Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

תיקוני זהר חדש

פָּתַח וְאָמַר, בּוּצִינָא קַדִּישָׁא עַד כְּעַן הֲוָה קִירְטָא בִּידָךְ. מִכָּאן וְאֵילָךְ הָא אִסְתַּלְּקַת בְּעִלָּאִין. נָטוּר גַּרְמָךְ מֵאַבְנִין דִּילָהּ. דְּהָא בְּפוּמָא דְּצַדִּיקִים אִיהִי מִסְתַּלְּקָא בִּצְלוֹתִין דִּילְהוֹן לְגַבֵּי בַּעְלָהּ וּבְעוֹבָדִין דִּילְהוֹן, דְּהַאי אַבְנָא כַּד נַחְתַּת לְתַתָּאה אִיהִי אֶבֶן בֹּחַן, דְּעָלֵהּ אִתְּמַר "יְהֹוָה צַדִּיק יִבְחָן" (תהלים יא, ה)  וּבָהּ נִתְנַסּוּ אֲבָהָן. וּבְגִין דָּא אִתְּמַר "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים" (תהלים קיח, כב) דְּאִנּוּן אֲבָהָן. וְכַד נַחְתַּת לְתַתָּא נַחְתַּת כְּגַוְנָא דָּא הוהי. וְכַד אִסְתַּלְּקַת אִתְּמַר בָּהּ "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה" (תהלים קיח, כב), כְּגַוְנָא דָּא יְהֹוָה. בָּהּ נִתְנַסָּה אַבְרָהָם בָּעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת. וּבְזִמְנָא נִתְנַסָּא בָּהּ בַּר נָשׁ, אִיהוּ מָאִיךְ. וּלְבָתַר דְּקָאִים בְּנִסְיוֹנָא דִילֵהּ, אִיהִי אִסְתַּלְּקַת בֵּהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, דְּאִיהוּ יְהֹוָה. בְּהַהוּא זִמְנָא אִסְתְּלַק בָּהּ בַּר נָשׁ עַל כָּל אִנּוּן דַּרְגִּין וּמְמַנָּן דְּאִתְנַסֵּי בְּהוֹן בַּר נָשׁ.

וְכַד חָזָא ס"מ דְּיַהֲבִין לֵהּ רְשׁוּ עַל צַדִּיק לְמֶהֱוֵי לֵהּ נִסָּיוֹן, וְחָזָא דְּאִיהוּ קָאִים בְּקִיּוּמָא אִיהוּ אָמַר, "וְכָל זֶ'ה אֵינֶנּ'וּ שֹׁוֶ'ה לִ'י" (אסתר ה, יג). וְאִי תֵּימָא דְּעַל מָרְדְּכַי אָמַר לֵהּ הָמָן? וַדַּאי הָמָן דֻּגְמָא דְּס"מ הֲוָה לֵהּ, דְּבֵהּ אִתְלַבַּשׁ. וַעֲשָׂרָה כִּתְרִין תַּתָּאִין אִתְלַבְּשׁוּ בְּעֶשֶׂר בְּנוֹי. וּבְגִין דְּקָאִים מָרְדְּכַי בְּנִסְיוֹנָא, יָהַב לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּידֵהּ.

 

זוהר ח"ב קפה ע"א

כְּתִיב "וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד ליהו"ה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל" (ויקרא טז, ח). דָּא אִיהוּ הַהוּא חֶדְוָה דְּהַהוּא דַּלְטוֹרָא, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָטִיל עִמֵּיהּ גּוֹרָל, וְזַמִּין לֵיהּ, וְלָא יָדַע דְּנוּר דָּלִיק אַטִּיל עַל רֵישֵׁיהּ, וְעַל עַמָּא דִּילֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר "כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ" (משלי כה, כב):

וְסִימָנָךְ, "אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה כִּי אִם אוֹתִי" (אסתר ה, יב). וּכְתִיב, "וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב" (אסתר ה, ט). בְּהַהוּא חוּלָקָא דְּנָטִיל, וְאָזִיל לֵיהּ. וּלְבָתַר כַּד אָתֵי מַלְכָּא עִלָּאָה, לְבֵי מַטְרוֹנִיתָא, מַטְרוֹנִיתָא תַּבְעַת עָלָהָא, וְעַל בְּנָהָא, וְעַל עַמָּא מִן מַלְכָּא.

וַאֲפִילּוּ בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, וְצַלּוּ צְלוֹתִין בְּכָל יוֹמָא, אִיהִי סַלְקַת בְּיוֹמָא דָּא, לְקָמֵי מַלְכָּא עִלָּאָה, וְתַבְעַת עַל בְּנָהָא. וּכְדֵין אִתְגְּזָרוּ, כָּל אִינּוּן נוּקְמִין, דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד עִם אֱדוֹם, וְאִתְגְּזַר הֵיךְ זַמִין דַּלְטוֹרָא דָּא לְאִתְעַבְּרָא מֵעָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" (ישעיהו כה, ח):וְסִימָנִךָ, בְּזִמְנָא דְּגָלוּתָא, "כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי" (אסתר ז, ד) וְגוֹ'. "כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ" (אסתר ז, ד). מַאי בְּנְזֶק הַמֶּלֶךְ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, "וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל" (יהושע ז, ט). דְּהָא שְׁמָא עִלָּאָה, לָא אִתְקָיָּים בְּקִיּוּמֵיהּ, וְדָא אִיהוּ "בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ" (אסתר ז, ד):

וּכְדֵין "וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה" (אסתר ז, ו) כְּדֵין, נְהִירוּ דְּאַנְפִּין, וְכָל חִידוּ אִשְׁתְּכַח, וְיִשְׂרָאֵל נַפְקֵי לְחִירוּ, בְּהַהוּא יוֹמָא. כְּדֵין מֵהַהוּא יוֹמָא וּלְהָלְאָה, חִירוּ וְחֶדְוָה בְּאִתְגַּלְּיָא, לְשַׁלְּטָאָה עָלַיְיהוּ, כְּדֵין בָּעֵי לְמֵחדֵי עִמְּהוֹן, מִכָּאן וּלְהָלְאָה, כְּמָה דְּיָהֲבוּ לֵיהּ חוּלָקָא לְאִתְפָּרְשָׁא מִנְהוֹן, הָכִי נָמֵי יַהֲבִין לִשְׁאַר עַמִּין, לְאִתְפָּרְשָׁא מִנְּהוֹן לְתַתָּא:

תיקוני זהר חדש

פָּתַח וְאָמַר, בּוּצִינָא קַדִּישָׁא עַד כְּעַן הֲוָה קִירְטָא בִּידָךְ. מִכָּאן וְאֵילָךְ הָא אִסְתַּלְּקַת בְּעִלָּאִין. נָטוּר גַּרְמָךְ מֵאַבְנִין דִּילָהּ. פתח ואמר, רשב"י המאור הקדוש, עד עכשיו היתה הקירטא בידך, מכאן ואילך הרי עלתה בעליונים. שמור עצמך מהאבנים שלה, דהיינו מהניסיונות והיסורים שלה. דְּהָא בְּפוּמָא דְּצַדִּיקִים אִיהִי מִסְתַּלְּקָא בִּצְלוֹתִין דִּילְהוֹן לְגַבֵּי בַּעְלָהּ וּבְעוֹבָדִין דִּילְהוֹן, שהרי בפיהם של הצדיקים היא עולה בתפילות שלהם לגבי בעלה, במעשים שלהם. דְּהַאי אַבְנָא כַּד נַחְתַּת לְתַתָּאה אִיהִי אֶבֶן בֹּחַן, דְּעָלֵהּ אִתְּמַר "יְהֹוָה צַדִּיק יִבְחָן" (תהלים יא, ה) שהאבן הזו, כאשר יורדת למטה היא אבן בוחן, שעליה שנאמר, "יְהֹוָה צַדִּיק יִבְחָן" (תהלים יא, ה). וּבָהּ נִתְנַסּוּ אֲבָהָן. וּבְגִין דָּא אִתְּמַר "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים" (תהלים קיח, כב) דְּאִנּוּן אֲבָהָן. ובה נתנסו האבות, ובשביל זה נאמר, "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים" (תהלים קיח, כב), שהם האבות. וְכַד נַחְתַּת לְתַתָּא נַחְתַּת כְּגַוְנָא דָּא הוהי. וְכַד אִסְתַּלְּקַת אִתְּמַר בָּהּ "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה" (תהלים קיח, כב), כְּגַוְנָא דָּא יְהֹוָה. וכאשר יורדת למטה לנסות את הצדיק היא יורדת בצירוף של שם הוה"י  שהוא יהו"ה למפרע שהוא דין. וכשעולה נאמר בה, "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה" (תהלים קיח, כב), כסדר הישר - יהו"ה. בָּהּ נִתְנַסָּה אַבְרָהָם בָּעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת. . בה נתנסה אברהם בעשר נסיונות. וּבְזִמְנָא נִתְנַסָּא בָּהּ בַּר נָשׁ, אִיהוּ מָאִיךְ. וּלְבָתַר דְּקָאִים בְּנִסְיוֹנָא דִילֵהּ, אִיהִי אִסְתַּלְּקַת בֵּהּ לְגַבֵּי בַּעְלָהּ, דְּאִיהוּ יְהֹוָה. בְּהַהוּא זִמְנָא אִסְתְּלַק בָּהּ בַּר נָשׁ עַל כָּל אִנּוּן דַּרְגִּין וּמְמַנָּן דְּאִתְנַסֵּי בְּהוֹן בַּר נָשׁ. ובזמן שאדם מתנסה בה הוא הוא בשפלות. ולבסוף, כאשר עמד האדם בניסיונות שלו, היא עולה לגבי קב"ה בעלה שהוא יהו"ה. באותו הזמן, עולה האדם על ידה למעלה מכל המדרגות, ומעל כל הממונים שעל ידם התייסר האדם.

וְכַד חָזָא ס"מ דְּיַהֲבִין לֵהּ רְשׁוּ עַל צַדִּיק לְמֶהֱוֵי לֵהּ נִסָּיוֹן, וְחָזָא דְּאִיהוּ קָאִים בְּקִיּוּמָא אִיהוּ אָמַר, "וְכָל זֶ'ה אֵינֶנּ'וּ שֹׁוֶ'ה לִ'י" (אסתר ה, יג). וכאשר רואה ס"מ, שנותנים לו רשות לנסות את הצדיק, וראה שהוא עמד במעמדו, הוא אומר "וְכָל זֶ'ה אֵינֶנּ'וּ שֹׁוֶ'ה לִ'י" (אסתר ה, יג). שבהם סופי תיבות הוה"י למפרע. וְאִי תֵּימָא דְּעַל מָרְדְּכַי אָמַר לֵהּ הָמָן? וַדַּאי הָמָן דֻּגְמָא דְּס"מ הֲוָה לֵהּ, דְּבֵהּ אִתְלַבַּשׁ. וַעֲשָׂרָה כִּתְרִין תַּתָּאִין אִתְלַבְּשׁוּ בְּעֶשֶׂר בְּנוֹי. ואם תתמה שהרי הפסוק הזה אמר המן על מרדכי? אלא ודאי המן הרשע - דוגמתו של ס"מ היה לו, וס"מ התלבש בו, ועשרה כתרים התחתונים של הטומאה שהם עשרת הספירות של הטומאה התלבשו בעשרת בניו.וּבְגִין דְּקָאִים מָרְדְּכַי בְּנִסְיוֹנָא, יָהַב לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּידֵהּ. ובגלל שעמד מרדכי הצדיק בניסיון ולא כרע והשתחווה להמן, מסר הקב"ה את המן בידו.

 

זוהר ח"ב קפה ע"א

כְּתִיב כתוב, "וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד ליהו"ה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל" (ויקרא טז, ח). דָּא אִיהוּ הַהוּא חֶדְוָה דְּהַהוּא דַּלְטוֹרָא, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָטִיל עִמֵּיהּ גּוֹרָל, וְזַמִּין לֵיהּ, וְלָא יָדַע דְּנוּר דָּלִיק אַטִּיל עַל רֵישֵׁיהּ, וְעַל עַמָּא דִּילֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר זוהי השמחה ההיא של המקטרג ההוא, כדי שהקדוש ברוך הוא יפיל עמו גורל, ומזמין אותו, ולא יודע המקטרג שאש דולק שם על ראשו ועל העם שלו, כמו שנאמר, "כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ" (משלי כה, כב):

וְסִימָנָךְ, "אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה כִּי אִם אוֹתִי" (אסתר ה, יב). וּכְתִיב, "וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב" (אסתר ה, ט). בְּהַהוּא חוּלָקָא דְּנָטִיל, וְאָזִיל לֵיהּ. וּלְבָתַר כַּד אָתֵי מַלְכָּא עִלָּאָה, לְבֵי מַטְרוֹנִיתָא, מַטְרוֹנִיתָא תַּבְעַת עָלָהָא, וְעַל בְּנָהָא, וְעַל עַמָּא מִן מַלְכָּא. בחלק ההוא שנוטל, והולך לו. ובסוף, כאשר בא המלך העליון לבית המלכה, המלכה מבקשת עליה ועל בניה ועל עמה מן המלך.

וַאֲפִילּוּ בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, וְצַלּוּ צְלוֹתִין בְּכָל יוֹמָא, אִיהִי סַלְקַת בְּיוֹמָא דָּא, לְקָמֵי מַלְכָּא עִלָּאָה, וְתַבְעַת עַל בְּנָהָא. ואפילו בזמן שישראל בגלות ומתפללים תפלות בכל יום, היא עולה ביום זה לפני המלך העליון ומבקשת על בניה, וּכְדֵין אִתְגְּזָרוּ, כָּל אִינּוּן נוּקְמִין, דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד עִם אֱדוֹם, וְאִתְגְּזַר הֵיךְ זַמִין דַּלְטוֹרָא דָּא לְאִתְעַבְּרָא מֵעָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" (ישעיהו כה, ח): ואז נגזרות כל אותן נקמות שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות עם אדום, ונגזר איך עתיד המקטרג הזה לעבר מן העולם, כמו שנאמר, "בלע המות לנצח" (ישעיהו כה, ח).

וְסִימָנָךְ, בְּזִמְנָא דְּגָלוּתָא, "כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי" (אסתר ז, ד) וְגוֹ'. "כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ" (אסתר ז, ד). מַאי בְּנְזֶק הַמֶּלֶךְ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, "וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל" (יהושע ז, ט). דְּהָא שְׁמָא עִלָּאָה, לָא אִתְקָיָּים בְּקִיּוּמֵיהּ, וְדָא אִיהוּ "בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ" (אסתר ז, ד): מה זה בנזק המלך? כמו שנאמר, "והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול" (יהושע ז, ט). שהרי השם העליון לא מתקים בקיומו, וזהו בנזק המלך.

וּכְדֵין "וְהָמָן נִבְעַת מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה" (אסתר ז, ו) כְּדֵין, נְהִירוּ דְּאַנְפִּין, וְכָל חִידוּ אִשְׁתְּכַח, וְיִשְׂרָאֵל נַפְקֵי לְחִירוּ, בְּהַהוּא יוֹמָא. ואז, "והמן נבעת מלפני המלך והמלכה" (אסתר ז, ו). אז אור הפנים וכל שמחה נמצאת, וישראל יוצאים לחרות ביום ההוא. כְּדֵין מֵהַהוּא יוֹמָא וּלְהָלְאָה, חִירוּ וְחֶדְוָה בְּאִתְגַּלְּיָא, לְשַׁלְּטָאָה עָלַיְיהוּ, כְּדֵין בָּעֵי לְמֵחדֵי עִמְּהוֹן, מִכָּאן וּלְהָלְאָה, כְּמָה דְּיָהֲבוּ לֵיהּ חוּלָקָא לְאִתְפָּרְשָׁא מִנְהוֹן, הָכִי נָמֵי יַהֲבִין לִשְׁאַר עַמִּין, לְאִתְפָּרְשָׁא מִנְּהוֹן לְתַתָּא: ואז, מהיום ההוא והלאה, חרות ושמחה בגלוי לשלט עליהם, ואז צריך לשמח עמהם. מכאן והלאה, כמו שנתנו לו חלק להתרחק מהם, כך גם נותנים לשאר העמים להתרחק מהם למטה.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

וְהָא מט"ט שָׂרָא רַבָּא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' אַנְתְּ נְהִירוּ דְּנָהִיר בְּעָלְמָא, וּמִינָּךְ מִתְנַהֲרִין כַּמָּה אָחֲרָנִין לְאַנְהָרָא לְכָל סְטַר. וְרָזָא דָּא "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים" (דניאל יב, ג). דְּהָא שִׁמְשָׁא נַטִּיל כָּל חֵילָא לְאַפָּקָא לְעָלְמָא. לְבָתַר מִינֵּיהּ אִתְפְּרַשׁ חֵילָא לְכֻלְּהוּ כּוֹכְבַיָּא, וְכָל חַד עָבֵיד דִּילֵיהּ בְּעָלְמָא. וְרָזָא דָּא "שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת" (שמות יח, כא). דְּהָא מִילִין מִסְתַּדְּרָן הָכִי בְּסִידוּרָא שְׁלִים, דָּא בָּתַר דָּא כִּדְקָא יָאוּת.
וּמֹשֶׁה בְּקַדְמִיתָא אִיהוּ הֲוָה קָאִים לְדַבְּרָא כָּל יִשְׂרָאֵל, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ 'שָׁקוּל מֹשֶׁה כְּשִׁשִּׁים רִבּוֹא' (מכילתא יתרו א). וְעִם כָּל דָּא אָמַר לֵיהּ יִתְרוֹ "נָבֹל תִּבֹּל" (שמות יח, יח) וְכוּ', דְּכֹלָּא בְּרָזָא עִלָּאָה. דְּהָא מִילִין לְתַתָּא אִצְטְרִיךְ לְמֶיהֱוֵי כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא, וְאִי לֵית אִינוּן הָכִי לָא מִתְקַיְּימִין בְּקִיּוּמָא. בְּגִין כָּךְ נָבֹל תִּבֹּל וְכוּ' דְּהָכִי לָא מִסְתַּדְּרָן לְעֵילָא, אֶלָּא בְּרָזָא דְּשָׁרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת וְכוּ'. מֹשֶׁה לְעֵילָא מִכֻּלְהוֹ, כְּלָלָא דְּכֹלָּא, וּמִינֵּיהּ מִתְפָּרְשָׁאן לְנַטְּלָא כָּל חַד מֵאִינּוּן רֵישִׁין בְּקַדְמִיתָא. וּתְחוֹתַיְיהוּ מִתְפָּרְשָׁאן כָּל שְׁאָר מְשָׁרְיָין. כְּדֵין "וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם" (שמות יח, כג), לְאִשְׁתַּכְּחָא כָּל חַד בְּדַרְגֵּיּה דְּחָזֵי לֵיהּ, וְלָא כֹּלָּא בִּכְלָלָא חַד בְּעִרְבּוּבְיָא. בְּשָׁלוֹם, דְּכֹלָּא נָטִיל מֵהַהוּא שְׁלָמָא עִלָּאָה.

וְהָא מט"ט שָׂרָא רַבָּא אָתֵי פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' והנה מט"ט השר הגדול בא פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, אַנְתְּ נְהִירוּ דְּנָהִיר בְּעָלְמָא, אתה האור שמאיר בעולם, וּמִינָּךְ מִתְנַהֲרִין כַּמָּה אָחֲרָנִין לְאַנְהָרָא לְכָל סְטַר, וממך מאירים כמה אחרים להאיר לכל צד. וזה סוד, וְרָזָא דָּא "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים" (דניאל יב, ג). דְּהָא שִׁמְשָׁא נַטִּיל כָּל חֵילָא לְאַפָּקָא לְעָלְמָא, לְבָתַר מִינֵּיהּ אִתְפְּרַשׁ חֵילָא לְכֻלְּהוּ כּוֹכְבַיָּא, וזה השמש לקח כל את כל הכח – להוציאו לעולם, ואחר כך ממנו מתחלק הכח לכל הכוכבים, וְכָל חַד עָבֵיד דִּילֵיהּ בְּעָלְמָא, וכל אחד עושה תפקידו בעולם. וְרָזָא דָּא וזה סוד התפרטות ההנהגה והאצלה "שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת" (שמות יח, כא). דְּהָא מִילִין מִסְתַּדְּרָן הָכִי בְּסִידוּרָא שְׁלִים, דָּא בָּתַר דָּא כִּדְקָא יָאוּת, שכך מסתדרים דרכי ההנהגה בסידור שלם, זה אחר זה, כמו שראוי.

וּמֹשֶׁה בְּקַדְמִיתָא אִיהוּ הֲוָה קָאִים לְדַבְּרָא כָּל יִשְׂרָאֵל, דְּאִתְּמָר בֵּיהּ ובתחילה משה היה עומד להנהיג לבדו את כל ישראל, שנאמר בו 'שָׁקוּל מֹשֶׁה כְּשִׁשִּׁים רִבּוֹא' (מכילתא יתרו א). וְעִם כָּל דָּא ועם כל זה אָמַר לֵיהּ יִתְרוֹ "נָבֹל תִּבֹּל" (שמות יח, יח) וְכוּ', דְּכֹלָּא בְּרָזָא עִלָּאָה שהכל בסוד עליון. דְּהָא מִילִין לְתַתָּא אִצְטְרִיךְ לְמֶיהֱוֵי כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא, שהרי הדברים למטה צריכים להיות כעין אלה של מעלה וְאִי לֵית אִינוּן הָכִי לָא מִתְקַיְּימִין בְּקִיּוּמָא. ואם הם אינם כך, לא עומדים בקיומם, בְּגִין כָּךְ "נָבֹל תִּבֹּל" וְכוּ' דְּהָכִי לָא מִסְתַּדְּרָן לְעֵילָא, אֶלָּא בְּרָזָא לכן אמר לו יתרו שאין כך דרכי דרכי ההנהגה העליונה אלא בסוד של דְּשָׁרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת וְכוּ'. מֹשֶׁה לְעֵילָא מִכֻּלְהוֹ, כְּלָלָא דְּכֹלָּא, וּמִינֵּיהּ מִתְפָּרְשָׁאן לְנַטְּלָא כָּל חַד מֵאִינּוּן רֵישִׁין בְּקַדְמִיתָא. ומשה למעלה מכולם, וכללות כולם, וממנו מתחלקים ומקבלים בתחילה כל אחד מאלה ראשי העם את ההנהגה וּתְחוֹתַיְיהוּ מִתְפָּרְשָׁאן כָּל שְׁאָר מְשָׁרְיָין. ותחתיו מתחלקים, של שאר המחנות. כְּדֵין ואז "וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם" (שמות יח, כג), לְאִשְׁתַּכְּחָא כָּל חַד בְּדַרְגֵּיּה דְּחָזֵי לֵיהּ, שימצא כל אחד במדרגתו הראויה לו, וְלָא כֹּלָּא בִּכְלָלָא חַד בְּעִרְבּוּבְיָא. ולא כולם בכלל אחד – בערבוביא. בְּשָׁלוֹם, דְּכֹלָּא נָטִיל מֵהַהוּא שְׁלָמָא עִלָּאָה ולכן אמר יבוא בשלום, שהכל נוטלים מההוא השלום העליון שהוא היסוד המוציא את כל השפע וההנהגה שקיבל מעליו ומוסרה למלכות.

תפילה רע"ט: כל הכורע כורע בברוך, וכל הזוקף זוקף בשם, ובכח היחוד יתייחדו האותיות הוי"ה ויסתלקו ישראל מהגלות.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. לִפְנֵי כְּבוֹדֶךָ אָנוּ מִשְׁתַּחֲוִים, לְהוֹרִיד יִחוּדְךָ עִלַּת כָּל הָעִלּוֹת עַד שְׁכִינָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְזֶה, 'כֹּל הַכּוֹרֵעַ כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ', מֵחָכְמָה עֶלְיוֹנָה - רֹאשׁ וּמְקוֹר כָּל בְּרָכוֹת רָאשֵׁי תֵבוֹת בָּרוּךְ וַדַּאי, שֶׁשָּׁם יוֹרֵד יִחוּדְךָ, וּבַהִשְׁתַּחֲוָיָה הַזֹּאת אָנוּ מוֹשְׁכִים אוֹתוֹ עַד שְׁכִינָתְךָ וַדַּאי לְהִשְׁתַּלֵּם בָּהּ אֶחָד, מִיָּד, 'כֹּל הַזּוֹקֵף זוֹקֵף בַּשֵּׁם' שֶׁהֲרֵי בַּכְּרִיעָה יִתְחַבְּרוּ ג' אוֹתִיּוֹת יה"ו בְּ-ה' אַחֲרוֹנָה לְחַבֵּר אֶת הָאֹהֶל לִהְיוֹת אֶחָד, מִשָּׁם וּלְהָלְאָה הַכֹּל בְּיִחוּד אֶחָד יַעֲלֶה בִּזְקִיפָה שֶׁבָּהּ, "וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים", כֹּל הַזּוֹקֵף זוֹקֵף בַּשֵּׁם וַדַּאי. שֶׁכֵּן יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, יִחוּד הָעֶלְיוֹן צָרִיךְ שֶׁיִּתְגַּלֶּה לָהֶם לְמַטָּה לְחַבֵּר שָׁם אוֹתִיּוֹת שִׁמְךָ הַקָּדוֹשׁ בְּיִחוּד אֶחָד וּמִיָּד יִסְתַּלְּקוּ מִן הַגָּלוּת בְּתִקּוּן שָׁלֵם שֶׁיֵּאָמֵר בּוֹ "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ... כִּי הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהוָֹה" וַדַּאי.

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. גִּלִּיתָ לָנוּ יִחוּדְךָ גַּלֵּה לָנוּ אֲמִתְּךָ כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְקַוִּים לְךָ וּזְקֹף רָאשֵׁינוּ בִּגְאֻלָּה שְׁלֵמָה, יְהוָֹה אַל תְּאַחַר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.

 


 

תפילה ר"פ: בשעה ששם הוי"ה ב"ה ישרה על ב' הכסאות של הרחמים והדין, מיד עולה תקותם של ישראל ויעשה דין באומות העולם.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי הַמְקַוִּים לְךָ נָתַתָּ לָהֶם "חֵלֶק" טוֹב שֶׁנֶּאֱמַר, "חֶלְקִי יְהוָֹה אָמְרָה נַפְשִׁי עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ", וְזֶה חל"ק, כְּלַל אַרְבַּע שֵׁמוֹת גִימַ' "יהוה אהיה, יהוה אדני", שֶׁהֵם כִּסֵּא דִין וְכִסֵּא רַחֲמִים, יהו"ה שׁוֹלֵט עֲלֵיהֶם וּמִיָּד תְּשׁוּבָה בָּאָה עַל כָּל תְּפִלָּה שֶׁלֹּא לַחֲזוֹר רֵיקָם דִּכְתִיב, "גַּם כָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם", שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה שֶׁשִּׁמְךָ הַקָּדוֹשׁ עוֹמֵד עַל שְׁתֵּי הַכִּסְאוֹת הָאֵלֶּה מִיָּד עוֹשֶׂה דִּין בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם. מִי מְיַשֵׁב אוֹתוֹ עַל כִּסְאוֹתָיו? אֶלָּא תִּקְוָה, "חֶלְקִי יְהוָֹה אָמְרָה נַפְשִׁי עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ" וַדַּאי.

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים. הֲרֵי לְיִחוּדְךָ אָנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת, גַּלֵּה לָנוּ "אֲמִתְּךָ" לִשְׁלוֹט בּוֹ שֵׁם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה יהוה בָּ"ה שֶׁלֹּא יִהְיֶה רָחוֹק אֶלָּא קָרוֹב דִּכְתִיב "קָרוֹב יְהוָֹה לְכָל קֹרְאָיו... בֶּאֱמֶת", וְנִמְצָא תְּשׁוּבָה לִתְפִלּוֹתֵינוּ, יְהוָֹה אַל תְּאַחַר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.