Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

תקונא שבע ותלתין

בְּרֵאשִׁית אִיהוּ בְּרִי"ת, וַדַּאי כַּד אִיהוּ בִּלְבוּשִׁין דְּאִלֵּין קְלִיפִין דְּאִינוּן עָרְלָה וּפְרִיעָה, צָרִיךְ תַּמָּן דְּחִילוּ, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי, וְהַאי אוֹת לָא יָרְתִין לֵיהּ אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, דְּלֵית אוֹת בְּרִית עַד דְּעָבְרִין מִנַּיְיהוּ אִלֵּין קְלִיפִין, דְּאִינוּן עָרְלָה וּפְרִיעָה בְּאַטִּיפוּ דִדְמָא.
תְּלַת קְלִיפִין אִינוּן בְּעָרְלָה לָקֳבֵל תְּלַת קְלִיפִין דֶּאֱגוֹזָא, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ" (בראשית א, ב), "תֹּהוּ" קַו יָרוֹק קְלִיפָה קַדְמָאָה, "בֹּהוּ" קְלִיפָה תִנְיָינָא, "חֹשֶׁךְ" קְלִיפָה תְּלִיתָאָה, וּתְלַת אִלֵּין דָּא עַל גַּב דָּא, לָקֳבֵל תְּלַת גַּוָּונִין דְּעֵינָא, דְאִתְּמַר בְּהוֹן "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (במדבר טו, לט) וְכוּ', לְקִבְלַיְיהוּ תְּלַת גַּוָּונִין דְּקֶשֶׁת, דִּבְהוֹן נִקְרָא 'בַּת עָיִן' דְּאִיהִי נְקוּדָה אוֹת בְּרִית, עֲלָהּ אִתְּמַר "וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם" (בראשית ט, טז), וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר תְּלַת זִמְנִין "כָּל גּוֹיִם וְכוּ' כִּי אֲמִילַם" (תהלים קיח, י), וְאֵימָתַי יַעֲבוֹר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַנֵּי קְלִיפִין מֵעָלְמָא וַיִּזְכּוֹר בְּרִית עוֹלָם?, בְּזִמְנָא דְפוּרְקָנָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ" (ישעיהו ל, כ), אֵימָתַי? לְבָתַר דְּמִתְעַבְּרִין תְּלַת קְלִיפִין בִּישִׁין מִינָהּ, וּבְזִמְנָא דְאִיהִי מִתְלַבְּשָׁא בְּאִלֵּין קְלִיפִין אִיהִי אָמְרַת "אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת" (שיר השירים א, ו), דִּבְאִלֵּין קְלִיפִין אִיהִי מִתְחַלֶּלֶת, וּבְגִין דָּא "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת" (שמות לא, יד).
תְּהוֹ"ם אִיהוּ הַמָּוֶ"ת, לְגַבֵּיהּ צָרִיךְ פְּרִיעָה בְּאַטִּיפוּ דִדְמָא, וְעַד דְּאִתְפַּרַע הַאי פְּרִיעָה אִיהִי לָא אִתְגַּלְיָיא בְּעָלְמָא, וְלָא יְהֵא אוֹת בְּעָלְמָא, וְרָזָא דְמִלָּה כַּד אִתְעַבַּר מִינָהּ עָרְלָה וּפְרִיעָה רוֹמִי וְקוּשְׁטַאנְדִינָא, מִיָּד אִתְגַּלְיָיא אוֹת בְּעָלְמָא, לְהַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ "וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ" (שמות ג, יב), לְקַיְימָא בֵּיהּ קְרָא "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, טו).
וּבְגִין דָּא אֶלְעָזָר בְּרִי לָא תִצְפֵּי לְרַגְלָא דִמְשִׁיחָא עַד דְּתֶחְזֵי קֶשֶׁת בְּגַוְּונוֹי נְהִירִין, אוֹ עַד דְּאִתְגַּלְיָיא אוֹת בְּעָלְמָא. מַאי אוֹת? אֶלָּא "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב" (במדבר כד, יז), דָּא אָת י' אוֹת בְּרִית, וּמִיָּד "וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל" (שם) לְגַבָּהּ, הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ" (דברים לג, ה).


תקונא שבע ותלתין

בְּרֵאשִׁית אִיהוּ בְּרִי"ת, וַדַּאי כַּד אִיהוּ בִּלְבוּשִׁין דְּאִלֵּין קְלִיפִין דְּאִינוּן עָרְלָה וּפְרִיעָה, צָרִיךְ תַּמָּן דְּחִילוּ, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי, בְּרֵאשִׁית הוּא בְּרִי"ת, וַדַּאי כְּשֶׁהוּא בַּלְּבוּשִׁים שֶׁל הַקְּלִפּוֹת הַלָּלוּ שֶׁהֵן עָרְלָה וּפְרִיעָה, שָׁם צָרִיךְ יִרְאָה, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי,  וְהַאי אוֹת לָא יָרְתִין לֵיהּ אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, דְּלֵית אוֹת בְּרִית עַד דְּעָבְרִין מִנַּיְיהוּ אִלֵּין קְלִיפִין, דְּאִינוּן עָרְלָה וּפְרִיעָה בְּאַטִּיפוּ דִדְמָא. וְהָאוֹת הַזּוֹ אֵין יוֹרְשִׁים אוֹתָהּ אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין אוֹת בְּרִית עַד שֶׁמַּעֲבִירִים אֶת הַקְּלִפּוֹת הַלָּלוּ מֵהֶם, שֶׁהֵן עָרְלָה וּפְרִיעָה עִם הַטָּפַת דָּם.
תְּלַת קְלִיפִין אִינוּן בְּעָרְלָה לָקֳבֵל תְּלַת קְלִיפִין דֶּאֱגוֹזָא, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ" (בראשית א, ב), שְׁלֹשׁ קְלִפּוֹת הֵן בָּעָרְלָה כְּנֶגֶד שְׁלֹשׁ קְלִפּוֹת הָאֱגוֹז, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ.  "תֹּהוּ" קַו יָרוֹק קְלִיפָה קַדְמָאָה, "בֹּהוּ" קְלִיפָה תִנְיָינָא, "חֹשֶׁךְ" קְלִיפָה תְּלִיתָאָה, וּתְלַת אִלֵּין דָּא עַל גַּב דָּא, לָקֳבֵל תְּלַת גַּוָּונִין דְּעֵינָא, דְאִתְּמַר בְּהוֹן "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (במדבר טו, לט) וְכוּ', תֹּהוּ - קַו יָרֹק, קְלִפָּה רִאשׁוֹנָה, בֹּהוּ - קְלִפָּה שְׁנִיָּה, חֹשֶׁךְ - קְלִפָּה שְׁלִישִׁית, וְשָׁלֹשׁ אֵלּוּ זוֹ עַל גַּב זוֹ, כְּנֶגֶד שְׁלֹשֶׁת צִבְעֵי הָעַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם וְכוּ',
לְקִבְלַיְיהוּ תְּלַת גַּוָּונִין דְּקֶשֶׁת, דִּבְהוֹן נִקְרָא 'בַּת עָיִן' דְּאִיהִי נְקוּדָה אוֹת בְּרִית, עֲלָהּ אִתְּמַר "וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם" (בראשית ט, טז)כְּנֶגְדָּם שְׁלֹשֶׁת צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת שֶׁבָּהֶם נִקְרָא בַּת עַיִן, שֶׁהִיא נְקֻדָּה אוֹת בְּרִית, עָלֶיהָ נֶאֱמַר וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר תְּלַת זִמְנִין "כָּל גּוֹיִם וְכוּ' כִּי אֲמִילַם" (תהלים קיח, י) וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים כָּל גּוֹיִם וְכוּ' כִּי אֲמִילַם, וְאֵימָתַי יַעֲבוֹר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַנֵּי קְלִיפִין מֵעָלְמָא וַיִּזְכּוֹר בְּרִית עוֹלָם?, וּמָתַי יַעֲבִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַקְּלִפּוֹת הַלָּלוּ מִן הָעוֹלָם וְיִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם? בְּזִמְנָא דְפוּרְקָנָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ" (ישעיהו ל, כ), אֵימָתַי? בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ, מָתַי?
 לְבָתַר דְּמִתְעַבְּרִין תְּלַת קְלִיפִין בִּישִׁין מִינָהּ, וּבְזִמְנָא דְאִיהִי מִתְלַבְּשָׁא בְּאִלֵּין קְלִיפִין אִיהִי אָמְרַת "אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת" (שיר השירים א, ו)אַחַר שֶׁיַּעֲבִירוּ שְׁלֹשׁ הַקְּלִפּוֹת הָרָעוֹת מִמֶּנָּה, וּבִזְמַן שֶׁהִיא מִתְלַבֶּשֶׁת בַּקְּלִפּוֹת הַלָּלוּ, הִיא אוֹמֶרֶת אַל תִּרְאֻנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת,  דִּבְאִלֵּין קְלִיפִין אִיהִי מִתְחַלֶּלֶת, וּבְגִין דָּא "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת" (שמות לא, יד). שֶׁבַּקְּלִפּוֹת הַלָּלוּ הִיא מִתְחַלֶּלֶת, וּמִשּׁוּם זֶה מְחַלֲלֶיהָ מוֹת יוּמָת.
תְּהוֹ"ם אִיהוּ הַמָּוֶ"ת, לְגַבֵּיהּ צָרִיךְ פְּרִיעָה בְּאַטִּיפוּ דִדְמָא, וְעַד דְּאִתְפַּרַע הַאי פְּרִיעָה אִיהִי לָא אִתְגַּלְיָיא בְּעָלְמָא, וְלָא יְהֵא אוֹת בְּעָלְמָא, תְּהוֹ"ם הִיא הַמָּוֶ"ת, אֵלָיו צָרִיךְ פְּרִיעָה עִם הַטָּפַת דָּם, וְעַד שֶׁנִּפְרַעַת הַפְּרִיעָה הַזּוֹ, הִיא לֹא מִתְגַּלָּה בָעוֹלָם וְלֹא תִהְיֶה אוֹת בָּעוֹלָם, וְרָזָא דְמִלָּה כַּד אִתְעַבַּר מִינָהּ עָרְלָה וּפְרִיעָה רוֹמִי וְקוּשְׁטַאנְדִינָא, מִיָּד אִתְגַּלְיָיא אוֹת בְּעָלְמָא, לְהַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ וְסוֹד הַדָּבָר, כְּשֶׁעוֹבְרִים מִמֶּנָּה עָרְלָה וּפְרִיעָה, רוֹמָא וְקוּשְׁטָאנְדִינָא, מִיָּד מִתְגַּלָּה הָאוֹת בָּעוֹלָם לְאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ" (שמות ג, יב), לְקַיְימָא בֵּיהּ קְרָא "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, טו).
וּבְגִין דָּא אֶלְעָזָר בְּרִי לָא תִצְפֵּי לְרַגְלָא דִמְשִׁיחָא עַד דְּתֶחְזֵי קֶשֶׁת בְּגַוְּונוֹי נְהִירִין, אוֹ עַד דְּאִתְגַּלְיָיא אוֹת בְּעָלְמָא. מַאי אוֹת? וּמִשּׁוּם זֶה, אֶלְעָזָר בְּנִי, אַל תְּצַפֶּה לְרַגְלֵי מָשִׁיחַ, עַד שֶׁתִּרְאֶה אֶת הַקֶּשֶׁת בִּגְוָנֶיהָ הַמְּאִירִים, אוֹ עַד שֶׁיִּתְגַּלֶּה אוֹת בָּעוֹלָם. מַה זֶּה אוֹת? אֶלָּא "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב" (במדבר כד, יז), דָּא אָת י' אוֹת בְּרִית, וּמִיָּד "וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל" (שם) לְגַבָּהּ, הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ" (דברים לג, ה), אֶלָּא דָּרַךְ כֹּכָב מִיַּעֲקֹב, זוֹ הָאוֹת י', אוֹת בְּרִית. וּמִיָּד וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל אֵלֶיהָ, אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

כְּדֵין "כִּי כוֹס בְּיַד יְהֹוָה" (תהלים עה, ט), דָּא שְׁכִינְתָּא אֱלֹהִים, "וְיַיִן חָמַר" אִלֵּין שִׁבְעִין נִיצוֹצִין דִּילֵיהּ, כְּדֵין "אַךְ שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ" (תהלים עה, ט), אִלֵּין שְׁמָרִין דְּנָפְלִין מִלְעֵילָּא, דִּזְמִינִין לְמִנְפַּל עַל רֵישֵׁיהוֹן דְּאוּמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, כְּדֵין "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ" (שמות טו, ה), וְעָלְמָא בְּנַיְיחָא יִשְׁתְּאַר בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים.

(דף ח' עמוד ב') וְעוֹד הָכָא אִצְטְרִיךְ לְאַהַדְרָא לְאַתְרֵיהוֹן כַּמָּה נִשְׁמָתִין דְּאָזְלָן מְנַדְּדָן בְּגָלוּתָא, וְאִתְּמָר בְּהוּ "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ" (תהלים פד, ד). וְהָכָא רָזָא "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" (דברים כב, ו) וְכוּ'. מַאי "כִּי יִקָּרֵא"? אֲבָל קְרָא דָּא כַּמָּה זִמְנִין אִתְפְּרַשׁ, אֲבָל הָכָא רָזָא דְּפוּרְקָנָא. "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" (דברים כב, ו) דָּא שְׁכִינְתָּא (זח"ג רנג ע"ב). מַאי כִּי יִקָּרֵא? אֶלָּא דִּשְׁכִינְתָּא אָזְלַת וְסָחֲרַת בְּגָלוּתָא, וְכַמָּה אִינוּן דְּקָיְימוּ לְאַתְקָנָא לַהּ, וְכַמָּה תִּיקּוּנִין עָבְדוּ לַהּ, וְעִם כָּל דָּא תִּיקּוּנָא שָׁלִים לָא אִתְתַּקְּנַת עַד דְּיֵיתֵי הַהוּא דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "אֲנִי לְדוֹדִי" (שיר השירים ה, ו) וְדָא מַלְכָּא מְשִׁיחָא, וְלֵיהּ אִתְּמָר פִּיקוּדָא דָּא "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" (דברים כב, ו). וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף אִתְּמָר בֵּיהּ "אֲנִי לְדוֹדִי" (שיר השירים ה, ו) וְדָא צַדִּיק. 

וְעוֹד, "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר" (דברים כב, ו), לְמַאן דְּאִתְחֲזֵי תִּיקּוּנָא דָּא לְמֶעֱבַד קִינָא לִשְׁכִינְתָּא וּלְכֻלְּהוּ נִשְׁמָתִין דְּאָזְלָן אַבַּתְרֵהּ. וּבְגִין דָּא "כִּי יִקָּרֵא", דְּאָזַלְתְּ וְסָחֲרַת עַד דְּאִזְדַּמְּנַת לְמַאן דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ תִּקּוּנָא דָּא. וְרוּת אִתְּמָר בַּהּ "וַיִּקֶר מִקְרֶהָ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה" (רות ב, ג) וְכוּ' דְּהַשְׁתָּא אִתְחָזֵי לַהּ לְאִתְתַּקְּנָא וּלְאִתְפָּרְקָא עַל יְדוֹי. וּמֹשֶׁה אִתְּמָר בֵּיהּ "וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה" (שמות ג, א) דְּאִזְדָמְנָא דָּא לְגַבֵּי דָּא וְאִתְחַבְּרוּ כַּחֲדָא, כְּדֵין תִּיקּוּנָא סָלִיק כִּדְקָא יֵאוֹת. וְכָל חַד אִתְחָזֵי לֵיהּ תִּקּוּנָא לְגָרְמֵיהּ, וְאִתְּמָר 'אֵין אָדָם (דף ט' עמוד א') נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ' (יומא לח ע"ב), בְּגִין כָּךְ "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" (דברים כב, ו). 

וְצַדִּיקַיָּא אִינוּן עָבְדִין קִינָא לִשְׁכִינְתָּא, וְאִתְּמָר בְּהוּ "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ" (תהלים פד, ד) וְכוּ'. דְּהָא בְּזִמְנָא דְּמַשְׁכַּחַת קִינָא לְגַרְמַהּ תָּמָן מִתְחַבְּרִין נָמֵי כֻּלְהוֹ נִשְׁמָתִין דְּאָזְלִין אַבַּתְרֵהּ. וּכְדֵין אַף עַל גַּב דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא קְבִיעַת לַהּ אֲתַר. וְרָזָא דָּא "וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט" (יחזקאל יא, טז). וּגְדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם כְּגַוְנָא דָּא בְּזִמְנָא דְאִתְחֲרַב מַקְדְּשָׁא, בֵּיהּ קְבִיעַת שְׁכִינְתָּא גָּרְמָה. וְכֵיוָן דְּאִתְקְטַל, אִתְּמָר 'שְׁקוּלָה מִיתַת צַדִּיקִים כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ' (ראש השנה יח ע"ב). דִּבְזִמְנָא דְּאִתְקַטִיל מִיָּד לָא אַשְׁכְּחַת שְׁכִינְתָּא לְגַרְמַהּ נַיְחָא, וּרְשׁוּ אֶתְיָהִיב לְסִטְרָא אַחֲרָא לְאִתְאַחֲדָא, וְרָזָא דָּא 'שְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ'. וְעוֹד, דְּעַד דְּצַדִּיק אֶשְׁתַּכַּח בְּעָלְמָא אִיהוּ מְנַחֵם לַהּ לִשְׁכִינְתָּא בְּכַמָּה נֶחְמָתָא. וּבְזִמְנָא דְּאִיהוּ אֶסְתַּלֵּק, אֶסְתַּלֵּק מִינַּהּ נֶחֱמָתָא, וְאִתְחֲזֵי לַהּ כְּאִלּוּ הַהוּא יוֹמָא אִתְחֲרַב מַקְדְּשָׁא.

שמרי השכינה יאבדו את אמות עובדי עבודה זרה.

כְּדֵין "כִּי כוֹס בְּיַד יְהֹוָה" (תהלים עה, ט)דָּא זו שְׁכִינְתָּא אֱלֹהִים הנקראת כוס, "וְיַיִן חָמַר" אִלֵּין שִׁבְעִין נִיצוֹצִין דִּילֵיהּ, ויין אלו שבעים הניצוצין שלה, ואז כְּדֵין "אַךְ שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ" (תהלים עה, ט)אִלֵּין שְׁמָרִין דְּנָפְלִין מִלְעֵילָּא, דִּזְמִינִין לְמִנְפַּל עַל רֵישֵׁיהוֹן דְּאוּמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, אלו השמרים שנופלים מלמעלה ,שעתידים ליפול על ראשיהם של אומות עובדי עבודה זרה, ואז יאמר בהם כְּדֵין "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ" (שמות טו, ה)וְעָלְמָא בְּנַיְיחָא יִשְׁתְּאַר בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים. ויישאר העולם במנוחה ובתיקון שלם.

מצות קן ציפור שייכת למשיח שיעשה קן לשכינה ולנשמות הנודדות עמה בגלות.

(דף ח' עמוד ב') וְעוֹד הָכָא אִצְטְרִיךְ לְאַהַדְרָא לְאַתְרֵיהוֹן כַּמָּה נִשְׁמָתִין דְּאָזְלָן מְנַדְּדָן בְּגָלוּתָא, וְאִתְּמָר בְּהוּ ועוד, כאן צריך להחזיר למקומן הרבה נשמות שהיו הולכות נודדות בגלות, ויאמר בהם "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ" (תהלים פד, ד). וְהָכָא רָזָא וכאן הסוד "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" (דברים כב, ו) וְכוּ'… מהו מַאי "כִּי יִקָּרֵא"? אֲבָל קְרָא דָּא כַּמָּה זִמְנִין אִתְפְּרַשׁ, אֲבָל הָכָא רָזָא דְּפוּרְקָנָא. מקרא זה פורש הרבה פעמים, אבל כאן הוא סוד הגאולה. "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" (דברים כב, ו) ציפור זו דָּא שְׁכִינְתָּא (זח"ג רנג ע"ב).  מַאי מהו כִּי יִקָּרֵא? אֶלָּא דִּשְׁכִינְתָּא אָזְלַת וְסָחֲרַת בְּגָלוּתָא, וְכַמָּה אִינוּן דְּקָיְימוּ לְאַתְקָנָא לַהּ, וְכַמָּה תִּיקּוּנִין עָבְדוּ לַהּ, אלא השכינה הולכת וסובבת בגלות, וכמה שעמדו לתקן אותה, וכמה תיקונים עשו לה, וְעִם כָּל דָּא תִּיקּוּנָא שָׁלִים לָא אִתְתַּקְּנַת עַד דְּיֵיתֵי הַהוּא דְּאִתְּמָר בֵּיהּ ועם כל זה, תיקון שלם לא נתקנה עד שיבוא אותו אחד שנאמר בו "אֲנִי לְדוֹדִי" (שיר השירים ה, ו) וְדָא מַלְכָּא מְשִׁיחָא, וְלֵיהּ אִתְּמָר פִּיקוּדָא דָּא והוא מלך המשיח, ולו נמסרה מצוה זו "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" (דברים כב, ו)וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף אִתְּמָר בֵּיהּ נאמר בו "אֲנִי לְדוֹדִי" (שיר השירים ה, ו) וְדָא צַדִּיק דודי הוא היסוד.

וְעוֹד, "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר" (דברים כב, ו)לְמַאן דְּאִתְחֲזֵי תִּיקּוּנָא דָּא לְמֶעֱבַד קִינָא לִשְׁכִינְתָּא וּלְכֻלְּהוּ נִשְׁמָתִין דְּאָזְלָן אַבַּתְרֵהּ. למי שמיועד התיקון הזה לעשות קן לשכינה ולכל הנשמות שהולכות אחריה בגלות. וּבְגִין דָּא ולכן, "כִּי יִקָּרֵא", דְּאָזַלְתְּ וְסָחֲרַת עַד דְּאִזְדַּמְּנַת לְמַאן דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ תִּקּוּנָא דָּא. "כי יקרא" וְשהולכת וסובבת עד שתזדמן למי שראוי לו לעשות התיקון הזה.

רוּת אִתְּמָר בַּהּ ורות נאמר בה "וַיִּקֶר מִקְרֶהָ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה" (רות ב, ג) וְכוּ' דְּהַשְׁתָּא אִתְחָזֵי לַהּ לְאִתְתַּקְּנָא וּלְאִתְפָּרְקָא עַל יְדוֹי. שעכשיו היה ראוי לה להיתקן ולהגאל על ידו. וּמֹשֶׁה אִתְּמָר בֵּיהּ ובמשה נאמר "וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה" (שמות ג, א) דְּאִזְדָמְנָא דָּא לְגַבֵּי דָּא וְאִתְחַבְּרוּ כַּחֲדָא, כְּדֵין תִּיקּוּנָא סָלִיק כִּדְקָא יֵאוֹת. שנזדמנו זה לגבי זה והתחברו כאחד, ואז התיקון עלה כמו שראוי. וְכָל חַד אִתְחָזֵי לֵיהּ תִּקּוּנָא לְגָרְמֵיהּ, וְאִתְּמָר וכל אחד מזדמן לו התיקון כפי שראוי לו, ונאמר  'אֵין אָדָם (דף ט' עמוד א') נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ' (יומא לח ע"ב). ולכן בְּגִין כָּךְ "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" (דברים כב, ו)וְצַדִּיקַיָּא אִינוּן עָבְדִין קִינָא לִשְׁכִינְתָּא, וְאִתְּמָר בְּהוּ והצדיקים עצמם עושים קן לשכינה, ונאמר בהם "גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ"(תהלים פד, ד) וְכוּ'. והאפרוחים הם הצדיקים. דְּהָא בְּזִמְנָא דְּמַשְׁכַּחַת קִינָא לְגַרְמַהּ תָּמָן מִתְחַבְּרִין נָמֵי כֻּלְהוֹ נִשְׁמָתִין דְּאָזְלִין אַבַּתְרֵהּ. שהרי בזמן שמוצאת קן לעצמה, באותו המקום מתחברים גם כן כל הנשמות שהולכים אחריה. וּכְדֵין אַף עַל גַּב דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא קְבִיעַת לַהּ אֲתַר. וזה, שאף על פי שהיא בגלות קובעת לה מקום. וזה סוד וְרָזָא דָּא "וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט" (יחזקאל יא, טז) וזה לאותם הצדיקים שעושים לבם מקום משכן לשכינה.

וּגְדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם כְּגַוְנָא דָּא בְּזִמְנָא דְאִתְחֲרַב מַקְדְּשָׁא, בֵּיהּ קְבִיעַת שְׁכִינְתָּא גָּרְמָה. וְכֵיוָן דְּאִתְקְטַל, אִתְּמָר וכענין זה היה גדליה בן אחיקם בזמן שנחרב בית המקדש, וקבעה בו השכינה מקום לעצמה, כיוון שנהרג, נאמר בו 'שְׁקוּלָה מִיתַת צַדִּיקִים כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ' (ראש השנה יח ע"ב)דִּבְזִמְנָא דְּאִתְקַטִיל מִיָּד לָא אַשְׁכְּחַת שְׁכִינְתָּא לְגַרְמַהּ נַיְחָא, וּרְשׁוּ אֶתְיָהִיב לְסִטְרָא אַחֲרָא לְאִתְאַחֲזָא, שבזמן שנהרג, מיד לא מצאה לה שכינה מנוחה לעצמה, וניתנה רשות לסטרא אחרא להיראות ולאחוז, וזה סוד וְרָזָא דָּא 'שְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ'. וְעוֹד, דְּעַד דְּצַדִּיק אֶשְׁתַּכַּח בְּעָלְמָא אִיהוּ מְנַחֵם לַהּ לִשְׁכִינְתָּא בְּכַמָּה נֶחְמָתָא. ועוד, שכל זמן שיש צדיק בעולם, הוא מנחם את השכינה בהרבה נחמות, וּבְזִמְנָא דְּאִיהוּ אֶסְתַּלֵּק, אֶסְתַּלֵּק מִינַּהּ נֶחֱמָתָא, וְאִתְחֲזֵי לַהּ כְּאִלּוּ הַהוּא יוֹמָא אִתְחֲרַב מַקְדְּשָׁא. ובזמן שהוא מסתלק, מסתלקת מהשכינה נחמתה, ונראה כאילו אותו היום נחרב המקדש.

קישור לדף תיקוני זוהר תניינא

תפילה שכ"ג: מפני גסי רוח שנתערבו בישראל - לא נתקן העולם מתחלה, ובגילוי יחודו, יפרדו וידחו מן הקדושה.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. עַד מָתַי יִהְיוּ אוֹתָם "גַּסֵּי" הָרוּחַ שׁוֹלְטִים בָּעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, "כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ" שֶׁהֵם סִיגִים מִכֶּסֶף, שֶׁאֵינָם אֶלָּא סִיגִים שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּכֶסֶף, שֶׁהֵם נִשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁבַּעֲבוּרָם לֹא נִתְקָן הָעוֹלָם, עַד שֶׁיֵּאָמֵר בָּהֶם, "הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי", שֶׁהוּא עוֹלָם - כְּלִי שֶׁלְּךָ לְהַרְאוֹת יִחוּדְךָ, כְּלִי נִשְׁבָּר שֶׁאֵין שָׁם גַּאֲוָה, וְיִהְיֶה מֵעִיד עַל יִחוּדְךָ שֶׁנִּתְרַמֵּז בְּג' יוּדִין דְס"ג, [גִימַטְרִיָא] יו"ד ה"י וא"ו ה"י, בָּהֶם "אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבִּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים".

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, לְיִחוּדְךָ אָנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת, גַּלֵּה לָנוּ יִחוּדְךָ וּתְתַקֵּן עוֹלָם בַּאֲמִתְּךָ, ה' אַל תְּאַחַר , לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.

 


 

תפילה שכ"ד: הוראת "אמת" הינו סוד היחוד שאינו משתנה לעולם, ורמוז באותיותיו שהן ראש תוך וסוף של האל"ף בי"ת, כלומר אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי וכו'.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי אֵין דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לְהִתְקַיֵּם יוֹתֵר מִן הָאֱמֶת לְפִי שֶׁהוּא סוֹד יִחוּדְךָ שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה דִּכְתִיב, "אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי", וּלְפִיכָךְ, "הַשּׁוֹמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם", וְזֶה אֱ'מֶ'ת, רֹאשׁ, תוֹךְ, סוֹף, בָּהֶם, "אֲנִי רִאשׁוֹן, וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין" כוּ', וְכֵן כָּתוּב, "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת".

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, בַּאֲמִתַּת יִחוּדְךָ אָנוּ קוֹרְאִים אוֹתְךָ, וַאֲפִילוּ יָבוֹאוּ כָּל הַמְקַטְרְגִים שֶׁבָּעוֹלָם לְקַטְרֵג לוֹ הֲרֵי לֹא [יַעֲלוּ] לוֹ, אֶלָּא, "הַשּׁוֹמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם", וְהֵם נִדָּחִים מִלְּפָנָיו. בַּאֲמִתַּת יִחוּדְךָ אָנוּ בּוֹטְחִים וּמְקַוִּים לְךָ וּמִתְפַּלְלִים לְפָנֶיךָ, אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ, ה' אַל תְּאַחַר לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.