תיקון היחוד היומי

תיקוני זוהר קדמאה רשב"י - דא בשירותא

  • מקור
  • פירוש

(דף ז ע"א) צוּרַת דִּיּוֹקְנָא דִכְלִילָא מִכַּמָּה נְהוֹרִין, חַד "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם" א "כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא" (יחזקאל א, כו), דָּא "אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא", וְאִיהוּ לְעֵילָא כְּגַוְונָא דָא [ציור] "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר" (שמות כד, י), כְּגַוְונָא דָא א וְכֹלָּא א. נְקוּדָה דָא הוּא כְּגוֹן חֹלֵ"ם לְעֵילָא כֶּתֶר עֶלְיוֹן, דְּרָכִיב עַל י"ה דְּאִינוּן חָכְמָה וּבִינָה כְּחֻשְׁבַּן חֹלֵם, "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר" (שמות כד, י) חִירֵק, וְדָא מַלְכוּת, "וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי" (ישעיהו סו, א), אִיהִי תְּחוֹת ו"ה, דְּאִיהוּ חֶשְׁבּוֹן חִרֵ"ק, וְהָכִי סְלִיק א יְהֹוָה יו"י.
וְעוֹד "רָקִיעַ" דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דִכְלִיל שֵׁם יְהֹוָה, וְאִיהוּ כְּלִיל שִׁית סְפִירָן בְּאֶמְצְעִיתָא, דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר "נָטוּי עַל רָאשֵׁיהֶם מִלְמָעְלָה" (יחזקאל א, כב), דַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה" (תהלים קד, ב), כְּגַוְונָא דָא [ציור] בְּאֶמְצַע א, "נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי" (ישעיהו מד, כד), מָאן נָטָה לֵיהּ? עִלַּת עַל כֹּלָּא לְבַדּוֹ, יְחִידָא בְּלָא תִּנְיָינָא לְמֶעֱזַר לֵיהּ.
תִּנְיָינָא, "וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה" (יחזקאל א, כו) דָא אִיהוּ יוד הא ואו הא כְּלִיל תֵּשַׁע נְקוּדִין, וַעֲשִׂירָאָה שְׁכִינְתָּא כְּלִילָא מִכֻּלְּהוּ, וְכֹלָּא א, דְּלֵית אָדָם בְּלָא א', וְכֹלָּא אִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, אִיהוּ יְהֹוָה דִּכְלִיל א, וְאִיהוּ שְׁמָא מְפָרַשׁ דִּכְלִיל א לְאַחְזָאָה 'דְאִם רָץ לִבְּךָ שׁוּב לְאָחוֹר'.
תְּלִיתָאָה, "כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב" (יחזקאל א, כז), וְדָא שְׁכִינְתָּא, דְּהָכִי אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן, דְּנִשְׁמָתִין דּוֹמִין קֳדָם שְׁכִינְתָּא כְּנֵרוֹת לִפְנֵי הָאֲבוּקָה, וּבְגִין דָּא "כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ" (יחזקאל א, כז), וְאִיהִי בֵּי כְּנִישְׁתָּא דִּלְעֵילָא, אֵ"שׁ נֹגַ"הּ, "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" (ישעיהו נו, ז), וְאִיהִי "אֵשׁ בֵּית לָהּ" מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה, דְאִיהִי ב', יוֹמָא תִּנְיָינָא דְאִתְבְּרֵי בֵּיהּ גֵּיהִנָּם. א' יוֹמָא קַדְמָאָה דְאִתְבְּרֵי בֵּיהּ גַּן עֵדֶן, וְדָא חֶסֶד. עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא "כְּמַרְאֵה אָדָם" כְּלִיל תַּרְוַיְהוּ, וא"ו לִימִינָא אֶחָ"ד, ל"ב לִשְׂמָאלָא יו"ד ה"א ה"א.
"מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה, וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה" (יחזקאל א, כז), אִינוּן תְּרֵין שׁוֹקִין, תְּרֵין נְבִיאֵי קְשׁוֹט, וְאִינוּן רְבִיעָאָה וַחֲמִשָּׁאָה לְחֶסֶד, דְּמִתַּמָּן בִּנְיָנָא דְעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" (תהלים פט, ג), ה' עִלָּאָה אִתְפַּשְׁטַת עַד הוֹד, חַמְשִׁין תַּרְעִין, וּבְגִין דָּא קָא רָמִיז עֲלָהּ, רָאִיתִי "כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ" (יחזקאל א, כז), וּבָהּ שִׁית מַרְאוֹת.
שְׁבִיעָאָה, "כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת" (יחזקאל א, כח), הַקֶּשֶׁת דָּא צַדִּיק יְסוֹד עָלְמָא, כְּמַרְאֵה דִילָהּ לְתַתָּא מטטרו"ן, דָּא חָזָא יְחֶזְקֵאל, דְּאִיהוּ כְּלִיל כָּל מַרְאוֹת.
חֵיזוּ תְּמִינָאָה, "כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב" (יחזקאל א, כח), דָּא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, דְאִתְּמַר בָּהּ "נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר" (ירמיהו לא, כא), וּבְגִין דָּא "כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב" (יחזקאל א, כח), אֵשׁ נֹגַהּ.
תְּשִׁיעָאָה, הוּא "מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד יְהֹוָה" (יחזקאל א, כח), חָכְמָה עִלָּאָה, דְמוּת דִּילָהּ חָזָא יְחֶזְקֵאל לְתַתָּא, וְלָא חָכְמָה.

(דף ז ע"א) צוּרַת דִּיּוֹקְנָא דִכְלִילָא מִכַּמָּה נְהוֹרִין, צוּרַת הַדְּמוּת שֶׁכְּלוּלָה מִכַּמָּה אוֹרוֹת,  חַד "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם" א אֶחָד וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם א, "כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא" (יחזקאל א, כו), כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא,  דָּא "אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא", וְאִיהוּ לְעֵילָא כְּגַוְונָא דָא [ציור] זוֹ אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא, וְהוּא לְמַעְלָה כְּמוֹ זֶה , "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת  הַסַּפִּיר" (שמות כד, י), כְּגַוְונָא דָא א וְכֹלָּא א וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר כְּמוֹ זֶה א, וְהַכֹּל א. נְקוּדָה דָא הוּא כְּגוֹן חֹלֵ"ם לְעֵילָא כֶּתֶר עֶלְיוֹן, דְּרָכִיב עַל י"ה נְקֻדָּה זוֹ הִיא כְּמוֹ חֹלֵ"ם לְמַעְלָה כֶּתֶר עֶלְיוֹן שֶׁרוֹכֵב עַל י"ה,  דְּאִינוּן חָכְמָה וּבִינָה כְּחֻשְׁבַּן חֹלֵם, שֶׁהֵם חָכְמָה וּבִינָה כְּחֶשְׁבּוֹן חֹלֶם,  "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר" (שמות כד, י) חִירֵק, וְדָא מַלְכוּת, וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר חִירֵק, וְזוֹ מַלְכוּת,  "וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי" (ישעיהו סו, א), אִיהִי תְּחוֹת ו"ה, דְּאִיהוּ חֶשְׁבּוֹן חִרֵ"ק, וְהָכִי סְלִיק א יְהֹוָה יו"י, וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלַי. הִיא תַחַת ו"ה, שֶׁהִיא חֶשְׁבּוֹן חִרֵ"ק, וְכָךְ עוֹלֶה א יהו"ה יו"י.
 
וְעוֹד "רָקִיעַ" דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דִכְלִיל שֵׁם יְהֹוָה, וְעוֹד, רָקִיעַ זֶה עַמּוּד הָאֶמְצָעִי שֶׁכּוֹלֵל שֵׁם יהו"ה וְאִיהוּ כְּלִיל שִׁית סְפִירָן בְּאֶמְצְעִיתָא,  וְהוּא כּוֹלֵל שֵׁשׁ סְפִירוֹת שֶׁל הָאֶמְצַע,  דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר "נָטוּי עַל רָאשֵׁיהֶם מִלְמָעְלָה" (יחזקאל א, כב), שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר נָטוּי עַל רָאשֵׁיהֶם מִלְמַעְלָה,  דַעֲלֵיהּ אִתְּמַר "נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה" (תהלים קד, ב), כְּגַוְונָא דָא [ציור] בְּאֶמְצַע א, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה, כְּמוֹ זֶה \ בְּאֶמְצַע א.  "נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי" (ישעיהו מד, כד), מָאן נָטָה לֵיהּ? עִלַּת עַל כֹּלָּא לְבַדּוֹ, יְחִידָא בְּלָא תִּנְיָינָא לְמֶעֱזַר לֵיהּ, נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי - מִי נָטָה אוֹתוֹ? עִלַּת עַל הַכֹּל לְבַדּוֹ, יָחִיד בְּלִי שֵׁנִי לַעְזֹר לוֹ.
 
תִּנְיָינָא, "וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה" (יחזקאל א, כו) הַשֵּׁנִי, וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמַעְלָה,  דָא אִיהוּ יוד הא ואו הא כְּלִיל תֵּשַׁע נְקוּדִין, זֶהוּ יֶוְדֹ הִאֻ וּאֻו הָא כּוֹלֵל תֵּשַׁע נְקֻדּוֹת,  וַעֲשִׂירָאָה שְׁכִינְתָּא כְּלִילָא מִכֻּלְּהוּ, וְכֹלָּא א, וַעֲשִׂירִי שְׁכִינָה כְּלוּלָה מִכֻּלָּם, וְהַכֹּל א,  דְּלֵית אָדָם בְּלָא א', שֶׁאֵין אָדָם בְּלִי א, וְכֹלָּא אִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, אִיהוּ יְהֹוָה דִּכְלִיל א, וְהַכֹּל הוּא עַמּוּד הָאֶמְצָעִי, שֶׁהוּא יהו"ה שֶׁכּוֹלֵל א,  וְאִיהוּ שְׁמָא מְפָרַשׁ דִּכְלִיל א לְאַחְזָאָה 'דְאִם רָץ לִבְּךָ שׁוּב לְאָחוֹר', וְהוּא הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ שֶׁכּוֹלֵל א. לְהַרְאוֹת, שֶׁאִם רָץ לִבְּךָ, שׁוּב לְאָחוֹר.
 
תְּלִיתָאָה, "כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב" (יחזקאל א, כז), וְדָא שְׁכִינְתָּא, הַשְּׁלִישִׁי, כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב, וְזוֹ הַשְּׁכִינָה.  דְּהָכִי אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן, דְּנִשְׁמָתִין דּוֹמִין קֳדָם שְׁכִינְתָּא כְּנֵרוֹת לִפְנֵי הָאֲבוּקָה, שֶׁכָּךְ פֵּרְשׁוּהוּ חֲכָמִים, שֶׁהַנְּשָׁמוֹת דּוֹמוֹת לִפְנֵי שְׁכִינָה כְּנֵרוֹת לִפְנֵי הָאֲבוּקָה,  וּבְגִין דָּא "כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ" (יחזקאל א, כז), וּמִשּׁוּם זֶה כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ,   וְאִיהִי בֵּי כְּנִישְׁתָּא דִּלְעֵילָא, אֵ"שׁ נֹגַ"הּ, וְהִיא בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁלְּמַעְלָה, אֵ"שׁ נֹגַ"הּ,  "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" (ישעיהו נו, ז), כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים, וְאִיהִי "אֵשׁ בֵּית לָהּ" מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה, דְאִיהִי ב', יוֹמָא תִּנְיָינָא דְאִתְבְּרֵי בֵּיהּ גֵּיהִנָּם, וְהִיא אֵשׁ בֵּית לָהּ מִצַּד הַגְּבוּרָה שֶׁהִיא ב', הַיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁבּוֹ נִבְרָא גֵיהִנֹּם, א' יוֹמָא קַדְמָאָה דְאִתְבְּרֵי בֵּיהּ גַּן עֵדֶן, וְדָא חֶסֶד א' יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁנִּבְרָא בוֹ גַּן עֵדֶן, וְזֶה חֶסֶד. עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא "כְּמַרְאֵה אָדָם" כְּלִיל תַּרְוַיְהוּ, וא"ו לִימִינָא אֶחָ"ד, ל"ב לִשְׂמָאלָא יו"ד ה"א ה"א, עַמּוּד הָאֶמְצָעִי כְּמַרְאֵה אָדָם הַכּוֹלֵל שְׁנֵיהֶם, וָא"ו לְיָמִין אֶחָ"ד, ל"ב לִשְׂמֹאל יוֹ"ד הֵ"א הֵ"א.
 
"מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה, וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה" (יחזקאל א, כז), אִינוּן תְּרֵין שׁוֹקִין, מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַעְלָה, וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה - אֵלּוּ שְׁתֵּי שׁוֹקַיִם,  תְּרֵין נְבִיאֵי קְשׁוֹט, וְאִינוּן רְבִיעָאָה וַחֲמִשָּׁאָה לְחֶסֶד, דְּמִתַּמָּן בִּנְיָנָא דְעָלְמָא, שְׁנֵי נְבִיאֵי אֱמֶת, וְהֵם רְבִיעִי וַחֲמִישִׁי לַחֶסֶד, שֶׁמִּשָּׁם בִּנְיַן הָעוֹלָם.  הֲדָא הוּא דִכְתִיב "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" (תהלים פט, ג), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה. ה' עִלָּאָה אִתְפַּשְׁטַת עַד הוֹד, חַמְשִׁין תַּרְעִין, ה' עֶלְיוֹנָה הִתְפַּשְּׁטָה עַד הוֹד, חֲמִשִּׁים שְׁעָרִים,  וּבְגִין דָּא קָא רָמִיז עֲלָהּ, רָאִיתִי "כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ" (יחזקאל א, כז), וּבָהּ שִׁית מַרְאוֹת, וּמִשּׁוּם זֶה רוֹמֵז עָלֶיהָ רָאִיתִי כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ, וּבָהּ שֵׁשׁ מַרְאוֹת.
 
שְׁבִיעָאָה, "כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת" (יחזקאל א, כח), הַקֶּשֶׁת דָּא צַדִּיק יְסוֹד עָלְמָא, הַשְּׁבִיעִי, כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת, הַקֶּשֶׁת זֶה צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם,  כְּמַרְאֵה דִילָהּ לְתַתָּא מטטרו"ן, דָּא חָזָא יְחֶזְקֵאל, דְּאִיהוּ כְּלִיל כָּל מַרְאוֹת, כְּמַרְאֵה שֶׁלָּהּ לְמַטָּה מטטרו"ן, זֶה רָאָה יְחֶזְקֵאל, שֶׁהוּא כּוֹלֵל כָּל הַמַּרְאוֹת. חֵיזוּ תְּמִינָאָה, "כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב" (יחזקאל א, כח), דָּא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, הַמַּרְאֶה הַשְּׁמִינִי, כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב, זוֹ שְׁכִינָה תַחְתּוֹנָה,  דְאִתְּמַר בָּהּ "נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר" (ירמיהו לא, כא), וּבְגִין דָּא "כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב" (יחזקאל א, כח), אֵשׁ נֹגַהּ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר, וּמִשּׁוּם זֶה, כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב, אֵשׁ נֹגַהּ. תְּשִׁיעָאָה, הוּא "מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד יְהֹוָה" (יחזקאל א, כח), חָכְמָה עִלָּאָה, דְמוּת דִּילָהּ חָזָא יְחֶזְקֵאל לְתַתָּא, וְלָא חָכְמָה, הַתְּשִׁיעִי, הוּא מַרְאֵה דְמוּת כְּבוֹד יהו"ה, חָכְמָה עֶלְיוֹנָה, הַדְּמוּת שֶׁלָּהּ רָאָה יְחֶזְקֵאל לְמַטָּה, וְלֹא חָכְמָה.

תיקוני זוהר תניינא רמח"ל - דא בסיומא

  • מקור
  • פירוש

אֲבָל שַׂק בֵּיהּ תִּיקּוּנָא לִתְיוּבְתָּא, דִּכְדֵין מָסַר גַּרְמֵיהּ לְמָארֵי דִּינָא לְקַבְּלָא עָנְשָׁא, עַד דְּיִתְתַּקְּנוּן דַּרְגִּין עִלָּאִין, וּמִתַּמָּן אַתְקִין תִּיקּוּנִין וַדַּאי. וְאֶסְתֵּר אִתְּמָר "וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ… וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל" (אסתר ד, ד) דְּהָא זִמְנָא לָא מָטָא, וְחוֹבָה לָא אִתְתַּקַּן לְאִתְעַבְּרָא, בְּגִין כָּךְ "וְלֹא קִבֵּל", עַד דְּיִמְטֵי זִמְנָא, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ גָּלוּתָא לְאִשְׁתַּלְמָא. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב "וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת" (דברים כח, סח)

(דף ג' עמ' ב')  כְּגוֹן אִינוּן דִמָסְרוּ נַפְשַׁיְהוּ לְאִתְקַטְלָא עַל קִדּוּשׁ ה'. אִי תֵּימָא דְּשְָׁלְטוּ בְּהוּ? חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא "וְאֵין קֹנֶה" (דברים כח, סח). אֶלָּא אִתְּמָר בְּהוּ "מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים" (תהלים יז, יד).

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי שַׂק יִתְהַדֵּר לְקַשׁ, "וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" (עובדיה א, יח). כְּדֵין "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ" (שם) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, "וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה" (שם) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. "וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" (שם) דָּא רוֹמִי חַיַּיבְתָּא, וְהָכָא כָּלִיל כֹּלָּא, דְּהָא הָכָא אַחֲרִינָא נָמֵי אִתְכְּלִילַת. כְּדֵין "וְדָלְקוּ בָהֶם" (שם) תְּרֵין, בְּגִין יִשְׁמָעֵאל דְּאִתְכְּלִיל בֵּיהּ. כְּדֵין אֶתִין עִלָּאִין יִתְעָרוּן בְּעָלְמָא. וְדָא תִּיקּוּנָא קַדְמָאָה "לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים" (דברים לד, יא) וְכוּ' "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. דְּמֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא בַּסְּנֶה לָא בָּעָא לְקִבְלָא לְמִפְרַק לְיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד, יג) אַמַּאי? אִי תֵּימָא דְּלָא בָּעָא לְקִבְלָא נְבוּאָתָא דְּמָארֵיהּ? לָאו הָכִי. אֶלָּא בְּגִין דְּחָמָא גָּלוּתָא אָחֲרָנִין דִּזְמִינִין בָּתַר הַהוּא פּוּרְקָנָא, בְּגִין כָּךְ אַקְדִּים וְאָמַר "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד, יג)דָּא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה דְּאִתְּמָר בֵּיהּ "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא (דף ד' עמ' א')  בּוֹא יוֹם יְהֹוָה" (מלאכי ג, כג) וְכוּ' וְעָלֶיהָ אָמַר "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד, יג), דְּהַוָּה בָּעֵי דְּתִיקּוּנָא יִשְׁתַּלֵּם בְּקַדְמִיתָא. אֲבָל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא בְּעָא הָכִי, דְּהָא זִמְנָא לָא מָטָא.

כֵּיוָן דְּחָמָא מֹשֶׁה הָכִי, מֵהַהוּא יוֹמָא שָׁארֵי עוֹבָדוֹי לְאַזְמָנָא תִּיקּוּנִין לְסוֹף יוֹמַיָּא. בְּגִין כָּךְ "לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים" (דברים לד, יא) וְכוּ', אִלֵּין דְּאִתְפְּקַד מִמַּלְכָּא לְמֶעֱבַד לְהוּ בְּפוּרְקָנָא דְּמִצְרַיִם. "וּלְכֹל הַיָּד וְכוּ אֲשֶׁר עָשָׂה", דְּעָבֵיד מִגַּרְמֵיהּ לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנִין לְפוּרְקָנָא בָּתְרַיְיתָא. בְּגִין כָּךְ "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (שם) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. מַאי הַמּוֹרָא? אֶלָּא בְּגִין מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דְּאִתְקַשַׁר בֵּיהּ, דִּכְתִיב "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז). וּבְקַדְמִיתָא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף קָאִים לְחוֹדֵיהּ, וְדָא "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב). לְבָתַר אָתֵי מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף אִתְחַבָּר בֵּיהּ, "וְהָיוּ לַאֲחָדִים" וַדַּאי. "הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה" (שם) 'וְהַמַּתְחִיל בַּמִּצְוָה אוֹמְרִים לוֹ גְּמוֹר' (ירושלמי פסחים י, ה) לְזִמְנָא דְּאָתֵי דְּיֵיתֵי אִיהוּ בַּהֲדֵי תְּרֵין מְשִׁיחִין לְמִפְרַק לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל פּוּרְקָנָא שְׁלִים.

אֲבָל שַׂק בֵּיהּ תִּיקּוּנָא לִתְיוּבְתָּא, דִּכְדֵין מָסַר גַּרְמֵיהּ לְמָארֵי דִּינָא לְקַבְּלָא עָנְשָׁא, עַד דְּיִתְתַּקְּנוּן דַּרְגִּין עִלָּאִין, וּמִתַּמָּן אַתְקִין תִּיקּוּנִין וַדַּאי. אולם "שק" - יש בו תיקון המועיל לתשובה, שאז החוטא המוסר עצמו לבעלי הדין לקבל העונש עד שיתוקנו המדרגות העליונות ומשם ניתיקנים תיקונים ודאי. וְאֶסְתֵּר אִתְּמָר "וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ… וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל" (אסתר ד, ד) דְּהָא זִמְנָא לָא מָטָא, וְחוֹבָה לָא אִתְתַּקַּן לְאִתְעַבְּרָא, בְּגִין כָּךְ "וְלֹא קִבֵּל", עַד דְּיִמְטֵי זִמְנָא, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ גָּלוּתָא לְאִשְׁתַּלְמָא.  שהרי הזמן לא הגיע, והחטא הנמשל לשק לא תוקן והוסר, ולכן מרדכי "ולא קיבל", עד שיגיע הזמן, שכך צריך להשתלם עניין הגלות. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב וזהו שכתוב "וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת" כדי לתקן ולהסיר את העוונות המעכבים את הגאולה. (דברים כח, סח)(דף ג' עמ' ב')  כְּגוֹן אִינוּן דִמָסְרוּ נַפְשַׁיְהוּ לְאִתְקַטְלָא עַל קִדּוּשׁ ה'. וכגון זה, אלה שמסרו נפשם למות על קידוש ה', כדי לכפר על עוונות ישראל ולהחיש את הגאולה. אִי תֵּימָא דְּשְָׁלְטוּ בְּהוּ? חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא ואם תשאל, האם בגלל כך שלטה הס"א בקדושים אלה שמסרו נפשם בעבור החטאים? חס ושלום! עלו עולה תמימה, וזהו כוונת "וְאֵין קֹנֶה" (דברים כח, סח) אין להן חלק בהם. אֶלָּא אִתְּמָר בְּהוּ אלא נאמר בהם "מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים" (תהלים יז, יד) דהיינו המתים בגלל הס"א הם החלד - חלקם בחיים ואין לטומאה שום חלק בהם.

וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי שַׂק יִתְהַדֵּר לְקַשׁ, ולעתיד לבא יחזור "שק" להיות "קש", דהיינו הצרה עצמה הדוחק שדחקה הס"א את ישראל תהיה לה לרועץ, וזה שכתוב, "וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" (עובדיה א, יח). כְּדֵין "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ" (שם) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, "וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה" (שם) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. "וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" (שם) דָּא רוֹמִי חַיַּיבְתָּא, וְהָכָא כָּלִיל כֹּלָּא, דְּהָא הָכָא אַחֲרִינָא נָמֵי אִתְכְּלִילַת. זו רומי הרשעה, וכאן ב"קש" כלולים הכל, שכל המצרים לישראל נכללים בקש. ואז, כְּדֵין "וְדָלְקוּ בָהֶם" (שם) תְּרֵין , בְּגִין יִשְׁמָעֵאל דְּאִתְכְּלִיל בֵּיהּ. "בהם" מיעוט רבים שניים - בגלל שגם בני ישמעאל נכללים בהם, כיון שעשו וישמעאל נחשבים לראשי השמאל והימין של הקליפה.

כְּדֵין אֶתִין עִלָּאִין יִתְעָרוּן בְּעָלְמָא. וְדָא תִּיקּוּנָא קַדְמָאָה ואז אותות עליונות יתעוררו בעולם, וזה התיקון הראשון, "לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים" (דברים לד, יא) וְכוּ' "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (דברים לד, יב) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. דְּמֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא בַּסְּנֶה לָא בָּעָא לְקִבְלָא לְמִפְרַק לְיִשְׂרָאֵל, שמשה רבנו הרועה הנאמן בענוותנותו ואהבתו לישראל לא רצה לקבל את השליחות לגאול את ישראל, שנאמר, דִּכְתִיב "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד, יג) אַמַּאי? אִי תֵּימָא דְּלָא בָּעָא לְקִבְלָא נְבוּאָתָא דְּמָארֵיהּ? לָאו הָכִי. מדוע? האם תחשוב שלא רצה לקבל את נבואת אדונו? לא כך. אֶלָּא בְּגִין דְּחָמָא גָּלוּתָא אָחֲרָנִין דִּזְמִינִין בָּתַר הַהוּא פּוּרְקָנָא, בְּגִין כָּךְ אַקְדִּים וְאָמַר אלא לא רצה בגלל שראה את הגלויות האחרות העתידות לבא אחרי גאולת מצרים לפיכך הקדים ואמר "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד, יג),  דָּא אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה דְּאִתְּמָר בֵּיהּ, "ביד תשלח" זה אליהו הנביא שנאמר בו "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי (דף ד' עמ' א')  בּוֹא יוֹם יְהֹוָה" (מלאכי ג, כג) וְכוּ' וְעָלֶיהָ אָמַר ועל זה אמר משה "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח" (שמות ד, יג), דְּהַוָּה בָּעֵי דְּתִיקּוּנָא יִשְׁתַּלֵּם בְּקַדְמִיתָא. אֲבָל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא בְּעָא הָכִי, דְּהָא זִמְנָא לָא מָטָא. שהיה רוצה שהתיקון יושלם בתחלה כבר בגאולת מצרים. אבל הקב"ה לא רצה כך, כיון שלא הגיע הזמן.

כֵּיוָן דְּחָמָא מֹשֶׁה הָכִי, מֵהַהוּא יוֹמָא שָׁארֵי עוֹבָדוֹי לְאַזְמָנָא תִּיקּוּנִין לְסוֹף יוֹמַיָּא. כיון שראה משה כך, מאותו היום החל במעשיו להזמין תיקונים לסוף הימים, לפיכך בְּגִין כָּךְ "לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים" (דברים לד, יא) וְכוּ', אִלֵּין דְּאִתְפְּקַד מִמַּלְכָּא לְמֶעֱבַד לְהוּ בְּפוּרְקָנָא דְּמִצְרַיִם. האותות והמופתים הם אלו שצווה מהמלך לעשות להם בגאולת מצרים. "וּלְכֹל הַיָּד וְכוּ אֲשֶׁר עָשָׂה", דְּעָבֵיד מִגַּרְמֵיהּ לְאַתְקָנָא תִּיקּוּנִין לְפוּרְקָנָא בָּתְרַיְיתָא. "אשר  עשה" מעצמו להתקין תקונים לגאולה האחרונה. לפיכך,  בְּגִין כָּךְ "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, "וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל" (שם) דָּא מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. מַאי מהו הַמּוֹרָא? אֶלָּא בְּגִין מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף דְּאִתְקַשַׁר בֵּיהּ, דִּכְתִיב אלא בשביל משיח בן יוסף שמתחבר בו, וזה "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ" (יחזקאל לז, יז). וּבְקַדְמִיתָא מָּשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף קָאִים לְחוֹדֵיהּ, ובתחילה, משיח בן יוסף, יעמוד לבדו, וזה  וְדָא "וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה" (דברים לד, יב). לְבָתַר אָתֵי מָּשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף אִתְחַבָּר בֵּיהּ, ואח"כ יבוא משיח בן דוד, ומשיח בן יוסף יתחבר בו, וזה, "וְהָיוּ לַאֲחָדִים" וַדַּאי. "הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה" (שם) 'וְהַמַּתְחִיל בַּמִּצְוָה אוֹמְרִים לוֹ גְּמוֹר' (ירושלמי פסחים י, ה) לְזִמְנָא דְּאָתֵי דְּיֵיתֵי אִיהוּ בַּהֲדֵי תְּרֵין מְשִׁיחִין לְמִפְרַק לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל פּוּרְקָנָא שְׁלִים. ולעתיד לבא, יבוא משה יחד עם ב' המשיחין לגאול את ישראל גאולה שלימה.

קישור לדף בזוהר תניינא

תפילה יז: כְּשֵׁם שֶׁתּוֹרַת ה' אֵין קְדֻשָּׁתָהּ נִפְגֶּמֶת לְעוֹלָם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁהֵם בֵּין הַגּוֹיִם אֵין קְדֻשָּׁתָם נִפְגֶּמֶת לְעוֹלָם.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלְּךָ חִלַּקְתָּ לְעַמְּךָ, דִּכְתִיב "כִּי אֲנִי יְהוָֹה מְקַדִּשְׁכֶם", קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁלְּךָ יְהוָֹה ב"ה, בּוֹ אָמְרוּ אֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מְקַבְּלִים טֻמְאָה שֶׁתּוֹרָה הִיא תּוֹרַת יְהוָֹה, תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם וַדַּאי. וְכָאן נוֹדַע שֶׁאֵין שׁוּם אֶחָד יָכוֹל לִפְגֹּם אוֹתָהּ. וְכֵן יִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁהֵם בֵּין הַגּוֹיִים, הֲרֵי קְדֻשָּׁתָם אֵינָהּ נִפְגֶּמֶת, אֶלָּא הֵן "עַם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב". וּמִיָּד שֶׁתְּגַלֶּה שֵׁם זֶה בְּעוֹלָמְךָ "וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ". לָזֶה מְקַוִּים יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ בָּאוֹת ו', שֶׁבָּהּ נַעֲשִׂים עַם קָדוֹשׁ. קֹדֶשׁ מֵחָכְמָה, ו' סוֹד הַתּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם וַדַּאי. אוֹת אֱמֶת תּוֹרַת אֱמֶת, בִּזְמַן שֶׁאֱמֶת זֶה יִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם, מִיָּד "וְלִהְיוֹתְךָ עַם קָדוֹשׁ", וּמִיָּד תַעֲבִיר טֻמְאָה מִן הָאָרֶץ. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.

 

תפילה יח: בְּהִגָּלוֹת הַיִּחוּד יָאִיר אוֹרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב שֶּׁהוּא אוֹר הָאֱמֶת, וְשִׁלְטוֹן הַשֶּׁקֶר יַעֲבוֹר מֵהָעוֹלָם.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. רְעֵה עַמְּךָ בְּשִׁבְטֶךָ, וְזֶה אוֹת ו', שֶׁמִּשָּׁם י"ב שְׁבָטִים, וְהַיְנוּ ו"ו, מִיָּד שֶׁיַּעֲקֹב מִתְגַּלֶּה עִמָּהֶם, יִחוּד שֶׁלְּךָ מִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם, בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב שֶׁהָיָה הַשֶׁקֶ"ר גִּימַ' שֵׁשׁ מֵאוֹת - שׁוֹלֵט בָּעוֹלָם כְּנֶגֶד "שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי", וְהֵם "שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר", מִיָּד שֶׁיַּעֲקֹב יִתְגַּלֶּה אֱמֶת יִשְׁלֹט בְּלֹא שֶׁקֶר, "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" וַדַּאי, בְּו' שֶׁלּוֹ. "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב" לְאוֹתָם שֶׁקִּוּוּ לְךָ בִּשְׁנֵי וָוִין אֵלֶּה, בָּהֶם "קַוֹּה קִוִּיתִי יְהוָֹה", וּכְשֶׁמִּתְחַבְּרִים כְּאֶחָד "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ". לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.

 

תפילה יט: גִּילוּי יִּחוּדוֹ יִתְ' יְגַלֶּה אֶת הָאֱמֶת, וְיַעֲבִיר אֶת כַּעַס הַכָּבֵד וְסַעֲרַת הַלֵּב.

אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד. הֲרֵי נָחָשׁ טָמֵא הֵבִיא אַף לָעוֹלָם וְכוֹלֵל בּוֹ כָּל מִינֵי קִלְקוּלִים, שֶׁהֵם ע' טְרֵפוֹת, הֵם שִׁבְעִין עֳרָקִין דְכַּבְדָא, בָּהֶם כָּבֵד כּוֹעֵס בְּאַף זֶה שֶׁל נָחָשׁ. וּמִיָּד הַלֵּב אֵינוֹ שָׁקֵט, שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה. אֶלָּא כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר, שֶׁזֶּה נִקְרָא לֵב יָם, שֶׁכָּל צֵרוּפֵי שֵׁמוֹת וְאוֹתִיּוֹת מִתְגַּלְגְּלִים בּוֹ, שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם "הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם", מִיָּד שֶׁתִּתְגַּלֶּה עָלָיו בְּיִחוּדְךָ "אַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם בְּשׂוֹא גַּלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם" מִשָּׁם וָהַלְאָה וְהָיְתָה מְנוּחָתוֹ "כָּבוֹד", בִּשְׁנֵי וָוִין שֶׁעוֹמְדִים בִּתְרֵין בָּתֵּי לִבָּא, א' בְּאֶמְצָעָם, וְזֶה "לֵב" (גִּימַ' כָּבוֹ"ד) אֶחָד (גִּימַ' וָא"ו), וּמִיָּד אֱמֶת יִשְׁלֹט בְּעוֹלָמְךָ, שֶׁבּוֹ "וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ", לְךָ מְקַוִּים יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ, שֶׁנֶאֱמַר בָּהֶם "קַוֵּה אֶל יְהוָֹה חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ", וּבַעֲבוּר כָּךְ בְּיִחוּד תִּתְגַּלֶּה עֲלֵיהֶם, לָתֵת לָהֶם לֵב אֶחָד וַדַּאי, לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה.