Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

"לֵאמֹר" (בראשית ב, טז) דָּא גִלּוּי עֲרָיוֹת, וְדָא טְחוֹ"ל. מָאן דְּזָרִיק טִפָּה בְּאִתְּתֵיהּ בַּעֲצִיבוּ וּבִקְטָטָה, אִתְגְּלִיאַת בֵּיהּ עִרְיָיתָא, וּבְגִין דָּא "עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה" (ויקרא יח, ז), אִיהִי טְחוֹל לִילִית, מָרָה אוּכְמָא עֶרְוָה דְכֹלָּא.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אַבָּא, שִׁעוּרָא דַעֲרָיוֹת אִינוּן בַּאֲתַר יְדִיעַ אוֹ לָא? אָמַר לֵיהּ בְּרִי, יְהֹוָה אִיהוּ: י' אָב, ה' אֵם, ו' בֵּן, ה' בַּת, ה"ה אִינוּן 'אִשָּׁה וּבִתָּהּ', 'כַּלָּה וַחֲמוֹתָהּ', כְּפוּם עַנְפִין דְּאִילָנָא הָכִי אִתְקְרִיאוּ, עַנְפִין דְּאִילָנָא מִתְפָּרְשִׁין לְעֵילָא בְּאִילָנָא, כְּמָה דְאוּקְמוּהוּ "וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמָעְלָה" (יחזקאל א, יא), וַעֲלֵיהֶן אִתְּמַר "וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו" (דברים כג, א), וְאִינוּן מִתְיַחֲדִין לְתַתָּא.
כְּגוֹן לוּלָב דְּאִיהוּ אֲגוּדָה חֲדָא לְתַתָּא בְכָל אִלֵּין מִינִין דַּהֲדַס וַעֲרָבָה, דְאִינוּן תְּלַת הֲדַסִּין, וּתְרֵין עֲרָבוֹת, וְאִיהוּ בְּפִרוּדָא לְעֵילָא, דְּעַנְפִין מִתְפָּרְדִין לִימִינָא וּשְׂמָאלָא, וּבְגִין דָּא 'נִפְרְצוּ עַלָּיו פָּסוּל, נִפְרְדוּ עַלָּיו כָּשֵׁר', וְהַאי פֶּרֶץ אִיהוּ פָּרוּץ בְּעֶרְוָה דְאִיהוּ בֵין עַנְפָא וְעַנְפָא, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר תַּמָּן "לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה" (ויקרא יח, ו), לַאו צָרִיךְ לְקָרְבָא אַתְוָון דְּאִינוּן יְהֹוָה בַּאֲתַר דְּעֶרְוָה, וְרָזָא דְעֶרְוָה אִתְרְמִיז בִּתְרֵין אַתְוָון ע"ר ו"ה, ע"ר - "רַ"ע בְּעֵינֵי יְהֹוָה" (בראשית לח, ז), וְאִלֵּין עַנְפִין אִתְפָּרְשׁוּ דִיְהֵא עֶרְוָה בֵּינַיְיהוּ, לַאו אִיהוּ אֶלָּא בַּר מֵאַתְרֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהוּ אדנ"י, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "לֹא יְגֻרְךָ רָע" (תהילים ה, ה), דְּבִסְפִירָן תִּשְׁכַּח אָב וָאֵם וּבֵן כַּחֲדָא, בְּבִינָ"ה בֶּ"ן י"ה, וְלֵית תַּמָּן עֶרְוָה, וְתִשְׁכַּח לוֹן לְתַתָּא אָח וְאָחוֹת תַּרְוַיְיהוּ בְּיִחוּדָא, אָח אִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא ד' אָחוֹת דִּילֵיהּ, וְתַרְוַיְיהוּ אִינוּן חַד בְּלָא פִרוּדָא, אַף עַל גַּב דְּצַדִּיק אִיהוּ יִחוּדָא דְכֻלְּהוּ.
אַדְהָכִי הָא אֵלִיָּהוּ קָא אִזְדַּמַּן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְאָמַר לֵיהּ, רַבִּי רַבִּי, שִׁעוּרָא דְעִָרְיָין הָכִי אִיהוּ וַדַּאי, בְּכָל סְפִירָן לֵית יִחוּדָא חַד בַּחֲבֶרְתָּה כְּגַוְונָא דִדְכַר וְנוּקְבָא אֶלָּא בַּצַּדִּיק, דְּיִחוּדָא דְתַרְוַיְיהוּ לַאו אִיהוּ בְּכָל אֵבָרִין דִּלְהוֹן אֶלָּא בִּבְרִית מִילָה, בִּשְׁאָר אֵבָרִין קוּרְבָא דְאַחֲוָה אִית תַּמָּן וְלַאו דְּיִחוּדָא, וְדָא אִיהוּ רָזָא דְאִילָנָא דְעַנְפּוֹי מִתְפָּרְשִׁין לְעֵילָא בְכָל סִטְרָא, וְרָזָא דְמִלָּה "וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו" (בראשית מט, כד), אֲבָל לְתַתָּא כֻּלְּהוּ אֲגוּדָה אַחַת יִחוּדָא חָדָא, וּבְגִין דָּא לְתַתָּא בַּצַּדִּיק צָרִיךְ לְקָרְבָא אַתְוָון דְּיְהֹוָ"ה עִם שְׁכִינְתֵּיהּ, דְּאִיהִי קוּרְבָא דִילָהּ קָרְבָּן לַיְהֹוָה.


"לֵאמֹר" (בראשית ב, טז) דָּא גִלּוּי עֲרָיוֹת, וְדָא טְחוֹ"ל לֵאמֹר, זֶה גִלּוּי עֲרָיוֹת, וְזֶה טְחוֹ"ל,. מָאן דְּזָרִיק טִפָּה בְּאִתְּתֵיהּ בַּעֲצִיבוּ וּבִקְטָטָה, אִתְגְּלִיאַת בֵּיהּ עִרְיָיתָא, מִי שֶׁזּוֹרֵק בְּאִשְׁתּוֹ בְּעֶצֶב וּבִקְטָטָה, הִתְגַּלְּתָה בּוֹ עֶרְוָה,  וּבְגִין דָּא "עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה" (ויקרא יח, ז), וְלָכֵן עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֶּה.  אִיהִי טְחוֹל לִילִי', מָרָה אוּכְמָא עֶרְוָה דְכֹלָּא טְחוֹל הִיא לִילִי', מָרָה שְׁחֹרָה, עֶרְוַת הַכֹּל (שֶׁל הַכַּלָּה).
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אַבָּא, שִׁעוּרָא דַעֲרָיוֹת אִינוּן בַּאֲתַר יְדִיעַ אוֹ לָא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אַבָּא, הַשִּׁעוּר שֶׁל עֲרָיוֹת הֵם בְּמָקוֹם יָדוּעַ אוֹ לֹא?  אָמַר לֵיהּ בְּרִי, יְהֹוָה אִיהוּ: י' אָב, ה' אֵם, ו' בֵּן, ה' בַּת, אָמַר לוֹ: בְּנִי, יהו"ה הוּא י' אָב, ה' אֵם, ו' בֵּן, ה' בַּת,  ה"ה אִינוּן 'אִשָּׁה וּבִתָּהּ', 'כַּלָּה וַחֲמוֹתָהּ', כְּפוּם עַנְפִין דְּאִילָנָא הָכִי אִתְקְרִיאוּ, ה"ה הֵם אִשָּׁה וּבִתָּהּ, כַּלָּה וַחֲמוֹתָהּ, כְּפִי עַנְפֵי הָאִילָן כָּךְ נִקְרְאוּ.  עַנְפִין דְּאִילָנָא מִתְפָּרְשִׁין לְעֵילָא בְּאִילָנָא, עַנְפֵי הָאִילָן נִפְרָדִים לְמַעְלָה בָּאִילָן כְּמָה דְאוּקְמוּהוּ "וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמָעְלָה" (יחזקאל א, יא), כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרוּדוֹת מִלְמָעְלָה,  וַעֲלֵיהֶן אִתְּמַר "וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו" (דברים כג, א), וְאִינוּן מִתְיַחֲדִין לְתַתָּא וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו, וְהֵם מִתְיַחֲדִים לְמַטָּה.
 
כְּגוֹן לוּלָב דְּאִיהוּ אֲגוּדָה חֲדָא לְתַתָּא בְכָל אִלֵּין מִינִין דַּהֲדַס וַעֲרָבָה, כְּמוֹ לוּלָב, שֶׁהוּא אֲגֻדָּה אַחַת לְמַטָּה בְּכָל אֵלּוּ הַמִּינִים שֶׁל הֲדַס וַעֲרָבָה,  דְאִינוּן תְּלַת הֲדַסִּין, וּתְרֵין עֲרָבוֹת, וְאִיהוּ בְּפִרוּדָא לְעֵילָא, שֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה הֲדַסִּים וּשְׁתֵּי עֲרָבוֹת, וְהוּא בְּפֵרוּד לְמַעְלָה,  דְּעַנְפִין מִתְפָּרְדִין לִימִינָא וּשְׂמָאלָא, שֶׁהָעֲנָפִים נִפְרָדִים לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל,  וּבְגִין דָּא 'נִפְרְצוּ עַלָּיו פָּסוּל, נִפְרְדוּ עַלָּיו כָּשֵׁר', וּמִשּׁוּם זֶה, נִפְרְצוּ עָלָיו - פָּסוּל, נִפְרְדוּ עָלָיו - כָּשֵׁר,  וְהַאי פֶּרֶץ אִיהוּ פָּרוּץ בְּעֶרְוָה דְאִיהוּ בֵין עַנְפָא וְעַנְפָא, וְהַפֶּרֶץ הַזֶּה הוּא פָּרוּץ בְּעֶרְוָה בֵּין עָנָף לְעָנָף,  וּבְגִין דָּא אִתְּמַר תַּמָּן "לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה" (ויקרא יח, ו), וְלָכֵן נֶאֱמַר שָׁם לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה,  לַאו צָרִיךְ לְקָרְבָא אַתְוָון דְּאִינוּן יְהֹוָה בַּאֲתַר דְּעֶרְוָה, לֹא צָרִיךְ לְקָרֵב אֶת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהֵן יהו"ה לִמְקוֹם עֶרְוָה,

 וְרָזָא דְעֶרְוָה אִתְרְמִיז בִּתְרֵין אַתְוָון ע"ר ו"ה, ע"ר - "רַ"ע בְּעֵינֵי יְהֹוָה" (בראשית לח, ז), וְסוֹד הָעֶרְוָה נִרְמָז בִּשְׁתֵּי (עִם) אוֹתִיּוֹת עֶ"ר וָ"ה עֵ"ר רַ"ע בְּעֵינֵי יהו"ה,  וְאִלֵּין עַנְפִין אִתְפָּרְשׁוּ דִיְהֵא עֶרְוָה בֵּינַיְיהוּ, וְהָעֲנָפִים הַלָּלוּ (לֹא) נִפְרְדוּ שֶׁתִּהְיֶה עֶרְוָה בֵּינֵיהֶם,  לַאו אִיהוּ אֶלָּא בַּר מֵאַתְרֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהוּ אדנות, אֵינוֹ אֶלָּא חוּץ מִמְּקוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא אדנותי.  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "לֹא יְגֻרְךָ רָע" (תהילים ה, ה), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב לֹא יְגֻרְךָ רָע,  דְּבִסְפִירָן תִּשְׁכַּח אָב וָאֵם וּבֵן כַּחֲדָא, בְּבִינָ"ה בֶּ"ן י"ה, שֶׁבַּסְּפִירוֹת תִּמְצָא אָב וָאֵם וּבֵן כְּאֶחָד בַּבִּינָה, בֶּ"ן י"ה,  וְלֵית תַּמָּן עֶרְוָה, וְאֵין שָׁם עֶרְוָה,  וְתִשְׁכַּח לוֹן לְתַתָּא אָח וְאָחוֹת תַּרְוַיְיהוּ בְּיִחוּדָא, וְתִמְצָא אוֹתָם לְמַטָּה, אָח וְאָחוֹת שְׁנֵיהֶם בְּיִחוּד,  אָח אִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא ד' אָחוֹת דִּילֵיהּ, וְתַרְוַיְיהוּ אִינוּן חַד בְּלָא פִרוּדָא, הָאָח הוּא הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, ד' - אֲחוֹתוֹ, וּשְׁנֵיהֶם הֵם אֶחָד בְּלִי פֵרוּד, אַף עַל גַּב דְּצַדִּיק אִיהוּ יִחוּדָא דְכֻלְּהוּ  אַף עַל גַּב שֶׁצַּדִּיק הוּא הַיִּחוּד שֶׁל כֻּלָּם.
 
אַדְהָכִי הָא אֵלִיָּהוּ קָא אִזְדַּמַּן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְאָמַר לֵיהּ, בֵּינְתַיִם הִנֵּה אֵלִיָּהוּ הִזְדַּמֵּן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְאָמַר לוֹ:  רַבִּי רַבִּי, שִׁעוּרָא דְעִָרְיָין הָכִי אִיהוּ וַדַּאי, רַבִּי רַבִּי, שִׁעוּר הָעֲרָיוֹת כֵּן הוּא וַדַּאי,  בְּכָל סְפִירָן לֵית יִחוּדָא חַד בַּחֲבֶרְתָּה כְּגַוְונָא דִדְכַר וְנוּקְבָא אֶלָּא בַּצַּדִּיק, בְּכָל הַסְּפִירוֹת אֵין יִחוּד שֶׁל אַחַת עִם חֲבֶרְתָּהּ כְּמוֹ שֶׁל זָכָר וּנְקֵבָה, אֶלָּא רַק בְּצַדִּיק, דְּיִחוּדָא דְתַרְוַיְיהוּ לַאו אִיהוּ בְּכָל אֵבָרִין דִּלְהוֹן אֶלָּא בִּבְרִית מִילָה, שֶׁהַיִּחוּד שֶׁל שְׁנֵיהֶם אֵינוֹ בְכָל הָאֵיבָרִים שֶׁלָּהֶם, אֶלָּא רַק בִּבְרִית מִילָה, בִּשְׁאָר אֵבָרִין קוּרְבָא דְאַחֲוָה אִית תַּמָּן וְלַאו דְּיִחוּדָא, בִּשְׁאָר הָאֵיבָרִים קִרְבָה שֶׁל אַחֲוָה יֵשׁ שָׁם וְלֹא שֶׁל יִחוּד,  וְדָא אִיהוּ רָזָא דְאִילָנָא דְעַנְפּוֹי מִתְפָּרְשִׁין לְעֵילָא בְכָל סִטְרָא, וְזֶהוּ סוֹד הָאִילָן שֶׁעֲנָפָיו נִפְרָדִים לְמַעְלָה בְּכָל צַד,  וְרָזָא דְמִלָּה "וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו" (בראשית מט, כד)וְסוֹד הַדָּבָר - וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו, אֲבָל לְתַתָּא כֻּלְּהוּ אֲגוּדָה אַחַת יִחוּדָא חָדָא, אֲבָל לְמַטָּה כֻּלָּם אֲגֻדָּה אַחַת, יִחוּד אֶחָד,  וּבְגִין דָּא לְתַתָּא בַּצַּדִּיק צָרִיךְ לְקָרְבָא אַתְוָון דְּיְהֹוָ"ה עִם שְׁכִינְתֵּיהּ, וּמִשּׁוּם זֶה לְמַטָּה בַּצַּדִּיק צָרִיךְ לְקָרֵב אֶת אוֹתִיּוֹת יהו"ה עִם שְׁכִינָתוֹ,  דְּאִיהִי קוּרְבָא דִילָהּ קָרְבָּן לַיְהֹוָה שֶׁהִיא קִרְבָה שֶׁלָּהּ קָרְבָּן לַיהו"ה.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

"זֹאת" דָּא שְׁכִינְתָּא קַיְימַת עַל כֻּלְהוֹ אִלֵּין מִילִין לְאַקָּמָא לוֹן, "לְקַיֵּם כָּל דָּבָר" (רות ד, ז) וַדַּאי. וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִתְּמָר בָּהּ, וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִתְּמָר בָּהּ (דף כה' עמוד א') "הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ" (משלי לא, יד) דְּהָכִי נַטְלַת זָכְוָון מִלְּתַתָּא וְאַיְתִיאַת לְהוּ לְעֵילָא. וְנָטַלְתָּ בִּרְכָאָן נַהֲמָא דִּמְזוֹנָא מִלְעֵילָּא וְאַיְתִיאַת לְתַתָּא. בְּגִין כָּךְ "וְקוֹיֵ יְהֹוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ" (ישעיהו מ, לא) וַדַּאי.

"יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים" (ישעיהו מ, לא). לְמַאן יַעֲלוּ? אֶלָּא לְאִינּוּן חֵיוָן. דִּבְזִמְנָא דְּלֵית זְכוּתָא בְּיִשְׂרָאֵל, אִתְּמָר בְּהוּ "בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן" (יחזקאל א, כד). אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאִית בְּהוּ זְכוּתָא, "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" (יחזקאל א, יד) כְּמָה דְּאִתְּמָר. כְּדֵין יַעֲלוּ אֵבֶר. מַאי כַּנְּשָׁרִים? אֶלָּא רָזָא דָּא "אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ" (יחזקאל א, יב). בְּגִין כָּךְ כֻּלְהוֹ ד' חֵיוָן כַּנְּשָׁרִים סָלְקִין. דָּא נֶשֶׁר בְּרַחֲמֵי. דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ" (דברים לב, יא). "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות יט, ד). "יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ" (ישעיהו מ, לא) וְכוּ' רָצוֹא וָשׁוֹב וַדַּאי.

וְעוֹד "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" (יְחֶזְקֵאל א, יד). בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל קָיְימִין בְּבֵי כְּנִישְׁתָא וְסָלְקִין שִׁירִין קַמֵּי מָרַיְיהוּ בְּכַמָּה נִיגּוּנִין. כְּדֵין "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וְשׁוּב". בְּהַהוּא נִיגּוּנִין סָלְקִין וְנַחְתִּין וַדַּאי, בְּתִיאוּבְתָּא דְּרוּחָא דְּתָאִיב לְאִתְחַבְּרָא לְעֵילָא. בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב "יֱהֹוִה אֲדֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת" (חֲבַקּוּק ג, יֵט) וְכוּ'. דְּהָא בְּשַׁעְתָּא דְּמִזְדַּמְּנָן חֵיוָן לְסַלְקָא שִׁירָתָא קַמֵּי מָארֵיהוֹן, תְּרֵין ההי"ן אִתְּעָרוּ, ה' עִלָּאָה ה' תַּתָּאָה, (דף כה' עמוד ב') דִּבְהוּ תַּלְיָא נִיגּוּנָא. וּכְדֵין חֵילָא נָגִיד מִינְּהוֹן לְגַבַּיְיהוּ, וּבֵיהּ יֱהֹוִ"ה אֲדֹנָ"י חֵילִי. דְּהָא כְּדֵין סָלְקִין נִיגּוּנָא בְּכַמָּה זֵינִין, סָלִיק וְנָחִית בִּבְסִימּו דְּקָלִין בְּסִידוּרָא שְׁלִים. וּכְדֵין מִגּוֹ הַהוּא נִיגּוּנָא מִסְתַּדְּרָן סְדָרִין לְעֵילָא לְאִתְחַבְּרָא בְּחַד. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת" (חבקוק ג, יט), אִלֵּין תְּרֵין רַגְלַיִן דִּבְהוּ תִּיקּוּנָא דִּשְׁכִינְתָּא. וּבְגִין דְּבַהּ מִתְחַבְּרָן אִתְּמָר בְּהוּ כָּאַיָּלוֹת. "וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי" (חבקוק ג, יט), דָּא חִיבּוּרָא דְּהַהוּא צַדִּיק. וְכֹלָּא בְּהַהוּא נִיגּוּנָא, בְּגִין כָּךְ "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי" (חבקוק ג, יט), דְּנִיגּוּנָא אִיהוּ בְּהוֹד בְּזִמְנָא דְּנֶצַח אִתְחַבָּר בֵּיהּ. וּבְהַהוּא חִיבּוּרָא כֹּלָּא סָלִיק לְאִתְחַבְּרָא דָּא בְּדָא, נֵצַח בְּהוֹד, יְסוֹד בְּבַת זוּגֵּיהּ.

לְבָתַר כַּד מָטָאן יִשְׂרָאֵל לִצְלוֹתָא בְּלַחַשׁ, אִתְּמָר "וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם" (יחזקאל א, ח) לְקַבְּלָא לָהּ מִלְּגַו. כְּדֵין "בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן" (יחזקאל א, כד), דְּהָא כֹּלָּא קָאִים בַּחֲשַׁאי לְגוֹ לְגוֹ. וְאִימָּא אִיהִי דִּמְחַבְּרַת חִיבּוּרִין כִּדְקָא יָאוּת, וּבָהּ "וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת" (חבקוק ג, יט) וְכוּ' דָּא חִיבּוּרָא דְּאֵיבָרִין דְּמִתְחַבְּרָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ. כְּגוֹן "וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו" (מלכים ב' ד, לד). דְּהַהוּא יְנוּקָא מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָא הֲוָה וּבְגִין כָּךְ מִית, וְאִיהוּ גָּלִיף בֵּיהּ רָזָא דִּדְכוּרָא. בְּמַאי? אֶלָּא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּע"ב שְׁמָהָן. וְרָזָא דָּא וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט אִלֵּין תְּלָת אֲבָהָן. אִימָּא קָיְימָא (דף כו' עמוד א') עֲלַיְיהוּ וּמְחַבְּרַת לוֹן כֻּלְהוֹ בְּשְׁכִינְתָּא. כְּדֵין שְׁמָא נָפִיק כְּלָלָא דְּע"ב שְׁמָהָן, וּבֵיהּ אֲחֵיי לֵיהּ וַדַּאי.

"זֹאת" דָּא שְׁכִינְתָּא קַיְימַת עַל כֻּלְהוֹ אִלֵּין מִילִין לְאַקָּמָא לוֹן, "זאת" הוא הכינוי לשכינה, שעומדת על כל אלה הדברים לקיים אותם, שכולם נשרשים בה, דרכה עולים מעשי התחתונים ודרכה יורד השפע אליהם "לְקַיֵּם כָּל דָּבָר" (רות ד, ז) וַדַּאי. וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִתְּמָר נאמר בָּהּ, וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִתְּמָר בָּהּ (דף כה' עמוד א') "הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ" (משלי לא, יד) דְּהָכִי נַטְלַת זָכְוָון מִלְּתַתָּא וְאַיְתִיאַת לְהוּ לְעֵילָא שכך היא נוטלת הזכויות של ישראל מלמטה ומביאה אותן למעלה ע"י המ"ן שהעלו ישראל אליה. וְנָטַלְתָּ בִּרְכָאָן נַהֲמָא דִּמְזוֹנָא מִלְעֵילָּא וְאַיְתִיאַת לְתַתָּא ונוטלת ברכות, לחם ומזון מלמעלה אחרי שמתייחדת עם ז"א והוא מוריד לה מ"ד להביאם למטה. בְּגִין כָּךְ נאמר "וְקוֹיֵ יְהֹוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ" (ישעיהו מ, לא) וַדַּאי אפילו כשאין ח"ו זכויות בכח קווים מעלים מ"ן, גורמים ליחוד ויורד מ"ד.

"יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים" (ישעיהו מ, לא). לְמַאן יַעֲלוּ? אֶלָּא לְאִינּוּן חֵיוָן למי יעלו? אלא לאלה המלאכים הנקראים חיות הקודש. דִּבְזִמְנָא דְּלֵית זְכוּתָא בְּיִשְׂרָאֵל, אִתְּמָר בְּהוּ בזמן שאין זכויות בישראל נאמר בהם "בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן" (יחזקאל א, כד) כנפיהם שמוטות כיון שאין להם מה לעלות לשכינה. אֲבָל בְּזִמְנָא דְּאִית בְּהוּ זְכוּתָא, אבל בזמן שיש זכויות נאמר בהם "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" (יחזקאל א, יד) כְּמָה דְּאִתְּמָר כמו שביארנו . כְּדֵין יַעֲלוּ אֵבֶר ואז יעלו אֵבֶר שהוא כנף. מַאי כַּנְּשָׁרִים? אֶלָּא רָזָא דָּא זה סוד "אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ" (יחזקאל א, יב). בְּגִין כָּךְ כֻּלְהוֹ ד' חֵיוָן כַּנְּשָׁרִים סָלְקִין בשל כך, כל ד' חיות עולים כנשרים, דָּא נֶשֶׁר בְּרַחֲמֵי. דְּאִתְּמָר בֵּיהּ שזה הנשר שהנהגתו היא רחמים לגוזליו הרומז להנהגת השכינה עם ישראל כמו שנאמר "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ" (דברים לב, יא). "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות יט, ד). "יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ" (ישעיהו מ, לא) וְכוּ' רָצוֹא וָשׁוֹב וַדַּאי.

וְעוֹד "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב" (יְחֶזְקֵאל א, יד). בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל קָיְימִין בְּבֵי כְּנִישְׁתָא וְסָלְקִין שִׁירִין קַמֵּי מָרַיְיהוּ בְּכַמָּה נִיגּוּנִין בזמן שישראל נמצאים בבית הכנסת ומעלים זמירות לפני אדונם בכמה ניגונים. כְּדֵין אז מתקיים "וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וְשׁוּב". בְּהַהוּא נִיגּוּנִין סָלְקִין וְנַחְתִּין וַדַּאי, בְּתִיאוּבְתָּא דְּרוּחָא דְּתָאִיב לְאִתְחַבְּרָא לְעֵילָא בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב, באותו הניגון עולים ויורדים ודאי, בתשוקת הרוח המשתוקקת להתחבר למעלה. באותו הזמן נאמר "יֱהֹוִה אֲדֹנָי חֵילִי וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת" (חֲבַקּוּק ג, יֵט) וְכוּ' יֱהֹוִה בסוד ה' ראשונה של שם, אֲדֹנָי בסוד ה' אחרונה. דְּהָא בְּשַׁעְתָּא דְּמִזְדַּמְּנָן חֵיוָן לְסַלְקָא שִׁירָתָא קַמֵּי מָארֵיהוֹן, שהרי, שבשעה שמזדמנות החיות להעלות את שירת ישראל לפני אדונם, תְּרֵין ההי"ן אִתְּעָרוּ, ה' עִלָּאָה ה' תַּתָּאָה, (דף כה' עמוד ב') דִּבְהוּ תַּלְיָא נִיגּוּנָא ב' ההי"ן מתעוררים לקבל את הניגון ה' עליונה שכנגד הבינה וה' תחתונה שכשנגד המלכות, שבהם תלוי ומתקשר סוד הניגון. וּכְדֵין חֵילָא נָגִיד מִינְּהוֹן לְגַבַּיְיהוּ, וּבֵיהּ יֱהֹוִ"ה אֲדֹנָ"י חֵילִי ואז יורד מהו כוח אליהם לישראל. דְּהָא כְּדֵין סָלְקִין נִיגּוּנָא בְּכַמָּה זֵינִין, סָלִיק וְנָחִית בִּבְסִימּו דְּקָלִין בְּסִידוּרָא שְׁלִים. שהרי כאשר עולים הניגונים בכמה מינים, עולם ויורד במתיקות הקולות שנסדרים בשלמות, וּכְדֵין מִגּוֹ הַהוּא נִיגּוּנָא מִסְתַּדְּרָן סְדָרִין לְעֵילָא לְאִתְחַבְּרָא בְּחַד. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב ואז מתוך ההוא ניגון העולה, מסתדרים הסדרים למעלה להתחבר כאחד, וזה סוד הכתוב "וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת" (חבקוק ג, יט), אִלֵּין תְּרֵין רַגְלַיִן דִּבְהוּ תִּיקּוּנָא דִּשְׁכִינְתָּא כאילות אלה ב' רגלים שהם נצח והוד שמהם נתקנת השכינה ומקבלת את שפע היחוד. וּבְגִין דְּבַהּ מִתְחַבְּרָן אִתְּמָר בְּהוּ כָּאַיָּלוֹת ובגלל שמתחברים בה נאמר בהם כאילות. "וְעַל בָּמוֹתַי יַדְרִכֵנִי" (חבקוק ג, יט), דָּא חִיבּוּרָא דְּהַהוּא צַדִּיק זה החיבור של השכינה ביסוד והוא מוריד את כל השפע שעליו, וְכֹלָּא בְּהַהוּא נִיגּוּנָא, בְּגִין כָּךְ "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי" (חבקוק ג, יט), דְּנִיגּוּנָא אִיהוּ בְּהוֹד בְּזִמְנָא דְּנֶצַח אִתְחַבָּר בֵּיהּ והכל נמשך מהניגון לכן נאמר למנצח בנגינותי לשון רבים שהניגון הוא בהוד בזמן שנצח מתחבר בו. וּבְהַהוּא חִיבּוּרָא כֹּלָּא סָלִיק לְאִתְחַבְּרָא דָּא בְּדָא, נֵצַח בְּהוֹד, יְסוֹד בְּבַת זוּגֵּיהּ ובאותו חיבור הכל עולה להתחבר זה בזה, נצח הוד סוד חיבור קו הימין והשמאל, המורידים את שפעם בקו האמצעי ליסוד המתחבר בבת זוגו שהיא המלכות.

לְבָתַר כַּד מָטָאן יִשְׂרָאֵל לִצְלוֹתָא בְּלַחַשׁ, אִתְּמָר ולאחר מכן, כאשר באים ישראל תפילת העמידה בלחש, נאמר "וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם" (יחזקאל א, ח) לְקַבְּלָא לָהּ מִלְּגַו לקבל את התפילה מבפנים בסוד הפנימיות. כְּדֵין ואז נאמר במלאכים שהם בסוד החיצוניות "בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן" (יחזקאל א, כד), דְּהָא כֹּלָּא קָאִים בַּחֲשַׁאי לְגוֹ לְגוֹ שהרי כאן הכל עומד בחשאי לפני ולפנים. וְאִימָּא אִיהִי דִּמְחַבְּרַת חִיבּוּרִין כִּדְקָא יָאוּת ואימא שהיא הבינה מחברת את זו"ן יחודים כמו שראוי מבחינת הזמנים, וּבָהּ "וַיָּשֶׂם רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת" (חבקוק ג, יט) וְכוּ' דָּא חִיבּוּרָא דְּאֵיבָרִין דְּמִתְחַבְּרָן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ זה חיבור הפנימי חיבור האברים מתיחדים זו"ן קב"ה ושכינתא. כְּגוֹן "וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו" (מלכים ב' ד, לד).

דְּהַהוּא יְנוּקָא מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָא הֲוָה וּבְגִין כָּךְ מִית, וְאִיהוּ גָּלִיף בֵּיהּ רָזָא דִּדְכוּרָא. בְּמַאי? אֶלָּא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּע"ב שְׁמָהָן. שאותו התינוק שהוא חבקוק היה מצד הנוקבא בלבד שהוא סוד יחוד עליון, יחוד נשיקין רוחא ברוחא בלא שקבלה את רוח הזכר ובגלל זה מת. ואלישע חקק בו השלמה בסוד הזכר ולכן נתן לו קיום ובכך החייהו. במה? אלא בכח שם ע"ב הקדוש. וְרָזָא דָּא וַיִּסַּע וַיָּבֹא וַיֵּט אִלֵּין תְּלָת אֲבָהָן. אִימָּא קָיְימָא (דף כו' עמוד א') עֲלַיְיהוּ וּמְחַבְּרַת לוֹן כֻּלְהוֹ בְּשְׁכִינְתָּא. וסוד זה של שם ע"ב היוצא מהפסוקים, ויס"ע ויב"א ויט הם בסוד שלושת האבות, ואימא השורה עליהם מחברת אותם. כְּדֵין שְׁמָא נָפִיק כְּלָלָא דְּע"ב שְׁמָהָן ומחיבורם זה עם זה יוצא השם בן ע"ב שמות הנכבד, וּבֵיהּ אֲחֵיי לֵיהּ וַדַּאי ובו החייה אותו ודאי.

קישור לדף בזוהר תניינא

תפילה שע"ג: בזמן שהס"א רודפת אחרי ישראל הנקראים אדם – תוקפם בהיכל זכות - זכות האבות שסודם יה"ו – ה' אח"ד.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. זְכוּת אָבוֹת יָקוּם לָנוּ שֶׁהֵם ג' אוֹתִיּוֹת שֶׁמְּאִירִים בְּהֵיכַל זְכוּת וְזוֹ יה"ו, א"ל שֶׁמִּתְחַבֵּר עִמָּהֶם בּוֹ "וֵ'אלֹ'הַי לְצוּר מַחְסִי". שֶׁהֲרֵי בִּזְמַן שֶׁהַס"א רוֹדֶפֶת אַחֲרֵינוּ אֵין לָנוּ כֹּחַ אֶלָּא זְכוּת זֶה, וּמַה הוּא? "יְהוָֹה אֶחָד" וְזֶה גִּימַטְרִיָּא יו"ד ה"א וא"ו, בּוֹ "כִּי טַ"ל אוֹרוֹת טַלֶּךָ".

"וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל" שֶׁהֵם עֵרֶב רַב שֶׁאֵין לָהֶם זְכוּת אָבוֹת, שֶׁהֵם מִצַּד בִּלְעָם הָרָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, "תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם יוֹרְשִׁים גֵּיהִנָּם וְיוֹרְדִים לִבְאֵר שַׁחַת", שֶׁהֲרֵי מִשָּׁם יוֹצְאִים וְשָׁם יָשׁוּבוּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, "יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה". אֲבָל יִשְׂרָאֵל, "וַיְהִי יְהֹוָה לִי לְמִשְׂגָּב וֵאלֹהַי לְצוּר מַחְסִי". לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם וְלָעֵרֶב רַב, "וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם", וְזֶה "אִלְיָיא (קִינָה) דְּנָפַל בְּפוּמַיְהוּ שֶׁל הַלְוִיִּם" בְּשָׁעָה שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהֲרֵי עֵרֶב רַב הֵם גָּרְמוּ אִבּוּד בַּיִת רִאשׁוֹן וּבַיִת שֵׁנִי, שֶׁהֵם, "לֵאָה וְרָחֵל אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶן אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל", וּלְפִי שֶׁהֵם נִתְעָרְבוּ בֵּינֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, "קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת" שֶׁהִיא אַחַת מֵאוֹתָם הַנְּגָעִים נֶאֱמַר בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, "כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת", וְכֵיוָן שֶׁלֹּא נִתְקָן מִיָּד "וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת" וְכוּ', וְכֵן נִטְהַר לְהַעֲבִיר הָרָע מִמֶּנּוּ.

אֲבָל יִשְׂרָאֵל נִדּוֹנִים לְכַף זְכוּת בְּהֵיכַל זְכוּת וַדַּאי, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, "וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת", שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, "אָדָם אַתֶּם, אַתֶּם קְרוּיִם אָדָם". אֲבָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם הֵם מֻכְרָעִים לְכַף חוֹבָה שֶׁהִיא לִילִית שִׁפְחָה רָעָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ, "אַחַת הִיא שֶׁמְּבַעֶרֶת רְשָׁעִים לַגֵּיהִנָּם", אֲבָל הַשְּׁכִינָה, "אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי" בָּהּ כֻּלָּם יוֹרְשִׁים מְנוּחָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ, "אָז תִּתְעַנַּג עַל יְהֹוָה וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ" זֶה שְׁכִינָה.

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים הֲרֵי לַיִּחוּד שֶׁלְּךָ אָנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת, לְהַעֲלוֹת שְׁכִינָתְךָ עַל רוּם כָּל הַמַּדְרֵגוֹת לַעֲשׂוֹת לָהּ אֶחָד בַּיִּחוּד שֶׁלְּךָ, וּבָהּ יִתְקַשְּׁרוּ כָּל הַמַּדְרֵגוֹת כְּאֶחָד, יְהֹוָה עֲנֵנוּ בַּאֲמִתְּךָ, יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה.