Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

(דף פא ע"א) אָמַר רַבִּי יִצְחָק כָּל אִינוּן מֵתִים דְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, יִחְיוּן וִיקוּמוּן בְּקַדְמֵיתָא לְעִידָּן דִּיְחֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵיתַיָּא, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַתְעַר עֲלַיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן" (ישעיהו כו, יט), "יִחְיוּ מֵתֶיךָ" אִלֵין אִינוּן דְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, "נְבֵלָתִי יְקוּמוּן" אִלֵּין אִינוּן דִּבְאַרְעָא נוּכְרָאָה, דְלָא כְתִיב בְּהוּ תְּחִיָּה אֶלָּא קִימָה, דְּהָא רוּחָא דְחַיֵּי לָא תִּשְׁרֵי עֲלַיְהוּ אֶלָּא בְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב בְּהוּ "יִחְיוּ". "נְבֵלָתִי יְקוּמוּן" (ישעיהו כו, יט) אִלֵּין דִּלְבָר, יִתְבְּרֵי גוּפָא דִלְהוֹן וִיקוּמוּן גּוּפָא בְּלָא רוּחָא, וּלְבָתַר יִתְגַּלְגְּלוּן מִתְּחוֹת עַפְרָא עַד דְּמָטוּ לְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, וְתַמָּן יְקַבְּלוּן נִשְׁמָתָא וְלָא בִּרְשׁוּ אָחֳרָא, בְּגִין דְּיִתְקַיְימוּן בְּעָלְמָא כִּדְקָא חָזֵי.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, תָּא חֲזִי, בְּשַׁעְתָּא דְזָמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַחָיָיא מֵיתַיָּא, כָּל אִינוּן נִשְׁמָתִין דְּיִתְעָרוּן, כֻּלְּהוֹן יְקוּמוּן בְּהַהוּא דִיּוֹקְנָא מַמָּשׁ דַּהֲווֹ בְּהַאי עָלְמָא, וְנָחִית לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְקָרָא לוֹן בִּשְׁמָהָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא" (ישעיהו מ, כו), וְכָל נִשְׁמָתָא תֵּיעוּל לְדוּכְתָּהָא, וִיקוּמוּן בְּקִיּוּמָא בְּעָלְמָא כְּדְקָא חֲזֵי, וּכְדֵין יְהֵא עָלְמָא שְׁלִים, וְעַל הַהוּא זִמְנָא כְּתִיב "וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר" (ישעיהו כה, ח), דָּא יֵצֶר הָרָע דְּאַחְשִׁיךְ אַפֵּי דְבַר נַשׁ וְשַׁלִּיט בֵּיהּ.
אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, אִי תֵּימָא דְכָל גּוּפִין דְּעָלְמָא יְקוּמוּן וְיִתְעָרוּן מֵעַפְרָא, אִינוּן גּוּפִין דְּאִתְנַטְעוּ בְּנִשְׁמָתָא חֲדָא מַה תְּהֵא מִנַּיְיהוּ? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אִינוּן גּוּפִין דְּלָא זָכוּ וְלָא אַצְלָחוּ הֲרֵי אִינוּן כְּלָא הֲווֹ, כְּמָה דַהֲווֹ עֵץ יָבֵשׁ בְּהַאי עָלְמָא, הָכִי נַמִּי בְּהַהוּא זִמְנָא, וְגוּפָא בַתְרָאָה יְקוּם, הַהוּא דְאִתְנַטַּע וְאַצְלַח וְנָטַע שָׁרָשׁוֹי כִּדְקָא יָאוּת, וְעַל הַהוּא גוּפָא בַתְרָאָה כְּתִיב "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם" (תהלים א, ג), דְּעָבַד אִבִּין וְנָטַע שָׁרָשִׁין וְאַצְלַח כִּדְקָא יָאוּת, וְעַל הַהוּא גוּפָא קַדְמָאָה כְּתִיב "וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב" (ירמיהו יז, ו), "כִּי יָבֹא טוֹב" דָּא תְּחִיַּית הַמֵּתִים.
וְאִתְנְהִיר הַהוּא נְהוֹרָא דְזַמִּין לְאַנְהָרָא לְצַדִּיקַיָּא, דַהֲוָה קַמֵּיהּ גָּנִיז מִיּוֹמָא דְאִתְבְּרִי עָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" (בראשית א, ד), בֵּיהּ זָמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַחָיָא מֵיתַיָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא" (מלאכי ג, כ), וּכְדֵין יִתְגַּבַּר טוֹב בְּעָלְמָא, וְהַהוּא דְאִתְקְרֵי רָע יִתְעֲבַר מֵעָלְמָא, וּכְדֵין אִינוּן גּוּפִין קַדְמָאִין לִיהֲווּ כְלָא הֲווֹ.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק זָמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַרָקָא עַל אִינוּן גּוּפִין רוּחִין, אִי זָכוּ בְּהוּ יְקוּמוּן לְעָלְמָא כִּדְקָא יָאוּת, וְאִם לַאו יְהוֹן קִטְמָא תְּחוֹת רַגְלֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ" (דניאל יב, ב) וְגוֹ'.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְהַאי מָאן דְּאִסְתַּלַּק מֵעָלְמָא עַד לָא מָטוּן יוֹמוֹי לְעֶשְׂרִין שְׁנִין, מֵאָן אֲתַר אִתְעֲנַשׁ, בְּגִין דְּהָא מִתְּלֵיסַר וּלְתַתָּא לַאו בַּר עָנְשָׁא הוּא אֶלָּא בְּחֶטְאָה דַאֲבוֹי, אֲבָל מִתְּלֵיסַר וּלְעֵילָא מַהוּ? אָמַר לֵיהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָס עֲלֵיהּ דְּלֵימוּת זַכָּאָה, וְיָהִיב לֵיהּ אֲגַר טַב בְּהַהוּא עָלְמָא, וְלָא יָמוּת חַיָּיב דְּיִתְעֲנַשׁ בְּהַהוּא עָלְמָא, וְהָא אוּקְמוּהָ.


(דף פא ע"א) אָמַר רַבִּי יִצְחָק כָּל אִינוּן מֵתִים דְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, יִחְיוּן וִיקוּמוּן בְּקַדְמֵיתָא לְעִידָּן דִּיְחֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵיתַיָּא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, כָּל אוֹתָם הַמֵּתִים שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יִחְיוּ וְיָקוּמוּ בָרִאשׁוֹנָה לִזְמַן שֶׁיְּחַיֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַמֵּתִים,  בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַתְעַר עֲלַיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן" (ישעיהו כו, יט), מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן,  "יִחְיוּ מֵתֶיךָ" אִלֵין אִינוּן דְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, יִחְיוּ מֵתֶיךָ - אֵלּוּ הֵם שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,  "נְבֵלָתִי יְקוּמוּן" אִלֵּין אִינוּן דִּבְאַרְעָא נוּכְרָאָה, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן - אֵלּוּ שֶׁבְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה
דְלָא כְתִיב בְּהוּ תְּחִיָּה אֶלָּא קִימָה, שֶׁלֹּא כָתוּב בָּהֶם תְּחִיָּה אֶלָּא קִימָה, דְּהָא רוּחָא דְחַיֵּי לָא תִּשְׁרֵי עֲלַיְהוּ אֶלָּא בְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי רוּחַ הַחַיִּים לֹא תִשְׁרֶה עֲלֵיהֶם אֶלָּא בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב בְּהוּ "יִחְיוּ", וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב בָּהֶם יִחְיוּ.  "נְבֵלָתִי יְקוּמוּן" (ישעיהו כו, יט) אִלֵּין דִּלְבָר, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, אֵלּוּ שֶׁבַּחוּץ,  יִתְבְּרֵי גוּפָא דִלְהוֹן וִיקוּמוּן גּוּפָא בְּלָא רוּחָא, יִבָּרֵא הַגּוּף שֶׁלָּהֶם וְיָקוּמוּ, גּוּף בְּלִי רוּחַ,  
וּלְבָתַר יִתְגַּלְגְּלוּן מִתְּחוֹת עַפְרָא עַד דְּמָטוּ לְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ יִתְגַּלְגְּלוּ מִתַּחַת הֶעָפָר עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,  וְתַמָּן יְקַבְּלוּן נִשְׁמָתָא וְלָא בִּרְשׁוּ אָחֳרָא, בְּגִין דְּיִתְקַיְימוּן בְּעָלְמָא כִּדְקָא חָזֵי, וְשָׁם יְקַבְּלוּ נְשָׁמָה, וְלֹא בִרְשׁוּת אַחֶרֶת, כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ בָעוֹלָם כָּרָאוּי.
 
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, תָּא חֲזִי, בְּשַׁעְתָּא דְזָמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַחָיָיא מֵיתַיָּא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹת אֶת הַמֵּתִים,  כָּל אִינוּן נִשְׁמָתִין דְּיִתְעָרוּן, כֻּלְּהוֹן יְקוּמוּן בְּהַהוּא דִיּוֹקְנָא מַמָּשׁ דַּהֲווֹ בְּהַאי עָלְמָא, כָּל אוֹתָן נְשָׁמוֹת שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ, כֻּלָּם יָקוּמוּ בְּאוֹתוֹ דְּמוּת מַמָּשׁ שֶׁהָיוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה,
וְנָחִית לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְקָרָא לוֹן בִּשְׁמָהָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא" (ישעיהו מ, כו), וּמוֹרִיד אוֹתָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקוֹרֵא לָהֶם בַּשֵּׁמוֹת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא.   וְכָל נִשְׁמָתָא תֵּיעוּל לְדוּכְתָּהָא, וִיקוּמוּן בְּקִיּוּמָא בְּעָלְמָא כְּדְקָא חֲזֵי, וּכְדֵין יְהֵא עָלְמָא שְׁלִים, וְכָל נְשָׁמָה תִּכָּנֵס לִמְקוֹמָהּ, וְיַעַמְדוּ בְקִיּוּם בָּעוֹלָם כָּרָאוּי, וְאָז יִהְיֶה הָעוֹלָם שָׁלֵם,  וְעַל הַהוּא זִמְנָא כְּתִיב "וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר" (ישעיהו כה, ח), דָּא יֵצֶר הָרָע דְּאַחְשִׁיךְ אַפֵּי דְבַר נַשׁ וְשַׁלִּיט בֵּיהּ. וְעַל אוֹתוֹ זְמַן כָּתוּב וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר, זֶה יֵצֶר הָרָע שֶׁמַּחְשִׁיךְ פְּנֵי הָאָדָם וְשׁוֹלֵט בּוֹ.
 
אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, אִי תֵּימָא דְכָל גּוּפִין דְּעָלְמָא יְקוּמוּן וְיִתְעָרוּן מֵעַפְרָא, אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה: אִם תֹּאמַר שֶׁכָּל הַגּוּפוֹת שֶׁל הָעוֹלָם יָקוּמוּ וְיִתְעוֹרְרוּ מִן הֶעָפָר, אִינוּן גּוּפִין דְּאִתְנַטְעוּ בְּנִשְׁמָתָא חֲדָא מַה תְּהֵא מִנַּיְיהוּ? אוֹתָם גּוּפִים שֶׁנִּנְטְעוּ בִנְשָׁמָה אַחַת מַה יִּהְיֶה מֵהֶם? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אִינוּן גּוּפִין דְּלָא זָכוּ וְלָא אַצְלָחוּ הֲרֵי אִינוּן כְּלָא הֲווֹ, כְּמָה דַהֲווֹ עֵץ יָבֵשׁ בְּהַאי עָלְמָא, אָמַר רַבִּי יוֹסִי, אוֹתָם גּוּפִים שֶׁלֹּא זָכוּ וְלֹא הִצְלִיחוּ, הֲרֵי הֵם כְּלֹא הָיוּ, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ עֵץ יָבֵשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה,
הָכִי נַמִּי וההוא זִמְנָא, וְגוּפָא בַתְרָאָה יְקוּם, כָּךְ גַּם בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, וְהַגּוּף הָאַחֲרוֹן יָקוּם,  הַהוּא דְאִתְנַטַּע וְאַצְלַח וְנָטַע שָׁרָשׁוֹי כִּדְקָא יָאוּת, אוֹתוֹ שֶׁנִּנְטַע וְהִצְלִיחַ וְנָטַע שָׁרָשָׁיו כָּרָאוּי,  וְעַל הַהוּא גוּפָא בַתְרָאָה כְּתִיב "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם" (תהלים א, ג), וְעַל אוֹתוֹ הַגּוּף הָאַחֲרוֹן כָּתוּב וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם,  דְּעָבַד אִבִּין וְנָטַע שָׁרָשִׁין וְאַצְלַח כִּדְקָא יָאוּת, שֶׁעָשָׂה פֵרוֹת וְנָטַע שָׁרָשִׁים וְהִצְלִיחַ כָּרָאוּי, וְעַל הַהוּא גוּפָא קַדְמָאָה כְּתִיב "וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב" (ירמיהו יז, ו), "כִּי יָבֹא טוֹב" דָּא תְּחִיַּית הַמֵּתִים. וְעַל אוֹתוֹ הַגּוּף בָּרִאשׁוֹן כָּתוּב וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא טוֹב. כִּי יָבֹא טוֹב, זוֹ תְּחִיַּת הַמֵּתִים.
 
וְאִתְנְהִיר הַהוּא נְהוֹרָא דְזַמִּין לְאַנְהָרָא לְצַדִּיקַיָּא, וּמֵאִיר אוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁעָתִיד לְהָאִיר לַצַּדִּיקִים דַהֲוָה קַמֵּיהּ גָּנִיז מִיּוֹמָא דְאִתְבְּרִי עָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" (בראשית א, ד), שֶׁהָיָה גָנוּז לְפָנָיו מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב,  בֵּיהּ זָמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַחָיָא מֵיתַיָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא" (מלאכי ג, כ), בּוֹ עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹת מֵתִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא,  וּכְדֵין יִתְגַּבַּר טוֹב בְּעָלְמָא, וְאָז יִתְגַּבֵּר הַטּוֹב בָּעוֹלָם,  וְהַהוּא דְאִתְקְרֵי רָע יִתְעֲבַר מֵעָלְמָא, וּכְדֵין אִינוּן גּוּפִין קַדְמָאִין לִיהֲווּ כְלָא הֲווֹ וְאוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא רָע יַעֲבֹר מִן הָעוֹלָם, וְאָז אוֹתָם גּוּפוֹת רִאשׁוֹנִים יִהְיוּ כְלֹא הָיוּ.
 
אָמַר רַבִּי יִצְחָק זָמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַרָקָא עַל אִינוּן גּוּפִין רוּחִין, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָרִיק עַל אוֹתָם גּוּפוֹת רוּחוֹת.  אִי זָכוּ בְּהוּ יְקוּמוּן לְעָלְמָא כִּדְקָא יָאוּת, אִם זָכוּ בָהֶם, יָקוּמוּ לְעוֹלָם כָּרָאוּי,  וְאִם לַאו יְהוֹן קִטְמָא תְּחוֹת רַגְלֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ" (דניאל יב, ב) וְגוֹ'. וְאִם לֹא, יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת רַגְלֵי הַצַּדִּיקִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ וְגוֹמֵר.
 
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְהַאי מָאן דְּאִסְתַּלַּק מֵעָלְמָא עַד לָא מָטוּן יוֹמוֹי לְעֶשְׂרִין שְׁנִין, מֵאָן אֲתַר אִתְעֲנַשׁ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: וְזֶה מִי שֶׁהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם טֶרֶם שֶׁהִגִּיעוּ יָמָיו לְעֶשְׂרִים שָׁנִים, מֵאֵיזֶה מָקוֹם נֶעֱנָשׁ?  בְּגִין דְּהָא מִתְּלֵיסַר וּלְתַתָּא לַאו בַּר עָנְשָׁא הוּא מִשּׁוּם (שֶׁהָיָה מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים וָמַעְלָה), שֶׁהֲרֵי מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה וָמַטָּה אֵינוֹ בַּר עֹנֶשׁ,  אֶלָּא בְּחֶטְאָה דַאֲבוֹי, אֶלָּא בְחֶטְאוֹ שֶׁל אָבִיו,
אֲבָל מִתְּלֵיסַר וּלְעֵילָא מַהוּ? אֲבָל מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה וָמַעְלָה מַה הוּא? אָמַר לֵיהּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָס עֲלֵיהּ דְּלֵימוּת זַכָּאָה, וְיָהִיב לֵיהּ אֲגַר טַב בְּהַהוּא עָלְמָא, וְלֹא יָמוּת חַיָּב שֶׁיֵּעָנֵשׁ בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. וְלָא יָמוּת חַיָּיב דְּיִתְעֲנַשׁ בְּהַהוּא עָלְמָא, וְהָא אוּקְמוּהָ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חָס עָלָיו שֶׁיָּמוּת זַכַּאי, וְנוֹתֵן לוֹ שָׂכָר טוֹב בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

אֲבָל שַׂק בֵּיהּ תִּיקּוּנָא לִתְיוּבְתָּא, דִּכְדֵין מָסַר גַּרְמֵיהּ לְמָארֵי דִּינָא לְקַבְּלָא עָנְשָׁא, עַד דְּיִתְתַּקְּנוּן דַּרְגִּין עִלָּאִין, וּמִתַּמָּן אַתְקִין תִּיקּוּנִין וַדַּאי. וְאֶסְתֵּר אִתְּמָר "וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ… וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל" (אסתר ד, ד) דְּהָא זִמְנָא לָא מָטָא, וְחוֹבָה לָא אִתְתַּקַּן לְאִתְעַבְּרָא, בְּגִין כָּךְ "וְלֹא קִבֵּל", עַד דְּיִמְטֵי זִמְנָא, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ גָּלוּתָא לְאִשְׁתַּלְמָא. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת" (דברים כח, סח)

(דף ג' עמ' ב')  כְּגוֹן אִינוּן דִמָסְרוּ נַפְשַׁיְהוּ לְאִתְקַטְלָא עַל קִדּוּשׁ ה'. אִי תֵּימָא דְּשְָׁלְטוּ בְּהוּ? חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא "וְאֵין קֹנֶה" (דברים כח, סח). אֶלָּא אִתְּמָר בְּהוּ "מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים" (תהלים יז, יד).

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי שַׂק יִתְהַדֵּר לְקַשׁ, "וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" (עובדיה א, יח). כְּדֵין "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ" (שם) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, "וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה" (שם) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. "וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" (שם) דָּא רוֹמִי חַיַּיבְתָּא, וְהָכָא כָּלִיל כֹּלָּא, דְּהָא הָכָא אַחֲרִינָא נָמֵי אִתְכְּלִילַת. כְּדֵין "וְדָלְקוּ בָהֶם" (שם) תְּרֵין, בְּגִין יִשְׁמָעֵאל דְּאִתְכְּלִיל בֵּיהּ. כְּדֵין אֶתִין עִלָּאִין יִתְעָרוּן בְּעָלְמָא. וְדָא תִּיקּוּנָא קַדְמָאָה "לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים" (דברים לד, יא) וְכוּ' "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. דְּמֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא בַּסְּנֶה לָא בָּעָא לְקִבְלָא לְמִפְרַק לְיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד, יג) אַמַּאי? אִי תֵּימָא דְּלָא בָּעָא לְקִבְלָא נְבוּאָתָא דְּמָארֵיהּ? לָאו הָכִי. אֶלָּא בְּגִין דְּחָמָא גָּלוּתָא אָחֲרָנִין דִּזְמִינִין בָּתַר הַהוּא פּוּרְקָנָא, בְּגִין כָּךְ אַקְדִּים וְאָמַר "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד, יג)דָּא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא (דף ד' עמ' א')  בּוֹא יוֹם יְהֹוָה" (מלאכי ג, כג) וְכוּ' וְעָלֶיהָ אָמַר "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד, יג), דְּהַוָּה בָּעֵי דְּתִיקּוּנָא יִשְׁתַּלֵּם בְּקַדְמִיתָא. אֲבָל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא בְּעָא הָכִי, דְּהָא זִמְנָא לָא מָטָא.

כֵּיוָן דְּחָמָא מֹשֶׁה הָכִי, מֵהַהוּא יוֹמָא שָׁארֵי עוֹבָדוֹי לְאַזְמָנָא תִּיקּוּנִין לְסוֹף יוֹמַיָּא. בְּגִין כָּךְ "לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים" (דברים לד, יא) וְכוּ', אִלֵּין דְּאִתְפְּקַד מִמַּלְכָּא לְמֶעֱבַד לְהוּ בְּפוּרְקָנָא דְּמִצְרַיִם. "וּלְכֹל הַיָּד וְכוּ אֲשֶׁר עָשָׂה", דְּעָבֵיד מִגַּרְמֵיהּ לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנִין לְפוּרְקָנָא בָּתְרַיְיתָא. בְּגִין כָּךְ "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (שם) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. מַאי הַמּוֹרָא? אֶלָּא בְּגִין מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דְּאִתְקַשַׁר בֵּיהּ, דִּכְתִיב "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז). וּבְקַדְמִיתָא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף קָאִים לְחוֹדֵיהּ, וְדָא "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב). לְבָתַר אָתֵי מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף אִתְחַבָּר בֵּיהּ, "וְהָיוּ לַאֲחָדִים" וַדַּאי. "הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה" (שם) 'וְהַמַּתְחִיל בַּמִּצְוָה אוֹמְרִים לוֹ גְּמוֹר' (ירושלמי פסחים י, ה) לְזִמְנָא דְּאָתֵי דְּיֵיתֵי אִיהוּ בַּהֲדֵי תְּרֵין מְשִׁיחִין לְמִפְרַק לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל פּוּרְקָנָא שְׁלִים.

אֲבָל שַׂק בֵּיהּ תִּיקּוּנָא לִתְיוּבְתָּא, דִּכְדֵין מָסַר גַּרְמֵיהּ לְמָארֵי דִּינָא לְקַבְּלָא עָנְשָׁא, עַד דְּיִתְתַּקְּנוּן דַּרְגִּין עִלָּאִין, וּמִתַּמָּן אַתְקִין תִּיקּוּנִין וַדַּאי. אולם "שק" - יש בו תיקון המועיל לתשובה, שאז החוטא המוסר עצמו לבעלי הדין לקבל העונש עד שיתוקנו המדרגות העליונות ומשם ניתיקנים תיקונים ודאי. וְאֶסְתֵּר אִתְּמָר "וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ… וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל" (אסתר ד, ד) דְּהָא זִמְנָא לָא מָטָא, וְחוֹבָה לָא אִתְתַּקַּן לְאִתְעַבְּרָא, בְּגִין כָּךְ "וְלֹא קִבֵּל", עַד דְּיִמְטֵי זִמְנָא, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ גָּלוּתָא לְאִשְׁתַּלְמָא.  שהרי הזמן לא הגיע, והחטא הנמשל לשק לא תוקן והוסר, ולכן מרדכי "ולא קיבל", עד שיגיע הזמן, שכך צריך להשתלם עניין הגלות. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב וזהו שכתוב "וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת" כדי לתקן ולהסיר את העוונות המעכבים את הגאולה. (דברים כח, סח)(דף ג' עמ' ב')  כְּגוֹן אִינוּן דִמָסְרוּ נַפְשַׁיְהוּ לְאִתְקַטְלָא עַל קִדּוּשׁ ה'. וכגון זה, אלה שמסרו נפשם למות על קידוש ה', כדי לכפר על עוונות ישראל ולהחיש את הגאולה. אִי תֵּימָא דְּשְָׁלְטוּ בְּהוּ? חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא ואם תשאל, האם בגלל כך שלטה הס"א בקדושים אלה שמסרו נפשם בעבור החטאים? חס ושלום! עלו עולה תמימה, וזהו כוונת "וְאֵין קֹנֶה" (דברים כח, סח) אין להן חלק בהם. אֶלָּא אִתְּמָר בְּהוּ אלא נאמר בהם "מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים" (תהלים יז, יד) דהיינו המתים בגלל הס"א הם החלד - חלקם בחיים ואין לטומאה שום חלק בהם.

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי שַׂק יִתְהַדֵּר לְקַשׁ, ולעתיד לבא יחזור "שק" להיות "קש", דהיינו הצרה עצמה הדוחק שדחקה הס"א את ישראל תהיה לה לרועץ, וזה שכתוב, "וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" (עובדיה א, יח). כְּדֵין "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ" (שם) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, "וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה" (שם) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. "וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" (שם) דָּא רוֹמִי חַיַּיבְתָּא, וְהָכָא כָּלִיל כֹּלָּא, דְּהָא הָכָא אַחֲרִינָא נָמֵי אִתְכְּלִילַת. זו רומי הרשעה, וכאן ב"קש" כלולים הכל, שכל המצרים לישראל נכללים בקש. ואז, כְּדֵין "וְדָלְקוּ בָהֶם" (שם) תְּרֵין , בְּגִין יִשְׁמָעֵאל דְּאִתְכְּלִיל בֵּיהּ. "בהם" מיעוט רבים שניים - בגלל שגם בני ישמעאל נכללים בהם, כיון שעשו וישמעאל נחשבים לראשי השמאל והימין של הקליפה.

כְּדֵין אֶתִין עִלָּאִין יִתְעָרוּן בְּעָלְמָא. וְדָא תִּיקּוּנָא קַדְמָאָה ואז אותות עליונות יתעוררו בעולם, וזה התיקון הראשון, "לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים" (דברים לד, יא) וְכוּ' "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. דְּמֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא בַּסְּנֶה לָא בָּעָא לְקִבְלָא לְמִפְרַק לְיִשְׂרָאֵל, שמשה רבנו הרועה הנאמן בענוותנותו ואהבתו לישראל לא רצה לקבל את השליחות לגאול את ישראל, שנאמר, דִּכְתִיב "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד, יג) אַמַּאי? אִי תֵּימָא דְּלָא בָּעָא לְקִבְלָא נְבוּאָתָא דְּמָארֵיהּ? לָאו הָכִי. מדוע? האם תחשוב שלא רצה לקבל את נבואת אדונו? לא כך. אֶלָּא בְּגִין דְּחָמָא גָּלוּתָא אָחֲרָנִין דִּזְמִינִין בָּתַר הַהוּא פּוּרְקָנָא, בְּגִין כָּךְ אַקְדִּים וְאָמַר אלא לא רצה בגלל שראה את הגלויות האחרות העתידות לבא אחרי גאולת מצרים לפיכך הקדים ואמר "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד, יג),  דָּא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה דְּאִתְּמָר בֵּיהּ, "ביד תשלח" זה אליהו הנביא שנאמר בו "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי (דף ד' עמ' א')  בּוֹא יוֹם יְהֹוָה" (מלאכי ג, כג) וְכוּ' וְעָלֶיהָ אָמַר ועל זה אמר משה "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד, יג), דְּהַוָּה בָּעֵי דְּתִיקּוּנָא יִשְׁתַּלֵּם בְּקַדְמִיתָא. אֲבָל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא בְּעָא הָכִי, דְּהָא זִמְנָא לָא מָטָא. שהיה רוצה שהתיקון יושלם בתחלה כבר בגאולת מצרים. אבל הקב"ה לא רצה כך, כיון שלא הגיע הזמן.

כֵּיוָן דְּחָמָא מֹשֶׁה הָכִי, מֵהַהוּא יוֹמָא שָׁארֵי עוֹבָדוֹי לְאַזְמָנָא תִּיקּוּנִין לְסוֹף יוֹמַיָּא. כיון שראה משה כך, מאותו היום החל במעשיו להזמין תיקונים לסוף הימים, לפיכך בְּגִין כָּךְ "לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים" (דברים לד, יא) וְכוּ', אִלֵּין דְּאִתְפְּקַד מִמַּלְכָּא לְמֶעֱבַד לְהוּ בְּפוּרְקָנָא דְּמִצְרַיִם. האותות והמופתים הם אלו שצווה מהמלך לעשות להם בגאולת מצרים. "וּלְכֹל הַיָּד וְכוּ אֲשֶׁר עָשָׂה", דְּעָבֵיד מִגַּרְמֵיהּ לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנִין לְפוּרְקָנָא בָּתְרַיְיתָא. "אשר  עשה" מעצמו להתקין תקונים לגאולה האחרונה. לפיכך,  בְּגִין כָּךְ "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (שם) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. מַאי מהו הַמּוֹרָא? אֶלָּא בְּגִין מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דְּאִתְקַשַׁר בֵּיהּ, דִּכְתִיב אלא בשביל משיח בן יוסף שמתחבר בו, וזה "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז). וּבְקַדְמִיתָא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף קָאִים לְחוֹדֵיהּ, ובתחילה, משיח בן יוסף, יעמוד לבדו, וזה  וְדָא "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב). לְבָתַר אָתֵי מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף אִתְחַבָּר בֵּיהּ, ואח"כ יבוא משיח בן דוד, ומשיח בן יוסף יתחבר בו, וזה, "וְהָיוּ לַאֲחָדִים" וַדַּאי. "הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה" (שם) 'וְהַמַּתְחִיל בַּמִּצְוָה אוֹמְרִים לוֹ גְּמוֹר' (ירושלמי פסחים י, ה) לְזִמְנָא דְּאָתֵי דְּיֵיתֵי אִיהוּ בַּהֲדֵי תְּרֵין מְשִׁיחִין לְמִפְרַק לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל פּוּרְקָנָא שְׁלִים. ולעתיד לבא, יבוא משה יחד עם ב' המשיחין לגאול את ישראל גאולה שלימה.

קישור לדף בזוהר תניינא

תפילה של"ד: בעבור ב' נוקבין, אמא עלאה ואמא תתאה שהלכו בגלות, פסקו ב' מעלות מישראל: נבואה ומחזה. כשישרה יתוקנו ישראל ולא יהיה אחריו קלקול.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. רְאֵה שֶׁאֵין עוֹד נָבִיא וְחוֹזֶה בַּעֲבוּר שְׁנֵי נוּקְבִין שֶׁהָלְכוּ בַּגָּלוּת שֶׁהֵם אִימָא עִלָּאָה וְאִימָא תַּתָּאָה, בַּיִת רִאשׁוֹן וּבַיִת שֵׁנִי, זֹאת "נְבוּאָה" וְזֹאת "מַחֲזֶה". וּבִזְמַן שֶׁאֵלֶּה נִסְתַּלְּקוּ כֵּן נִסְתַּלֵּק צַדִּיק שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם וְנָהָר יֶחֱרָב וְיָבֵשׁ", זֶה צַדִּיק, וּכְתִיב, "הַצַּדִּיק אָבָד", בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן, "אוֹתוֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ", מִצַּד צַדִּיק חַי עוֹלָמִים שֶׁהוּא אוֹת בְּרִית. "אֵין עוֹד נָבִיא" - מִצַּד אִימָא עִלָּאָה, "וְלֹא אִתָּנוּ יוֹדֵע עַד מָ"ה", שְׁכִינָה שֶׁהִיא דְּמוּת אָדָם, כְּלַל שֵׁם הַקָּדוֹשׁ בְּחִבּוּר אֶחָד - יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וַאֲפִילוּ כֵּן גִּלִּיתָ לָנוּ אוֹר שֶׁלְּךָ מִצַּד יִחוּדְךָ, וּבִזְמַן שֶׁיִּשְׁרֶה עָלֵינוּ בְּגִלּוּי שָׁלֵם בּוֹ יִתְתַּקְּנוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְגַבָּךְ תִּקּוּן שָׁלֵם שֶׁאֵין אַחֲרָיו קִלְקוּל, וְיֵאָמֵר בּוֹ, "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".

אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד, לְיִחוּדְךָ אָנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת, גַּלֵּה עַל כָּל עַמְּךָ יִחוּדְךָ וּמִתּוֹחַלְתֵּנוּ לֹא נֵבוֹשׁ, ה' אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.

 


 

תפילה של"ה: מצד עתיקא קדישא הכל רחמים. ובטחוננו וצפיתנו שיתגלה עלינו ברחמיו ולא מצד גאוותו.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי מִצַּד שֶׁלְּךָ הַכֹּל שֶׁלְּךָ הַכֹּל יָמִין, וְכֵן עַתִּיקָא קַדִּישָׁא שֶׁאַתָּה מִתְגַּלֶּה בּוֹ - אֵין שָׁם שְׂמֹאל אֶלָּא יָמִין. הֲרֵי אָנוּ בּוֹטְחִים בְּךָ שֶׁיֵּאָמֵר בָּנוּ, "הַבּוֹטֵחַ [בַּה'] חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ". נַהֵל [אוֹתָנוּ] בְּרַחֲמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים אֲקַבְּצֵךְ", וְלֹא תָבֹא עָלֵינוּ בְּגַאֲוָה שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד בּוֹ, שֶׁהֲרֵי אָנוּ כֵּלִים נִשְׁבָּרִים וְאֵין בָּנוּ כֹּחַ לִסְבּוֹל שֶׁנֶאֱמַר בָּנוּ, "כָּשַׁל כֹּח הַסַבָּל", אַבָל בְּיִחוּד שֶׁלְךָ תְּחַדֵּשׁ לָנוּ שֶׁיֹאמַר בָּנוּ, "וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים". הַרֵי אָנוּ מְצַפִּין לְגַבֶּךָ כַּמָה זְמַן, וְהַרֵי אָנוּ מְקַוִים לְיִחוּדֶךָ בֶּאֱמֶת. עֲנֵנוּ בַאֲמִתַּת יִחוּדֶךָ, שֶׁאַתָּה אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד, וְאֵין זוּלָתְךָ, ה' אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.