תיקון היחוד היומי
תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא
וְעוֹד "וַיִּבֶן" (בראשית ב, כא), לִישָׁנָא "וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה" (בראשית ל, ג), בִּנְיָינָא דְיִבּוּם, וּכְמָה דְהַאי נְקוּדָה אִיהִי סוֹגֶרֶת וּמְסוּגֶרֶת, הָכִי צְרִיכָה בְּרַתָּא דְאִיהִי בְּתוּלָה, לְמֵיהֱוִי סְגוּרָה וּמְסוּגֶרֶת בְּבֵית אָבִיהָ, "בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה" (בראשית כד, טז), דָּא בַּת עֵינָא, סוֹגֶרֶת וּמְסוּגֶרֶת בְעֵינָא, וּתְלַת גַּוָּונִין סַחֲרִין לָהּ, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר" (איוב לג, כט). וְכַד נָחִית לוֹן מֹשֶׁה אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל מִינָהּ, אָמַר "הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה" (שמות יט, טו), שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָקֳבֵל תְּלַת גַּוָּונִין דְּעֵינָא, וְאִיהִי טְמִירָא וּסְתִירָא בְּהוֹן, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ (בראשית כד, טז) בְּהוֹן, עַד דְּאִתְפַּשְׁטַת מִנַּיְיהוּ.
וּבְהַהוּא זִמְנָא דְאִתְפַּשְׁטַת מֵאִלֵּין לְבוּשִׁין, אִתְיַחֲדַת עִם בַּעְלָהּ בְּקִרוּב בִּשְׂרָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת, עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (שם ב, כג-כד), דְּכַךְ דַּרְכָּא לְאִתְיַחֲדָא דְכַר וְנוּקְבָא בְּקִרוּב בָּשָׂר, וְדָא דִבּוּקָא דְּיִחוּדָא דִּלְעֵילָא, דְלָא יְהֵא דָבָר חוֹצֵץ, וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, דְּכַד בַּר נַשׁ מְצַלֵּי וּמְיַיחֵד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּשְׁכִינְתֵּיהּ דְּלָא יְהֵא דָבָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ לְבֵין הַקִּיר, שְׁכִינְתֵּיהּ, דְּלָא יַעֲבִיד פִּרוּד וְקִצּוּץ בֵּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וְרָזָא דְמִלָּה "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ" (שם, שם, כה), "עֲרוּמִּים" בְּקִרוּב בִּשְׂרָא בְּלָא לְבוּשָׁא כְּלָל, וּבְהַהוּא זִמְנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ כַּחֲדָא בְּלָא לְבוּשָׁא כְּלָל, אִתְּמַר בֵּיהּ "וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ" (ישעיה ל, כ).
(דף צב ע"ב) אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר: אַבָּא, מַאי סִיּוּמָא דִקְרָא "וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ" (בראשית, ב, כה)?, אָמַר לֵיהּ: בְּרִי, בַּאֲתַר דְּאִית עֶרְוָה אִית בֹּשֶׁת, וְדָא אִיהוּ יָרֵא בֹּשֶׁת, וּמָאן דְּלֵית לֵיהּ בֹּשֶׁת בְּוַדַּאי לָא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבָהָתוֹי עַל טוּרָא דְסִינַי, וּבֹשֶׁת אִיהוּ בִּתְלַת גַּוָּונִין חִוָּור וְסוּמַק וְיָרוֹק בְּאַנְפִּין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן "לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב" (ישעיה כט, כב) בְּגַוָּון סוּמַק וְיָרוֹק, "וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ" (שם) בְּגַוָּון חִוָּור, וְאִלֵּין תְּלַת גַּוָּונִין דְּאִית בְּהוֹן בֹּשֶׁת אִלֵּין אִינוּן תְּלַת גַּוָּונִין דִּתְלַת קְלִיפִין דֶּאֱגוֹזָא, דְּאִינוּן עִרְיָין דִּבְהוֹן אִתְלַבְּשַׁת קֶשֶׁת וְאִתְחַזְיָיא בְּהוֹן.
וּבְגִין דְּאִינוּן עֲרָיוֹת תְּלַת קְלִיפִין, אִתְּמַר בְּהוֹן 'אֵין דּוֹרְשִׁין בַּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה', וַאֲסִיר לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוֹן, וּבְגִין דָּא אֲסִיר לְעַמָּא קַדִּישָׁא לְאִסְתַּכְּלָא בְּגַוָּונִין דְּקֶשֶׁת, וְדָא רָזָא דְעָרְלָה דְאִית לָהּ תְּלַת קְלִיפִין, דְּצָרִיךְ לְאַעֲבָרָא לוֹן מֵאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, וּמִיָּד "וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם" (בראשית ט, טז), וְעַל אִלֵּין תְּלַת קְלִיפִין אִתְּמַר "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ" (שמות ג, ה), וּמִיָּד "וּרְאִיתִיהָ" (בראשית ט, טז), וּבְזִמְנָא דְמֹשֶׁה הֲוָה מִתְלַבֵּשׁ בְּהוֹן, מַה כְּתִיב בֵּיהּ "אַל תִּקְרַב הֲלֹם" (שם), מִיָּד דְּאִתְפַּשַּׁט מִנַּיְיהוּ אִתְקַרִיב תַּמָּן.
וְעוֹד "וַיִּבֶן" (בראשית ב, כא), לִישָׁנָא "וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה" (בראשית ל, ג), וְעוֹד וַיִּבֶן, לְשׁוֹן וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה, בִּנְיָינָא דְיִבּוּם, הַבִּנְיָן שֶׁל יִבּוּם, וּכְמָה דְהַאי נְקוּדָה אִיהִי סוֹגֶרֶת וּמְסוּגֶרֶת, וּכְמוֹ שֶׁהַנְּקֻדָּה הַזּוֹ הִיא סְגוּרָה וּמְסֻגֶּרֶת, הָכִי צְרִיכָה בְּרַתָּא דְאִיהִי בְּתוּלָה, לְמֵיהֱוִי סְגוּרָה וּמְסוּגֶרֶת בְּבֵית אָבִיהָ, כָּךְ צְרִיכָה הַבַּת, שֶׁהִיא בְתוּלָה, לִהְיוֹת סְגוּרָה וּמְסֻגֶּרֶת בְּבֵית אָבִיהָ, "בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה" (בראשית כד, טז), בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה, דָּא בַּת עֵינָא, זוֹ בַּת הָעַיִן סוֹגֶרֶת וּמְסוּגֶרֶת בְעֵינָא, וּתְלַת גַּוָּונִין סַחֲרִין לָהּ, סוֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת בָּעַיִן, וּשְׁלֹשָׁה גְוָנִים סוֹבְבִים אוֹתָהּ,
וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר "הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר" (איוב לג, כט) וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵ"ל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר, וְכַד נָחִית לוֹן מֹשֶׁה אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל מִינָהּ, אָמַר "הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה" (שמות יט, טו), וּכְשֶׁהוֹרִיד לָהֶם מֹשֶׁה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל מִמֶּנָּה, אָמַר, הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה, שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָקֳבֵל תְּלַת גַּוָּונִין דְּעֵינָא, וְאִיהִי טְמִירָא וּסְתִירָא בְּהוֹן, שְׁלֹשֶׁת יָמִים כְּנֶגֶד שְׁלֹשֶׁת הַגְּוָנִים שֶׁל הָעַיִן, וְהִיא טְמִירָה וְנִסְתֶּרֶת בָּהֶם, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ (בראשית כד, טז) בְּהוֹן, עַד דְּאִתְפַּשְׁטַת מִנַּיְיהוּ וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ בָּהֶם, עַד שֶׁהִתְפַּשְּׁטָה מֵהֶם.
וּבְהַהוּא זִמְנָא דְאִתְפַּשְׁטַת מֵאִלֵּין לְבוּשִׁין, אִתְיַחֲדַת עִם בַּעְלָהּ בְּקִרוּב בִּשְׂרָא, וּבְאוֹתוֹ זְמַן שֶׁהִתְפַּשְּׁטָה מֵהַלְּבוּשִׁים הַלָּלוּ, מִתְיַחֶדֶת עִם בַּעְלָהּ בְּקֵרוּב בָּשָׂר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב "עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת, עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (שם ב, כג-כד), עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. דְּכַךְ דַּרְכָּא לְאִתְיַחֲדָא דְכַר וְנוּקְבָא בְּקִרוּב בָּשָׂר, וְדָא דִבּוּקָא דְּיִחוּדָא דִּלְעֵילָא, דְלָא יְהֵא דָבָר חוֹצֵץ, שֶׁכָּךְ הַדֶּרֶךְ לְהִתְיַחֵד זָכָר וּנְקֵבָה, בְּקֵרוּב בָּשָׂר, וְזֶה הַדִּבּוּק (הַקִּרְבָה) שֶׁל הַיִּחוּד שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָבָר חוֹצֵץ, וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, וּמִשּׁוּם זֶה פֵּרְשׁוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, דְּכַד בַּר נַשׁ מְצַלֵּי וּמְיַיחֵד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּשְׁכִינְתֵּיהּ דְּלָא יְהֵא דָבָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ לְבֵין הַקִּיר, שֶׁכְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל וּמְיַחֵד אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם שְׁכִינָתוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָבָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ לְבֵין הַקִּיר,
שְׁכִינְתֵּיהּ, דְּלָא יַעֲבִיד פִּרוּד וְקִצּוּץ בֵּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, שְׁכִינָתוֹ, (קִרְקוּרוֹ שֶׁל הַקִּיר, קִירוֹת הַלֵּב), שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה פֵּרוּד וְקִצּוּץ בֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ, וְרָזָא דְמִלָּה "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ" (שם, שם, כה), "עֲרוּמִּים" בְּקִרוּב בִּשְׂרָא בְּלָא לְבוּשָׁא כְּלָל, וְסוֹד הַדָּבָר - וַיִּהְיו שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, עֲרֻמִּים בְּקֵרוּב בָּשָׂר בְּלִי לְבוּשׁ כְּלָל, וּבְהַהוּא זִמְנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ כַּחֲדָא בְּלָא לְבוּשָׁא כְּלָל, וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ כְּאֶחָד בְּלִי לְבוּשׁ כְּלָל, אִתְּמַר בֵּיהּ "וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ" (ישעיה ל, כ) נֶאֱמַר בּוֹ וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ.
(דף צב ע"ב) אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר: אַבָּא, מַאי סִיּוּמָא דִקְרָא "וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ" (בראשית, ב, כה)?, אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר: אַבָּא, מַהוּ סִיּוּם הַכָּתוּב וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ? אָמַר לֵיהּ: בְּרִי, בַּאֲתַר דְּאִית עֶרְוָה אִית בֹּשֶׁת, וְדָא אִיהוּ יָרֵא בֹּשֶׁת, אָמַר לוֹ: בְּנִי, בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עֶרְוָה יֵשׁ בֹּשֶׁת, וְזֶהוּ יָרֵא בֹּשֶׁת, וּמָאן דְּלֵית לֵיהּ בֹּשֶׁת בְּוַדַּאי לָא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבָהָתוֹי עַל טוּרָא דְסִינַי, . וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בֹּשֶׁת, בְּוַדַּאי לֹא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי, וּבֹשֶׁת אִיהוּ בִּתְלַת גַּוָּונִין חִוָּור וְסוּמַק וְיָרוֹק בְּאַנְפִּין, וְהַבֹּשֶׁת הוּא בִּשְׁלֹשָׁה גְוָנִים, לָבָן אָדֹם וְיָרֹק בַּפָּנִים, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן "לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב" (ישעיה כט, כב) בְּגַוָּון סוּמַק וְיָרוֹק, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם וְלֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב, בְּגָוֶן אָדֹם וְיָרֹק, "וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ" (שם) בְּגַוָּון חִוָּור, וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ, בְּגָוֶן לָבָן, וְאִלֵּין תְּלַת גַּוָּונִין דְּאִית בְּהוֹן בֹּשֶׁת וּשְׁלֹשֶׁת הַגְּוָנִים הַלָּלוּ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם בֹּשֶׁת אִלֵּין אִינוּן תְּלַת גַּוָּונִין דִּתְלַת קְלִיפִין דֶּאֱגוֹזָא, אֵלּוּ הֵם שְׁלֹשֶׁת הַגְּוָנִים שֶׁל שְׁלֹשׁ קְלִפּוֹת הָאֱגוֹז, דְּאִינוּן עִרְיָין דִּבְהוֹן אִתְלַבְּשַׁת קֶשֶׁת וְאִתְחַזְיָיא בְּהוֹן, שֶׁהֵם עֲרָיוֹת, שֶׁבָּהֶם מִתְלַבֶּשֶׁת הַקֶּשֶׁת וְנִרְאֵית בָּהֶם.
וּבְגִין דְּאִינוּן עֲרָיוֹת תְּלַת קְלִיפִין, וּמִשּׁוּם שֶׁאוֹתָן עֲרָיוֹת - שָׁלֹשׁ קְלִפּוֹת, אִתְּמַר בְּהוֹן 'אֵין דּוֹרְשִׁין בַּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה', וַאֲסִיר לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוֹן, נֶאֱמַר בָּהֶם אֵין דּוֹרְשִׁים בָּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה, וְאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶן, וּבְגִין דָּא אֲסִיר לְעַמָּא קַדִּישָׁא לְאִסְתַּכְּלָא בְּגַוָּונִין דְּקֶשֶׁת, וּמִשּׁוּם זֶה אָסוּר לָעָם הַקָּדוֹשׁ לְהִסְתַּכֵּל בְּגוֹנֵי הַקֶּשֶׁת, וְדָא רָזָא דְעָרְלָה דְאִית לָהּ תְּלַת קְלִיפִין, דְּצָרִיךְ לְאַעֲבָרָא לוֹן מֵאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, וְזֶה סוֹד הָעָרְלָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שָׁלֹשׁ קְלִפּוֹת שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲבִירָם מֵאוֹת בְּרִית הַקֹּדֶשׁ, וּמִיָּד "וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם" (בראשית ט, טז), וּמִיָּד וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, וְעַל אִלֵּין תְּלַת קְלִיפִין אִתְּמַר "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ" (שמות ג, ה), וּמִיָּד "וּרְאִיתִיהָ" (בראשית ט, טז), וְעַל שְׁלֹשֶׁת הַקְּלִפּוֹת הַלָּלוּ נֶאֱמַר שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ, וּמִיָּד וּרְאִיתִיהָ וּבְזִמְנָא דְמֹשֶׁה הֲוָה מִתְלַבֵּשׁ בְּהוֹן, וּבִזְמַן שֶׁמֹּשֶׁה הָיָה מִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם, מַה כְּתִיב בֵּיהּ מַה כָּתוּב בּוֹ? "אַל תִּקְרַב הֲלֹם" (שם), מִיָּד דְּאִתְפַּשַּׁט מִנַּיְיהוּ אִתְקַרִיב תַּמָּן, אַל תִּקְרַב הֲלוֹם, מִיָּד שֶׁהִתְפַּשֵּׁט מֵהֶם, הִתְקָרֵב לְשָׁם.
תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא
תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא חֲמֵיסַר
וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה בְּזִמְנָא דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא, דְּאִתְּמָר בְּהַהוּא זִמְנָא "חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת" (ישעיהו לה, ג) דְּיָדִין צְרִיכִין לְסַלְקָא לְעֵילָא, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת יְהֹוָה" (תהלים קלד, ב). דְּהָא גּוּפָא בְּחִיבּוּרָא חַד עִם רֵישָׁא. אֲבָל יָדִין לָא קָיְימִין הָכִי בַּהֲדֵי אִינוּן תְּרֵין מוֹחֵי. בְּגִין כָּךְ אִינוּן צְרִיכִין לְסַלְקָא לְעֵילָא לְאִתְחַבְּרָא בְּהוּ. וְכֹלָּא רָזָא עִלָּאָה. דְּבִינָה אִיהִי חַיֵּי הַמֶּלֶךְ. גּוּפָא דְּמַלְכָּא בְּחֶסֶד שָׁרֵי. וּבְגִין כָּךְ חֶסֶד וּגְבוּרָה סָלְקִין לְגַבֵּי אִינוּן מוֹחִין, לְאִתְקַשְּׁרָא כֹּלָּא כְּחַד. כְּדֵין בִּרְכָאָן נַגְדִין לְכָל סְטַר. כַּמָּה דְּאָמַר "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם" (ויקרא ט, כב), דְּהָא מִתַּמָּן נַחְתִּין לְאַרָקָא לִבְנִין. וְאִי תֵּימָא דְּנָחִיתוּ אִיהוּ לְגַבַּיְיהוּ? לָאו (דף לב' עמוד א') הָכִי, דְּהָא לָא נָחֲתִין אֶלָּא לְאַנְהָרָא וּלְבָרְכָא. "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל" (שמות יז, יא) דְּהָא בְּזִמְנָא דְּסָלְקִין הָכִי לְעֵילָא, מִתְחַבְּרָן בְּחִיבּוּרָא חֲדָא, כְּגוֹן חָכְמָה וּבִינָה דְּלָא מִתְפָּרְשָׁאן לְעָלְמִין. וּכְדֵין אִתְהֲדָרוּ יְדָא חֲדָא. וְאִתְּמָר בְּהוּ "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז). "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו" כְּתִיב.
וִידִין אִלֵּין קָיְימִין לְאַקָּמָא לַהּ לִשְׁכִינְתָּא לְעֵילָא, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "שְׂמֹאלוֹ" וְכוּ'. דְּהָא כְּדֵין אִתְחַבְּרַת בְּגוּפָא. וְאִי לָא, "הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ" (איכה ב, א) וְכוּ'. וּבְזִמְנָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא שָׁלְטִין מִתְתַּקְּפָן בְּאִינוּן טוּפְרִין, וּכְדֵין יָדִין לָא יָכְלִין לְאַתְרָמָא. וְאִתְּמָר בְּהוּ "וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק" (שמות יז, יא) רָפוֹת וַדַּאי, "בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן" (יחזקאל א, כד). אֲבָל כַּד אִינוּן מִתְתַּקְּפָן אִתְּמָר בְּהוּ "חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת" (ישעיהו לה, ג) עַל יְדָא דִּתְרֵין מְשִׁיחִין, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז). כְּדֵין אִתְהֲדָרוּ חַד, יָד חֲזָקָה וְלָא רַפְיָא.
וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל דָּא יוֹמָא דְּדִינָא רַבָּא, בְּזִמְנָא דִּכְתִיב "עַל כֵּן לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ" (תהלים מו, ג). בְּעִדָּנָא דְּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחַדְּתָא עָלְמָא, דְּהָא כְּדֵין דִּינָא תַּקִּיפָא יִתְּעַר עַל כָּל בִּרְיָין דְּאִתְבְּרִיאוּ. וְכֻלְהוֹ צַדִּיקַיָּא יְהַדְּרוּן בְּדִינָא לְאִתְבָּרְרָא וּלְאִתְלַבְּנָא עַד דְּיִתְדְּכוּן לְגַמְרֵי, לָקֳבֵל בִנְיָנָא חַדְתָא דְּזָמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְנֵי לֵיהּ לְעָלְמָא. וּשְׁאָר בִּרְיָין דְּעָלְמָא בְּהַהוּא תּוּקְפָּא יִתְחַרְבוּן, עַד דִיהַדֵּר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּתִיקּוּנָא דְּבִנְיָנָא אַחֲרָא. מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה מִלָּה גְּנִיזָא לְמָארֵהּ אֲבָל (דף לב' עמוד ב') מֵהַהוּא דִּינָא וַדַּאי דָּחֲלִין כֹּלָּא, בְּגִין כָּךְ וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל. וְלִכְלֹא אַזְמִין מֹשֶׁה בְּתִיקּוּנוֹי עִלָּאִין. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ.
תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּנְיָינָא – תִּקּוּנָא חֲמֵיסַר
"וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" בְּזִמְנָא דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא, דְּאִתְּמָר בְּהַהוּא זִמְנָא בזמן שיבוא מלך המשיח, נאמר על אותו הזמן "חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת" (ישעיהו לה, ג) דְּיָדִין צְרִיכִין לְסַלְקָא לְעֵילָא, דְּאִתְּמָר בְּהוּ שהידים צריכות להעלות למעלה שנאמר "שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת יְהֹוָה" (תהלים קלד, ב). דְּהָא גּוּפָא בְּחִיבּוּרָא חַד עִם רֵישָׁא שהרי הגוף נמצא בחיבור אחד עם הראש, אֲבָל יָדִין לָא קָיְימִין הָכִי בַּהֲדֵי אִינוּן תְּרֵין מוֹחֵי אבל הידיים לא עומדות בחיבור אחד עם שני מוחות החכמה והבינה. בְּגִין כָּךְ אִינוּן צְרִיכִין לְסַלְקָא לְעֵילָא לְאִתְחַבְּרָא בְּהוּ לכן צריכים להעלותן למעלה ולהתחבר במוחין. וְכֹלָּא רָזָא עִלָּאָה, דְּבִינָה אִיהִי חַיֵּי הַמֶּלֶךְ. והכל הוא סוד עליון. בינה נקראת חיי מלך שהיא נותנת חיים ומוחין למלך שהוא ז"א. גּוּפָא דְּמַלְכָּא בְּחֶסֶד שָׁרֵי וּבְגִין כָּךְ חֶסֶד וּגְבוּרָה סָלְקִין לְגַבֵּי אִינוּן מוֹחִין, לְאִתְקַשְּׁרָא כֹּלָּא כְּחַד גוף המלך ז"א, מתחיל בחסד, ולכן חסד וגבורה שהם ב' הידיים – בהרמתן עולות לגבי אלו המוחין, להתקשר הכל כאחד. כְּדֵין בִּרְכָאָן נַגְדִין לְכָל סְטַר ואז ברכות נמשכות לכל צד. כַּמָּה דְּאָמַר "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם" (ויקרא ט, כב), דְּהָא מִתַּמָּן נַחְתִּין לְאַרָקָא לִבְנִין כיון שמשם יורדים להוריד שפע לבנים.
וְאִי תֵּימָא דְּנָחִיתוּ אִיהוּ לְגַבַּיְיהוּ? לָאו (דף לב' עמוד א') הָכִי, דְּהָא לָא נָחֲתִין אֶלָּא לְאַנְהָרָא וּלְבָרְכָא. ואם תשאל, שמורידים הידיים את השפע לעצמם? לא כך, שהם אינם ממשיכים אלא להאיר ולברך כמו שנאמר במשה בשעה שהרים את ב' ידיו אמר בלשון יחיד יָדוֹ, "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל" (שמות יז, יא). דְּהָא בְּזִמְנָא דְּסָלְקִין הָכִי לְעֵילָא, מִתְחַבְּרָן בְּחִיבּוּרָא חֲדָא, כְּגוֹן חָכְמָה וּבִינָה דְּלָא מִתְפָּרְשָׁאן לְעָלְמִין שהרי בזמן שעולות כך למעלה, מתחברות הידיים בחיבור אחד, כמו חכמה ובינה שלא נפרדות לעולם אלא נמצאות ביחוד תדירי. וכן הן, אחרי שעולות, וּכְדֵין אִתְהֲדָרוּ יְדָא חֲדָא חוזרות להיות יד אחת, ונאמר בהן. וְאִתְּמָר בְּהוּ "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז). "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו" כְּתִיב כמו שבאהרן יָדָו בכתיב חסר ויכול להקרא יָדוּ לרמוז שהיו אחד.
וִידִין אִלֵּין קָיְימִין לְאַקָּמָא לַהּ לִשְׁכִינְתָּא לְעֵילָא, דְּאִתְּמָר בְּהוּ "שְׂמֹאלוֹ" וְכוּ'. דְּהָא כְּדֵין אִתְחַבְּרַת בְּגוּפָא וידיים אלו עומדות להקמת השכינה ולהעלותה למעלה, שנאמר בהם 'שמאלו' וכו', שהרי אז מתחברת בגוף בעלה שהוא ז"א. וְאִי לָא, ואם לא עולה למעלה נאמר "הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ" (איכה ב, א) וְכוּ' שארץ היא השכינה ושמים הוא ז"א. וּבְזִמְנָא דְּסִטְרָא אַחֲרָא שָׁלְטִין מִתְתַּקְּפָן בְּאִינוּן טוּפְרִין, וּכְדֵין יָדִין לָא יָכְלִין לְאַתְרָמָא. וְאִתְּמָר בְּהוּ ובזמן שהסטרא אחרא מתחזקים באלה הצפרניים, אז לא יכולות הידיים לעלות, ומיד נאמר "וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק" (שמות יז, יא) רָפוֹת וַדַּאי, "בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן" (יחזקאל א, כד). אֲבָל כַּד אִינוּן מִתְתַּקְּפָן אִתְּמָר בְּהוּ אבל, כאשר הידיים מתחזקות להרימה נאמר בהן "חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת" (ישעיהו לה, ג) עַל יְדָא דִּתְרֵין מְשִׁיחִין על ידי שני המשיחים שנאמר בהם: דְּאִתְּמָר בְּהוּ "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז). כְּדֵין אִתְהֲדָרוּ חַד, יָד חֲזָקָה וְלָא רַפְיָא שאז יחזרו להיות אחד וזה יד החזקה שאינה רפה.
"וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" דָּא יוֹמָא דְּדִינָא רַבָּא, בְּזִמְנָא דִּכְתִיב זה יום הדין הגדול, בזמן שיאמר "עַל כֵּן לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ" (תהלים מו, ג). בְּעִדָּנָא דְּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחַדְּתָא עָלְמָא, דְּהָא כְּדֵין דִּינָא תַּקִּיפָא יִתְּעַר עַל כָּל בִּרְיָין דְּאִתְבְּרִיאוּ בעידן שירצה הקב"ה לחדש את העולם, באותו הזמן דין תקיף יתעורר על כל הבריות שנבראו. וְכֻלְהוֹ צַדִּיקַיָּא יְהַדְּרוּן בְּדִינָא לְאִתְבָּרְרָא וּלְאִתְלַבְּנָא עַד דְּיִתְדְּכוּן לְגַמְרֵי, לָקֳבֵל בִנְיָנָא חַדְתָא דְּזָמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְנֵי לֵיהּ לְעָלְמָא וכל הצדיקים יחזרו למשפט וידונו אותם להתברר ולהתלבן עד שיטהרו לגמרי,על מנת שיוכלו לעמוד כנגד הבנין המחודש של העולם שזמין הקב"ה לבנות את העולם. וּשְׁאָר בִּרְיָין דְּעָלְמָא בְּהַהוּא תּוּקְפָּא יִתְחַרְבוּן, עַד דִיהַדֵּר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּתִיקּוּנָא דְּבִנְיָנָא אַחֲרָא ושאר הבריות בעולם שאינם צדיקים, באותו תוקף הדין יחרבו, ויעבור תיקונים אחרים, עד שיחזירם הקב"ה בתיקון של העולם האחר. מִתַּמָּן וּלְהָלְאָה מִלָּה גְּנִיזָא לְמָארֵהּ אֲבָל (דף לב' עמוד ב') מֵהַהוּא דִּינָא וַדַּאי דָּחֲלִין כֹּלָּא, בְּגִין כָּךְ וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל. וְלִכְלֹא אַזְמִין מֹשֶׁה בְּתִיקּוּנוֹי עִלָּאִין. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ.מֵהַהוּא דִּינָא וַדַּאי דָּחֲלִין כֹּלָּא, ומשם והלאה לאחר חידוש העולם המתוקן, הדבר גנוז לפני הבורא, אבל מאותו הדין ודאי פוחדים כולם ובגלל כך נאמר בְּגִין כָּךְ וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל. וְלִכְלֹא אַזְמִין מֹשֶׁה בְּתִיקּוּנוֹי עִלָּאִין. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ. ולכל כבר הזמין משה תיקונים עליונים. אשרי חלקו.
תפילה שפ"ה מתוך "תקט"ו תפילות"
תפילה שפ"ה: השגת סודות התורה בכוח דבקות העינים, ותכלית דבקותם בחדר העליון שאינו מונהג בהנהגת חד"ר אלא מצד היחוד העליון.
אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הָאֵר לָנוּ אוֹר שֶׁלְּךָ וּמִיָּד יָאִירוּ בָּהֶם עֵינַיִם שֶׁלָּנוּ, ג' גְּוָנִים בְּ-ג' אָבוֹת, בַּת עַיִן – בְּדָוִד. וְכֵן יוּכְלוּ לְהַשִּׂיג סוֹדוֹת שֶׁלְּךָ, שֶׁנֶּאֱמַר בְּךָ, "אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר" שֶׁהוּא מִסְתַּתֵּר מֵעֵינֵי כָּל חַי, לְפִי שֶׁאֵין עֵינַיִם מַגִּיעִים לְהִדָּבֵק בְּךָ כְּלָל, אֶלָּא כְּשֶׁאוֹר שֶׁלְּךָ יֵרֵד עֲלֵיהֶם יֵאָמֵר בָּהֶם, "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתְךָ". וּבַתְּחִלָּה אוֹר הָעֵינַיִם הָיוּ מִצַּד הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁלְּךָ חֶסֶד דִּין וְרַחֲמִים שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ" שֶׁהוּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וַחֲדָרִים חֲדָרִים עוֹמְדִים לְמַעְלָה מְלֵאִים רָזִין עֶלְיוֹנִים, וְלֹא נוֹדָע בָּהֶם אֶלָּא חֶסֶד דִּין וְרַחֲמִים וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מַגִּיעַ שָׁם. וְשָׁם יַעַמְדוּ הָעֵינַיִם לְהִסְתַּכֵּל דִּכְתִיב, "הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו". אֲבָל חֶדֶר אֶחָד עוֹמֵד לְמַעְלָה מִן הַכֹּל שֶׁהוּא, "בֵּית אִמִּי וְחֶדֶר הוֹרָתִי" שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ שָׁם יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לֶעָתִיד לָבוֹא, וְשָׁם יִחוּד שֶׁלְּךָ מִתְגַּלֶּה. וְאוֹתוֹ פָּתַחְתָּ לָנוּ עַתָּה בְּמַרְאֶה סָתוּם לְגַלּוֹת לָנוּ סוֹדוֹת שֶׁלּוֹ, וְזֶה עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי אוֹתָם הַחֲדָרִים, כְּגוֹן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהָיָה שָׁם חֶדֶר וַעֲלִיָּה, וְשִׁמּוּשׁ הָיָה בַּחֶדֶר וְלֹא בָּעֲלִיָּה. וּלֶעָתִיד לָבוֹא הַכֹּל יִהְיֶה אֶחָד, שֶׁהֲרֵי עֲלִיָּה זֹאת בְּאוֹתָם הַחֲדָרִים שֶׁלְּמַטָּה תִּתְפַּשֵּׁט, וְהַכֹּל סוֹד אֶחָד יִהְיֶה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "וְהָיָה יְהֹוָה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים מַהֵר עֲנֵנוּ יְהֹוָה, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְקַוִּים לְיִחוּדְךָ בֶּאֱמֶת, כֵּן תְּגַלֶּה לָנוּ אֲמִתְּךָ, יְהֹוָה אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה.