Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה, אִתְפַּשְׁטוּתָא דִילֵיהּ בִּבְנֵי נָשָׁא אִית לֵיהּ שִׁעוּרָא? אָמַר לֵיהּ אִין, עַד שִׁתִּין רִבּוֹא, וְרָזָא דְמִלָּה "דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא" (קהלת א, ד), וְאוֹקְמוּהָ קַדְמָאִין דְּלֵית דּוֹר פָּחוֹת מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בֵּיהּ 'אִשָּׁה אַחַת יָלְדָה בְּמִצְרַיִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכֶרֶס אֶחָד', וּמַנּוּ דָא משֶׁה דְאִיהוּ שָׁקוּל כְּשִׁשִּׁים רִבּוֹא מִיִּשְׂרָאֵל, אָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִיךְ בְּרִי לְעַתִּיק יוֹמִין.

"וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן" (בראשית ד, ג) מַאי "מִקֵּץ יָמִים"? אֶלָּא מֵהַהוּא דְעָתִיד לְאִתְּמַר בֵּיהּ "קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי" (בראשית ו, יג), וּבְגִין דָּא "וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה" (בראשית ד, ה). וְעוֹד "מִקֵּץ יָמִים" וְלָא אָמַר מֵרֹאשׁ יָמִים, אֶלָּא מִשִּׁיּוּרִין דִּילֵיהּ וְלָא מִשַּׁפִּירוּ, כְּבַר נַשׁ דְּאָתֵי מִסְכֵּנָא לְתַרְעֵיהּ וּבְזִמְנָא דְאִיהוּ תָּאִיב לְמֵיכַל. בְּגִין דְּלָא לְמֵיהַב לֵיהּ מִשַּׁפִּירוּ דְמַאֲכָל – לָא בָעֵי לְמֵיהַב לֵיהּ מִדֵּי. בָּתַר דְּאָכִיל שַׁפִּירוּ דְכֹלָּא, כָּנִיף הַהוּא דְאִיהוּ בְּסוֹפָא וְיָהֵיב לְמִסְכֵּנָא דָא דְאִתְיָאֵשׁ מִנֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְכַלְבָּא תַּרְמוּן לֵיהּ, וּבְגִין דָּא "וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה" (בראשית ד, ה). אֲבָל הֶבֶל לָא אַקְרִיב אֶלָּא מִשַּׁפִּירוּ דְכֹלָּא הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ" (בראשית ד, ד) וּמֵחֶלְבֵהֶן לָא קְרֵיב לְגַבֵּי שִׁיּוּרִין, וּבְגִין דָּא "וַיִּשַׁע יְהֹוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ: וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ: הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת" (בראשית ד, ד-ז), אָמַר לֵיהּ, אִם אַנְתְּ תֵּטִיב עוֹבָדָךְ, "שְׂאֵת" יִסְתַּלֵּק קָרְבָּנָךְ, וְאִם לֹא תֵטִיב עוֹבָדָךְ "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (בראשית ד, ז) דְּיִתְפַּרַע מִינָךְ. אִתְּמַר הָכָא "רֹבֵץ" וּבַאֲתַר אָחֳרָא כְּתִיב "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ" (שמות כג, ה) וְכוּ' "לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ" (דברים כב, ד) דָא קַיִן דְּאִיהוּ רָבִיץ מִכּוֹבֵד עֲוֹנוֹי, וְאִי לָא בָּעֵי לְאַהֲדָרָא בִּתְיוּבְתָּא, "וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ" (שמות כג, ה) דְלָא עָבִיד עוֹבָדוֹי דְאָחוּךְ, וְאִי הֲדַר בִּתְיוּבְתָּא "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות כג, ה). מֶה עָבַד הֶבֶל? קָם עֲלֵיהּ וְאַפְּלֵיהּ לְאַרְעָא וּלְבָתַר קָם קַיִן וְקַטְלֵיהּ, דְּכֵן כְּתִיב "וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (בראשית ד, ח), וּבְגִין דָּא אָמַר בֶּן סִירָא 'טָב לְבִישׁ לָא תַעֲבִיד, וּבִישָׁא לָא מָטֵי לָךְ'.

"וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ" (בראשית ד, ט), אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכִי לָא הֲוָה יָדַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֵי הֶבֶל דַּהֲוָה שָׁאִיל אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?! וְכִי אִיהוּ לָא הֲוָה יָדַע דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לֵית מִלָּה דְיִתְכַּסִּי מִנֵּיהּ אֲפִילוּ מַחֲשָׁבָה דְלִבָּא כָּל שֶׁכֵּן מִלָּהּ דְּעָלְמָא, דְּאָמַר "לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי" (בראשית ד, ט)?! אֶלָּא וַוי לוֹן לְטִפְּשִׁין אַטִימִין דְּלִבָּא, וְעַיְינִין לוֹן וְלָא מִסְתַּכְּלִין אֶלָּא בְּתֶבֶן לְמֵיכַל מִנֵּיהּ כִּבְעִירָן, דְּחַכִּימִין דְּיָדְעִין בְּחִטָה דְאוֹרַיְיתָא דְאִיהִי שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אַתְוָון כְּחֻשְּׁבַּן חִטָ"ה, אִלֵּין זָרְקִין תִּבְנָא מִדְּאוֹרַיְיתָא וְאָכְלִין חִטָה דְאוֹרַיְיתָא מִלְּגוֹ, תּוּ אַחֲזֵי לְכוֹן רָזִין טְמִירִין בְּהַאי קְרָא. בְּזִמְנָא דְקָטַל קַיִן לְהֶבֶל, סָלִיק א"י מִן אדנ"י וְאִשְׁתָּאַר ד"ן, א' אִיהוּ 'אָנֹכִי' אִימָא עִלָּאָה, י' יְהֹוָ"ה דְיוּדִין אַבָּא, דִּסְלִיקוּ לְמִתְבַּע דִּינָא עַל בְּנֵיְיהוּ דְאִיהוּ הֶבֶל וּבְגִין דָּא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ" (בראשית ד, ט).

במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום ו/או בראשי תיבות – אין להוציא אותם בפה – אלא רק לקרא בעינים

אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה, אִתְפַּשְׁטוּתָא דִילֵיהּ בִּבְנֵי נָשָׁא אִית לֵיהּ שִׁעוּרָא? אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: הִתְפַּשְּׁטוּתוֹ בִּבְנֵי אָדָם יֵשׁ לָהּ שִׁעוּר? אָמַר לֵיהּ אִין, עַד שִׁתִּין רִבּוֹא, אָמַר לוֹ: כֵּן, עַד שִׁשִּׁים רִבּוֹא, וְרָזָא דְמִלָּה "דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא" (קהלת א, ד), וְאוֹקְמוּהָ קַדְמָאִין דְּלֵית דּוֹר פָּחוֹת מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא, וְסוֹד הַדָּבָר – דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וּפֵרְשׁוּהָ הַקַּדְמוֹנִים, אֵין דּוֹר פָּחוֹת מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בֵּיהּ 'אִשָּׁה אַחַת יָלְדָה בְּמִצְרַיִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכֶרֶס אֶחָד', וּמַנּוּ וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמַר בּוֹ אִשָּׁה אַחַת יָלְדָה בְמִצְרַיִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכֶרֶס אֶחָד, וּמִיהוּ?  דָא משֶׁה דְאִיהוּ שָׁקוּל כְּשִׁשִּׁים רִבּוֹא מִיִּשְׂרָאֵל, זֶה מֹשֶׁה שֶׁהוּא שָׁקוּל כְּשִׁשִּׁים רִבּוֹא מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: בָּרוּךְ בְּנִי לְעַתִּיק הַיָּמִים.
  
"וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן" (בראשית ד, ג) מַאי "מִקֵּץ יָמִים"? נ"א) וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן, מַה זֶּה מִקֵּץ יָמִים?  אֶלָּא מֵהַהוּא דְעָתִיד לְאִתְּמַר בֵּיהּ "קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי" (בראשית ו, יג), אֶלָּא מֵאוֹתוֹ שֶׁעָתִיד לְהֵאָמֵר בּוֹ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי,  וּבְגִין דָּא "וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה" (בראשית ד, ה) וּמִשּׁוּם זֶה וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה.  וְעוֹד "מִקֵּץ יָמִים" וְלָא אָמַר מֵרֹאשׁ יָמִים, אֶלָּא מִשִּׁיּוּרִין דִּילֵיהּ וְלָא מִשַּׁפִּירוּ, וְעוֹד מִקֵּץ יָמִים, וְלֹא אָמַר מֵרֹאשׁ יָמִים, אֶלָּא מֵהַשִּׁירַיִם שֶׁלּוֹ וְלֹא מִן הַיָּפֶה, כְּבַר נַשׁ דְּאָתֵי מִסְכֵּנָא לְתַרְעֵיהּ וּבְזִמְנָא דְאִיהוּ תָּאִיב לְמֵיכַל. בְּגִין דְּלָא לְמֵיהַב לֵיהּ מִשַּׁפִּירוּ דְמַאֲכָל  כְּאָדָם שֶׁבָּא עָנִי לַשַּׁעַר שֶׁלּוֹ וּבִזְמַן שֶׁהוּא תָאֵב לֶאֱכֹל, כְּדֵי שֶׁלֹּא לָתֵת לוֹ מֵהַיָּפֶה שֶׁבַּמַּאֲכָלִים, לָא בָעֵי לְמֵיהַב לֵיהּ מִדֵּי בָּתַר דְּאָכִיל שַׁפִּירוּ דְכֹלָּא, לא רוֹצֶה לָתֵת לוֹ דָּבָר אַחַר שֶׁאָכַל אֶת הַיָּפֶה מֵהַכֹּל כָּנִיף הַהוּא דְאִיהוּ בְּסוֹפָא וְיָהֵיב לְמִסְכֵּנָא דָא דְאִתְיָאֵשׁ מִנֵּיהּ כִּנֵּס אֶת אוֹתוֹ שֶׁהוּא בַסּוֹף וְנָתַן לֶעָנִי הַזֶּה שֶׁהִתְיָאֵשׁ מִמֶּנּוּ.  אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְכַלְבָּא תַּרְמוּן לֵיהּ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לַכֶּלֶב תִּזְרְקוּ אוֹתוֹ,  וּבְגִין דָּא "וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה" (בראשית ד, ה) וּמִשּׁוּם זֶה וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה,  

