּיוֹ בֶּן חוֹרִין דְּיֵצֶּר הַטוֹב, כָּל אִלֵּין פְּטוּרִין מִן הָרְאִיָּה. בְּזִמְנָא דְנָפְקִין מִן גּוּפָא, נַפְשָׁא דְאִיהִי כְּגַוְונָא דָא, לֵית לָהּ רְשׁוּ לְאִסְתַּכְּלָא וּלְאִתְחַזְיָיא בִּשְׁכִינְתָּא, קַדְמָהָא בְּשַׁעַת פְּטִירָתָהּ מִן גּוּפָא.
פִּימָא דְאַטִימָא בְּדִבּוּר, אֶבֶן דְּאִיהוּ יֵצֶּר הָרָע שַׁלִּיט עֲלָהּ, וְאִתְקְרֵי טוּמְטוּם, בְּגִין דָּא פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה, דְּנִשְׁמָתָא וְרוּחָא וְנַפְשָׁא בְּגִין דָּא יֵיתוּן בְּגִלְגּוּלָא, עַד דְּאִתְחַזְרָן שְׁלֵמִין לְאַתְרַיְיהוּ כְּמָה דְאִתְיְיהִיבוּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר "וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ" (קהלת יב, ז), וּמִינָהּ אוֹלִיפְנָא קַל וָחוֹמֶר בְּאָחֳרָנִין דְּאִינוּן נִשְׁמָתָא וְנַפְשָׁא, וְלָא עוֹד אֶלָּא דִקְרָא אַסְהִיד עֲלַיְיהוּ "הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר" (איוב לג, כט). וּמָאן דְּיֵיתֵי בְּגִלְגּוּלָא זִמְנָא קַדְמָאָה אִם יֵיתֵי חִוָּור, אִתְקַיַּים בֵּיהּ קְרָא "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ" (ישעיהו א, יח), וּבַמֶּה יִתְיַדַּע בַּר נַשׁ דְּאִיהוּ בְּגִלְגּוּלָא קַדְמָאָה? אִם הוּא קָלֵיהּ כִּשְׁבָרִים אוֹ כִּתְרוּעָה, וְגוּפֵיהּ וְאַנְפּוֹי חִוָּורִין. אִם הוּא קָלֵיהּ כִּשְׁבָרִים אִיהוּ מִזִּמְנָא קַדְמָאָה, וְאִם קָלֵיהּ כִּתְרוּעָה אִיהוּ מִזִּמְנָא תִּנְיָנָא, וְאִם גּוּפֵיהּ יְרוֹקָא וְאַנְפּוֹי יְרוֹקִין וְקָלֵיהּ תְּקִיעָה אִיהוּ מִזִּמְנָא תְּלִיתָאָה., וְאִם הֲדַר לְגַוָּונֵיהּ, קָלֵיהּ כִּתְקִיעָה וְגוּפֵיהּ חִוָּור וְאַנְפּוֹי חִוָּורִין, דָּא אִיהוּ כְּגַוָּונֵיהּ קַדְמָאָה, כְּמוֹ דְאוּקְמוּהוּ בְּיַיִן דְּהֶחְמִיץ דְּחָזַר לְגַוָּונֵיהּ קַדְמָאָה, כְּגַוְונָא דָא בְּהִפּוּכָא לְטָב, וְכֵן אַנְפּוֹי סוּמְקִין וְקָלֵיהּ כִּשְׁבָרִים, וְאַנְפּוֹי יְרוֹקִין וְקָלֵיהּ תְּרוּעָה, הָא אִתְתַּקַּן.
וְעוֹד אַשְׁכַּחְנָא, בַּר נַשׁ דְּכָל צִּיּוּרִין דִילֵיהּ בְּאֹרַח מֵישָׁר, שְׁקִילִין בְּתִקְלָא. וּלְזִמְנִין שִׂפְוָון אִינוּן עָבִים, וְנָפְקִין מִתִּקּוּנָא דְצִּיּוּרִין וְדִיּוֹקְנִין אָחֳרָנִין, אוֹ אִינוּן אֲרוּכִין אוֹ אִינוּן קְצָּרִים.
תָּא חֲזִי "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם" (שמות יח, כא), הָכָא אוּקִימְנָא לְמִנְדַע תִּקּוּנִין אִלֵּין, "אַנְשֵׁי חַיִל" (שמות יח, כא) עַיְינִין, "יִרְאֵי אֱלֹהִים" (שם) אוּדְנִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "יְהֹוָה שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי" (חבקוק ג, ב), "אַנְשֵׁי אֱמֶת" (שמות יח, כא) חוֹטָמָא, "שׂוֹנְאֵי בָצַּע" (שם) פּוּמָא, אִם חוֹטָמָא לַאו אִיהוּ בְּשָׁוָה עִם תִּקּוּנִין אַחֲרָנִין, דְּעַיְינִין אֲרִיכִין, וְאַנְפִּין אֲרִיכִין, וְאוּדְנִין אֲרִיכִין, וּפוּמָא אֲרִיכָא, וְחוֹטָמָא עָבָה, תַּמָּן אִתְגַּלְיָא גִלְגּוּלָא דְנַפְשָׁא, וְאִם עַיְינִין לָא בְּשָׁוָה מֵאָחֳרָנִין, תַּמָּן אִתְגַּלְיָא גִלְגּוּלָא דְנִשְׁמָתָא, וְאִם אוּדְנִין לַאו בְּשָׁוָה, תַּמָּן אִתְגַּלְיָא גִלְגּוּלָא דְרוּחָא. פּוּמָא בְּגִין דְּאִיהִי כְּלָלָא דְכֹלָּא, אִם לַאו אִיהִי בְּשָׁוָה, הָא אִתְּמַר בֵּיהּ "פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים" (שמות כ, ד).
תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא
פָּתַח רַעֲיָא מְהֵימְנָא וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי בְּךָ כְּתִיב "יְהִי כְבוֹד יְהֹוָה לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְהֹוָה בְּמַעֲשָׂיו" (תהלים קד, לא). דְּהָא לֵית חֶדָוָתָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאִית צַדִּיקַיָּא בְּעָלְמָא (דף קמה' עמוד א') דִּמְתַקְּנִין לַהּ לִשְׁכִינְתָּא. דִּשְׁכִינְתָּא אִתְּמָר בַּהּ "אֲנִי יְהֹוָה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן" (ישעיהו מב, ח). שְׁמִי דָּא שְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דִּלְגַו, דְּאִתְדַּבְּקַת בֵּיהּ בְּמַלְכָּא וְלָא אִתְפָּרְשַׁת. וּבָהּ "יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט). אֲבָל מִסִּטְרָא דְּאִתְפְּשַׁט לְתַתָּא בְּאִינוּן עָלְמִין דִּילַהּ, אִיתָמָר בַּהּ "וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן" (ישעיהו מב, ח). דְּמָאן דִּמְכַבֵּד לַהּ לִשְׁכִינְתָּא דָּא אִיהוּ יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּמָאן דְּנָהַג בַּהּ קְלָנָא אַחֲזֵי קְלָנָא בְּמַלְכָּא. וְרָזָא דְּמִלָּה "עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה" (ויקרא יח, ח). דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי אֵשֶׁת אַב בְּגָלוּתָא דְּאִתְּמָר בַּהּ "וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר" (דברים כא, יא). דְּאַף עַל גַּב דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא, אִשָּׁה דִּילֵיהּ אִיהִי וַדַּאי. וְאִיהִי "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ" (משלי יב, ד). וְאִתְּמָר בַּהּ "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ" (שמות כ, יא) וְכוּ'. וּמָאן דִּמְכַבֵּד לַהּ אִתְּמָר בֵּיהּ "כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד" (שמואל א' ב, ל). דְּהָא הָכָא מִתְדַּבְּקָן אִינוּן דִּלְתַתָּא וַדַּאי, דְּמֵהָכָא נָפְקִין. וּמָאן דְּלָא מְכַבֵּד לַהּ אִתְּמָר בֵּיהּ "וּבֹזַי יֵקָלּוּ" (שם), לְאִתְמַשְּׁכָא זִינָא בָּתַר זִינֵיהּ.
כְּדֵין "יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים" (תהלים ז, י) וְאִתְדַּחְיָן לְבַר לְגַבֵּי סְטַר מְסָאֲבוּתָא. "הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר" (איוב לג, כט). דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי גַּלְגַּל, וְאִתְהַדְּרַת לְכָל סְטַר לִימִינָא (דף קמה' עמוד ב') שְׂמָאלָא וְאֶמְצָעִיתָא, דְּאִינוּן תְּלָת אֲבָהָן. וּבְזִמְנָא קַדְמָאָה דָּבָר נַשׁ אָתֵי בְּעָלְמָא, בְּדַרְגֵּיּה קָאִים. וְאִי לָא אִתְתַּקַּן אַהֲדַר לֵיהּ בְּחֶסֶד. וְאִי לָא אִתְתַּקַּן אַהֲדַר בִּגְבוּרָה. וְרָזָא דָּא פְּעָמִים. וְאִי בִּתְרֵין אִלֵּין לָא סָלִיק, תּוּ שָׁתוּל לֵיהּ בִּתְלִיתָאָה דְּאִיהִי יַעֲקֹב בְּחִיר שֶׁבָּאָבוֹת דְּעַרְסֵיהּ שְׁלִים, וְדָא שָׁלֹשׁ. כֵּיוָן דְּלָא אִשְׁתְּלִים, כְּדֵין "וּבֹזַי יֵקָלּוּ" (שמואל א' ב, ל). "וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ" (עמוס א, ג) דְּהָא כֵּיוָן דְּלָא בָּעָא לְאִתְדַּבְּקָא בַּהּ בְּשְׁכִינְתָּא בְּשׁוּם סִטְרָא אִתְדַּחֵי לְבַר לִסְטַר מְסָאֲבָא.
וְעוֹד שְׁכִינְתָּא אִיהִי כָבוֹד אֱלֹהִים, דִּכְתִיב בַּהּ "כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר" (משלי כה, ב). וְכָבוֹד אִיהוּ ל"ב. כְּבוֹד אֱלֹהִים אִלֵּין ל"ב אֱלֹהִים דְּמַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ 'אֵין דּוֹרְשִׁין בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם' (חגיגה יא), בְּזִמְנָא דְּגָלוּתָא, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף" (משלי טז, כח) כְּדֵין אִצְטְרִיךְ לְהַסְתִּיר דָּבָר. דְּאִתְּמָר בַּהּ "אַל תִּרְאוּנִי" (שיר השירים א, ו). וְדָא מָאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא שֶׁלֹּא לְשַׁמָּה. אֲבָל מָאן דְּאִשְׁתַּדַּל לְשַׁמָּה, גָּרִים לְמַלְכָּא לְאַסְתָּרָא לַהּ בְּגַדְפָהָא, כְּדֵין "הַסְתֵּר דָּבָר" וַדַּאי. אֲבָל מֶרְכָּבָה יַתִּיר אִיהוּ. דְּמֶרְכָּבָה לְעֵילָא, וְאִתְּמָר בַּהּ 'וְלָא בַּמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד אֶלָּא אִם כֵּן הוּא חֲכַם וּמִבֵּין מִדַּעְתּוֹ' (חגיגה יא). וּמַעֲשֵׂה (דף קמו' עמוד א') בְּרֵאשִׁית לְתַתָּא אִיהוּ, דְּבֵיהּ אִתְבְּרֵי עָלְמָא. וְאַנְתְּ כֹּלָּא אֶתְיָהִיב לְךָ לְגַלָּאָה לְכֻלְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְאִתְתַּקְּנָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים.
פָּתַח רַעֲיָא מְהֵימְנָא וְאָמַר, ר' ר' וַדַּאי בְּךָ כְּתִיב פתח משה רבנו הרועה הנאמן ואמר, רבי רבי הרמח"ל, ודאי בך נאמר "יְהִי כְבוֹד יְהֹוָה לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְהֹוָה בְּמַעֲשָׂיו" (תהלים קד, לא). דְּהָא לֵית חֶדָוָתָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאִית צַדִּיקַיָּא בְּעָלְמָא שהרי אין שמחה לקב"ה אלא בזמן שיש צדיקים בעולם (דף קמה' עמוד א') דִּמְתַקְּנִין לַהּ לִשְׁכִינְתָּא. שמתקנים את השכינה. דִּשְׁכִינְתָּא אִתְּמָר בַּהּ "אֲנִי יְהֹוָה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן" (ישעיהו מב, ח). שְׁמִי דָּא שְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דִּלְגַו, דְּאִתְדַּבְּקַת בֵּיהּ בְּמַלְכָּא וְלָא אִתְפָּרְשַׁת. שמי זו השכינה מצד הפנימיות שנדבקת בו במלך ולא נפרדת, וּבָהּ "יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט). "יְהֹוָ"ה אֶחָד" הוא המלך, "וּשְׁמוֹ" היא השכינה, "אֶחָד" – ביחוד שלם. אֲבָל מִסִּטְרָא דְּאִתְפְּשַׁט לְתַתָּא בְּאִינוּן עָלְמִין דִּילַהּ, אִיתָמָר בַּהּ אבל מצד שמתפשטת למטה באלו העולמות שלה נאמר בה, "וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן" (ישעיהו מב, ח). כבוד הוא כינוי השכינה בעת שמתפשטת בעולמות, אחר הם הסטרא אחרא ובפרט העומד בראשם הנקרא 'אל אחר', לא אתן. דְּמָאן דִּמְכַבֵּד לַהּ לִשְׁכִינְתָּא דָּא אִיהוּ יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּמָאן דְּנָהַג בַּהּ קְלָנָא אַחֲזֵי קְלָנָא בְּמַלְכָּא. מי שמכבד לה לשכינה, זה הוא יקרו וכבודו של המלך הקב"ה. ומי שנוהג בה ח"ו בקלון, מראה קלון במלך, וסוד הדבר וְרָזָא דְּמִלָּה "עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה" (ויקרא יח, ח). דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי אֵשֶׁת אַב בְּגָלוּתָא דְּאִתְּמָר בַּהּ הקב"ה הוא אבינו והשכינה היא אשת אב, ונאמר עליה בזמן הגלות "וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר" (דברים כא, יא). דְּאַף עַל גַּב דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא, אִשָּׁה דִּילֵיהּ אִיהִי וַדַּאי. ואף על גב שהיא בגלות ואינה בביתו של מלך, אשתו היא ודאי. והיא וְאִיהִי "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ" (משלי יב, ד). ומצוים לכבדה שזה כבוד הלך שנאמר בה וְאִתְּמָר בַּהּ "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ" (שמות כ, יא) וְכוּ'. וּמָאן דִּמְכַבֵּד לַהּ אִתְּמָר בֵּיהּ, ומי שמכבדה נאמר עליו "כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד" (שמואל א' ב, ל) זוכה לכבוד האמיתי מצד המלך. דְּהָא הָכָא מִתְדַּבְּקָן אִינוּן דִּלְתַתָּא וַדַּאי, דְּמֵהָכָא נָפְקִין. שהרי כאן בכבוד מתדבקים אלו שלמטה ממנה ודאי, כיוון שמכאן יוצאים, וּמָאן דְּלָא מְכַבֵּד לַהּ אִתְּמָר בֵּיהּ ומי שלא מכבד אותה נאמר בו "וּבֹזַי יֵקָלּוּ" (שם), לְאִתְמַשְּׁכָא זִינָא בָּתַר זִינֵיהּ. שכל מין נמשך אחר מינו. כְּדֵין ואז, "יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים" (תהלים ז, י) וְאִתְדַּחְיָן לְבַר לְגַבֵּי סְטַר מְסָאֲבוּתָא. נדחים לחוץ מהקדושה לעבר צד הטומאה.
"הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר" (איוב לג, כט). דִּשְׁכִינְתָּא אִיהִי גַּלְגַּל, וְאִתְהַדְּרַת לְכָל סְטַר לִימִינָא (דף קמה' עמוד ב') שְׂמָאלָא וְאֶמְצָעִיתָא, דְּאִינוּן תְּלָת אֲבָהָן. הנהגת השכינה היא גלגל, שחוזרת לכל צד, לימין, שמאל ואמצע, שהם ג' קוי ההנהגה, שהם ג' האבות. וּבְזִמְנָא קַדְמָאָה דָּבָר נַשׁ אָתֵי בְּעָלְמָא, בְּדַרְגֵּיּה קָאִים. וְאִי לָא אִתְתַּקַּן אַהֲדַר לֵיהּ בְּחֶסֶד. בפעם הראשונה שאדם בה לעולם עומד במדרגתו שלו – כלול בכל צדדים. ואם לא נתקן בחלק שבעבורה הנשמה חייבת לבוא בגוף, וכל שכן אם קלקל – מחזירים אותו בגלגול ראשון שהוא רק כנגד צד הנהגת השכינה בחסד. וְאִי לָא אִתְתַּקַּן אַהֲדַר בִּגְבוּרָה. וְרָזָא דָּא פְּעָמִים. ואם בגלגול הראשון לא תיקן חוזר בגלגול שני כנגד הגבורה, וזה סוד הכתוב "פְּעָמִים". וְאִי בִּתְרֵין אִלֵּין לָא סָלִיק, תּוּ שָׁתוּל לֵיהּ בִּתְלִיתָאָה דְּאִיהִי יַעֲקֹב בְּחִיר שֶׁבָּאָבוֹת דְּעַרְסֵיהּ שְׁלִים, וְדָא שָׁלוֹשׁ. ואם בשני אלה לא עלה בידו לתקן, שוב נוטעים אותו בגלגול שלישי, שהוא מדרגת יעקב – בחיר האבות שהיתה מיטתו שלמה וזה סוד "שָׁלוֹשׁ" שבפסוק. כֵּיוָן דְּלָא אִשְׁתְּלִים, כְּדֵין כיון שלא נשלם גם בפעם השלישית, אז "וּבֹזַי יֵקָלּוּ" (שמואל א' ב, ל). ונאמר עליו "וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ" (עמוס א, ג) לא אשיבנו לתיקון בדרכי הקדושה, דְּהָא כֵּיוָן דְּלָא בָּעָא לְאִתְדַּבְּקָא בַּהּ בְּשְׁכִינְתָּא בְּשׁוּם סִטְרָא אִתְדַּחֵי לְבַר לִסְטַר מְסָאֲבָא. כיון שמעשיו הוכיחו שלא רצה להתדבק בשכינה בשום צד ימין שמאל ואמצע, ולכן נדחה לחוץ לצד הטומאה.
וְעוֹד שְׁכִינְתָּא אִיהִי כָבוֹד אֱלֹהִים, השכינה היא נקראת כבוד בהתפשטותה בעולמות ונקראת אלהים כשהיא באצילות דִּכְתִיב בַּהּ "כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר" (משלי כה, ב). וְכָבוֹד אִיהוּ גימט' ל"ב. שילוב כְּבוֹד אֱלֹהִים אִלֵּין ל"ב פעמים שם אֱלֹהִים שנזכר דְּמַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית. דְּאִתְּמָר בֵּיהּ 'אֵין דּוֹרְשִׁין בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם' (חגיגה יא), בְּזִמְנָא דְּגָלוּתָא סוד דרכי חיבור האצילות ובי"ע הם אלהים וכבוד ושם מצויה סכנת היניקה וערוב חול בקודש, טומאה בקדושה, והם שני מציאויות הקיימות בגלות ובם נאמר, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף" (משלי טז, כח) שהוא הס"א הרוצה להפריד את אלופו של עולם מהבריאה, כְּדֵין אִצְטְרִיךְ לכן צריך לְהַסְתִּיר דָּבָר. דְּאִתְּמָר בַּהּ "אַל תִּרְאוּנִי" (שיר השירים א, ו) שנאמר בשכינה מלשון אל תַּרְאוּנִי למי שאינו ראוי ויגרם ח"ו פירוד. וְדָא מָאן דְּאִשְׁתַּדַּל וזה נאמר על מי שעוסק בְּאוֹרַיְתָא שֶׁלֹּא לְשַׁמָּה. אֲבָל מָאן דְּאִשְׁתַּדַּל לְשַׁמָּה, גָּרִים לְמַלְכָּא לְאַסְתָּרָא לַהּ בְּגַדְפָהָא אבל העוסק בתורה לשמה גורם שהמלך שומר עליו ומסתיר אותו תחת כנפי שכינתו ואז, כְּדֵין "הַסְתֵּר דָּבָר" וַדַּאי הסתר – המלך יסתיר אותו.
אֲבָל מֶרְכָּבָה יַתִּיר אִיהוּ. דְּמֶרְכָּבָה לְעֵילָא, וְאִתְּמָר בַּהּ במעשה בראשית בשנים, אבל מעשה מרכבה חמור יותר ואפילו ביחיד שנאמר בו 'וְלָא בַּמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד אֶלָּא אִם כֵּן הוּא חֲכַם וּמִבֵּין מִדַּעְתּוֹ' (חגיגה יא). וּמַעֲשֵׂה (דף קמו' עמוד א') בְּרֵאשִׁית לְתַתָּא אִיהוּ, דְּבֵיהּ אִתְבְּרֵי עָלְמָא. ומעשה בראשית למטה הוא שבו נברא העולם, וְאַנְתְּ כֹּלָּא אֶתְיָהִיב לְךָ לְגַלָּאָה לְכֻלְּהוּ יִשְׂרָאֵל לְאִתְתַּקְּנָא תִּיקּוּנָא שְׁלִים. ואתה הרמח"ל בכל ניתן לך רשות לגלות הסודות במעשה מרכבה ובראשית לכל ישראל להתקן תיקון שלם.
תפילה אשר"י מתוך "תקט"ו תפילות"
תפילה אשר"י: הדוחק את הקץ מקלקל ולא מתקן, וצריך להתרחק מכל ערבוביא. אבל בכח התפילה והקיווי אפשר לפעול להחשת גילוי היחוד, ומימלא הכל נתקן.
אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי יִחוּדְךָ שֶׁלְּךָ שׁוֹלֵט עַל הַכֹּל, וְאַף עַל גַב שֶׁכַּמָּה מַדְרֵגוֹת שַׂמְתָּ שֶׁהֵם שׁוֹלְטִים בָּעוֹלָם, אַתָּה יָכוֹל לְשַׁנּוֹת סְדָרִים, כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתָ בְּמִצְרַיִם, וּמַה כְּתִיב שָׁם, "מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת", שֶׁאֵלֶּה הֵם הָרִים גְּדוֹלִים שֶׁהָעוֹלָם מִתְקַיֵּם תַּחְתֵּיהֶם. וּמֵהֶם נִמְשָׁכִים סְדָרִים וְחֶשְׁבּוֹנוֹת בְּסוֹד הַגְּאֻלָּה, אֲבָל יִחוּד שֶׁלְּךָ שׁוֹלֵט עַל הַכֹּל, וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִדְחוֹק אֶת הַקֵּץ מִצַּד אוֹתָם הֶהָרִים, נֶאֱמַר בָּהֶם, "כֹּל הַדּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה הַשָּׁעָה דּוֹחַקְתּוֹ". שֶׁהֲרֵי עַד שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵשׁ טָמֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ, מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב – מְקַלְקֵל וְלֹא מְתַקֵן! לְפִיכָךְ נֶאֱמַר לְיִשְׂרָאֵל, "אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ", וּבַמֶּה הִשְׁבִּיעָנוּ? אֶלָּא בַּשֵּׁם צְבָאוֹ"ת, דִּכְתִיב, "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם בִּצְבָאוֹת", לְפִי שֶׁזֶּה הוּא שֵׁם נֶאֱמַר בּוֹ, "וּמַבְדִּיל בֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ". וּבְשָׁעָה שֶׁנַּעֲשֶׂה הַבְדָּלָה עוֹד לֹא נִכְנָס בִּתְחוּם חֲבֵרוֹ, אֲבָל עַד שֶׁהַבְדָּלָה לֹא נִמְצֵאת, הַכֹּל הוֹלֵךְ בְּעִרְבּוּבְיָא, וְצָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִשָּׁם. אֲבָל יִחוּד שֶׁלְּךָ נֶאֱמַר בּוֹ, "וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם… אֲנִי יְהֹוָה אֲנִי הוּא וְלֹא אַחֵר", שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיִּחוּדְךָ שׁוֹלֵט אֵין מוֹרָא מֵאוֹתוֹ אֵל אַחֵר כְּלָל, אֶלָּא, "מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת".
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים הֲרֵי לַיִּחוּד שֶׁלְּךָ אֲנַחְנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת, וְכַמָּה אֹרֶךְ הַגָּלוּת סָבְלוּ יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ, אֶלֶף וְתרס"ד (בתשפ"ב: אֶלֶף תתקנ"ב) שָׁנָה. עַתָּה, עוֹד לֹא תְעַכֵּב עָלֵינוּ מִלִּגָּאֵל גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה אֶלָּא יִתְקַיֵּם בָּנוּ, "אֲנִי יְהֹוָה בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה", וּתְגַלֶּה לָנוּ אֲמִתְּךָ בְּקָרוֹב, יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה.
מאמר הגאולה | סדר דברי הימים
אופן ההנהגה של המשיחים.
וְנִמְצָא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד הָרִאשׁוֹן בַּמַּלְכוּת בְּסוֹד הַמַּלְכוּת מַמָּשׁ, וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף בְּסוֹד, "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ" (בראשית מב, ו). וְאֵין בֶּן דָּוִד עוֹשֶׂה – רַק מַאֲמַר בֶּן אֶפְרַיִם. וּבֶן אֶפְרַיִם – רְצוֹן בֶּן דָּוִד הוּא עוֹשֶׂה. וְלָכֵן אָמַר, "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז), וְהוּא עִנְיַן עָמוֹק וְאָרוֹךְ מְאֹד וְדַי בָּזֶה לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְהָבֵן הֵיטֵב.
פרק ז' סדר דברי הימים.
נבראה הקליפה כדי לתת מקום לעבודה ולשכר. בתחילה נבדלה לגמרי הקדושה מהקלי'. לאחר החטא נדבקה הקלי' לקדושה.
וְעַתָּה אֲפָרֵשׁ לְךָ סֵדֶר הַדְּבָרִים הֵיטֵב אֵיפֹה הָלְכוּ לְמִיּוֹם הֱיוֹת אָדָם עַל הָאָרֶץ וְעַד אַחֲרִית כָּל הַיָּמִים וְתִרְאֶה עוֹמֶק מַחְשְׁבוֹת אֱלֹהֵינוּ ב"ה.
בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הב"ה אֶת בְּרִיּוֹתָיו, גַּם לַקְּלִיפָּה הִנִּיחַ מְצִיאוּת בְּסוֹף כָּל הַמַּדְרֵיגוֹת לְנַסּוֹת בָּהּ אֶת בְּנֵי הָאָדָם, שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם. וְתֵדַע שֶׁעַל הַזְּמָן הַהוּא נֶאֱמַר, "גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים" (קהלת ז, יד), כִּי לֹא הָיוּ מִתְדַּבְּקִים הַקְּדוּשָׁה וְהַטּוּמְאָה זֶה בָּזֶה כְּלָל, רַק הַקְּלִיפָּה עוֹמֶדֶת נוֹכָח הַקְּדוּשָׁה וְתַאֲוָתָהּ לְהִדָּבֵק, אַךְ לֹא נִיתַן לָהּ רְשׁוּת כִּי חֹק הוּשַׂם עָלֶיהָ וְלֹא תַּעַבְרֶנְהוּ.
וְתֵדַע שֶׁלֹּא בָּרָא הב"ה אֶת הָאָדָם רַק בְּסוֹד הַבִּינָה וְעַל כֵּן נִבְרָא זָכָר וּנְקֵבָה בְּפַרְצוּף אֶחָד, אֲחוֹרֵיהֶם בָּיְתָה זֶה כְּנֶגֶד זֶה, כִּי עָלָיו הָיָה הַמַּשָּׂא לְהַשְׁלִים הַתִּקּוּן בְּסוֹד הַחָכְמָה כְּמוֹ שֶּׁאֲפָרֵשׁ לְךָ עוֹד לְפָנִים. וְאִם הָיָה הַמַּאֲצִיל מְתַקֵּן הָעוֹלָמוֹת רִאשׁוֹנָה בְּסוֹד הַחָכְמָה הָיְתָה הַקְּלִיפָּה אוֹבֶדֶת. וְנִמְצָא שֶׁבְּיַד הָאָדָם הָיָה תָּלוּי הַתִּקּוּן. וְזֶה הָעִנְיָן נִזְכָּר בְּפָסוּק, "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב, טו), וְאָמְרוּ "לְעָבְדָהּ" אֵלּוּ מִצְווֹת עֲשֵׂה, "וּלְשָׁמְרָהּ", אֵלּוּ מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה.
וְאוֹדִיעֲךָ בָּזֶה סוֹד גָּדוֹל מְאֹד כִּי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אָמְרוּ גַּם כֵּן בְּמַתַּן תּוֹרָה, "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד, ז), אֲבָל בְּמָקוֹם אַחֵר כָּתוּב, "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב" (תהלים לד, טו). וְהָאֱמֶת כִּי עַתָּה – אַחַר חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן כְּבָר הַקְּלִיפָּה נִתְדַּבְּקָה בַּקְּדוּשָּׁה, וְעַל כֵּן לֹא יוּכַל אִישׁ לְתַקֵּן תִיקוּנִים עַד שֶׁלֹּא יַפְרִיד הַקְּלִיפָּה מִמֶּנָּה, כִּי לֹא יִצְלַח. אֲבָל בָּרִאשׁוֹנָה, לֹא כָּךְ הָיָה כִּי כְּבָר הָיוּ נִבְדָּלִים הַקֹּדֶשׁ וְהַחוֹל זֶה מִזֶּה. וְעַל כֵּן, לֹא הָיָה צָרִיךְ לְזֶה הַדֶּרֶךְ אֶלָּא בְּדֶרֶךְ אַחֵר הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת הַתִּיקוּן.