תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

  • מקור
  • פירוש

וְאָמְרִין מָרוֹר, עַל שֵׁם ו' דְּאִתְפַּרַשׁ מִן ה', וְדָא גָרִים לוֹן דְּ"וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם" (שמות א, יד), אִיהוּ מָרוֹר וְאִיהִי מָרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי הֵמַר שַׁדַּ"י לִי" (רות א, כ), בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה בְּקֻשְׁיָא, בְּחֹמֶר בְּקַל וָחֹמֶר, בֵּין אוּמִין דְּעָלְמָא.
וּמָאן גָּרִים דָּא, י' מִן שד"י רְשִׁימוּ דִבְרִית, דְּיָהִיב מֹשֶׁה בְּעֵרֶב רַב, בְּגִין דָּא נָחִית מֹשֶׁה מִדַּרְגֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" (שמות לב, ז), 'עַמְּךָ וְלֹא עַמִּי', וְעַל יָדֵיהּ עֲתִידָה שְׁכִינְתָּא לְיַחֲדָא עִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין דְּאִיהוּ אַפְרִישׁ לוֹן, צָרִיךְ לְיַחֲדָא לוֹן, לְתַקְנָא בַּמֶּה דְחָאב, קָמוּ כֻלְּהוּ חַבְרַיָּא וְנָשְׁקוּ לֵיהּ, וְאָמְרוּ אִי לָא אָתֵינָא לְעָלְמָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע דָּא דַי.
שְׁבִיעָאָה בְּנִצּוּחַ דְּאִיהוּ נֶצַח יִשְׂרָאֵל, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר" (שמואל א' טו, כט), וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר" (תהלים כב, א), "לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית" (תהלים יב, א), מָאן שְׁמִינִית? הוֹד, וְאִיהוּ נֶצַח עֲלֵיהּ.
תְּמִינָאָה בְּהוֹדָאָה, וּבֵיהּ הֲוָה מְשַׁבַּח דָּוִד הוֹדוּ לַיְהֹוָה, וְדָא הוֹד וַדַּאי, "לַמְנַצֵּחַ" "הוֹדוּ", בְּהוֹן רְמִיזִין נֶצַח וָהוֹד, וְאִינוּן נִסִּין, וּבֵיהּ שַׁבַּח מֹשֶׁה אָז, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה" (שמות טו, א), בְּגִין דְּאִיהוּ הוֹד דִּיְהִיב לְמֹשֶׁה, "אָז תִּקְרָא וַיהֹוָה יַעֲנֶה" (ישעיהו נח, ט), וְאִיהוּ תְּמַנְיָא יוֹמִין דְּמִילָה, וּבַתְרֵיהּ בְּרִית דְּאִיהוּ יְסוֹד צַדִּיקָא דְעָלְמָא, וּבֵיהּ אִתְגַּלְיָא י' דְּמִילָה, עֲשִׂירָאָה לַעֲשַׂר סְפִירָן, וְאִיהוּ הוֹד תְּמַנְיָא יוֹמֵי דַחֲנוּכָּה, לְאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִין יוֹמִין, דְּאִינוּן "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד", וּמִיָּד דַּ"עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ" (בראשית ח, יא), שַׁרְיָא כ"ה עַל יִשְׂרָאֵל בְּכ"ה בְּכִסְלֵו, וְאִלֵּין אִינוּן כ"ה אַתְוָון דְּיִחוּדָא, דְאִינוּן "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" וְגוֹ', וְדָא אִיהוּ חֲנוּכָּ"ה חֲנ"וּ כָּ"ה.
(דף כט ע"א) אֲבָל נֶצַח אִתְּמַר בֵּיהּ "וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" (בראשית ח, ד), בְּגִין דְּנֶצַח בֵּיהּ רְמִיז נֹחַ צַדִּיק, וּבֵיהּ "וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד" (בראשית ז, יט), כַּד לָא נָטְרִין יִשְׂרָאֵל בְּרִית מִילָה מִתְגַּבְּרִין אוּמִין דְּעָלְמָא דְּאִינוּן הַמַּיִם הַזֵּדוֹנִים, וְכַד נָטְרִין לֵיהּ אִתְּמַר בְּהוֹן "וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי" (בראשית ח, ה) דָּא י' דְּמִילָה, דְאִיהִי מַלְכוּת, עֲשִׂירָאָה לַעֲשַׂר סְפִירָן.
וְיַעֲקֹב בְּהַהִיא יַרְכָא אִתְּמַר בֵּיהּ "וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ" (בראשית לב, לב), דְפָרַח מִנֵּיהּ י', וְאִשְׁתָּאַר עָקֵב, וְרָזָא דְמִלָּה "הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" (בראשית ג, טו), כַּד אִשְׁתַּלִּימַת סוּכָּה בְיֶרֵךְ דִּילָהּ, אִתְּמַר בְּיַעֲקֹב "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם" (בראשית לג, יח), וְיַעֲקֹב וַדַּאי אִיהוּ דִיּוֹקְנָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא מִסִּטְרָא דִּלְבָר, וְהָא מֹשֶׁה תַמָּן הֲוָה, אֶלָּא מִסִּטְרָא דִלְגָאו הֲוָה, דָּא מִגּוּפָא, וְדָא מִנִּשְׁמָתָא, וּבְגִין דָּא תְרֵין יַרְכִין דְּעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא שְׁלִים אִינוּן נֶצַח וָהוֹד.
וּמָתַי יִהְיֶה עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא שְׁלִים? כַּד אִתְחַבַּר בִּשְׁכִינְתָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת" (בראשית לג, יז), הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיִּבֶן יְהֹוָה אֱלֹהִי"ם אֶת הַצֵּלָע" (בראשית ב, כב), בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִתְחַבַּר עִמָּהּ, "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם" (בראשית לג, יח), בְּהַהוּא זִמְנָא תְהֵא סוּכָּה שְׁלֵימָתָא, כ"ו ה"ס, יאהדונה"י.

וְאָמְרִין מָרוֹר, עַל שֵׁם ו' דְּאִתְפַּרַשׁ מִן ה', וְדָא גָרִים לוֹן דְּ"וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם" (שמות א, יד), אִיהוּ מָרוֹר וְאִיהִי מָרָה, וְאוֹמְרִים מָרוֹר, עַל שֵׁם ו' שֶׁנִּפְרָד מֵה', וְזֶה גָרַם לָהּ שֶׁוַּיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם, הוּא מָרוֹר וְהִיא מָרָה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב "קְרֶאןָ לִי מָרָא כִּי הֵמַר שַׁדַּ"י לִי" (רות א, כ), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב קְרֶאןָ לִי מָרָה כִּי הֵמַר שַׁדַּ"י לִי, בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה בְּקֻשְׁיָא, בְּחֹמֶר בְּקַל וָחֹמֶר, בֵּין אוּמִין דְּעָלְמָא בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה בְּקֻשְׁיָה, בְּחֹמֶר, בְּקַל וָחֹמֶר, בֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם.. וּמָאן גָּרִים דָּא, וּמִי גָרַם זֶה?  י' מִן שד"י רְשִׁימוּ דִבְרִית, דְּיָהִיב מֹשֶׁה בְּעֵרֶב רַב, בְּגִין דָּא נָחִית מֹשֶׁה מִדַּרְגֵּיהּ, י' מִן שַׁדַּ"י, הָרֹשֶׁם שֶׁל הַבְּרִית, שֶׁנָּתַן מֹשֶׁה בָּעֵרֶב רַב, מִשּׁוּם כָּךְ יָרַד מֹשֶׁה מִדַּרְגָּתוֹ.  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" (שמות לב, ז), 'עַמְּךָ וְלֹא עַמִּי', וְעַל יָדֵיהּ עֲתִידָה שְׁכִינְתָּא לְיַחֲדָא עִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, עַמְּךָ וְלֹא עַמִּי, וְעַל יָדוֹ עֲתִידָה הַשְּׁכִינָה לְהִתְיַחֵד עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.  בְּגִין דְּאִיהוּ אַפְרִישׁ לוֹן, צָרִיךְ לְיַחֲדָא לוֹן, לְתַקְנָא בַּמֶּה דְחָאב, מִשּׁוּם שֶׁהוּא הִפְרִיד אוֹתָם, הוּא צָרִיךְ לְיַחֵד אוֹתָם, לְתַקֵּן בְּמַה שֶּׁחָטָא. קָמוּ כֻלְּהוּ חַבְרַיָּא וְנָשְׁקוּ לֵיהּ, וְאָמְרוּ אִי לָא אָתֵינָא לְעָלְמָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע דָּא דַי קָמוּ כָּל הַחֲבֵרִים וְנָשְׁקוּ אוֹתוֹ, וְאָמְרוּ: אִם לֹא בָאנוּ לָעוֹלָם אֶלָּא לִשְׁמֹעַ אֶת זֶה - דַּי.

שְׁבִיעָאָה בְּנִצּוּחַ דְּאִיהוּ נֶצַח יִשְׂרָאֵל, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר" (שמואל א' טו, כט), וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר" (תהלים כב, א), "לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית" (תהלים יב, א), הַשְּׁבִיעִי בְּנִצּוּחַ, שֶׁהוּא נֵצַח יִשְׂרָאֵל, וְעָלָיו נֶאֱמַר וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר, וְעָלָיו נֶאֱמַר לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית.  מָאן שְׁמִינִית? מִי הַשְּׁמִינִית?  הוֹד, וְאִיהוּ נֶצַח עֲלֵיהּ הוֹד, וְהוּא נֵצַח עָלֶיהָ.  תְּמִינָאָה בְּהוֹדָאָה, וּבֵיהּ הֲוָה מְשַׁבַּח דָּוִד הוֹדוּ לַיְהֹוָה, וְדָא הוֹד וַדַּאי, הַשְּׁמִינִי בְּהוֹדָאָה, וּבוֹ הָיָה מְשַׁבֵּחַ דָּוִד הוֹדוּ לַיהו"ה, וְזֶה הוֹד וַדַּאי, "לַמְנַצֵּחַ" "הוֹדוּ", בְּהוֹן רְמִיזִין נֶצַח וָהוֹד, וְאִינוּן נִסִּין, וּבֵיהּ שַׁבַּח מֹשֶׁה אָז, לַמְנַצֵּחַ הוֹדוּ, בָּהֶם רְמוּזִים נֵצַח וְהוֹד, וְהֵם נִסִּים, וּבוֹ שִׁבַּח מֹשֶׁה אָז,  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה" (שמות טו, א), בְּגִין דְּאִיהוּ הוֹד דִּיְהִיב לְמֹשֶׁה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה, מִשּׁוּם שֶׁהוּא הוֹד שֶׁנָּתַן לְמֹשֶׁה,  "אָז תִּקְרָא וַיהֹוָה יַעֲנֶה" (ישעיהו נח, ט), וְאִיהוּ תְּמַנְיָא יוֹמִין דְּמִילָה, אָז תִּקְרָא וַיהו"ה יַעֲנֶה, וְהוּא שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה.

וּבַתְרֵיהּ בְּרִית דְּאִיהוּ יְסוֹד צַדִּיקָא דְעָלְמָא, וּבֵיהּ אִתְגַּלְיָא י'  דְּמִילָה, עֲשִׂירָאָה לַעֲשַׂר סְפִירָן, וְאַחֲרָיו בְּרִית שֶׁהוּא יְסוֹד צַדִּיק הָעוֹלָם, וּבוֹ הִתְגַּלָּה י' שֶׁל מִילָה, עֲשִׂירִי לְעֶשֶׂר סְפִירוֹת,  וְאִיהוּ הוֹד תְּמַנְיָא יוֹמֵי דַחֲנוּכָּה, לְאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִין יוֹמִין, וְהַהוֹד הוּא שְׁמוֹנָה יְמֵי הַחֲנֻכָּה, לְאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים יָמִים, דְּאִינוּן "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד", שֶׁהֵם בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, וּמִיָּד דַּ"עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ" (בראשית ח, יא), שַׁרְיָא כ"ה עַל יִשְׂרָאֵל בְּכ"ה בְּכִסְלֵו, וּמִיָּד שֶׁעֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ, שׁוֹרָה כ"ה עַל יִשְׂרָאֵל בְּכ"ה בְּכִסְלֵו,  וְאִלֵּין אִינוּן כ"ה אַתְוָון דְּיִחוּדָא, דְאִינוּן "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" וְגוֹ', וְדָא אִיהוּ חֲנוּכָּ"ה חֲנ"וּ כָּ"ה וְאֵלּוּ הֵם כ"ה אוֹתִיּוֹת הַיִּחוּד, שֶׁהֵם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְגוֹמֵר, וְזֶה הוּא חֲנוּכָּ"ה, חֲנ"וּ כ"ה.
 
(דף כט ע"א) אֲבָל נֶצַח אִתְּמַר בֵּיהּ "וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" (בראשית ח, ד), בְּגִין דְּנֶצַח בֵּיהּ רְמִיז נֹחַ צַדִּיק, אֲבָל בְּנֵצַח נֶאֱמַר וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, מִשּׁוּם שֶׁנֵּצַח בּוֹ רָמוּז נֹחַ צַדִּיק,  וּבֵיהּ "וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד" (בראשית ז, יט), כַּד לָא נָטְרִין יִשְׂרָאֵל בְּרִית מִילָה מִתְגַּבְּרִין אוּמִין דְּעָלְמָא דְּאִינוּן הַמַּיִם הַזֵּדוֹנִים, וּבוֹ וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד, כְּשֶׁלֹּא שׁוֹמְרִים יִשְׂרָאֵל בְּרִית מִילָה, מִתְגַּבְּרִים אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁהֵם הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים,וְכַד נָטְרִין לֵיהּ אִתְּמַר בְּהוֹן "וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי" (בראשית ח, ה) דָּא י' דְּמִילָה, דְאִיהִי מַלְכוּת, עֲשִׂירָאָה לַעֲשַׂר סְפִירָן, וּכְשֶׁשּׁוֹמְרִים אוֹתוֹ, נֶאֱמַר בָּהֶם וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר, עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, זֶה י' שֶׁל מִילָה, שֶׁהִיא מַלְכוּת, הָעֲשִׂירִית לְעֶשֶׂר סְפִירוֹת.
 
וְיַעֲקֹב בְּהַהִיא יַרְכָא אִתְּמַר בֵּיהּ "וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ" (בראשית לב, לב), דְפָרַח מִנֵּיהּ י', וְאִשְׁתָּאַר עָקֵב, וְיַעֲקֹב בְּאוֹתָהּ יָרֵךְ נֶאֱמַר בּוֹ, וְהוּא צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ, שֶׁפָּרְחָה מִמֶּנּוּ י', וְנִשְׁאַר עָקֵב,  וְרָזָא דְמִלָּה "הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" (בראשית ג, טו), וְסוֹד הַדָּבָר - הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב.  כַּד אִשְׁתַּלִּימַת סוּכָּה בְיֶרֵךְ דִּילָהּ, אִתְּמַר בְּיַעֲקֹב "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם" (בראשית לג, יח), כְּשֶׁנִּשְׁלְמָה סֻכָּה בַּיָּרֵךְ שֶׁלָּהּ, נֶאֱמַר בְּיַעֲקֹב וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם,  וְיַעֲקֹב וַדַּאי אִיהוּ דִיּוֹקְנָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא מִסִּטְרָא דִּלְבָר, וְיַעֲקֹב הוּא וַדַּאי דְּמוּתוֹ שֶׁל הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי מִצַּד הַחִיצוֹנִי,  וְהָא מֹשֶׁה תַמָּן הֲוָה, אֶלָּא מִסִּטְרָא דִלְגָאו הֲוָה, וַהֲרֵי מֹשֶׁה הָיָה שָׁם, אֶלָּא מֵהַצַּד שֶׁלְּפָנִים הוּא הָיָה,  דָּא מִגּוּפָא, וְדָא מִנִּשְׁמָתָא, וּבְגִין דָּא תְרֵין יַרְכִין דְּעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא שְׁלִים אִינוּן נֶצַח וָהוֹד זֶה מֵהַגּוּף - וְזֶה מֵהַנְּשָׁמָה, וּמִשּׁוּם זֶה שְׁתֵּי הַיְרֵכַיִם שֶׁל הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי שָׁלֵם הֵם נֵצַח וְהוֹד.
וּמָתַי יִהְיֶה עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא שְׁלִים? כַּד אִתְחַבַּר בִּשְׁכִינְתָּא, וּמָתַי יִהְיֶה הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי שָׁלֵם? כְּשֶׁמִּתְחַבֵּר עִם הַשְּׁכִינָה.  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת" (בראשית לג, יז), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת.  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיִּבֶן יְהֹוָה אֱלֹהִי"ם אֶת הַצֵּלָע" (בראשית ב, כב), בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִתְחַבַּר עִמָּהּ, "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם" (בראשית לג, יח), בְּהַהוּא זִמְנָא תְהֵא סוּכָּה שְׁלֵימָתָא, כ"ו ה"ס, יאהדונה"י זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּבֶן יהו"ה אֱלֹהִי"ם אֶת הַצֵּלָע. בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁהִתְחַבֵּר עִמָּהּ, וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם, בְּאוֹתוֹ זְמַן תִּהְיֶה הַסֻּכָּה שְׁלֵמָה, כ"ו ה"ס, יאהדונה"י.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

  • מקור
  • פירוש

כְּדֵין כְּתִיב "תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן" (תהלים קד, כב) וְכוּ' "יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ" (תהלים קד, כג) וְכוּ'. דִּבְגָלוּתָא "תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה" (תהלים קד, כ) וְסִטְרָא אַחֲרָא שָׁלְטִין בְּעָלְמָא, "בּוֹ תִּרְמֹשׂ" וְכוּ'. וּלְזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא "תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן" (תהלים קד, כב), רְשָׁעִים לְאַתְרַיְיהוּ. כְּדֵין "יֵצֵא אָדָם", יֵצְאוּ צַדִּיקִים לְקַבֵּל שְׂכָרָם, יִפְקוּן יִשְׂרָאֵל מִגָּלוּתָא יִפְקוּן מִשַּׁלְשְׁלָאִין דְּפַרְזְלָא. וְעוֹד, יֵצְאוּ צַדִּיקִים, כַּמָּה גּוּפִין קַדִּישִׁין דְּאִתְמְסָרוּ לְסִטְרָא אַחֲרָא דְּאִתְּמָר בְּהוּ "מִמְתִים יָדְךָ יְהֹוָה" (תהלים יז, יד) וְכוּ'. כְּדֵין יֵצְאוּ יִפְקוּן תָּמָן (דף נ' עמוד ב')  בִּתְחִיָּה דִּלְהוֹן לְקַבֵּל שְׂכָרָם. "וְלַעֲבוֹדָתוֹ" וְכוּ' בְּמִי שֶּׁהִשְׁלִים עֲבוֹדָתוֹ. "עֲדֵי עָרֶב" (תהלים קד, כג), עַד דְּעֶרֶב שַׁלְטַת בְּעָלְמָא, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְאַשְׁלָמָא וַדַּאי. וְעוֹד, "עֲדֵי עָרֶב", עַד סוֹפָא דְּיוֹמָא. וְכֹלָּא אִיהוּ שָׁפִיר וַדַּאי.

קָם אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא פָּתַח וְאָמַר, וַדַּאי כ"ה אַתְוָן דְּיִחוּדָא אִתְּמָר בְּהוּ "כֹּ"ה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב" (שמות יט, ג) דָּא קְרִיאַת שְׁמַע דְּלֵילְיָא. "וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ג), כֹּ"ה תַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּצַפְרָא. וְאִלֵּין כ"ה כ"ה, נ' שַׁעֲרֵי בִּינָה, לְקַבְּלָא אוֹרָיְתָא מֵאִימָּא, דְּאִתְּמָר 'מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי' (אבות א, א), דָּא יוֹבָלָא. כְּדֵין "אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב) מִסִּטְרָא דְּאִימָא. וּבָהּ "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות יט, ד) גַּדְפִין דִפְּרִישַׂת עֲלַיְיהוּ אִימָּא וּנְטָלַת לוֹן, וְאִינּוּן עַנְנֵי כָּבוֹד. וּלְקִבְלַיְיהוּ "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ" (ויקרא כג, מב) וְאִינּוּן ז' חֲסָדִים מֵאִימָּא, סוּכָּה צִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא. וְעוֹד, סוּכָּה כ"ו ה"ס, דִּאִימָא אִיהִי חֻפָּה עַל רֵישָׁא דְּחַתָּן וְכַלָּה. דְּעַד לָא עַיְלִין לַחֻפָּה לָא מִתְחַבְּרָן, וְאִיהִי מְחַבְּרַת לוֹן. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה" (ישעיהו ד, ה) מִסִּטְרָא דִּאִימָא. דְּמָאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא נַטִּיל לְהוּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וְאִימָּא שַׁרְיָא עֲלֵיהּ חֻפָּה וַדַּאי. וּמִסִּטְרָא דְּחָכְמָה "לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ" (משלי ח, כא) דָּא יֵשׁ, חָכְמָה. מֵאַיִן, כֶּתֶר, לְאִשְׁתַּלְמָא עִינּוּגָא שְׁלִים. וְעוֹד, לְזִמְנָא דְּאָתֵי "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז) לַאֲחָדִים, בִּתְרֵין אֶחָד. בְּיָדֶיךָ, בִּתְרֵין יָדִין דְּאִינוּן כ"ה כ"ה כַּמָּה דְּאִתְּמָר. וּבְהוּ אַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לְחוּלָקָא עִלָּאָה בְּנ' יוֹמִין דְּפֶסַח עַד עֲצֶרֶת דִּאִימָא שָׁרָאת עֲלַיְיהוּ. (דף נא' עמוד א')   וְאִתְּמָר בְּהוּ "בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי" (שמות יט, א) דָּא סְתִימוּ דְּיוֹבְלָא. וְתַמָּן "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ב), וַיִּחַן בְּיִחוּדָא חֲדָא בְּרָזָא דְּאֶחָד:

כְּדֵין כְּתִיב וזה סוד הפסוק "תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן" (תהלים קד, כב) וְכוּ' "יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ" (תהלים קד, כג) וְכוּ'. דִּבְגָלוּתָא שבזמן הגלות נאמר "תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה" (תהלים קד, כ) וְסִטְרָא אַחֲרָא שָׁלְטִין בְּעָלְמָא, וסטרא אחרא שלטה בעולם "בּוֹ תִּרְמֹשׂ" וְכוּ'. וּלְזִמְנָא דְּפוּרְקָנָא ובזמן הגאולה נאמר "תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן" (תהלים קד, כב), רְשָׁעִים לְאַתְרַיְיהוּ יאספו הרשעים למקומם הראוי ואזכְּדֵין "יֵצֵא אָדָם", יֵצְאוּ צַדִּיקִים לְקַבֵּל שְׂכָרָם, יִפְקוּן יִשְׂרָאֵל מִגָּלוּתָא יִפְקוּן מִשַּׁלְשְׁלָאִין דְּפַרְזְלָא יצאו ישראל מהגלות, יתנתקו משלשלאות הברזל שאסורים ע"י הסטרא אחראוְעוֹד, יֵצְאוּ צַדִּיקִים, כַּמָּה גּוּפִין קַדִּישִׁין דְּאִתְמְסָרוּ לְסִטְרָא אַחֲרָא דְּאִתְּמָר בְּהוּ ועוד, יצאו צדיקים, שכמה גופים קדושים מסרו נפשם על קידוש ה' וניתנו לסטרא אחרא שנאמר בהם "מִמְתִים יָדְךָ יְהֹוָה" (תהלים יז, יד) וְכוּ'. כְּדֵין יֵצְאוּ יִפְקוּן תָּמָן (דף נ' עמוד ב')  בִּתְחִיָּה דִּלְהוֹן לְקַבֵּל שְׂכָרָם, ואז "יצא" גם יצאו גופם משבי הסטרא אחרא בתחית המתים כדי לקבל שכרם. "וְלַעֲבוֹדָתוֹ" וְכוּ' בְּמִי שֶּׁהִשְׁלִים עֲבוֹדָתוֹ. "עֲדֵי עָרֶב" (תהלים קד, כג), עַד דְּעֶרֶב שַׁלְטַת בְּעָלְמָא, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְאַשְׁלָמָא וַדַּאי "עדי ערב" יוצא האדם לעבודת הקודש עד ערבו של הגלות שבה שולטת הסטרא אחרא, שכך צריך לאדם להשלים מעשיו ועבודתו. וְעוֹד, "עֲדֵי עָרֶב", עַד סוֹפָא דְּיוֹמָא עד סוף הימים. וְכֹלָּא אִיהוּ שָׁפִיר והכל הוא נכון וַדַּאי.

קָם אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא פָּתַח וְאָמַר, וַדַּאי כ"ה אַתְוָן דְּיִחוּדָא אִתְּמָר בְּהוּ ודאי כ"ה אותיות של הפסוק שמע ישראל הרמוזים בפסוק "כֹּ"ה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב" (שמות יט, ג) דָּא קְרִיאַת שְׁמַע דְּלֵילְיָא זו קריאת שמע של לילה מידת המלכות, נוק' המכונה "בית יעקב". "וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ג), כֹּ"ה תַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּצַפְרָא זו קריאת שמע של יום, מידת הזכר המכונה "בני ישראל". וְאִלֵּין כ"ה כ"ה פעמיים אותיות הפסוק עולות בגימ' נ' כנגד מקור חציבתם, נ' שַׁעֲרֵי בִּינָה, לְקַבְּלָא אוֹרָיְתָא מֵאִימָּא לקבל התורה מאימא שהיא סוד הר סיני כמו שנאמר, דְּאִתְּמָר 'מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי' (אבות א, א), דָּא יוֹבָלָא זו היובל – אימא. כְּדֵין "אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב) מִסִּטְרָא מצד דְּאִימָאוּבָהּ "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות יט, ד) גַּדְפִין דִפְּרִישַׂת עֲלַיְיהוּ אִימָּא וּנְטָלַת לוֹן שהם הכנפים שפורשת אימא המכונה בשם נשר על בניה, ונושאת אותםוְאִינּוּן עַנְנֵי כָּבוֹד. וּלְקִבְלַיְיהוּ "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ" (ויקרא כג, מב) וְאִינּוּן ז' חֲסָדִים מֵאִימָּא והם גם ענני הכבוד הנושאים את נושאם ונפרשו מעל ישראל במדבר, וכנגדם נאמר "בסוכות תשבו" בסוד ענני הכבוד הנפרשים מעל הסוכה ורמוזים בסכך, וממנה נמשכים שבעה חסדים המתפשטים בז' ימי החג במספר אופנים. על כן נקראת הסוכה סוּכָּה צִלָּא דִּמְהֵימָנוּתָא צל האמונה שהוא הצל הנמשך מאמא על האמונה שהוא אמ"ן ו"ה – יחוד זו"ן הרמוז במילה סוכ"ה עצמה באופן וְעוֹד, סוּכָּה כ"ו ה"ס אותיות כ"ו עולים בגימ' שם הוי"ה ב"ה שהוא הקב"ה – ז"א, ורמוז בכללות אות ו' של שם הוי"ה. אותיות ה"ס גימ' שם אדנ"י שהיא השכינה נוק', ורמוזה בכללות אות ה' אחרונה של שם הוי"ה. וחיבורם הוא יחוד קבו"ש, שהוא חיבור ו"ה של שם הוי"ה, ועולה בגימ' צ"א גימ' אמ"ן, וזה סוד אותיות שם אמונ"ה – אמ"ן ו"ה, דִּאִימָא אִיהִי חֻפָּה עַל רֵישָׁא דְּחַתָּן וְכַלָּה ואימא מייחדת אותם ונותנת בהם שפע ופרושה כחופה מעל ראש החתן והכלה שהם קבו"ש – זו"ן. דְּעַד לָא עַיְלִין לַחֻפָּה לָא מִתְחַבְּרָן, וְאִיהִי מְחַבְּרַת לוֹן ועד שזו"ן לא עולים לחופה – לא מתייחדים, ואימא היא זו שמייחדת אותם. וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי ולעתיד לבוא "כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה" (ישעיהו ד, ה) מִסִּטְרָא דִּאִימָא כבוד הוא אור השכינה שמתגלה על התחתונים, ויתגלה לכל, השפע שירד מצד אימא לכבוד. דְּמָאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא נַטִּיל לְהוּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וְאִימָּא שַׁרְיָא עֲלֵיהּ חֻפָּה וַדַּאי. וכן מי שמשתדל ועוסק בתורה, נחשב שממש שלוקח את קבו"ש ומכניסם תחת חופת אימא.

וּמִסִּטְרָא ומצד דְּחָכְמָה "לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ" (משלי ח, כא) זה סוד יש מאין דָּא יֵ"שׁ – חָכְמָה. מֵאַיִן – כֶּתֶר, לְאִשְׁתַּלְמָא עִינּוּגָא שְׁלִים להשלים התענוג השלם בסוד ירידת האורות הרמוזים במילה ענ"ג – ע'דן נ'הר ג'ן. וְעוֹד, לְזִמְנָא דְּאָתֵי לעתיד לבוא נאמר "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז) "לַאֲחָדִים" לרמוזבִּתְרֵין בשתי אֶחָד"בְּיָדֶיךָ", בִּתְרֵין יָדִין דְּאִינוּן בשתי ידים שהם ב' פעמים שמיחדים בקריאת שמע כ"ה כ"ה כַּמָּה דְּאִתְּמָר כמו שביארנו. וּבְהוּ אַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לְחוּלָקָא עִלָּאָה בְּנ' יוֹמִין דְּפֶסַח עַד עֲצֶרֶת דִּאִימָא שָׁרָאת עֲלַיְיהוּ. ובהם עלו ישראל בחלקם העליון בחמישים הימים שבין פסח לשבועות, שהם שבעה שבועות, כנגד שבעה החסדים שיורדים מאמא ונשלמים להיכנס בימים אלה על מנת להכין את השכינה ולהכניסה לחופה בחג השבועות, ונאמר בהם  (דף נא' עמוד א')   וְאִתְּמָר בְּהוּ "בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי" (שמות יט, א) דָּא סְתִימוּ דְּיוֹבְלָא זו היובל הסתום הנמצא באימא – בינה. וְתַמָּן "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ב), וַיִּחַן בְּיִחוּדָא חֲדָא בְּרָזָא דְּאֶחָד שעלו למדרגת אימא וחנו שם ביחוד אחד, בסוד אחד – בסוד החיבור בלב השכינה כמו שביארו בלב אחד.

קישור לדף זוהר תניינא

תפילה קז: העוונות מחזקים את ס"מ להחשיך העינים העליונות בכמה מיני חשך ועשן. ובכח התשובה להעביר החשך והשקר ולגלות האמת.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. "הָפֵר כַּעַסְךָ עִמָּנוּ", שֶׁהֲרֵי אִם עֲווֹנוֹת גָּרְמוּ לַעֲלוֹת עָשָׁן בְּאַפְּךָ וְזֶה חֹשֶׁךְ שֶׁל ס"מ, שֶׁקִּבֵּל כֹּחַ מֵעֲווֹנוֹת יִשְׂרָאֵל לַעֲלוֹת וְלִגְרֹם חֹשֶׁךְ בַּמַּדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת, וּמִיָּד כְּשֶׁעוֹלֶה כַּמָּה כַּעַס נִמְצָא בַּעֲבוּר זֶה עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁגּוֹרְמִים רַע לָעֵינַיִם הָעֶלְיוֹנִים שֶׁמּוֹצִיאִים דְּמָעוֹת שֶׁהֵם חֲמוּצִים בְּדִין קָשֶׁה, שֶׁנֶאֱמַר "כַּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם וּכֶעָשָׁן לָעֵינַיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשׁוֹלְחָיו", וְזֶה ס"מ שֶׁמִּמֶּנּוּ עַצְלוּת נִמְצָא שֶׁהוּא כֹּבֶד אֶבֶן, כֵּן הֶעָצֵל לְשׁוֹלְחָיו וַדַּאי, שֶׁהֲרֵי יִשְׂרָאֵל הֵם שׁוֹלְחִים אוֹתוֹ, וּבַעֲבוּרָם מִתְעוֹרֵר הַדִּין עֲלֵיהֶם, הֲרֵי מִצַּד אִימָא עִלָּאָה שֶׁהִיא תְּשׁוּבָה שֶׁמַּעֲבִיר הָעֲווֹנוֹת - וּמִיָּד תּוּכַל לְהָפֵר הַכַּעַס הַזֶּה, וּבָהּ "יְהוָֹה צְבָאוֹת יָעַץ" מִצַּד מַטָּה, "מִי יָפֵר", "מִי" בִינָה וַדַּאי. בְּחוֹתָם שֶׁלָּהּ שֶׁמִּיָּד שֶׁמִּתְגַּלֶּה הַחוֹתָם שֶׁלָּהּ כָּל הַמַּדְרֵגוֹת יְרֵאִים מִמֶּנּוּ, וְזֶה בִּזְמַן שֶׁמִּתְגַּלֶּה עַל קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ וְזֶה כְּתָב, שֶׁבָּהֶם "כְּתַב אֲשֶׁר נֶחְתַּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב", בְּחוֹתָם שֶׁלָּהּ וַדַּאי חוֹתַם אֱמֶת הַמַּעֲבִיר כָּל שֶׁקֶר.

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. תְּעוֹרֵר הַתְּשׁוּבָה הַזֹּאת שֶׁהֵם מַיִם טְהוֹרִים שֶׁתִּזְרֹק עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶאֱמַר "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים", וּמִיָּד יִתְעוֹרְרוּ תְּשׁוּבָה בְּלֵב יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ, שֶׁעַתָּה הַשֶּׁקֶר מְכַסֶּה עַל הָאֱמֶת, וּלְבָבוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם כְּבֵדִים מִכֹּבֶד אֶבֶן הַזֶּה, וַהֲרֵי מִצַּד יַעֲקֹב הֵם מְצַפִּים לְךָ לְהַעֲבִיר הָאֶבֶן הַזֶּה, שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ "וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן", אָז יִוָּדַע כִּי הֵם זֶרַע אֱמֶת נֶחֱתָּמִים בַּחוֹתָם הַזֶּה. "הָשִׁיבֵנוּ יְהוָֹה אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם". לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.

 

תפילה קח: חבלי מות הם חבלי משיח, ונחלי בליעל הם מדרגות הס"א, ורק ישועת ה' יכולה להציל מהם.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי "אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וְנַחֲלֵי בְּלִיַּעַל יְבַעֲתוּנִי", שֶׁהֵם חֶבְלֵי לֵידָה שֶׁמִּצִּדָּהּ חֶבְלֵי מָשִׁיחַ שֶׁהֵם חֶבְלֵי מָוֶת וַדַּאי, עָנִי חָשׁוּב כַּמֵּת, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַזְּמַן יִשְׂרָאֵל הֵם עֲנִיִּים, עֲנִיִּים מִכָּל טוּב, עֲנִיִּים מִן הַתּוֹרָה, וְזֶהוּ זְמַן שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב", שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן כָּל מַדְרֵגוֹת הַס"א מַחֲשִׁיכִים שֶׁהֵם נַחֲלֵי בְּלִיַּעַל.

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. הֲרֵי חֲבָלִים אֵלֶּה נִמְצְאוּ שֶׁהוּא הַצָּרָה הַזֹּאת, וְצָרִיךְ שֶׁתְּגַלֶּה יְשׁוּעָתְךָ שֶׁבוֹ נֶאֱמַר "וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ", מִצַּד יַעֲקֹב לְגַלּוֹת אֲמִתְּךָ שֶׁהוּא תּוֹרַת אֱמֶת, וַהֲרֵי לִבֵּנוּ בְּטוּחִים בְּךָ שֶנֶאֱמַר, "בּוֹ בָּטַח לִבִּי וְנֶעֱזַרְתִּי", וּלְךָ אֲנַחְנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.