אֲבָל הֶבֶל לָא אַקְרִיב אֶלָּא מִשַּׁפִּירוּ דְכֹלָּא הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ" (בראשית ד, ד) אֲבָל הֶבֶל לֹא הִקְרִיב אֶלָּא מֵהַיָּפֶה שֶׁל הַכֹּל, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ. וּמֵחֶלְבֵהֶן לָא קְרֵיב לְגַבֵּי שִׁיּוּרִין, וּמֵחֶלְבֵהֶן, לֹא הִקְרִיב אֶלָּא שִׁירַיִם, וּבְגִין דָּא "וַיִּשַׁע יְהֹוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ: וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וּמִשּׁוּם זֶה וַיִּשַׁע יהו"ה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה,  וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת" (בראשית ד, ד-ז) וַיֹּאמֶר יהו"ה לְקַיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ, הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת. אָמַר לֵיהּ, אִם אַנְתְּ תֵּטִיב עוֹבָדָךְ, "שְׂאֵת" יִסְתַּלֵּק קָרְבָּנָךְ, אָמַר לוֹ, אִם אַתָּה תֵּיטִיב מַעֲשֶׂיךָ – שְׂאֵת, יִתְעַלֶּה קָרְבָּנְךָ,  וְאִם לֹא תֵטִיב עוֹבָדָךְ "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (בראשית ד, ז) דְּיִתְפַּרַע מִינָךְ וְאִם לֹא תֵיטִיב מַעֲשֶׂיךָ – לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, שֶׁיִּפְרַע מִמְּךָ.  

אִתְּמַר הָכָא "רֹבֵץ" וּבַאֲתַר אָחֳרָא כְּתִיב "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ"
 (שמות כג, ה) וְכוּ' "לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ" (דברים כב, ד) נֶאֱמַר כָּאן רֹבֵץ, וּבְמָקוֹם אַחֵר כָּתוּב כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ כוּ' לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ,  דָא קַיִן דְּאִיהוּ רָבִיץ מִכּוֹבֵד עֲוֹנוֹי, זֶה קַיִן שֶׁהוּא רוֹבֵץ מִכֹּבֶד עֲווֹנוֹ, וְאִי לָא בָּעֵי לְאַהֲדָרָא בִּתְיוּבְתָּא, "וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ" (שמות כג, ה) דְלָא עָבִיד עוֹבָדוֹי דְאָחוּךְ, וְאִם לֹא רוֹצֶה לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, שֶׁלֹּא עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה אָחִיךָ,  וְאִי הֲדַר בִּתְיוּבְתָּא "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות כג, ה) וְאִם חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, עֲזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ.  מֶה עָבַד הֶבֶל? מֶה עָשָׂה הֶבֶל?  קָם עֲלֵיהּ וְאַפְּלֵיהּ לְאַרְעָא וּלְבָתַר קָם קַיִן וְקַטְלֵיהּ, דְּכֵן כְּתִיב "וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (בראשית ד, ח), קָם עָלָיו וְהִפִּילוֹ לָאָרֶץ, וְאַחַר כָּךְ קָם קַיִן וַהֲרָגוֹ, שֶׁכֵּן כָּתוּב וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ,  וּבְגִין דָּא אָמַר בֶּן סִירָא 'טָב לְבִישׁ לָא תַעֲבִיד, וּבִישָׁא לָא מָטֵי לָךְ'. וּמִשּׁוּם זֶה אָמַר בֶּן סִירָא, טוֹב לָרָע אַל תַּעֲשֶׂה, וְלֹא יַגִּיעַ אֵלֶיךָ רָע.
 
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ" (בראשית ד, ט), אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכִי לָא הֲוָה יָדַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֵי הֶבֶל דַּהֲוָה שָׁאִיל אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?! (נ"א) וַיֹּאמֶר יהו"ה אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְכִי לֹא הָיָה יוֹדֵעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵיפֹה הֶבֶל שֶׁהָיָה שׁוֹאֵל אַיֵּה הֶבֶל אָחִיךָ?וְכִי אִיהוּ לָא הֲוָה יָדַע דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לֵית מִלָּה דְיִתְכַּסִּי מִנֵּיהּ אֲפִילוּ מַחֲשָׁבָה דְלִבָּא כָּל שֶׁכֵּן מִלָּהּ דְּעָלְמָא, דְּאָמַר "לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי" (בראשית ד, ט)?! וְכִי הוּא לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין דָּבָר מְכֻסֶּה מִמֶּנּוּ, אֲפִלּוּ מַחֲשֶׁבֶת הַלֵּב, כָּל שֶׁכֵּן דָּבָר שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁאָמַר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי? אֶלָּא וַוי לוֹן לְטִפְּשִׁין אַטִימִין דְּלִבָּא, וְעַיְינִין לוֹן וְלָא מִסְתַּכְּלִין אֶלָּא בְּתֶבֶן לְמֵיכַל מִנֵּיהּ כִּבְעִירָן, אֶלָּא, אוֹי לַטִּפְּשִׁים אֲטוּמֵי הַלֵּב, וְעֵינַיִם לָהֶם וְלֹא מִסְתַּכְּלִים אֶלָּא בַּתֶּבֶן לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ כַּבְּהֵמוֹת,

דְּחַכִּימִין דְּיָדְעִין בְּחִטָה דְאוֹרַיְיתָא דְאִיהִי שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אַתְוָון כְּחֻשְּׁבַּן חִטָ"ה, שֶׁחֲכָמִים שֶׁמַּכִּירִים בַּחִטָּה שֶׁל הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת כְּחֶשְׁבּוֹן חִטָּ"ה,  אִלֵּין זָרְקִין תִּבְנָא מִדְּאוֹרַיְיתָא וְאָכְלִין חִטָה דְאוֹרַיְיתָא מִלְּגוֹ, אֵלּוּ זוֹרְקִים הַתֶּבֶן מִן הַתּוֹרָה, וְאוֹכְלִים אֶת הַחִטָּה שֶׁל הַתּוֹרָה מִבִּפְנִים.  תּוּ אַחֲזֵי לְכוֹן רָזִין טְמִירִין בְּהַאי קְרָא. בְּזִמְנָא דְקָטַל קַיִן לְהֶבֶל, עוֹד אַרְאֶה לָכֶם סוֹדוֹת טְמִירִים בְּפָסוּק זֶה, בִּזְמַן שֶׁהָרַג קַיִן אֶת הֶבֶל,  סָלִיק א"י מִן אדנ"י וְאִשְׁתָּאַר ד"ן, א' אִיהוּ 'אָנֹכִי' אִימָא עִלָּאָה, י' יְהֹוָ"ה דְיוּדִין אַבָּא, דִּסְלִיקוּ לְמִתְבַּע דִּינָא עַל בְּנֵיְיהוּ דְאִיהוּ הֶבֶל עָלָה א"י מִן אדנ"י וְנִשְׁאָר ד"ן, א' הוּא אָנֹכִי, הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה, י' יהו"ה שֶׁל יוֹדִי"ן אַבָּא, שֶׁעָלוּ לִתְבֹּעַ דִּין עַל בְּנָם שֶׁהוּא הֶבֶל, וּבְגִין דָּא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ" (בראשית ד, ט) וּמִשּׁוּם זֶה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵי הֶבֶל אָחִיךָ.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

קָם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר, רַעֲיָא מְהֵימְנָא אַנְתְּ אִיהוּ דִּכְתִיב בְּךָ "כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ" (שמות לד, כט) דָּא נְהִירוּ דִּנְהִירָא עֲלָךְ מִגּוֹ יִחוּדָא עִלָּאָה. וְאִיהוּ שִׁיּוּרָא דִּדְיוֹ דְּאִשְׁתְּאַר בְּקֻלְמוֹס דְּאַעֲבַר עַל אַנְפָּךְ. דִּבְשַׁעֲתָא דַּהֲווֹ נִכְתָּבִין אִינוּן מִילִין דְּאוֹרַיְתָא גּוֹ סִפְרָא עִלָּאָה, דִּכְתִיב "וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו" (מלאכי ג, טז) הֲוָה צַדִּיק דְּאִיהוּ קֻלְמוֹס, כְּתִיב לְהוּ בִּדְיוֹ דְּנָפִיק מֵחָכְמָה. וּמַאי דְּאִשְׁתְּאַר מֵהַהִיא כְּתִיבָה אֶתְיָהִיב לָךְ, דְּאַנְתְּ אִיהוּ דְּמַסְרַת נַפְשָׁךְ לְמוֹתָא כַּמָּה זִמְנִין בְּגִין יִשְׂרָאֵל. וּבְגִין דָּא יִחוּדָא קַדִּישָׁא עַל יְדָךְ אִתְיָחַד תָּדִיר. וּבְזִמְנָא דְּחָבוּ יִשְׂרָאֵל בְּעֵגֶל אָמַרְתָּ קַמֵּי מַלְכָּא "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא" (שמות לב, לב) וְכוּ' וְדָא "לְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה":

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תֵּשַׁע וּתְלָתִין

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" וַדַּאי דְּכֵיוָן דְּחָמַת דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִתְּתַּקְּפַת עֲלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל בְּחוֹבָא דְּעֵגֶל, מַסְרַת נַפְשָׁךְ לְמוֹתָא בְּגִינַיְיהוּ. (דף פד' עמוד א') וּבְחֵילָא דָּא אַפִּיקַת לְהוּ מִגַּוָּה, בְּגִין כָּךְ "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" (במדבר יד, כ). "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", בְּזִמְנָא דְּחָבוּ בַּמְּרַגְּלִים, דִּכְדֵין אִצְטְרִיכוּ לְמֵימַת בְּמַדְבְּרָא. אַמַּאי? אֶלָּא בְּגִין דְּאַפִּיקוּ שׁוּם בִּישׁ עַל אַרְעָא. וְכַמָּה זִינִין מְסָאֲבִין אִתְּעָרוּ בְּהַהוּא זִמְנָא לְשַׁלְּטָאָה עַל אַרְעָא בְּגִינַיְיהוּ, בְּגִין כָּךְ אִצְטְרִיכוּ אִינוּן לְמֵימַת תָּמָן, דִּכְתִיב "וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם" (במדבר יד, לב) וְכוּ'. בְּגִין דְּכֻלְּהוּ אִינוּן סִטְרִין דְּיִתְעָרוּ, יִשְׁתָּאֲרוּן בְּמַדְבְּרָא כְּפִיתִין תְּחוֹתַיְיהוּ, דְּאִינוּן הֲווּ דְּאִתְעָרוּ לוֹן. וּבְמוֹתָא דִּלְהוֹן אִינוּן אִצְטְרִיכוּ לְאַכְפְּיָא לוֹן תְּחוֹתַיְיהוּ.

תָּא חֲזֵי, הַהוּא סְתִימָא דְּכֹלָּא שָׁרֵי בְּמַטְלָנוֹי לְנַחְתָּא לְתַתָּא. וְרָזָא תְּחִלַּת הַמַּחְשָׁבָה סוֹף הַמַּעֲשֶׂה. וּשְׁכִינְתָּא אִיהִי סוֹף הַמַּעֲשֶׂה, דִּקָיְימַת לְדַבְּרָא עָלְמִין. וּמִקַּדְמִיתָא כֹּלָּא לְגַבָּהּ אִשְׁתְּעַר וַדַּאי. שֵׁירוּתָא דְּכֹלָּא בִּתְלָת רֵישִׁין אִשְׁתְּכַח, וּשְׁכִינְתָּא אִשְׁתָּרְשַׁת הָכָא בְּרָזָא דָּא.

וְאַנְתְּ בְּכָל זִמְנָא דַּהֲווֹ אָזְלִין בְּמַדְבְּרָא אַתְקִיפַת עֲלַיְיהוּ. דְּכַמָּה קְרֵבִין הֲווּ מִזְדַּמְּנִין לְגַבַּיְיהוּ, בְּכַמָּה סִטְרִין, מִכֻּלְהוֹ זִינִין בִּישִׁין. אִי לָאו דְּחִילוּ דִּילָךְ, דְּבֵיהּ נְטָרַת לְהוּ מ' שְׁנִין, וְלָא אִתְגַּבָּרוּ עֲלַיְיהוּ. וְעוֹד, אַנְתְּ נָמֵי מֵיתַת בְּמַדְבְּרָא וְתַמָּן אִתְקַבְּרַת, בְּגִין דְּמִינָּךְ יִדְחֲלוּן יַתִּיר מִכֹּלָּא, כֻּלְהוֹ אִינוּן סִטְרֵי מְסָאֲבוּתָא, דְּלָא יִתְתַּקְּפוּן עַל עָלְמָא. וְאַנְתְּ תֵּיתֵי לִשְׁאָר מֵתֵי מַדְבְּרָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי בַּהֲדָךְ. וּבְגִין מִלִּין אִלֵּין כְּתִיב בְּךָ "לָכֵן אֲחַלֶּק וְכוּ' תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה וְכוּ' וְאֶת פֹּשְׁעִים" (ישעיהו נג, יב) וְכוּ'. וּקְבוּרָה דִּילָךְ דְּאִתְּמָר בַּהּ "וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ" (דברים לד, ו) דְּהָא מִתַּמָּן אִסְתַּלְּקַת (דף פד' עמוד ב') לַאֲתָר אַחֲרָא עִלָּאָה, בְּגִין כָּךְ לֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבוּרָתוֹ. אֲבָל תָּמָן אִתְקַבְּרַת בְּקַדְמִיתָא לְאַכְפְּיָא קְלִיפִין וַדַּאי. זַכָּאָה חוּלָקָךְ.

קָם אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא וְאָמַר, ר' ר' הָא הָשַׁתָּא אִיהוּ שַׁעֲתָא לְאַהַדְרָא עֲטָרָה לְיוֹשְׁנָהּ. מָאן יוֹשְׁנָהּ? אֶלָּא כַּמָּה דְּאָמַר "וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן" (ויקרא כו, י) דָּא הַהוּא דִּכְתִיב בֵּיהּ "וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב" (דניאל ז, ט). אֲבָל תָּא חֲזֵי, תְּרֵין אִינוּן, חַד עַתִּיקָא קַדִּישָׁא וְחַד עָתִיק יוֹמִין, לָקֳבֵל דָּא "וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן" (ויקרא כו, י), מִסִּטְרָא דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, "נוֹשָׁן" (שם) מִסִּטְרָא דְּעַתִּיק יוֹמִין. אַמַּאי נוֹשָׁן? אֶלָּא דְּמִסִּטְרָא דִּילֵיהּ טָמִיר אִיהוּ מִכֹּלָּא. אֲבָל בְּגִין דְּאִתְכַּסֵּי לְתַתָּא בְּהַהוּא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, אִקְרֵי הֲכִי עַתִּיק יוֹמִין. בְּגִין כָּךְ יָשָׁן נוֹשָׁן וַדַּאי. וּבְהוּ אִצְטְרִיךְ לְאַהַדְרָא שְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא, כְּגַוְנָא דְּעָבְדוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. וְרָזָא דְּמִלָּה "הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא" (נחמיה ט, לב). וְאִי תֵּימָא מַאי הַאי לְגַבֵּי הַאי? אֶלָּא הָכָא רָזִין עִלָּאִין לְמָארֵי חָכְמְתָא דְּיָדְעִין לְמֵיהַךְ בְּאָרְחֵי רָזִין דִּלְעֵילָא בָּאוֹרֵחַ מֵישָׁר.

תָּא חֲזֵי, הַהוּא סְתִימָא דְּכֹלָּא שָׁרֵי בְּמַטְלָנוֹי לְנַחְתָּא לְתַתָּא. וְרָזָא תְּחִלַּת הַמַּחְשָׁבָה סוֹף הַמַּעֲשֶׂה. וּשְׁכִינְתָּא אִיהִי סוֹף הַמַּעֲשֶׂה, דִּקָיְימַת לְדַבְּרָא עָלְמִין. וּמִקַּדְמִיתָא כֹּלָּא לְגַבָּהּ אִשְׁתְּעַר וַדַּאי. שֵׁירוּתָא דְּכֹלָּא בִּתְלָת רֵישִׁין אִשְׁתְּכַח, וּשְׁכִינְתָּא אִשְׁתָּרְשַׁת הָכָא בְּרָזָא דָּא.

קָם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר, רַעֲיָא מְהֵימְנָא אַנְתְּ אִיהוּ דִּכְתִיב בְּךָ קם אליהו הנביא הנאמן, פתח ואמר, משה רבנו הרועה הנאמן, אתה הוא שנכתב עליך "כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ" (שמות לד, כט) דָּא נְהִירוּ דִּנְהִירָא עֲלָךְ מִגּוֹ יִחוּדָא עִלָּאָה. זהו האור האיר עליך מתוך היחוד העליון. וְאִיהוּ שִׁיּוּרָא דִּדְיוֹ דְּאִשְׁתְּאַר בְּקֻלְמוֹס דְּאַעֲבַר עַל אַנְפָּךְ.  והוא משיורי הדיו שנשאר בקלמוס שעבר על פניך. דִּבְשַׁעֲתָא דַּהֲווֹ נִכְתָּבִין אִינוּן מִילִין דְּאוֹרַיְתָא גּוֹ סִפְרָא עִלָּאָה, דִּכְתִיב שבשעה שהיו נכתבים תיבות התורה בתוך ספר העליון שנאמר "וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו" (מלאכי ג, טז) הֲוָה צַדִּיק דְּאִיהוּ קֻלְמוֹס, כְּתִיב לְהוּ בִּדְיוֹ דְּנָפִיק מֵחָכְמָה. היה הקולמוס שהוא הצדיק / היסוד כותב אותם בדי"ו שהוא יו"ד שהיה יוצא מהחכמה, וּמַאי דְּאִשְׁתְּאַר מֵהַהִיא כְּתִיבָה אֶתְיָהִיב לָךְ, דְּאַנְתְּ אִיהוּ דְּמַסְרַת נַפְשָׁךְ לְמוֹתָא כַּמָּה זִמְנִין בְּגִין יִשְׂרָאֵל. והדיו שנשאר מאותה הכתיבה של א' זעירא פתיחת ספר ויקר'א, בגלל ענוותנותך, הרי דיו זה שייך לך וניתן לך, שאתה מסרת את נפשך למיתה כמה פעמים על ישראל, וּבְגִין דָּא יִחוּדָא קַדִּישָׁא עַל יְדָךְ אִתְיָחַד תָּדִיר. ועל כן, זה היחוד הקדוש מתייחד תמיד על ידך. וּבְזִמְנָא דְּחָבוּ יִשְׂרָאֵל בְּעֵגֶל אָמַרְתָּ קַמֵּי מַלְכָּא שבזמן שחטאו ישראל בעגל אמרת לפני המלך, "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא" (שמות לב, לב) וְכוּ' וְדָא "לְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה":

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא תֵּשַׁע וּתְלָתִין

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" וַדַּאי, דְּכֵיוָן דְּחָמַת דְּסִטְרָא אַחֲרָא אִתְּתַּקְּפַת עֲלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל בְּחוֹבָא דְּעֵגֶל, מַסְרַת נַפְשָׁךְ לְמוֹתָא בְּגִינַיְיהוּ. כיון שראית שהסטרא אחרא התחזקה על ישראל בגלל חטא העגל, מסרת נפשך למיתה עליהם, וּבְחֵילָא דָּא אַפִּיקַת לְהוּ מִגַּוָּה, בְּגִין כָּךְ ובכח זה הוצאת אותם מתוך הס"א. לכן נאמר "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" (במדבר יד, כ).

> חטא המרגלים, גרם לס"א לאחיזה בארץ, ולכן נגזר עליהם למות במדבר כדי לכפות אותם.

"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", בְּזִמְנָא דְּחָבוּ בַּמְּרַגְּלִים, דִּכְדֵין אִצְטְרִיכוּ לְמֵימַת בְּמַדְבְּרָא. ובזמן שחטאו במרגלים, אז הוצרכו למות במדבר, אַמַּאי? אֶלָּא בְּגִין דְּאַפִּיקוּ שׁוּם בִּישׁ עַל אַרְעָא. מדוע? בגלל שהוציאו שם רע על הארץ. וְכַמָּה זִינִין מְסָאֲבִין אִתְּעָרוּ בְּהַהוּא זִמְנָא לְשַׁלְּטָאָה עַל אַרְעָא בְּגִינַיְיהוּ, וכמה מיני טומאה התעוררו באותו הזמן לשלוט על הארץ בגללם, בְּגִין כָּךְ אִצְטְרִיכוּ אִינוּן לְמֵימַת תָּמָן, דִּכְתִיב לכן, הם הוצרכו כל דור המדבר למות שם, שכתוב "וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם" (במדבר יד, לב) וְכוּ'. בְּגִין דְּכֻלְּהוּ אִינוּן סִטְרִין דְּיִתְעָרוּ יִשְׁתָּאֲרוּן בְּמַדְבְּרָא כְּפִיתִין תְּחוֹתַיְיהוּ, דְּאִינוּן הֲווּ דְּאִתְעָרוּ לוֹן. כדי שכל אותם צדדי הטומאה שהתעוררו – יישארו במדבר כפותים תחתיהם, בגלל שהם אלה שהעירו אותם וּבְמוֹתָא דִּלְהוֹן אִינוּן אִצְטְרִיכוּ לְאַכְפְּיָא לוֹן תְּחוֹתַיְיהוּ, ובמותם הם צריכים לכפות את הסטרא אחרא תחתיהם.

> משה נקבר במדבר כדי לכפות הס"א ולזכות את דור המדבר, ולאח"כ עלה למקום עליון.

וְאַנְתְּ בְּכָל זִמְנָא דַּהֲווֹ אָזְלִין בְּמַדְבְּרָא אַתְקִיפַת עֲלַיְיהוּ. ואתה משה רבנו, בכל זמן שהיו הולכים במדבר חיזקת את ישראל, דְּכַמָּה קְרֵבִין הֲווּ מִזְדַּמְּנִין לְגַבַּיְיהוּ, בְּכַמָּה סִטְרִין, מִכֻּלְהוֹ זִינִין בִּישִׁין. שכמה מלחמות היו מזדמנים לפניהם, בכמה צדדים, מכל המינים הרעים, אִי לָאו דְּחִילוּ דִּילָךְ, דְּבֵיהּ נְטָרַת לְהוּ מ' שְׁנִין, וְלָא אִתְגַּבָּרוּ עֲלַיְיהוּ. לולא המורא שלך, שבה שמרת אותם ארבעים שנה במדבר,  לא היו יכולים ישראל להתגבר עליהם. וְעוֹד, אַנְתְּ נָמֵי מֵיתַת בְּמַדְבְּרָא וְתַמָּן אִתְקַבְּרַת, ועוד, גם אתה מתת במדבר ושם נקברת, בְּגִין דְּמִינָּךְ יִדְחֲלוּן יַתִּיר מִכֹּלָּא, כֻּלְהוֹ אִינוּן סִטְרֵי מְסָאֲבוּתָא, דְּלָא יִתְתַּקְּפוּן עַל עָלְמָא.  כדי שיפחדו ממך יותר מכולם, כל אלה צדדי הטומאה, שלא יתחזקו על העולם. וְאַנְתְּ תֵּיתֵי לִשְׁאָר מֵתֵי מַדְבְּרָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי בַּהֲדָךְ. ואתה תביא איתך את שאר מתי דור המדבר לעולם הבא. וּבְגִין מִלִּין אִלֵּין כְּתִיב בְּךָ בגלל הדברים האלה כתוב עליך "לָכֵן אֲחַלֶּק וְכוּ' תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה וְכוּ' וְאֶת פֹּשְׁעִים" (ישעיהו נג, יב) וְכוּ'. וּקְבוּרָה דִּילָךְ דְּאִתְּמָר בַּהּ על מקום קבורתך נאמר "וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ" (דברים לד, ו) דְּהָא מִתַּמָּן אִסְתַּלְּקַת (דף פד' עמוד ב') לַאֲתָר אַחֲרָא עִלָּאָה, שהרי משם עלית למקום אחר עליון, בְּגִין כָּךְ לֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבוּרָתוֹ. אֲבָל תָּמָן אִתְקַבְּרַת בְּקַדְמִיתָא לְאַכְפְּיָא קְלִיפִין וַדַּאי. זַכָּאָה חוּלָקָךְ, אבל שם במדבר נקברת בתחילה לכפות את הקליפות האלה ודאי. אשרי חלקך.

> עתיק יומין מתכסה למטה בעתיקא קדישא.

קָם אַבְרָהָם סָבָא חֲסִידָא וְאָמַר, ר' ר' קם אברהם אבינו סבא חסידא ואמר, רבי רבי הרמח"ל, הָא הָשַׁתָּא אִיהוּ שַׁעֲתָא לְאַהַדְרָא עֲטָרָה לְיוֹשְׁנָהּ. עכשיו היא השעה להחזיר עטרה ליושנה. מָאן יוֹשְׁנָהּ? אֶלָּא כַּמָּה דְּאָמַר מהי יושנה? אלא כמו שנאמר "וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן" (ויקרא כו, י) דָּא הַהוּא דִּכְתִיב בֵּיהּ זה ההוא, שכתוב בו "וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב" (דניאל ז, ט). אֲבָל תָּא חֲזֵי, תְּרֵין אִינוּן, חַד עַתִּיקָא קַדִּישָׁא וְחַד עָתִיק יוֹמִין, אבל בוא וראה, שניים הם: אחד עתיקא קדישא, ואחד עתיק יומין, לָקֳבֵל דָּא כנגד זה מתפרש הכתוב "וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן" (ויקרא כו, י), מִסִּטְרָא מצד דְּעַתִּיקָא קַדִּישָׁא, "נוֹשָׁן" (שם) מִסִּטְרָא מצד דְּעַתִּיק יוֹמִין. אַמַּאי נוֹשָׁן? אֶלָּא דְּמִסִּטְרָא דִּילֵיהּ טָמִיר אִיהוּ מִכֹּלָּא. למה נקרא "נושן"? אלא שמצדו, נעלם הוא יותר מכולם, אֲבָל בְּגִין דְּאִתְכַּסֵּי לְתַתָּא בְּהַהוּא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, אִקְרֵי הֲכִי עַתִּיק יוֹמִין. אבל בגלל שמתכסה למטה באותו עתיקא קדישא נקרא כך עתיק יומין, בְּגִין כָּךְ לכן נקרא "יָשָׁן נוֹשָׁן" וַדַּאי. וּבְהוּ אִצְטְרִיךְ לְאַהַדְרָא שְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא, כְּגַוְנָא דְּעָבְדוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. ובו יצטרך להחזיר את השכינה שהיא בגלות, כמו שעשו אנשי כנסת הגדולה,  וְרָזָא דְּמִלָּה וסוד הדבר "הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא" (נחמיה ט, לב). וְאִי תֵּימָא מַאי הַאי לְגַבֵּי הַאי? ואם תשאל מה עניין זה לגבי זה? אֶלָּא הָכָא רָזִין עִלָּאִין לְמָארֵי חָכְמְתָא דְּיָדְעִין לְמֵיהַךְ בְּאָרְחֵי רָזִין דִּלְעֵילָא בָּאוֹרֵחַ מֵישָׁר. אלא כאן סודות עליונים לבעלי החכמב שיודעים ללכת בדרכי הסודות העליונים בדרך ישרה.

> שורש השכינה בש' של ג' ראשין, וש' של ארבע ראשין.

תָּא חֲזֵי, הַהוּא סְתִימָא דְּכֹלָּא שָׁרֵי בְּמַטְלָנוֹי לְנַחְתָּא לְתַתָּא. וְרָזָא תְּחִלַּת הַמַּחְשָׁבָה סוֹף הַמַּעֲשֶׂה. בוא וראה, ההוא המחשבה העליונה הסתום מהכל, התחיל במסעו לרדת למטה, והוא סוד תחילת המחשבה – סוף המעשה. וּשְׁכִינְתָּא אִיהִי סוֹף הַמַּעֲשֶׂה, דִּקָיְימַת לְדַבְּרָא עָלְמִין. והשכינה היא הנקרא סוף המעשה. וּמִקַּדְמִיתָא כֹּלָּא לְגַבָּהּ אִשְׁתְּעַר וַדַּאי. שֵׁירוּתָא דְּכֹלָּא בִּתְלָת רֵישִׁין אִשְׁתְּכַח, וּשְׁכִינְתָּא אִשְׁתָּרְשַׁת הָכָא בְּרָזָא דָּא. תחילת הכל, בשלושה ראשים נמצא, השכינה משרשת כאן בסוד הזה.

קישור לדף זוהר תניינא

תפילה תנ"ג מתוך "תקט"ו תפילות"

תפילה תנ"ג: בקשה מה' ית' לתקן לבנו באור יחודו ית', ובכח רוח הקודש שישרה בנו – תורחק רוח סערה שגורמת לפירוד בכל העולמות, ויתחברו כולם להיות אחד באור יחודו.

 

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. תַּקֵּן לִבֵּנוּ בְּיִחוּדְךָ שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִשְׁלוֹט עָלָיו מָרָה טְחוֹל וְכָבֵד, שֶׁתְּלוּיִים בְּ-ג' אַלְפִין שֶׁל אֶ'הְיֶה אֱ'לֹהִים אֲ'דֹנָי, שֶׁבּוֹ, "וַתֵּרֵד פְּלָאִים", וּבִינָה נִסְתַּלְּקָה מִן הַלֵּב, עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם כָּל חַטֹּאתָם", בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן יִהְיֶה לֵב שׁוֹלֵט עַל כָּל אֵבָרִים שֶׁבַּגּוּף. וְרוּחַ סְעָרָה שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִמָּרָה, שֶׁהִיא חַרְבּוֹ שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת, יֵאָמֵר בָּהּ, "יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם", גַּלִּים שֶׁבַּלֵּב, שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם, "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֵב אִישׁ" שֶׁהֵם כְּגוֹן גַּלֵּי יָם רָצִים וְשָׁבִים, בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְנַשֵּׁב בַּלֵּב, וְאַחֲרָיו מִתְנַהֲגִים כָּל אֵבָרֵי הַגּוּף שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם, "אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת" וְכוּ' וְכֻלָּם בְּחִבּוּר אֶחָד, שֶׁרוּחַ סְעָרָה הָיָה מַפְרִיד אוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "רוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים" אֲבָל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּן, אֶלָּא לְחַבֵּר אֶת הָאֹהֶל לִהְיוֹת אֶחָד.

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים לְיִחוּדְךָ אָנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת, בְּיִחוּדְךָ תְּשַׂמְּחֵנוּ, יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה.