Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

במידה ויש שמות שמופיעים בצבע אדום - אין להוציא אותם בפה - אלא רק לקרא בעינים

שימו לב. בחודש הקרוב לערך, לא יהיה תרגום לתיקוני זוהר של רשב"י. המתרגמים נמנעו לתרגם קטע זה מכיוון שחששו שהדימויים יגרמו לשאינם בקיאים ליצור ח"ו הגשמות לענינים רוחניים.

תָּא חֲזִי י' אִיהוּ רֵישָׁא, וְאִיהוּ מִדָּה דְעַיְינִין דְּאוּדְנִין דְּאַנְפִּין דִּתְרֵין נוּקְבִין דְּחוֹטָמָא, מִדָּה דְפוּמָא, שֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ דָּא ו', שֶׁקֶל דְּגוּפָא, כַּנְפֵי הַשֶּׁקֶל ה' אֶצְבְּעָן דִּימִינָא וְה' דִשְׂמָאלָא, וּבְגִין דִּשְׁמָא דְיְהֹוָה אִיהוּ מִדָּה וְשִׁעוּר וּמִשְׁקָל, אָמַר קְרָא "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה" (ויקרא יט, לה), וּכְגַוְונָא דָא "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה" (דברים כה, יג), מַאי כִּיס הָכָא דָא פוּמָא.

אַדְהָכִי הָא סָבָא עִלָּאָה אִזְדַּמַּן לְגַבֵּיהּ, וְאָמַר וְהָא אִם עַיְינִין שְׁקִילִין הָא אִינוּן בַּמִּדָּה, אֲבָל אִם אִינוּן עַיְינִין רַבְרְבָן וְשִׂפְוָון זְעִירִין לָא אַכְחִישׁ מִדָּה, אֶלָּא אִם עַיְינִין דָּא רַב וְדָא קַצֵּר, דָּא עָב וְדָא כָּחוּשׁ, אוֹ אַנְפִּין דָּא אֲרִיךְ וְדָא קַצֵּר, דָּא עָב וְדָא כָּחוּשׁ, אֶלָּא בָּתַר דְּזִיווּגִין שְׁקִילִין כָּל חַד לְמִינֵיהּ, וַדַּאי לָא אַכְחִישׁ עוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית.

ב' בְּתוֹסֶפֶת, תְּרֵין כִּיסוֹת פִּימָא וְלִבָּא, דְּהָכִי אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין עֲלַיְיהוּ, 'מִי שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבַרוֹ אַל יִכָּנֵס לְבֵית הַמֶּדְרָשׁ', דְּוַדַּאי אִיהוּ מֵאִילָנָא דְטוֹב וָרָע, דְּאִיהוּ יֵימָא 'חַד בְּלֵב וְחַד בְּפֶה', מָאן דְּאִיהוּ מֵאִילָנָא דְחַיֵּי אִיהוּ תּוֹכוֹ כְּבַרוֹ. פִימָא וְלִבָּא שָׁוִים, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם" (בראשית ג, כב), אֲבָל אָחֳרָא דְאֵין תּוֹכוֹ כְּבַרוֹ דְלַאו פִּימֵיהּ וְלִבֵּיהּ שָׁוִין, עֲלֵיהּ אִתְּמַר "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (בראשית ב, יז), דְוַדַּאי דָּא אִיהוּ עִרְבוּבְיָא בִּישָׁא, דִמְשַׁקֵּר מוֹנְיָיטָא דְמַלְכָּא, דִּמְעָרֵב כַּסְפָּא בַעוֹפֶרֶת. וְדָא הֲוָה חֵטְא דְחַוָּה דְהִטִּיל בָּהּ נָחָשׁ זוּהֲמָא, דְאִיהוּ עוֹפֶרֶת דְּאִתְעָרֵב בְּטִפָּה חִוְורָא כַסְפָּא מְזוּקָק, וְלָא אִתְדַּכֵּי זוּהֲמָא מִנֵיהּ עַד דְּאָתָא אַבְרָהָם וְעָאל בְּנוּרָא וְאִתְלַבַּן כַּסְפָּא, וְנָפִיק עוֹפֶרֶת לְבָר דְּאִיהוּ יִשְׁמָעֵאל, וְאִתְּמַר בְּאָדָם מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הֲוָה, אִתְעָרֵב עִרְבוּבְיָא בְדַהֲבָא, אִצְטְרִיף בְּיִצְחָק, וְאַפִּיק זוּהֲמָא לְבָר וְדָא עִשָׂו, בְּיַעֲקֹב נָח וְאִשְׁתָּרַשׁ וְאַפִּיק תּוֹלָדִין, וְאִתְרַבֵּי עֵץ הַחַיִּים בְּעַנְפּוֹי וְשָׁרָשׁוֹי.

עַיְינִין בְּעִגּוּלָא מִסִּטְרָא דְאָת י', בַּאֲרִיכוּ מִסִּטְרָא דְאָת ו', כַּנְפֵי עֵינָא אִינוּן ה"ה, בְּאַרְבַּע אַתְוָון אִלֵּין אִיהוּ עֵינָא "בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה" (ויקרא יט, לה), וְהָכִי כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר בֵּיהּ תִּשְׁכַּח יְהֹוָה, דְּאָזִיל בַּמִּדָּה וּבַמִּשְׁקָל, וְאִיהוּ בַּמִּדָּה וּבַמִּשְׁקָל דְּדִבּוּרָא, קָלָא אִיהוּ שֶׁקֶל, מִדָּה דִבּוּר, כַּנְפֵי תִּקְלָא תְּרֵין הֲבָלִין דְּאִינוּן אֲמִירָה וּקְרִיאָה.

גַּוָּונִין דְּעֵינָא, חִוָּור לְבָנָ"ה סוּמָק מַאֲדִי"ם, יָרוֹק חַמָּ"ה, אוּכָּם שַׁבְּתַא"י, תְּכֵלֶת צֶדֶ"ק, וְאִינוּן כְּגַוְונָא דְחֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת יְסוֹד וּמַלְכוּת, תְּרֵי כְּרוּבֵי עֵינָא נֶצַח וְהוֹד לְקִבְלַיְיהוּ נֹגַ"הּ כֹּכָ"ב, כְּגַוְונָא דְסִטְרָא דְּדַכְיוּ, הָכִי אִינוּן מִסִּטְרָא אָחֲרָא.

שִׁבְעָה כֹּכְבֵי לֶכֶת אִינוּן שֶׁבַע כְּפוּלוֹת ב ג ד כ פ ר ת כְּגַוְונָא דָא ב בּ ג גּ ד דּ כ כּ פ פּ ר רּ ת תּ, דִּינָא רַפְיָא וְדִינָא קַשְׁיָא, וּבְהוֹן וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב, רָצוֹא בְדָגֶ"שׁ וָשׁוֹב בְּרָפֵ"ה, וְאִינוּן דִּינָא וְרַחֲמֵי. וְהָכִי אִינוּן מִסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁבַע כְּפוּלוֹת, לְקִבְלַיְיהוּ שֶׁבַע רְקִיעִין שֶׁבַע אַרְעִין, וְאִינוּן שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת. וְהָכִי אִינוּן שֶׁבַע תַּרְעִין דְּגֵיהִנָּם וְשֶׁבַע הֵיכָלִין, מַלְיָין נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וַחֲשׁוֹכָא, דְּמִתַּמָּן הֲוָה מִתְנַבֵּא בִּלְעָם חַיָּיבָא, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה" (ישעיהו נא, ו), וְכֹכְבַיָּא דִלְהוֹן עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם" (ישעיהו לד, ד), "הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד" (תהלים קב, כז), וּבַאֲבוּדָא דִלְהוֹן "יִ'שְׂמְחוּ הַ'שָּׁמַיִם וְ'תָגֵל הָ'אָרֶץ" (תהלים צו, יא) דְּאִתְבְּרִיאוּ בִשְׁמָא דְיְהֹוָה.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

(דף קכב' עמוד א')

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא - תִּקּוּנָא שִׁתִּין וְשִׁתָּא

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא "יָד עַל כֵּס יָהּ" (שמות יז, טז). דִּבְגָלוּתָא כֻּלְהוֹ נְהוֹרִין דַּרְגִּין עִלָּאִין מַסְתִּירִין נְהוֹרַיְיהוּ. וְרָזָא דְּמִלָּה "הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (דברים לא, יח). אַמַּאי? אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כֹּלָּא עֲבַד לְטִיבוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל, וְאִיהוּ בָּעֵי דְּאוּמִּין יִשְׁלְטוּן עֲלַיְיהוּ עַד דִּיקַבְּלוּן כָּל עוֹנְשַׁיְיהוּ. בְּגִין כָּךְ אַסְתִּיר נְהוֹרִין דְּכָל דַּרְגִּין, לְמֵיהַב אֲתַר לְסִטְרָא אַחֲרָא דְּיֵיכְלוּן לְאִתְפַּשְׁטָא וּלְשַׁלְּטָאָה. דְּהָא אִי נְהוֹרִין הֲווּ מִתְגַּלְּיָין, לָא הֲווּ יָכְלִין סִטְרָא אַחֲרָא לְאִתְתַּקְּפָא כְּלָל. וּגְבוּרָה דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא אִיהִי צְרִיכָא לְאַסְתָּרָא חֵילָא, דְּלָא יִשְׁתֵּיצוּן מִקָּמָהּ סִטְרִין אָחֲרָנִין. וְרָזָא דָּא "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ" (שמות יז, טז). דְּהָא כֵּס אִשְׁתְּאַר מִכִּסֵּא, י"ה מֵיהֹוָ"ה. וְרָזָא "אַסְתִּיר פָּנַי" (דברים לא, יח), דְּלָא אִשְׁתְּאַר לְאִתְגַּלָּאָה אֶלָּא הַהוּא דְּלָא אֶפְשָׁר בְּלָאו הָכֵי. כְּגַוְנָא דָּא יָד דָּא אַטְמָרַת הָכִי דְּלָא לְאִתְגַּלָּאָה אֶלָּא מַאי דְּאִצְטְרִיךְ וַדַּאי. אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי בְּהַאי יָד יִתְפַּסְּקוּן עֲמָלֵקִים מֵעָלְמָא. בְּגִין כָּךְ "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיהֹוָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות יז, טז).

בְּהַהוּא זִמְנָא (דף קכב' עמוד ב') "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", דָּא יִרְאַת שָׁמַיִם שְׁכִינְתָּא, דִּתְהָא לַהּ אֲתַר לְאִתְפַּשְׁטָא בְּכָל עָלְמָא, מַה דְּלָאו הָכִי בְּקַדְמִיתָא בְּגִין כַּמָּה סִטְרִין אָחֲרָנִין מְסָאֲבִין דְּקַיְּימִין בֵּיהּ. אֲבָל בְּהַהוּא זִמְנָא כֹּלָּא יִתְדַּכֵּי וְיִתְתַּקַּן כִּדְקָא יָאוּת:

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא - תִּקּוּנָא שִׁתִּין וָשֶׁבַע

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה". הָא רַב הַמְנוּנָא סָבָא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) בְּזִמְנָא דְּתִתְּמַר שִׁירָתָא בְּעָלְמָא דִּכְתִיב בַּהּ "תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה" (שיר השירים ד, ח). דְּרוּחָא מֵחָכְמָה סְתִימָאָה נָשִׁיב לְתַתָּא וּבֵיהּ "וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם" (בראשית ח, א). אִלֵּין מַיִין דְּטוֹפָנָא דְּאִינוּן עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל. תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּרוּחָא דָּא יְהֵא נָשִׁיב מִלְעֵילָּא, בֵּיהּ יִתְחַדְּשׁוּן דַּרְגִּין לְעֵילָא. לְבָתַר לְתַתָּא נָחִית וְשָׁרֵי עַל מַלְכָּא מְשִׁיחָא וּמִנֵּהּ יִתְפַּשֵּׁט עַל כֻּלְהוֹ יִשְׂרָאֵל וּבֵיהּ יֵימְרוּן שִׁירָתָא. כְּדֵין יִזְדַּמְּנוּן (דף קכג' עמוד א') כֻּלְהוֹ כַּחֲדָא, מִתְחַבְּרָן כְּחַד עִלָאֵי וְתַתָּאֵי. וְרָזָא דָּא "יָד הַחֲזָקָה" כְּמָה דְּאִתְּמָר בְּמִצְרַיִם "כִּי בְּיָד חֲזָקָה" (שמות יג, ט) וְכוּ'. וְרָזָא דְּמִלָּה עִלָאֵי וְתַתָּאֵי, וּשְׁכִינְתָּא מִתְתַּקְּפָא בְּאֶמְצָעִיתָא בֵּין הַאי לְהַאי. וְרָזָא דָּא "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי" (שיר השירים ד, ח) וְכוּ'. דְּאִינוּן מִתְחַדְּשָׁן בְּהַהוּא נְהוֹרָא חִדּוּשָׁא וַדַּאי. כְּדֵין "תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה" (שיר השירים ד, ח), דָּא רֵישָׁא דִּמְהֵימָנוּתָא חָכְמְתָא סְתִימָאָה, דְּמִתָּמָן תִּיפּוּק שִׁירָתָא דָּא וַדַּאי. "מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת" (שיר השירים ד, ח) וְכוּ' בְּזִמְנָא דְּתִיפּוּק שְׁכִינְתָּא מִגּוֹ קְלִיפִין אִלֵּין דְּגָלוּתָא, כְּדֵין מְשִׁיחוּ אִתְיַשַּׁב עַל רֵישָׁא דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא כִּדְקָא יָאוּת. וְרָזָא דָּא "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", בְּשְׁכִינְתָּא דְּשָׁרְיָת עֲלֵיהּ וּמִתְיַשְׁבָא כִּדְקָא חֲזֵי, וְדָא "יִרְאַת (דף קכג' עמוד ב')  יְהֹוָה" דְּאִתְּמָר בַּהּ "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְהֹוָה" (ישעיהו יא, ג):

(דף קכב' עמוד א')

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא - תִּקּוּנָא שִׁתִּין וְשִׁתָּא

> הגלות ועונשי ישראל כדי להיטיב איתם ולהיפרע מהגוים

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" דָּא "יָד עַל כֵּס יָהּ" (שמות יז, טז). דִּבְגָלוּתָא כֻּלְהוֹ נְהוֹרִין דַּרְגִּין עִלָּאִין מַסְתִּירִין נְהוֹרַיְיהוּ. בגלות, כל האורות  - המדרגות העליונות מסתירות אורותיהם, וסוד הדבר, וְרָזָא דְּמִלָּה "הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (דברים לא, יח). אַמַּאי? אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כֹּלָּא עֲבַד לְטִיבוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל, וְאִיהוּ בָּעֵי דְּאוּמִּין יִשְׁלְטוּן עֲלַיְיהוּ עַד דִּיקַבְּלוּן כָּל עוֹנְשַׁיְיהוּ. מדוע? אלא הקדוש ברוך הוא הכל עושה לטובתם של ישראל ורוצה שאומות העולם ישלטו עליהם עד שיקבלו ישראל כל עונשם שבגינם יצאו לגלות, בְּגִין כָּךְ אַסְתִּיר נְהוֹרִין דְּכָל דַּרְגִּין, לְמֵיהַב אֲתַר לְסִטְרָא אַחֲרָא דְּיֵיכְלוּן לְאִתְפַּשְׁטָא וּלְשַׁלְּטָאָה. לפיכך הסתיר ההארות שבכל המדרגות, כדי לתת מקום לסיטרא אחרא שיוכלו להתפשט ולשלוט ברשות הקדושה,  דְּהָא אִי נְהוֹרִין הֲווּ מִתְגַּלְּיָין, לָא הֲווּ יָכְלִין סִטְרָא אַחֲרָא לְאִתְתַּקְּפָא כְּלָל. שהרי, אם האורות היו מתגלים - לא היו יכולים הסטרא אחרא להתחזק כלל מפני כוח הקדושה והיו מתבטלים.

> סוד הפסוק "כי יד על כס יה" בהעלם היד החזקה, וגילויה לעתיד לבוא

וּגְבוּרָה דְּרוֹעָא שְׂמָאלָא אִיהִי צְרִיכָא לְאַסְתָּרָא חֵילָא, דְּלָא יִשְׁתֵּיצוּן מִקָּמָהּ סִטְרִין אָחֲרָנִין. והגבורה שהיא הזרוע השמאלית היא צריכה להסתיר כוחה כדי שלא יאבדו מפניה הסטרא אחרא, וסוד זה, וְרָזָא דָּא "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ" (שמות יז, טז). דְּהָא כֵּס אִשְׁתְּאַר מִכִּסֵּא, י"ה מֵיהֹוָ"ה. וזה סוד הסתרת כח היד החזקה, וע"כ מכסא נשאר כס, וי"ה נסתר מהוי"ה, וזו השבועה שנשבע הקב"ה שאין השם והכסא שלם עד שיאבד זכרו של עמלק מהעולם, וזה סוד, וְרָזָא "אַסְתִּיר פָּנַי" (דברים לא, יח), דְּלָא אִשְׁתְּאַר לְאִתְגַּלָּאָה אֶלָּא הַהוּא דְּלָא אֶפְשָׁר בְּלָאו הָכֵי. שלא ישארו מגולות אלא אותן המדרגות הנצרכות לקיום העולם שאי אפשר בלאו הכי, כְּגַוְנָא דָּא יָד דָּא אַטְמָרַת הָכִי דְּלָא לְאִתְגַּלָּאָה אֶלָּא מַאי דְּאִצְטְרִיךְ וַדַּאי. כעניין זה, כך נעלמת יד החזקה, ואינה מתגלה בכל תוקפה, אלא רק מה שצריך ודאי אֲבָל לְזִמְנָא דְּאָתֵי בְּהַאי יָד יִתְפַּסְּקוּן עֲמָלֵקִים מֵעָלְמָא. אבל לעתיד לבוא תתגלה היד בכל תוקפה ובזו היד יכרתו העמלקים מהעולם, לפיכך נאמר בְּגִין כָּךְ "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיהֹוָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות יז, טז).

בְּהַהוּא זִמְנָא (דף קכב' עמוד א') "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", דָּא יִרְאַת שָׁמַיִם שְׁכִינְתָּא, דִּתְהָא לַהּ אֲתַר לְאִתְפַּשְׁטָא בְּכָל עָלְמָא, מַה דְּלָאו הָכִי בְּקַדְמִיתָא בְּגִין כַּמָּה סִטְרִין אָחֲרָנִין מְסָאֲבִין דְּקַיְּימִין בֵּיהּ. אֲבָל בְּהַהוּא זִמְנָא כֹּלָּא יִתְדַּכֵּי וְיִתְתַּקַּן כִּדְקָא יָאוּת: יראת שמיים היא השכינה, שיהיה לה מקום להתפשט בכל העולם מה שלא היה כן בתחילה בגלל כמה סיטרא אחרא הטמאים שנמצאים בעולם, אבל באותו הזמן לאחר שתעבירם היד החזקה, הכל יטהר ויתוקן כמו שראוי.

 

תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא - תִּקּוּנָא שֶׁבַע וְשִׁתִּין

> ראש אמנה, רוח שיוצאת מחכמה סתימאה, תייבש את מי המבול שסודם עשו וישמעאל

"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה". הָא רַב הַמְנוּנָא סָבָא אָתֵי והנה רב המנונא סבא בא, פָּתַח וְאָמַר "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) בְּזִמְנָא דְּתִתְּמַר שִׁירָתָא בְּעָלְמָא בזמן שתאמר השירה בעולם שנאמר בה, דִּכְתִיב בַּהּ "תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה" (שיר השירים ד, ח). דְּרוּחָא מֵחָכְמָה סְתִימָאָה נָשִׁיב לְתַתָּא שרוח מחכמה סתימאה תנשוב למטה, ובה וּבֵיהּ "וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם" (בראשית ח, א). אִלֵּין מַיִין דְּטוֹפָנָא דְּאִינוּן עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל. היא הרוח שמעבירה את אלה מי המבול שהם עשו וישמעאל. 

> רוח ח"ס תחדש מדריגות עליונים ובכח היד החזקה דשכינה תתחבר במלך המשיח וממנו לכולם

תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דְּרוּחָא דָּא יְהֵא נָשִׁיב מִלְעֵילָּא, בֵּיהּ יִתְחַדְּשׁוּן דַּרְגִּין לְעֵילָא. בוא וראה, בזמן שרוח זו תנשוב מלמעלה, בה יתחדשו מדרגות למעלה, לְבָתַר לְתַתָּא נָחִית וְשָׁרֵי עַל מַלְכָּא מְשִׁיחָא וּמִנֵּהּ יִתְפַּשֵּׁט עַל כֻּלְהוֹ יִשְׂרָאֵל וּבֵיהּ יֵימְרוּן שִׁירָתָא. אחר כך, תרד למטה ותשרה על מלך המשיח וממנו תתפשט על כל ישראל ובה יאמרו ישראל שירה. כְּדֵין יִזְדַּמְּנוּן (דף קכג' עמוד א') כֻּלְהוֹ כַּחֲדָא, מִתְחַבְּרָן כְּחַד עִלָאֵי וְתַתָּאֵי.  ואז יזדמנו כולם ביחד, מתחברים כאחד עליונים ותחתונים, וזה סוד, וְרָזָא דָּא "יָד הַחֲזָקָה" כְּמָה דְּאִתְּמָר כמו שנאמר בְּמִצְרַיִם "כִּי בְּיָד חֲזָקָה" (שמות יג, ט) וְכוּ'. וְרָזָא דְּמִלָּה עִלָאֵי וְתַתָּאֵי, וּשְׁכִינְתָּא מִתְתַּקְּפָא בְּאֶמְצָעִיתָא בֵּין הַאי לְהַאי. וסוד ענין חיבור עליונים ותחתונים, בכח השכינה שמתחזקת באמצע ביניהם, בין זה לזה, וזה סוד, וְרָזָא דָּא "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי" (שיר השירים ד, ח) וְכוּ'. דְּאִינוּן מִתְחַדְּשָׁן בְּהַהוּא נְהוֹרָא חִדּוּשָׁא וַדַּאי.  וזה הסוד שהם מתחדשים בההוא אור חידוש ודאי, ואז כְּדֵין "תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה" (שיר השירים ד, ח), דָּא רֵישָׁא דִּמְהֵימָנוּתָא חָכְמְתָא סְתִימָאָה, דְּמִתָּמָן תִּיפּוּק שִׁירָתָא דָּא וַדַּאי. זו ראש האמונה חכמה סתימאה שמשם תצא זו השירה ודאי. "מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת" (שיר השירים ד, ח) וְכוּ' בְּזִמְנָא דְּתִיפּוּק שְׁכִינְתָּא מִגּוֹ קְלִיפִין אִלֵּין דְּגָלוּתָא, כְּדֵין מְשִׁיחוּ אִתְיַשַּׁב עַל רֵישָׁא דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא כִּדְקָא יָאוּת. בזמן שתצא השכינה מגוב האריות - אלו הקליפות שבגלות, אז "משיחה", שפע היוצא ממוחא יתיישב על ראש המשיח כמו שראוי. וסוד זה, וְרָזָא דָּא "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל", בְּשְׁכִינְתָּא דְּשָׁרְיָת עֲלֵיהּ וּמִתְיַשְׁבָא כִּדְקָא חֲזֵי, בשכינה שתשרה עליו ותתישב כמו שצריך, והיא וְדָא "יִרְאַת (דף קכג' עמוד ב') יְהֹוָה" דְּאִתְּמָר בַּהּ שנאמר בה "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְהֹוָה" (ישעיהו יא, ג):

קישור לדף זוהר תניינא

תפילה תפ"ט מתוך "תקט"ו תפילות"

תפילה תפ"ט: בהתפשט המלכות בד' כנפות הארץ בסוד היחוד – תעשה כ-ם' סתומה, ותשמור על הולד שיכנס לעיבור בתוכה שלא יהיה ח"ו נפל, ויקים את סוכת דוד בב"א.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. צֶדֶק עוֹלָמִים תִּבְנֶה בְּמָשִׁיחַ, שֶׁהוּא מ' דְּאָדָם שָׁלֵם, שֶׁ-מ' זֹאת נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ נֶאֱמַר, "וְכָל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה" שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא שִׂיחַ, כְּגוֹן, "כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ", שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה תָּמִיד עִם הַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו" – י"ח וְ-ג' מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף עַד דָּן ד"ן דְּאֲ'דֹנָ'י, שֶׁהוּא נָחָשׁ לַהֲפֹךְ אוֹתוֹ לְמַטֵה, וְ-אד' דַּאֲדֹנָי הוּא לְבַדּוֹ נִמְצָא, מִצַּד אָדָם וְדָוִד דִּכְתִיב, "וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה" וְכוּ', לָמָּה? אֶלָּא לְפִי "שֶׁאָדָם אַיִן", שֶׁהֲרֵי לֹא נִשְׁלַם אָדָם בַּעֲבוּר מ' שֶׁלֹּא נִתְקְנָה עַד שֶׁיִּשְׁתַּלֵּם מָשִׁיחַ, מִיָּד "הִנֵּה יַשְׂכִּיל… מְאֹ"ד", בִּשְׁלִימוּ דְּאָדָ"ם, בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן יֵאָמֵר, "וְהָיָה יְהֹוָה לְמֶלֶךְ" וְכוּ' שֶׁ-מ' הִיא נוֹטְרִיקוֹן מַלְכוּת מִתְפַּשֵּׁט לְד' כַּנְפוֹת, אַרְבַּע וָוִי"ן שֶׁלָּהּ צוּרַת ם' סוֹפִית, לְהִשְׁתַּלֵּם הַכֹּל בְּסוֹד אֶחָד, וָא"ו, אֶחָ"ד וַדַּאי. ד' וָוִי"ן כְּגוֹן זֶה, "יְהֹוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אָתָּה" בְּ-מ' יוֹם שֶׁל יְצִירַת הַוָּלָד, שֶׁהַוָּלָד הוּא שָׁמוּר שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה נֵפֶל, אֶלָּא, "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִד" וְכוּ', "וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן" דַּיְקָא, "וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם בִּנְיָן שָׁלֵם" בְּלֹא נֵפֶל.

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים הֲרֵי לְיִחוּדְךָ אָנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת, בְּיִחוּדְךָ תַּצִּיל מְשִׁיחֶךָ מִכָּל צַד, וְיֵאָמֵר בּוֹ "בְּטֶרֶם יָבֹא חֶבֶל לָהּ וְהִמְלִיטָה זָכָר", יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה.

מאמר הגאולה | פקידה בחפזון, זכירה בנחת

תיקון הנפש בפקידה

וְעַתָּה הָבֵן כִּי נִמְצְאוּ בַּמְּאוֹרוֹת בַּיִת וְחוּץ וְנִקְרְאוּ בְּמָשָׁל "נֶפֶשׁ" וְ"גוּף". וְתִיקוּן הַנֶּפֶשׁ הוּא הֲנַעֲשֶׂה בַּפְּקִידָה, וּמִשָּׁם וָהָלְאָה צָרִיךְ תִּיקּוּן הַגּוּף. וְעַל כֵּן נִמְצָא חוֹשֶׁךְ אַחֲרֶיהָ, וּבְרוֹב הַחֹשֶׁךְ הַתּוֹרָה הוֹלֶכֶת וּמִשְׁתַּכַּחַת, וְכָל יַד אָזְלָה וְכָל זְרוֹעַ חָלְשָׁה עַד יָאִיר אוֹר עוֹלָמִים. וְעַל כֵּן גָּמַר הַכָּתוּב וְאָמַר, "כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי" (מיכה ז, ח) וְהוּא מְדַבֵּר עַל הַחֹשֶׁךְ הַזֶּה הַמִּתְחַדֵּשׁ אַחַר הַפְּקִידָה שֶׁכְּבָר הִזְכִּירָהּ, "כִּי נָפַלְתִּי – קָמְתִּי" (מיכה ז, ח).

 

הפקידה מהיסוד ובחיפזון. הזכירה מהתפארת ובנחת.

וְעַתָּה אֲפָרֵשׁ לְךָ עוֹד סוֹד אַחֵר מַה שֶׁנַּעֲשָׂה בַּפְּקִידָה, וְהוּא נִכְלָל בְּפָסוּק, "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים" (שיר השירים ב, ח) וְכוּ', וְהוּא סוֹד גָּדוֹל וְעָצוּם מְאֹד. וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע כִּי הַפְּקִידָה מִן הַיְסוֹד הִיא, וְהַזְּכִירָה מִן הַתִּפְאֶרֶת. וּבְהַגִּיעַ זְמָן הַפְּקִידָה נִתְעוֹרֵר הַתִּפְאֶרֶת בָּרִאשׁוֹנָה, וְהוֹרִיד הַיְסוֹד אֶל הַשְּׁכִינָה הָעוֹמֶדֶת בְּקֵץ הַחֹשֶׁךְ. וּכְשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ יָדְעָה כִּי הַתִּפְאֶרֶת הוּא שֶׁנִּתְעוֹרֵר – אַף עַל פִּי שֶׁהַיּוֹרֵד אֵינוֹ אֶלָּא הַיְסוֹד, וְלָכֵן אָמַר "קוֹל דּוֹדִי" וְהוּא הַתִּפְאֶרֶת, פֵּירוּשׁ שׁוֹמַעַת אֲנִי אֶת קוֹל דּוֹדִי. וְהָאֱמֶת כִּי מֵרָחוֹק שׁוֹמַעַת וְלֹא קָרַב אֵלֶיהָ – רַק הַיְסוֹד, וְעָלָיו אָמְרָה, "הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת" (שיר השירים ב, ח).

וּרְאֵה שֶׁבְּמִצְרַיִם כָּתוּב, "וְעָבַר ה' לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם" (שמות יב, כג) וְכָתוּב "וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח" (שם), כִּי בִּהְיוֹת מִצְרַיִם מְלֵיאָה גִּילּוּלִים וְשִׁיקּוּצִים לֹא תַּעֲמוֹד בָּהּ הַקְּדוּשָׁה הַרְבֵּה כִּי רַק דֶּרֶךְ הָעֲבָרָה – מִידֵי בּוֹאָהּ תֵּצֵא מִיָּד. וּבְכָל פִּתְחֵי הַבָּתִּים שֶׁהָיוּ שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שָׁם הָיְתָה דּוֹלֶגֶת הַקְּדוּשָׁה וְשׁוֹרָה עַל הַפֶּתַח וְעוֹמֶדֶת שָׁם לְפִי שָׁעָה, עַד שֶׁבִּרְאוֹת הַמַּשְׁחִית אֶת הַקְּדוּשָׁה שׁוֹרָה שָׁם – הָיָה סָר וְלֹא הָיָה קָרֵב. אַךְ הַכֹּל בְּדִילוּג הָיָה וְלֹא עָמְדָה הַרְבֵּה מִפְּנֵי רוֹב הַטּוּמְאָה שֶׁהָיְתָה שָׁם. כִּי טֶרֶם תָּבִין וְתֵדַע בַּדָּבָר – כְּבָר עָבְרָה מִשָּׁם הַקְּדוּשָׁה וְלֹא תֶּהֱנֶה מִמֶּנָּה. אַךְ לֶעָתִיד לָבוֹא לֹא כָּךְ יִהְיֶה, כִּי תַּחַת שֶׁבְּמִצְרַיִם הָיָה בְּחִיפָּזוֹן מִזֶּה הַטַּעַם שֶׁאָמַרְתִּי, לֶעָתִיד כָּתוּב, "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה'" (ישעיהו נב, יב), הוֹלֵךְ וְלֹא עוֹבֵר.

וְכֵן כָּתוּב, "מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם"  וְכוּ' "צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ" (ישעיהו סג, א)" כִּי הַתִּיקוּן יִהְיֶה גָּדוֹל וְשִׁיבְרוֹן הַטּוּמְאָה שִׁיבָּרוֹן שָׁלֵם. וּכְבָר יִכָּנְעוּ כֻּלָּם לִפְנֵי אֲדוֹנֵיהֶם. וְעַל כֵּן לֹא יִהְיֶה חִיפָּזוֹן וְזֶה בַּזְּכִירָה.

אַךְ בַּפְּקִידָה לֹא כֵּן, כִּי עֲדַיִין לֹא הִגִּיעַ הַתִּיקוּן אֶל נָכוֹן, וְעַל כֵּן כָּאן נֶאֱמַר, "מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת" (שיר השירים ב, ח). וְהֶהָרִים הָאֵלֶּה וְהַגְּבָעוֹת הֵם הַרֲרֵי הַחֹשֶׁךְ וּגְבָעוֹת הָאֲפֵילָה אֲשֶׁר לַקְּלִיפָּה. וּמִפְּנֵי הֱיוֹת יִשְׂרָאֵל אֲסוּרִים שָׁם – עֲלֵיהֶם יְדַלֵּג.

 

יציאת הנשמות העשוקות בעת הפקידה.

אַךְ עַתָּה אֲפָרֵשׁ לְךָ זֶה הָעִנְיָן הֵיטֵב וְתָבִין סוֹד גָּדוֹל מְאֹד כִּי כַּמָּה נְשָׁמוֹת הֵן מֵעוֹשָּׁקוֹת מִיָּמִים קַדְמוֹנִיּוֹת בְּקִצְבֵי הֶהָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ מִשָּׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה – מִפְּנֵי רוֹב הִתְגַּבְּרוּת הַטּוּמְאָה הַמִּתְגַּבֶּרֶת כְּנֶגְדָּן – בַּל יִתְּנוּ אֶתְהֶן לָצֵאת, וְהֵן עֲתִידוֹת לָצֵאת טֶרֶם גְּאֻלָּתֵנוּ. וְאֵיךְ תֵּצֶאנָה אִם לֹא יָכְלוּ לָצֵאת עַד הַיּוֹם? אֶלָּא שֶׁבִּרְבוֹת הָאוֹר אֲלֵיהֶן בַּפְּקִידָה – תֵּצֶאנָה, כִּי אָז יִהְיֶה מְדַלֵּג הַצַּדִּיק שֶׁאָמַרְתִּי עַל כָּל הֶהָרִים וְעַל כָּל הַגְּבָעוֹת אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁם הַנְּשָׁמוֹת הָהֵנָּה. וּבְהַגִּיעוֹ שָׁם לָקְחוּ הַנְּשָׁמוֹת אוֹר מִמֶּנּוּ וְכֹחַ גָּדוֹל מְאֹד וּבְכֹחַ הַהוּא תֵּצֶאנָה מִשָּׁם. אַךְ לֹא יַעֲמוֹד הַצַּדִּיק עַל הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת זְמָן הַרְבֵּה כִּי טֶרֶם תַּרְגִּישׁ הַקְּלִיפָּה צָרִיךְ שֶׁהַצַּדִּיק כְּבָר "חָלַף הָלַךְ לוֹ" (שיר השירים ב, יא).

וְתֵדַע כִּי רוֹב הַנְּשָׁמוֹת הָאֵלֶּה הֵם בְּנֵי דּוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. וּכְבָר יָדַעְתָּ לָמָּה נִקְרָא בְּנֵי הַדּוֹר בַּנְשָׁמוֹת, אַף נְשָׁמוֹת גַּם כֵּן אֲחֵרוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד תֵּצֶאנָה מִן הַזְּמָן הַהוּא וָהָלְאָה בְּעִיתָן לְהִתְתַּקֵּן וְלִהְיוֹת הָעוֹלָם בְּאוֹרָה רַבָּה וַעֲצוּמָה.