Skip to content

תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

אָמַר לֵיהּ אִי חַיָּיבָא הוּא וְלָא מָטוּן יוֹמוֹי לְעֶשְׂרִין שְׁנִין מַהוּ, כֵּיוָן דְּאִסְתַּלַּק מֵעָלְמָא בְּמַאי הוּא עוֹנְשֵׁיהּ? אָמַר לֵיהּ בְּדָא אִתְקַיַּים "וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט" (משלי יג, כג), דְּכַד עָנְשָׁא נָחִית לְעָלְמָא אִיהוּ דְּאַעֲרַע בְּהַהוּא מְחַבְּלָא אִתְעֲנַשׁ, דְּלָא אַשְׁגַּחוּ עֲלֵיהּ מִלְעֵילָּא, וַעֲלֵיהּ כְּתִיב "עֲווֹנֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע" (משלי ה, כב), אֶת לְאַסְגָּאָה מָאן דְּלָא מָטוּן יוֹמוֹי לְאִתְעַנְשָׁא, "עֲווֹנֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ" וְלָא בֵּי דִינָא דִּלְעֵילָא, "וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ" (שם) וְלָא בֵּי דִינָא דִלְתַתָּא.

תקונא חד וארבעין

(דף פא ע"ב) בְּרֵאשִׁית תַּמָּן תִּשְׁרִ"י, וְדָא דְרוֹעָא תִּנְיָינָא יוֹם תִּנְיָינָא, "יָשֶׁ"ת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ" (תהלים יח, יב). אִשְׁתָּאַר ר' אִיהִי רֹא"שׁ הַשָּׁנָה וְתַמָּן הַבְדָּלָה בֵּין טוֹב לְרָע. וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה מַלְכָּא אִיהוּ דִין, וְכָל סְפִירָן אִתְקְרִיאוּ דִּינִין וּמִשְׁפָּטִין מִסִּטְרֵיהּ, וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם קַיְימִין עֲלֵיהּ מִימִינֵיהּ וּמִשְּׂמָאלֵיהּ, אִלֵּין מַיְמִינִין לְכַף זְכוּת, וְאִלֵּין מַשְׂמְאִילִין לְכַף חוֹבָה, וְכַד יִשְׂרָאֵל יִתְעָרוּן בְּשׁוֹפָרוֹת, וְסָלְקִין תַּמָּן לִשְׁכִינְתָּא דְאִיהִי תְּרוּעַת מֶלֶךְ בַּעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת, בְּגִין דְּאִיהִי לָא סָלְקָא פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה, בְּהַהוּא זִמְנָא "וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם" (בראשית א, ו), אַפְרִישׁ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בֵּין אִלֵּין דְּמַיְמִינִים לְכַף זְכוּת, וּבֵין אִלֵּין דְּמַשְׂמְאִילִים לְכַף חוֹבָה, וְאִתְּמַר "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע" (במדבר טז, כא).
וְעַל הַאי תִּשְׁרִי אִתְּמַר בְּתִשְׁרִי נִבְרָא הָעוֹלָם, וְתַמָּן שַׁבָּת תִּנְיָינָא מֵאִלֵּין שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, וַחֲמִשָּׁה רְקִיעִין, וּשְׁתִיתָאָה שָׁמַיִם, אִינוּן לָקֳבֵל שִׁית יוֹמֵי בְּרֵאשִׁית, וּבְכֻלְּהוּ אָמַר טוֹב, בַּר מִיּוֹמָא תִּנְיָינָא, בְּגִין דְּלֵית בְּתִשְׁרִי א' לְאַשְׁלָמָא בְּרֵאשִׁית, בְּגִין דְּאִסְתַּלַּק בְּחוֹבָה דְאָדָם, וּבְגִין דָּא צָפוֹן אִיהוּ פָּגִים, וּבְגִין דָּא מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה, עַד דְּאִשְׁתַּלִּים, וּכְמָה דְאַבְרָהָם דְּאִיהוּ יְמִינָא יוֹמָא קַדְמָאָה בֵּיהּ כְּלִילָן וְתַלְיָין מָאתָן וְאַרְבְּעִין וּתְמַנְיָא פִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, הָכִי נַמִּי מִיִּצְחָק דְּאִיהוּ כְּגַוְונָא דְיוֹמָא תִנְיָינָא תַלְיָין בֵּיהּ שְׁסָ"ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, יוֹמָא תְּלִיתָאָה בֵּיהּ כְּלִיל כֹּלָּא, מִנֵּיהּ תַּלְיָין פִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, כְּעִנְבִין בְּאַתְכְּלָא.


אָמַר לֵיהּ אִי חַיָּיבָא הוּא וְלָא מָטוּן יוֹמוֹי לְעֶשְׂרִין שְׁנִין מַהוּ, אָמַר לוֹ: אִם הוּא רָשָׁע וְלֹא הִגִּיעַ יָמָיו לְעֶשְׂרִים שָׁנִים מַה הוּא? כֵּיוָן דְּאִסְתַּלַּק מֵעָלְמָא בְּמַאי הוּא עוֹנְשֵׁיהּ? כֵּיוָן שֶׁהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם בַּמָּה הוּא עָנְשׁוֹ?  אָמַר לֵיהּ בְּדָא אִתְקַיַּים "וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט" (משלי יג, כג), דְּכַד עָנְשָׁא נָחִית לְעָלְמָא אָמַר לוֹ: בָּזֶה הִתְקַיֵּם - וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט, שֶׁכְּשֶׁעֹנֶשׁ יוֹרֵד לָעוֹלָם אִיהוּ דְּאַעֲרַע בְּהַהוּא מְחַבְּלָא אִתְעֲנַשׁ, דְּלָא אַשְׁגַּחוּ עֲלֵיהּ מִלְעֵילָּא, אוֹתוֹ שֶׁפּוֹגֵשׁ בְּאוֹתוֹ הַמַּשְׁחִית נֶעֱנָשׁ, שֶׁלֹּא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו מִלְמַעְלָה,
וַעֲלֵיהּ כְּתִיב "עֲווֹנֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע" (משלי ה, כב), וְעָלָיו כָּתוּב עֲוֹנוֹתָיו יִלְכְּדוּנוֹ אֶת הָרָשָׁע.  אֶת לְאַסְגָּאָה מָאן דְּלָא מָטוּן יוֹמוֹי לְאִתְעַנְשָׁא, "עֲווֹנֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ" וְלָא בֵּי דִינָא דִּלְעֵילָא, אֶת - לְרַבּוֹת מִי שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ יָמָיו לְהֵעָנֵשׁ, עֲוֹנוֹתָיו יִלְכְּדוּנוֹ, וְלֹא בֵּית הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה, "וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ" (שם) וְלָא בֵּי דִינָא דִלְתַתָּא. וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ, וְלֹא בֵּית הַדִּין שֶׁלְּמַטָּה.

תקונא חד וארבעין

(דף פא ע"ב) בְּרֵאשִׁית תַּמָּן תִּשְׁרִ"י, וְדָא דְרוֹעָא תִּנְיָינָא יוֹם תִּנְיָינָא, "יָשֶׁ"ת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ" (תהלים יח, יב). בְּרֵאשִׁית, שָׁם תִּשְׁרֵ"י, וְזוֹ זְרוֹעַ שְׁנִיָּה, יוֹם הַשֵּׁנִי, יָשֶׁ"ת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ.  אִשְׁתָּאַר ר' אִיהִי רֹא"שׁ הַשָּׁנָה וְתַמָּן הַבְדָּלָה בֵּין טוֹב לְרָע. וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה מַלְכָּא אִיהוּ דִין, וְכָל סְפִירָן אִתְקְרִיאוּ דִּינִין וּמִשְׁפָּטִין מִסִּטְרֵיהּ, נִשְׁאֲרָה ר', הִיא רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְשָׁם הַבְדָּלָה בֵּין טוֹב וָרָע, וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה הַמֶּלֶךְ הוּא דִין, וְכָל הַסְּפִירוֹת נִקְרְאוּ דִינִים וּמִשְׁפָּטִים מִצִּדּוֹ,
 וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם קַיְימִין עֲלֵיהּ מִימִינֵיהּ וּמִשְּׂמָאלֵיהּ, אִלֵּין מַיְמִינִין לְכַף זְכוּת, וְאִלֵּין מַשְׂמְאִילִין לְכַף חוֹבָה, ). וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמְדִים עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ, אֵלּוּ מַיְמִינִים לְכַף זְכוּת, וְאֵלּוּ מַשְׂמְאִילִים לְכַף חוֹבָה,  וְכַד יִשְׂרָאֵל יִתְעָרוּן בְּשׁוֹפָרוֹת, וְסָלְקִין תַּמָּן לִשְׁכִינְתָּא דְאִיהִי תְּרוּעַת מֶלֶךְ בַּעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת, וּכְשֶׁיִּתְעוֹרְרוּ יִשְׂרָאֵל עִם שׁוֹפָרוֹת, וּמַעֲלִים לְשָׁם אֶת הַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא תְרוּעַת מֶלֶךְ כַּעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת,  בְּגִין דְּאִיהִי לָא סָלְקָא פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה, מִשּׁוּם שֶׁהִיא אֵינָהּ עוֹלָה פָחוֹת מֵעֲשָׂרָה,
 בְּהַהוּא זִמְנָא "וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם" (בראשית א, ו), אַפְרִישׁ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בֵּין אִלֵּין דְּמַיְמִינִים לְכַף זְכוּת, וּבֵין אִלֵּין דְּמַשְׂמְאִילִים לְכַף חוֹבָה, בְּאוֹתוֹ זְמַן וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם, מַפְרִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּין אֵלּוּ שֶׁמַּיְמִינִים לְכַף זְכוּת, וּבֵין אֵלּוּ שֶׁמַּשְׂמְאִילִים לְכַף חוֹבָה,  וְאִתְּמַר "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע" (במדבר טז, כא  וְנֶאֱמַר הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אוֹתָם כְּרָגַע.
וְעַל הַאי תִּשְׁרִי אִתְּמַר בְּתִשְׁרִי נִבְרָא הָעוֹלָם, . וְעַל הַתִּשְׁרֵי הַזֶּה נֶאֱמַר בְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם,  וְתַמָּן שַׁבָּת תִּנְיָינָא מֵאִלֵּין שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, וְשָׁם שַׁבָּת שְׁנִיָּה מֵאוֹתָן שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, (וְשָׁם בַּת שֵׁשׁ, בַּת מֵאֵלּוּ הַשֵּׁשׁ),  וַחֲמִשָּׁה רְקִיעִין, וּשְׁתִיתָאָה שָׁמַיִם, אִינוּן לָקֳבֵל שִׁית יוֹמֵי בְּרֵאשִׁית, וּבְכֻלְּהוּ אָמַר טוֹב, וַחֲמִשָּׁה רְקִיעִים, וְשִׁשִּׁי שָׁמַיִם, הֵם כְּנֶגֶד שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, וּבְכֻלָּם אָמַר טוֹב,  בַּר מִיּוֹמָא תִּנְיָינָא, בְּגִין דְּלֵית בְּתִשְׁרִי א' לְאַשְׁלָמָא בְּרֵאשִׁית, פְּרָט לַיּוֹם הַשֵּׁנִי, מִשּׁוּם שֶׁאֵין בְּתִשְׁרֵי א' לְהַשְׁלִים לִבְרֵאשִׁית,
בְּגִין דְּאִסְתַּלַּק בְּחוֹבָה דְאָדָם, וּבְגִין דָּא צָפוֹן אִיהוּ פָּגִים, וּבְגִין דָּא מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה, מִשּׁוּם שֶׁהִסְתַּלֵּק בְּחֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם, וּמִשּׁוּם כָּךְ הַצָּפוֹן הוּא פָגוּם, וּמִשּׁוּם זֶה מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה,  עַד דְּאִשְׁתַּלִּים, וּכְמָה דְאַבְרָהָם דְּאִיהוּ יְמִינָא יוֹמָא קַדְמָאָה בֵּיהּ כְּלִילָן וְתַלְיָין מָאתָן וְאַרְבְּעִין וּתְמַנְיָא פִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, עַד שֶׁמִּשְׁתַּלֵּם, וּכְמוֹ שֶׁאַבְרָהָם שֶׁהוּא יָמִין, יוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁבּוֹ כְּלוּלוֹת וּתְלוּיוֹת מָאתַיִם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה מִצְווֹת עֲשֵׂה,
 הָכִי נַמִּי מִיִּצְחָק דְּאִיהוּ כְּגַוְונָא דְיוֹמָא תִנְיָינָא תַלְיָין בֵּיהּ שְׁסָ"ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, כָּךְ גַּם מִיִּצְחָק, שֶׁהוּא כְּמוֹ הַיּוֹם הַשֵּׁנִי, תְּלוּיוֹת בּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה,  יוֹמָא תְּלִיתָאָה בֵּיהּ כְּלִיל כֹּלָּא, מִנֵּיהּ תַּלְיָין פִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, כְּעִנְבִין בְּאַתְכְּלָא יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בּוֹ הַכֹּל כָּלוּל, וּמִמֶּנּוּ תְלוּיוֹת מִצְווֹת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה כַּעֲנָבִים בְּאֶשְׁכּוֹל.

 

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

קָם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' זַכָּאָה חוּלָקָךְ דְּאַנְתְּ הֲוֵית סַמְכָא לִשְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא, וְהַשְׁתָּא אַנְתְּ כּוּרְסֵי יְקָרָא לְגַבָּהּ. וְכַד תִּיפּוּק מִגָּלוּתָא אַתְּ תְּהֵא מְנַהֵל לָהּ, (דף ד' עמ' ב')  דְּעַל הַאי כְּתִיב "אֵין מְנַהֵל לָהּ מִכָּל בָּנִים" (ישעיהו נא, יח) וְכוּ'. אַמַּאי אֵין מְנַהֵל לָהּ? אֶלָּא מִשּׁוּם דְּ"אֵין מַחֲזִיק בְּיָדָהּ" (שם), וּמָארֵי קַבָּלָה אִתְּמָר בְּהוּ "חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם" (תהלים לא, כה). דִּשְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דְּגוּפָא סָבְלַת מַרְעִין דְּיִשְׂרָאֵל, וְאִתְּמָר בָּהּ "שְׁחוֹרָה אֲנִי" (שיר השירים א, ה). כְּדֵין "וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים" (דברים כב, ו) כְּמָה דְּאָמַר "רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ" (שמות כג, ה). אֲבָל מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתָא בְּתֻקְפָּהּ קַיְימַת כִּדְקָא יֵאוֹת, וּמָאן דְּאִתְדַּבַּק בְּהַאי זַכֵי לְתֻקְפָּא עִלָּאָה וְאַתְקִיף לַהּ נָמֵי, בְּגִין כָּךְ "חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם" (תהלים לא, כה), בֵּיהּ "וְנָאוָה" (שיר השירים א, ה) דִּכְתִיב "אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי" (מיכה ז, ח) דִּבְשַׁעֲתָא דְּנָפְקַת שְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא דְּחִילַת, עַד דְּאָמַר לָהּ מַלְכָּא זִילֵי לָא תִּדְחָלִין, דְּאַף עַל גַּב דְּאַנְתְּ לְבַר, אֲנָא אֲהָא נָהִיר לָךְ מִלְּגַו. בְּגִין כָּךְ "כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְהֹוָה אוֹר לִי" (מיכה ז, ח). וּבְגִין אוֹר דָּא אִתְּתַּקְּפַת דְּלָאו לְאִתְחָרְבָא עָלְמָא, בְּגִין דָּא "כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי" (מיכה ז, ח).

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג). דְּהַשְׁתָּא אוֹר דָּא לָךְ אִתְגַּלְיָא, אֲבָל לָא לְכָל עָלְמָא. עַל רָזָא דָּא כְּתִיב "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ" (תהלים לא, כ) דָּא ט' דְּטוּבֵיהּ גָּנִיז בְּגַוֵּיהּ. אֲבָל לְזִמְנָא [דְּאָתֵי] וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ, זֹהַר תַּקִיף וְנָצִיץ לְאַנְהָרָא לְכָל סְטַר, וְכֹלָּא יִתְנַהֲרוּן מִינֵּיהּ.

(דף ה' עמ' א')  מַאי וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים? אֶלָּא לְאַנְהָרָא לְכָל חַד לְפוּם חֵילֵיהּ. וְאִית דִּיהוֹן נַהֲרָן לְגַבֵּיהּ בְּחֵילָא דְּתוּקְפָּא עִלָּאָה, כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. וְאִית דְּלָא יְהוֹן נְהָרִין לְגַבֵּיהּ אֶלָּא כְּכוֹכְבַיָּא, דִּכְתִיב וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים. אֲבָל פַּחוֹת מִן דָּא לָא יְהֵא. בְּגִין כָּךְ לְעוֹלָם וָעֶד, לְמִיהְוֵי כֹּלָּא בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים וַדַּאי:

קָם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה מְהֵימְנָא פָּתַח וְאָמַר, ר' ר' זַכָּאָה חוּלָקָךְ דְּאַנְתְּ הֲוֵית סַמְכָא לִשְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא, וְהַשְׁתָּא אַנְתְּ כּוּרְסֵי יְקָרָא לְגַבָּהּ. קם אליהו הנביא הנאמן  פתח ואמר, רבי רבי הרמח"ל, אשרי חלקך שאתה היית משענת לשכינה בגלות, ועכשיו אתה כסא כבוד עבורה. וְכַד תִּיפּוּק מִגָּלוּתָא אַתְּ תְּהֵא מְנַהֵל לָהּ, (דף ד' עמ' ב')  דְּעַל הַאי כְּתִיב וכאשר השכינה תצא מהגלות אתה תהיה מנהל לה. ועל זה העניין נאמר בזמן הגלות "אֵין מְנַהֵל לָהּ מִכָּל בָּנִים" (ישעיהו נא, יח) וְכוּ'. אַמַּאי מדוע נאמר "אֵין מְנַהֵל לָהּ"? אֶלָּא מִשּׁוּם דְּ"אֵין מַחֲזִיק בְּיָדָהּ" (שם), וּמָארֵי קַבָּלָה אִתְּמָר בְּהוּ ובעלי הקבלה נאמר בהם "חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם" (תהלים לא, כה). דִּשְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דְּגוּפָא סָבְלַת מַרְעִין דְּיִשְׂרָאֵל, וְאִתְּמָר בָּהּ "שְׁחוֹרָה אֲנִי" (שיר השירים א, ה)ומצד גוף השכינה שבה נכללים כלל עולמות הנפרדים ובפרט הנשמות והמלאכים, סובלת השכינה נגעי ישראל ונאמר בה "שחורה אני" מצד חושך הגלות שמשחיר אותה, כְּדֵין "וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים" (דברים כב, ו) והאם שהיא השכינה רובצת על האפרוחים שהם בעלי התורה, כְּמָה דְּאָמַר "רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ" (שמות כג, ה) ונגעיהם הם כמשא כבד עליה.

אֲבָל מִסִּטְרָא דְּנִשְׁמָתָא בְּתֻקְפָּהּ קַיְימַת כִּדְקָא יֵאוֹת, וּמָאן דְּאִתְדַּבַּק בְּהַאי זַכֵי לְתֻקְפָּא עִלָּאָה וְאַתְקִיף לַהּ נָמֵי, בְּגִין כָּךְ "חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם" (תהלים לא, כה)אבל מצד נשמתה שהיא אלוקות, היא עומדת בתוקפה כמו שראוי, ומי שנדבק בה זוכה לחיזוק עליון ומחזק אותה גם כן, ולכן "חזקו ויאמץ לבבכם"בֵּיהּ "וְנָאוָה" (שיר השירים א, ה) ומצד נשמתה נאמר "ונאוה" שאין השחרות מגיע אליה כלל,

דִּכְתִיב שכתוב  "אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי" (מיכה ז, ח) דִּבְשַׁעֲתָא דְּנָפְקַת שְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא דְּחִילַת, עַד דְּאָמַר לָהּ מַלְכָּא זִילֵי לָא תִּדְחָלִין, דְּאַף עַל גַּב דְּאַנְתְּ לְבַר, אֲנָא אֲהָא נָהִיר לָךְ מִלְּגַו. בשעה שיצאה השכינה בגלות, פחדה שמה גבורתה ח"ו תחריב את העולם, עד שאמר לך המלך , ז"א, לכי, אל תראי, שאף אל פי שאת חוץ למקומך ויורדת למקום הקליפות, אני אהיה מאיר לך מבפנים, ולכן אומר, בְּגִין כָּךְ "כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ יְהֹוָה אוֹר לִי" (מיכה ז, ח)כי אשב בחושך הגלות והקליפה בעבור ישראל שנפלו שמה, יהו"ה ז"א אור לי מבפנים, וּבְגִין אוֹר דָּא אִתְּתַּקְּפַת דְּלָאו לְאִתְחָרְבָא עָלְמָא, ובגלל אור זה מתחזקת כדי שלא להחריב את העולם, וזה, בְּגִין  דָּא "כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי" (מיכה ז, ח).

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי ולעתיד לבא "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג). דְּהַשְׁתָּא אוֹר דָּא לָךְ אִתְגַּלְיָא, אֲבָל לָא לְכָל עָלְמָא. שעכשיו, האור הזה שמצד הפנימיות התגלה לך, אבל לא לכל העולם. וזה סוד זה כתוב  עַל רָזָא דָּא כְּתִיב "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ" (תהלים לא, כ) דָּא ט' דְּטוּבֵיהּ גָּנִיז בְּגַוֵּיהּ. זו האות ט' הרומזת על אור טובו הגנוז בתוכה, אבל לעתיד לבוא, אֲבָל לְזִמְנָא [דְּאָתֵי] וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ, זֹהַר תַּקִיף וְנָצִיץ לְאַנְהָרָא לְכָל סְטַר, וְכֹלָּא יִתְנַהֲרוּן מִינֵּיהּ. והמשכילים יזהירו, אור הזוהר חזק ונוצץ יתגלה להאיר לכל צד, ולכל יאורו ממנו.

(דף ה' עמ' א')  מַאי וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים? אֶלָּא לְאַנְהָרָא לְכָל חַד לְפוּם חֵילֵיהּ.  ומהו ומצדיקי הרבים? אלא להאיר לכל אחד כפי כוחו, וכוחו הוא פרי מעשיו ודרגתו שירכוש בכל גילגוליו קודם גילוי האור. וְאִית דִּיהוֹן נַהֲרָן לְגַבֵּיהּ בְּחֵילָא דְּתוּקְפָּא עִלָּאָה, כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. ויש בהם שיואר להם בכח החוזק העליון – כזוהר הרקיע ואלו הם הנקראים משכילים,  וְאִית דְּלָא יְהוֹן נְהָרִין לְגַבֵּיהּ אֶלָּא כְּכוֹכְבַיָּא, שיש בהם  שלא יואר להם אור הרקיע העליון אלא כנצנוץ הכוכבים,  דִּכְתִיב וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים. אֲבָל פַּחוֹת מִן דָּא לָא יְהֵא. בְּגִין כָּךְ לְעוֹלָם וָעֶד, לְמִיהְוֵי כֹּלָּא בְּתִיקּוּנָא שְׁלִים וַדַּאי: אבל פחות מנצנוץ לא יהיה, לכן אומר "לעולם ועד", שיהיה הכל בתיקון שלם ודאי:

קישור לדף בזוהר תניינא

תפילות של"ו - שאו"ל מתוך "תקט"ו תפילות"

תפילה של"ו: לפי שישראל שבורים מארך גלותם הקשה, הם קרובים לשוב לפניו יתברך במעט מן ההתעוררות מרוחו של משיח.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. שֶׁבֶר שֶׁלָּנוּ יֵרָאֶה לְפָנֶיךָ שֶׁהֲרֵי [הָרָע] קַל הוּא לְהִתְפָּרֵשׁ מִמֶּנּוּ, לְפִי שֶׁאָנוּ שְׁבוּרִים, שֶׁמִּי שֶׁהוּא שָׁלֵם וּבָרִיא – כֵּן זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ מִתְתַּקֶּפֶת בְּתוֹכוֹ וְלֹא יוֹצֵא מִמֶּנּוּ, דִּכְתִיב, "כִּי אֵין חֲרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וּבָרִיא אוּלָם, בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ וְעִם אָדָם לֹא יְנֻגָּעוּ", אֲבָל אָנוּ, "נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה". וּכְמוֹ שֶׁאֵבָרִים שֶׁלָּנוּ שְׁבוּרִים לְפָנֶיךָ, כֵּן תּוּכַל לִדְחוֹת מֵהֶם הָרָע בִּנְשִׁיבָה אַחַת שֶׁתָּשִׁיב בְּרוּחֲךָ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, "וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם" שֶׁהוּא רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה'".

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, לְיִחוּדְךָ אָנוּ מְקַוִּים בֶּאֱמֶת, וְזֶה הוּא שֶׁיִּהְיֶה מְתַקֵּן אוֹתָנוּ תִּקּוּן שָׁלֵם וִיטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל זֻהֲמָא, וְאָז יִבָּנֶה לָנוּ בִּנְיָן חָדָשׁ לַעֲמֹד בָּאֱמוּנָה שֶׁלְּךָ לְעוֹלָם, בִּזְמַן שֶׁיֵּאָמֵר בּוֹ, "וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו", וּכְתִיב, "אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה", "ה' אַל תְּאַחַר", לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.

 


 

תפילה שאו"ל: סבל השכינה בגלות הוא בעבור שמירת ישראל, ושמירה הספירות העליונות שלא יגיעו אליהם הפגמים.ושכרה יהיה בגילוי היחוד וטהרת ישראל.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי הַשְּׁכִינָה – כַּמָּה צָרוֹת סָבְלָה בַּעֲבוּר יִשְׂרָאֵל בָּנֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ, "וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם", וְהַכֹּל לִהְיוֹת מִשְׁמֶרֶת לְגַבֵּי אוֹתוֹ הָאָח שֶׁלָּהּ שֶׁלֹּא יִפָּגֵם בַּעֲוֹנוֹת שֶׁלְּמַטָּה. עַתָּה, הֲרֵי זְמַן שֶׁתְּקַבֵּל שָׂכָר עַל כָּל זֶה, וּכְמוֹ שֶׁהִיא סָבְלָה בַּעֲבוּר כָּל הַסְּפִירוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת – כֵּן כָּל הַסְּפִירוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת יִהְיוּ מִתְיַחֲדִים עִמָּהּ וּמְרִיקִים כָּל הַבְּרָכוֹת וְכָל עוֹשֶׁר, בִּזְמַן שֶׁיִּחוּד שֶׁלְּךָ יִתְגַּלֶּה עֲלֵיהֶם לְחַבֵּר אוֹתָם כְּאֶחָד. וְכֵן יִשְׂרָאֵל בָּנֶיהָ תְּטַהֵר אוֹתָם בַּטָּהֳרָה הַזֹּאת שֶׁיֵּאָמֵר בָּהֶם, "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם".

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, הֲרֵי וַדַּאי בְּאֹרֶךְ הַגָּלוּת אֵין לָנוּ תִּקְוָה אֶלָּא יִחוּד שֶׁלְּךָ, עַתָּה יִתְגַּלֶּה עָלֵינוּ יִחוּדְךָ כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מְקַוִּים לְיִחוּדְךָ בֶּאֱמֶת, תֵּן שָׂכָר לִשְׁכִינָתְךָ וּלְבָנֶיךָ, ה' אַל תְּאַחַר, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.